עבד אלחמיד מוסא נ. מדינת ישראל


 

 

בתי המשפט





עפ"א 000364/09

בבית המשפט המחוזי בנצרת

על תיק פ' 3810/04/09

05/01/2010

תאריך:

כב' השופטת אסתר הלמן, אב"ד

כב' השופט אשר קולה

כב' השופט דני צרפתי

בפני:

 

 

 














 

עבד אלחמיד מוסא ת.ז. 034847038

בעניין:

המערער


 


 


 


 

נ  ג  ד


 


 

מדינת ישראל


 

המשיבה


 


 


 


 


בשם המערער עו"ד דיאב עדווי.

בשם המשיבה עו"ד קבלאוי. 

המערער בעצמו.

נוכחים:

 

- ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בטבריה, (כב' השופט ד.פורת)

בת.פ. 3810/04/09, מיום 15/09/09 -

 


פסק דין


 

1.       המערער הורשע על פי הודאתו, בביצוע עבירות של;

 

התפרצות למגורים לבצע עבירה (3 מקרים) - עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן:"חוק העונשין").

 

2.       להרשעתו של המערער קדם הסדר טיעון ובו סוכם, כי המערער יודה בכתב אישום מתוקן וישלח לתסקיר בטרם הרשעה. הטיעון לעונש יהיה חופשי והתביעה לא תהה מחויבת להמלצות התסקיר.

 

3.       כתב האישום כולל שלושה אישומים שונים שעניינם, התפרצות לדירות במושבה כנרת. בשלושת המקרים לא נגנב דבר, אולם, המערער פגע ברכושם של המתלוננים, חיטט בחפצי הבית וגרם שם לאי-סדר.

 

4.       בהתאם להסדר הטיעון ובטרם הכרעת הדין, הופנה המערער לקבלת תסקיר שרות המבחן, אשר קבע, כי המערער מכיר במיוחס לו ומקבל אחריות מלאה לביצוע העבירות הנדונות. לדבריו, ביצע את העבירות בעת ההפסקות שהיו לו בזמן העבודה, טען כי היה שרוי במצוקה כלכלית שכן התגורר עם הוריו ונדרש לעזור גם להוריו מבחינה כלכלית. המערער ביטא אמנם חרטה וצער, אך ניכרת לקות באמפטיה והכרה בכאב הקורבנות. מתעסק בעיקר בעצמו ובמחיר שנדרש לשלם על מעשיו. חרד להשלכות מעשיו. חושש ממאסר ושהייה בסביבה עבריינית.

שרות המבחן התרשם, כי המערער נמצא במצוקה ובחרדה. התרשם כי מדובר באדם מופנם, מנהל אורח חיים נורמטיבי ללא בעיות התנהגות חריגות.  שירות המבחן התרשם כי אין מדובר באדם בעל מאפייני אישיות עבריינים והתקשה להבין את המניעים שגרמו לביצוע העבירות. הביע רצון מילולי להמשיך בהליך טיפולי אם כי, הוא מצוי בחרדה ומתקשה לקחת חלק בהליך הטיפולי. המלצת שרות המבחן, הייתה להרשיע את המערער ולהשית עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.

 

5.       בית המשפט קמא בהכרעת דינו, החליט להרשיע את המערער וגזר עליו את העונשים הבאים;

 

א.      30 חודשי מאסר, מתוכם 18 חודשים בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים שלא לעבור כל עבירת רכוש למעט עבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב.

ב.       1,000 ¤ קנס או 40 ימי מאסר.

ג.       פיצוי לכל אחד מהמתלוננים בסך של 500 ¤ לכל אחד.

 

6.       ב"כ המערער מלין, על חומרת עונשו של המערער.  בהודעתו בכתב, אמנם ב"כ המערער טען גם לגבי ההרשעה ואולם, בטיעוניו בעל-פה, חזר בו ב"כ המערער, מערעור על עצם ההרשעה.

 

7.       לטענת המערער בתמצית, המערער התחרט על מעשיו, הודה בהזדמנות הראשונה וחסך זמן שיפוטי יקר.

          עוד טוען ב"כ המערער, כי מדובר במערער שזו לו מעידתו הראשונה וכי סופו של דבר לא נגרם נזק של ממש, שכן, לא נטל דבר בכל שלוש הפריצות לבתי המתלוננים.

