דניאל ישראלי ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל ואח'


PAGE  1

 

 

 













 

1. דניאל ישראלי

2. כוכבה ישראלי

בעניין:

התובעים


 


 


 

נ  ג  ד


 


 

1. מנהל מקרקעי ישראל

2. מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון


 

הנתבעים


 


 


 


 

 

פסק דין


מבוא

 

1.      בשנת 2003, פרסם מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל" או "הנתבעת"), בשיתוף עם עיריית אופקים, מכרז לשיווק 72 מגרשים לבנייה עצמית, על קרקע הנמצאת בשכונת שפירא שבאופקים, במסגרת פרויקט "בנה ביתך" (להלן: "המכרז").

 

2.      התובעים, שהם תושבי אופקים, השתתפו בהגרלה.

 

3.      ביום 26.3.06, הודיע המינהל לתובעים כי זכו במספר 25 בהגרלה לבחירת מגרש. ביום 13.4.03, במשרדי המנהל,  התייצבו התובעים ובחרו במגרש שמספרו 736 (להלן: "המגרש").

 

4.      מוסכם, שבחוברת המכרז צויין גודלו של המגרש כ- 703 מטרים, למרות שלאחר מכן התברר שגודלו הנכון הוא 500 מ"ר. התובעים קיבלו אישור זכאות לגבי המגרש.

 

5.      ביום 1.6.03, שילמו התובעים 151,195 ¤, עבור הוצאות פיתוח המגרש.

 

6.      בחודש ינואר 2004, הזמינה חב' טיב ליין מהנדסים ויועצים בע"מ, שביצעה בפועל את עבודות פיתוח של האתר, את התובעים לקבל את המגרש לחזקתם. התובעים ביקרו במגרש ובמעמד זה, התברר כי שטח המגרש הוא 500 מ"ר בלבד, דהיינו, קטן מכפי שמופיע בספר המכרז.

 

7.      הנתבעת הודתה כי נפלה טעות במסמכי המכרז והודיעה לתובעים ביום 16.2.04, כי עומדות בפניהם שלושת האפשרויות הבאות:

"א.      קבלת החזר כספי של הוצאות הפיתוח בגין הפרש השטח, מאת                                     משרד             הבינוי והשיכון.

ב.         החלפת המגרש שבחרו במגרש אחר מבין המגרשים הפנויים                             שנותרו.

ג.         ביטול העסקה עם המינהל והחזר כספי הפיתוח ע"י משרד הבינוי                     והשיכון".

 

8.      בתחילה, הנתבעים עמדו על קיום ואכיפה של ההסכם והגישו ביום 29.8.05 לבית המשפט המחוזי, תביעה לאכיפה ולפיצויים (ת.א 7331/05). התביעה נמחקה בהסכמה, לאחר שהובהר לתובעים, כי ההסכם לא ניתן לאכיפה והם בחרו לבטל את ההסכם.

 

9.      בעקבות ביטול ההסכם, הוגשה התביעה הנוכחית, במסגרתה עותרים התובעים לחייב הנתבעים לשלם להם 299,040 ¤ בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד. סכום זה משקף את הנזקים שלטענתם נגרמו להם כתוצאה מביטול ההסכם.

 

10.  ראשי הנזק הנתבעים, הם ארבעה אלה:

א.        פיצוי עבור הפסדי רווח בגין אי יכולת הבניה.

ב.         פיצוי עבור אובדן רווחים עקב ירידת שווי דירתם של התובעים.

ג.         פיצוי עבור עוגמת נפש.

ד.         פיצוי עבור האיחור בהשבת הכספים לאחר ביטול ההסכם.

 

       הראיות

11. מטעם התובעים העידו העדים הבאים:

א.  התובע 1, מר' דניאל ישראלי (להלן: "התובע"); התובעת 2, הגב' כוכבה ישראלי (להלן: "התובעת"); ובתם של התובעים, הגב' שירה ישראלי.

 

מטעם הנתבעים העידו העדים הבאים:

ב.   מר מיכאל גיא, סגן מנהל מחוז הדרום במשרד הבינוי והשיכון; הגב' דינה אטל, סגן ממונה מחוזי לעסקאות במינהל מקרקעי ישראל, מחוז הדרום.


