ציונה לב נ. גורן
בתי המשפט
א 005359/08 |
בית משפט מחוזי באר שבע |
||
|
|||
05/01/2010 |
|
כב' השופטת ורדה מרוז |
בפני: |
|
ציונה לב |
בענין: |
|
התובעת |
ע"י ב"כ עו"ד בן דוד |
|
|
|
נ ג ד
|
|
|
|
1 . עו"ד גורן אלון 2 . לב האחוזה בע"מ 3 . רשם החברות בירושלים |
|
|
הנתבעים |
הנתבעים 1 ו- 2 ע"י ב"כ עו"ד בית הלוי |
|
|
נגד |
|
1. ציונה לב 2. עזבון המנוח מנחם לב
|
|
|
הנתבעים שכנגד |
|
|
|
פסק דין
כללי
1. שאלת מעמדו של עו"ד גורן (הנתבע) האם שימש כבא כוחה ושלוחה של התובעת, בהסכם לרכישת זכויות במקרקעין, או שמא פעל כנאמן מטעם חב' "לב האחוזה בע"מ" ולאילו מבין השתיים הוא חב חובת נאמנות היא העומדת ביסוד התביעה דנן.
רקע
2. ציונה לב ובעלה המנוח, מנחם לב (להלן: "בני הזוג", ציונה לב תכונה "התובעת" ובעלה, מנחם לב ז"ל יכונה "המנוח") ניהלו במשותף בית עסק לממכר מוצרי גומי ופלסטיק בשוק פתח תקווה. התובעת ניהלה את העסק והיתה הרוח החיה בו כמו גם, אחראית לניהול כספיו. המנוח סייע לה בניהול העסק, בעיקר בשליחויות שביצע עבורה.
3. בעבודה קשה ובעמל כפיים, אספו בני הזוג את הפרוטות אלו לאלו ובמהלך השנים, השקיעו אותן ברכישת קרקעות חקלאיות באזור אשקלון. אגב רכישת הקרקעות נפגשו בני הזוג עם עו"ד אלון גורן (להלן: "עו"ד גורן"), עורך דין ותיק ומנוסה בעיר אשקלון, המצוי בעסקים ובענייני נדל"ן, ממנו רכשו בני הזוג מקרקעין חקלאיים שהיו בבעלותו וכן, קשרו עמו עסקה לרכישה משותפת של מקרקעין חקלאיים, גם כן באזור אשקלון.
4. העסקאות המשותפות עם עו"ד גורן עלו יפה והניבו קשר ידידותי בין הצדדים. העסקה השלישית והאחרונה, נשוא התובענות דנן, עלתה על שרטון וקרע חמור נקרע ביחסי הצדדים.
בתאריך 13.5.05 מנחם לב ז"ל שם קץ לחייו, לאחר שסבל ממצב נפשי קשה.
5. העובדות נשוא התובענות, התביעה העיקרית והתביעה שכנגד, מתייחסות לאירועים שהתרחשו בין השנים 1998 ל 2007, מועד הגשת התביעה העיקרית.
עובדות שאינן שנויות במחלוקת
6. במהלך שנת 1998 ולפני יום 20.5.98, עו"ד גורן פנה לבני הזוג ועניין אותם ברכישת 3 חלקות קרקע חקלאית, בשטח כולל של כ 40 דונם באזור אשקלון- ניצנים. השניים הביעו עניין לרכוש הקרקעות.
7. בתאריך 20.5.98 הגיע המנוח למשרדו של עו"ד גורן וחתם בפניו על מסמכים להקמת חברה מוגבלת במניות בשם "לב האחוזה בע"מ" (הנתבעת מס' 2, להלן: "לב האחוזה בע"מ" או "החברה"), שכללה שני בעלי מניות, בחלקים שווים ביניהם, הלוא הם, עו"ד גורן והמנוח. התובעת לא היתה שותפה להסכם זה ועובר לחתימתו, לא ידעה על קיומו. קיימת מחלוקת בין הצדדים אימתי נודע לה דבר קיומו.
8. באותו מעמד, המנוח ייפה את כוחו של עו"ד גורן ו/או חב' קרן יוסף בע"מ (ככל הנראה חברה המצויה בשליטתו של עו"ד גורן) לרכוש שלוש חלקות קרקע חקלאיות (החכורות ממינהל מקרקעי ישראל) הידועות כגוש 399 חלקות 146, 144, 143 - הן החלקות שעו"ד גורן הציע לבני הזוג לרכוש (להלן: "המקרקעין") ואשר לשם רכישתן, יוסדה החברה וכן, המנוח התחייב כלפיו בכתב כדלקמן:
· לשלם את מלוא תמורת המקרקעין, לרבות תשלום המיסים הקשורים ברכישתם, באמצעות עו"ד גורן ו/או חב' קרן יוסף.
· התמורה תשולם ע"י "לב" (כך במקור ו.מ) ותשמש הלוואת בעלים לחברה שבייסוד ותוחזר ל"מלווים" (כך במקור ו.מ) צמודה לדולר, טרם חלוקת רווח.
· לחתום על חוזה לרכישת המקרקעין עבור החברה שבייסוד, אשר בעלי המניות בה יהיו מנחם (המנוח) ו/או ציונה לב (התובעת) (50%) ועו"ד אלון גורן (50%).
· לשלם שכר טרחה לעו"ד סמית, אשר ייצג את המוכרים, בסך 25,000$.
· לשלם דמי תיווך בסך 15,000$.
(נספח ג' לתצהיר עו"ד גורן יכונה להלן: "יפוי הכוח").
הגם ששם התובעת מופיע על גבי יפויי הכוח, היא לא היתה שותפה לעשייתו כמו גם, לא ידעה על קיומו.
9. בתאריך 17.8.98 (כ 3 חודשים לאחר החתימה על מסמכי הקמת החברה ויפוי הכוח) במשרדו של עו"ד סמית בהרצליה פיתוח, נחתם הסכם לרכישת המקרקעין. עו"ד גורן חתם על ההסכם בשם ה-"קונה" והרכישה תוארה בהסכם כ- "נאמנות ו/או לפקודת ו/או חברה בייסוד" (להלן: "ההסכם" או "ההסכם לרכישת המקרקעין). לא צוינה בהסכם זהות ה"נהנה" עבורו שימש עו"ד גורן כ"נאמן", כמו גם לא צוין שם של "החברה בייסוד".
10. ההסכם לרכישת המקרקעין נחתם במשרדו של עו"ד סמית בהרצליה, לשם הגיעו התובעת ועו"ד גורן. התובעת שילמה במעמד החתימה על ההסכם את תמורת המקרקעין במלואה, באמצעות שיקים בחתימת ידה וכן, באמצעות ערבות בנקאית עליה התחייבה לחתום. עו"ד גורן חתם על ההסכם בשם ה"קונה". לתובעת לא נמסר באותו מעמד, מי הנהנה ועל איזו חברה ביסוד מדובר. גבי דידה, היא סברה והאמינה כי באמצעות עו"ד גורן, שייצג אותה ואת בעלה, הם רכשו במשותף את הזכויות במקרקעין.
11. ביום החתימה על ההסכם לרכישת המקרקעין, אך לא באותו מעמד, עו"ד גורן החתים את המנוח על מסמך, בגדרו אישר את קיומו של ההסכם לרכישת המקרקעין והצהיר כי ידוע לו, שעו"ד גורן חתם עליו כנאמן עבור החברה בהקמה, אשר על שמה יירשמו המקרקעין. המנוח הוסיף ואישר בשנית, את חלוקת המניות השוויונית בינו לבין עו"ד גורן וכן, התחייב לדאוג לקיום תנאיו הכספיים של ההסכם, כדלקמן:
"הנני [המנוח ו.מ] מאשר בזאת הסכמתי לתנאי ההסכם שנחתם היום בין עו"ד ג'ק סמית ובינך כנאמן עבור חברה אשר תהא הרוכשת של הנכס נשוא ההסכם, ובעלי מניותיה יהיו אלון גורן מצד אחד ומנחם לב מצד שני. אני מקבל על עצמי לדאוג לקיום התנאים הכספיים של ההסכם." [נספח ו' לתצהיר עו"ד גורן, להלן:" כתב האישור"].
אף על כתב האישור התובעת לא ידעה מאומה. המסמך נשמר אצל עו"ד גורן.
12. סמוך לאחר מועד החתימה על ההסכם לרכישת המקרקעין, פנה עו"ד גורן לשני בני הזוג לב, באסופה של מכתבים [מסומנים ת'1], בדרישה לתשלום מס הרכישה בגין רכישת המקרקעין. המכתבים הופנו לשני בני הזוג, הגם שבחלקם, עו"ד גורן פנה רק לתובעת כדי שתטפל בתשלום מס הרכישה בדחיפות.
13. דרישת תשלום מס הרכישה, אשר צורפה למכתביו של עו"ד גורן, נשאה את שמו כמי ש"קנה" את המקרקעין והדבר עורר בלב התובעת חשש, שמא הזכויות שרכשה במקרקעין לא תירשמנה על שמה ועל שם בעלה. על כן, היא עכבה את תשלום מס הרכישה ופנתה לפקיד מס רכישה, מר שמש, כדי להיוועץ עמו [המכתב צורף כנספח ו1 לתצהיר התובעת]. הלה הרגיעה, לדבריה, כי רכישה באמצעות עורך דין כנאמן, הינה הליך מקובל, או אז, התובעת התרצתה ושילמה את מס הרכישה.
14. יחד עם זאת, דאגתה לא התפוגגה והיא המשיכה לדחוק בעו"ד גורן להשלים את רישום הזכויות במקרקעין, על שמה ועל שם המנוח. עו"ד גורן השיב לה בנימוס ובסבלנות ובמכתביו הטעים, כי הוא מטפל ברישום המקרקעין ע"ש "הקונה", דא עקא, אף לא באחד ממכתביו, הוא הזכיר את העובדה שה"קונה" הוא חב' "לב האחוזה בע"מ" והמקרקעין ירשמו על שמה.
