סידר מאהר נ. עלי אלענאמי עואד


 

   

בתי המשפט







 

א  001382/03

בית משפט השלום בירושלים


 

לפני כב' השופטת יעל ייטב

24/12/2009


 


 


 

 

 















 

    סידר מאהר

בעניין:

התובע


 

    ע"י ב"כ עו"ד צבי א. שמיר


 


 

נ  ג  ד


 

 

 

 

 

 

הנתבעים

 

שולחי ההודעה לצדדים שלישיים

1 . עלי אלענאמי עואד

2 . הפניקס החברה הישראלית לביטוח      בע"מ

3 . ג'ודה עאמר בע"מ-חברה לעבודות עפר ופיתוח

4 . גודה עאמר אסמעיל

5 . אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב

      ע"י ב"כ עו"ד אילת שלו

6.  אריה חברה ישראלית לביטוח

7.  חרות הנדסה ומערכות בע"מ

     ע"י ב"כ עו"ד אמיתי יחיאל

 

 

 

 

 

 

 

 


 

נ  ג  ד


 

הצדדים השלישיים

1 . הפניקס חברה לביטוח בע"מ

2 . אבנ"ר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ

     ע"י ב"כ עו"ד אילת שלו

 


 

 

פסק דין חלקי

מבוא

1.                  התובע, יליד 6.1.65, נפגע בתאונה שאירעה ביום 2.10.02 סמוך לשעה 14:00, במהלך עבודתו של התובע. בכתב התביעה פורט שבמועד התאונה היה התובע עובד של נתבעת 7, ושימש כאחראי לעבודת מחפרון, אשר עסק בחפירת תעלה לשם הנחת כבל חשמלי. כן פורט בכתב התביעה שהנתבע 1 שימש כנהג המחפרון, ושהמחפרון היה מבוטח על ידי נתבעת 2.

 

2.                  בעקבות התאונה פונה התובע לבית החולים סורוקה, ולאחר מכן לבית החולים הדסה הר הצופים, שם עבר ניתוח ואושפז.

 

3.                  נוכח המחלוקת הנטושה בתיק זה בשאלת החבות, הסכימו הצדדים ביום 27.4.06, במהלך דיון שהתקיים בפני כב' השופט ר' יעקובי אשר דן באותה עת בתיק, על פיצול הדיון, באופן שבשלב הראשון תוכרע השאלה האם מדובר בתאונת דרכים, ועל מי מוטלת  האחריות לפיצוי התובע. רק בשלב השני תבחן שאלת נזקיו של התובע.

 

4.                  לנוכח ההסכמה האמורה יעסוק פסק הדין החלקי בשאלת האחריות בלבד ובשאלת סיווגה של התאונה כתאונת דרכים.

 

השאלה המשפטית

5.                  השאלה הטעונה הכרעה הינה כאמור האם מדובר בתאונת דרכים, אם לאו. אין למעשה מחלוקת בין הצדדים על כך שהמחפרון הינו "רכב מנועי", אשר היה מבוטח בעת התאונה על ידי נתבעת 2 בביטוח חובה. יחד עם זאת חלוקים הצדדים בשאלה האם מדובר ב"תאונת דרכים", לאור לשונה של החזקה המרבה של ניצול הכוח המכאני של הרכב בהגדרה "תאונת דרכים".

 

6.                  שאלה  שנייה הנגזרת משאלה זו, הינה האם נגרמה התאונה "עקב" השימוש באותו כוח מכאני.

 

7.                  לטענת נתבעות 1 עד 5, התאונה שבה נפצע התובע אינה "תאונת דרכים", ולפיכך אין יסוד לתביעה שהוגשה נגדן על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. נטען שלא הוכח שהכוח המכאני של המחפרון הוא שגרם לפגיעה בתובע, שכן הפגיעה בתובע נגרמה בעקבות התדרדרות צינורות, אשר כלל לא נדחפו על יד המחפרון. עוד נטען שייעודו של המחפרון הינו לביצוע חפירות, ולא לשם הזזת צינורות,  הזזת הצינורות באמצעות המחפרון, אם הייתה, הינה תולדת אלתורו של התובע, אשר שימש כמנהל עבודה במקום.

8.                  לטענת נתבעות 6 ו-7 השאלה היחידה הטעונה הכרעה הינה האם שינה המחפרון את ייעודו המקורי בעת התאונה. נטען שיש להשיב על השאלה בשלילה, היינו, המחפרון לא שינה את ייעודו המקורי, ועל כן עסקינן בתאונת דרכים. כן נטען שלצורך הכרעה בשאלה זו כלל אין צורך בהכרעה במחלוקת העובדתית בין התובע לנתבע 1.

 

המסגרת המשפטית

9.                  "תאונת דרכים" מוגדרת בסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים,  התשל"ה - 1975 (להלן- חוק הפיצויים), כדלקמן-

 

"תאונת דרכים' - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי; "

10.              רבות עסקה הפסיקה בשאלת פרשנותה של ה"חזקה המרבה" הקבועה בהגדרה, ניתחה את מרכיביה, וביקרה את קשייה.

