אברהם נ. בטוח לאומי-סניף


 

   

         מדינת ישראל

 





בל 1349/07
בית הדין האזורי לעבודה
בבאר שבע

 

07/01/2010


 

כבוד השופט אילן סופר

בפני:

 

 














 

אברהם פריגוז'ין

בעניין:

התובע

מור עמית

ע"י ב"כ עו"ד


 


 

נ  ג  ד


 


 

המוסד לביטוח לאומי


 

הנתבע

ילנה צ'וקלר

ע"י ב"כ עו"ד


 


 

פסק דין

1.         התובע הגיש תביעה להכיר במחלת הפרקינסון בה לקה כ"תאונת עבודה".

2.         התובע יליד 14.3.1956, החל את עבודתו במפעל עשות אשקלון ולהלן: המפעל) בשנת 1981.

3.         בין  השנים  1981  עד  1984 התובע עבד במחלקת  כרסום  כמפעיל  כרסומות  NC  ו-  CNC. המכונה מופעלת בעזרת לחיצת כפתור. התובע נמצא ליד המכונה במהלך פעולתה. בהליך זה התובע עבד עם פלדה. התובע השתמש באמצעי מיגון כגון: משקפי בטיחות, אוזניות מגן וכפפות.

4.         החל משנת 1984 עבר התובע לעבוד באגף מתכת כבדה (להלן: האגף).

5.         סך הכל עבד התובע כעשרים ושתיים שנים במחלקת אבקות ותהליכים (בעבר מחלקה 67 וכיום מחלקה 58) באגף מתכת כבדה וביצע שם תפקידים שונים ביניהם טכנאי, מחסנאי, אחראי תכנון – פיקוח – יצור (תפ"י) ומנהל מחלקת אבקות ותהליכים.

6.         תפקידיו השונים של התובע במסגרת האגף היו כדלקמן:

א.         בין השנים 1984 ו-1989 עבד כטכנאי מתקן. במסגרת תפקידו זה עסק התובע, בין היתר, בתיקון ציוד ומכשירים, כגון מערבלי אבקות, נפות אבקה, מכבשים המשמשים לכבישת מוצרים מאבקה וציוד אחר באגף.

ב.         קירות האגף לא הגיעו עד לתקרת המפעל, כך שהתאפשר מעבר אבק בין האולמות השונים. באגף היה אולם עיקרי בו עורבבו מספר אבקות: טונגסטן, ניקל, קובלט, מנגן ברזל ונחושת. חלק מהאבקות נופו ושינעו ממיכל למיכל לצורך ערבול  (עדותו של התובע עמ' 5 שורות 5 – 7). התובע שהה באולם האבקות לצורך הדרכות של עובדים חדשים (עמ' 5 שורות 15 – 16) לצורך בדיקות תקינות מערכות ותפוקות ייצור (עמ' 5 שורות 20 – 23).

            התובע היה לבוש בשגרה בבגדיו ורק לפעמים לבש חלוק עבודה (עמ' 5 שורות 27-28). רק ב-6-7 שנים האחרונות החלו ללבוש חליפות (עמ' 6 שורות 23-22). התובע בא במגע עם חומרים כאשר נדרש לתקן ציוד, ולצורך כך הכניס את ידיו החשופות לכלים בהם היו אבקות (עמ' 6 שורות 13-15).

התובע סיפר, כי עבד עם מסכה ושלא תמיד היתה מתאימה מבחינת המסננים (עמ' 6 שורות 24-31).

התובע שהה באולם ונחשף לאבק בתקופה זו במשך 4 לשש שעות מדי יום. (עמ' 7 שורות 3-4).

ג.          בין השנים 1989 ו-1995 עבד התובע במשרד הייצור כמקדם של המוצרים השונים ברצפת הייצור. תפקיד זה חייב את התובע לשהות באולמות הייצור השונים של האגף, ביניהם אולם האבקות, במשך רוב שעות היום.

            בשנים אלו המגע של התובע עם האבקות היה פחות מעבודתו בתקופה הקודמת (עמ' 7 שורות 8-10).

ד.         בחדר האבקות היו מאוחסנים החומרים בחביות שונות, כאשר במהלך חלק לפחות משעות הפעילות במפעל היו חביות אלה פתוחות לרווחה כדי לאפשר עבודה סדירה ועל מנת להקל על העבודה.

