סוסינסקי נ. "שירביט" חב' לביטו


 

   

בתי המשפט






 

ת.א  001187/08

בית משפט השלום קרית גת


 

27/12/2009

תאריך:

כבוד השופט איל באומגרט

בפני:

 



1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

 

 

 














 

סוסינסקי יעקב

בעניין:

התובע

עו"ד נקש

ע"י ב"כ


 


 

נ  ג  ד


 


 

"שירביט" חב' לביטוח בע"מ


 

הנתבעת

עו"ד שניצקי חוה

ע"י ב"כ


 


 


 

פסק דין

 


לפניי תביעה לפיצויים מכח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") בגין נזקי גוף שלטענת התובע נגרמו לו בתאונת דרכים שאירעה ביום 28/12/07.

 

לאחר שהנתבעת, בהגינותה, הודתה בחבותה, כל שנותר הוא להכריע במחלוקת בשאלת גובה הנזק.

 

א. הנכות:

 

ד"ר בצלאל פרידמן אשר מונה כמומחה מטעם ביהמ"ש לבדיקת שיעור נכות התובע, קבע בחוות דעתו מיום 9/2/09 כי ממצאי הבדיקה הגופנית הצביעו על הפרעה מדרגה קלה מאד בעמוד שדרה צווארי ובגב תחתון. עוד ציין המומחה כי במהלך הבדיקה הגופנית דיווח התובע על תחושת כאב, כאשר הבדיקה עצמה הייתה תקינה, ללא ממצאים של מגבלה, אסימטריה או פגיעה גרמית, עם ממצא של שינויים ניווניים נרחבים לאורך עמוד השדרה.

 

עוד צוין בחוות הדעת כי מעיון במסמכים רפואיים שהועמדו לעיון המומחה, עלה כי התובע היה מעורב בשתי תאונות דרכים בשנים 2004 ו- 2005 במהלכן נפגע בגב ובצוואר ואובחן כסובל מפגיעה מסוג "צליפת שוט".

 

המומחה העמיד את נכותו הרפואית המשוקללת של התובע בגין הנכות בעמוד שדרה צווארי ומותני  על 9.75%.  עם זאת, המומחה קבע כי אירוע תאונת דרכים נשוא התביעה החמיר מצבו הרפואי של התובע כפי שהיה עובר לתאונה. מסקנת ד"ר פרידמן הייתה כי אירוע התאונה נשוא התביעה הינו בעל השפעה מופחתת על גובה נכותו הרפואית ביחס למצבו הקודם ועל כן העמיד את שיעור נכות התובע בגין תאונה נשוא התביעה על 4% לצמיתות.

 

בנוסף, קובע המומחה כי שיעור הנכות הזמנית של התובע בשבוע שלאחר התאונה עמד על 100% ובשלושת החודשים שלאחר התאונה נכותו הזמנית הייתה בשיעור של 50%, 30% ו-20% .

 

עוד ציין ד"ר פרידמן כי ייתכן ובעתיד יזדקק התובע לקבלת טיפול רפואי, כגון טיפול תרופתי לשיכוך כאבים, טיפולים תומכים בפיזיותרפיה וטיפולים ברפואה אלטרנטיבית.

 

לטענת התובע, שגה ד"ר פרידמן כאשר ייחס כ-60% מנכות התובע כפי שהינה היום למצבו הקודם. לטענתו, התאונות בהן היה מעורב בשנים 2004 ו-2005 הינן תאונות קלות ביותר אשר לו הותירו בו כל נכות ולפיכך, אין לבצע בגינן ניכוי משיעור נכותו דהיום או, לחילופין, שיעור הניכוי צריך להיות נמוך יותר.

 


לטענת הנתבעת יש לקבל את מסקנת המומחה ולקבוע כי שיעור נכותו הרפואית של התובע עומדת על 4%. עם זאת, לטענתה, אין לנכות זו כל ביטוי תפקודי ואם יש פגיעה כלשהו בתפקוד התובע, הרי שיש לייחסה לפגיעות בשתי התאונות הנוספות בהן היה מעורב התובע, עובר לתאונה נשוא תביעה זו.

 

ההלכה היא כי סמכות ההכרעה בשאלת שיעור הנכות הרפואית מסורה לביהמ"ש. עם זאת, בתי המשפט אינם נוהגים לסטות מקביעות המומחים בשאלה זו אלא במקרים חריגים וקיצוניים (ראו, למשל ע"א 9598/05 פלוני נ' חברת הביטוח "המגן" בע"מ (פורסם בנבו)).

