בתי המשפט

פסק דין

1.         לפניי עתירת העותרים, משפחה בת 8 נפשות, להורות למשיבות לדאוג להם לאלתר לפתרון דיור הולם או לחלופין לתשלום מלא של שכר דירה לשכירות בשוק החופשי.

2.         המדובר במשפחה השרויה במצוקה כלכלית קשה. אב המשפחה מוכר בביטוח הלאומי כבעל 50% נכות לצמיתות, ואילו האם עקרת בית. לבני הזוג שש ילדות, הגדולה מהן בת 14 שנים והקטנה בת שנתיים. העותרים שהו בארצות הברית במשך חמש שנים ושבו לישראל באפריל 2006. מאז, הם מנסים לבנות את חייהם בישראל אך מתקשים לקיים אורח חיים רגיל. בשנת 2008 שכרו דירה בעיר ביתר בעזרתם של בני משפחה שמימנו עבורם באופן מלא את שכר הדירה, ברם, הם לא מצאו את מקומם שם ועזבו כשהם מותירים אחריהם חובות רבים. העותרים עברו להתגורר בירושלים בבית אימו של העותר, אך ביום 23.8.09 הם נאלצו להתפנות מאותה דירה, משהאם לא יכלה עוד לשאת את תנאי המחייה הקשים הכרוכים במגורים של 9 נפשות בדירתה, שהינה בת חדר וחצי בלבד. לאחר שנותרו ללא קורת גג, עברו העותרים "להתגורר" תחת כיפת השמיים באוהל ממול לבית המשפט העליון.

3.         ביום 16.9.09 פנו העותרים לבית משפט זה. לטענתם, למרות שהם נמצאו זכאים לדיור ציבורי "מיידי" והוגדרו כ"מקרה דחוף", מזה כשנה, המשיבות אינן מממשות את זכאותם לדירת מגורים בת 4 חדרים במסגרת הדיור הציבורי, מהנימוק שעליהם להמתין בתור הממתינים לדירה פנויה בירושלים. בד בבד, הגישו העותרים בקשה למתן צו ביניים למציאת דיור זמני עבורם לתקופת החגים (בש"א 921/09).

4.         בדיון שהתקיים ביום 17.9.09, יומיים לפני ראש השנה, הסביר ב"כ המשיבה 1 כי לא ניתן לשכן את העותרים בדיור הציבורי באופן מיידי, שכן אין כרגע דירות 4 חדרים פנויות בירושלים, מה גם שישנן משפחות אחרות שממתינות בתור לדירה בדיור הציבורי עוד לפני העותרים. הוא הציע פתרון של סיוע לעותרים בתשלום שכר דירה, עד שתתפנה עבורם דירה. בנוסף, הודיעו המשיבות כי הן יפעלו למציאת פתרון דיור זמני לעותרים לתקופת החגים. ואכן, ביום 24.9.09 הודיעה עיריית ירושלים (המשיבה 3) כי העותרים בילו את החג בבית מלון לאחר שקיבלו תרומה שאיפשרה את שהותם שם. עוד הודיעה כי בשל הנסיבות החריגות היא העמידה לרשות העותרים, לפנים משורת הדין, סכום של 4,000 ¤ כדי שיוכלו לשכור דירה לתקופה של חודש עד לאחר חלוף החגים ועל מנת לאפשר להם למצוא פתרון של קבע. בסיוע אגף הרווחה של עיריית ירושלים, נמצאה לעותרים דירה זמנית בת שני חדרים (עד ליום 25.10.09), וביום 24.9.09 הם עברו להתגורר בה.

5.         בדיון שהתקיים ביום 14.10.09 חזר ב"כ המשיבה 1 וציין שהעותרים מצויים במקום השישי ברשימת ההמתנה לקבלת דירת 4 חדרים פנויה. משכך, הביע דעתו כי הפיתרון הטוב ביותר במצב שנוצר הוא שהעותרים ימצאו לעצמם דירה בשוק הפרטי ויקבלו ממשרד השיכון סיוע בתשלום שכר הדירה בסך של 1,500 ¤, או שיזכו למימון שכר הדירה בסך של 2,200 ¤ למשך 5 שנים. בתום הדיון הוסכם כי ב"כ העותרים, שהודיע כי העותרים אף מסכימים לקבל דירה קטנה יותר מארבעה חדרים, יעביר למשיבות כתובות של דירות שלדעתו יכולות לשמש פיתרון למצוקת הדיור של העותרים. ביום 20.10.09 התקיימה ישיבה נוספת בבית המשפט בה הודיעו המשיבות כי ייעשו מאמצים למצוא פיתרון לעותרים, בהינתן שהחוזה בדירת שני החדרים הזמנית בה התגוררו עתיד היה להסתיים ביום 25.10.09.

