איזמילוב נ. סדיר


 

   

בתי המשפט

א  003536/07

בית משפט השלום באר שבע

 

31/12/2009

תאריך:

 כב' השופט  -  עידו  רוזין

בפני:

 

 







1 . איזמילוב אסיה

2 . איזמילוב ולרי

בעניין:

התובעים

מאיר מזוז

ע"י ב"כ עו"ד


 

 

נ  ג  ד

 


 

1 . סדיר אדמונד

2 . אביב ספיר

3 . AIG חברה לביטוח בע"מ

הנתבעים

בן משה

ע"י ב"כ עו"ד


 

פסק דין

 

1.         מדובר ב"תאונת פח" שארעה ביום 17.09.06, במרכז צומת בשדרות אורי צבי גרינברג בבאר שבע, מכיוון שכונת רמות, לכיוון האוניברסיטה, במעורבות שני כלי רכב, האחד מסוג סיאט, אשר היה נהוג בידי התובע מס' 2 (להלן: "ולרי"), והשני  - מסוג סיטרואן ברלינגו, אשר היה נהוג בידי הנתבע מס' 2 (להלן: "אביב").

 

2.         הנזקים שנגרמו לסיטרואן שולמו על ידי הנתבעת מס' 3, מכח פוליסה לביטוח רכב מקיף.

 

3.         התביעה דנן הוגשה רק בגין הנזקים שנגרמו לסיאט (לא הוגשה תביעה  שכנגד וגם לא הועלתה טענת קיזוז).

 

4.         התביעה הוגשה לתשלום סך של 24,540 ¤, לפי הפירוט כדלקמן:-

            א.         הערכת נזק בהתאם לחוות דעת שמאי – סך של    16,200 ש"ח

            ב.         עלות התקנת מערכת גז ברכב – סך של                7,300  ש"ח

            ג.          שכ"ט שמאי – סך של                                          1,040  ש"ח

 

בתחילת דיון ההוכחות, הצהירו הצדדים כי הם אינם חולקים על הממצאים שעולים מחוות דעת השמאי אשר צורפה לכתב התביעה. מחוות דעת השמאי מר ישראל וייזל, אכן עולה כי הנזק הועמד על סך של 16,200 ¤ (לאחר הפחתה של 1,800 ¤ בגין השרידים).

 

5.         המחלוקת שבין הצדדים מתמקדת בשאלת הנזק [רק ביחס לעלות מערכת הגז ברכב], וכן בשאלת האחריות לקרות התאונה.

 

6.         טרם שמיעת ההוכחות - בעלי הדין הודיעו על הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א. לחוק בתי המשפט.

 

ביהמ"ש אישר את הסכמת בעלי הדין ונתן לה תוקף של החלטה.

 

7.         שאלת האחריות

 

            במסגרת דיון ההוכחות, העידו בפני ביהמ"ש שלושה עדים.

 

            מטעם התובעים – העיד ולרי (התובע מס' 2) ואשתו.

            מטעם הנתבעים – העיד אביב (הנתבע מס' 2) בלבד.

 

8.         עיון בתמונות הנזק, אינו מותיר ספק לכך שמדובר בפגיעה קלאסית, של "פנים-אחור", במהלכה פגע אביב עם רכבו בחלק האחורי השמאלי ברכבו של ולרי.

 

            אביב הודה בכך שפגע ברכבו של ולרי, ואולם לשיטתו – הוא נאלץ לעשות כן, בשל כך שולרי סטה שמאלה לתוך נתיב נסיעתו.

 

9.         ב"כ התובעים טען כי לא היתה כל סטייה בנסיעתו של ולרי, ואומר כבר עתה – כי לא מצאתי לקבל טענה זו.

 

            בעת ניסוח כתב התביעה (עוד לפני שולרי היה מיוצג ע"י עוה"ד) – הודה ולרי בסטייה לתוך נתיב נסיעתו של אביב, וראה הדברים שנרשמו בסעיף 1 לכתב התביעה:-

            "התובע 2 נכנס לצומת כאשר הרמזור בצומת היה ירוק, והבחין בהולכת רגל שחוצה את הכביש במעבר חציה, בלם את הרכב וסטה קלות שמאלה ונעצר לקראת סוף הצומת לפני מעבר החציה, הנתבע 2 שנסע כאמור במהירות מופרזת התנגש ברכב שנהג בו התובע 2 בחלק אחורי אמצעי וגרם להשבתתו...".