          מוסיף וטוען ב"כ המערער, כי בית המשפט קמא, לא נתן מספיק משקל לעובדה, כי המערער ביצע את העבירות בשל מצוקה כלכלית אליה נקלע, בעקבות לקיחת כספים ממנו ע"י הוריו, אצלם מתגורר יחד הוא עם בני ביתו.

          עוד טוען ב"כ המערער, כי בית המשפט קמא לא נתן משקל להמלצת שרות המבחן להסתפק במאסר שירוצה בעבודות שרות, וזאת ללא שנימק החלטתו.

          מדובר, כך לטענת ב"כ המערער, באדם נשוי, לו שלושה ילדים והוא עובד בעבודה מסודרת.

          עוד טוען ב"כ המערער, שעונש של 18 חודש, אינו מידתי ואינו מאוזן בנסיבותיו של המערער, אשר כאמור, זו לו הרשעתו הראשונה.

          עוד טוען ב"כ המערער, כי המערער, החל תהליך שיקומי במסגרת שרות המבחן, ושליחתו עתה למאסר, תגדע הליך טיפולי זה.

          ב"כ המערער, הפנה אותנו לאסופת פסקי דין אשר צירף לטיעוניו, בעל-פה.

 

8.       ב"כ המשיבה לעומת זאת טוענת, כי יש לדחות את הערעור.

          באשר לתסקיר שרות המבחן, הרי, שזה אינו חיובי כטענתו של ב"כ המערער.

          המערער, פרץ בשתי פעמים שונות לביתה של אחת המתלוננות ועשה בביתה אי סדר של ממש. לרוע מזלו לא מצא דבר ולכן, לא גנב דבר.

          במקרה השלישי, נתפס המערער, תוך כדי הפריצה ומשכך, לא הצליח לבצע את זממו.

          לעניין הטענה ולפיה, כביכול, הגניבות היו על רקע כלכלי, הרי, שהתסקיר שולל זאת.

          עוד מפנה לכך, כי המערער, לא שיתף פעולה של ממש בהליך הטיפולי, ומשכך, נמנע שרות המבחן ממתן המלצה טיפולית.

          ב"כ המשיבה, הפנתה למדיניות הענישה בעבירות רכוש, אשר גם במקרים נטולי הרשעות קודמות, השית על הנאשמים עונשי מאסר ארוכים.

 

9.       לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, נחה דעתנו, שאין מדובר בעונש חמור במידה המצדיקה התערבותה של ערכאת הערעור.

          ראה לעניין זה, אך לאחרונה, ע"פ 3869/09 יצחק סלימן נ' מדינת ישראל, 15.12.09 וכדלהלן;

 

"הלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009). במקרה הנדון לא מצאתי סטייה שכזו. גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק היטב, והוא הביא בחשבון את כלל השיקולים והגיע למסקנה הראויה בנסיבות העניין".  

 

10.     בענייננו אכן לא מדובר בעונש הסוטה באופן קיצוני מרמת הענישה הנהוגה.

          המערער, פרץ שלוש פעמים לשתי דירות שונות, כאשר לדירה אחת שב ופרץ  בשתי הזדמנויות שונות.

          נכון, הוא כי המערער לא הצליח לבצע את זממו ולא גנב דבר, אולם השאיר אחריו, חורבן והרס, וכדברי השופט א. רובינשטיין בעניין רע"פ 1708/08 מרדכי לוי נ' מדינת ישראל;

 

"... אין בידי לקבל את הטענה המרכזית, כי העונש שהטיל בית המשפט המחוזי על המבקש סוטה ממדיניות הענישה הראויה. בית המשפט המחוזי צדק גם צדק משהטעים את הצורך בחומרה בענישה בעבירת התפרצות ובעבירות הרכוש בכלל, שהיו - אפשר לומר- למכת מדינה, למקור דאגה וטרוניה לאזרחים רבים ולפגיעה בתחושת ביטחונם. נקל לשער את החוויה הקשה העוברת על קרבנות הפריצה, בשובם לביתם והנה הפיכת סדום ועמורה בתוכו וחפצים וכסף נעלמו ואינם, ולעיתים קרובות משמעות הדבר היא כי הרכוש יירד לטמיון, שכן העבריין לא יילכד; כך גם באשר למי שהשכים לעבודתו והנה רכבו שהחנה לעתותי ערב איננו, כי נגנב. אמנם במקרה דנא, נלכד המבקש בכף ועמו הרכוש מאותה פריצה בה נעצר, וכן השיב חלק מרכוש אחר בהתערבות בית משפט השלום - אך אין בכך כדי לפצות על הטראומה שגרם, בלא פחות מאשר ארבע פריצות לאורך המחצית הראשונה של 2007, בהן הודה וכן שאר העבירות שנמנו מעלה. בכגון דא אין די בריצוי מאסר בעבודות שירות, והמסר הנכון הוא זה ששיגר בית המשפט המחוזי".