ה.         כמו כן, האבקה התפזרה בין החדרים השונים של המפעל במהלך תהליכי הניפוי של האבקות השונות ובמהלך מילוי האבקה כחומר גלם לתוך סלי הכבישה. על כן נוצר מצב ולפיו לאורך כל שעות העבודה התפזרה אבקה בחדר האבקות ובחדרי האגף האחרים.

ו.          בין השנים 1995 ו- 2000 חזר התובע לעבוד כטכנאי מתקן וזאת עקב גידול בייצור ועקב חזרתו של מנהל הייצור לאגף.

ז.          בין השנים 2000 ו- 2006 עבד התובע כמנהל מחלקת תהליכים, מחלקה בה נמצאים אולמות הייצור השונים, למעט העיבוד השבבי והביקורת של האגף. במסגרת תפקידו זה הנחה התובע את עובדי המחלקה (כ- 15 במספר) כיצד לעבוד עם המכשירים השונים במחלקה, לרבות הכנת תערובות (מיקסים) וכבישת מוצרים שונים, הן במכבשים פתוחים והן במכבשים הידרוסטטיים סגורים.

ח.         בשנים אלו התובע פחות התעסק בתיקון מכשירים, אך שהה יותר זמן באולמות הייצור כדי לבדוק אם הכפופים לו פועלים בהתאם להנחיות  (עמ'  7 שורות 13-15).

ט.         החל משנת 2006 עובד התובע במחלקת הנדסת איכות. התובע הועבר למקום עבודה זה על פי החלטת המפעל וזאת עקב גילוי מחלת הפרקינסון.

7.         בהתאם לדו"חות הניטור ודו"חות הבדיקות הסביבתיות שנערכו במהלך השנים ושהוגשו ע"י התובע, עלה כי "יונק האבקות" שהותקן באולם האבקות בשנת 1985, לא תמיד עבד באופן רציף, מסכות אישיות לא תמיד היו בנמצא וכשסופקו לא התאימו לתפקידן. בין השאר נערכו בדיקות לגילוי ריכוזי המתכות באויר וכך נמצאו באויר, ניקל, קובלט, מנגן. יש לשים לכך כי בדו"ח הבדיקות התעסוקתיות מ- 11/06 (נ/1), נמצאה תוצאה חריגה של מנגן אך היא מתייחסת למסגריה ולא למחלקת אבקות, שם בעיקר עבד התובע.

8.         בחודש אפריל 2006 התגלו אצל התובע סימני רעידות של אחת הידיים ולימים התברר כי מדובר במחלת הפרקינסון.

9.         הצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי.

10.        בתאריך 27.8.08, מינה בית הדין את פרופ' יונה אמיתי, כמומחה רפואי מטעם בית הדין, אשר התבקש להשיב על השאלות הבאות:

א.         האם קיים קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין החומרים אליהם נחשף במהלך עבודתו?

ב.         האם ניתן לראות בעבודתו, פגיעות חוזרות ונשנות שגרמו כל אחת נזק זעיר והצטברותן הביאה לפרוץ המחלה?

11.        בתאריך 26.10.08, מסר המומחה הרפואי את חוות דעתו כדלקמן:

"דיון

מר פריגוזין חולה במחלת פרקינסון, אשר החלה בגיל 49. זהו גיל צעיר במידה ניכרת להופעת המחלה. במחקר שפורסם בנובמבר 2002 בעיתון ACTA NEUROLOGICA SCANDINAVICA אשר נערך באסטוניה באוכלוסייה של 153,240 בני אדם, נמצא כי היארעות (incidence) מחלת הפרקינסון בקבוצת הגיל 40-49 היתה 22 ל- 100,000 (דהיינו 1 ל- 4,545 איש), זאת בהשוואה לשכיחות של 1,232 ל- 100,000 בגילאי 70-79, דהיינו 1 ל- 81 איש. כלומר הסיכוי לחלות במחלת פרקינסון בגיל 70-79 גבוה פי 56 מאשר בגיל 40-49.

(1). בהקשר לגיל הופעת המחלה יש גם נתונים מהארץ. במחקר שבוצע בישראל בין 73,767 תושבי קיבוץ נמצאו 180 חולי פרקינסון. הגיל הממוצע של הופעת המחלה בחולים אלה היה 66.7 שנה (2).

