משרד התחבורה - תביעות נ. כהן תחב-א יועץ-2008-00812-6


 

   

בתי המשפט





תחפ001025/08

בית משפט השלום באר שבע


 

31/12/2009

תאריך:

שופט: לנדסמן דייויד

בפני:

 

 

 














 

משרד התחבורה - תביעות משפטיות

בעניין:

המאשימה


 


 


 


 

נ  ג  ד


 


 

כהן חיים


 

הנאשם


 


 


 


 


הכרעת הדין

 

הנאשם מואשם כי בהיותו הבעלים של מונית מס' 25-910-52, לרבות רשיון הסעה, לא נקט בכל האמצעים הדרושים להבטחת שמירת החוק ע"י הנהג במונית וכן עבר עבירות נוספות הקשורות לחקירה שהתנהלה נגדו כדין.

 

החקירה בנדון נפתחה בעקבות תלונה שהוגשה למשרד התחבורה על ידי ע.ת.1,  לפיה נסע במונית הנ"ל והנהג בה לא הפעיל המונה כנדרש בחוק.

 

ע.ת.1 קיבל מהנהג קבלה (ת/1) בגין תשלום עבור נסיעה "ללא מונה" מיום 12.3.04 בסך 16 ¤ כאשר הנהג צוין כ"בוחבוט אילן".

 

הוא העיד כי היו שלושה שלטי זהוי מותקנים בתוך המונית, בהם הופיע הנאשם כבעל המונית ושי דרור ועוד אחד הנהגים.

 

בהודעתו הראשונה (ת/2), מסר הנאשם כי השכיר זכות הצבורית למר שמעון בן-לולו וכי הסביר לו ואף החתים אותו על תצהיר שעליו "לעבוד על פי החוק".

 

התצהיר של מר בן-לולו התקבל כראיה (ת/3), לפיו המונית אצלו מיום 1.6.02. התצהיר אינו נושא תאריך ו/או פרטים של אותו עו"ד שלפניו-כביכול-נערך התצהיר.

 

עוד הוגשה בהסכמה טופס "הזמנה ודרישה להצגת מסמכים" (ת/6), בו נדרש הנאשם להמציא סלילי קבלות מקוריים לתאריכים 11.3.04 ל-13.3.04.

 

ע.ת.2   שהנה חוקרת ב-מ.התחבורה גבתה הודעה נוספת מהנאשם (ת/7) וכן קיבלה מאת הנאשם חשבוניות בגין תשלומי שכרות של זכות הצבורית שקיבל הנאשם מאותו אילן בוחבוט במהלך התקופה, שהזכות הושכרה כאמור לאותו בן-לולו.

 

העדה הסבירה כי המונית רשומה אצלם ע"ש בעל זכות הצבורית שאינה חייבת להיות דווקא הבעלים של המונית עצמה.

 

בהודעתו השנייה (ת/7) מסר הנאשם כי בן-לולו סיפר לו כי הרכב עשה תאונה, מכר אותו למוסך "קוסטה" וכי הוא עדיין אחראי על המונית לפי ההסכם ביניהם וכן קיבל כסף עבור זכות הצבורית ממוסך קוסטה, גם ללא חוזה עם המוסך.

 

עוד מוסר הנאשם כי בהיות החוזה עם בן-לול תקף, לא ראה צורך לחוזה חדש עם המוסך. הוא מציג חשבוניות ע"ש אילן בוחבוט שלפי הידוע לו, עבד על מונית מטעם המוסך. הוא מעולם לא ראה את בוחבוט, לא היה לו קשר עימו ואינו יודע אם הפעיל מונה או לא.

 

במסמך (ת/9)  מתארת העדה הפעולות שננקטו כדי לאתר אותו בוחבוט.

 

ע.ת.3 היה אותו שמעון בן-לולו שהוכיח באמצעות אישור שב"ס (ת/10) כי היה במאסר במועד ביצוע העבירה ועוד העיד כי אחרי שהרכב ניזוק קשה בתאונת דרכים, נגרר למוסך והורד מן הכביש. הוא קישר בין הנאשם והמוסך ומחודש אוק' 2003 לא היה לו כבר קשר בינו ובין הנאשם.

