אלגרבלי נ. קצין תגמולים


 

   

בתי המשפט






 

עא 001108/08

בית משפט מחוזי באר שבע


 

05/01/2010


 

כב' השופטת ש.דברת -אב"ד ס.נשיא

   כב' השופטת ר. ברקאי

   כב' השופט א. ואגו

בפני:

 

 

 














 

אלגרבלי שולמית

בעניין:

המערערת

עו"ד קולסקי טל

ע"י ב"כ עו"ד


 


 

נ  ג  ד


 


 

קצין תגמולים


 

המשיב

עו"ד קפשוק נפתלי

ע"י ב"כ עו"ד


 


 

ערעור על החלטת ועדת הערעורים מיום 1.4.08, בית משפט השלום בבאר - שבע בתיק וע 1052/05 שניתן ע"י כב' השופט בדימוס, השופט י. גנן, ד"ר ש. קליין ומר ל. פלד .

 

פסק דין

השופטת ש.דברת


1.                   ערעור על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) תש"י - 1950, אשר דחה ערעור המערערת על החלטת קצין התגמולים שלא להכיר בה כידועה בציבור של המנוח אלגרבלי רפאל ז"ל, שהלך לעולמו ביום  ביום 13.12.01.

המערערת והמנוח נשאו זל"ז בשנת 1980 ומנישואין אלה נולדו שתי בנותיהם, קרן ילידת 18.11.82 ומורן ילידת 21.9.84.

ביום 1.3.88 הגישו בני הזוג בקשה משותפת לגירושין וביום 9.11.88 התגרשו. טענתה של המערערת כי חרף הגירושין המשיכו לחיות כבעל ואשה לכל דבר על כן עם מותו של המנוח יש להכיר בה כידועה בציבור של המנוח.

 

2.                   טרם אתייחס באופן פרטני לערעור אדון תחילה במעמדה של הידועה בציבור לאור הקביעות שנקבעו על ידי הועדה.

מוסד הידועה בציבור מקורו עוד מימי קום המדינה וראשיתו בחוק הנכים (תגמולים              ושיקום), תש"ט- 1949.

הידועים בציבור הם אותם בני זוג המקיימים מערכת יחסים של זוגיות אף שאינם              נשואים באופן רשמי ושלא נרשמו ככאלה במרשם האוכלוסין.  המחוקק העניק לבני זוג החיים כידועים בציבור זכויות דומות לזכויות של בני זוג נשואים בנושאים מסוימים בעיקר בחוקים הנוגעים לתנאים סוציאלים. מאז הקמת המדינה הולכת וגוברת ההכרה של המחוקק הישראלי במוסד הידועים בציבור, בעיקר, כאמור, בהענקת זכויות והטבות סוציאליות וחומריות שונות.

עם השנים נקטה הפסיקה בגמישות שהרחיבה את מעגל הנחשבים כידועים בציבור תוך הקלה בדרישות הסף של רף הכניסה הדרוש כדי להיחשב כידועה בציבור. כך לדוגמא בוטל התנאי שכדי להיחשב כידועה בציבור על הציבור לחשוב שבני הזוג נשואים כדין. לעניין זה ראה בג"צ 73/66, זמולון נ' שר הפנים, פד"י כ(4) 645, 671 שם נקבע "..ידועה בציבור היא כל אשה שהתקשרה עם גבר בקשרי קבע של חיי אישות כמו בעל ואשה בין שהציבור חושב אותם כנשואים כדת וכדין ובין אם לאו...". כב' השופט חיים כהן בע"א 384/61 מדינת ישראל נ' פסלר פד"י פ"ד טז עמ' 102, בעמ' 109) קובע, "אשה שנתנה לאיש פלוני את אונה ואת עונתה, את מעשי ידיה ואת אהבת לבה, שנשאה אותו בסבלו ועודדה אותו בצרתו – למה ייגרע חלקה, לענין אותן טובות-ההנאה הסוציאליות למיניהן, אך באשר אין בידה תעודת-נישואין? המדינה שוקדת על מתן זכויות אלה לאלמנות, לא באשר נישאו לבעליהן כדת וכדין, אלא באשר שכלו את מפרנסיהן, אם בפועל ואם בכוח..." .

