הישאם סולימאן נ' כרמל בידוד בע"מ ואח'


 

   

בתי הדין לעבודה






 

דמ 003200/07

בית הדין לעבודה בבאר-שבע


 

04/01/2010


 

כב' השופטת יעל אנגלברג-שהם

בפני:

 

 

 














 

הישאם סולימאן

בעניין:

התובע

פרטוק אלי

ע"י ב"כ עוה"ד


 


 

 

נ  ג  ד


 


 


 

1. כרמל בידוד בע"מ

2. מפעל "אינטל" - נמחקה

3. דני לב


 

הנתבעים

עזרן שרעבני סיגל

ע"י ב"כ עוה"ד


 


 


פסק דין

 


תביעה זו עניינה תשלום שכר עבודה, דמי מחלה, תשלום בגין הסעות עובדים ופיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

 

רקע עובדתי

 

1.         הנתבעת 1 הינה חברה המתמחה בטכנולוגיות מתקדמות בעיבוד פח (להלן: "כרמל בידוד" ו/או "הנתבעת 1"). הנתבעת 2 הינה חברה בינלאומית לייצור רכיבי וחלקי מחשב (להלן: "אינטל ו/או "הנתבעת 2") אשר העסיקה את הנתבעת 1 כקבלן משנה להקמת מפעלה בקרית גת. הנתבע 3, מר דני לב (להלן: "מר לב") שימש כקבלן כוח אדם של הנתבעת 1.

 

2.         התובע עבד בשירות מר לב בחודש נובמבר 2007 ושמונה ימים בחודש דצמבר 2007 כמתקין צינורות פח.

 

3.         בין חברת כרמל בידוד לבין מר לב, נכרת הסכם לפיו מספק מר לב לחברת כרמל בידוד עובדים על פי דרישתה.

 

4.         תביעת התובע כנגד הנתבעת 2 נמחקה בהסכמת התובע בהחלטת בית הדין מיום 21.7.08.

 

טענות התובע

 

5.         לטענת התובע, עבד בשירות הנתבעת 1 באמצעות מר לב שהינו קבלן כוח אדם. לדבריו, סוכם בינו לבין מר לב כי ישולם לו שכר בסך של 51 ¤ לכל שעת עבודה ובסך הכל 510 ¤ ליום. עוד טען התובע, כי הוסכם שיסיע שני עובדים נוספים למפעל ובגין כך היה זכאי לקבל תשלום בשיעור 60 ¤ ליום.

 

            בנוסף טען התובע, כי בשל פגיעה בעבודה שהה בתקופת אי כושר במשך 6 ימים שבגינם מסר תעודות מחלה כדין. לדבריו, זכאי הוא גם לפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

 

טענות הנתבעים

 

6.         הנתבעת 1 טענה כי לא שררו בינה לבין התובע כל יחסי עובד מעביד. לדבריה שימשה כקבלן משנה של הנתבעת 2 וכי מר לב הינו קבלן כוח אדם המגייס עובדים בעבורה. הנתבעת 1.

 

            הנתבעים טענו, כי יחסי עובד-מעביד שררו בין התובע לבין מר לב בלבד.

 

7.         לטענת מר לב, בין הצדדים סוכם כי שכרו השעתי של התובע יעמוד על הסך של 25 ¤. לדבריו, סכום זה תואם את השכר שהוא משלם לכל העובדים. עוד טען מר לב, כי התובע לא נעדר מעבודתו בשל מחלה וכי לא הוצגו בפניו כל אישורי מחלה.

 

            מר לב טען, כי התובע קיבל את משכורת חודש נובמבר 2007 בסך של 4,306.58 ¤ וכן הונפק תלוש שכר בעבורו ואילו שכר חודש דצמבר 2007 על סך של 1,419.18 ¤ שנשלח לתובע בצרוף תלוש השכר, חזר בציון "מען שגוי".

            בנוסף טען מר לב, כי התובע אשר עבד חודש וששה ימים היה זכאי להודעה מוקדמת של יום אחד בלבד אשר ניתן לו בבוקרו של יום העבודה האחרון בו עבד.

 

8.         מר לב הוסיף וטען, כי אין התובע זכאי לתשלום בגין הסעת עובדים, כי לא ביקש מהתובע שיסיע עובדים נוספים והוא עצמו מפעיל שירות זה עבור עובדיו.