 

11.              כפי שנפסק לא אחת, החזקה המרבה הינה חזקה חלוטה, החלה כל אימת שיש לרכב יעוד מקורי דו-תכליתי: יעוד תחבורתי ויעוד נוסף, ובלבד שהנזק  נגרם בעת ניצול הכוח המכאני של הרכב לייעודו הלא תחבורתי. עמד על כך  המשנה לנשיאה, כב' השופט א' ריבלין בפסק הדין המנחה בע"א 7481/00 פטאפטה נ' אבו עבד, פ"ד נו(3) 707 (להלן- פס"ד פטאפטה), שבו נקבע-

 

"חזקה זו אינה חלה מקום בו ניצול הכוח המיכני אינו מתבצע כחלק מהגשמת יעודיו המקוריים של הרכב. היא חלה רק באותם מקרים בהם יש לרכב יעוד מקורי דו-תכליתי, או רב-תכליתי ומקום בו נגרם הנזק עקב ניצול הכוח המיכני, ליעודו המקורי - הלא תעבורתי. החזקה אינה חלה אם, בעת ניצול הכוח המיכני של הרכב, הוא הופך להיות רכב "חד יעודי" לאמור, חדל מלהיות בעל יעוד תעבורתי; היא אינה חלה גם באותם מקרים בהם, מלכתחילה, לא היה הרכב רב-תכליתי, או למצער דו-תכליתי; והיא אינה חלה אם בעת "השימוש כאמור" (לאמור: ניצול הכוח המיכני) "שינה הרכב את יעודו המקורי" .

 

12.              באותו פסק דין עסק בית המשפט העליון בתאונה שנסיבותיה דומות להפליא לנסיבותיה של התאונה נושא התביעה שבפני. התאונה שנדונה נגרמה עקב הנפת צינור באמצעות רצועות שנתלו על גבי שיני המחפרון. בית המשפט קבע בעמ' 715 עד 716-

"במקרה נשוא ערעור זה נוצל הכוח המיכני של המחפרון ליעוד שמעולם לא היה יעודו המקורי. למחפרון מספר יעודים. פעולת חפירה באמצעות כף החפירה המותקנת בו היא אחת מיעודיו. במהלך פעולת החפירה משמשת הכף גם לפינוי העפר ממקומו על מנת שניתן יהיה להעמיק חפור. שינוע העפר הנחפר בכף נכלל איפוא בגדר יעודיו של המחפרון. שיני הכף נועדו להינעץ בעפר; הן לא נועדו לשמש מיתלה לרצועות מאולתרות שתשמשנה להנפת חפצים. כף המחפרון לא נועדה לשמש מנוף או מתלה - כך הוכח במשפט. דו"ח החקירה של משרד העבודה והרווחה, שהוצג כראיה במשפט, קובע כי "לצורך ביצוע עבודות עפר שכרה [החברה המבצעת] מחפר מסוג j.c.b המיועד אך ורק לחפירות בלבד" וכן כי "על מנת לחסוך בהוצאות החליטה [החברה המבצעת] לנצל את המחפר j.c.b להרמת והרכבת קו ניקוז באתר הבניה, למרות שלא היו בכלי התקנים מיוחדים להורדת צינור בתוך התעלה" .

 

13.              נקבע שאלתור זה באמצעותו שימש המחפרון כמנוף שינה את ייעודו של המחפרון,  ולפיכך אין תחולה לחזקה המרבה הקבועה בהגדרה.

 

14.              בפסק דין בסוגיה דומה, אשר ניתן לאחרונה, ברע"א 9996/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח כהן נסים ז"ל (מיום 22.6.09, להלן- פס"ד עיזבון המנוח כהן נסים),  נדונה תאונה שארעה בעקבות העברת מבנה נייד עשוי מבטון באמצעות עגורן שהותקן על גבי משאית שבקצהו מתקן הרמה קבוע ("חופן הידראולי") לצורך נשיאת משטחי ריצוף, לאחר שהמשטחים נפרקו מן המשאית בעזרת המנוף. העברת המבנה נעשתה לאחר שלעגורן חוברו שני מוטות פלדה שאליהם נקשרה רצועת בד, אשר נקשרה למתקן ההרמה. לאחר שהנהג החל להרים את המבנה צנח המבנה על המנוח ופצעו פצעים קשים בעקבותיהם מצא המנוח את מותו.

15.              המשנה לנשיאה, כב' השופט א' ריבלין קבע באותו עניין, שאף שהמשאית היא רכב דו-תכליתי, ושבזמן התאונה היא לא איבדה את ייעודה התעבורתי, לא נגרמה התאונה בעקבות  ניצול הכוח המכאני במסגרת הייעוד המקורי – הלא-תעבורתי – של הרכב, ולפיכך לא מדובר בתאונת דרכים.

 

16.              בית המשפט צמצם את תחולתה של החזקה המרבה וקבע שאין משמעותה שמרגע שמורכב מנוף על משאית מייד הופך כל שימוש בו לחלק מן הייעוד המקורי (הלא תעבורתי) של הרכב. נקבע שיש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו,  שניתן להיעזר ברישומים שנעשו ברישיונות הרכב ואולם המבחן בעקרו הינו "מבחן של שכל ישר ושיקול דעת שיפוטי המונחה על-ידי אמת המידה של ההתוויה המקצועית הנלווית להפעלתו הלא תעבורתית של הרכב".