 

טענות התובעים

 

12.       א.        מדובר בהפרה מהותית ביותר, שכן, הטעות המהותית גדעה את כל                    תוכניותיהם.

 

ב.         בשל התנהלות הנתבעים ומחדלם נמנע מהם הרווח שיכלו להפיק           אם      ניתן היה לנצל את יכולת הבניה על גבי שטח המגרש שהוצע,   דהיינו על 703 מ"ר. התובעים הגישו חוות דעת של שמאי             מקרקעין,       נושאת תאריך 10.4.05. בהתאם לחוות הדעת, נזקם בראש נזק זה          הוא על פי שיטת החילוץ  57,500$.

 

ג.         לאחר ששילמו את הוצאות הפיתוח, ניהלו מו"מ עם קונים          פוטנציאלים למכור להם את דירתם, כדי שהתמורה שתתקבל תשמש    כמקור מימון עיקרי, לבניית הבית החדש. אבל, לאחר שהתברר להם,           כי נפלה טעות, וכי שטח המגרש הינו 500 מ"ר בלבד, הפסיקו את            המו"מ למכירת דירתם.

 

ד.         עקב ירידה דרסטית במחירי הדירות באזור, ערך דירתם ירד באופן                    ניכר משוויה  במועד הזכייה במכרז. שווי הדירה היה 200,000 דולר.                       היום ההצעות אינן עולות על 160,000 דולר. משכך, טוענים התובעים              כי נגרם להם נזק בגין ירידת ערכה של דירת המגורים, במחיר שניתן                   היה לקבל עבורה בזמן קניית המגרש. הנזק כתוצאה מאי מכירת                                   דירת המגורים באותה תקופה (שנת 2004) מוערך על דרך הצימצום                        90,000 ¤ וזאת בהתחשב בשווי השוק ובשער הדולר.

 

ה.        התובעים דורשים פיצוי של 50,000 ¤ עבור עוגמת הנפש.

 

ו.         הנתבעים עיכבו את החזרת הסכום ששולם כ- 5 חודשים ללא כל                                    הצדק סביר והגיוני. ביום 21.6.06, הודיעו התובעים בלית ברירה על                        ביטול ההסכם.

 

ז.         במכתבם, מיום 21.6.06, דרשו התובעים להחזיר להם את כל                              הסכומים ששולמו למנהל מקרקעי ישראל, למשרד השיכון, למס                                   רכישה וכן החזרת הערבות הבנקאית שהופקדה על ידם. בפועל,                              התמורה הוחזרה רק ביום 13.11.06, לאחר חליפת מכתבים רבים,                פניה למבקר המדינה, ולפרקליט ראשי במחוז ירושלים. ראש נזק זה           הוערך על ידי התובעים 20,000 ¤ נוספים.

 

טענות הנתבעים

 

13. א.        הנתבעת מודה כי נפלה טעות במסמכי המכרז והמגרש תואר בגודל                    של כ- 703 מ"ר למרות, ששטחו הוא רק 500 מ"ר. לטענתה מדובר                   בטעות קולמוס.

 

ב.         בעת בחירת המגרש ע"י התובעים הייתה פרוסה על השולחן תכנית                    בינוי ערים (תב"ע) שבה מופיעה טבלת ריכוז שטחים לכל אחד                              מהמגרשים. בתב"ע צוין כי גודל המגרש הוא כ- 500 מ"ר. התובעת                   אישרה בחתימתה על גבי התשריט (נ/2), כי בחרה במגרש 736.

 

ג.         אם היו התובעים בודקים לפני חתימת החוזה את תוכנית בניין                          הערים ואת תשריט שהוצג להם בעת בחירת המגרש,  הם היו יכולים                   לגלות בקלות כי שטח המגרש הוא 500 מ"ר ולא 703 מ"ר כפי שסברו.

 

ד.         בהסכם התשתית, שנחתם בין הצדדים, ביום 13.4.03, לא צויין שטח                המגרש אלא זוהה במספרו בלבד, מגרש 736.