בגלל העובדה שהוא חלה בגיל צעיר, יש מקום לחפש גורמי סיכון ידועים. מתוך התיעוד בחומר הרפואי שעמד לרשותי, כולל הביקורים במרפאה הנוירולוגית, לא ראיתי רישומים על גורמי סיכון ידועים למחלת הפרקינסון, כגון מחלת פרקינסון במשפחה (לא היה כל מידע על כך), חבלת ראש או עיסוק באגרוף. מאידך, ידוע כי מר פריגוזין עישן כנראה עד גיל 35, לא ראיתי כל רישום לגבי הרגלי שתיית קפה אצלו. עישון מקטין את הסיכון להופעת פרקינסון (3,4), אך המשקל של עישון כגורם להקטנת הסיכון לפרקינסון במקרה זה, מוגבל בהתחשב בפער השנים בין הפסקת העישון לבין הופעת המחלה.

להלן תשובותיי לשאלות כבוד השופט:

1.                האם יש קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין החומרים אליהם נחשף במהלך עבודתו?

2.                האם ניתן לראות בעבודתו, פגיעות חוזרות ונשנות שגרמו כל אחת נזק זעיר והצטברותן הביאה לפרוץ המחלה?

אני מעדיף לענות לשתי השאלות ביחד במסגרת הדיון, זאת משום שיש לראות את כל המכלול של החשיפה רבת השנים למספר מתכות כבדות, ולדון באפקט המשולב שלהן. אין מודל של מחקר בבני אדם שבדק חשיפה רק לאחת המתכות בתרחיש תעסוקתי בצורה מבוקרת (פרט למחקרים על חשיפה למנגן בעובדי מכרות).

ציינתי לעיל כי התובע חלה בפרקינסון בהיותו בן 49 זהו גיל צעיר מאוד בהשוואה לגיל הממוצע שבו מופיעה המחלה (בישראל – על  פי מקור מספר 2 – גיל ממוצע להופעת המחלה – 66.7 שנה) (2). לכן יש מקום לחפש גורמי סיכון למחלה. גורם הסיכון העיקרי, הוא מחלת פרקינסון במשפחה הקרובה, בעיקר אצל אחד ההורים או אחד האחים. לא ראיתי בתיק הרפואי שלו התייחסות לשאלה זאת. גורמי סיכון אחרים הנם: חבלת ראש או עיסוק באגרוף. לא מצאתי תיעוד על חבלת ראש בתיק הרפואי שלו. מאידך, גורמים המקטינים סיכון למחלה הנם עישון, שתיית אלכוהול ושתייה מרובה של קפה. המשקל של עישון כמקטין סיכון במקרה זה נמוך או זניח  מאחר והוא הפסיק לעשן בגיל עד גיל 35.

באופן כללי, ידוע כי יש מספר גורמים סביבתיים-תעסוקתיים הקשורים בסיכון גבוה למחלת הפרקינסון.

1.              עיסוק בחקלאות, ובעיקר כשיש חשיפה ממושכת לחומרי הדברה, הן בין החקלאים עצמם והן בין המדבירים.

2.              חשיפה תעסוקתית למתכות כבדות כגון: עופרת, ברזל, נחושת, מנגן, בעיקר בחשיפה ממושכת.

3.              עבודה במעבדות עם חשיפה לממיסים אורגניים ומדללי צבע כגון: מתנול, טולואן, קסילן ועוד.

על פי התיאור של תנאי עבודתו של מר פריגוזין הוא נחשף פעמים חוזרות במשך מספר שנים למספר מתכות כבדות רעילות אשר חלקן ידועות כמגבירות את הסיכון למחלת פרקינסון ובעקר – נחושת, ברזל, ומנגן.

על פי התיאור של סביבת העבודה של התובע ועובדים אחרים במפעל, החשיפה למתכות כבדות הייתה בשאיפה ובמגע עורי, עם שימוש באמצעי מיגון, אך לא באופן קבוע. יש לציין כי החשיפה של התובע למתכות הכבדות בצורת אבק – מסוכנת במיוחד. זאת בגלל העובדה שחלקיקים קטנים של מתכות חודרים היטב לדרכי הנשימה ונספגים בצורה מרבית לגוף. שיעור הספיגה לגוף של חלקיקי מתכות מדרכי הנשימה גבוה בהרבה בהשוואה לשיעור הספיגה של מתכות אלו בעקבות בליעה.