 

לאחר עיון בחוות דעת ד"ר פרידמן אשר הינה מפורטת ומנומקת באופן היוצא מן הכלל ולאחר שהתובע נחקר בבית המשפט בחקירה ראשית ונגדית, לא נותר אלא לקבוע כי אין מקום לסטות ממסקנות המומחה.

 

התובע העיד כי היה מעורב בשתי תאונות דרכים קלות (עמ' 5 לפרוטוקול) בגינן לא אושפז ולא פנה לחדר מיון. עם זאת, העיד, כי בעקבות התאונה השנייה – שאירעה בשנת 2005 – נזקק לטיפולי פיזיותרפיה (עמ' 6 לפרוטוקול) ואף אישר כי בשתי התאונות הקודמות נפגע באותם האזורים בגוף בהם נפגע בתאונה נשוא התביעה, היינו, בצוואר ובגב.

 

ד"ר פרידמן בחוות דעתו סיכם את המסמכים הרפואיים המתייחסים לשתי התאונות , מהם ניתן ללמוד כי בעקבותיהן סבל התובע מכאבים בגבו, בצווארו ובראשו ובגין שתיהן אובחן כסובל מפגיעה מסוג "צליפת שוט" והופנה לטיפולי פיזיותרפיה וכן היה באי כושר תקופה מסוימת. ד"ר פרידמן קבע, כאמור, כי מבין שתי התאונות, התאונה השנייה הינה משמעותית יותר והינה מתווספת לפגיעה קלה מהתאונה הראשונה וכן לשינויים ניווניים היכולים, כשלעצמם, לגרום לכאבים ולהפרעה בתפקוד ולעתים אף להגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי וגב תחתון.

 

ב"כ הנתבעת ביקשה ללמוד על היעדר מהימנות התובע מכך שהסתיר, לטענתה, את שתי תאונות הדרכים הקודמות בהן היה מעורב ממומחה ביהמ"ש. מעיון בחווה"ד עולה כי בשיחה עם ד"ר פרידמן מסר התובע כי בריאותו תקינה ורק לשאלה חוזרת הזכיר אירוע קודם של תאונת דרכים כ"תאונה קטנה" שעברה ללא הפרעה המשכית.

 

עדות התובע, ככלל, הותירה רושם של אמינות על בית המשפט והתובע הצטייר כאדם שאינו עושה לעצמו הנחות ואינו מפריז בהשפעת מצבו הפיזי על תפקודו היומיומי. התובע תיאר בעדותו את שתי התאונות הקודמות כתאונות קלות שלא השפיעו כלל על תפקודו ועל חייו. מאחר ואף ד"ר פרידמן ציין כי התאונה השנייה הינה המשמעותית מבין שתי התאונות הקודמות, ניתן להבין מדוע התובע הזכיר תאונה זו במהלך איסוף האנמנזה והתעלם כליל מהתאונה הראשונה שאין לה מבחינתו כל משמעות.

 

העולה מן המקובץ הוא כי קביעות ד"ר פרידמן כי התאונה נשוא התביעה החמירה את מצבו הקודם של התובע אשר נבע, בין היתר משתי תאונות דרכים נוספות וכן משינויים ניווניים טבעיים מקובלת על ביהמ"ש ואף מקובל על ביהמ"ש שיעור ההחמרה המיוחס לה.

 

לפיכך, המסקנה היא כי נכותו הרפואית של התובע בגין התאונה נשוא התביעה הינה בשיעור של 4% לצמיתות. באשר להשפעת הנכות הרפואית על תפקוד התובע, הרי שבהתחשב בעדותו כי עובד שנים רבות בעבודה פיזית המצריכה עמידה ממושכת על הרגליים,  יש מקום לקבוע כי שיעור הנכות התפקודית חופף, למצער, את שיעור הנכות הרפואית ולפיכך עומד על 4% לצמיתות.

 

 


ב. הנזק:

 

כאב וסבל:

 

בהתחשב בנסיבות המקרה, בטיב הפגיעה ובתקופת ההחלמה הארוכה, נראה כי יהא זה מוצדק לפסוק לתובע את הפיצוי המקסימאלי שבסמכות ביהמ"ש. לפיכך, סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה יעמוד על 12,500 ש"ח.