 

ה.        לתובעים הוצעו שלוש דרכי פעולה שהן:

(1)   שמירת המגרש בידיהם והחזר יחסי של הוצאות הפיתוח ( על 203 מ"ר).

(2)   לבחור מגרש אחר, שגודלו מעל 600 מ"ר, מבין המגרשים הבאים: האחד, בגודל 605 מ"ר והשני, בגודל של 646 מ"ר, כאשר אחד מהם היה מגרש פינתי, בדומה למגרש 736.

(3)   לבחור גם במגרשים הפנויים האחרים בשכונת שפירא באותם התנאים.

 

ו.         יש לדחות את דרישת התובעים לפיצוי על הפסד רווח לכאורה כיוון                   שזוהי דרישה לקבל פיצויי קיום בנוסף לכספים שהוחזרו להם מזמן                       סמוך לאחר ביטול החוזה. התובעים מבקשים להעמיד אותם במצב               בו היו לשיטתם, לו קוים החוזה, וזאת יחד עם בקשתם לקבל בחזרה                  את הכספים ששילמו עם חתימת החוזה.

ז.         החוזה בוטל בשל פגם בכריתה ולא בשל הפרתו, ונוכח העובדה כי                      התובעים ביקשו את השבת הכספים ששילמו בעת חתימת החוזה,                    וכספים אלה הוחזרו להם בפועל, לכן אינם זכאים לפיצויי קיום                                בגין הפסד הרווח כביכול.

 

ח.        גם אילמלא הטעות שנפלה במסמכי המכרז התובעים לא היו יכולים                  לבחור מגרש בגודל של 700 מ"ר, שכן במועד בו בחרו התובעים את                   המגרש כבר לא היה במאגר המגרשים מגרש אחר פנוי שגודלו 700                         מ"ר. שכן המגרש היחיד שגודלו 700 מ"ר נבחר עוד לפני שהגיע תורם

של התובעים לבחור המגרש.משכך, מלכתחילה, לא היו התובעים יכולים לבחור מגרש בגודל  של 700 מ"ר או 600 מ"ר.

 

ט.        לאור האמור, לולא פליטת הקולמוס היו עומדות בפני התובעים שתי                 אפשרויות. האחת, לבחור מגרש שגודלו 600 מ"ר ומעלה שנותר פנוי                    עת הגיע תורם לבחור. השניה, לא לבחור באף אחד מהמגרשים                              המוצעים ולפרוש מהמכרז.

 

י.         המגרש היחיד שגודלו 600 מ"ר ומעלה,  ושאותו כן יכלו התובעים          לבחור בשלב בו לפי ההגרלה היה תורם לבחור מגרש, הוצע       להם על ידי הנתבעת לאחר גילוי הטעות. פליטת הקולמוס שנפלה             במסמכי המכרז לא מנעה מהם לזכות במגרש היחיד שנותר פנוי עת       הגיע תור בחירתם והוא בגודל של 600 מ"ר ויותר.

 

יא.       אין כל קשר סיבתי בין הטעות שנפלה במסמכי המכרז לבין הנזק הנטען ע"י התובעים בדמות הפסד רווח בגין אי בנייה על מגרש של 703 מ"ר. שכן לא הטעות במסמכי המכרז היא שמנעה מהם בנייה במגרש אלא היעדרו של מגרש כזה בהיצע המגרשים ששווקו במכרז מהם יכלו התובעים לבחור.

 

יב.       לחילופין לתובעים אשם תורם המגיע עד כדי 100% שכן בזהירות סבירה אם היו בוחנים את התב"ע לפני שניגשו למכרז והיו מקיימים בכך את התחייבויותיהם בהתאם לתנאי המכרז ולהסכם התשתית היו מגלים את הטעות.

 

יג.        מדובר בתובע שהוא איש עסקים שיש לו נכסי נדל"ן רבים והוא מתפרנס מעיסוק בנדל"ן. חזקה על אדם כזה שהוא יודע לקרוא תשריט ובנקל היה יכול לשים לב לכך שגודל מגרש 736 הוא 500 מ"ר בלבד כפי שרשום בתשריט .