15. סמוך לתאריך 15.12.03, לאחר שנודע לתובעת דבר הקמת חב' "לב האחוזה בע"מ" ומעורבותו של עו"ד גורן בהקמתה, בזיקה למקרקעין, פנתה התובעת לעו"ד גורן, באמצעות בא כוחה, עו"ד בן דוד, בדרישה לקבל ממנו הסברים ופרטים באשר למעמדו במקרקעין, באם הינו שותף לזכויות בהם, באמצעות חברה, או שמא הוא מחזיק במחצית הון החברה בנאמנות עבורה, לנוכח העובדה שבמחצית השנייה החזיק המנוח.
16. עו"ד גורן השיב כי אין לו שיג ושיח עם התובעת:
"לא עשיתי עסקה עם גב' ציונה לב, אלא עם בעלה, מר מנחם לב. התייחסותי לפניותיה של גב' ציונה לב בנדון נבעה אך ורק מתוך כבוד אליה, לאור הכרות וידידות משכבר הימים. לפיכך, ברור כי באורח פורמלי אין לגב' ציונה לב כל מעמד בעניין" [מכתב מיום 23.12.03- נספח ז' לתצהיר הנתבע].
משהומצא לעו"ד גורן יפויי כוח בגדרו המנוח הסמיך את כוחו של עו"ד בן דוד לפעול בשמו כנגד עו"ד גורן - הפנה האחרון אצבע מאשימה כלפי התובעת, על כך שסיכלה לדבריו, הזדמנויות להפיק הנאה מהמקרקעין ובעטייה המקרקעין עומדים כ"אבן שאין לה הופכין" עובדה שהסבה לו, לטענתו, נזקים רבים, אשר על בני הזוג לב לשאת בהם.
17. בתאריך 13.12.2000 נרשמו המקרקעין ע"ש חב' "לב האחוזה בע"מ". חרף פניותיה הרבות של התובעת לעו"ד גורן, להשלים את הליך רישום המקרקעין על שמה ועל שם בעלה לא הומצא לה נסח רישום, או הודעה על דבר רישומם על שם החברה ונראה כי לא בכדי לא נעשה הדבר.
התביעה
18. בתביעה, עותרת התובעת לחייב את עו"ד גורן להעביר את המניות שבבעלותו בחב' "לב האחוזה בע"מ" לבעלותה ו/או ליתן פסק דין המצהיר שמניות אלו מצויות בבעלותה ובנאמנות עבורה.
19. נטען בכתב התביעה, כי עו"ד גורן ייצג את התובעת בהסכם לרכישת המקרקעין, כנאמן או כשלוח מטעמה ועל כן, מחובתו היה לרשום את הזכויות שנרכשו במקרקעין על שמה. משלא עשה כן, הוא מעל באמונה. יתירה מזאת, באמצעות הקמת החברה ורישום הזכויות במקרקעין על שמה, אגב רישום הבעלות במחצית ממניותיה על שמו - ביצע עו"ד גורן כלפי התובעת מעשי רמייה והונאה.
20. נטען, כי עו"ד גורן הפר את כללי האתיקה המקצועית לפי חוק לשכת עורכי הדין התשכ"א-1961 וכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו -1986, האוסרים על עורך דין המייצג לקוח ליטול מפירות העסקה, או לזכות בטובת הנאה, אלא לקבל תשלום כספי כשכר טרחה (כלל מס' 9(א)). אף כנאמן חל עליו איסור לקבל טובת הנאה חומרית, למעט שכר טרחה (כלל 11) וכן, נאסר עליו להימצא במצב של ניגוד אינטרסים (כלל 14).
21. עוד נטען, כי עו"ד גורן ביצע כלפי התובעת עוולה, שעניינה הפרת חובה חקוקה, אשר תרופתה, בהשבת המצב לקדמותו, באמצעות העברת המניות שנרשמו על שמו בחברה שבייסוד על שם התובעת.
22. התובעת עותרת לסעדים כדלקמן:
· ליתן פסק דין הצהרתי, המצהיר כי כל המניות הרשומות על שם עו"ד גורן בחב' "לב האחוזה בע"מ", אצל רשם החברות (הנתבע מס' 3) מוחזקות במסגרת נאמנות עבור התובעת.
· לאכוף על עו"ד גורן להעביר את המניות הרשומות על שמו בחב' "לב האחוזה בע"מ" על שם התובעת.
כתב ההגנה והתביעה שכנגד
23. בכתב ההגנה נטען, כי התביעה התיישנה זה מכבר ולמצער חל שיהוי רב בהגשתה, אשר בעטיו נגרם לעו"ד גורן נזק ראייתי. עוד נטען, כי בין עו"ד גורן לתובעת אין יריבות, שכן, ההסכם להקמת חב' "לב האחוזה בע"מ" ויצירת השותפות במניותיה, נכרת בינו לבין המנוח והתובעת אינה צד לו.
24. נטען בכתב ההגנה, כי לא נפל פגם בהסכם שבין עו"ד גורן לבין המנוח, להקמת חב' "לב האחוזה בע"מ" והוא כשר ומקובל שכן, המנוח "תרם" את חלקו בחברה באמצעות ההון שהעמיד לרשותה ואילו עו"ד גורן השקיע בה עבודת יזמות ועבודה משפטית.
25. נטען בכתב ההגנה, כי עו"ד גורן לא גבה מבני הזוג לב שכר טרחה עבור עבודתו כעורך דין, ללמדך, כי לא ייצג אותם, אלא קשר עסקה עם המנוח, מרצון ובהסכמה. עוד נטען, כי עו"ד גורן השקיע עבודה נכבדה שבאה לביטוי ב- "פעולות איתור, פעולות ייזום, פגישות רבות, לרבות עם עו"ד ג'ק סמית, פגישות עסקיות, דיונים ומו"מ משפטי, מו"מ על החוזה, נסיעות רבות, גם להרצליה ועוד" [סעיף 34 לכתב ההגנה] .
26. בתביעה שכנגד נטען נגד התובעת ונגד עיזבון המנוח, כי הם התחייבו כלפי עו"ד גורן "למקסם" את רווחי המקרקעין ובמחדליהם, הפרו התחייבותם, כמו גם סיכלו ניסיונותיו למנוע הפקעתם של המקרקעין ע"י מינהל מקרקעי ישראל - הפקעה שנועדה לצורך הקמת יישוב למפוני חבל עזה (ניצנים).
27. בתביעה שכנגד, עותר עו"ד גורן לסעד כספי בסך שווים בשקלים של 15,000$ בצירוף מע"מ, בגין התחייבות המנוח לשאת בתשלום דמי תיווך עבור רכישת המקרקעין.
28. עו"ד גורן עותר בתביעה הנגדית, למתן סעד הצהרתי, אשר יכריז עליו כבעלים של 50% מהמקרקעין. לטענתו, הוא זכאי לסעד המבוקש, לנוכח הפרת התחייבויותיהם של הנתבעים כלפיו, הגם שלא פירט באילו התחייבויות מדובר והסתפק באמירה כללית שהמדובר ב- "ההסכמות (המפורשות ושמכללא) בין הצדדים".
לשיטתו, יש לראותו כ"בעלים ללא תנאי של 50% מהנכס" .
29. עו"ד גורן עתר למתן צו פיצול סעדים, שיאפשר לו להגיש תביעה בעתיד, בגין יתר הסעדים המגיעים לו על פי הדין, לרבות פיצויים.
גרסת התובעת
30. גרסת התובעת נסמכת על הטענה כי עו"ד גורן שימש לכל אורך הדרך, כבא כוחה ושלוח מטעמה וכי ככזה, רכש עבורה את הזכויות במקרקעין (ביחד עם המנוח), באמצעות הכספים ששילמה תמורתם. גבי דידה, משנענו היא והמנוח להצעת עו"ד גורן לרכוש את המקרקעין, הם ראו ברכישתם משום השקעה פרטית - משפחתית, למען עתידם ועתיד ילדיה. לדבריה, מעולם הם לא התכוונו לרכוש את המקרקעין במשותף עם עו"ד גורן ובוודאי שלא בקשו להקים עמו חברה לצורך רכישתם. הם גם לא בקשו להוביל באמצעותו מיזם על המקרקעין ומן הסתם, לא נזקקו לשירותיו כיזם, אלא לצורך ייצוגם המשפטי בהסכם רכישת המקרקעין;
"לא קניתי אדמות בשביל עו"ד גורן, אלא בשביל המשפחה שלי. על איזה יזמות אתה מדבר? ... אף פעם לא היו לנו שותפים וחברות."[עמ' 16 לפר'].
31. התובעת טוענת, כי עו"ד גורן הונה אותה והוליך שולל את בעלה, בהקימו ביחד עמו ומאחורי גבה, את חב' "לב האחוזה בע"מ", תוך ניצול תמימותו של המנוח: "אני יודעת שעבדו על בעלי"[עמ' 16 לפר']. התובעת לימדה על עצמה, כי היא היתה "אשת העסקים" במשפחה והמנוח רק סייע לה וביצע עבורה שליחויות:
"היינו שותפים לעסק והוא היה השליח של העסק. אבל את העסקאות אני עשיתי ושילמתי. אני הייתי אשת העסקים ביחסים שבינינו. שלחתי את בעלי לבד לעו"ד גורן כי בפעמים הקודמות היה הכל בסדר" [עמ' 16 לפר']
32. התובעת גורסת, כי סמכה על עו"ד גורן, עמו ערכה שתי עסקאות קודמות ונתנה בו אמון. לפיכך, היא לא ראתה כל מניעה ל"שלוח" אליו את המנוח בלעדיה, לצורך גיבוש תנאי ההסכם לרכישת המקרקעין, שכן היא היתה עסוקה מאוד:
"סמכתי על עו"ד גורן וגם על בעלי. אני עסוקה מבוקר עד ערב. תראה לאיזה מצב עו"ד גורן הביא אותנו... לא ידעתי בכלל על המסמך ולא ידעתי שהוא [עו"ד גורן ו.מ] עבד על בעלי. ...רק אחרי ששמעתי שהוא שותף, רק אז.. שאלתי אותו מה פתאום שותף? איזה שותף" מי חתם איתך" לא הבנתי למה העסקה לא עוברת על שמי ואפילו כתבתי נספח שמצורף לתצהיר (ו1). כל הזמן דרשתי ושאלתי מתי הנכס יעבור על שמנו והוא סיפר לי כל מיני סיפורים ופתאום אמר לי שהוא שותף ואז נדלקה נורה אדומה?"[עמ' 11 לפר']..