 

זהות המעסיק

 

9.         אין חולק, כי מר לב הינו מעסיקו של התובע. אין גם חולק, כי חברת אינטל אינה מעסיקתו של התובע. המחלוקת בין הצדדים נגעה ליחסי העבודה של התובע וחברת כרמל בידוד.

 

בעניין זה, העיד התובע כי נציג חברת כרמל בידוד מר שחף פישמן ואביו הם אלו שפיקחו על עבודתו של התובע בתוך מפעל אינטל.

 

מנגד, מר שחף פישמן הגיש תצהיר בו הוא מציין כי לא שררו כל יחסי עובד-מעביד בין חברת כרמל בידוד לבין התובע. לדבריו, פנה למר לב לשם גיוס עובדים לביצוע התקנת תעלות פח ובין העובדים של מר לב היה גם התובע. מר פישמן העיד, כי שילם למר לב בעבור כל עובד סך של 54 ¤ לשעה. ב"כ התובע ויתר על חקירת מר פישמן ועל כן גרסתו בעניין זה לא נסתרה.

 

10.        בית הדין הארצי בפרשת כפר רות קבע, כי -

"בהסדרי העסקה שמעורב בהם צד שלישי, בנוסף לעובד ולמשתמש בעבודתו - תכריע תמיד השאלה - בין מי למי מתוך שלושת הגורמים הרלבנטיים (העובד, המשתמש בעבודה והצד השלישי) נוצרו במפורש או מכללא (מכוח התנהגות) יחסים משפטיים שעניינם מתן עבודה בתמורה.

בדרך הטבע תהא הנחת המוצא כי העובד והמשתמש בעבודתו הם הצדדים האמיתיים הניצבים משני עברי המתרס של חוזה העבודה, ועל המבקש להפריך הנחה זו ולטעון כי הצד השלישי הינו המעביד הנכון, להוכיח את טענתו, הוא יוכיחה אם ישכיל להראות כי בשני מישורים קיימת התקשרות משפטית (במפורש או מכללא) למתן עבודה בתמורה:ו בין הצד השלישי לעובד ובין הצד השלישי למשתמש בעבודה.

עוד על הטוען להראות כי ההתקשרות המשפטית בין המשתמש בעבודה לבין הצד השלישי לא נועדה לעקוף או להתחמק מחובות המעביד, על פי חוק, על פי הסכם קיבוצי או על-פי צו הרחבה, וכי אינה מנוגדת לתקנות הציבור או נגועה בחוסר תום לב או בפגם אחר הפוסל אותה ומאיין את תוקפה (סעיף 30לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973)."

(דב"ע  נב/142-3 חסן עליאה אלהרינאת - כפר רות ואח', פד"ע כ"ד 535, 541) (הדגשה שלי - י.א.ש.)

 

מכאן, כי בבחינת יחסי עובד-מעביד בין עובד לבין משתמש/מזמין העבודה, יש לבחון את ההסכמים שנעשו בין הצדדים השונים, את המצב בפועל (מי קיבל לעבודה ומי פיטר) ובמקרים שבהם מועסק עובד באמצעות קבלן כוח אדם יש גם משמעות לאחריות אותה נוטל הקבלן ו/או ממנה הוא מתנער.

 

11.        מהראיות שהוצגו, לרבות עדות התובע, עולה כי בין חברת כרמל בידוד לבין מר לב נכרת הסכם לפיו מספק מר לב עובדים לחברת כרמל בידוד וכי היא משלמת לו בעבורם סך של 54 ¤ לשעה. מנגד, התקשר התובע עם מר לב לביצוע העבודה ולתשלום שכר עבודתו. בין התובע לבין חברת כרמל בידוד, לא נכרת כל הסכם, היא לא קיבלה אותו לעבודה ואף לא הודיעה לו על הפסקתה.