תוצאות הבדיקות של מתכות כבדות באוויר בעמדות העבודה של מספר פועלים במפעל (אם כי לא של התובע עצמו) הראו חריגות ניכרות מהתקן המותר לחשיפה תעסוקתית במספר בדיקות בניטורים שבוצעו במשך מספר שנים, בעיקר לגבי ניקל, קובלט וכרום 6 ערכי, ופעם אחת לגבי מנגן. יש לציין כי ניקל קובלט וכרום לא מוכרות כמגבירות סיכון למחלת פרקינסון. חשיפה למנגן ידועה כגורם סיכון לפרקינסון, כמו גם חשיפה לברזל ונחושת. מאידך, למרות שבמפעל עשות אשקלון היה שימוש באבקת מתכות אלה, לא מצאתי ניטור סביבתי וניטור ביולוגי למתכות אלה, אולי משום שהם לא הוגדרו בתקנות הפיקוח על בריאות העובד בישראל כמחויבות בניטור.

מאידך, העובדה שבשתי בדיקות היה בניטור הביולוגי של התובע ריכוז משמעותי של ניקל וקובלט בשתן (מעט מעל הסף המותר של חשיפה תעסוקתית), מצביעה על כך שהוא נחשף בסביבת העבודה למתכות כבדות באופן כללי, וסביר להניח שהוא נחשף גם לברזל, נחושת ומנגן המוכרות כגורמי סיכון לפרקינסון, כפי שאפרט להלן.

הקשר בין מחלת פרקינסון לבין חשיפה לאבק נחושת, ברזל ומנגן:

בפרסומים רבים מוזכר הקשר בין שיבושים במטבוליזם הברזל ומנגנון ההיווצרות של מחלת פרקינסון. עודף ברזל עלול לגרום לנזק חמצוני ויצירת רדיקלים חמצניים חופשיים, אשר עלולים לגרום למחלת פרקינסון. במספר מחקרים נמצא כי ברזל שוקע באותם אזורים במוח שבהם מתהווים השינויים הפתולוגיים של חולי פרקינסון, ובחולי פרקינסון אכן נמצאו ריכוזים גבוהים של ברזל באזורים אלה במוח.

בפרסום מ- 1989 נמצאה עלייה בריכוז הברזל ב- Substantia nigra במוח, שבה מתרכזת הפתולוגיה  במחלת פרקינסון, בקרב חולי פרקינסון, בהשוואה לקבוצת ביקורת (5).

במחקר נוסף משנת 1991, נמצא עליה בריכוז הברזל באזורים שונים של המוח שבהם מתהווים השינויים הפתולוגיים במחלת הפרקינסון שינויים אלה נמצאו הן במוח של חולי פרקינסון (6). מחברי המחקר טוענים כי העלייה בתכולת הברזל באזורים אלה של המוח אחראים ככל הנראה לשינויים הניוונים במחלות אלה.

במחקר אפידמיולוגי שבוצע ב- 144 חולי פרקינסון נמצא כי הסיכון למחלת פרקינסון היה גדול פי 10.6 בין אלה שנחשפו למנגן במשך יותר מ- 20 שנה, בהשוואה לקבוצת ביקורת. הסיכון לפרקינסון היה גבוה פי 5.2 באלה שנחשפו לשילוב של נחושת-עופרת, פי 2.8 באלה שנחשפו לשילוב של עופרת-ברזל, ופי 3.7 באלה שנחשפו לשילוב של ברזל-נחושת, בהשוואה לקבוצת הביקורת (7).

במחקר שפורסם בדצמבר 2004 ע"י אותה קבוצת חוקרים דווח כי הסיכון למחלת פרקינסון היה גדול יותר באופן משמעותי באלה שנחשפו לשילוב של עופרת-נחושת, ובאלה שנחשפו לחומרי הדברה (8).

במחקרים אלה אין הערכה כמותית של רמות החשיפה למתכות הכבדות לבין הסיכון לפתח מחלת פרקינסון, אך מדובר בתרחישים של חשיפה תעסוקתית. כמו כן, רמת החשיפה של התובע למתכות אלה, על פי ההנחה שאכן הוא נחשף אליהן, אינה ידועה ולא ניתן להעריך אותה.

מר פריגוזין חלה במחלת הפרקינסון בגיל צעיר מאוד (49 שנה), ללא רקע משפחתי של מחלת פרקינסון או גורמי סיכון ידועים אחרים. הופעת המחלה בגיל זה אמנם אפשרית גם ללא גורמי סיכון, אך היא שכיחה יותר בנוכחות גורמי סיכון מוגדרים.

