חן סמילה נ. חב` אורכידאה מלון


 

   

בתי המשפט






 

דמ 001959/09

בית דין אזורי לעבודה

בבאר-שבע


 

07/01/2010

תאריך:

כב' השופטת יהודית גלטנר-הופמן

            סגנית  נשיא

בפני:

 

 

 














 

חן סמילה

בעניין:

התובעת

קריספין משה

ע"י ב"כ עו"ד


 


 

נ  ג  ד


 


 

חב` אורכידאה מלון נווה ונופש בע"מ


 

הנתבעת


 


 


 


 


פסק דין


1.         בפנינו תביעה לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, פדיון דמי  הבראה, פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה, דמי מחלה, פיצוי בגין הפסד מס ותוספת אילת מכוח ההסכם הקיבוצי החל בענף המלונאות.

 

2.         הנתבעת היא חברה המפעילה מלון באילת בתחום הנופש והאירוח.

 

3.         התובעת שימשה כמלצרית בנתבעת החל  מ- 19/7/07 ועד  למועד  פיטוריה ביום 30/9/08.

            שכרה  של התובעת שולם לה על בסיס שכר שעתי.

 

4.         על הצדדים חלות הוראות ההסכם הקיבוצי ו/ או צו  ההרחבה החלים  בענף המלונאות.

 

המחלוקות

5.         האם התובעת זכאית לתשלום הפרשי פיצויי פיטורים ואם כן באיזה שיעור? האם התובעת זכאית לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים?

 

6.         האם  התובעת זכאית לפדיון דמי הבראה? ואם כן באיזה שיעור?

 

7.         האם התובעת זכאית לפיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל?

 

8.         האם התובעת זכאית לפיצוי בגין זיכוי מס?

 

9.         האם  התובעת זכאית לתשלום הפרשי דמי מחלה ואם כן באיזה שיעור?

 

10.        האם התובעת לתוספת אילת מכוח ההסכם הקיבוצי החל בענף המלונאות?

 

דיון והכרעה

11.        מטעם התובעת העידה התובעת עצמה. מטעם הנתבעת  העידה הגב' חדווה יהלום, חשבת השכר של הנתבעת.

 

12.        להלן נדון בתביעות התובעת אחת לאחת.

 

התביעה לפיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים

13.        התובעת טענה כי בהתאם לתקופת עבודתה בנתבעת ולשכרה הקובע (4,118 ¤), היתה זכאית לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 5,030 ¤. בפועל קיבלה התובעת התשלום בגין רכיב זה בתשלומים, כך למשל קיבלה ביום 18/1/09 סך של 3,486 ¤ בגין רכיב זה. לפיכך טענה כי זכאית היא להפרשי פיצויי פיטורים ולפיצוי בגין הלנת פיצויי פיטורים בסך של 7,027 ¤, בהתאם לחישוב שצרפה לתביעתה (נספח ח' לכתב התביעה).

 

14.        הנתבעת טענה כי שילמה לתובעת פיצויי פיטורים במלואם ובסך של 4,496 ¤, בהתאם לחישוב שערכה כשסך של 3486 ¤ שולמו על ידי הנתבעת וסך של 1,010 ¤ אשר נצברו  בקרן הפנסיה של חב' הביטוח "הפניקס" בגין חלק הפיצויים ושולמו על ידי חברת הביטוח. 

 

            באשר לאיחור  בתשלום  פיצויי הפיטורים, טענה הנתבעת  כי  האיחור  נבע  מטעות  ברישום במשרד  כח  האדם של  הנתבעת, באופן בו צוין כי התובעת  התפטרה מעבודתה ולא פוטרה, אולם עם היוודע  הטעות   שולמו לתובעת  מלוא  פיצויי הפיטורים  בצירוף הפרשי  הצמדה וריבית ואין המדובר  בכוונה להשתמט מתשלום זה או להלינו.

 

15.        התובעת כאמור טענה כי היא זכאית לפיצויי פיטורים בסך של 5,030 ¤,  בהתאם לוותקה ולשכרה הקובע שעמד על סך 4,181. שכר זה חושב בהתאם לשכר היסוד של התובעת, לרבות תוספת אילת (3,881 ¤ +300 ¤ ).  הנתבעת מאידך טענה  כי שכרה הקובע של  התובעת עמד על סך של 3,881¤ בלבד ולפיכך זכאית היא לפיצויי פיטורים בסך של  4,496 ¤ בגין תקופת עבודתה בנתבעת, כפי ששולם לה בפועל.