6.         ביום 22.10.09 הסכימה המשיבה 2, חברת פרזות, להעמיד לרשות העותרים, לפנים משורת הדין, סכום של 1,500 ¤ לחודש למשך ששה חודשים, על מנת לאפשר להם לשכור דירה זמנית למגורים עד לפתרון הקבע של קבלת דירה מהדיור הציבורי. לאור זאת, הוריתי למשיבה 1 ולחברת פרזות להעביר לעותרים סכום של 1,500 ¤, כל אחת, וכן להמציא התחייבות בכתב לשלם את דמי השכירות לתקופה של עד 6 חודשים. זאת לצורך מציאת פיתרון מיידי למצוקת המגורים של העותרים, לפחות למחצית השנה, עד למציאת פיתרון קבע.

7.         ביום 1.12.09 הודיעו העותרים כי נמצאה להם דירה במסגרת הדיור הציבורי, ובאותו היום נחתם עימם הסכם השכירות. ברם, הובהר לעותרים כי ההסכם לא ייכנס לתוקף אלא אם יחתימו ערבים להסכם. דא עקא, לטענת העותרים, אין באפשרותם למצוא ערבים כנדרש, ומשכך מבקשים הם מבית המשפט להורות למדינה לחתום עימם על הסכם השכירות אף ללא ערבים. בתגובה, טענו המשיבות 1 ו-2 כי אין לקבל בקשה זו. לדבריהן, הדרישה של החתמת ערבים על שטר חוב ועל כתב ערבות נדרשת מכל שוכר דירה בדיור הציבורי, ומשכך, ויתור על דרישת הערבים בעניינם של העותרים או לחלופין חיוב המדינה לשמש כערבה בעצמה, עלול להיות בעל השלכות מרחיקות לכת ולפגוע בעקרון השוויון כלפי דיירים אחרים בדיור הציבורי, שמצבם הכלכלי אינו שונה משל העותרים. בנוסף, מבקשות המשיבות ליתן את הדעת לכך ששטר החוב עליו נדרשים הערבים לחתום הינו על סכום נמוך במיוחד של 3,000 ¤, ולעובדה שבעבר הפרו העותרים הסכם שכירות עליו חתמו והערבים נאלצו לפצות את בעלי הדירה, מה שאך ממחיש את הצורך בהחתמת ערבים במקרה זה. הן מוסיפות, כי נעשו מצידן מאמצים עילאיים כדי לסייע לעותרים, ויש לצפות כי גם העותרים עצמם יעשו ככל הניתן על מנת למצוא ערבים מתאימים להסכם השכירות.

8.         בדיון שהתקיים ביום 17.12.09 טען ב"כ העותרים כי ידוע לו על מקרה בו המדינה ויתרה על דרישת הערבות והעניקה דירה לזכאי לדיור ציבורי אף ללא החתמת ערבים. העותר, מצידו, ציין שיש לו חמישה אחים, ששניים מהם מתגוררים בארה"ב, אח אחד מקבל מהם סיוע ויש עוד אחות שהכנסתה נמוכה ביותר. לאשתו, יש שתי אחיות שאינן עובדות ומתקיימות מהמשכורות של בעליהן. הוא הוסיף, כי למרות שיש לו בני משפחה רבים, איש מהם אינו מוכן לשמש לו כערב, משום שבעבר הוא החתים שני קרובי משפחה כערבים לדירה ששכר אך איחר לצאת ממנה והם חויבו לפצות את בעלי אותה דירה. לדבריו, "התחננתי כבר ליותר מ-15 אנשים סביבי. הלוואי שהיה לי, ולא היינו צריכים להגיע לפה בכלל. מה שקורה זה שאנחנו מבקשים מהם. אנשים לא רואים שיפור קדימה, מקום עבודה מסודר וכו'" (ע' 2 ש' 21-23, ור' גם הפרוטוקול מיום 14.10.09, בע' 10 ש' 25)).