 

17.              בהקשר זה הדגיש בית המשפט ש"יש לבחון את השימושים המקוריים שלשמם מתקינים את האבזר הזה ברכב הנדון. לא מדובר רק בשאלה של יכולת טכנית אלא בשאלה ייעודית: למה נועד אבזר מהסוג הנדון כשהוא מותקן ברכב מהסוג הנדון בדרך בה הותקן במקורו. תכופות זו שאלה מקצועית שפתרונה עשוי לבוא מתוך הוראות היצרן או ספר ההפעלה, ובמקרים מתאימים ניתן להסתייע בחוות-דעת של מומחה ועתים – זו שאלה של שכל ישר". כן הדגיש בית המשפט ש"שינוי מאולתר ברכב או באבזר הנלווה אינו יכול ליצור, יש מאין, ייעוד "מקורי" (לא תעבורתי) חדש לרכב – ייעוד שלא היה בו קודם לכן. כאמור בפסק-הדין בעניין פטאפטה: "ניתן לומר כי יעוד מקורי הינו אותו יעוד מובנה, 'קבוע', המתקיים ברכב. יסוד הקביעות נבחן לעניין איתור ייעודו המקורי של הרכב. כלי-רכב אינו יכול 'לרכוש' ייעוד 'מקורי' נוסף בדרך של תוספת, או שינוי, מאולתרים או ארעיים".

 

18.              על רקע אבחנות יש לבחון את נסיבות התאונה.

 

נסיבות התאונה- גרסת התובע

19.              בכתב התביעה פירט התובע שהיה על המחפרון  להזיז את הצינורות באופן שיונחו במרחק של 70 ס"מ משפת התעלה. עקב טעות נדחף אחד הצינורות לתעלה, התובע ניגש לשפת התעלה על מנת להסתכל על הצינור שנפל, או אז נדחף לעברו צינור נוסף, אשר פגע בשתי רגליו של התובע, כתוצאה מכך נהדף התובע, נפל לתעלה, ואחריו נגרר הצינור, שמשקלו מאות קילוגרמים. בעקבות הנפילה נותרו רגליו של התובע לכודות מתחת לצינור.

 

20.              בתצהיר ראשון שהגיש התובע לתיק בית המשפט ביום 1.7.03, הצהיר התובע שהרכב היה מיועד להזיז צינורות לצורך חפירת תעלה חדשה, לצד תעלות קיימות. כן הצהיר שעקב טעות נדחף אחד הצינורות לתוך תעלה קיימת.

 

21.              בתצהיר עדות ראשית שהוגש ביום 18.9.06, פירט התובע שהוא עצמו עבד כחשמלאי בנתבעת 7 מספר שנים, מהן כשנה וחצי באתר בנייה במחנה 81 שם אירעה התאונה. במסגרת עבודתו היה עליו לפקח על עבודת המחפרון שהיה אמור לחפור תעלה לשם הנחת כבל חשמל.

 

 

22.              התובע טען בתצהירו שהמחפרון היה מיועד מעצם טבעו לשמש להזזת עפר, סלעים ופסולת אחרת, ובמידת הצורך אף לשבור סלעים. בין יתר ההכשרות שעבר התובע לטענתו על ידי מעבידתו ועל ידי חברת מנרב, שהייתה הקבלן הראשי במקום, עבר התובע קורס בטיחות אשר נועד, בין היתר, להדריכו בביצועו הזזת מסעות בעזרת המחפרון. 

 

23.              באשר לנסיבות התאונה פירט התובע:

 

"ביום הרלוונטי הונחו צינורות במרחק כ- 70 ס"מ משפת התעלה, והמחפרון היה מיועד להזיזם בתנועה, על מנת שיוכל להמשיך את חפירת התעלה. מתפקידי היה להשגיח על המחפרון בשעת החפירה, בין היתר ע"מ שלא יפגע בצינורות המצויים שם, ולאחר החפירה לסגור התעלה בסרט בטיחות.

 

עקב טעות, נדחף אחד הצינורות לתוך התעלה. במצב זה סימנתי לנתבע 1, המחפרון, להפסיק וניגשתי לשפת התעלה על מנת להסתכל על הצינור שנפל.

 

הנתבע 1 המשיך מבלי ששמתי לב לכך בפעולת הרכב ודחף בטעות צינור לכיווני, וזאת תוך כדי תנועת הרכב מאחור (ותוך שהצינור אינו מחובר בכל דרך לרכב). וכתוצאה נהדפתי ונפלתי לתעלה, כאשר הצינור, שמשקלו מאות קילוגרמים, נגרר אחרי ואני נתפסתי בזיזיו ורגלי נותרו לכודות מתחת לצינור" (סעיפים 13-11 לתצהיר).

