רחמים שדה נגד צבי גוטמן


 

   

בתי המשפט


 

עא 001084/09

בית משפט מחוזי באר שבע

 

04/01/2010

 

כבוד הנשיא יוסף אלון

בפני:

 





רחמים שדה

בעניין:

המערער

עוה"ד מ. מורגנשטרן ועו"ד ע. שדה

ע"י ב"כ


 

נ  ג  ד


 

צבי גוטמן

המשיב

עוה"ד י. גבאי

ע"י ב"כ


 

פסק דין

 

1.   בפני ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ בקרית גת, כב' הרשמת עפרה גיא, ובה התקבלה בעיקרה טענת פרעתי שהעלה המשיב נגד בקשת הביצוע שהגיש המערער מיום 24.6.09.

ואלה עיקרי העובדות הצריכים לענין.

ביום 3.12.00 התקבלה תביעה שהגיש המערער כנגד המשיב בבית המשפט השלום בקרית גת. בפסק הדין נקבעו סכומים מצטברים שונים שעל המשיב לשלם למערער.

המערער והמשיב ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. במהלך הדיון בערעור (מיום 18.4.02) הגיעו הצדדים להסכמה כדלהלן: (מצוטט מפרוטוקול הדיון):

"1. הערעור והערעור שכנגד יידחו.

2. המערער (המשיב שבפנינו) ישלם למשיב (המערער שבפנינו) מעבר לסכומים ששולם לו עד היום סכום שיפסק על ידי בית משפט זה, בתשלומים שיקבעו על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] ללא הנמקה לאחר שהצדדים יטענו בפנינו לגבי גובה הסכום ולגבי התשלומים שיקבעו והסנקציה בגין אי תשלום במועד".

 

בעקבות כך ולאחר שטענו הצדדים בפני בית המשפט של הערעור את טענותיהם לגבי הסכום הנוסף שישולם על ידי המשיב ולגבי לוח התשלומים ניתן פסק דין שבערעור, לפי סע' 79א, בנוסח כדלהלן:

"פסק דין

לאחר שעיינו בתיק הערעור לרבות עיקרי הטיעון שהוגשו ולאחר ששמענו את טענות הצדדים ולאור הסכמתם, שבאה לביטוי בדבריהם שנרשמו בעמ' 6 לפרוטוקול, אנחנו מחליטים לדחות את הערעור והערעור שכנגד ומורים שהמערער ישלם למשיב, מעבר לסכום שכבר שולם לו סך של 100,000 ש"ח שישולם ב- 20 שיעורים שווים ורצופים החל מ- 15.5.02.

היה והמערער לא ישלם 2 חודשיים רצופים במועדם יעמוד כל החוב לפרעון מיידי וישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

איחור של שבעה ימים לא יחשב כאיחור".

 

2.    המשיב הפסיק בשלב מסויים לעמוד בלוח התשלומים שנקבע.

בתגובה פתח המערער בהליכי הוצל"פ.

הסכום שנתבע על ידו בהוצל"פ היה מלוא יתרת החוב שטרם שולם בגין פסק הדין המקורי של בית המשפט השלום.

לטענתו משמעות פסק הדין שבערעור היא כי המילים "יעמוד כל החוב לפרעון מידי" (במקרה של אי עמידת החייב בתשלומים החודשיים) כוונתם למלוא החוב כפי שנפסק בפסה"ד של בימ"ש השלום. לטענתו משנקבע ברישא לפסק הדין שבערעור כי "הערעור נדחה" משמעות הדבר הינה שפסק הדין של בית משפט השלום נותר בתוקפו, אלא שאם יעמוד החייב בהסדר התשלומים שנקבע בפסק הדין של הערעור, כי אז יצטמצם החוב הפסוק לסכום שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי, אך אם לא יעמוד בהסדר התשלומים כי אז נותר החיוב המלא של פסה"ד של בית משפט השלום בעינו ועל החייב יהיה לשלמו במלואו.

כנגד בקשת ביצוע זו בהוצל"פ הגיש המשיב דנן (החייב) טענת פרעתי.

 

      טענתו היתה כי בביטוי "יעמוד כל החוב לפרעון מידי" שבפסק הדין של הערעור הכוונה היא לכל החוב כפי שנקבע באותו פס"ד – דהיינו 100,000 ¤, וכי משמעות פסק הדין של הערעור כפולה. ראשית – הסכום הפסוק הופחת מהסכום שנפסק בביהמ"ש השלום לסכום שקבע פסק הדין בערעור. שנית - הסכום שנפסק בערעור ישולם ב- 20 תשלומים חודשיים, אולם אם החייב לא יעמוד בכך יעמוד מלוא סכום זה לפרעון מיידי.

 

ראש ההוצל"פ קיבלה בהחלטתה את טענת החייב (המשיב) וקבעה כי אכן הפרשנות הראויה של פס"ד המחוזי היא כי בביטוי "כל החיוב" - הכוונה לסכום הכולל כפי שנפסק בפסק הדין שבערעור ולא בבימ"ש השלום.

 

לאור זאת קבעה ראש ההוצל"פ כי יתרת חובו של החייב (המשיב) תחושב בדרך קיזוז כל התשלומים ששילם בהוצל"פ מהסכום הכולל שנקבע בערעור, כטענת החייב, ולא מהסכום הכולל של הסכום שנפסק בבימ"ש השלום כפי שטען הזוכה (המערער).

 

על החלטה זו הגיש המערער (הזוכה) את הערעור שבפני.

