בתי המשפט

פסק דין

1.         תביעה ותביעה-שכנגד בקשר להתקשרות שנערכה בין הצדדים לביצוע עבודות בניית שלד של וילה למגורים בהר אדר על ידי התובעת המקורית, ש.י. גלעד בע"מ (להלן – החברה) עבור רומן וימית אגמייב (להלן – אגמייב).

2.         בתביעה המקורית נטען כי החברה הספיקה לבצע למעלה מ-50% מהיקף העבודה הקבועה בהסכם בין הצדדים, אך אגמייב הפרו את ההסכם, חיבלו בעבודות, התערבו בניהולן מול בעלי המקצוע השונים, וגרמו לאיחורים שונים. החברה הודיעה ביום 7.7.04 על כוונתה לסיים את ההסכם, ובתגובה אסרו עליה אגמייב באופן חד-צדדי את הכניסה לאתר. תביעת החברה הועמדה על סך של 302,000 ¤ לפי הפירוט הבא: נזקי לשון הרע שנאמרה על ידי נתבע 1 אודות החברה ומנהלה – 50,000 ¤; הפרש התמורה המגיעה לחברה עבור העבודות אותן ביצעה (72,776 דולרים בהתאם לחוות דעת מהנדס מטעמה) בקיזוז הסכום ששילמו אגמייב לחברה (35,000 דולרים) – 169,992 ¤; שינוי בסוג האבן לאחר שזו כבר נבחרה על ידי אגמייב וסופקה לאתר – 12,870 ¤; הובלת האבן – 819 ¤; מניעת החברה מהוצאת חומרי בנייה השייכים לה שהושארו באתר באופן זמני עד להעברתם לאתר בנייה אחר – 50,440 ¤; בניית קיר תמך שלא נכלל בהסכם המקורי – 15,750 ¤; שכר טרחת המהנדס – 2,340 ¤.

3.         אגמייב דוחים את טענות החברה. לדבריהם, החברה ביצעה את הבנייה ברשלנות, בחומרים לקויים ובניגוד לתכניות ולהוראות המתכננים. עד ליום 7.7.04, בו הורו הם לה לעזוב את האתר, בוצע על ידה חלק קטן ביותר מהעבודות אותן היה עליה לבצע. הביצוע הלקוי של העבודות הסב לאגמייב נזק רב, והצריך תיקון והחלפה של חלק משמעותי ממה שכבר נעשה. בכלל זה נדרש פירוק ובניה מחדש של עבודות הביוב והשופכין שבוצעו על ידי החברה בניגוד להוראות שקיבלה ובניגוד לתקן. לטענת אגמייב, החלפת האבן נעשתה בהסכמה; חלק גדול מהאבן שסיפקה החברה היה פסול; החברה נטלה עמה מהאתר את כל החומרים השייכים לה וכן ציוד השייך לאגמייב, ואילו החומרים שנותרו במקום שייכים לאגמייב שרכשו את המגרש יחד עם חומרי בניה וציוד. כן מוכחשת הטענה בדבר פרסום לשון הרע על ידי נתבע 1. לטענת אגמייב, לא זו בלבד שלא קיימת יתרת חוב מצדם כלפי החברה בגין העבודות אותן ביצעה, שעה שהם שילמו לה סך של 38,500 דולרים (ולא 35,000 דולרים כנטען בכתב התביעה), אלא שהחברה היא זו שחייבת להם כספים רבים בגין הנזקים שהסבה. לעניין זה נסמכים אגמייב על חוות דעת של מהנדס מטעמם, לפיה על החברה להשיב להם סך של 173,700 ¤ בגין עבודות שלא בוצעו או שבוצעו באופן לקוי. לטענתם, החברה גבתה מהם סכום של 3,500 דולרים עבור הקמת גדר בינם לבין שכניהם, על אף שעבודה זו כלולה בהסכם המקורי. בנוסף טוענים אגמייב לעוגמת נפש ולאובדן זמן מרובים כתוצאה מהתנהגות החברה.

4.         התביעה-שכנגד הוגשה על ידי אגמייב נגד החברה ונגד מנהלה (גלעד שילו), החתום כערב אישי להסכם שבין הצדדים. בתביעה-שכנגד מתבקש פיצוי בגין כל הנזקים להם טוענים אגמייב כמפורט לעיל. לצורכי אגרה הועמדה התביעה-שכנגד על סך של 150,000 ¤.

5.         במהלך הדיונים שהתקיימו, הסכימו הצדדים לכך שפסק הדין יינתן בדרך של פשרה על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, לאחר שמיעת ראיות וחקירות של המומחים. בנוסף, גובשה במהלך שתי ישיבות קדם-משפט מורחבות רשימה מקיפה ומפורטת של הפלוגתאות והמוסכמות הנטושות בין הצדדים, הן במישור העובדתי והן במישור המקצועי. לאחר מכן הוגשו תצהירי עדויות ראשיות וחוות דעת מומחים. עדי התובעת והנתבעים-שכנגד (3 במספר) וכן המומחה ההנדסי מטעמם נחקרו כולם על ידי ב"כ אגמייב בחקירות נגדיות. מתוך העדים של אגמייב נחקר נתבע 1 בחקירה נגדית. לגבי יתר עדיהם של אגמייב (3 במספר) והמומחים מטעמם (שני מהנדסים) הודיעה ב"כ התובעים והנתבעים-שכנגד כי היא מוותרת על חקירתם. לאחר מכן נשמעו הסיכומים.

6.         לאחר שבחנתי את הטענות השונות שהעלו הצדדים בסיכומיהם, וניתחתי כל טענה וטענה בהתאם למכלול הראיות שהוצגו והעדויות שנשמעו, תוך הערכת סיכוייה וסיכוניה של כל טענה כנדרש בפסיקה בדרך של פשרה, הגעתי לכלל מסקנה כי נכון וצודק יהיה לקזז אהדדי את התביעה המקורית ואת התביעה-שכנגד ולדחות את שתיהן.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ' בטבת תש"ע (6 בינואר 2010), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.