 

ב-ח.נ. השיב כי אינו מכיר את אילן בוחבוט וכי הודיע לנאשם כי הרכב נמצא במוסך שקונה את הרכב ממנו וכי הוא רוצה להמשיך את השכרות ב"מקומו" ואף נתן לנאשם מספר הטלפון של המוסך.

 

למרות שהוא לא היה בעל הרכב, הוא זוכר כי חתם על המסמכים לבעל המוסך עבור משרד הרשוי (ע'9).

הנאשם העיד כי בן-לולו סיפר לו כי עשה תאונה והעביר את הרכב למשהוא אחר (ע'9).

 

הוא לא הלך לבדוק מה קרה לרכב, "זה לא מענין אותי", לא הלך לבדוק במוסך ולדבריו:

"המונית אצלו והוא יכול להעביר אותו לכל משהוא רוצה, אין לי אחריות על זה, לו יש אחריות על זה, אני החתמתי אותו על תצהיר והסכם. רשום שם שהוא צריך להפעיל מונה כחוק והכל רשום" (ע'10).

 

הוא נתן לבן-לולו חשבוניות ע"ש בוחבוט למרות שאינו מכיר אותו ו- "הוא היה מעביר להם את זה".

 

בחקירה הנגדית אישר כי בן-לולו אמר לו "מוסך קוסטה" , הוא אינו מכחיש מתן החשבוניות ע"ש בוחבוט.

 

לגבי הפיקוח שהיה אמור לעשות, השיב:

 

"שאם הבן אדם הזה פושע ועבריין אז נפלתי פה שעשה איתי הסכמים ולא עמד בזה, הוא פושע, נתנו את המונית לנהג שהתחיל להשתולל.

רק בן-לולו אחראי על הנהגים, זה הוא" (ע' 11/12).

 

התביעה מבקשת להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב אישום זה.

 

ב"כ הנאשם טוען כי הוכח כי הנאשם אינו הנהג שנגדו הוגשה התלונה ונוכח ההסכם והתצהיר שנערכו עם אותו בן-לולו, "אין לצפות מהנאשם לעשות דברים נוספים" (ע'13).

 

עולה מהראיות כי ניתן לקבוע כי הנאשם אינו הנהג שביצע את העבירה של ביצוע נסיעה במונית ללא הפעלת המונה.

 

אחריות הנאשם לעבירה זו נובעת מהוראות סע' 39 ב לחוק הפיקוח על המצרכים ושרותים, תשי"ח-1957 (להלן "החוק") הקובעת כי נעברה עבירה לפי החוק, יואשם גם מעבידו או מרשהו אלא "אם יוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט על האמצעים הסבירים להבטחת  שמירתו על חוק זה".

 

בנוסף לכך, הואשם הנאשם בעבירה נוספת של אי המצאת מסמכים ואי מתן תשובות בחקירה, סע' 39 D(3) לחוק הקובע כי :

 

 "  (3) מנדרש למסור ידיעות או להמציא פנקסים או תעודות לפי סע' 31 או משנחקר לפי סע' 32 – לא השיב תשובות נכונות ומלאות או לא המציא תעודות נכונות"... דינו מאסר שנה ".

 

עולה מכל הראיות שהובאו בפני ביהמ"ש כי למעשה למרות שהיה ידוע לנאשם כי הרכב כבר לא אצל בן-לולו אלא היה מופעל ע"י המוסך באמצעות נהגים בלתי ידועיים לנאשם, בחר הנאשם לעצום עיניים ולהסתמך על ההסכם והתצהיר שנעשו בבוא מועד בתחילת השכירות עם בן-לולו. מאותו מועד – למעשה – לא עשה הנאשם ולא נקט בכל פעולה כדי להשגיח או לפקח על הנעשה במונית שלו שהופעלה באמצעות זכות  הציבורית שלו.

 

הנאשם אינו יכול להסתתר או להסתמך אך ורק על אותו תצהיר (?) עליו חתום בן-לולו במועד בלתי ידוע בתחילת הקשר בינו ובין הנאשם.

 

החוק קובע מפורשות כאמור כי המורשה "אשם בעבירה של העובד אלא אם יוכיח זו העבירה בוצעה  שלא בידיעתו וכי נקט  בכל האמצעים הסבירים להבטחת שמירת החוק".