 

הפסד השתכרות – עבר:

 

התובע העיד כי שב לעבודתו לאחר ששהה משך שבוע בלבד בחופשת מחלה וזאת בשל החשש לאבד את מקום עבודתו. לפיכך, בגין ראש נזק יפוצה התובע בסך 830 ¤ בהתאם לדרישתו, שהינו ערך פדיון ימי מחלה אותם ניצל, המשוערך להיום .

 

עזרת צד ג' – עבר:

 

התובע העיד כי על אף ששב לעבודתו שבוע בלבד לאחר התאונה, המשיך לסבול מכאבים וממגבלות בגינם נזקק לסיוע אשר ניתן לו על-ידי אשתו. תמיכה לטענתו זו ניתן למצוא בחוו"ד רפואית של ד"ר פרידמן אשר מעבר לנכות זמנית בשיעור של 100% משך השבוע הראשון שלאחר התאונה, קבע לתובע נכות זמנית לשלשה חודשים נוספים בשיעור של 50%, 30% ו-20%. שיעורי נכות זמנית, כפי שנקבעו הינם גבוהים דיים ומלמדים על היזקקות לסיוע מוגבר מעבר למקובל בין בני משפחה וזאת על אף העובדה שרעיית התובע לא הובאה לעדות.

 

לפיכך, בגין ראש נזק זה ייפסק לתובע סך של 4,000 ¤ המשקף נכונה את שווי העזרה שקיבל התובע מאז התאונה ועד היום.

 

הוצאות – עבר:

 

התובע העיד כי בעקבות התאונה נשוא התביעה נזקק לטיפולי פיזיותרפיה אותם ביצע בשעות הבוקר, לפני העבודה. אומנם טיפולים אלו בוצעו, כפי שהעיד, בהגינותו, במסגרת קופת חולים, אך אין חולק כי התובע הוציא כספים לצרכי נסיעה לטיפולים כאמור ויש לפצותו בגין הוצאות שהוציא. פיצויו בגין ראש נזק זה יעמוד על 2,000 ¤.

 

באשר להוצאות רפואיות, הרי שבהתחשב בתקופת ההחלמה הלא קצרה, כפי שעולה מחוו"ד ד"ר פרידמן ממנה אף עולה כי התובע נזקק בעבר לתרופות לשיכוך כאבים וכן בהתחשב בקבלות החלקיות שהוצגו על-ידי התובע, יש להעמיד את פיצויו בגין ראש נזק זה על 3,000 ¤.

 

הפסדי שכר - עתיד

 

התובע העיד כי שב לעבודתו שבוע לאחר התאונה. עוד העיד, בהגינותו, כי שכרו לא פחת לעומת שכרו עובר לתאונה וזאת, בין היתר, בשל העובדה כי עבר לעבוד משמרות לילה ומשמרות בסופי שבוע, במהלכן הוא יכול לעבוד בישיבה, מאחר ולאחר התאונה מתקשה בעמידה ממושכת. עם זאת, התובע העיד על קשיים בתפקוד ובין היתר, בביצוע מטלות פיזיות ועמידה ממשוכת, עליהם הוא נמנע מלדווח למעביד מתוך חשש לאבד את מקום עבודתו. חשש זה של התובע המתעצם לאור גילו ומצבו הרפואי עבר כחוט השני בעדותו.

 

לעניין זה ראו, בין היתר בעמ' 9: ""אני חייב לנשוך את השפתיים במצב שלי ולא ללכת לספר במפעל שכואב לי פה ושם ... אם אני אספר, אני מחר יהיה מחוץ לעבודה. במצב שלי ובגיל שלי".

וכן בעמ' 10: "אם היום אני אביא אישור מהרופא או יתחיל להתלונן, מחר יגידו שאתה לא מתאים לנו, חבר לעבודה היה חולה במשך שבוע, והתחיל שבוע שני, ומנהל המחלקה אמר לו שאחרי השער יש עוד אנשים בתור, ואני צריך לפרנס משפחה ואני בגיל שלי, אני הולך עם כאבים לעבודה".