 

3.    לטענת המערער משנקבע בפסק הדין שבערעור כי הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום "נדחה". משמע כי פסק דינו של בית המשפט השלום נותר בתוקפו. ועל כן, אי עמידת החייב בלוח התשלומים שנקבע בפסק הדין שבערעור תגרום להעמדת מלוא החוב, כפי שנפסק בביהמ"ש השלום, לפרעון ולא רק לסכום הנמוך יותר כפי שנפסק בביהמ"ש המחוזי.

המערער מוסיף וטוען, כי העמדה בה נקטה ראש ההוצל"פ מרוקנת למעשה את היבט ה"סנקציה" שבסק הדין של הערעור ממשמעותה.

 

4.    לאחר עיון בנימוקי הערעור המפורטים עד למאוד על צרופותיהם המרובות ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בעל פה מסקנתי הינה כי דין הערעור להידחות.

המשמעות הפשוטה, המתבקשת וההגיונית של פסק הדין שבערעור הינה זו שנתבארה בהחלטת כב' ראש ההוצל"פ ומקובלים עלי נימוקיה לענין זה אחד לאחד.

מקריאת פרוטוקול הדיון בביהמ"ש של הערעור, שקדם לפסק הדין, עולה, כי הצדדים הסכימו וביקשו את ביהמ"ש של הערעור לקבוע בפסק הדין שני אלמנטים. האחד, סכום החוב הכולל חלף הסכום הכולל שנקבע בפסק הדין של בימ"ש השלום. השני, לוח התשלומים של הסכום הפסוק החדש. כמו כן ביקשו הצדדים, כמצוטט לעיל, סקנציה - למקרה של אי עמידה בלוח התשלומים.

פסק הדין של הערעור שניתן לפי סע' 79 א' לחוק אכן קבע סכום פסוק נמוך מזה שנקבע בבימ"ש השלום (דהיינו הסכום ששולם בפועל עד לאותה השעה על ידי החייב על חשבון החוב הפסוק בתוספת 100,000 ש"ח).

זהו החוב הפסוק היחיד שנותר אחרי פסק הדין שבערעור ואין בלתו, שכן משמעותו מניה וביה הינה ביטול הסכום הפסוק הכולל שנקבע מלכתחילה בפסק דינו של בית המשפט השלום.

 

לוח התשלומים שנקבע בפסק הדין שבערעור מתייחס לסכום הפסוק החדש וגם הסנקציה לאי עמידה בלוח התשלומים מתייחסת לאותו הסכום. זאת הואיל והסכום הפסוק שנקבע מלכתחילה בבית משפט השלום בטל ועבר מן העולם.

זוהי משמעות פסק דינו של בית המשפט של הערעור ואין בלתה.

 

הטענה כי בהקשר זה מאבדת "הסנקציה" של העמדת כל יתרת החוב לתשלום מידי מתוקפה, אינה טענה של ממש.

זוהי סקנציה במובנה הבסיסי של המילה, דהיינו אובדן האפשרות לפריסת התשלומים ארוכת הטווח ובהתגבשות החוב המידית של כל היתרה.

טענת המערער כי במילים שפותחות את פסק הדין "הערעור נדחה" נותר פסק דינו של בית משפט השלום בתוקפו מתעלמת מהקונטקסט של פסק הדין של הערעור בכללו, ממשמעותו הפשוטה והמתבקשת.

משמעותו האופרטיבית של פסק הדין שבערעור, הינה שינוי הסכום הפסוק הכולל וכל קריאה אחרת של פסק הדין משובשת ומחטיאה את ענינו.

 

ב"כ המערער הוסיף וטען טענה מקדמית לפיה העובדה שהחייב (המשיב) לא התייצב אישית בהליכי ההוצל"פ וכתוצאה מכך נמשך תצהירו בטענת הפרעתי היתה אמורה להוביל מניה וביה לדחיית בקשתו.

 

אינני מקבל טענה זו וגם כאן מוצא אני כי בדין דחתה ראש הוהצל"פ את הטענה מהנימוקים שפירטה בהחלטתה.

 

טענת הפרעתי נשוא הליכי ערעור זה איננה ולא הייתה זקוקה לנתוני עובדה או להצהרת עובדות כלשהן שכן כל כולה מתייחסת לפרשנות הראוייה של פסק הדין שבערעור שהוא היה נשוא הליכי ההוצל"פ.

 

פסק הדין עומד בפני עצמו, הוא עצמו נשוא הליך הביצוע ופרשנותו תיעשה מתוכו, ומתוכו בלבד.

 

כך עשתה ראש ההוצל"פ ונכון עשתה.

 

נוכח כל האמור והמפורט לעיל אינני מקבל טענות המערער ואני מחליט בזאת על דחיית הערעור.

 

המערער ישלם למשיב הוצאות ערעור זה כולל שכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

 

 

המזכירות תשלח עותקים מפסק דין זה לצדדים ולבאי כוחם.

 

ניתן היום י"ח בחשון, תש"ע (5 בנובמבר 2009) בהעדר הצדדים ובאי כוחם.

 

 

 


                                                                               

יוסף אלון, נשיא


001084/09עא 055 שולי אברהם

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/20E3EB1347030FC6422576A100514D7F/$FILE/6ADBC753878D134042257662003AE2D3.html
תאריך: 
04/01/10
Case ID: 
1084_9
Case type: 
עא
סיווגים
שופטים : יוסף אלון
יוסף אלון
עורכי דין : ע. שדה
ע. שדה
Powered by Drupal, an open source content management system