בע"א 2000/97 ניקול לינדורן נ. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח' פד"י נה(1) עמ' 12 נקבע ע"י כב' הנשיא ברק "כאשר ידועה בציבור תלויה הלכה למעשה במנוח – שעמו חיה חיי אישות וניהלה משק בית משותף במסגרתה של משפחה מאוחדת – יש לראות בה כ"בת-זוג" של המנוח לעניין תביעתה כתלויה.." (ס' 12 לפסה"ד)  ובהמשך  "לדעתי, אין יסוד רלוונטי המצדיק הבחנה בין בת-זוג נשואה לבין בת-זוג שאינה נשואה, לעניין זכות התלויים. זכות זו מבוססת על אובדן התלות. אובדן זה קיים הן לעניין בת-הזוג הנשואה והן לעניין בת-הזוג הידועה בציבור. אכן, זכותה של התלויה על-פי הפקודה אינה נגזרת מזכותה מחוץ לפקודה. זכותה של תלויה על-פי הפקודה נגזרת מהמציאות העובדתית שבה מעשה נזיקין קטע יחסי תלות. יחסים אלה אינם מבוססים על אקט הנישואין ואינם נגזרים ממנו. יחסים אלה מבוססים על מציאות של חיים משותפים ונגזרים מהנזק הכספי שפגיעה במציאות זו יוצרת. הכרה באלמנה נשואה כתלויה ושלילת ההכרה בתלות מאלמנה ידועה בציבור, מהוות הפליה כלפי האלמנה הידועה בציבור.." (ס' 16 לפסה"ד).

ובהמשך:  פסק-דיננו קובע הלכה חדשה בדין התלויים שבנזיקין. הוא קובע כי ידועה בציבור יכולה להיחשב כ"בן זוגו" – או נכון יותר "בת זוגו" – של הידוע בציבור שלה. אין בפסק-דיננו כל קביעה מעבר לכך. אין בו כל קביעת הלכה בדיני המעמד האישי. עמדתנו הינה כי הדיבור "בן זוגו" בפקודה מצביע על מצב עובדתי של תלות ולא על סטטוס משפטי. כמובן, בהקשרים אחרים עשוי להינתן לביטוי "בן-זוג" מובן אחר. כל חוק צריך להיבדק לגופו; כל ביטוי צריך להיבחן בהקשרו; כל מונח צריך להיקבע על-פי תכליתו". (ס' 30).

 

בבג"ץ 693/91 אפרת נ' הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים  פ"ד מז(1) 749בעמ' 787 נקבע ע"י כב הנשיא ברק "שיטת המשפט בישראל, בדומה לשיטות משפט מודרניות בדמוקרטיות נאורות, שומרת על סטטוס הנשואים ואינה מזהה את מוסד הידועים בציבור לסטטוס זה... לא הרי נשואים כדת וכדין, עליהם חל מכלול דינים הקשור לסטטוס הנישואים, כהרי ידועים בציבור, אשר אינם נהנים ממעמד הבכורה של סטטוס הנשואים"

 

3.                   כל חיקוק יש לפרש על הרקע בו ניתן, על כן קביעותיה של הועדה לפיה היענות לבקשה לאחר שבני הזוג התגרשו זה מזו יהיה בה "מתן פרס למעשה רמייה והטעיה", אין בה ממש כיוון שהמחוקק הוא שבחר להעניק הטבות סוציאליות גם לידועים בציבור ולא רק לבני זוג הנשואים זל"ז. לא מדובר בסטטוס אלא בבחינה עובדתית בלבד האם לאחר הגירושין המשיכו בני הזוג לחיות יחדיו כידועים בציבור גם אם נבע הדבר משיקולים כלכליים גרידא. במסגרת בחינת מעמדה של המערערת כידועה בציבור אין זה מתפקידו של בית המשפט לבדוק את המוסריות שבהתנהגותה. לא מדובר בהיות המערערת, אשתו של המנוח שזה אכן עניין של סטטוס אלא ידועה בציבור שהינו מצב עובדתי תלוי נסיבות, כפי ששב והבהיר הנשיא ברק בפס"ד לינדורן הנ"ל.