33. לאורך עדותה, ניכר על התובעת, כי היא מלאת זעם וחימה על עו"ד גורן, על כך שהונה אותה והוליך שולל את המנוח:
"כל הזמן רצתי אחריו. הוא מצץ את דמי. בעלי התאבד בגללו. עו"ד גורן היה הקטליזטור להתאבדותו. 6 שנים לא חייתי עם בעלי בגללו....כעסתי על עו"ד גורן שעבד על בעלי. היה ביני ובין בעלי סכסוך על רקע העסקה עם עו"ד גורן אבל עו"ד גורן הוא הנוכל. .. אני לא חתמתי איתו על שום עסקה. בסה"כ באתי לקנות קרקע. לא עשיתי איתו שום עסקה. גם בעלי לא עשה איתו עסקה. הוא עבד ורימה את בעלי. עובדה שבעלי נתן יפי כוח לעו"ד בן דוד שייצג אותו נגד עו"ד גורן." [עמ' 12 לפר'].
התובעת לא היססה לשלוח לעבר עו"ד גורן אצבע מאשימה, בגין מות בעלה עד כדי כך קצפה יצא עליו. גבי דידה, קיים קשר ברור בין השבר שפקד את חייה, עם מות בעלה לבין הסכסוך שהתגלע בינה לבין עו"ד גורן, בעקבותיו יחסיה עם בעלה הורעו. להתרשמותה, המנוח סבל מרגשי אשם קשים בשל ההסכם שנקשר בינו לבין עו"ד גורן:
"...בגלל שבעלי היה במצב נפשי קשה. מאז העסקה עם עו"ד גורן לא חייתי עם בעלי חיי אישות. בעלי לא רצה ללכת אליו ולא רצה איתו עסקאות ואמר לי שהוא רימה אנשים, יש לו תביעות והוא נוכל. הוא רצה להתפטר ממנו." [עמ' 13 לפר'].
34. סערת נפש, מרירות וזעם רב אפיינו את עדותה של התובעת, כמו גם, התפרצויות זעם לעבר עו"ד גורן. התנהגותה הספונטאנית וחסרת השליטה שקפה את כאבה הרב. אין ספק שהתובעת נפגעה מאוד וחשה מרומה על ידי עו"ד גורן.
35. התובעת טוענת, כי היה לה יסוד סביר להניח שעו"ד גורן ייצג אותה בהסכם לרכישת המקרקעין ופעל כשלוחה וכיועצה המשפטי. היא היתה עמו בקשר רצוף, הגיעה למשרד עו"ד סמית, ע"פ דרישתו, במעמד החתימה על ההסכם ובעיקר לצורך מימונו, באמצעות כספה. מלוא התמורה עבור המקרקעין שולמה על ידה, לרבות שכר טרחה בסך 25,000$ וכן, מס רכישה. משכך, היה לה יסוד סביר להאמין, כי רכשה את הזכויות במקרקעין (ביחד עם המנוח) באמצעות עו"ד גורן:
"ש. ....הכספים עבור העסקה יצאו מחשבון שלכם ואת חתמת על השיקים?
ת. כן, אני בד"כ חותמת על השיקים. הבנתי שעו"ד גורן מייצג אותנו ולא שותף לעסקה. נכון שחתמתי על השיקים לעו"ד סמית בהתאם להנחיות של עו"ד גורן. אני לא כזו חכמה ולא מבינה בדברים האלה. אני נתתי בו אמון. עו"ד גורן יודע כיצד לרמות את הקליינט, יש לו פרקטיקה בזה" [עמ' 14 לפר'].
36. התובעת אישרה, כי לא שילמה לעו"ד גורן שכר טרחה במישרין עבור ייצוגה בהסכם, שכן, על פי הוראתו, היא העבירה לעו"ד סמית שכר טרחה בסך של 25,000$ (למעלה מ 10% מסכום רכישת המקרקעין) ול"תומה" סברה, שהסכום כלל אף את שכר טרחת עו"ד גורן: "אני הבנתי שהשיק שנתתי לעו"ד סמית על 25,000 דולר שזה שכ"ט גם עבור עו"ד גורן" [עמ' 15 לפר'].
37. התובעת אישרה כי נוסח ההסכם, ביחס לזהותו של ה"קונה" לא היה ברור לה, במעמד החתימה עליו. שמו של עו"ד גורן, אשר התנוסס בכותרת ההסכם במקום המיועד ל"הקונה" ולידו המושגים "נאמן", "לפקודת" ו"חב' בייסוד" היו זרים לה והיא לא הבינה את משמעותם, אולם היא סמכה על עו"ד גורן, כמי שייצג אותה ופעל לטובתה כי עשה את המיטב למענה ועל כן, לא חקרה ודרשה:
" אני אומרת שאני לא יודעת מה זה חברה בייסוד. אני יודעת שהוא עו"ד שלי והוא נאמן עלי..
ש. מה הבנת מזה שאת חותמת אצל עו"ד סמית ועו"ד גורן אומר שהוא נאמן. מה הבנת?
ת. השאלה מה זאת נאמן ומה זה ייסוד חברה, לגבי ייסוד חברה, אני לא יודעת מה זה. נאמן...
ש. ביום שהגעת לעו"ד סמית אמרת שבאת רק לשלם ושאלת איפה החוזה והוא אמר אין חוזה והכל בסדר ושהוא נאמן. מה הבנת?
ת. שהוא עו"ד שלי שמייצג אותי. האמנתי בו בעיניים עצומות. חשבתי אולי החוזה במשרד שלו?" [עמ' 18 לפר'].
38. כמי שמנהלת עסק לאורך שנים, חושי התובעת היו מחודדים וערנותה לזכויותיה היתה רבה. על כן, משקיבלה את טופס דרישת תשלום מס רכישה אשר נשא את שם עו"ד גורן כ"קונה" היא בקשה להבטיח שזכויותיה תרשמנה במקרקעין ועל כן, השהתה את תשלום המס. עו"ד גורן דחק בה לשלמו.
39. בתאריך 4.3.99, היא פנתה במכתב לפקיד מס רכישה, מר שמש, עמו בקשה להיוועץ, כיצד להבטיח את רישום זכויותיה במקרקעין:
"הנני שולחת לך את מכתבו של עו"ד אלון גורן כפי שנשלח אליי על ידו בכדי שתייעץ לי מה עלי לעשות וכיצד אדע שהחלקות יעברו על שמי בכדי שאוכל לשלם את המוטל עלי. אני שקניתי את האדמה, אני ששילמתי עבורה ואני רוצה לדעת מדוע זה לא רשום על שמי" [נספח ו'1 לתצהיר התובעת].
לדבריה, פקיד מס רכישה "הרגיע" אותה משציין בפניה, כי מקובל לרכוש מקרקעין באמצעות "נאמן". התובעת התרצתה ושילמה את מס הרכישה.
40. רישום הזכויות במקרקעין לא התקדם והדבר הדאיג את התובעת. היא פנתה לעו"ד גורן, עשרות(!) פעמים ודחקה בו להשלימו בהניחה, שהרישום ייעשה על שמה ועל שם בעלה. עו"ד גורן דחה אותה ב"לך ושוב". היא לא הרפתה ממנו.
ודוק; עד אמצע שנת 2000 התובעת לא חשדה בעו"ד גורן, כי הונה אותה. היא דאגה ותהתה, על שום מה העברת הזכויות על שמה ועל שם המנוח מתעכבת, אולם היה ברי לה, כי סופו של יום, הזכויות במקרקעין תירשמנה על שמם. על פניותיה הרבות בנדון לעו"ד גורן, ניתן ללמוד ממכתבו אליה מיום 16.4.2000 [ת/1-8] בתשובה לפניותיה הרבות; עו"ד גורן השיב בנימוס ובנועם הליכות, כי הוא עושה כל שיש לאל ידו כדי לסיים את רישום העברת הזכויות, דא עקא, הוא לא גילה את אוזנה, כי מאמציו מכוונים לרישום הזכויות ע"ש החברה ולא על שמה ועל שם בעלה, כפי שציפתה. ראה מכתבו:
"קבלתי את הודעותייך, לא התעלמתי מהן, שבתי, בדקתי ופניתי שוב למשרד עו"ד סמית... אני חייב להודיעך כי ממש אין צורך ב'תזכורותייך', כי את נכנסת 'לדלת פתוחה' לגמרי. אני לוחץ ושוקד הרבה יותר ממה שנדמה לך על נושא גמר העברת הזכויות ולא מניח בנדון למשרד עו"ד סמית. אמשיך לטפל ולעקוב ואעדכן אותך עם התחדש דבר."
תוכנו של המכתב וסגנונו מדברים בעד עצמם ומהם עולה, כי במועד בו נכתב, ביום 16.4.2000 התובעת עדיין לא ידעה את העובדות לאשורן שאלמלא כן, לא היתה דוחקת בעו"ד גורן לפעול למען רישום הזכויות במקרקעין וממילא, תשובתו אליה היתה נושאת גוון אחר...
41. לראשונה, נודע לתובעת דבר ה"מזימה" לשיטתה, שנרקמה נגדה, לקראת שנת 2003, על רקע שיחה אקראית עם עו"ד גורן, אשר בגדרה התחוור לה כי יש לו עניין עסקי כלכלי במקרקעין, או אז, נודעו לה העובדות לאשורן והיא פנתה לעו"ד בן דוד על מנת שינקוט צעדים נגד עו"ד גורן.