מר פריגוזין נחשף בעבודתו במשך שנים לאבק של מספר מתכות כבדות, ובבהן, ככל הנראה גם 3 מתכות המוכרות כגורמי סיכון לפרקינסון: ברזל, נחושת ומנגן. החשיפה למתכות אלה הייתה בצורת אבק בשאיפה לדרכי הנשימה ובמגע עורי. דרכי חשיפה אלה כרוכות בספיגה גבוהה של המתכות דרך דרכי הנשימה והעור אל הגוף. לא ניתן להעריך את כמות החשיפה של מר פריגוזין למתכות אלה, אך ניתן לגזור גזירה שווה מכך שלגבי 2 מתכות שנבדקו אצלו בניטור ביולוגי (רמות ניקל וקובלט בשתן), היו פעמים (פעם אחת לכל אחת מהמתכות) ממצאים של רמות גבוהות במעט מסף החשיפה המותר, וייתכן שגם לגבי נחושת ברזל ומנגן, שאינן נבדקות בבדיקות שגרתיות, היו חשיפות משמעותיות. מה גם, שבניטור הסביבתי לגבי עובדים אחרים במפעל, נמצאו חריגות רבות ולעתים קיצוניות מסף החשיפה המותרת.

חשיפה לכל אחת מ-3 מתכות אלה מעלה את הסיכון להופעת מחלת פרקינסון בגיל צעיר.

לאור זאת אני מעריך שהמגע התכוף של מר פריגוזין עם אבק מתכות כבדות אלו במקום עבודתו, הגביר את הסיכון להופעת מחלת פרקינסון אצלו בכלל, ובוודאי להופעת המחלה בגיל צעיר בהרבה מהגיל הממוצע להופעת המחלה."

12.        סמוך לאחר קבלת חוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין הגיש הנתבע בקשה לפסילת המומחה הרפואי. משזו נדחתה בהחלטה מיום 3.12.08, הגיש הנתבע בקשה למינוי מומחה רפואי נוסף, אשר נדחתה אף היא.

13.        ביום 8.3.09 הגיש הנתבע בקשה להצגת שאלות הבהרה למומחה הרפואי, אשר נדחתה בהחלטה מנומקת מיום 23.3.09.

14.        בבואו של בית הדין לכתוב את פסק הדין בתיק, מצאנו כי בכל זאת יש מקום להפנות למומחה הרפואי שאלת הבהרה הנוגעת לרמה המותרת של חשיפה לניקל אליה התייחס המומחה בחוות דעתו.  אשר על כן, בתאריך 17.6.09, התבקש המומחה להשיב לשאלות ההבהרה שלהלן:

א.         בעמוד 5 לחוות דעתך הנך מציין כי הרמה המותרת של חשיפה לניקל היא 0.05 מ"ג/מ"ק.

            מצ"ב טבלאות תקני חשיפה תעסוקתית שהציג הנתבע.

            בהתאם לאמור בטבלאות אלו החשיפה המשוקללת המירבית המותרת לניקל היא 1.500 מ"ג/מ"ק.

            נא הסבר, מהו התקן עליו הסתמכת בחוות דעתך, וממנה נובע הפער בין התקן שבבסיס חוות דעתך, לעומת התקנים שהוצגו על ידי הנתבע.

ב.         האם יש בנתונים שהוצגו בשאלה א' לעיל, כדי לשנות מהאמור בחוות דעתך בכל הנוגע לקיומו של קשר סיבתי בין מחלתו של התובע לבין חשיפתו לחומרים מסוכנים בעבודתו?

            בתשובתך לשאלה זו נא התייחס לאפשרות שהחשיפה לניקל היתה נמוכה מהחשיפה המותרת, אולם החשיפה ליתר החומרים היתה גבוהה מהמותר כאמור בחוות דעתך. במצב כזה, מה ההשפעות שיכולות להיות לחשיפה לחומרים הנותרים על הופעת מחלת הפרקינסון אצל התובע.         

15.        בתאריך 1.10.2009, השיב המומחה הרפואי לשאלות בית הדין כלדקמן:

"לאחר בדיקה נוספת של התקנים, נוכחתי לדעת שהתקן שציינתי בחוות דעתי היה שגוי, ואכן תקן החשיפה לניקל הוא 1.5 מ"ג/מ"ק, ולא כפי שציינתי.