 

קביעה גורפת כי כל אימת שהפיקוח נעשה על ידי מזמין העבודה הופך הוא "למעסיקו של העובד", תרוקן מתוכן את קיומה של חברת כוח האדם. לאור האמור וכעולה מהעובדות שהוצגו בפני, לא סברתי כי במקרה דנן יש מקום לקבוע כי ההתקשרות בין התובע לבין מר לב הינה התקשרות פיקטיבית. מדובר בעובד זמני אשר לא עבד תקופה ממושכת וצורת העסקה זו עולה בקנה אחד עם מטרתו של מנגנון חברת כוח האדם במובנה הקלאסי. עוד יודגש, כי גם התובע עצמו בעדותו מציין כי פנייתו לחברת כרמל בידוד מקורה בחשש שמר לב לא יעמוד בהתחייבויותיו. חשש זה לא נתמך בכל ראיה שהיא ואין בו  יותר מאשר חשש בעלמא. עוד אציין כי הוכחה התקשרות בין התובע לבין הקבלן ובין הקבלן לבין המשתמש. התובע טוען שאת שכרו ותנאי עבודתו סיכם עם הקבלן ולפיו לנתבעת 1 לא היתה כל מעורבות בעניין ולא הוכח כי ההתקשרות באופן הזה היתה מתוך מטרה בלתי חוקית או התחמקות מחובת המעביד על פי דין.

 

            לאור האמור, לא מצאתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי שררו בינו לבין חברת כרמל בידוד יחסי עובד-מעביד ודין תביעתו כנגדה - להידחות.

 

שכר עבודה

 

12.        הצדדים חלקו באשר לשיעור שכר העבודה המוסכם. התובע טען, כי סוכם שתשלום שכרו יעמוד על סך של 51 ¤ לשעה. לדבריו, השכר סוכם בישיבה שהתקיימה בינו לבין מר לב בנוכחות מר נימר דאמוני (סעיף 7 לתצהיר).

 

מטעם התובע העיד גם מר דאמוני אשר תמך בגירסת התובע לפיו סוכם עמם על שכר של 51 ¤ לשעה הכולל אוכל, נסיעות ודיור. לתמיכה בגירסתו, הציג העד מר דאמוני מסמך הנושא את כתב ידו של מר לב ובו צוין מספר שעות 200.5 כפול 51 והסכום המתקבל בסך של 10,225.5 ¤. העד הדגיש, שהרישום בדף מתייחס רק לעבודתו בחברת אינטל וכי בגין עבודות שביצע עבור מר לב בביתו שולם לו שכרו בנפרד.

 

מעדות העד עולה הטענה שהתשלום בסך של 51 ¤ כולל את כל הרכיבים וכי בעבר, בתקופת עבודה קודמת אצל מר לב השתכר סך של 35 ¤ לשעה מבלי שנכללו הרכיבים בגין אוכל, נסיעות ודיור. יודגש, כי העד ציין כי לו עצמו אין כל טענות כנגד מר לב והוא קיבל את שכרו במלואו (עמ' 30 לפרוטוקול).

 

13.        התובע עצמו לא נחקר על גירסתו בעניין השכר השעתי לו הוא טוען.

 

            בתצהירו ציין מר לב, כי סיכם עם התובע על תשלום בשיעור של 25 ¤ לשעה וגם בחקירתו הנגדית עמד על טענה זו. משעומת עם העובדה כי למר דאמוני שילם שכר בשיעור של 51 ¤, טען כי סיכום זה לא רלוונטי לתובע וכי התשלום למר דאמוני "יכול להיות שה-51 ¤ בדף אצל נימר זה בגלל עבודה פרטית שהוא ביצע אצלי וזה קנוניה שהם עשו כנגדי". בעדותו הודה מר לב, כי התחייב לשלם לתובע פיצוי בגין הסעות, אך זה לא הסיע את העובדים במשך חודש ימים אלא רק יומיים שלושה.

 

14.        עיון בת/3 המהווה ריכוז שעות העבודה של העובדים מעלה כי בחודש זה עבד מר דאמוני 200.5 שעות במסגרת פרוייקט באינטל שנוהל על ידי חברת שוב-אלי בע"מ. על יסוד מספר השעות שאושר על ידי חברה זו, שילם מר לב לעד תשלום בשיעור של 51 ¤ לשעה. מכאן, כי לטענתו, שהתשלום מתייחס לעבודה שבוצעה בביתו הפרטי על ידי העד, אין בה ממש. עוד יצוין, כי במסגרת הדיון המוקדם בפני כב' הרשם ביום 21.7.08 ציין מר לב, כי סיכם עם התובע ומר דאמוני על שכר כפי שמצוין בתלושים, היינו, בשיעור של 25 ¤ לשעה והכחיש כל סיכום שהוא בנוגע לשכר בשיעור של 51 ¤ הן לתובע, הן לעד.