 

16.        אין חולק כי הנתבעת שילמה לתובעת תוספת אילת החל מחודש 1/08 ואילך. אמנם כפי שייקבע  בפסק דין זה, לא חלה על הנתבעת, בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי, החובה לתשלום התוספת במועד בו שולמה, אולם משהנתבעת עשתה כן - על פי רצונה ולא  מחמת טעות, הרי שבהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי, יש לכלול תוספת זו כחלק משכרה הבסיסי של התובעת. בנסיבות אלה, צודקת התובעת  בטענתה כי  שכרה הקובע  עמד  על סך של 4181 ¤ ולא  3,881 ¤  כפי שטענה הנתבעת, אשר הודתה בעדותה  של הגב' יהלום, כי תוספת אילת לא נכללה בחישוב לתשלום זכויות התובעת (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 14/10/09).

 

17.        משכך זכאית היתה התובעת לפיצויי פיטורים בסך של 5,030 ¤ כפי שתבעה. בפועל שילמה לה הנתבעת סך של 4,496 ¤. לפיכך זכאית היא להפרש פיצויי פיטורין בסך של   534 ¤.

 

18.        באשר לאיחור בתשלום פיצויי הפיטורים, התובעת פוטרה מעבודתה ביום 30/9/08 ולפיכך על הנתבעת היה לשלם לה פיצויי פיטורים עד ליום 15/10/09. בפועל שילמה לה הנתבעת ביום 18/1/09 סך של 3,486 ¤ ובהמשך היתרה שנצברה בקרן הביטוח "הפניקס" (1010 ¤ (. הנתבעת טענה כי טעתה ברישמויה וציינה כי  התובעת התפטרה מעבודתה ולא  פוטרה, אולם מלבד העלאת טענה זו, הנתבעת לא הביאה כל ראייה להוכחתה, זאת בניגוד לטעות שחלה ביחס לכספי התובעת בקרן הפנסיה (נספח ב' לכתב התביעה), זאת  חרף פניותיה החוזרות והנשנות של התובעת  לנתבעת בנדון (נספחים ב' לכתב התביעה).

            אשר על כן, זכאית התובעת לפיצוי בגין הלנת פיצויי פיטורים בסך של  150 ¤.

 

התביעה לדמי הבראה

19.        התובעת טענה בתביעתה כי היא זכאית להפרשי דמי הבראה בגין 1.69 ימים ובסך של 559 ¤, בהתאם לאמור בתלוש  שכרה לחודש 9/08.

           

20.        הנתבעת טענה כי שילמה לתובעת דמי הבראה במלואם, כפי שפורט בתלושי שכרה בחודשים 7/08 ו-10/08 ובסך כולל של 2009.7 ¤ (1472.3 בחודש 7/08 ו-537.4 ¤  בחודש 10/08).

 

21.        התובעת אינה חולקת למעשה על העובדה כי שולמו לה דמי הבראה בחודש 7/08 ובסך של 1472.3¤. טענתה היא כי לא קיבלה מן הנתבעת את הפרש דמי ההבראה בגין 1.69 ימים, כמפורט בתלוש שכרה האחרון. עוד הוסיפה וטענה בסיכומיה כי הנתבעת לא הציגה כל אישור או אסמכתא  בדבר  הפקדת הסכום האמור בחשבון התובע, מלבד תלוש השכר אולם ככל שיאותר התשלום, מתחייבת התובעת להשיב לנתבעת כל סכום שישולם לה ביתר.

 

22.        על פי הפסיקה "מקום שבו ניתן לעובד תלוש שכר, חזקה שהוא משקף את המציאות, לפחות לגבי הסכום הכולל המופיע בו, אלא אם כן הוכח, מעדויות אמינות, אחרת (דב"ע מז/146-3 יוסף חוג'ירת - שלום גל והמוסד לביטוח לאומי פד"ע 19).

 

23.        אין חולק כי מעיון בתלוש שכר בגין חודש 10/08 שולם לתובעת בגין 1.69 ימים סך של 537.4 ¤. התובעת, אשר לא העידה בפנינו בעניין זה, לא סתרה האמור בתלוש השכר בראייה טובה אחרת ולא הוכיחה כי תשלום זה לא  הועבר לה בפועל.