לאור זאת בחנתי מחדש את האמור בחוות דעתי, והגעתי למסקנה שאין בכך כדי לשנות את המסקנה שאליה הגעתי בחוות דעתי, מהסיבות הבאות:

1.          הסתמכתי על הנתון (השגוי) של תקן החשיפה לניקל כעדות לכך שבסביבת העבודה שבה עבד התובע היו עדויות לחשיפות גבוהות בהרבה מהמותר לניקל אצל עובדים אחרים. על פי התקן הנכון של 1.5 מ"ג/מ"ק, נמצאה רק חריגה אחת, בדו"ח סביבתי 93/101 בעמדת העבודה של אחד העובדים נמצא ריכוז ניקל של 6.8 מ"ג/מ"ק, פי 4.5 מהמותר. כל יתר הממצאים בניטור ניקל היו נמוכים מהתקן המותר.

לעומת זאת, אצל התובע נמצאה חריגה קלה באחת הבדיקות של ניקל בבדיקת שתן ב- 23.12.2001 (15.9 מיקרוגרם לליטר במקום 15 מיקרוגרם לליטר).

מאידך, בבדיקות שתן של עובדים אחרים נמצאו חריגות משמעותיות כגון ממצא של 529.9 מיקרוגרם ניקל לליטר אצל מר אייל חפר בדו"ח של דר' לובה פושנוי, הרופאה התעסוקתית מאוגוסט 1999 (פי 35 מהמותר) וחריגות פחות משמעותיות מהתקן אצל עובדים אחרים. אגב, באותו דו"ח נמצאו חריגות בהפרשת קובלט בשתן אצל מספר עובדים, כולל של התובע עצמו (חריגה גבולית-15.2 מיקרוגרם לליטר, בהשוואה לתקן המותר של 15 מיקרוגרם לליטר). אצל עובדים אחרים היו חריגות גבוהות יותר של הפרשת קובלט בשתן, עד 339.8 מיקרוגרם לליטר (פי 22 מהמותר).

כמו כן, נמצאו חריגות משמעותיות בחשיפה לכרום 6 ערכי אצל מספר עובדים, וחריגה קלה בחשיפה למנגן אצל אחד העובדים, כפי שמפורט בחוות דעתי בעמוד 5 בפסקה 6).

2.          בכל מקרה, השתמשתי בממצאי הניטור של ניקל וקובלט משום שאלה היו המתכות העיקריות שנוטרו באופן שיטתי במפעל, והבאתי את החריגות כראיה לכך שסביבת העבודה הייתה מזוהמת.

3.          לא הסתמכתי על החריגות בחשיפה לניקל וקובלט כראיות ישירות לחשיפה לחומרים הגורמים לפרקינסון, מאחר ולא הם אלה הגורמים לפרקינסון, אך המתכות האחרות הידועות כגורמות לסיכון מוגבר לפרקינסון, בעקר ברזל ונחושת לא נוטרו כלל, ומנגן, המוכר כגורם לפרקינסון נוטר רק במקרים בודדים.

4.          הטענות המרכזיות לביסוס עמדתי כי חשיפה לחומרים כימיים, ובאופן ספציפי לאבק מתכות של ברזל, נחושת ומנגן גרמה להגברת הסיכון להופעת מחלת פרקינסון אצל התובע הם:

א.                    עצם העובדה שהוא חלה בגיל צעיר מאוד ביחס לגיל ההופעה של מחלת פרקינסון (גיל 49, בהשוואה לגיל ממוצע להופעת המחלה שהוא 66.5) וזאת, ללא גורמי סיכון ידועים.

ב.                    ראיות לכך שסביבת העבודה הייתה מזוהמת במספר מתכות, גם אם נוריד את המשקל של החשיפה לניקל בהתאם לתקן הנכון של חשיפה לניקל באוויר (1.5 מ"ג/מ"ק – עם חריגה אחת בלבד) עדיין נותרה עדות לחשיפה לניקל על פי בדיקות שתן של מספר עובדים, כולל חריגה קלה (גבולית) אצל התובע עצמו.

ג.                     בגלל העדר נתונים של ניטור ל- 2 מתוך 3 המתכות בסביבת העבודה אשר קשורות לסיכון מוגבר לפרקינסון, (ברזל ונחושת) ונתונים בודדים לגבי מתכת שלישית הידועה כמגבירה סיכון (מנגן), התייחסתי לחריגות בניטורים של קובלט וניקל בסמנים עקיפים לסביבת עבודה מזוהמת, ונתוני החריגה של ניקל, הנם פחות חד משמעיים בכל הנוגע לממצאי הניטור באוויר, אך עדיין חד משמעיים בנוגע לממצאים בשתן.

לאור האמור לעיל, המסקנה בחוות דעתי עומדת בעינה."