 

15.        משהנני שוקלת את טענות הצדדים, מצאתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי השכר שסוכם עימו יעמוד על הסך של 51 ¤ ויכלול את דמי ההסעות, הכלכלה והדיור להם נדרש בשל העובדה שהינו מתגורר בצפון ונאלץ לשכור דירה למגורים בקרית גת. עדותו של מר דאמוני לפיה עבד בעבר בשירות מר לב בשכר של 35 ¤ לשעה ובנוסף קיבל הוצאות דיור, נסיעות וכלכלה וכי בתקופת עבודתו השנייה הסיכום עמד על סך של 51 ¤ לשעה אשר כללו הוצאות כלכלה, דיור ונסיעות היתה מהימנה בעיני.

 

מנגד, עדותו של הנתבע, לא היתה עקבית ומהימנה. בדיון המוקדם טען, כי שכרם של התובע והעד עמד על סך של 25 ¤ ואילו בעדותו בבית הדין לאחר שהוצג בפניו מסמך בכתב ידו, הודה כי שכרו של העד עומד על סך של 51 ¤ אך טען כי אין הדבר חל על התובע. עם זאת, הודה מר לב, כי לא העמיד לרשות התובע מקום מגורים ואף כי לא שילם בנוסף הוצאות כלכלה ודיור.

 

            אשר על כן, כעולה מכל האמור, שוכנעתי כי יש לקבל את גרסת התובע בנוגע לשיעור השכר המוסכם.

 

16.        גרסת התובע כי עבד בחודש נובמבר 22 ימים, ובחודש דצמבר - 8 ימים, לא נסתרה, ועולה בקנה אחד עם תעודת המחלה שהגיש לפיה שהה במחלה עד ליום 3.12.07, היינו עבד בחודש זה מיום 4.12.07 ועד ליום 13.12.07 (מועד סיום עבודתו שלגביו לא היתה מחלוקת - סעיף 17 לכתב ההגנה של מר לב) שהם 8 ימי עבודה.

 

עוד יוסף, כי טענת התובע בנוגע ל-8 ימי עבודה ולתקופה שבה שהה בחופשת מחלה, נתמכה בכרטיס הנוכחות המודפס שהגיש.

 

לאור כל האמור, דין טענת התובע - להתקבל והוא זכאי לשכר עבודה בגין חודש 11/07 שבו עבד 22 ימים בסך של 8,976 ¤ ובעבור חודש דצמבר שבו עבד 8 ימים לסך של 3,264 ¤. התובע ביסס חישוביו על 10 שעות עבודה אולם לא הרים את הנטל להוכיח כי עבד מעבר ל-8 שעות בכל יום.

 

17.        גם בעניין התשלום בגין הסעות לו טען התובע - מר לב בתצהירו לא התייחס כלל לעניין זה. בדיון המוקדם מיום 21.7.08 הודה כי סוכם על תשלום של 50 ¤ ליום הסעה. בעדותו הודה כי סוכם על תשלום של 30 עד 35 ¤ כל הסעה. גרסה זו עולה בקנה אחד עם טענת התובע כי סוכם על תשלום של 60 ¤ לכל יום הסעה.

 

התובע העיד כי הסיע עובדים במשך חודש ימים ומשגרסתו בעניין זה לא נסתרה ואף לא נסתרה גרסתו לעניין הסכום לו הוא זכאי בגין כך  וכי עבד 22 ימים בחודש נובמבר, זכאי הוא לתשלום בסך של 1,320 ¤.

 


דמי הודעה מוקדמת

 

18.        מר לב טען, כי לתובע נמסרה הודעה בתחילת יום העבודה וכי הוא עבד עד לסיומה. בעדותו ציין התובע, כי פוטר לאלתר. גרסתו זו לא נסתרה ואף מעדותו של מר לב עולה כי התובע "נזרק מהאתר בליווי מאבטחים" (עמ' 32 לפרוטוקול).

 

בנסיבות אלה זכאי התובע לתשלום בגין יום עבודה בסך של 408 ¤.