 

24.        בנסיבות אלה יש לקבוע כי הנתבעת שילמה לתובעת מלוא דמי ההבראה, כמפורט בתלושי שכרה ודין תביעת התובעת בגין רכיב זה- להידחות.

 

תוספת אילת

25.        התובעת טענה כי בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי בענף המלונאות זכאית התובעת לתשלום "תוספת אילת" בסך של 300¤ לחודש בגין כל תקופת העסקתה בנתבעת. בפועל הנתבעת שילמה לתובעת תוספת זו החל מחודש 1/08 בלבד ולפיכך זכאית היא  להפרשים בגין רכיב זה עבור  תקופת העסקתה מ-7/07 ועד 12/07  בסך של 1,650 ¤. 

 

26.        הנתבעת טענה כי בהתאם להוראות נספח 5א' להסכם הקיבוצי בענף המלונאות, אשר צורף לסיכומי הנתבעת וסומן נספח א-7, על מנת שעובד יהיה זכאי לקבלת התוספת עליו לעבוד 24 חודשים ברציפות במלונות באילת או שעליו לתהיות תושב העיר אילת לפני תחילת עבודתו  במלון לכל הפחות  24 חודשים על פי  הרישום בתעודת הזהות.  התובעת, כאמור החל  לעבוד  באילת בחודש 7/07 וממועד זה אף החלה להיות "תושבת העיר" ולכן  בהתאם להוראות ההסכם רק בחודש 7/09 תתמלא זכאותה לקבלת התוספת. בפועל, הנתבעת נתנה לתובעת תוספת זו לפני  משורת הדין החל  מחודש 1/08 ועד למועד סיום עבודתה בנתבעת ולפיכך אינה זכאית לתשלום  נוסף בגין רכיב זה.

 

27.        עוד טענה הנתבעת  כי  יש  להשיב לה או  לחילופין לקזז מכל סכום  שייפסק לטובת התובעת  סך של 2,559.9 ¤,אשר  שולם לה בגין רכיב זה ביתר  ולמרות שלא  היתה לנתבעת  כל  חובה לעשות כן. 

 

28.        מעיון בנספח 5 א' להסכם הקיבוצי  בענף במלונאות, אשר נחתם ביום 1/1/07 ועניינו  תנאי ם מיוחדים לעובדי מלונות  אילת, עולה כי  צודקת  הנתבעת בטענתה, שכן על פי  הוראות  הנספח על מנת שעובד  יהיה זכאי לתוספת  אילת לשכרו החודשי  בסך של 300 ¤, עליו לעבוד 24  חודשים ברציפות במלונות  באיזור אילת או לחילופין עובד  מלון שהינו "תושב אילת" יקבל את  התוספת בתום 6 חודשי  עבודה. בהתאם להוראות אלה, תושב אילת הוא "מי שבתחילת עבודתו  במלון הוא  תושב העיר  בתקופה של 24 חודשים לכל הפחות לפני  תחילת עבודתו  במלון על פי  הרישום  בתעודת הזהות."

 

29.        הנתבעת  צרפה לסיכומיה תצלום תעודת זהות של התובעת, ממנו עולה כי ביום 28/6/07 הנפיקה התובעת  תעודת זהות  בעיר אשקלון (נספח  א-6 לסיכומי  הנתבעת).

            התובעת  העידה בעניין זה במסגרת חקירתה הנגדית כי  החלה לעבוד  באילת  והפכה לתושבת העיר בחודש 7/07  והחליפה את  תעודת  הזהות שלה בערך באותה תקופה, זאת  כלשונה:

"ש.  זו תעודת  הזהות שלך

ת. כן. זו תעודת הזהות  שהונפקה באשקלון ב- 28/6/07.

ש.מתי  התחלת לעבוד  במלון

ת. התחלתי לעבוד  ביולי  2007. החלפתי את תעודת  הזהות באותה תקופה בערך.

ש. מתי החלפת את תעודת הזהות לתושב אילת

ת. בסוף יולי 2007, ככל שזכור לי. באוגוסט 2009 הוצאתי  תעודת זהות  חדשה כי הקודמת נעלמה לי. " (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 14/10/09)

 

30.        לפיכך ועל פי  הוראות ההסכם הקיבוצי, זכאות התובעת לקבלת תוספת אילת אמורה היתה להתגבש בחודש 7/09 ואילך.  בפועל  הנתבעת  החלה לשלם לתובעת  תוספת זו החל מחודש 1/08 ואילך.