 

ב- ע"פ (י"ם) 2297/08 סופרבוס ואח' נ. מ" נקבע:

 

"בנסיבות המקרה דנן לא עלה בידו של המערער מס' 2 להוכיח כי קיים מערך בקרה ופקוח שכזה, אשר היה בבחינת אמצעי סביר למנוע מקרים שכאלה והישנותם.

 

"המערער שמרשה לעצמו להעסיק מאות עובדים בחברות שונות צריך להיות מוכן גם לאחריות שבדבר... ואם לא ראה לנכון להקים מערך פיקוח ובקרה הדוק, הרי הוא אחראי גם אחראי לארועים הנדונים".

 

ראה גם ע"פ 8511/96 דן נ. מ' (נ"ב (2) 872):

 

"המערערת לא הוכיחה כי נקטה את "כל האמצעים הסבירים" שכן נדרשת בענין זה נקיטה מסיבית יותר של אמצעי משמעת...".

 

אני מפנה גם לפס"ד שב- תח"פ 1025/05 מ' נ. ענבי של ביהמ"ש זה והפסיקה הנוספת המוזכרת בו.

 

לכן, בהעדר נקיטת פעולה כלשהי, ברור כי הנאשם לא הוכיח נקיטת אמצעים כלשהם להבטיח שמירה על החוק.

 

נראה לי כי החתמת אותו בן לולו על תצהירו היה על  נייר בלבד,  לא עשה הנאשם דבר אפילו לדעת זהות הנהג שעובד בפועל על מונית ולכן לא יכול להיות כל תוצאה אחרת אלא להרשיע את הנאשם בעבירה של אי הפעלת מונה,  אפילו אם העבירה לא בוצעה על ידו.

 

השאלה הנותרת להכרעה הינה האם הנאשם עבר העבירות הנוספות המיוחסות לו באישום זה.

 

הנאשם מואשם כאמור בשתי העבירות על סעיף 39  ב (3) לחוק שעניינן סירוב למסור ידיעות ו/או אי קיום חובה בחקירה כמפורט לעיל

 

עבירות מפורטות בסעיף 5 – 6 לפרק עובדות, לפיהן הציג חוזה שכירות עם בן לולו בתקופה שאותו אדם לא עבד על המונית וכן לא המציא "מסמך בקשר  להפעלת המונית" בקשר לתלונה שהוגשה נגדו .

 

נראה לי מלשון החוק,  כי כוונת המחוקק היתה ליכולתו של הנאשם להשיב תשובות "נכונות" ו/או להמציא מסמכים והוא לא עשה כן כדי להכשיל את החקירה. 

 

מה המצב כמו במקרה דנן שאין לנאשם מסמכים נוספים להצגה ואין הוא יודע זהותו של הנהג שביצע את העבירה, אליה התיחסה התלונה וזאת מהסיבה הפשוטה כי הוא הסתמך על חוזה עם בן לולו ולמעשה בכלל לא התענין בנעשה במונית והכל כפי שפורט לעיל?

 

עצם העדר אפשרות לספק תשובות או מסמכים מביא – בפועל – להרשעת הנאשם בתור אחראי  לעבירה של העובד / הנהג  אבל אין בכל אלו נוכח הגדרת סעיף העבירה, כדי להרשיע אותו בעבירות הנוספות לפי סעיף 39 ב (3) לחוק כאמור.

 

לסיכום  :

 

הנני מרשיע את הנאשם בעבירה שבהוראות החיקוק מס'  1 – קרי אחריותו לעבירה של אי הפעלת חמונה ומזכה אותו מן שתי העבירות הנוספות לפי הוראות החיקוק 2 ו- 3.

           

ניתנה היום 1.7.09 במעמד הצדדים.

                                                                                

דיויד לנדסמן, שופט

 

איריס.ב.

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/2454ABC2BF5619C84225769D00512B33/$FILE/6464D77F71B77D6D422575BC00275D99.html
תאריך: 
31/12/09
Case ID: 
0_0
Case type: 
תחפ
סיווגים
שופטים : דיויד לנדסמן
דיויד לנדסמן
Powered by Drupal, an open source content management system