 

יד.       התובעים לא עמדו בחובה להקטין את הנזק. מיד לאחר גילוי הטעות הוצעו לתובעים מספר רב של פתרונות מעשיים תוך הליכה לקראתם באופן חד משמעי. אולם, התובעים סרבו לכל ההצעות.

 

טו.       הרווח הצפוי על בניית בית על גבי מגרש שגודלו 703 מ"ר איננו רלוונטי שכן מלכתחילה לא הייתה לתובעים כל יכולת לבחור מגרש בגודל של 600-703 מ"ר.

 

טז.      הפחתת "הרווח הצפוי" מהסכום שהוחזר לתובעים מעלה כי אינם זכאים לפיצוי נוסף. שכן הרווח הצפוי לפי שומת השמאי מטעם הנתבעים, הוא 162,000 ¤ מסכום זה יש להפחית את הסכום שכבר הושב לתובעים זה מכבר בסך 178,846 ¤. משכך, אינם זכאים לכל תשלום נוסף.

 

יז.        התובעים לא הוכיחו את טענתם כי שווי ביתם הנוכחי פחת בין השנים 2003 להיום. בנוסף, התובעים לא הביאו כל ראייה על קונים פוטנציאליים או על נסיון למכור את דירתם.

 

יח.       לתובעים הוצע מיד עם גלוי הטעות לבטל את החוזה ולקבל את כספם בחזרה, אם היו בוחרים בפתרון זה לא הייתה נגרמת להם כל עוגמת נפש.

 

יט.       ככל שהיה עיכוב בהשבת כספי הפיתוח, הרי שהיה זה נוכח התנהלות התובעים. התובע התעכב בהעברת המסמכים הנדרשים לשם טיפול בבקשתו, על אף שעוד בשנת 2004 הובהר לו במכתב מהמנהל כי לשם ביטול והשבה עליו להעביר מסמכים כגון צילום המחאה ותעודת זהות.

 

 

 

 

 

דיון והכרעה

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

 

14.  אין חולק בין הצדדים, כי בחוברת המכרז צוין המגרש בגודל 703 מטרים, למרות שכפי שהתברר לאחר מכן גודלו האמיתי הינו 500 מ"ר.

 

אחריות המינהל

15. אין ספק כי על המינהל, כעורך המכרז מוטלת החובה להבטיח כי מסמכי המכרז, ישקפו בצורה מלאה ומדויקת את תכונות המגרש ובכלל זה את שטחו (ראה: ע"א 2413/06 מגדלי כספי רג'ואן ובנין בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל).

 

16. מסמכי המכרז יוצרים מצג לפיו העובדות המפורטות במסמכי המכרז הן נכונות ומדויקות. המציעים מסתמכים על מצג זה בקבלת החלטות בעלות משמעות כלכלית.

 

17. בענייננו מודה המנהל שנפלה טעות במסמכי המכרז וכי שטח המכרז כפי שצוין היה שגוי.

 

18. גודל שטחו של מגרש מהווה חלק משיקולי הכדאיות בעת גיבוש וקבלת ההחלטה לרכישתו.

 

19. אציין, כי עצם ההשתתפות בהגרלה וההודעה על הזכייה אינה משתכללת לכדי חוזה מחייב. הודעת הזכייה היוותה שלב אחד בלבד בין יתר השלבים עד לכריתת ההסכם בין הצדדים. בענייננו, לאחר קבלת הודעת הזכייה הגיעו התובעים למשרדי הנתבעת במועד שהוזמנו ובהתאם למספרם בתור בחרו מגרש מתוך רשימת מגרשים. לאחר מכן נחתם הסכם התשתית. משכך, עצם השתתפותם של התובעים בהגרלה וזכייתם אינה סוף פסוק וכי רק לאחר תשלום הוצאות הפיתוח כפי שנדרשו בהתאם להסכם התשתית שנחתם בין הצדדים השתכלל חוזה מחייב בין הצדדים.

 

20. המינהל הפר התחייבותו החוזית כלפי התובעים, כיוון שבמסמכי המכרז נקבע ששטח המגרש הוא 703 מ"ר, ובפועל הצהרה זו לא שיקפה את מצב הדברים.