 

24.              בחקירתו הנגדית השיב התובע שכיון שהתעלה יועדה להנחת קו מתח גבוה, הוא פיקח על חפירתה. במסגרת תפקידו היה אחראי לעבודתו של נתבע 1 ונתן לו הוראות.  כן השיב שחפירת התעלה התבצעה בעזרת הכף האחורית של המחפרון. התובע הבהיר שתפקיד הכף הקדמית של המחפרון הוא לשטח חול, עפר וסלעים, בעוד שתפקידה של הכף האחורית לבצע את החפירה.

 

25.              התובע השיב שאמנם תפקיד הכלי הוא מחפרון, ואולם הוא מבצע תפקידים נוספים, כגון "הובלת דברים, כמו משקלים כבדים". כן השיב שהסלעים שאותם דחף המחפרון כבדים יותר מן הצינורות וכי במסגרת תפקידו הוביל הנתבע גם מסעות כבדים, כגון כבלים וצינורות. התובע השיב שבעבר הוביל כבלים בעזרת הכף האחורית של המחפרון. כן השיב שתפקיד הכף האחורית הינו, בין היתר, לדחוף צינורות, לא לגלגלם, וכי במהלך שנות עבודתו והסיון הרב שרכש, למד כיצד להתעסק במכשירים כמו המחפרון.

 

26.              לשאלה האם הצינורות שהונחו במקום הפריעו למלאכת החפירה, השיב שהצינורות לא הפריעו לחפירה עצמה, אלא לעפר שהיה צריך להוציא מהתעלה בעקבות החפירה. התובע השיב שהצינורות שבהם היה מדובר היו צינורות מים, שאורכם כ- 12 מטר ומשקלם מאות ק"ג, שצידם הפנימי ממתכת ואסבסט, וצידם החיצוני מבטון, וכי לא היה להם כל ציפוי מחומר פלסטי. כן השיב שלא היה לו כל קשר לצינורות, וכי אין לו מושג מתי וכיצד הובאו למקום.

 

27.              באשר לנסיבות התאונה, תיאר התובע תיאור דומה לתיאורו בתצהיר עדות ראשית. הוא פירט שבצד התעלה עמדו שלושה צינורות. הטרקטור דחף צינור לתוך התעלה, ולאחר שהבין שהנתבע עצר ניגש התובע לתעלה, או אז דחף הנתבע צינור נוסף.

 

28.              התובע השיב שבמסגרת עבודתו עבר הדרכות שונות, ביניהן הדרכה שבה פורט שניתן לדחוף באמצעות כף המחפרון דברים שונים, כגון צינורות.

 

29.              במהלך החקירה הנגדית השיב התובע שנתן לנתבע הוראה לדחוף את הצינורות הצידה, ולא לתוך התעלה, כיון שהצינורות הפריעו לעבודה (עמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 16.2.09). כשנשאל מדוע בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה (מוצג נ/1) נכתב שהנפגע הורה לטרקטוריסט לדחוף את צינור הברזל לתוך התעלה, השיב שההוראה שניתנה הייתה לדחוף את הצינור הצידה, ומשראה שהצינור נדחף לתעלה, הורה לנתבע להפסיק את הפעולה. כן השיב שאילו היה רואה שהנתבע אינו מפסיק בהזזת הצינורות, לא היה ניגש לשפת התעלה.

 

30.              התובע השיב שייתכן שהצינור השני שנפל לתעלה הצטלב עם הצינור הראשון, בעקבות הדחיפה. כן השיב שבשעה שניגש אל הצינור הראשון היו שני הצינורות האחרים מונחים על העפר.

 

 

31.              לא הוגשו מטעם התובע מסמכים המעידים על ייעודו של המחפרון, אף לא הובאו ראיות אובייקטיביות על כך שניתן לשנע באמצעות המחפרון צינורות, או שניתנה לתובע הדרכה לפיה ניתן לדחוף צינורות באמצעות המחפרון בכלל, או באמצעות הכף האחורית בפרט.

 

גרסת הנתבע

32.              ביום 29.3.07 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם נתבע 1 (כשהוא אינו חתום. התצהיר הוגש לבית המשפט כשהוא חתום ביום 8.2.09). בתצהיר הנתבע תוארו נסיבות האירוע באופן שונה לחלוטין. נתבע 1 תיאר שבעת התאונה עסק בעבודות חפירת תעלה באמצעות מחפרון שעליו נהג. כיון שמספר צינורות חסמו את נתיב החפירה של המחפרון, נוצר צורך להזיזם ממקומם. לשם כך הורה לו התובע  לדחוף את הצינורות לתעלה באמצעות המחפרון. הנתבע הביע התנגדותו לכך, כיון שחשש שציפוי הפלסטי של הצינורות ייפגע, ואולם התובע שרצה לחסוך בזמן ביטל את דבריו והורה לו לדחוף את הצינורות בעזרת כף המחפרון.

 

33.              בהתאם להוראות שניתנו לו, דחף הנתבע את הצינור הראשון בעזרת הכף האחורית של המחפרון. הצינור הראשון התגלגל, ובשל השיפוע החלו להתגלגל גם יתר הצינורות. צינור אחד עלה על השני ויצר צורת צלב. התובע ביקש ליישר את הצינורות, או אז התדרדרו הצינורות ופגעו בו. הנתבע הדגיש שלא היה מגע כלשהו בין המחפרון והצינורות, שכן הצינורות שפגעו בתובע התדרדרו בשל מבנה המדרון.