גרסת עו"ד גורן
42. עו"ד גורן גרס כי המנוח היה "איש עסקים וידיד שלי" לאורך שנים רבות.
לשיטתו, חב' "לב האחוזה בע"מ" הוקמה על בסיס הסכמה הדדית, בינו לבין המנוח, לאחר שהאחרון פנה אליו, בבקשה להשקיע את כספו בנדל"ן וביקש ממנו לפעול "כיזם, לאיתור קרקע, ייזום והשבחה שלה" [סעיף 5 לתצהיר עו"ד גורן].
על יסוד בקשת המנוח, איתר עו"ד גורן את המקרקעין וביצע הליך מורכב לצורך רכישתם. עו"ד גורן הטעים, כי לעסקה שהציע למנוח היו "קופצים" רבים, ואם הוא היה מסרב לה, כי אז היה בידו לתור אחר שותפים אחרים בנקל.
43. עו"ד גורן גרס, כי ההסכם לרכישת המקרקעין נערך על שמו ב"נאמנות" עבור החברה שהיתה בהקמה (הקמתה אושרה אצל רשם החברות בתאריך 13.9.98).
44. עו"ד גורן הגדיר את ההסכם שקשר עם המנוח כעסקת יזמות מקובלת ורגילה:
"העסקה בין מנחם וביני היתה עסקת יזמות מקובלת ורגילה: מנחם העמיד את המימון הדרוש לעסקה ואני את פעולת היזמות על כל היבטיה. על פי ההתקשרות בינינו משיימכרו המקרקעין ע"י החברה, תוחזר תחילה למנחם השקעתו והיתרה (הרווח) תחולק בהתאם ליחס במניות החברה, דהיינו 50% 50%. לשם כך, הוגדרה ההשקעה של מנחם בתור 'הלוואת בעלים'.....מנחם היה מעוניין בהסדר זה הואיל וכתוצאה מכך לא היה צריך לשלם מראש כסף (רב) מכיסו עבור הפעולות הרבות שביצעתי, אלא רק לאחר ומתוך הרווחים המשתפים לכשיגיעו. לכן היה לו אינטרס מובהק בכך והוא עצמו דחף לכיוון זה". [סעיף 6 לתצהיר עו"ד גורן].
45. עו"ד גורן פירט את הפעולות שביצע במסגרת רכישת המקרקעין ואשר אותן זקף לזכותו כחלק מפעולות היזמות שקיבל על עצמו:
"א. איתור הקרקע, מו"מ ממושך ועריכת הסכם הרכישה על כל הטיוטות שלו.
ב. כל המגעים וההתכתבויות וכן הפגישות עם נציגם של המוכרים, עו"ד ג'ק סמית.
ג. רישום החברה
ד. ההתכתבויות עם מינהל מקרקעי ישראל ועם מס שבח עקב רישום נאמנות, הואיל ובעת רכישת המקרקעין החברה טרם נרשמה. יודגש כי הנאמנות היתה לטובת החברה"
46. לשיטתו, גם הפעולות בהן נקט בניסיונו למנוע את הפקעת המקרקעין בשנת 2006, לצורך הקמת יישוב למפוני עזה והמאמצים שהשקיע בקבלת פיצוי נאות בגין ההפקעה אף הן נכנסו בגדר פעולות יזמות. עו"ד גורן ציין, כי התובעת הכשילה את ניסיונותיו להפיק פירות ראויים מהמקרקעין, בחוסר תום לב.
47. עו"ד גורן הוסיף, כי התובעת ידעה על ההסכם שבינו לבין בעלה ואף החזיקה צילום ממנו. לגרסתו, היא נכחה עם המנוח במספר פגישות, שנערכו בין הצדדים וידעה כי למנוח אין טענה כלפיו וההסכם שיקף את רצונו. עו"ד גורן הוסיף, כי לאורך 7 השנים שחלפו ממועד כריתת ההסכמים ועד לפרוץ הסכסוך, לא היתה למנוח כלפיו כל טרוניה כלפיו.
48. עו"ד גורן גרס, כי לתובעת אין מעמד בתביעה זו, שכן, אין יריבות בינו לבינה. לטענתו, התובעת אינה צד להסכם שנכרת בינו לבין המנוח ומכאן, שהיא אף אינה צד להסכם רכישת המקרקעין, קל וחומר שאין היא לקוחה שלו וממילא הוא לא ייצג אותה.
49. עו"ד גורן טוען, כי תביעת התובעת התיישנה, מאחר וחלפו למעלה מ- 7 שנים מיום כריתת ההסכמים, הן ההסכם להקמת החברה והן ההסכם לרכישת המקרקעין - ועד להגשת התביעה, בתאריך 25.2.07. לחילופין, הוא טוען לשיהוי, בעטיו נגרם לו נזק ראייתי.
לעו"ד גורן טענות נוספות הנוגעות לתביעה שכנגד, אשר תידונה בהמשך.
המסגרת הנורמטיבית
50. שני מושגי יסוד, נאמנות ושליחות, עומדים ביסוד הסכסוך שבין הצדדים. התובעת טוענת כי עו"ד גורן שימש כשלוח מטעמה ובמעמד זה חתם על ההסכם לרכישת המקרקעין, ואילו עו"ד גורן גורס, כי חתם על ההסכם כנאמן עבור החברה שבהקמה. ראוי לבחון תחילה את מהותם של המונחים "שליחות" ו"נאמנות".
העיון בהוראות החיקוק הנוגעות למוסד הנאמנות ומוסד השליחות, מגלה כי קיים דמיון רב ביניהם.
סעיף 1 לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979 (להלן: "חוק הנאמנות") מגדיר "נאמנות":
"נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת."
סעיף 2 לחוק הנאמנות קובע את דרך היווצרותה:
"נאמנות נוצרת על פי חוק, על פי חוזה עם נאמן או על פי כתב הקדש".
סעיף 5 לחוק הנאמנות קובע כוחה של נאמנות כלפי צד שלישי:
"כוחה של נאמנות יפה כלפי כל מי שידע או שהיה עליו לדעת עליה, ומשנרשמה הערה לפי סעיף 4 - כלפי כל העולם".
חוק השליחות, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק השליחות") קובע בסעיף 1 מהי שליחות:
"(א) שליחות היא יפויי כוחו של שלוח לעשות בשמו או במקומו של שולח פעולה משפטית כלפי צד שלישי.
(ב) כל פעולה משפטית יכולה לשמש נושא לשליחות, חוץ מפעולה שלפי מהותה או על פי דין יש לבצעה אישית.
ובאשר לדינה של השליחות, נקבע בסעיף 2 לחוק השליחות:
"שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו,
מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח."
סעיף 3 לחוק השליחות קובע כי השליחות מוקנית בהרשאה, בכתב או בעל-פה, מהשולח לשלוח, או בהודעה עליה מאת השולח לצד השלישי, או על ידי התנהגות השולח כלפי אחד מהם.
51. נקודת המוצא לבחינת ההבדל בין שני המוסדות מתמקדת בהבדל בין יחסי השולח-לשלוח לבין יחסי הנאמן והנהנה. בשליחות - השליח הוא נציגו של השולח לעניינים מוגדרים. לשלוח אין סמכות לפעול בתחומים אשר בהם לא ניתנה לו הרשאה. השלוח נעדר כוח וסמכות אלא אם אלו הוענקו לו על ידי ההרשאה.
לנאמן, מנגד, קנויה הסמכות לנהוג בנכס עבורו הוא משמש כנאמן, מנהג בעלים לכל דבר ועניין.
פרופ' אהרון ברק בספרו, "חוק השליחות" כרך (1) "נבו הוצאה לאור", ירושלים 1996, דן בהבחנה בין שלוח לנאמן וקובע בעניין זה בין השאר כדלקמן :
"במספר עניינים קיים דמיון רב בין השלוח לבין הנאמן. ראשית שניהם פועלים עבור אדם אחר ולשניהם הכוח להשפיע על מעמדו המשפטי של אחר, אשר את ענייניו הם מנהלים. שנית בשל הכוח האמור הנתון בידיהם, מוטלת על שניהם חובת נאמנות במרכזה עומדת החובה להעדיף את האינטרס של אותו אדם אחר על פני האינטרס העצמי שלהם. שלישי, התרופות הניתנות לנהנה כלפי הנאמן, דומות לעיתים קרובות לתרופות הניתנות לשולח כלפי השלוח; רביעית בתנאים מסוימים עשוי השולח להיות נאמן. למרות דמיון זה חשוב להבחין בבירור בין השניים. ביסוד ההבחנה עומד עקרון הייצוג. השלוח מייצג את השולח; הנאמן אינו מייצג את הנהנה. לנאמן לא נתון כוח ייצוג. פעולתו המשפטית של הנאמן משפיעה על זכויות הנהנה, אך השפעה זו אינה מבוססת על העיקרון כי הנאמן פועל בשמו של הנהנה. הנאמן פועל "בשם עצמו" בנכסים בהם הוא מחזיק כנאמן.... " [עמ' 414]
בע"א 3829/91 - אבינועם וואלס נ' נחמה גת ואח' . פ"ד מח(1), 801 נקבע באשר למבחן המבדיל בין מוסד הנאמנות למוסד השליחות:
"דומה שהמבחן הטוב ביותר להבחנה בין שליחות לבין נאמנות הוא לאו דווקא בבדיקת הסעדים שיש לבעל הנכס, אלא בבדיקת מערכת היחסים בין הבעלים ונציגו. בעוד שבשליחות השליח הוא נציגו של השולח, הרי שבנאמנות אין זה המצב (SUPRA, 22 ,FRIDMAN). כך למשל, שלוח המבצע עוולה בנזיקין עשוי לחייב את השולח באחריות שילוחית למעשהו. נאמן, לעומת זאת, אינו נציגו של הנהנה ואין מעשיו או מחדליו יכולים לחייב את הבעלים בנזיקין.
