טספהון נ. בירינבאום


 

   

בתי המשפט


 

א  012362/07

בית משפט השלום ירושלים

 

 

 כבוד השופטת חגית מאק-קלמנוביץ

בפני:

 

 



 

טספהון קפאלה

ע"י ב"כ עו"ד אמיר שניידשר

בעניין:

התובע

 

 

 


 

נ  ג  ד

 


 

1 . בירינבאום מאיר

2 . הראל חב' לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד עודד סימון

 

הנתבעים

 

 

 

פסק דין

  

זוהי תביעה בסדר דין מהיר בגין נזקי רכוש בתאונת דרכים. רכב התובע (להלן גם: המזדה) ורכב הנתבע 1, שהיה נהוג על ידי בנו מר ישראל בירנבוים ומבוטח על ידי נתבעת 2 (להלן: המיצובישי), נסעו זה מול זה ברחוב עזרת תורה בירושלים ופגעו זה בזה בצידו השמאלי הקדמי של כל אחד מכלי הרכב.

התובע טען כי נסע בנתיבו במהירות נמוכה מאחר שרק החל בנסיעה, כשנהג המיצובישי סטה מנתיבו ופגע בו. נהג המיצובישי העיד כי נסע בזהירות בכביש המתעקל, שבשני צידיו חנו כלי רכב וכן הלכו בו הוכלי רגל. הוא נסע לאט ועקף את הולכי הרגל, כאשר מולו הגיח מהסיבוב רכב התובע, ללא  אורות. אציין כבר עתה כי נושא האורות לא נזכר על ידי אף אחד מהעדים האחרים וגם נהג המיצובישי בהודעתו במשטרה הזכיר אותו כספקולציה בלבד, ועל כן אין לייחס משקל ממשי לטענה ואני דוחה אותה.

מלבד הנהגים הוגש בהסכמה תיק החקירה במשטרה וכן העיד מר עמרם בינדר מטעם התובע. הנתבע ביקש להעי מטעמו עד נוסף, חיים לבקוביץ, אך השל קשיים בהזמנתו הסתפק בהגשת הודעתו בחקירת המשטרה.

אחריות נהג רכב הנתבעים

בתיק המשטרה קיימות ראיות אובייקטיביות, כאלה שנאספו במסגרת החקירה ואינן מושפעות על ידי המעורבים או עדי הראיה. לראיות אלה יש לייחס משקל רב. בין היתר קיימים דו"ח של בוחן תנועה, הכולל גם שרטוטים ומסקנות, וכן צילומים של כלי הרכב במקום התאונה. מכל אלה עולה בבירור כי רכב הנתבעים, המיצובישי, סטה סטיה ניכרת מנתיבו בעת התאונה. בתרשים הבוחן נמדד מרחק של 2.9 מטר בין קצה הרכב החונה בצד הכביש בצד ימין מכיוון נסיעת המיצובישי לבין מקום הימצאו של המיצובישי בעת התאונה. בתמונות ניתן להבחין בכך שמונית עוברת באותו מקום. מכאן שהסטיה היתה גדולה. כיון שמדובר בכביש שכונתי שבו נתיב נסיעה אחד לכל כיוון וכלי רכב חונים משני צידיו, הסטיה משמעותית עוד יותר. על כן אין ספק בנוגע לאחריות במידה כלשהי של נהג המיצובישי לתאונה.

            אחריות התובע

התובע טען כי החל בנסיעה בסמוך לתאונה, נסע כ-20-30 מטר בלבד, ולא הספיק לפתח מהירות. שני עדי ראיה, בינדר שהעיד בבית המשפט ולבקוביץ שהודעתו במשטרה הוגשה, טענו כי התובע נהג במהירות גבוהה. לבקוביץ אף תיאר את המהירות כמטורפת ואת התובע כמשייט בכביש. לבקוביץ ציין בהודעתו כי קיימת היכרות מוקדמת בינו לבין נהג המיצובישי. העד בינדר היה עובר אורח ללא היכרות מוקדמת. עם זאת, כיון שנהג המיצובישי הוא אדם חרדי וכך גם שני העדים, לא ניתן לשלול אפשרות של הטיה מגזרית מסויימות של העדויות, ולו גם בתום לב ומתוך חוסר מודעות.

עדות התובע לא היתה רהוטה ובהירה. הוא נמנע או אחר להשיב על שאלות מסויימות, התקשה בזיהוי מקום התאונה בסרט שהוצג לו המתאר את המקום, והתקשה בזיהוי ובתיאור מקום חנייתו. עם זאת, התובע הוא עולה מאתיופיה ונראה כי ניתן לייחס לפחות חלק מהתנהגותו לקשיים אובייקטיביים בהבנת השפה או הסיטואציה, ואין לפרש את המצב דוקא כביטוי ל"העדר אותות אמת" בעדותו.

ב"כ הנתבעים טען שניתן ללמוד על מהירות נסיעה מופרזת של התובע מאופי הפגיעות ברכב, אולם אין מדובר בכללים ברורים וידועים לכל, ובהעדר חוות דעת או תשתית מקצועית לכך אני נמנעת מקביעות אלו.

לסיכום פרק זה אני מקבלת את גירסת התובע לפיה חנה בנקודה כלשהי בין אולם סאטמר שבו עבד לבין מקום התאונה. אני מקבלת גם את שתי העדויות הנ"ל וקובעת כי התובע נהג במהירות מופרזת ביחס לתנאי הדרך. עם זאת המהירות לא היתה גבוהה באופן קיצוני, ולו מהטעם שהתובע לא יכול היה לפתח מהירות גבוהה ממקום חנייתו עד מקום התאונה.