34.              בתצהירו התייחס הנתבע גם לתפקידו וייעודו של המחפרון, וטען שייעודו של המחפרון, כמו גם ייעודה של הכף האחורית, הינם חפירה, ולא דחיפה של צינורות.

 

35.              בחקירה הנגדית שב הנתבע על האמור בתצהירו. באשר לצינורות השיב שהיו אלו צינורות מים, מצופים בפלסטיק.

 

36.              הנתבע שב וציין שהתובע הורה לו לדחוף את הצינורות שהפריעו לעבודה לתעלה. כן חזר וטען שהפנה את תשומת לבו של התובע לכך שציפוי הפלסטי עלול להיפגע, ואולם התובע הבהיר לו שאין לו זמן לגשת למחסן ולהביא חגורה על מנת להרימם, ועל כן הורה לו לדחוף אותם לתעלה.

 

37.              הצינורות עצמם עמדו על פי תיאורו, בשיפוע שכיוונו היה לעבר התעלה. את הצינור הראשון דחף, והוא נפל לתעלה. השניים האחרים התגלגלו אחריו מעצמם לתעלה. כשהגיעו הצינורות לקצה הבטון, מחוץ לתעלה, הם יצרו איקס, ונתקעו בקצה התעלה. התובע קפץ בין הצינורות על מנת לסדרם, הם התיישרו ואז התגלגלו ונפלו עמו לתעלה.

 

38.              הנתבע השיב שבעת שאירעה התאונה ישב על המחפרון, במרחק של כ- 3 מטר ממנה. על פי עדותו, הוא הניע את הצינור הראשון בלבד, והצינורות האחרים נעו מעצמם. לא היה לטענתו של הנתבע שום קשר בין הצינורות האחרים  לבין המחפרון. הנתבע השיב שחלפו אך מספר מועט של שניות בין הרגע שבו הזיז את הכף לבין הרגע שבו זזו גם שני הצינורות האחרים. כן חלפו מספר שניות מהרגע שהצינורות התגלגלו עד הרגע שבו קפץ עליהם התובע.

 

39.              הנתבע נשאל האם הוזהר שהוא עתיד לעמוד לדין בשל כך שנהיגתו גרמה לפגיעה בתובע, והשיב בשלילה.

 

40.              לחקירה נגדית של בא כוחן של נתבעות 6 ו- 7 השיב הנתבע שבעת שדחף את הצינור הראשון הוסר למעשה המעצור שהחזיק את שני הצינורות האחרים, ועל כן הם מיד התגלגלו.  כן השיב שאילו לא היה לצינורות ציפוי פלסטי, לא הייתה לו כל בעיה לדחוף את הצינורות כפי שהורה לו התובע. כן השיב שאילו היה מביא עמו את החגורה מהמחסן, לא הייתה כל בעיה לקשור את הצינורות לשיני הטרקטור, בשל וו הבטיחות שאליו ניתן לקשור צינור או מטען, ולהעבירם בעזרתו ממקום למקום.

 

41.              הנתבעים לא הגישו מסמכים או כל ראייה אובייקטיבית באשר לייעודו המקורי של המחפרון.

 

דיון והכרעה

42.              לאחר שמיעת הראיות מצאתי שיש לקבל את טענת נתבעים 1 עד 5, ולקבוע שלא מדובר ב"תאונת דרכים" כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

 

43.              כאמור, השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים הינה האם דחיפת הצינור באמצעות הכף האחורית של המחפרון הינה שימוש ב"כוח המכאני" של הרכב, לאחת מן המטרות המקוריות שלשמן נועד, כהוראת ה"חזקה המרבה" בהגדרה תאונת דרכים. ואם כן, האם נגרמה התאונה עקב השימוש בכוח המכאני האמור.

 

44.              במאמר מוסגר אציין שלא קיימת בפני טענה של ממש לפיה מתקיימת בענייננו ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים, שכן ברור מכתבי הטענות וכן מהראיות שהובאו בפני שהמחפרון לא שימש בעת התאונה למטרות תחבורה.

 

45.              אין בין הצדדים מחלוקת על כך שהנתבע דחף בהוראת התובע, צינור מים גדול ממדים בעזרת הכף האחורית של המחפרון, אשר תמונתו הוגשה בהסכמה במהלך דיון ההוכחות (מוצגים נ/2 א' ו- ב').

 

46.              אין בין הצדדים מחלוקת גם על כך שלשם ביצוע הפעולה האמורה, לא הותקנו על המחפרון אבזרים נוספים, כגון רצועות או מתלים.

 

47.              המחלוקת העובדתית הינה בשאלת ייעודו של המחפרון, וכן בשאלה האם לאחר שהתגלגל הצינור הראשון, ביצע המחפרון פעולת דחיפה נוספת, כטענת התובע, או שלא ביצע פעולה כלשהי, כטענת הנתבע.