 

דמי המחלה

 

19.        התובע תבע שכר עבודה בגין 4 ימי מחלה. לדבריו, הציג למר לב אישור מחלה בגין 4 ימים. אישור זה צורף לתצהיר עדותו הראשית. הנתבע טען כי שילם לתובע שכר חודשי מלא מבלי שהפחית מימי המחלה.

 

מעיון בתלושי השכר שהנפיק הנתבע עולה כי הנתבע חישב שכרו של התובע על פי שעות עבודה ובהן לא נכללו ימי המחלה שבגינם זכאי התובע לסך של 612 ¤.

 

שכר חודש נובמבר

 

20.        מר לב טען, כי העביר לתובע שיק בסך של 4,306.58 ¤. אין חולק, כי שיק בסכום זה הנושא תאריך 16.12.07 והמשוך על שם התובע הוצא על ידי מר לב. אין גם חולק, כי השיק נפרע בבנק מחשבונו של מר לב.

 

דא-עקא, לטענת התובע השיק לא נתקבל על ידו וממילא לא נפדה על ידו. לטענת הנתבע נמסר השיק לתובע לאחר שהתובע איים עליו בנוכחות אדם אחר. אותו אדם לא הובא להעיד ולגרסת מר לב לא נמצאה כל תמיכה שהיא. התובע עצמו טען כי לא קיבל דבר.

 

21.        בבית הדין העיד פקיד הבנק ומעדותו עולה, כי השיק נמשך על ידי מאן דהוא, מר עמר אייל אליהו. מר עמר זומן להעיד בפני בית הדין וטען כי אין הוא זוכר כלל במה מדובר. משהוצג בפניו האישור לפיו הוא חתום על משיכת השיק והוא אישר את חתימתו על מסמך זה, נזכר לפתע כי בעמדו בתור להפקדת כספים בעבור מקום עבודתו, ניגש אליו בחור בן מיעוטים אשר ביקש ממנו לפרוע בעבורו את השיק וכך עשה.

 

משנתבקש לזהות את התובע ואת מר לב, ציין כי אף אחד מהם אינו מוכר לו.

 

עוד אציין כי על גב השיק מתנוססת חתימה בשפה העברית שניתן להבינה כ"הישם", אלא שהתובע העיד כי אין הוא חותם בשפה העברית. עדותו נתמכת בחתימה המתנוססת על תצהירו אשר ניתן בטרם הוצג השיק בבית הדין על ידי הבנק. יצוין כי התובע הינו פליט מדיני ממצרים וגם בכך יש לתמוך בגרסתו כי אין הוא נוהג לחתום בשפה העברית.

 

תמיהה נותרה לגבי זהות החותם על גב השיק, אך משהנטל להוכיח התשלום מוטל על כתפי הנתבע והוא לא הרימו, לא מצאתי כי יש לקבל את גרסתו כי שילם לתובע את שכרו.

 

22.        לא היתה כל מחלוקת כי שכר חודש דצמבר 2007 לא שולמה לתובע.

 

אחרית דבר

 

23.        לאור כל האמור ישלם מר לב לתובע -

 

שכר עבודה בסך של 12,240 ¤.

דמי מחלה בסך של 612 ¤.

דמי הודעה מוקדמת בסך של 408 ¤.

תשלום בגין הסעות בסך של 1,320 ¤.

 

סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 31.12.07 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

 

התביעה כנגד הנתבעת כרמל בידוד - נדחית.

 

הנתבע ישא בהוצאות התובע בסך של  4,000 ¤ בתוספת מע"מ כחוק ואילו התובע ישא בהוצאות כרמל בידוד בסך של  4,000 ¤ בתוספת מע"מ כחוק. ההוצאות ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

 

            כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

 

 

ניתן היום י"ח בטבת, תש"ע (4 בינואר 2010) בהעדר הצדדים.

                                                                                                                                                                                                                   

יעל אנגלברג-שהם

שופטת


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/D97902433E7BB473422576A100519352/$FILE/FA4EAA8ED720F7DA422576960047614A.html
תאריך: 
04/01/10
Case ID: 
3200_7
Case type: 
דמ
סיווגים
שופטים : שופטת
שופטת
Powered by Drupal, an open source content management system