הנאמן הוא דמות עצמאית הפועלת ומנהלת את הנכס, על דעת עצמה, ותוך הפעלת שיקול דעת. כל זאת בכפוף לחובות הנאמנות אותן היא חבה לבעלים."
הנה כי כן, לנאמן סמכויות רחבות יותר והוא עצמאי בפעולותיו. יחד עם זאת, פעולותיו אינן תקפות נגד צד ג', אלא אם הלה ידע או צריך היה לדעת על נאמנותו. חזקת הידיעה בדבר קיומה של הנאמנות קמה עם רישומה (סעיף 4 לחוק הנאמנות). השליחות כוחה מצומצם והיא נועדה להשיג את המטרה לשמה נועדה.
על רקע הכללים הללו, תיבחנה זכויות הצדדים בתביעה דנן.
דיון והכרעה
כללי
52. מהראיות שהוצגו עולות המסקנות הבאות:
השתלשלות העניינים הכרונולוגית מלמדת על כך שפנייתו של עו"ד גורן לבני הזוג לצורך רכישת המקרקעין וקבלת תשובתם החיובית המשותפת, קדמה להתקשרות החוזית בינו לבין המנוח, להקמת חב' "לב האחוזה בע"מ". הדבר עולה, בין היתר, מהתחייבות המנוח לשאת בשכרו של עו"ד סמית, בא כוחם של מוכרי המקרקעין, בסך 25,000 דולר המצביעה על משא ומתן מתקדם שהיה בין הצדדים, בעת חתימת ההסכם בין המנוח לבין עו"ד גורן.
טענת התובעת, לפיה עו"ד גורן תפקד כשלוחה ושימש כבא כוחה בכל הנוגע לכריתתו של ההסכם לרכישת המקרקעין, הוכחה ללא ספק. גרסתה מקובלת ומהימנה עלי. היא נתמכת בהתנהגותו של עו"ד גורן, עובר לכריתת ההסכם, במהלכו ולאחריו, כמו גם, במכתביו לבני הזוג ובעיקר לתובעת, הכל כפי שיפורט להלן.
טענת התובעת לפיה העובדות לאשורן, בכל הנוגע לחלקו של עו"ד גורן בחב' "לב האחוזה בע"מ", לרבות עצם הידיעה על הקמתה - נודעו לה במהלך שנת 2003, אף היא מקובלת עלי. עו"ד גורן לא השכיל להציג ראיות להוכחת טענתו, לפיה התובעת ידעה על העובדות קודם לכן. לעדותו, לפיה למד על ידיעת התובעת ביחס לעובדות מפי המנוח - אין משקל. מנגד, ממכתביו לתובעת, עד לחודש אפריל 2000 עולה, כי למצער, עד מועד זה, לא ידעה התובעת מאומה על הסכמיו עם המנוח וחלקו ה"עקיף" במקרקעין.
עו"ד גורן חבש שני כובעים במהלך המשא ומתן לכריתת ההסכם לרכישת המקרקעין ולאחריו. בכובעו הראשון, הוא פעל כמייצגם של בני הזוג ולמצער, שלוחה של התובעת, בהסכם לרכישת המקרקעין. בכובעו השני, הוא פעל כבעל עניין, בהיותו הבעלים של מחצית מניות חב' "לב האחוזה בע"מ" - אשר הזכויות במקרקעין נרכשו עבורה ונרשמו על שמה.
· בהתנהגות זו, עו"ד גורן מעל באמונה של התובעת ופעל תוך ניגוד אינטרסים. בנסיבות אלו, לבית המשפט קנויה סמכות להכריז על המניות המצויות בבעלותו של עו"ד גורן, כי אלו נרכשו אגב שליחותו של עו"ד גורן, מטעמה של התובעת ותוך הפרתה ועל כן, יש לראותן כמניות שנרכשו למען התובעת ועבורה.
§ ודוק; בין אם המנוח היה שותף מרצון להקמת חב' "לב האחוזה בע"מ" והתחייבויותיו כלפי עו"ד גורן, למימון תמורת המקרקעין וההוצאות הנלוות כנגד מחצית מניות החברה, נעשו בהסכמה ובין אם עו"ד גורן שיטה במנוח וגרם לו לחתום על מסמכי הקמת החברה, על יפויי הכוח ועל כתב האישור, מבלי שהלה הבין את תוכנם והשלכותיהם, כפי שטוענת התובעת - טענות שאינן מופרכות בהינתן החריגה הקיצונית של מסמכים אלו ממתחם הסבירות הרי שאין בהלך רוחו של המנוח כדי להשפיע על בחינת מעמדו של עו"ד גורן על פי ההסכם שנכרת ביניהם שכן, זה יבחן בזיקה לדיני השליחות והנאמנות.
· עו"ד גורן הפר את חובתו כלפי התובעת, לא רק מכוח דיני השליחות, אלא אף על פי כללי האתיקה המקצועית של לשכת עורכי הדין, המטילים על עורך דין איסור מוחלט לפעול בניגוד לאינטרסים של מרשו, כמו גם איסור ליהנות מפירות העסקה שלשמה פעל כשלוחם של לקוחותיו.
· גרסת עו"ד גורן, לפיה שימש כנאמן עבור חב' "לב האחוזה בע"מ" הופרכה. בפועל, עו"ד גורן לא פעל כנאמן עבור החברה ולא נקט בהליכים אשר נאמן חייב לנקוט בהם, הגם שאין חולק כי סופו של יום הזכויות במקרקעין נרשמו על שם החברה. עו"ד גורן השתמש במונח "נאמן" בהסכם לרכישת המקרקעין, ככסות למעשיו ולבל תיחשף מעילתו באמון התובעת. עו"ד גורן לא הודיע לתובעת על דבר "נאמנותו" לכאורה לחב' "לב האחוזה בע"מ", כמו גם לא רשם את הנאמנות, לפי סעיף 4 לחוק הנאמנות. על כן, לא חלה על התובעת חזקת הידיעה בדבר קיומה של הנאמנות.
· גרסת עו"ד גורן אינה מהימנה עלי כלל וכלל. לאורך עדותו, ניכר היה רצונו להשחיר את פניה של התובעת. הוא הרבה "לצטט" את המנוח, על הטרוניות לכאורה, שהעלה כלפי התובעת ועל הסבל לכאורה שזו הסבה לו. יש להצר על דבריו אלו של עו"ד גורן, אשר היו מיותרים ואין בהם כל תרומה למחלוקת נשוא ענייננו.
· כך אף גרסותיהם של העדים מטעמו; המומחה, מר חיים גלנצר, שמאי מקרקעין, לא תרם מאומה לסוגיות השנויות במחלוקת, שכן, חוות הדעת שערך כללית ואינה רלוונטית לעניינינו. מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה היא שקיימות עסקאות משולבות בין יזמים למשקיעים. לא היה מקום בהצגת חוות דעת מומחה להוכחת קיומן. בעדותו, המומחה לא השכיל להצביע על פעולות מטעם עו"ד גורן הנכנסות לכאורה בגדר יזמות, כמו גם, לא הסביר על שום מה היה בהן לכאורה, כדי להצדיק קבלת מחצית ממניות החברה.
§ באשר לעדותו של מר צורי אביבי - היה מוטב אלמלא העד הובא לעדות. מדובר בעד אשר לו עצמו סכסוך עמוק וממושך עם התובעת וכל שביקש לעשות היה להשחיר את פניה. עדותו נמצאה על ידי כבלתי מהימנה.
· דין התביעה להתקבל ודין התביעה הנגדית להידחות, לא רק על יסוד הדין אלא גם בשל שיקולי צדק יושר ומשפט. לא יהא זה ראוי ונכון, כי יצא מסר תחת ידו של בית המשפט, לפיו, עורך דין שמעל באמון לקוחתו ובתוך כך, גרם לנישולה מזכויות אשר בקשה לרכוש באמצעותו - יצא נשכר וידו על העליונה. חובת הנאמנות של עורך דין ללקוחותיו הינה ערך עליון ובסיס לניהול חיי מסחר תקינים וראויים.
משהנחתי את עיקר הממצאים והמסקנות החשובים לסכסוך, אפרט את נימוקיי.
עו"ד גורן כשלוח מטעם התובעת
53. לתובעת היה יסוד מוצק להניח, כי עו"ד גורן פעל כשלוחה וייצג אותה בהסכם לרכישת המקרקעין. טענתה מעוגנת היטב.
54. במעמד החתימה על ההסכם לרכישת המקרקעין, זימן עו"ד גורן את התובעת למשרדו של עו"ד סמית לצורך תשלום תמורת המקרקעין. התובעת מסרה שיקים בחתימת ידה וכן התחייבה לחתום על ערבות בנקאית.
55. סמוך לאחר מועד החתימה על ההסכם, עו"ד גורן שלח לבני הזוג, בכללם לתובעת מכתבים, אשר אין ספק, שהרוח שנשבה מהם הינה פנייה של עורך דין למרשיו, על מנת שיטפלו בכל הכרוך במימוש ההסכם לשמו הסתייעו בשירותיו. אסופת המכתבים מעידה על מצג שעו"ד גורן יצר כלפי התובעת, כי הוא מייצג אותה כלפי רשויות המס ופועל למען רישום הזכויות במקרקעין על שם בני הזוג. להלן, בחינת המכתבים [מסומנים ת1]:
· בתאריך 19.11.98, חודשים ספורים לאחר החתימה על ההסכם לרכישת המקרקעין, שיגר עו"ד גורן מכתב ל-"מנחם וציונה לב" ובו דרש משניהם לשלוח לו בחוזר המחאה לפקודת מס שבח בגין תשלום מס רכישה בסך 41,060 ¤. ודוק; הפנייה לא הופנתה למנוח, אלא לשני בני הזוג!! אם עו"ד גורן לא ייצג את התובעת בהסכם, על שום מה פנה גם אליה?