 

21. על הנתבעת חלה חובת גילוי שהיא חלק מהחובה לנהוג בתום לב, לגלות לצד השני טרם כריתת ההסכם עובדות חשובות ואפילו עובדות שהצד השני היה יכול לגלותן בכוחות עצמו.

 

22. לא זו אף זו. גם במסגרת דיני הנזיקין – חלה חובת זהירות מושגית וקונקרטית על המינהל כלפי התובעים, שממנה נגזרת חובתה למסור מידע מדויק לגבי פרטיים חיוניים בנוגע להתקשרות. ולדידי, במקרה דנן, מוטלת על המשיב אחריות – מושגית וקונקרטית- בגין ההטעיה.

 

23. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי התובע הוא איש עסקים ובעלים של נכסי נדל"ן ועוסק בנדל"ן לפרנסתו ולכן חזקה על אדם כזה כי הוא יודע לקרוא תשריט ובנקל היה יכול לשים לב לטעות בגודל של המגרש 736, דהיינו ששטחו הוא כפי שמופיע בתשריט 500 מ"ר בלבד, וכי חלה טעות במסמכי המכרז.

 

24. אולם, בענייננו, בהתאם להלכה הנוהגת, לא השתכנעתי כי יש להטיל אחריות על התובעים בנקודה זו (ראה: ע"א 209/85 עיריית קרית אתא ואח' נ' אילנקו בע"מ פד"י מב(1) 190).

 

25. התובע בעדותו בבית המשפט סיפר כי במעמד בחירת המגרש, התשריט עם מיקום המגרשים (נ/2) הופיע על הלוח אבל , הוא לא בדק אותו באופן מדוקדק. עוד טענו התובעים, שע"ה/2, הגב' דינה אטל, "לא הסבירה אף מילה אחת" לגבי גודל המגרש טרם בחרו המגרש (עמ' 19 לפרוטוקול, שו' 1).

 

26. יש לציין, כי הגב' אטל בעדותה בבית המשפט אמרה, בהגינותה, כי היא לא זוכרת את התובעים ומה הוסבר להם. יתרה מזאת, לא הובאה כל עדות והנתבעת לא טענה, כי ככלל במעמד בחירת המגרשים ע"י הזוכים, חלק מהמידע שנהוג למסור לזוכים הינו גודל המגרש הנבחר על ידם.

 

27. למעלה מן הצורך אציין כי מעיון בנ/2 לא השתכנעתי כי ניתן בנקל לדעת את גודל המגרש, כפי שטוענת הנתבעת.

 

 

 

 

דיון בראשי הנזק הנתבעים

א. הפסד רווחים

 

28. לטענת התובעים על הנתבעת לפצותה בגין הפסד רווח שנגרם להם. לאחר בניית הבית במגרש ומכירתו, היה נותר בידם רווח שנשלל מהם. להוכחת הפסד הרווח  המציאה התובעת חוות דעת של שלמה מרקוביץ, שמאי מקרקעין, שהעריך את הפסד הרווח לתובעים בכ- 57,500$. אולם, ציין בחקירתו הנגדית שבאם עורכים השוואה בין הרווח שנותר ממכירת בית שנבנה במלוא זכויות הבניה על מגרש בשטח של 703 מ"ר, לבין רווח שנותר ממכירת בית שנבנה במלוא זכויות הבניה על מגרש בשטח של 500 מ"ר הפסד הרווח לתובעים הינו 40,000$.

 

29. בנסיבות אלה, התובעים לא זכאים לקבל פיצוי בגין אובדן רווח צפוי, ואפרט:

 

א.    התובעים לא הוכיחו, שנגרם להם הפסד רווח כתוצאה מביטול החוזה, וזאת לאחר שהגעתי לכלל מסקנה, כי החוזה בוטל לאחר שהוצעו לתובעים מספר מגרשים שעמדו בפניהם גם ביום הבחירה.

 

ב.     עסקינן במכרז אשר התבצע בדרך של הגרלה בין אלה אשר הגישו הצעותיהם למכרז. התובעים אשר הוכרזו כזוכים בהגרלה, ומספרם היה 25, הוזמנו לבחור את המגרש המתאים מתוך המגרשים שנותרו לבחירה לאחר ש- 24 זוכים הקודמים להם בחרו להם מגרש.