 

            ולרי השיב לשאלות בחקירה נגדית, וניתן היה להתרשם כי מדובר בעדות מבולבלת, בלתי סדורה, ובלתי הגיונית, וכדלקמן:-

"אני לא זוכר באיזה רחוב נסעתי. היו שני נתיבים בכביש, לא שלושה.

אני נסעתי בנתיב השמאלי, מבין שני נתיבים.

אני לא יודע באיזה נתיב נסע הנתבע ספיר. אני לא ראיתי אותו... עברתי מהנתיב הימני, לקחתי שמאלה...אני נסעתי במסלול השמאלי. אני נסעתי בנתיב השמאלי ביותר משני הנתיבים. אני מתקן, אני מבקש להסביר, לא נסעתי בנתיב הזה, נסעתי בנתיב אחר. אני עורך תשריט חדש. אני חוזר בי ממה שאמרתי קודם, אין שני נתיבים – יש שלושה נתיבים...לשאלה אם סטיתי שמאלה אני אומר שלא... אם אתה אומר לי שבכתב התביעה אמרתי שלקחתי שמאלה, אני אומר שאף פעם לא אמרתי. אני לא יכול לקחת שמאלה? על מה... אם אתה מקריא לי את כתב התביעה שהוגש בשמי שם נאמר "התובע 2... בלם את הרכב וסטה קלות שמאלה...", אני אומר שלא יכול להיות שכתבתי את זה.  בילדים שלי, אני לא יכול לכתוב שלקחתי שמאלה. אני לא קורא עברית.

 

10.        בנוסף לסתירות בעדותו של ולרי שפורטו לעיל, התקשיתי להבין את גירסת ולרי ואשתו, בעניין הסיבה האמיתית שגרמה להם להאט את נסיעתם מיד לאחר הכניסה לצומת, והאם ההאטה נבעה מהולכת רגל שחצתה את הכביש או אולי מסיבה אחרת, שלא הובאה בפני.


 

            וראה דברי ולרי בחקירתו הנגדית, בעניין זה וכדלקמן:-

"כשהגעתי לכביש למעלה, נכנסתי קצת לצומת, היתה בחורה, ואני מסמן באיקס את המקום שבו הבחורה עמדה, שמתי קצת ברקס לאפשר לבחורה לעבור... לשאלה האם בגלל האישה סטיתי קצת שמאלה, אני אומר שאני לא זוכר, עברו 3 שנים מאז, אני זוכר מה עשיתי? ...אני מסמן נקודה במקום שהאישה עמדה. אם ביהמ"ש אומר לי שסימנתי שתי נקודות, אני אומר שאני לא רואה טוב. עברו שלוש שנים מאז, אני לא זוכר טוב. אני לא זוכר בדיוק איפה האישה עמדה...לשאלה אם הרכב עמד או נסע בזמן התאונה, אני אומר שאני זוכר שאני עמדתי קצת, לא הרבה...לפני התאונה לא הייתי בעמידה אלא הייתי בתהליך האטה".

 

משנשאל ולרי באיזה נתיב נסע רכב הסיטרואן, השיב:- "אני לא יודע באיזה נתיב הוא נסע. ראיתי אותו רק לאחר התאונה, לאחר שיצאתי מהאוטו..."

 

עדותה של אשתו של ולרי (ע.ת. מס' 2), לא חיזקה את עדותו של ולרי אלא החלישה אותה. האישה נשאלה מספר פעמים על סיבת ההאטה של הרכב, וציינה שהיא איננה יודעת מדוע הרכב בו נסעה עם בעלה, האט את נסיעתו בסמוך לתאונה, וראה דבריה במהלך החקירה הנגדית:-

"... אני לא יודעת למה בעלי האט את הנסיעה ישר. אני לא יודעת את התשובה לשאלה למה בעלי האט את נסיעתו. כשנכנסנו לצומת נסענו לאט. נסענו ישר. המשכנו בנסיעה ישר. מה זה נעצרנו? נעצרנו כי הנתבע פגע בנו מאחורה. רק הפגיעה מאחור גרמה לנו לעצור. עצרנו כי כשהנתבע פגע בנו מאחורה, הרכב שלנו הסתובב.

