חב' אוניברסל נ. מרכז הרדיאטור


 

   

בתי המשפט






 

ה"פ 000788/08

בבית משפט השלום

בירושלים


 


 

31/12/2009

תאריך:

כב' השופט אלכסנדר רון

בפני:

 

 

 












 

1 . אוניברסל מכשירי כתיבה וציוד משרדי בע"מ

2 . רולא עאבדין נאסר אלדין

בעניין:

המבקשים

ע"י ב"כ עו"ד מואייד מיעארי


 


 

נ  ג  ד


 


 

1 . מרכז הרדיאטור בע"מ

2 . נרקיס א.ל. מסחר בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד גולנזר צבי

 

3 . טהה נאסר אלדין


 

המשיבים


 


 

 


פסק דין

 


1.      כללי

 

         פסק דין בתביעה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה למתן צו הצהרתי לפיו אין המבקשות חבות דבר למשיבים, וכי: "אין למשיב 3 כל קשר למיטלטלין שהוצאו מרשות המבקשות ….".

 

         ברי, שהסעד השני הינו העיקרי הרלוונטי, אם לא היחיד; ברקע לבקשה זו מיטלטלין שהוצאו על ידי ההוצאה לפועל בגין חובות המשיב 3 למשיבים 1 ו - 2 מחנות המנוהלת על ידי המבקשת 2, שבבעלות המבקשת 1.

 

2.      מסגרת הדיון

 

         עובדות שאינן במחלוקת וטענות הצדדים.

 

א.            למשיב 3, שלא נטל כלל חלק בדיון, חובות כלפי המשיבות 1 ו – 2 ועל בסיסם מתנהלים כלפיו הליכי אכיפה בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים.

 

ב.             המשיב 3 היה, (ולטענת המשיבות – עודנו), בעלה של המבקשת 2. לדברי המבקשת בסעיף 9 לתצהירה הראשון, היא והמשיב 3 – "פרודים וקיימים בינינו סכסוכים רבים...".

 

ג.             המבקשת 1, חברה פרטית שנתאגדה ונרשמה ביום 18.12.06. לטענתה, המיטלטלין והחנות  בה, לימים, בוצע עיקול המיטלטלין, בבעלותה.

 

ד.             ביולי 2008 בוצע לבקשת המשיבות 1 ו- 2 עיקול מיטלטלין בחנות.

 

ה.            מכאן ברורות גם טענות הצדדים: לטענת המבקשות, לא חבות הן דבר למשיבות 1 ו- 2; המיטלטלין נשוא הבקשה – בבעלותן הבלעדית, ולפיכך מנועות המשיבות 1 – 2 מכל פעולה כלפי מיטלטלין אלה; ומנגד, טענת המשיבות 1 ו- 2, לפיהן אין המדובר, אלא, בנכסי החייב, המשיב 3, ולמעשה אין על הפרק אלא ניסיון להונאת נושים והברחת נכסים.

 

3.      הדיון הראייתי

 

         על יסוד משקלו המצטבר של כל האמור להלן, מן הנמנע לאשר ולהצהיר כמבוקש, ולכל הפחות נדרש בית המשפט למסקנה שלא היה בידי המבקשות להרים את הנטל ולהוכיח את טענותיהן. ודומה, כחוט השערה בין בית המשפט למסקנה, שמלמד הדיון הראיתי על קשיים ניכרים ביותר בגרסת המבקשות, ויש לדחות בקשתן. זאת, מהטעמים הבאים.

 

א.            תחילה, ומעל לכל צורך יצוין, שהעובדה שנרשמה במועד מסוים המבקשת 1 במשרדי רשם החברות, ואפילו נבע הדבר מיוזמת המבקשת 2 שאף נרשמה כבעלת המניות וכמנהלת של המבקשת 1, אין בה די, ומובן שאין בעובדה זו, כשהיא לעצמה, כדי להקנות למבקשת 2 "הגנה אוטומטית" מפני טענות רלוונטיות, בין היתר, של נושי המשיב 3.