· בתאריך 1.1.99 שיגר עו"ד גורן לשניים מכתב נוסף, אף הוא הופנה לשניהם - "למנחם וציונה שלום רב!" וביקש לברר פרטים אודות תשלום מס הרכישה עבור המקרקעין. המכתב מנוסח בלשון רבים וברי שהפנייה לתובעת הינה כאל "מרשתו":
"בזמנו אמרתם לי שברצונכם (הדגש לא במקור ו.מ) להסדיר תשלום מס הרכישה במישרין בבאר שבע. האם כבר עשיתם זאת!"
על שום מה עירב אותה בענייני ההסכם, אם לא ייצג אותה לטענתו, ואין לה בהסכם יד וחלק?
· בתאריך 22.2.99 עו"ד גורן שיגר מכתב נוסף לשני בני הזוג ל-"מנחם וציונה לב", אשר בפועל, הופנה לתובעת בלבד:
"בהתאם לבקשת ציונה הריני להודיעכם כי בדקתי את הדברים במס שבח וכי לא ניתן לבצע את העברת הזכויות כמבוקש, אלא בכפוף לתשלום מס רכישה כחוק. אני מצרף שובר חדש שקיבלתי לשם תשלום על ידכם, אני מופיע כנאמן ואולם כבר הגשתי בקשה [כך במקור- ו.מ] מימוש הנאמנות, דהיינו לרישום הזכויות על שם הקונה [דגשים לא במקור ו.מ] והבקשה אושרה וכל שנותר הוא תשלום מס הרכישה כאמור, אשר כל עיכוב נוסף בתשלום גורר הפרשי הצמדה וריבית (בנוסף לעיכוב העברת הזכויות כאמור). לטיפולכם הדחוף! [כך במקור - ו.מ].
במכתבו, השיב עו"ד גורן לפנייתה של התובעת, על שום מה רישום המקרקעין על שמה ועל שם המנוח מתעכב. אלמלא המצג שעו"ד גורן הציג כלפי התובעת כי הוא מייצגה בהליך רישום המקרקעין על שמה, בגדר שליחותו מטעמה בהסכם לרכישת המקרקעין חזקה עליו כי היה משיב לתובעת, כי פנייתה אליו מיותרת ואינה רלוונטית, כי אין היא צד להסכם וממילא אינה זכאית שהמקרקעין יירשמו על שמה, מה גם, שאין הוא מייצג אותה. תחת זאת, עו"ד גורן מצא לנכון להשיבה - כפי שעורך דין נוהג בלקוחו - כי הוא פועל ל"מימוש הנאמנות" ורישומה ע"ש "הקונה". דא עקא, הוא נמנע ולא בכדי, מלנקוב בשם ה"קונה" וזהותו, לבל תיפקחנה עיני התובעת והיא תיחשף לעובדות לאשורן. עו"ד גורן נקט לשון עמומה והסתפק במונח "קונה" מבלי לנקוב בזהותו. הוא "הרגיע" את התובעת, ציין שהוא "מטפל" בבקשתה לרישום המקרקעין, הכל כפי שעו"ד סביר נוהג כלפי מרשתו.
פנייתו לתובעת "לטיפולה הדחוף" לתשלום מס הרכישה, הינה בבחינת לעג לרש. ברי כי יש בה כדי לתמוך במצג שיצר כלפיה, כי הוא פועל כשלוחה ומבקש ממנה שיתוף פעולה.
· בתאריך 24.2.99 עו"ד גורן שיגר מכתב נוסף לבני הזוג ובמיוחד לתובעת:
"...הינכם נדרשים לסלק החוב לאלתר, על מנת למנוע נקיטת הליכי הוצל"פ ואי נעימויות. כמבוקש ע"י ציונה [הדגש לא במקור ו.מ], הריני מתכבד לצרף מפה המציינת את מיקום הגוש הרלוונטי [כותרת המכתב נושאת את מספרי הגוש והחלקות נשוא המקרקעין ו.מ]"
כדרכו, עו"ד גורן הסביר פנים לתובעת, התייחס לפניותיה, שלח לה, לבקשתה, מפה עם מיקום המקרקעין הכול, מבלי שציין בפניה, שהעניין שגילתה במקרקעין ומיקומם - מיותר שהרי ממילא, אין לה חלק בהם...! יחד עם זאת, בעזות מצח, הוא המשיך לדחוק בה לפעול לסילוק חוב מס הרכישה. בכישרונו, עו"ד גורן השכיל לזרות חול בעיני התובעת. הרוח הנושבת ממכתב זה, כקודמיו, הינה רוחו של עורך דין הפונה ללקוחו.
· בתאריך 16.7.99 עו"ד גורן שיגר לתובעת מכתב נוסף ובו ציין:
"בהמשך לשיחתה של ציונה עימי, הנני להודיעך כי בדקתי את הדברים והנני פועל לזירוז גמר הליכי הרישום".
כיצד היה על התובעת לפרש את דבריו, אם לא כלקוחה שעורך דינה פונה אליה, מרגיע אותה ומציין, כי הוא פועל למענה, לסיום הליך רישום המקרקעין?!
· בתאריך 24.8.99 שיגר עו"ד גורן לתובעת מכתב נוסף ובפתח דבריו ציין: "כמובטח לציונה, הנני פועל במרץ לסיום הליכי הרישום בתיק זה", הוא שב וביקש את "טיפולכם הדחוף" [כך במקור ו.מ] להסדרת תשלום מס הרכישה.
המכתבים מדברים בעד עצמם. עו"ד גורן נהג בתובעת כפי שעורך דין נוהג בלקוחתו. הוא גילה "אמפטיה" לדאגתה ביחס לרישום הזכויות במקרקעין, שיתף אותה במאמציו להשלים את רישומם, עתר לקבל את סיועה בתשלום מס הרכישה וכל אותה עת - הסתיר מפניה את ה"אמת", כי המקרקעין נרכשו עבור החברה בהקמה אשר לבינתיים כבר הוקמה ואשר לתובעת אין בה חלק ומנגד, לו עצמו 50% ממניותיה.
56. לכך יש להוסיף את ה"מובן מאליו" התובעת שילמה את מלוא התמורה עבור המקרקעין, בשיקים ובערבויות בחתימתה ובשיתוף מלא עם עו"ד גורן.
משקל רב יש לייחס לכתב התחייבות עליו חתמה התובעת ביחד עם עו"ד גורן, ביום 31.8.98 שהופנה לעו"ד סמית ובו היא התחייבה לפצות את המוכרים במידה והיא התובעת - לא תעמוד בפירעון מלוא תמורת המקרקעין. כתב ההתחייבות, בחתימתו של עו"ד גורן לצד חתימת התובעת, אינו מותיר ספק באשר למצג שהלה הציג, הן כלפיה והן כלפי המוכרים, כי התובעת צד להסכם והוא, עו"ד גורן, רכש בשמה ועבורה את הזכויות במקרקעין, כנאמן. בשל חשיבות המסמך, נוסחו יובא במלואו (למעט פרטי התשלומים ומועדיהם) [נספח ד'4 לתצהיר התובעת]:
"הנדון: הסכם מיום 17 אוגוסט 1998 למכירת חלקות 143, 144 ו 146 בגוש 399
הננו מבקשים את הסכמתך, לפנים משורת הדין, לקבל את הסך של יתרת התמורה בשתי המחאות...אנו מאשרים כי עד לפירעון המוחלט של השיק הראשון... וכן עד למסירת הערבות הבנקאית כאמור, לא נרשום הערת אזהרה בגין ההסכם....אם לא נעביר לך את הערבות הבנקאית עד ליום א' 6.9.98 ו/או שהשיק הראשון על סך 328,311 ¤ לא יכובד יהיה ההסכם בינינו בטל ומבוטל ותוכל לחלט את הפיקדון שנמסר לך במעמד חתימת ההסכם כפיצוי מוסכם בגין הנזקים וההוצאות שנגרמו למרשיך [הדגשים לא במקור- ו.מ].
על החתום (-) אלון גורן, עו"ד
(-) ציונה לב"
המכתב מדבר בעד עצמו. המדובר בפנייה משותפת של התובעת "כרוכשת" המקרקעין ושל עו"ד גורן, כמי שחתם בשמה על הסכם הרכישה. השימוש בלשון רבים לאורך המסמך כמו גם, השימוש במונח "ההסכם שבינינו" מלמד על אומד דעתם של כותביו וממועניו, לפיו, הסכם הרכישה נכרת בין התובעת לבין המוכרים.
57. הנה כי כן, עו"ד גורן יצר כלפי התובעת מצג ברור ובהיר, הן בהתנהגותו והן במכתביו, כי חתם עבורה על ההסכם כנאמן הגם שהיא לא הבינה את משמעות המושג - וכי ייצג אותה בהסכם לרכישת המקרקעין ובאמצעותו היא רכשה את הזכויות בהם והוא אף ידאג לרישומם על שמה (ביחד עם המנוח).
58. עו"ד גורן ניצל את האמון הרב שהתובעת נתנה בו, כמו גם את תמימותה. היא קיבלה את הסברו, הגם שלכאורה לא היה בו מאומה - כי רכישת המקרקעין באמצעותו, כנאמן, תיטיב עמה וכי מדובר בצעד זמני - טכני, שנועד להפחית מתשלום המיסים על המקרקעין. התובעת סמכה עליו והאמינה בו, כי בבוא העת, הוא ידאג לרישום הזכויות במקרקעין על שמה ועל שם בעלה.
59. אין ספק, שהתובעת לא היתה משתפת פעולה עם עו"ד גורן, כפי שנהגה, אלמלא חשבה והאמינה, כי הוא ייצג אותה וחתם בשמה, עבורה ולמענה על ההסכם לרכישת המקרקעין.
60. עו"ד גורן מעל באמונה של התובעת כאשר במעשיו, הוא נישל אותה בפועל מהזכויות שרכשה במקרקעין, באמצעות הקמת חב' "לב האחוזה בע"מ" ורישום הזכויות במקרקעין על שם החברה, תוך ש"נטל" לעצמו מחצית ממניותיה. מדובר במעשים אשר ללא ספק נגועים בחוסר תום לב ופסולים מדעיקרא.