כשנכנסנו לצומת עצרנו, כי האוטו עצר..

לשאלה למה האוטו עצר אני אומרת שאני לא זוכרת. נסענו, היה ירוק, ונסענו. לא המשכנו ישר כל הזמן. אנחנו עצרנו כשהוא נתן לנו מכה מאחור".

 

רק בעקבות שאלות נוספות, חוזרות ונשנות, נזכרה לבסוף אשתו של ולרי, בדבר הולכת הרגל שהיתה במקום, תוך שהיא מציינת:-

"אני ראיתי את הבחורה, אבל אני לא זוכרת. אני לא יודעת מאיזה צד עברה הבחורה את הכביש, חלפו 3 שנים. הבחורה הפריעה לנו בנסיעה ישר...". 

11.        למרות הקשיים האמורים לעיל, התרשמתי כי סיבה ממשית להתרחשות התאונה נובעת גם מכך שאביב נסע במהירות רבה, ולא שמר די מרחק כדי לאפשר עצירה בטרם הפגיעה ברכבו של ולרי, וראה דברי אביב בחקירתו:-

"...אם הייתי שומר מרחק ייתכן והתאונה נמנעת, אני אומר שכן, אם הייתי נוסע במהירות של 5 קמ"ש לא הייתי פוגע בו". 

 

12.        אחר שעיינתי בכתבי התביעה, בכתב ההגנה, במסמכים ובתמונות שהוגשו לעיוני, בעדויות שנשמעו ובטענות בעלי הדין בדיון בפני - בשים לב לטענות שהועלו על ידי בעלי הדין ולרמת הפירוט והביסוס של גרסאותיהם, ובהתחשב בנטל הבאת הראיות ונטל השכנוע, ומכח הסמכות להחליט במחלוקת על דרך הפשרה, אני קובע שלשני הנהגים אחריות שווה להתרחשות התאונה (50 – 50).

 

13.        שאלת הנזק

 

ביחס למחלוקת בעניין עלות התקנת מערכת הגז ברכב, בסך של 7,300 ¤, צודק ב"כ הנתבעים, שאין כל תימוכין לכך בחוות דעתו של השמאי מר ישראל וייזל.

 

            אמנם, צירפו התובעים לכתב תביעתם חשבונית, המעידה על כך ששילמו סך של 7,300 ¤ בגין התקנת מערכת הגז, ואולם אין בתיק ביהמ"ש כל ראיה לשווי מערכת הגז בזמן התאונה, וכמו כן לא הוצגה בפני ראיה לכך שמערכת הגז הושבתה באופן שאיננה ניתנת לתיקון.

 

            במסגרת הסמכות להכריע במחלוקת על דרך הפשרה – אני אומד את נזקי התובעים, בסכום גלובאלי, בסך של 20,000 ¤.


  14.      לפיכך, ומכל המקובץ ומכוח הסמכות לפסוק במחלוקת על דרך הפשרה – אני קובע כדלקמן:-

 

א.         אני מחייב את הנתבעת מס' 3 לשלם לתובעים, באמצעות בא כוחם, סך של 10,000 ¤, כאשר על סכום זה יחולו הפרשי הצמדה למדד המחירים לצרכן, ממועד התאונה (17.09.06).

 

ב.         אני מחייב את הנתבעת מס' 3 לשלם לתובעים, הוצאות האגרה שנשאו בהם התובעים, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ¤ בתוספת מע"מ.

 

15.        מזכירות ביהמ"ש תשגר עותק מפסק הדין לב"כ בעלי הדין.

 

ניתנה היום י"ד בטבת, תש"ע (31 בדצמבר 2009), בהעדר הצדדים.

 

                                                                                                _______________

                                                                                                   עידו רוזין,   שופט

 

שם הקלדנית: אתי אוחיון

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/B684F90B15D2D0084225769D0051E64A/$FILE/845E4AC270A1DC5F4225769B0044D96C.html
תאריך: 
31/12/09
Case ID: 
3536_7
Case type: 
א
סיווגים
Powered by Drupal, an open source content management system