 

ג.       בתצהירי עדותם הראשית הצהירו התובעים כי ניגשו למכרז מאחר ובין המגרשים המוצעים היו מספר מגרשים בשטח שמעל ל- 600 מ"ר, אשר ענו על הקריטריונים שהציבו לעצמם (ס' 4. א לכתב התביעה ,סעיף 7 לתצהירו של התובע וסעיף 5 לתצהיר התובעת). כמו כן, התובע בחקירתו הנגדית נשאל האם כאשר ניגש למכרז חשב איזה מגרש הוא מעוניין והשיב כי "ראיתי מספר מגרשים שנראו לנו" (עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 1-2).

 

ד.     התובעים טוענים כי המגרש נבחר רק בגלל גודלו. אולם, לא השתכנעתי כי באם המגרש דנן לא היה בין מגרשים המוצעים התובעים היו מוותרים על זכייתם ובכלל זה על רכישת שטח בפרוייקט "בנה ביתך" שבאופקים.

 

התובע נשאל בחקירתו הנגדית האם אף לולא המגרש היה ניגש למכרז והשיב כי אינו יודע.

ש. אם לא היה 736 לא היית ניגש למכרז.

ת. המגרש הזה היתרון בו...

ש. תענה לי על השאלה.

ת. איך אני אדע?

(פרוטוקול עמ' 15, שו' 5-8).

 

ה.    יתרה מזאת, התובעים לא טוענים כי יכלו לבחור מגרש אחר אשר לא היה פנוי ולא הוצע להם לאחר גילוי הטעות ואף התובע העיד בפני  כי הוא אינו יודע  באם במועד הבחירה יכל היה לבחור מגרש אחר-

ש: אני אומרת לך שאתה לא יכולת לבחור מגרש אחר כי הוא נבחר לפניך או שהציעו לך אותו אחרי.

ת: אני לא יודע.

(פרוטוקול עמ' 17, שו' 13-15).

 

ב. פיצוי בגין הפסד בגין ירידת ערכה של דירת המגורים של התובעים

 

30. התובעים טוענים כי נגרם להם נזק בגין ירידת ערכה של דירת המגורים שלהם. טענתם היא שבעת שזכו במכרז יכלו למוכרה בסכום גבוה מזה שניתן לקבל על דרך הצימצום עבורה היום. להערכתם, ירידת ערך הדירה עומדת על  90,000 ¤.

 

31. התובעים מעידים שלאחר בחירת המגרש ותשלום דמי הפיתוח החלו בהליכים למכירת הבית. "היו הצעות ומו"מ וזה הכל" (פרוטוקול עמ' 19, שו' 23). בענין זה לא הוצגה כל ראיה לכך שמחיר דירתם של התובעים ירד בין השנים 2003 להיום. לא זו אף זו, בעדותו של השמאי מטעם התובעים יש כדי לקעקע גרסתם של התובעים. השמאי העיד במהלך חקירתו הנגדית כי מחירי הדירות באופקים לא עלו בערך שקלי ברם, בערך דולרי שמרו על יציבות בין השנים 2004-2008:

 

ש.        אתה מסכים איתי שמחירי הדירות באופקים  עלו     בין 2003 ל- 2008.

ת.        בשקלים הם לא עלו.

ש.        אז במה עלו.

ת.        בגלל ששער הדולר היום הוא די נמוך אז מה שהיה אז 100,000 דולר, בדולרים זה יותר בשקלים זה אותו דבר.

ש.        זה פחות או יותר בין השנים האלה שמר על יציבות המחיר.

ת.        כן"

(עמ' 23, שו' 23-17)

 

32. התובעים ניסו להוכיח ראש נזק זה בטענה כי אחיו של התובע מכר דירה זהה בשנת 2004, בסכום העולה על ערכו כיום. לטענה זו לא הוצגה כל אסמכתא והאח לא נקרא לעדות. אם לא די בכך, התובע העיד כי הכיר שניים מהקונים הפוטנציאלים, אבל גם אלה לא נקראו לעדות.