61. ערה אנוכי לטענת עו"ד גורן, כי לא גבה מהתובעת שכר טרחה בגין ייצוגו התומכת לכאורה בגרסתו, כי לא ייצג אותה. דא עקא, גרסת התובעת, לפיה הסכום שנדרשה לשלם לעו"ד סמית כשכר טרחה, על פי הוראת עו"ד גורן, גבי דידה, כלל אף את חלקו של עו"ד גורן בשכר הטרחה - מתיישבת עם ההיגיון והסבירות, לנוכח העובדה שמדובר בשכר טרחה בסך 25,000 דולר, המהווה שיעור של כ - 10% מערך העסקה, סכום החורג במובהק מהנהוג והמקובל בעניינים מהסוג הנדון.
62. העולה מכל האמור לעיל הוא, כי עו"ד גורן רכש את המניות בחב' "לב האחוזה בע"מ" במסגרת שליחות שביצע עבור התובעת ובשמה, לרכישת המקרקעין. מכוח סעיף 2 לחוק השליחות, המחייב ומזכה את השולח בפעולות שהשלוח ביצע עבורו יש לראות במניות הרשומות על שם עו"ד גורן בחב' "לב האחוזה בע"מ" כמי שנרכשו בנאמנות על ידו, עבור התובעת ולמענה.
עו"ד גורן כנאמן מטעם החברה בהקמה חב' "לב האחוזה בע"מ
63. עו"ד גורן טוען כי רכש את המקרקעין בנאמנות לטובת חב' "לב האחוזה בע"מ" חברה בהקמה.
64. כנאמן לטובת החברה, שומה היה על עו"ד גורן להוכיח, כי פעל באורח עצמאי לניהול כספי הנאמנות, קרי, תשלום תמורת המקרקעין, כמו גם, תשלום החיובים הנלווים. תפקידו של נאמן מתמצה בניהול הנאמנות באורח עצמאי וללא תלות בנהנה. לעניין זה, ראה מאמרם של המלומדים רוזנצוויג ואבירם שדן במעמדה של נאמנות זרה. מלומדים אלו דנים במהותה של נאמנות זרה וקובעים כדלקמן:
" ... נאמנות במובן Trustעל-פי הדין הזר, המתבסס על הדין האנגלוסכסי: בנאמנות במובן זה, הבעלות בנכסים עוברת לנאמן (Trustee), ולנהנה או ליוצר הנאמנות אין כל זכות או זיקה ישירה או עקיפה בנכסים. הנכסים נחשבים כמוקנים (Vested) לנאמן, ואילו לנאמן קיימת התחייבות לפעול לטובת הנהנים באשר לדרכי ניהול הנכסים לרבות השקעתם, מימושם וחלוקתם, בהתאם לנאמר במסמך הנאמנות... בדרך כלל, שיקול דעת מלא בניהול ובהחזקת נכסי הנאמנות אלא אם נאמר אחרת במסמכי הנאמנות. הנאמנות עצמה מגדירה מערכת יחסים משפטית ואינה מהווה כשלעצמה, ישות משפטית, והנושא בחובות הנאמנות הוא הנאמן... "
[ראה רוזנצויג י., אבירם י. "מיסוי נאמנות זרה בלתי הדירה" "מיסים" כרך י"ז (2)(אפריל 2003) עמ' 51 בעמ' 52]
65. למדנו מפי עו"ד גורן, כי הוא לא ניהל את כספי ה"נאמנות" ולא ראה לנכון להיות האחראי להם. לגרסתו, הוא הסמיך את המנוח להיות אחראי על כספי החברה. הגרסה לא הוכחה במסמכים והעדות נמסרה בעלמא. על פניה, הגרסה מופרכת בהינתן העובדה שהמנוח לא השכיל לנהל אפילו את כספי משפחתו ואין מחלוקת, שהתובעת היתה זו שניהלה עבורו את הכספים. היעלה על הדעת שעו"ד גורן, משפטן ואיש עסקים, אשר שימש לכאורה, כנאמן עבור החברה, הפקיד את ניהול כספיה בידי המנוח, אשר לדברי אשתו, שימש כשליח בעסק אותו היא ניהלה ועל כספיו היא הופקדה?
66. טענת עו"ד גורן, לפיה שימש נאמן והחברה שבהקמה היתה הנהנית - מופרכת, אף לנוכח העובדה, עליה אין עוררין, שהתובעת נשאה בכל תשלומי רכישת המקרקעין. כאמור, כנאמן, היה על עו"ד גורן לנהל את חשבון הנאמנות, לשלם מתוכו את תמורת המקרקעין, לרבות מס הרכישה ולדווח לרשויות על נאמנותו. מאומה מכל האמור לא נעשה. התובעת היתה המוציאה והמביאה של הכספים.
67. בפי עו"ד גורן אין הסבר מניח את הדעת, על שום מה דרש את מעורבותה של התובעת בכל צעד ושעל שהיה כרוך בקיום ההסכם, החל מתשלום התמורה, עובר לחתימה על כתב ההתחייבות וכלה בתשלום מס הרכישה. ברי כי עירב אותה בכל אלו, בשל התחזותו בפניה, כי המקרקעין נרכשו עבורה (ועבור בעלה) ומכאן מעורבותה.
68. הנה כי כן, עו"ד גורן עשה שימוש במונח "נאמן" בכותרת ההסכם לרכישת המקרקעין, כדי להסוות את מעשיו. בפועל, הוא לא נהג כנאמן, למעט העובדה, שסופו של יום, גרם לרישום הזכויות במקרקעין ע"ש חב' "לב האחוזה בע"מ".
התיישנות
69. חלפו למעלה מ 7 שנים בין מועד החתימה על ההסכם בין המנוח לבין עו"ד גורן, בגדרו הוקמה חב' לב האחוזה (20.5.98) וכן, בין מועד החתימה על ההסכם לרכישת המקרקעין, לבין מועד הגשת התביעה העיקרית (התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בתאריך 25.2.07 והועברה לבימ"ש זה בתאריך 21.12.08).
עו"ד גורן טוען, כי התביעה התיישנה. לדבריו, התובעת ידעה מפי המנוח על דבר העסקה שנרקמה בינו לבין המנוח ולפיכך, מרוץ ההתיישנות חל ממועד החתימה על ההסכם להקמת חב' לב האחוזה, על נספחיו, ולמצער, ממועד החתימה על ההסכם לרכישת המקרקעין (17.8.98). גרסת עו"ד גורן נסמכת על עדות שמיעה מפי המנוח, שאין לייחס לה משקל.
70. התובעת טוענת, כי העילה העומדת ביסוד תביעתה, נולדה בשנת 2003, אשר במהלכה נודע לה לראשונה דבר מעורבותו של עו"ד גורן ברכישת המקרקעין.
כפי שקבעתי, גרסת התובעת מהימנה עלי.
71. מכתבו של עו"ד גורן לתובעת מתאריך 16.4.2000 מאשש את מסקנתי. מנוסחו עולה, כי נכון למועד כתיבתו עו"ד גורן עדיין החזיק במצגו כלפי התובעת כי הוא מייצגה והיא לקוחתו. חזקה על התובעת, כי אם היתה יודעת באותו מועד את העובדות לאשורן, כי אז, היא לא היתה פונה לעו"ד גורן ודוחקת בו לסיים את רישום הזכויות במקרקעין, שהרי לא היה לה עניין ברישומם ע"ש חב' "לב האחוזה בע"מ".
72. ערה אני לדברי התובעת בעדותה, לפיה, ה"עובדות" נודעו לה 8-9 חודשים לאחר מועד החתימה על ההסכם, ברם, היא הבהירה, כי באותו שלב, התעורר בה חשש שמא הזכויות לא תירשמנה על שמה לנוכח דרישת תשלום מס הרכישה, עליה שמו של עו"ד גורן התנוסס כ"קונה". היא הדגישה, כי העובדות העומדות ביסוד התביעה נודעו לה לראשונה, בשיחה אקראית עם עו"ד גורן, בשנת 2003, כאשר ציין בפניה כי יש לו עניין כלכלי עסקי במקרקעין. גרסתה מתיישבת עם המציאות. מכתביו של עו"ד גורן מאששים, כאמור, את הגרסה וכפי שצוין, מצאתי את גרסת התובעת כמהימנה ואני מעדיפה אותה, ללא ספק, על גרסתו של עו"ד גורן.
73. עו"ד גורן הפנה לתמליל שיחה שהוקלטה על ידי התובעת, בפגישה שנערכה בינה לבין עו"ד גורן, אשר אף המנוח נכח בה, ממנה עולה, כי במועד ההקלטה התובעת כבר ידעה את העובדות לאשורן. התמליל אינו נושא תאריך. מסיכומי עו"ד בית הלוי עולה, כי היתה זו שיחה אחרונה בין הצדדים, טרם מות המנוח. עולה אפוא, שהשיחה התקיימה סמוך לשנת 2005, בה המנוח נפטר. במועד זה אין חולק כי התובעת אכן ידעה את העובדות לאשורן.
74. יוצא אפוא, כי מניין ימי מרוץ ההתיישנות החל בשנת 2003, כגרסת התובעת ובכל מקרה, לא לפני 16.4.2000 (מועד מכתבו האחרון של עו"ד גורן לתובעת). לפיכך, התביעה לא התיישנה.
שיהוי
75. עו"ד גורן טוען לשיהוי בהגשת התביעה. אכן, התביעה הוגשה בשיהוי מסוים, ככל הנראה, עקב מות המנוח, בשנת 2005 והשבר אליו נקלעה התובעת. התובעת ציינה, כי לאחר שנודעו לה העובדות לאשורן בשנת 2003, היא עשתה מאמץ ניכר לסיים את הסכסוך על דרך הפשרה ולו למען שלום בית עם בעלה. הסברה מניח את הדעת ומצדיק את השיהוי.