 

48.              נדון תחילה בשאלה האם שינועם של צינורות באמצעות הכף האחורית של המחפרון הוא אחד מייעודיו המקוריים של המחפרון. לטענת התובע, ועל פי עדותו, אחד מייעודיו המקוריים של המחפרון הוא  הזזת חפצים ופינוי השטח לשם ביצוע עבודות החפירה. לעומתו טענו נתבעים 1 עד 5, ששינוע צינורות אינו אחד מיעודי המחפרון. הנתבע 1 השיב במהלך עדותו בפני שניתן היה לבצע את הזזת הצינורות באמצעות הצינורות, רק אם היו נקשרים בעזרת רצועה לוו הביטחון.

 

49.              כפי שקבע כב' השופט א' ריבלין בפסק הדין עיזבון המנוח כהן נסים, לא כל שימוש במכונה הינו חלק מהיעוד המקורי של הרכב, ועל כן גם אם מורכב מנוף על משאית לא בהכרח הופך כל שימוש במנוף לחלק מן הייעוד המקורי (הלא תעבורתי) של הרכב. "לא מדובר רק בשאלה של יכולת טכנית אלא בשאלה ייעודית: למה נועד אבזר מהסוג הנדון כשהוא מותקן ברכב מהסוג הנדון בדרך בה הותקן במקורו".

 

50.              המבחן שנקבע אפוא, אינו רק האם הוספו עזרים כגון רצועות או קורות על דרך האלתור, אלא למה נועדו מלכתחילה האבזרים המותקנים ברכב. 

 

51.              המבחן, כך נקבע, הינו "מבחן של שכל ישר ושיקול דעת שיפוטי המונחה על-ידי אמת המידה של ההתוויה המקצועית הנלווית להפעלתו הלא תעבורתית של הרכב".

 

52.              בהתאם למבחנים אלו, יש לבחון את מבנהו וייעודו המקורי של המחפרון שבפני. כפי שנפסק בפסק דין פטאפטה, "פעולת חפירה באמצעות כף החפירה המותקנת בו היא אחת מיעודיו. במהלך פעולת החפירה משמשת הכף גם לפינוי העפר ממקומו על מנת שניתן יהיה להעמיק חפור". אך האם מלמד ייעוד זה על כך שניתן להזיז ולשנע באמצעות הכף כל דבר או עצם המעקב את החפירה, או האם ייעודו של המחפרון לדחוף באמצעות הכף האחורית צינורות בטון שארכם כ- 12 מטר ומשקלם מאות ק"ג, כפי שאירע בענייננו.

 

53.              דומני שיש להשיב על שאלה זו בשלילה.

 

54.              אקדים ואציין שמקובלת עלי טענת התובע ונתבעים 6 עד 7 לפיה הנטל להוכחת היעוד המקורי מוטל לפתחי הטוען לכך שהחזקה המרבה אינה מתקיימת. כיון שבקשת נתבעים 1 עד 5 להגשת חוות דעת מומחה הוגשה רק לאחר סיום דיון הראיות, כ- 6 שנים לאחר הגשת התביעה, וכיון שלא התרתי בשלב זה של ההליך צירוף ראייה נוספת, לא קיימת בפני חוות דעת מומחה בתחום האמור.

 

55.              יחד עם זאת, ניתן לטעמי לקבוע גם על יסוד הראיות שהובאו בפני, ששינועם של הצינורות האמורים, בדחיפה, באמצעות הכף האחורית של המחפרון, אינה תואמת את ייעודו המקורי של הרכב.

 

56.              אחד המבחנים שבהם ניתן להעזר לשם קביעת יעודי הרכב, הינו מבחן מבנהו של הרכב שבו מדובר, שכן מבנהו של מחפרון, בדומה למבנהו של כל מכשור או מכונה אחרים, נועד לאפשר לו למלא אחר ייעודו, ביעילות ותוך שמירה על בטחון המשתמשים בו.

 

57.              עיון בתצלומים נ/2א ונ/2ב, מלמד על כך שלא ניתן לסווג את יעוד המחפרון ככלי להזזה או לשינוע של חפצים שאינם עפר ואבנים או פסולת בניין, בכלל, או לשם הזזתם או שינועם של צינורות מים גדולי ממדים בפרט. בוודאי שכף המחפרון האחורית לא נועדה לשם כך.

  

58.              אמנם מקובלת עלי טענתם של בא כוחו של התובע, וכן של באת כוחם של נתבעים 1 עד 5, לפיה ייעודו המקורי של המחפרון הוא, בין היתר, גם לפנות תוך כדי העבודה עפר וסלעים שנחפרו, על מנת שיהיה בידו לבצע את החפירה. ואולם, עצם האפשרות לשנע באמצעות כף המחפרון עפר ואבנים, אינה מלמדת על כך שניתן לשנע באמצעותה גם צינורות כבדים וארוכים.

 

59.              כפי שניתן לראות בנ/2א' ו-ב', הכף הקדמית של המחפרון הינה כף רחבה ועמוקה, המאפשרת קליטת כמות גדולה יחסית של עפר ואבנים, ועל כן מאפשר המבנה שלה גריפת העפר, וכן איסופו והרמתו לשם שינועו למיקום אחר.  לעומת זאת, הכף האחורית של המחפרון מצומצמת בגודלה, וניכר בה שהיא נועדה בעיקר לאפשר חפירה לעומק, תוך כדי פינוי חומר החפירה בכמות קטנה יחסית בכל פעם.