 

11.     באשר להמלצת שרות המבחן, הרי, שתסקיר שרות המבחן, הינו בגדר המלצה בלבד וראה לעניין זה, רע"פ 843/07 אבו ג'אנם נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 25.2.07).

"כבר נקבע לא אחת, כי האמור בתסקיר שרות המבחן הינו בגדר המלצה בלבד, ועל בית המשפט לאזן בין ההמלצה לבין שיקולים אחרים העומדים בבסיס מטרתה של הענישה בפלילים".

 

12.     נתנו דעתנו גם לנסיבותיו האישיות של המערער, לעובדת היותו בעל משפחה. לעובדה, כי זו לו הרשעתו הראשונה, לעובדה, כי הודה בהזדמנות הראשונה, אלא שנוכח "מכת המדינה" של עבירות הרכוש וההתפרצות ונוכח העובדה המצערת, כי המערער פרץ בשלוש הזדמנויות שונות לבתיהם של אזרחים שלווים, הרי שאין בנסיבות אלו, כדי להביא להקלה בעונשו.

 

13.     עיינו גם בפסקי הדין אליהם הופנינו על ידי הסנגור המלומד, אלא שבכל הכבוד, אין להביא מהם ראיה לעניין שבפנינו.

          כך, בש"פ 3120/02 עניינו בתסקיר מעצר, ואין בו רלוונטיות לענייננו וכך, גם פסקי הדין האחרים, אשר בחלקם כערכאת ערעור, אכן לא מיצינו את חומר הדין (עפ"א 241/09) ובחלקם דווקא החמרנו עם משיבים (עפ"א 269/08).

 

14.     התוצאה היא אפוא, שהערעור נדחה וגזר הדין קמא על כל חלקיו, יוותר על כנו.

 

ניתן היום, י"ט בטבת, תש"ע (5 בינואר 2010), במעמד הנוכחים.

     

          דני צרפתי, שופט

 

אשר קולה, שופט

 

אסתר הלמן, שופטת, אב"ד

 

ב"כ המערער: אבקש מס' ימים עיכוב ביצוע, לצורך התארגנות. הוא משוחרר בערובה כבר חודשים רבים, גם במסגרת הערעור כאן, עם תנאים.

 

ב"כ המשיבה: מסכימים, בכפוף לכך שהתנאים שהוא נמצא בהם, ימשיכו לחול.

 

החלטה

 

בשים לב לטיעוני המערער ולעמדת המשיבה, אנו נעתרים ומורים על עיכוב ביצוע תחילת המאסר בפועל עד ליום 14/01/10 לצורך התארגנות. במועד זה עד השעה 12.30 יתייצב המערער לריצוי עונש המאסר בהיכל המשפט בנצרת.

 

כל הערובות והבטוחות שהופקדו להבטחת התייצבותו של המערער וקיום תנאי השחרור, ישארו על כנן בתקופת העיכוב.

 

תנאי השחרור שנקבעו למערער ישארו בעינם.

 

ניתנה היום, י"ט בטבת, תש"ע (5 בינואר 2010), במעמד הנוכחים.

                   





דני צרפתי, שופט


 

אשר קולה, שופט


 

אסתר הלמן, שופטת, אב"ד

 


 

חנה                                                                                         

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/63E339B66A8D86C4422576A200527A30/$FILE/BEBD8EF079098C80422576A2002EE7C1.html
תאריך: 
05/01/10
Case ID: 
364_9
Case type: 
עפא
סיווגים
שופטים : אסתר הלמן
אסתר הלמן
Powered by Drupal, an open source content management system