76. כך או כך, עו"ד גורן לא הוכיח קיומו של נזק ראייתי כתוצאה מהשיהוי. כמי שטיפל בהסכם להקמת חב' "לב האחוזה בע"מ" והחתים את המנוח על כל המסמכים, כמו גם, ייצג את התובעת בהסכם לרכישת המקרקעין החזיק עו"ד גורן בכל המסמכים הנוגעים להסכמים הללו והציגם בנקל כראיה בבית המשפט.
ההסכם להקמת חב' "לב האחוזה בע"מ", ייפוי הכוח וכתב האישור שנחתמו על ידי המנוח
77. הגם שאין משקל רב לשאלת תוקפם של המסמכים אשר על בסיסם, הוקמה חב' "לב האחוזה בע"מ" ומכוחם לכאורה, עו"ד גורן זכה במחצית מניות החברה, שכן, אלו נוגעים ליחסים שבין המנוח לעו"ד גורן, הרי שיש מקום לבחון אותם, לצורך בחינת הלך רוחו ותום ליבו של עו"ד גורן.
78. עו"ד גורן שם את יהבו על מסמכים אלו, אשר לשיטתו, הקימו הסכם מרצון, בינו לבין המנוח, להקמת חב' "לב האחוזה בע"מ" וחלוקת המניות בה, אשר על פניו, הינו סביר ומקובל - הסכם בין "יזם" למשקיע.
79. עו"ד גורן טוען, כי הוכיח את חלקו כ"יזם" בתרומה הנכבדה שהרים לקידומה של החברה ומכאן, זכותו למחצית ממניותיה. דא עקא, אין בראיות שהציג, משום הוכחה לפעולות יזמות מכל סוג.
80. הגם שאין חולק על כך, שעו"ד גורן פנה לבני הזוג ועניין אותם ברכישת המקרקעין, הרי שלא הוכח כיצד איתר את המקרקעין ובאם השקיע זמן ומשאבים באיתורם. לכאורה, דרישתו מהמנוח, כי ישלם דמי תיווך בסך של 15,000$ שומטת את היסוד, או למצער, מחלישה במידה ניכרת את דבריו, כי השקיע באיתור המקרקעין זמן ומאמץ.
באשר לניהול משא ומתן עם עו"ד סמית, לקראת כריתתו של ההסכם לרכישת המקרקעין זו אינה פעולת "יזמות", אלא עבודה של עורך דין המייצג לקוח בעסקת מקרקעין, ובענייננו, כפי שהובהר, עו"ד גורן יצר מצג לפיו הוא ייצג את התובעת, כמו גם את המנוח, בהסכם לרכישת המקרקעין.
"פועלו" של עו"ד גורן למען קבלת פיצוי בגין הפקעת המקרקעין בוודאי שאינו נכנס בגדר פעולת יזמות, בייחוד לנוכח העובדה שהמקרקעין הופקעו לצרכי ציבור וממילא, הכללים לקביעת הפיצוי קבועים וידועים מראש.
81. להזכיר, עסקינן במקרקעין חקלאיים, אשר ממועד רכישתם בשנת 1998 ועד למועד הפקעתם, בשנת 2006, לא נעשה בהם מאומה!! עו"ד גורן לא הציג, אף לא מסמך אחד, המעיד על ניסיונות יזמות שערך לאורך השנים. בנסיבות אלו, מעמדו של עו"ד גורן כיזם לא הוכח, בוודאי שלא הוכח האיזון הנדרש, בין ההשקעה שהמנוח השקיע ברכישת המקרקעין לרבות התשלומים הנלווים, שהגיעה לסך של כ 250,000 דולר (כולל תשלומים נלווים), לבין "השקעתו" של עו"ד גורן, אשר למעט מתן שירות משפטי לא הוכח כי עשה מאומה. בנסיבות אלו, ההסכם, על פניו, בלתי סביר בעליל.
82. אף הסכומים שהמנוח נדרש לשלם בגין שכר טרחת עו"ד (עו"ד סמית) ובגין דמי תיווך הראשון בשיעור הקרוב ל 10% מערך העסקה והשני בשיעור של כ 7% מערכה, החורגים במידה קיצונית מהנהוג והמקובל - מעוררים תהייה באשר לאומד דעתו של המנוח. יש בהם כדי להצביע על אי סבירותו של ההסכם שנכרת בין עו"ד גורן למנוח.
83. ביום בו נחתם ההסכם לרכישת המקרקעין, החתים עו"ד גורן את המנוח על כתב האישור, אשר בגדרו שב המנוח ואישר את התחייבויותיו, על פי ההסכם ויפויי הכוח עליהם חתם כשלושה חודשים קודם לכן - לשאת במימון תמורת המקרקעין, לרשמם על שם החברה ולחלוק את מניותיה עם עו"ד גורן בחלקים שווים. לכאורה, לא היה צורך בחתימת המנוח על כתב האישור, לנוכח חתימתו על המסמכים הקודמים. העובדה שעו"ד גורן מצא לנכון להחתים את המנוח פעם נוספת על כתב האישור, על פניה, מצביעה על הלך רוחו של עו"ד גורן, אשר ביקש להבטיח את זכויותיו ולעגן אותן, ללמדך כי לא שם מבטחו במנוח, כמו גם, חשש שמא דבק פגם או פסול במסמכים עליהם חתם.
84. בהעדר ראיות המלמדות על משבר ביחסי בני הזוג, עובר לחתימת המנוח על מסמכי הקמת חב' "לב האחוזה" עם עו"ד גורן - לא ברור על שום מה המנוח יבחר להותיר את אשתו מאחור, ללא זכויות במקרקעין, הגם שאין חולק, כי אלו נרכשו מכספיהם המשותפים. עובדה זו על פניה, מעוררת תמיהה וממנה עולה כי למנוח לא היתה לכאורה, עילה לנשל את אשתו מזכויותיה.
85. ההסכם שנכרת בין המנוח לבין עו"ד גורן מעלה אפוא, תהיות רבות. הוא אינו סביר על פניו ונסיבות חתימתו עלומות. העובדה שבשנת 2003, המנוח ייפה את כוחו של עו"ד בן דוד לפעול נגד עו"ד גורן מעצימה את התהיות ביחס לנסיבות בהן ההסכם נחתם בין השניים.
יחד עם זאת, הואיל והמנוח הלך לעולמו, הרי שברי כי אין בתהיות הללו כדי לפגוע בתוקפו של ההסכם, ככל שהוא נוגע לזכויותיו. יש בהן כדי להקים עילה לבחינה מחודשת של הזכויות שצמחו לכאורה לעו"ד גורן מכוחו.
86. ההסכם בין המנוח לבין עו"ד גורן נוגד אף את תקנת הציבור, ככל שהוא נוגע לזכויותיו של עו"ד גורן, שכן באמצעותו, עו"ד גורן גרם לפגיעה חמורה בזכות קניינה של התובעת, אשר שילמה במיטב כספה כדי לרכוש את חלקה במקרקעין.
87. יוצא אפוא, כי עו"ד גורן "רכש" את מניותיו בחב' "לב האחוזה בע"מ" אגב שליחותו מטעם התובעת ותוך הפרתה. בנסיבות אלו, לבית המשפט קנויה סמכות להורות לעו"ד גורן להעביר את המניות הרשומות על שמו בחב' "לב האחוזה בע"מ", על שם התובעת, שכן, היא זכאית לבעלות עליהן.
התביעה הנגדית
88. לנוכח הממצאים שנקבעו לעיל, דינה של התביעה הנגדית להידחות. יוער, כי עו"ד גורן לא הציג ראיה לתשלום דמי תיווך ולמעשה אישר, כי לא שילם אותם בפועל. בנסיבות אלו, אף התביעה לסעד הכספי תידחה. כך אף באשר לבקשה לפיצול סעדים.
סיכום
89. הוכח, כי עו"ד גורן פעל כבא כוחה ושלוחה של התובעת בהסכם לרכישת המקרקעין. עוד הוכח, כי תמורת המקרקעין שולמה על ידי התובעת, במיטב כספה (וכספי המנוח).
טענת עו"ד גורן, כי פעל כנאמן מטעם החברה בהקמה הופרכה.
סעיף 2 לחוק השליחות קובע כי "שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח."
לפיכך, כשולחתו של עו"ד גורן וכמי שפעל כשלוחה ובא כוחה בהסכם לרכישת המקרקעין התובעת זכאית להיכנס בנעליו של עו"ד גורן ולקבל לידיה את מניותיו בחב' "לב האחוזה בע"מ".
90. עו"ד גורן עבר באורח חמור על כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין, האוסרים על עורך דין המייצג לקוח, לקטוף מפירות העסקה, אשר למימושה פעל כשלוח. טעם זה תומך אף הוא במסקנה דלעיל, לפיה עליו להעביר את חלקו במניות החברה על שם התובעת.
91. אשר על כן, אני מקבלת את תביעת התובעת ומורה כדלקמן:
א. ניתן בזאת פסק דין הצהרתי המצהיר כי כל המניות בחב' "לב האחוזה בע"מ", המצויות בבעלות עו"ד גורן ורשומות על שמו אצל רשם החברות מוחזקות על ידו בנאמנות עבור התובעת ועל רשם החברות לגרום לרישומן על שמה.
ב. ניתן בזאת צו המחייב את עו"ד גורן לנקוט בכל הפעולות ולחתום על כל המסמכים הדרושים לצורך העברת מלוא המניות המצויות בבעלותו ורשומות על שמו בחב' "לב האחוזה בע"מ" על שם התובעת, לאלתר וללא כל דיחוי.
ג. התביעה שכנגד נדחית על כל חלקיה.
עו"ד גורן ישלם לתובעת את הוצאות המשפט ובנוסף, שכ"ט עו"ד בסך 50,000 ¤ בצירוף מע"מ. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
ניתן היום ניתן היום י"ז בטבת, תש"ע (3 בינואר 2010) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
ו. מרוז - שופטת |