 

60.              עיון בתצלומים מלמד שלא מותקן במחפרון אמצעי לייצוב או לקיבוע צינורות מוזזים, על מנת למנוע גלגולם או הצלבתם תוך כדי תנועה.

 

61.              בענייננו, מצריך לטעמי מבנה הצינורות שבהם מדובר טיפול מיוחד, על מנת למנוע את גלגולם תוך כדי דחיפה, ולמנוע את התפזרותם לכל עבר, ללא שליטה, כפי שקרה בענייננו. לא שוכנעתי שקשירתם של הצינורות גדולי הממדים לוו הביטחון, כגרסת נתבע 1, הינה בגדר שימוש על פי הייעוד המקורי, ואולם לא זו השאלה שבפני הטעונה הכרעה, שכן לא כך נעשה בענייננו. ברור מהעדויות שהצינור לא נגרר ממקומו, אלא נדחף באמצעות כף המחפרון.

 

62.              כאמור, ניתן ללמוד ממבנה המחפרון שהוא אינו מיועד לשם שינוע הצינורות, ועל כן יש להסתייע במכשור המיועד לשם הזזתם או שינועם של גופים רחבי מידה וכבדי משקל, כגון במנוף (עגורן), המתאים במבנהו (המאפשר קיבוע), וכן במימדיו ובמשקלו לחפץ שאותו מבקשים להזיז ממקומו או לשנע ממקום למקום אחר.

 

63.              ראוי לציין במאמר מוסגר, שלשם שמירה על הביטחון ומניעת תאונות, הוסדרו על ידי מחוקק המשנה הוראות באשר להרמת משאות ושימוש בעגורנים, לרבות הסמכה והדרכה והגבלת השימוש, בתקנות הבטיחות בעבודה (עגורנאים, מפעילי מכונות הרמה אחרות ואתתים), התשנ"ג – 1992. אינני מוצאת שיש לאפשר עקיפת הוראות אלו באמצעות שימוש במחפרון לשינוע צינורות גדולים וכבדים.

 

64.              עדויות התובע והנתבע כאחד, על שימוש שעשו בעבר במחפרון לשם שינוע חפצים שונים, אינו מלמד לטעמי על הייעוד המקורי של המחפרון, שכן, כפי שנפסק בפסק הדין  עיזבון המנוח כהן נסים, המבחן אינו מבחן היכולת הטכנית. "לא מדובר רק בשאלה של יכולת טכנית אלא בשאלה ייעודית: למה נועד אבזר מהסוג הנדון כשהוא מותקן ברכב מהסוג הנדון בדרך בה הותקן במקורו". עצם שימוש בעבר במחפרון בדרך החורגת מייעודו, אינה מלמדת על כך שזהו השימוש הייעודי בו.

 

 

65.              כאמור, אינני סבורה ששימוש ברצועות לשם קשירת הצינורות הייתה הופכת את השימוש לשימוש ייעודי. כפי שנפסק, קשירת המשאות ברצועות, או תוך הוספת קורות, מהווה אלתור וחורגת מהיעוד המקורי.

 

66.              לטעמי, גם שינועם של הצינורות ללא הוספת עזרים, כפי שנעשה בענייננו, הינה בגדר אלתור, ואינה תואמת את הייעוד המקורי של המחפרון. עצם העובדה שלא היה לתובע זמן על מנת להביא את הרצועות לשם קשירת הצינורות, ועל כן, ניסה לבצע את הגרירה או הדחיפה מבלי לנקוט באמצעי זהירות ומבלי להעזר ברצועות, אין בה כדי להפוך את השימוש שנעשה במחפרון לשימוש ייעודי.

 

67.              יש לקבוע אפוא ששינועם של צינורות אינו ייעוד מייעודיו המקוריים של המחפרון, ולפיכך לא מתקיים תנאי מתנאי החזקה המרבה, ועל כן לא מדובר בענייננו בתאונת דרכים.

 

68.              לאור מסקנתי זו לא רלוונטית עוד שאלת הקשר הסיבתי בין השימוש בכוח המכאני לבין הנזקים שנגרמו לתובע. מעבר לדרוש אציין בקצרה שעל פי הפסיקה, "מתקיים הקשר הסיבתי-משפטי אם נזק הגוף שנגרם לניזוק הוא בתחום הסיכון שיצרה התנהגותו של המזיק. "השאלה היא, מהו הסיכון אותו ביקש המחוקק למנוע, ומשנקבע 'מתחם של סיכון', כל תוצאה מזיקה, הנופלת לתוך אותו מיתחם, מקיימת את הקשר הסיבתי המשפטי הנדרש"… השאלה שיש להשיב עליה, בכל מקרה, הינה אם כל התכונות המציינות את התנהגות המזיק תרמו בפועל להתהוות הסיכון שאותו בא חוק הפיצויים להסדיר" (ע"א 6000/93 עיזבון המנוח קואסמה נ' רג'בי, פ"ד נ (3) 661, 661, 671 (1996) (להלן: "פסק דין קואסמה").