 

33.       הימנעות מהבאת ראיות רלוונטיות עומדת לתובעים לרועץ - 

"כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה"

(ע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה(1) 736).

 

34. לאור האמור, התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם לשכנע כי ערך דירתם ירד וכי נגרם להם נזק ואני דוחה את התביעה בראש נזק זה.

 

 

ג. פיצוי בגין עוגמת נפש

 

35. התובעים עותרים לפצותם בגין עגמת הנפש שנגרמה להם, לטענתם, בשל מעשיה ומחדליה של הנתבעת, כפי שתוארו לעיל.

 

36. התובעים מעריכים את גובה הפיצויים בגין עוגמת הנפש, ב- 50,000 ¤ אבל ביקשו להגדיל לפי שיקול דעתי, סכום זה על חשבון ראשי נזק אחרים. הם מציינים בסיכומיהם כי תביעתם בראש נזק זה, הוערכה על דרך הצימצום. לעומתם, טוענת הנתבעת, כי התובעים לא הוכיחו כי נגרמה להם עגמת נפש.

 

37. אין ספק שהשיבוש בחוברת המכרז גרמה לעגמת נפש המזכה בפיצוי. פיצוי על עוגמת נפש שלא הוכח נעשה בדרך של אומדן.

 

38.  לפיכך, אני מקבל את התביעה בראש נזק זה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים 40,000 ¤.

 

ד. פיצוי בגין האיחור בהשבת הכספים לאחר ביטול ההסכם-

 

39. התובעים מבקשים לשלם להם 20,000 ¤ כיוון שהנתבעת עיכבה כ- 5 חודשים את החזרת הכספים ששולמו בגין המגרש, זאת ללא כל הצדק סביר והגיוני,.

 

40. הנתבעת טוענת שהתובעים אחראיים בהתנהלותם לעיכוב בהחזרת הכספים.  הם התעכבו בהעברת המסמכים הנדרשים לשם טיפול בבקשתם כגון צילום ההמחאה ותעודת זהות.

 

41. בנוסף, טוענת הנתבעת, שהתובעים קיבלו 178,846 ¤ בתוספת ריבית. כספי ההשבה לא הוצמדו עד ליום התשלום בפועל, שכן במועד ההשבה היה מדד שלילי, ועל כן אם הסכום היה מוצמד עד ליום ההשבה היה התובע מקבל סכום נמוך יותר. כדי שיתאפשר לתובע לקבל את הסכום המקסימלי, בחרה המדינה שלא להצמיד את סכום ההשבה עד ליום התשלום בפועל.

 

42. הודעת הביטול נמסרה ביום 21.6.06. ביום 13.11.06, הושבו לתובעים הכספים ששולמו.

 

43. מחומר הראיות עולה כי ביום 25.9.06 פנתה הנתבעת לתובעים בבקשה להעביר "בדחיפות צילום ת"ז וצילום המחאה המאמתת את פרטי הבנק" (נספח כב' לתצהיר התובעים). וכמו כן, לאחר מכן, נשלחו לתובעים מספר פניות נוספות הדורשות קבלת המסמכים באופן קריא (ביום 24.10.06, 25.10.06 ו- 26.10.06)

 

44. מהראיות שלפניי, לא הוכח כי נגרם נזק לתובעים בגין האיחור בהשבת הכספים ושהאחריות לעיכוב בהחזרת הסכום רובץ על כתפי הנתבעת. על כן, אני דוחה את התביעה בראש נזק זה.

 

           

 

 

 

סיכום

 

45.       אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים 40,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף תשלם הנתבעת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד זה ועד ליום התשלום בפועל. 

 

ניתן בהעדר הצדדים היום 3.12.09.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

 

 

 

יחזקאל ברקלי, שופט

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/4DC1857894FBE6294225769600513933/$FILE/838C5B61B80BE54B4225767D00370430.html
תאריך: 
24/12/09
Case ID: 
1_0
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : יחזקאל ברקלי
יחזקאל ברקלי
Powered by Drupal, an open source content management system