חלוקת האחריות

קבעתי כי התובע נהג במהירות גבוהה במידת מה מהמותר בהתאם לתנאי הכביש. עם זאת, רשלנותו של נהג המיצובישי ותרומתו לתאונה גבוהה בהרבה: כאמור, התאונה התרחשה בכביש דו נתיבי שכלי רכב חנו בצידיו. במקום התאונה היה עיקול בכביש. התובע היה קרוב להשלמת העיקול, כך שעובר לתאונה לא יכול היה להבחין ברכב המגיע מולו במרחק רב. במצב זה, סטיית הרכב הנתבע מנתיבו, שהיתה כאמור סטיה ניכרת ומשמעותית, היתה הגורם העיקרי לתאונה. אם סטה הנהג, כדבריו, על מנת לעקוף הולכי רגל שהלכו בכביש, הרי שהחלטתו לצאת לעקיפה בתחילתו של עיקול כששדה הראיה של הנוסעים משני הכיוונים מוגבל, היא החלטה שגויה ומוטעית. אפשרות אחרת היא שהסטיה ארעה כתוצאה מאיבוד שליטה, ובמקרה כזה היא עלולה להצביע על מהירות נסיעה גבוהה של המיצובישי. כך או כך, שגה נהג זה והוא נושא באחריות העיקרית לתאונה.

בנסיבות שפורטו אני מחלקת את האחריות לתאונה כך שהתובע ישא ב-20% מן הנזק והנתבעים ב-80% ממנו.

גובה הנזק

התובע צירף לכתב התביעה חוות דעת של שמאי. הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית ואף לא ביקשו לחקור את השמאי מטעם התובע.

ב"כ הנתבעים טען כי לא היה מקום לכלול בחוות הדעת גם נזק שנגרם במוקד אחורי, שאינו קשור לתאונה, וב"כ התובע הסכים להפחתת רכיב זה, שתרם חלק קטן מהסכום. ב"כ הנתבעים הוסיף וטען כי לאחר הפחתת הנזק למוקד האחורי לא היה מקום למכור את הרכב אלא לתקנו. אולם על מנת לקבוע כך היה צורך בחקירת המומחה או בחוות דעת נגדית. בהיעדרן אני דוחה טענה זו.

בחוות דעת השמאי נקבע סכום הנזק למוקד האחורי בסך 1,261 ¤ ולמוקד הקדמי בסך 15,209 ¤. בנוסף נקבעה ירידת ערך בשיעור של 8.5 % בסך 2,975 ¤. חישוב אלטרנטיבי המופיע בחוות הדעת הוא על פי אחוז הנזק: שווי הרכב על פי מחירון עמד על 35,000 ¤. שרידי הרכב נמכרו לפירוק בסכום של 15,750 ¤ כך שסכום הנזק על פי חישוב זה עומד על ההפרש בסך 19,250 ¤.  דרך החישוב השניה אינה מצריכה הבחנה בין מוקד הנזק הקדמי והאחורי. לאור נתונים אלו, בהינתן העובדה שמדובר בחוות דעת שהיא הערכה ואמדן ואינה מבוססת על תיקונים שבוצעו בפועל, ולאחר עיגול הסכומים, ניתן להעמיד את הנזק לרכב על סכום של 19,000 ¤.

בנוסף נשא התובע בשכ"ט שמאי בסך 920 ¤ ובעלות הגרירה בסך 540 ¤.

התובע תובע גם עלות כרטיסי נסיעה בתחבורה ציבורית במשך חצי שנה עד רכישת רכב חדש, וכן נזקים בלתי ממוניים בסכום של 15,000 ¤.

אין לפצות את התובע בגין עלות השימוש בתחבורה הציבורית שכן עלויות אלו מתקזזות, לכל הפחות, עם העלויות שהיו נגרמות לתובע לצורך אחזקת הרכב. יש מקום לפיצוי בגין העדר היכולת להשתמש ברכב במשך מספר חודשים. אני מקבלת את טענת התבוע שלא היה בידו לרכוש רכב חדש במשך חצי שנה. אין ספק שמצב זה גורם אי נוחות של ממש ועגמת נפש למי שמורגל בנסיעה ברכב פרטי. אני קובעת בגין רכיב זה סכום של 5,000 ¤.

סיכום

לאור האמור לעיל נגרמו לתובע נזקים כדלקמן:

נזק לרכב -                                 19,000 ¤

שכ"ט שמאי -                 920 ¤

גרירה -                           540 ¤

עגמת נפש והעדר רכב – 5,000 ¤

סה"כ                           25,460 ¤

על הנתבעת 2 לשלם לתובע 80% מסכום זה, דהיינו 20,368 ¤.

הסכום נכון ליום 19.11.07. הוא ישולם תוך 30 יום, וישא הצמדה וריבית כדין עד תשלומו בפועל. בנוסף תישא הנתבעת 2 בהוצאות התובע שהוצאו בפועל וכן בשכ"ט עו"ד בסך 2,500 ¤ בצירוף מע"מ.

 

ניתן היום י"ח בטבת, תש"ע (4 בינואר 2010) בהעדר.

המזכירות תשלח עותקים מפסק הדין לצדדים.

 

                                                                               

חגית מאק-קלמנוביץ, שופטת

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/A935B90FEA6E8344422576A100725203/$FILE/163EB6AA9426086E422576A0003FBDD0.html
תאריך: 
04/01/10
Case ID: 
12362_7
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : חגית מאק-קלמנוביץ
חגית מאק-קלמנוביץ
עורכי דין : אמיר עודד
אמיר
עודד
Powered by Drupal, an open source content management system