 

על כן לקביעת הועדה לפיה  - "אם נגיע לכלל מסקנה, שיש לראות במערערת "ידועה בציבור" ולא גרושה - האם לא תהא בהחלטה כזו משום פירצה חמורה לא רק בשטח תחולתו של הדין האישי, ודין תורה בראשו אלא בדיני הנישואין והגירושין בכללן, שהרי אין ספק שהמחוקק לא התכוון לפרוץ פירצה שכזו...אם נקבל את ערעורה של המערערת, הרי שנותנים אנו ידינו לדבר אסור, בלתי מוסרי ונוגד את טובת הציבור (ס' 17 לפסה"ד) - לא היה לה מקום, כיון שאין אנו עוסקים בסטטוס או בדין תורה או בדין אישי אלא בישום חוקים הנוגעים לזכויות סוציאליות שהמחוקק בחר להעניק גם לידועה בציבור ולא רק לאשה הנשואה. זכותו של אדם להחליט אם בוחר הוא להינשא אם לאו או מעדיף הוא לקיים מערכת יחסים של ידועים בציבור והחלטה זו אין בה כדי לכלול המערערת או המנוח במסגרת התנהגות רעה וחמורה שכלל אינה רלוונטית להכרעה כאן. היותה של אשה ידועה בציבור אינו דבר בלתי מוסרי, אסור  או נוגד את תקנת הציבור.  

 

ניתן לקבל או לדחות ערעור של המערערת בפן העובדתי אם הוכיחה טיעוניה אך לא ניתן לדחות הערעור על כי המערערת בחרה להיות ידועה בציבור ולא לשוב ולהינשא למנוח כפי שסברה הועדה שמן הראוי היה שיעשה. על כן, לשם הכרעה אין חשיבות ומשמעות לעובדה שהמערערת לא פנתה לבית הדין לתיקון מעמדה האישי כגרושה שחזרה לחיות עם בעלה וגם לא לעובדה שלא נערך בין הצדדים הסכם ממון.

 

לו פסק הדין היה מוכרע על סמך מעמדה של הידועה בציבור, כפי שבא לידי ביטוי בפסה"ד,  היה מקום לקבל הערעור לאור התפיסה המוטעית של הועדה ביחס למעמדה של הידועה בציבור בניגוד לפסיקה הדנה בנושא ובניגוד לעמדת המחוקק שבחר להעניק זכויות סוציאליות גם לידועים בציבור. הועדה - אף כי מתחה ביקורת על מעמדה של המערערת כידועה בציבור - דחתה הערעור לא בפן הערכי אלא בפן העובדתי לאחר שלא השתכנעה מהראיות שהוצגו בפניה כי אכן המערערת היתה הידועה בציבור של המנוח.

 

4.                   המחוקק לא קבע כמיקשה אחת את ההגדרה של הידועה בציבור. בחיקוקים שונים הגדרות שונות כך שהגדרה בחיקוק ספציפי לא בהכרח רלוונטית לחיקוק האחר. כך לדוגמא בחלק מהחוקים ההתיחסות היא רק לאשה הידועה בציבור ובחלקם גם לגבר.  על כן נתרכז בתנאים שנקבעו בחיקוק הרלונטי בענינינו.

סעיף 1 לחוק  חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) תש"י –1950 (להלן "החוק") מגדיר "בן משפחה" של חייל שנספה במערכה פירושו –

(א)  מי שהיתה אשתו של הנספה ביום מותו, ובכלל זה אשה שלפני מות הנספה גרה יחד עמו וביום מותו היתה ידועה בציבור כאשתו – כל עוד לא נישאה לאחר (להלן – "אלמנה"). החוק קובע, איפוא, שני תנאים מצטברים. האחד על האשה לגור עם החייל שנספה ותנאי נוסף שעליה להיות הידועה בציבור שלו. מדובר בשני תנאים מצטברים, שהם למעשה פועל יוצא של מערכת יחסים הנרקמת בין בני זוג. להבדיל מהגדרות בחוקים אחרים שם יכולה להיות ידועה בציבור גם במקרים נדירים שבני הזוג לא גרים יחדיו, לא כך הדבר בזכויות שכאן. כדי שהמערערת תוכר כבן משפחה חייבים להתקיים בה שני התנאים המצטברים יחדיו, של מגורים משותפים ושל היותה הידועה בציבור של המנוח.