 

31.        בנסיבות אלה, בהן התובעת  לא הוכיחה כי  היא  זכאית לתשלום  התוספת החל  מן החודש הראשון להעסקתה ואילך  ולא  הפנתה לכל מקור אחר לחיוב הנתבעת בתשלום  בגין רכיב זה, הרי  שדין תביעתה - להידחות.

32.        באשר  לטענת הנתבעת  בדבר  השבת הסכומים ששולמו  לתובעת  ביתר  בגין רכיב זה או  לחילופין  לקיזוזם, לא  מצאנו  כל  מקום  לחייב התובעת  בהשבתם, שכן אלה שולמו לתובעת  מרצון, הגם שלא  נעשו מתוך חובה החלה על הנתבעת   ולא  נטען כי שולמו  לה מחמת טעות. לפיכך דין טענת הנתבעת בעניין זה להידחות.

 

התביעה לדמי  מחלה

33.        התובעת  טענה כי  בחודש 11/07  נעדרה מעבודתה בשל מחלה לתקופה של 12 ימים וכי  היתה זכאית לדמי  מחלה בסך של 1,308 ¤ בהתאם לתקנון "מבטחים" החל מכח ההסכם הקיבוצי בענף המלונאות. לגרסת התובעת זכאית לדמי מחלה בשיעורים של 50% ו- 80% כפי שפורט בנספח ז' לתביעה. בעקבות כך תובעת להפרש דמי  מחלה בסך של 112 ¤.

 

34.        הנתבעת  טענה בעניין זה כי  שילמה לתובעת  מלוא  דמי  המחלה כמפורט  בתלוש  השכר לחודש 11/07  ובהתאם להוראות חוק דמי  מחלה.

 

35.        אין חולק כי תקנון מבטחים חל במקרה הנוכחי. התובעת צירפה טבלת חישוב לכתב תביעתה באשר להפרשי דמי מחלה אולם לא הפנתה בכתבי טענותיה לסעיפים בתקנון "מבטחים" עליהם סמכה חישוביה. בית הדין בדק את גרסת התובעת ואכן גרסתה תואמת את האחוזים שפורטו בתקנון.

 

36.        בנסיבות אלה, הנתבעת תשלם לתובעת הפרשי דמי מחלה בשיעור 112 ¤.

 

התביעה לפיצוי בגין אי  הפרשות לקופת גמל

37.        התובעת  טענה כי על הנתבעת  חלה חובה להפריש עבורה כספים לקרן פנסיה בשיעור  6%  משכרה בגין כל תקופת עבודתה בנתבעת. לטענתה, הנתבעת  לא הפרישה עבורה מלוא  הכספים   ולפיכך זכאית היא ליתרת הפרשים בגין רכיב זה בסך של 3,401 ¤, כפי שפורט  בנספח ד' לכתב התביעה. יצוןי כי חישובים אלה נסמכים על שכר יסוד הכולל את גובה תוספת אילת.

 

38.        הנתבעת  טענה בעניין זה כי בהתאם להוראות ההסכם  הקיבוצי  החל  בענף המלונאות, קמה לנתבעת  חובה להפריש הפרשות לקרן פנסיה, לאחר  שהעובד  השלימה 9 חודשי  עבודה ולא  מהיום הראשון לעבודתה. משכך, אין התובעת  זכאית לשלום  נוסף מעבר לסכומים שהופרשו לקרן  הפנסיה בגינה החל  מחודש 5/08 ואילך.

 

39.        סעיף 14 להסכם מיום 1/1/07, תחת הכותרת "ביטוח פנסיוני", נקבע כלהלן:

            "...

           

14.2      א.         העובדים שיתקבלו ל עבודה לאחר  ה-1/8/96 יבוטחו  בקרן  פנסיה

מקיפה לאחר  שהשלימו  9  חודשי  עבודה רצופים  במקום  העבודה ו/או  אצל  המעסיק.

ב.         עובדים  שבתחילת עבודתם  כאמור, גילם  עלה על 30  יבוטחו במסגרת קרן  פנסיה מקיפה מיום  תחילת עבודתם.