16.        הכרעה

על פי הפסיקה, קביעת קיומו של קשר סיבתי בין הפגימה  לבין הפגיעה  הנטענת בעבודה  או שלילת קיומו  של קשר כאמור,  הינה קביעה משפטית המושתתת  על חומר הראיות.  אלא שבקביעה זו, בית הדין מייחד  משקל מיוחד  לחוות דעת שמוגש על ידי  מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם   אחד הצדדים.

ראה:    דב"ע תשן/48-0 המוסד  נ' עמירם  פיאלקוב, פד"ע כב',  321.

דב"ע לו/8-0 סימון דוידוביץ – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז', 374.

בית הדין יסמוך  את ידו על חוות דעת  המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן,  אלא אם  קיימת  הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן  לעשות כן.

ראה:    דב"ע נו/244-0 המוסד נ' יצחק  פרבר, (לא פורסם).

17.        בית הדין  נוהג לייחס משקל רב  לחוות הדעת  של  מומחה  מטעם בית  הדין וזאת  מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה  מטעם בית הדין  גדולה יותר  ומובטחת  במידה מירבית  מעצם העובדה,  שאין הוא מעיד  לבקשת צד ואין הוא מקבל  שכרו מידי  בעלי  הדין.

ראה:     דב"ע  411/97 דחבור בוטרוס נ' המוסד, ניתן ביום  2.11.99.

לדידו של בית הדין, המומחה הוא האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי. ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה.

במקרה הנוכחי, לא  ניתן לומר שחוות דעת המומחה אינה מפורטת ומנומקת, או  שאין בה מענה לשאלות שהופנו אליו, גם אין בה פגמים נגלים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה.

18.        לאחר עיון במסמכים הרפואיים מתיקו הרפואי של התובע, בדיקות מעבדה ותוצאות בדיקה במכונים שונים, דו"חות של ניטור סביבתי במפעל עשות אשקלון, מכתבה של ד"ר אייל ארנונה - מומחית לרפואה תעסוקתית וכן מאמרים מהספרות הרפואית הרלבנטית, ציין המומחה, כי התובע חלה במחלת הפרקינסון בגיל צעיר מאוד – 49 שנים, ללא רקע משפחתי  של מחלת פרקינסון או גורמי סיכון ידועים אחרים.

המומחה מציין, כי התובע נחשף בעבודתו במהלך השנים לאבק של מספר מתכות כבדות כמו, ברזל, נחושת ומנגן המוכרות כגורמי סיכון לפרקינסון. החשיפה אליהן היתה בדרך של שאיפת אבק לדרכי הנשימה, ומגע עורי. חשיפות אלו היו כרוכות בספיגה גבוהה של המתכות דרך דרכי הנשימה והעור אל הגוף. 

המומחה טוען, כי אין הוא יכול להעריך את כמות החשיפה של התובע למתכות אלו, אולם מבהיר, כי ניתן להסיק מכך שלגבי שתי מתכות שנבדקו אצלו בניטור ביולוגי, היו לעתים ממצאים של רמות גבוהות במעט מסף החשיפה המותר. כמו כן, יש אפשרות שגם לגבי נחושת ברזל ומנגן, שאינן נבדקות בבדיקות שגרתיות, היו חשיפות משמעותיות. שכן, בניטור הסביבתי לגבי עובדים אחרים במפעל, נמצאו חריגות רבות ולעתים קיצוניות מסף החשיפה המותר. 

המומחה ציין כי חשיפה לכל אחת משלושת מתכות אלו, מעלה את הסיכון להופעת מחלת פרקינסון בגיל צעיר.

לאור כל זאת, סבור המומחה, כי המגע התכוף של התובע עם אבק מתכות כבדות אלו במקום עבודתו, הגביר את הסיכון להופעת מחלת פרקינסון אצלו בכלל, ובוודאי להופעת המחלה בגיל צעיר בהרבה מהגיל הממוצע להופעת המחלה, ועל כן הוא סבור כי קיים קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין תנאי עבודתו.

19.        הנתבע טוען בסיכומיו כי המומחה הסתמך בחוות דעתו על נתוני חשיפה כלליים במקום העבודה, ושל עובדים אחרים, אולם אינו מתייחס לחשיפה של התובע עצמו. לדעת הנתבע, על מנת לעמוד בדרישות להכרה במחלה כפגיעה בעבודה, יש צורך להוכיח חשיפה תעסוקתית של המבוטח, ומשלא הוכחה חשיפה של התובע עצמו, אין מקום לקבל את התביעה.