הועדה בחנה את שאלת מגורי המערערת והמנוח והגיעה למסקנה כי לא התקיימו התנאים לכך. הערעור לבית המשפט המחוזי הוא בשאלה משפטית בלבד, (סעיף 25 ח (1) לחוק) בעוד המערערת מתייחסת לפן העובדתי בנסיון להוכיח מגורי הצדדים יחדיו ודי בכך כדי לדחות הערעור.

 

5.                מעבר לנדרש אומר שעיון מעמיק בעובדות שהובאו בפני הועדה ואלה שהוחסרו אף כי צריך היה להביא העדים הדרושים להכרעה, מלמדים שלא הונחה התשתית הראייתית הדרושה להוכחת המגורים המשותפים והיות המערערת הידועה בציבור של המנוח.

כך למשל למערערת היתה דירה משלה אותה קיבלה מכח מעמדה כגרושה מעמיגור, בעוד דירת בני הזוג על פי הסכם הגירושין נשארה ברשות המנוח שמכר אותה ורכש דירה אחרת על שמו בלבד. המנוח נפטר בדירה שרכש על שמו בלבד. מסבירה המערערת שהוא שהה בדירה כיון שרבו ביניהם, עדות זו אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של מפקדו הישיר של המנוח, רס"ן ניר סדבון, כי הרכב הצבאי הובא לביתו של המנוח בשעה 07:30. הרכב לא הובא לבית בו טוענת המערערת שהתגוררה עם המנוח, אלא לבית בו מצא המנוח את מותו, (דו"ח ועדת חקירה, שהוקמה על ידי הצבא, לבירור נסיבות מותו של המנוח. - עדות רס"ן ניר סדבון מיום 8.1.02 - נספח א למוצגי המשיב). מכאן אנו למדים, שבצבא ידעו שבית מגוריו של המנוח היה הבית בו הוא  נפטר ולא הבית בו התגוררה  המערערת. 

עוד למדים מהדו"ח, מפי המערערת, כי היא שוחחה עם המנוח בחצות של יום הארוע המצער, וסיפר לה שאינו חש בטוב. לא הגיוני שבני זוג המתגוררים יחדיו, גם אם רבו, שעה שהמנוח לא חש בטוב שלא יחזור לבית בו מתגורר הוא דרך קבע עם המערערת וישאר בדירה לבד מבלי שימצא אדם שיושיט לו עזרה בשעת הצורך.

תמיכה לעובדה שהמערערת לא התגוררה עם המנוח ולא היתה ידועה בציבור באה מפיה שעה שמוסרת לוועדת החקירה  "הייתי נשואה לרפי אלגרבלי במשך 10 שנים והיינו גרושים כ- 12 שנה. אם זאת (כך במקור ש.ד.) שמרנו על קשר טוב יום יומי ..".  דבריה אלה של המערערת הם הודאת בעל דין שהצדדים גרושים ולא ידועים בציבור אם כי במערכת יחסים מאד טובה. מערכת יחסים טובה וקשר יום יומי עדיין לא הופכים המערערת לידועה בציבור של המנוח. כפי שציינה המערערת שאף כי גרושים הם יחסיהם מאד טובים כך היתה גם מציינת שאף כי התגרשו ממשיכים לחיות יחדיו ודבריה בפני וועדת החקירה מנציחים מצב קיים כפי שראתה אותו המערערת בזמן אמת, שהם גרושים אך בקשר יום יומי.

 

6.                   העידה הגב' נגאוקר, שכנתה של המערערת כי לא ידעה שהמערערת והמנוח היו גרושים וכי נהגה לנקות את דירתם תמורת 25 ¤ לשעה. (עמ' 16 ש' 29)  המערערת לעומת זאת העידה כי, "התשלום לא היה במזומן אלא היינו עושים לה קניות...היינו קונים לה בשרים.. " (עמ' 24 ש' 13-14) ובהמשך  "לא היייתי משלמת לה כסף. אם לפעמים היא היתה מבקשת, הייתי נותנת לה 10 שקלים לשעה. זה לא היה בשמיים" (עמ' 24 ש' 20-21). ענין הנקיון  תמוה לכשעצמו לאור דברי המערערת  שמצבם הכלכלי לא היה שפיר על כן עבדה גם היא במשק בית. נשאלת השאלה מה ההגיון להעסיק עוזרת ולשלם לה אם היא עצמה עובדת במשק בית. זאת בהתווסף לעובדה שהמערערת לא זימנה לעדות חברים משותפים שיכלו להעיד על הזוגיות בינה לבין המנוח יש כדי להשמיט הבסיס להיותם ידועים בציבור. על קיומם של החברים המשותפים העידה הגב' נגאוקר (עמ' 20 ש' 14-15).