 

ב.             לתומו, סבר בית המשפט, כי בנסיבות אלה תוכל המבקשת 2, לכל הפחות, להוכיח, כי לפחות במועד בו נרשמה החברה, ובעקבות אותו פירוד לא היה למשיב 3 כל קשר לחנות ולעסקיה. ברם, למרבה הפליאה נתברר שדווקא לאחר שהגיעה החנות לידי המבקשת 2 מצא גם המשיב 3 את דרכו אליה. והנה, לאחר שאמרה שבעלה לא עבד בחנות קודם לכן, הוסיפה המבקשת 2 כדלקמן: "אבל כאשר אני קיבלתי את החנות הוא בא לעבוד שישה שבעה חודשים ואחר כך עזב" [עמוד 1 שורות 20 – 21 לפרוטוקול; וללמדך שאין המדובר אלא בפליטת פה, ראה, בשנית, בעמ' 2 שורה 5 לפרוטוקול]. באשר נרשמה המבקשת 1, כזכור, בשלהי 2006, ניתן היה להניח שהתקופה בה עבד המשיב 3 בחנות, לפחות לפי גרסה זו, האחרונה, הסתיימה סמוך ליולי 2007. ברם, אם כך סבור קורא פסק הדין, צפויה לו הפתעה. בספטמבר 2008 (!) למעלה משנה לאחר מכן, הגישה המבקשת 2, בכבודה ובעצמה, תצהיר בו, כתבה כדלקמן: "הנני מדגישה כי מר טהה שלעיל, עבד במסגרת המבקשת כשכיר במשך כשנה עד לסוף חודש מאי 2008 וקיבל משכורת חודשית בסך של 2000 ¤..." [מש/1, הפיסקה שלאחר סעיף 7]. לדברי בא כוחו הנכבד מאוד של המבקשות בסיכומיו נרשם כנראה תאריך זה בטעות [עמוד 9 שורה 17 לפרוטוקול הסיכומים]. ואולם, באשר אין המדובר אלא בתצהיר שלבטח נערך במלא הזהירות והקפידה כנדרש, לא בנקל יקבל בית המשפט כלאחר יד את ההסבר שאין המדובר אלא בטעות. ומה גם, שנחתם תצהיר זה בספטמבר 2008, ואת שנכתב בו, המבקשת 2 "מדגישה". לשון אחר: עבד המשיב 3 בחנות בה, לפחות על פי הנטען, מעולם לא עבד קודם הפירוד במשך לפחות כשנה וחצי לאחר שנרשמה החברה, וחשוב לא פחות כי ניסתה המבקשת להסתיר זאת מבית המשפט.

 

ג.             לגרסת המבקשת 2, לא היה למשיב 3 כל קשר לחנות עד למועד בו ביקשה ממנו לסייע לה (כאמור כשישה – שבעה חודשים). את החנות הפעיל עד אותה עת חמיה [ראה בעדותה במפורש בעמ' 1 שורה 24 לפרוטוקול]. המבקשת 2 עוד הגדילה והצהירה, כי בכל אותן שנים רבות סירב המשיב 3 לבוא ולסייע לחמיה בחנות: "...תמיד ביקש מבנו לבוא לעבוד ובנו סירב לעזור לו" [עמוד 1 שורה 26 לפרוטוקול]. מכאן, גם קצרה הדרך, למשל למסקנה, כי לבטח לא היתה לספקים סיבה להחזיק בפרטיו או במספר הטלפון הנייד של המשיב 3, שהרי, כאמור, לא היה לו כל קשר קודם לחנות, לא מילא הוא בה תפקיד ניהולי, וכדומה, כך גרסה. ממילא, יסבור, עתה, הקורא הסביר של פסק דין זה, שהמבקשת 2 בעצמה, היא זו שהיתה בקשר, בין היתר, עם הספקים השונים. דברים אלה יעמדו ברקע להמשך דיוננו. תמיהה ראשונה בכיוון זה נתגלתה, כשהתברר לבית המשפט, כי, משום מה, לא זוכרת בעלת החנות, המבקשת 2, מה בכלל מספר הטלפון שלה: "אני לא זוכרת אותו.." [עמוד 3 שורה 17 לפרוטוקול]. זמן קצר לאחר מכן כבר נוכח בית המשפט, כי בחשבוניות ספקים שצירפה המבקשת לתצהירה בעצמה, צוין שמו של המשיב 3 "טהה" – ראה בחשבוניות חברת "בסטה צעצועים ותחפושות בע"מ". ליד שמו של המשיב 3 צוין, כמובן, גם מספר הנייד בו ניתן היה להשיגו, ואולם לכשנשאלה בדבר טיבו של מספר זה, על רקע העובדה שאת מספר הנייד שלה עצמה, כאמור, לא זכרה, השיבה כי: "... אולי זה הפלפון שלי, אולי זה המספר שלי" [עמוד 3 שורה 23 לפרוטוקול]. הוא שאמרנו: "אולי". ניחא, לו מדובר היה בחשבוניות שמקורן בספק כל שהוא אחד. אך בפני בית המשפט גם חשבוניות שהונפקו על ידי "המתנות שלי" ואף בהן, במקרה, לגמרי במקרה, נרשם כלקוח המשיב 3 (נכתב: תהה), וליד השם, כמובן, מספר הנייד שלו.