20.        חוות הדעת של המומחה מושתתת על נתוני חשיפה סביבתיים במקום העבודה ושל עובדים אחרים, זאת בהעדר נתונים מקיפים לגבי מידת החשיפה של התובע עצמו. המומחה היה ער לעובדה זו, והתייחס אליה בחוות דעתו. מסקנת המומחה בחוות הדעת מבוססת על המשקל המצטבר שהוא מוצא שיש לייחס לכלל הנתונים שעמדו בפניו הנוגעים לתובע - הגיל בו חלה התובע, גורמי הסיכון שהיו לתובע, גורמים מפחיתי סיכון שהיו לתובע והחומרים שהיו בסביבת התובע במקום עבודתו.

21.        אין בידינו לקבל את טענת הנתבע כי מקום בו לא נמסרו נתוני חשיפה של התובע עצמו לא ניתן לקבל את התביעה.

            העובד אינו הגורם האחראי לניטור סביבתי או אישי של חשיפה לחומרים מסוכנים, והאחריות למחדל המעסיק אינה יכולה לרבוץ לפתחו של העובד.

            המינוי של המומחה הרפואי מטעם בית הדין נועד לסייע במתן מענה להיבטים הרפואיים של שאלת הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה לפגיעה. במקרה שבפנינו המומחה מצא כי הסביבה בה עבד התובע היתה "מזוהמת" בחומרים אשר באופן מובהק מגבירים את הסיכון ללקות במחלת הפרקינסון בה חלה התובע. התובע לקה במחלה בגיל צעיר מאוד ביחס לגיל הממוצע בו מתפרצת המחלה בדרך כלל, ומדברי המומחה עולה כי הופעת המחלה בגיל כזה אינה אופיינית. זאת ועוד, לתובע לא היו גורמי סיכון אישיים כגון היסטוריה של תחלואה במשפחה, חבלת ראש או עיסוק באגרוף. המומחה מתייחס גם לגורמים מקטיני סיכון ומציין כי אצל התובע אלו זניחים.

            על יסוד משקלת המצטבר של כל אלו יחד, מצא המומחה כי קיים קשר סיבתי בין תנאי העבודה להופעת המחלה. לשון אחר, התוצאה לפיה המחלה נגרמה בשל תנאי העבודה היא יותר מסתברת מהתוצאה לפיה המחלה נגרמה מסיבות אחרות.

22.        משכך, לא מצאנו בטענות הנתבע נימוק מדוע לא לאמץ את חוות הדעת של המומחה הרפואי, על מסקנותיה. העובדה שנתוני החשיפה האישיים של העובד חסרים היא בגדר מצב נתון, ולא ניתן כיום לשנות זאת. על כן סבורים אנו כי לא תהיה תועלת במינוי של מומחה נוסף, כפי שמבקש הנתבע לעשות. עובדה זו אינה יכולה להיות בבחינת סתימת הגולל על תביעת התובע, שכן כל מקרה צריך להיבחן לגופו ועל פי נסיבותיו היחודיות.

            דרכו של המומחה אל המסקנה מביאה בחשבון את כלל הנתונים, ומסכמת אותם לכדי קביעה כי קיים קשר סיבתי. ודוק, אין מדובר בחוות דעת בה לשון המומחה היא לשון של ספק. הקביעה בדבר קיומו של קשר סיבתי רפואי היא חד משמעית. לטענת הנתבע בהעדר נתוני חשיפה של התובע עצמו, מדובר במסקנה תאורטית, אולם מהטעמים שפורטו לעיל, אין בידינו לקבל טענה זו. לאחר ששקלנו בדברים, מצאנו כי גם בהיבט המשפטי יש לאמץ את המסקנה שבחוות הדעת ולהכיר במחלת הפרקינסון של התובע כפגיעה בעבודה על פי החוק.

23.        אשר על כן, התביעה מתקבלת.

24.        הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח.

 

ניתן היום 07 בינואר, 2010 (כ"א בטבת תש"ע) בהעדר הצדדים.

                                                                                                                       

אילן סופר - שופט

 

 

 


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/DB950DD0A71BC35B422576A400514BB7/$FILE/7F828E1B8CE36021422575D5002A37D9.html
תאריך: 
07/01/10
Case ID: 
1349_7
Case type: 
בל
סיווגים
שופטים : אילן סופר - שופט
אילן סופר - שופט
עורכי דין : מור עמית
מור עמית
Powered by Drupal, an open source content management system