... "

 

40.        ככל שעולה מתלושי  השכר של התובעת, הנתבעת החלה להפריש  עבור התובעת  סכומים לקרן פנסיה החל מחודש 5/08 ואילך, היינו לאחר  שהתובעת  השלימה 9 חודשי  עבודה , כאמור בהסכם הקיבוצי. אמנם לא הובא בפנינו אישור על גובה ההפרשות לגמל (אלא לפיצויים בלבד) אולם לאור העובדה כי בתלושי השכר צוין שיעור ההפרש שנוכה משכרה של התובעת, יש לשער כי חלק המעביד זהה.

 

טענת התובעת בסיכום טענותיה כי הנתבעת לא העבירה את הסכומים שנוכו בפועל משכרה, לא  הוכחה ולו  בראשית  ראייה.  

 

41.        התובעת לא הפנתה לכל הוראה אחרת המזכה אותה בהפרשות החל ממועד תחילת עבודתה בנתבעת ולפיכך דין טענתה כי זכאית היתה להפרשות לקרן פנסיה החל מיום עבודתה הראשון, נדחית.

 

42.        יחד  עם זאת, צודקת התובעת בטענתה כי שכר היסוד, ממנו הופרשו השיעורים לקרן הפנסיה, היה צריך לכלול בתוכו תשלום תוספת אילת בסך של 300¤ לחודש. בפועל הנתבעת הפרישה לקרן הפנסיה סכומים נמוכים יותר (על פי שכר יסוד ללא תוספת אילת). לפיכך זכאית התובעת לפיצוי בגין הפרשי ההפרשות לקרן הפנסיה בסך של 187 ¤, בהתאם לחישוב הבא:

 

            ההפרש

גובה ההפרשות  בפועל בהנחה שחלק המעביד זהה לחלק העובד שנוכה משכר התובעת

גובה הפרשות משכר יסוד הכולל תוספת אילת

חודש

36.54

204.1

240.6

5/08

36.54

204.1

240.6

6/08

37.2

211.8

249.01

7/08

37.4

213.5

250.91

8/08

39.3

195.6

234.97

9/08

 

    תביעה לפיצוי  בגין הפסד  זיכוי במס

43.        התובעת טענה כי בהתאם לסעיף 45(א) לפקודת מס הכנסה היתה זכאית התובעת לזיכוי  ממס הכנסה בשיעור של 35% בגין הפרשות התובעת לקרן פנסיה, לו אלה הוסדרו בפועל  על  ידי הנתבעת ושולמו לה ממועד תחילת עבודתה בנתבעת.

לפיכך  טענה כי זכאית  היא  לפיצוי  בגין  הפסד הזיכוי בסך של 701 ¤, בהתאם לחישוב שערכה (נספח ו' לתביעה).

 

44.        משקבענו כי הנתבעת הפרישה לתובעת כספים לקרן הפנסיה, החל מהמועד הקבוע  בהוראות ההסכם הקיבוצי וטענת התובעת כי זכאית היתה להפרשות לקרן פנסיה החל  ממועד תחילת עבודתה  נדחתה, הרי  שיש לדחות התביעה אף בגין רכיב זה.

 

סוף דבר

45.        הנתבעת  תשלם לתובעת  תוך 30 יום את הסכומים הבאים:

א.         הפרשי  פיצויי פיטורים בסך של 534 ¤ 

ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך של   150 ¤

ב.         הפרשים בגין הפרשות לקופת גמל בסך של 187 ¤ 

ג.          דמי מחלה בשיעור 112 ¤.

46.        הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 01/10/08 עד לפרעון המלא בפועל.

 

47.        כל יתר תביעות התובעת נדחות.

 

48.        תביעת ההשבה של הנתבעת נדחית.

 

49.        כל צד ישא בהוצאותיו.

 

50.        ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה תוך 15 יום מיום שהומצא לצדדים.

 

 

 

51.        המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

 

 

ניתן היום כ"א בטבת, תש"ע (7 בינואר 2010) בהעדר הצדדים.

 

 

יהודית גלטנר-הופמן, שופטת

סגנית נשיא


 

001959/09דמ 734 כהן בתיה

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/9BD882CE1EC03CE6422576A40051CE82/$FILE/F94F0261F669B30B422576A30049C615.html
תאריך: 
07/01/10
Case ID: 
1959_9
Case type: 
דמ
סיווגים
שופטים : סגנית נשיא
סגנית נשיא
עורכי דין : קריספין משה
קריספין משה
Powered by Drupal, an open source content management system