 

ד.             בשולי האמור נמצא לציין, כי ביקש בית המשפט להקפיד וקרא גם את תקנון החברה החדשה. בנושא זה לא נשאלה המבקשת 2 דבר בחקירתה הנגדית וממילא אף לא נתאפשר לה לנסות ולהסביר תמיהות אפשריות בתקנון זה. עם זאת אציין, במאמרות מוסגרים בלבד, את התמיהה שעורר בי סעיף 60 לתקנון בו נכתב כדלקמן: "עם פירוק החברה, רק למר טאהא נאסר אלאדין ומי שבא בנעליו תהא זכות שימוש במרכיבי שם החברה אף אם לא היה בעל מניות בחברה באותה עת...". הדברים תמוהים, וד"ל.

 

4.      לחיתומה של החלטה

 

         על המבקש סעד הנטל לשכנע את בית המשפט בצדקת טענתיו ובניקיון כפיו. נוכח האמור, חוששני שלא עלה בידי המבקשות לעשות כן, ונלמדת מסקנה זו מראיות שהביאו המבקשות בעצמן. רישומה של חברה  חדשה, אין בה די, ועל בית המשפט לגלות ערנות לחשש מפני ניסיון להונאת נושים והברחת נכסים. זאת, בפרט, כשעל הפרק מערכת יחסים בין בני זוג המצהירים על עצמם, שהם בני זוג שמעולם לא התגרשו כלל ולכל היותר יש בפי המבקשת 2 להצהיר כי: "הינם פרודים" [ראה סעיף 8 לבקשה]. כאמור בפתיח לפסק דין זה, על בית המשפט לקבוע שלא היה בידי המבקשות להרים את הנטלים הנדרשים, ודומה, יש בראיות שהביאו הן בעצמן כדי לערער את טענתן, יותר מאשר לתמוך בהן: המשיב 3 היה מעורב בהפעלת העסק ואף בניהולו בדיוק באותה תקופה בה ניתן היה לצפות את ההיפך הגמור, וכי המבקשת 2 עצמה ראתה בכך עובדה שיש לנסות ולהסתירה מפני בית המשפט.

 

         הבקשה – נדחית.

 

         צו המניעה הזמני שהוטל בבש"א 12610/08 - ושניתן כלפי נקיטת הליכים בתיקי ההוצל"פ   9-98-17757-03 וכן 9-00-16405-03, בטל.

 

         הוצאות הדיון בסך 7,500 ¤ בתוספת מע"מ, על המבקשות.

ניתן היום י' בטבת, תש"ע (27 בדצמבר 2009) בהיעדר הצדדים.

 

 

אלכסנדר רון, שופט

000788/08הפ 130 ענת יניר

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/716E9831A8564AA84225769D005169C2/$FILE/FAF4175BADBFBD6C4225768B0044826B.html
תאריך: 
31/12/09
Case ID: 
788_8
Case type: 
הפ
סיווגים
שופטים : אלכסנדר רון
אלכסנדר רון
עורכי דין : גולנזר צבי מואייד מיעארי
גולנזר צבי
מואייד מיעארי
Powered by Drupal, an open source content management system