9.         בתום הדיון, הוריתי למשיבה 1 להודיע האם ישנו נוהל בכתב של משרד הבינוי והשיכון בעניין הדרישה להמצאת ערבות צד ג' כתנאי לחתימה על חוזה שכירות בין המדינה לבין זכאי לדיור ציבורי, ולברר את הטענה כי היה מקרה בו חתמה דיירת על הסכם שכירות מבלי שהמציאה ערבות. ביום 24.12.09 הודיע ב"כ המשיבה 1 כי לא קיים נוהל כתוב במשרד השיכון המסדיר את סוגיית הערבות מול החברה המשכנת. עם זאת, הוסיף כי אצל חלק מהחברות המשכנות התפתח נוהג לפיו במקרים חריגים ונדירים של אנשים בודדים, חסרי משפחה וחסרי הכנסה, שאינם מצליחים "בשום אופן למצוא ולו ערב אחד על סכום של 3,000 ¤", מאפשרים לשכן את הזכאי בשכירות בדיור הציבורי גם ללא ערב צד ג', "ובלבד שהזכאי יחתום בעצמו על שטר חוב נוסף, ולאחר שהזכאי יעביר דו"ח רשמי של רשויות הרווחה על מצבו, דו"ח אשר עוסק גם באפשרות למצוא ערבים". לדבריו, הנוהג האמור יושם במקרה החריג של הדיירת שהזכיר ב"כ העותרים, אך אין להחילו גם על העותרים שאך טענו בעלמא כי מצבם אינו מאפשר להם למצוא ערבים, ולא הוכיחו את טענתם לאשורה.

דיון

10.       לאור האמור, ולאחר ששקלתי את הדברים, אני סבור כי העותרים לא הוכיחו בפניי כי מצבם הסוציו-אקונומי אינו מאפשר להם למצוא ערבים. מדבריו של העותר עולה כי לאשתו ולו משפחה גדולה בישראל, אך איש מהם אינו מוכן לשמש להם כערב מפאת ניסיון העבר איתם. דומני, כי אף אם יש משהו בדבריו אלו, עדיין הדבר טעון בדיקה נוספת מצידו. כן אומר בזהירות, כי ספק בעיני האם אכן אפסו סיכוייהם של העותרים למצוא ערבים מתאימים מבין כל הערבים הפוטנציאליים הרבים שייתכנו במקרה שלהם (משפחה ומכרים), ולכאורה, אם ימשיכו לפעול בנידון, אפשר כי מאמציהם ישאו פרי בסופו של דבר. זאת בהינתן גם שנדרשת רק החתמה על שטר חוב (להבדיל מהפקדת סכום כספי), בסכום סביר של 3,000 ¤, ואשר יכולה להיעשות גם על ידי מספר ערבים.

על כל פנים, ולאור הודעת המשיבה 1 כי התפתח אצל חלק מהחברות המשכנות נוהג לפיו במקרים מסוימים כן פוטרים זכאי לדיור ציבורי ממתן ערבות צד ג', רואה אני לנכון להורות למשיבות 1 ו-2 לשוב ולשקול את בקשת העותרים על רקע הנוהג המפורט לעיל ולאחר שיועבר לידיהן דו"ח של רשויות הרווחה על מצבם, אשר יעסוק גם באפשרותם למצוא ערבים.

11.       מעבר לאמור, מבקש אני לנצל הזדמנות זו ולהביע דעתי כי מן הראוי שמשרד השיכון לא יסתפק בנוהג האמור, אלא יקבע נוהל מסודר בכתב שיופץ כהנחיה מחייבת לחברות המשכנות ויעמוד לעיון הציבור, ואשר יפורטו בו הקריטריונים שבהתקיימם יוענק פטור מן הדרישה להמצאת ערבות צד ג' כתנאי לחתימה על חוזה שכירות בין המדינה לבין זכאי לדיור ציבורי. עוד מוצא אני לציין, כי התרשמתי לחיוב מרצונן הכן של המשיבות למצוא פיתרון למצוקתם של העותרים ומהמאמצים שנעשו על ידן בעניין, ובפרט מאופן טיפולן במציאת דיור זמני לעותרים.

12.       לסיכום – העתירה נדחית, בכפוף לכך שהמשיבות 1 ו-2 ישקלו פעם נוספת את בקשת העותרים לפטור אותם מהחתמת ערבים להסכם השכירות, כאמור בסעיף 10 סיפא לפסק דין זה.

בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום י"ח בטבת התש"ע (4 בינואר 2010) בהעדר הצדדים.