 

7.                  בעובדה כי בני הזוג המשיכו לנהל חשבון משותף היה אולי לתמוך קמעא בעמדת המערערת לו היה מוכח שכל המשאבים הכספיים של הצדדים התנקזו לחשבון זה. לא ראיתי שמשכורתה של המערערת הופקדה לחשבון זה, לפחות הדבר לא נטען על ידה ולו כך היה הדבר קרוב לודאי שהיתה מביאה עובדה זו לידיעת הועדה. בתצהירה היא מתנסחת בזהירות בנקודה זו "אני והמנוח המשכנו וניהלנו חשבון בנק משותף בבנק דיסקונט .. אליו המנוח המשיך והפקיד את דמי משכורתו החודשיים וכפי העולה  בתלושי שכרו." (ס' 9ז. לתצהירה). אין כל התייחסות, כאמור, לאן הופקדה משכורתה.  לא הוצגו בפני הוועדה דפי חשבון בבנק מהם ניתן ללמוד שכלל הוצאות הבית הוצאו מהחשבון של המנוח, ושגם המבקשת נהגה למשוך שיקים מחשבון זה לאחר גירושי הצדדים. בהחלט יתכן שדווקא בגלל היחסים הטובים שבין הצדדים המערערת המשיכה להיות בעלת החשבון אך לא עשתה בו שימוש. כל הדברים האלה טעוני הוכחה שלא הוכחו.

עוד נטען כי המנוח לא שינה את הסטטוס בתעודת זהות מנשוי לגרוש. אציין כי במרשם האוכלוסין רשום המנוח כגרוש מיום 15.2.89. המנוח כן שינה הסטטוס בצבא כפי שניתן לראות מתלושי השכר שצורפו. גם בעובדה שהנהנים מהביטוח הם המערערת ובתו קרן אין כדי לתמוך בהיותם ידועים בציבור כיון שטופס זה נחתם עוד ביום 22.11.82, טרם גירושיהם וגם הבת הנוספת אינה מופיעה כנהנית מתגמולי ביטוח.

בנוסף - בבקשה לצו ירושה פירטו בנותיו, שהגישו הבקשה שהמנוח היה גרוש במותו והודעה על כך נשלחה למערערת כאפוטרופא לבתם שהיתה קטינה בעת מתן הצו ואיש לא הזדעק על כך שהמצב העובדתי אינו נכון והמנוח והמערערת היו ידועים בציבור.

 

סוף דבר, כפי שקבעה הועדה לא הוכח בפן העובדתי שהמערערת התגוררה עם המנוח והיתה הידועה בציבור טרם מותו.  הערעור נדחה. משב"כ המשיב לא התייצב לדיון, אין צו להוצאות. 

 

   _______________

ש. דברת, אב"ד

                                                                                                                                ס. נשיא

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

השופטת ר.ברקאי:

אני מסכימה

 

_____________

ר. ברקאי, שופטת

 

השופט א. ואגו:

אני מסכים

 

 

_____________

                                                                                                                               א. ואגו, שופט

 

הוחלט, כאמור בפסק דינה של כב' השופטת דברת.

 

ניתן היום יז' בטבת, תש"ע (3 בינואר 2010) בהיעדר הצדדים.

 



__________________

א. ואגו, שופט

________________

ר. ברקאי, שופטת

_______________

ש. דברת, אב"ד

ס. נשיא

 

 

 

 


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/53A016EBE8BE1941422576A200624037/$FILE/54F5817A42DB8082422576920049DC1A.html
תאריך: 
05/01/10
Case ID: 
1108_8
Case type: 
עא
סיווגים
שופטים : ס. נשיא
ס. נשיא
עורכי דין : עו"ד קפשוק נפתלי קולסקי טל קפשוק נפתלי
עו"ד קפשוק נפתלי
קולסקי טל
קפשוק נפתלי
Powered by Drupal, an open source content management system