 

69.              עוד נקבע בפסק דין קואסמה, ש"המבחן הסיבתי-משפטי מעוגן בדיבור "עקב" שבחזקה חלוטה זו. כפי שראינו, זהו מבחן של סיכון, אשר נועד להשיב על השאלה אם הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון אשר ניצול הכוח המכאני של הרכב יוצר. סיכון זה אינו תעבורתי, ואין הוא קשור ל"שימוש" ברכב, כפי שדיבור זה מוגדר בתיקון מס' .8 כפי שראינו (ראה רע"א 8061/95[1] הנ"ל), סיכון זה קשור למבחן הייעודי, ובוחן את ייעודו המקורי הלא תעבורתי של הרכב. נמצא, כי עניינו של מבחן הסיכון, במסגרת החזקה החלוטה בעניין "ניצול הכוח המיכני של הרכב", הוא במתן תשובה לשאלה, אם הנזק שנגרם הוא בתחום הסיכון שניצול הכוח המכאני לייעודו המקורי הלא תעבורתי יצר (ראה ת"א (עפ') 2476/91 מאהר אבו סאלטוה ואח' נ' "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ [14])".

 

70.              על יסוד מבחן זה, ובהתייחס לחזקה בדבר ניצול הכוח המכאני של הרכב, נקבע בפסיקה שיש להבחין בין פגיעה שמקורה בסיכון חיצוני, שאין לו כל קשר לניצול הכוח המכאני של הרכב, לבין פגיעה שמקורה בניצול הכוח המכאני (ראו, לדוגמה, ע"א 2606/97 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' גאנם, פ"ד נד (1) 297 (2000); ע"א 1780/00 רמי תעשיות קרמיקה (1991) בע"מ נ' אבו זלאם, פ"ד נה (5) 485 (2001)).

 

71.              ומן הכלל אל הפרט, על פי עדותו של התובע, דחף הנתבע בעזרת כף המחפרון גם את שאר הצינורות, לאחר שהוא הורה לו במפורש לחדול מכך ולאחר שהתקרב לשפת התעלה על מנת להביט בצינור שנפל. לעומתו העיד הנתבע שהצינורות נפלו מעצמם, לאחר שנדחף הצינור הראשון אשר שימש כמעצור או כבלם, ומנע את נפילתם קודם לכן.

 

72.              על פי העדויות, עמד התובע בגבו אל המחפרון בעת שהלך לעבר שפת התעלה, ועל כן יתכן שטעה לחשוב שהנתבע דחף את הצינורות דחיפה נוספת באמצעות כף המחפרון, בעוד שיתכן שהנתבע אכן ציית להוראתו והפסיק, ושהצינורות התגלגלו אחרי הצינור הראשון, ללא התערבות נוספת, רק בשל כך שהמעצור שבלם אותם הוזז ממקומו באמצעות כף המחפרון.

 

73.              כיון שעולה מהעדויות שהתובע אשר ניגש לתעלה לא ראה את נפילת הצינורות, אני מעדיפה את עדותו של הנתבע בעניין זה, אשר עמד במרחק של שלושה מטר מהתעלה, ושעל פי עדותו ראה כיצד התגלגלו הצינורות לעברו של התובע ללא התערבות נוספת מצידו.

 

74.              ואולם לטעמי יש לקבוע שגם לשיטתו של הנתבע, נגרמה התאונה עקב השימוש בכוח המכאני של הרכב, (אם אכן היה נקבע שהרכב שימש בייעודו המקורי) שכן הצינורות לא התגלגלו בשל גורם חיצוני, אלא בשל הפעולה של הזזת הצינור הראשון, אשר שימש כבלם, ואשר הזזתו ממקומו גרמה להתדרדרותם.

 

סיכום

75.               אשר על כן אני קובעת שכיון שהכוח המכאני לא שימש לייעודו המקורי של המחפרון, התאונה אינה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

 

76.              התביעה מכוח חוק הפיצויים  נדחית בזאת. לאור אופן ניהול ההליך על ידי נתבעים 1 עד 5, הימנעותם מהגשת חוות דעת מומחה בשלבים המוקדמים של ההליך, חוות דעת אשר ייתכן שהייתה מייתרת את הדיון בשאלה המקדמית, ואשר ההימנעות מהגשתה תרמה לכך שההליך נמשך במשך שנים, אינני מוצאת לפסוק הוצאות לטובת נתבעים 1 עד 5.

 

77.              דיון קד"מ לגבי המשך ההליכים יתקיים ביום 24.1.10 בשעה 09:00. 

 

 

ניתן היום ז' בטבת, תש"ע (24 בדצמבר 2009) בהעדר הצדדים.

 

                                                                                

יעל ייטב, שופטת

 

 

 

 


 

 

 

 

 


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/45F1CC8216963142422576960051B6A6/$FILE/29CC7BA8AA5C643742257696003BD2BB.html
תאריך: 
24/12/09
Case ID: 
1382_3
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : יעל ייטב
יעל ייטב
עורכי דין : אילת אילת שלו אמיתי יחיאל צבי א. שמיר
אילת
אילת שלו
אמיתי יחיאל
צבי א. שמיר
Powered by Drupal, an open source content management system