 

ההלכה היא כי חזרתו של הנפגע למעגל העבודה לאחר הפגיעה אינה בהכרח מהווה סיבה לשלול ממנו את הפיצוי בשל הפסד כושר ההשתכרות "... שכן היתה גישה כזאת בגדר תמריץ שלילי לנפגעים המבקשים לשוב לעבודה" (ראו ד' קציר פיצויים בשל נזקי גוף, בעמ' 207 וכן תא (חיפה) 961/92 יפידוף נ' חברה ליצור משקאות קלים (פורסם בנבו) שם נקבע כי: "עובד שנפגע בתאונה ומצליח לחזור לעבודה ולהשתקם למרות נכותו ומגבלותיו כשהוא עושה זאת, חרף הסבל הרב שעובר עליו, ראוי להערכה. מאמצים אלה אינם צריכים להפוך לו לרועץ בבואו לקבל פיצוי בגין פגיעתו עד כדי שלילת הפיצוי כולו".

 

כאמור, התובע בעדותו הותיר רושם של אדם המבקש להרוויח את לחמו בכבוד מבלי להיכנע לכאב. על מאמץ התובע לעבוד על אף כאביו למדנו, כאמור מהעובדה כי שב לעבודתו בהיקף מלא בחודשים שלאחר התאונה בגינם קבע לו ד"ר פרידמן נכות זמנית בשיעורים גבוהים.

 

מאמציו אלה הינם ראויים להערכה ואין לשלול מהתובע פיצוי רק בשל כך שמבקש להתגבר על מכאוביו.

 

לא זו אף זו, הפסיקה הכירה בזכות הנפגע לפיצוי גם במצבים בהם לא נפגעה הכנסתו עם שובו לעבודה אך נאלץ להשקיע מאמץ נוסף כדי לשמור על רמת הכנסתו. לעניין זה ראו את ספרו של קציר בעמ' 208 וכן תא (ת"א) 222/91 יהודה נ' אלון (פורסם בנבו) שם קיבלה התובעת פיצוי עבור תוספת המאמץ שהיה עליה להשקיע שהתבטא בשעות נוספות.

 

לאור האמור, סך 25,000 ¤ (שהינו כ-65% מהפיצוי לפי החישוב האקטוארי) ישקף נכונה את הפיצוי לו זכאי התובע בגין ראש נזק של הפסד השתכרות, כאשר הפיצוי כאמור מגלם בתוכו אף אץ הסיכוי של היפלטות משוק העבודה והקושי הצפוי לתובע להיקלט במקום עבודה חלופי.

 

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה – עתיד:

 

מחוות דעתו של ד"ר פרידמן עולה כי התובע יזדקק בעתיד לטיפולים רפואיים להם נזקק בעבר, קרי תרופות לשיכוך כאבים, טיפולי תומכים בפיזיותרפיה וטיפולים אלטרנטיביים. אין חולק כי טיפולים אלו בחלקם אינם ממונים על-ידי קופות חולים והתובע צפוי להוציא הוצאות בגינם ובגין הנסיעות לצורך קבלתם.

 

פיצוי התובע בגין ראש נזק יעמוד ע"ס 5,000 ¤.

 

עזרת זולת – עתיד:

 

כאמור, מחוו"ד ד"ר פרידמן עולה כי התובע ימשיך לסבול מכאבים מהם סבל עד היום. ניתן להניח ברמה גבוהה של וודאות כי בשל כאבים אלה יזדקק התובע לסיוע מוגבר גם בעתיד.

על כן, בגין ראש נזק זה יש לפצות את התובע בסך 3,000 ¤.


 

ג. לסיכום:

 

40.       לאור האמור, נזקיו של התובע הינם כדלקמן:

 

כאב וסבל -                              12,500 ש"ח                                                    

 

הפסד השתכרות – עבר -         830 ש"ח         

 

עזרת צד ג' – עבר -                  4,000 ש"ח                                          

 

הפסד השתכרות עתיד -          25,000 ש"ח                

 

עזרת צד ג' – עתיד -                3,000 ש"ח

 

הוצאות רפואיות +                   5,000 ש"ח

הוצאות נסיעה – עתיד 

---------------------------------------

סה"כ -                                    50,330 ש"ח                                                                

לסכום זה יש להוסיף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ כחוק.

371

54678313

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום י' בטבת, תש"ע (27 בדצמבר 2009) בהעדר הצדדים                                           

      איל באומגרט, שופט

001187/08א  140 יהודית מנצור

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/9BE24FE3E2300C50422576990051AD21/$FILE/D04F6770BC37A97E422576960039ACEE.html
תאריך: 
27/12/09
Case ID: 
1187_8
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : איל באומגרט
איל באומגרט
Powered by Drupal, an open source content management system