שביט דפנה נ. בטוח לאומי-סניף


 

   

בית הדין לעבודה

 

בל 005984/08

בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב - יפו

 

07/01/201021.12.09

תאריך:

בפני כב' השופטת דוידוב מוטולה סיגל

נ.צ. מר יואל שפרלינג (מע)

נ.צ. מר נחום עמישדי (ע)

 

 



 

דפנה שביט

בעניין:

התובעת

עו"ד צור

ע"י ב"כ

 


 

נ  ג  ד

 


 

המוסד לבטוח לאומי

 

הנתבעת

עו"ד קריצמן

ע"י ב"כ

 

פסק דין

פתיח ותשתית עובדתית

 

1.                   עניינו של תיק זה בתאונה שאירעה לתובעת ביום 27.11.07, אשר לטענתה יש להכיר בה כפגיעה בעבודה.

2.                   מטעם התובעת העידה היא עצמה. מטעם הנתבע לא הובאו עדים כלשהם.

 

3.                   התובעת, גב' דפנה שביט, רשומה בנתבע כעובדת עצמאית והינה מנהלת משק פרטי בכפר ויתקין בשותפות עם בעלה. תפקידה העיקרי במשק הינו ניהול המשרד וטיפול בחשבונות. במסגרת זו הינה נמצאת מדי יום בשלושה מקומות – במשרדה המצוי בחדר נפרד בביתה; במשרד המצוי ברפת (לצורך ניהול העניינים הקשורים ברפת); ובמטעים – מבלי שיש לה שעות עבודה קבועות.

 

4.                   התובעת העידה כי ביום 27.11.07 בשעות הערב עברה עם בעלה בביתם על מסמכי הנהלת החשבונות, לקראת העברת המסמכים למנהל החשבונות בתחילת חודש דצמבר. לדבריה, פעמים רבות נהגה לשבת עם בעלה על מסמכי הנהלת החשבונות דווקא בשעות הערב, שכן בשעות היום היה עסוק בעבודות המשק השונות. אותו ערב היה להם ערב פנוי, ולכן ניצלה את הזמן לצורך כך.

 

5.                   התובעת הוסיפה כי בסביבות השעה 21.30 סיפר לה בעלה על קבלה שהובאה לרפת על ידי ספק חומרי ההדברה, אותה שכח להביא למשרד בבית. הגם שהדבר לא היה דחוף (היא אישרה כי הקבלה לא הובאה לרפת באותו יום וממילא היו מספר ימים נוספים עד המועד בו היתה אמורה להעביר את מסמכי הנהלת החשבונות), וכיוון שרצתה לסיים את הטיפול - יצאה לכיוון הרכב כדי לנסוע לרפת להביא את המסמך. בדרכה לחניה – החליקה, סובבה את הרגל ומעדה. כתוצאה מכך נזקקה לניתוח ברגלה.

6.                   אין חולק כי במסמכים הרפואיים אין אזכור כלשהו לכך שהמעידה אירעה תוך כדי עבודה.

 

7.                   התובעת הגישה לנתבע תביעה לדמי פגיעה ביום 13.1.08 אך נדחתה. במסגרת תביעה קודמת שהגישה לבית דין זה הסתבר כי האירוע הוכר על ידי הנתבע מיוזמתו כתאונה אישית ובמסגרת זו קיבלה דמי תאונה (סעיף 2(ה) לכתב ההגנה); לפיכך הסכימה למחיקת התביעה. לאחר שתביעתה לנתבע לקבלת גמלת נכות מעבודה נדחתה – הבינה, לטענתה, את ההבדל בין דמי פגיעה ודמי תאונה, והגישה תביעה זו במסגרתה הינה עומדת על כך שדובר בתאונת עבודה.

 

8.                   עוד ראוי לציין כי תביעתה של התובעת לדמי פגיעה נדחתה על ידי פקידת התביעות בשל שהנפילה אירעה "בהיותך עדיין בחצר ביתך הפרטי, ובטרם התחלת את דרכך לעבודה" (מכתב מיום 11.5.08). עם זאת בתחילת דיון ההוכחות הסכימו הצדדים כי "השאלה אינה אם האירוע אירע בדרך לעבודה, אלא האם האירוע ארע תוך כדי ועקב העבודה כעצמאית. ככל שהאירוע אכן אירע כפי שהתובעת טוענת, אין רלוונטיות לשאלה אם נפלה בחלק השביל שנחשב כפנים או חוץ כי בכל מקרה אין זו דרך אלא מקום עבודה לטענתה" (פרוטוקול מיום 28.10.09).

הכרעה

 

9.         "תאונת עבודה" מוגדרת, לגבי עובד עצמאי, בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995 (להלן – "החוק"), כ"תאונה שארעה תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

 

כיוון שעובד עצמאי אינו נהנה מחזקת הסיבתיות הקבועה בסעיף 83 לחוק, עליו להוכיח את שני תנאיו של הסעיף, כאשר המבחן שנקבע לצורך כך הוא האם נפגע "את שעסק בדבר שסביר היה שיעשה תוך כדי עיסוקו במשלח ידו" (דב"ע מה/-128-0 זאב קליפר – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 29; דב"ע נז/-42-0 יהודה שטרן – המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי כרך ל (2) 244). עוד נקבע, כי די שיוכיח כי הפעולה היתה נלווית לעיסוק, ולא בהכרח כי היתה שייכת מהותית לעיסוק עצמו (דב"ע שם/117-0 אברהם ישראל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יב 130).

 

10.          לאחר שקילת עדותה של התובעת, אנו סבורים כי לא עמדה בנטל, להוכיח כי נפגעה בתאונת עבודה ביום 27.11.07. להלן הנימוקים לכך:

 

א.      העובדות שאינן במחלוקת בתיק זה הן כי הנפילה אירעה בסביבות השעה 21.30 – שאינה שעת עבודה שגרתית – וכאשר התובעת יצאה מביתה הפרטי לכוון מכוניתה הפרטית ונפלה בשביל של ביתה. לכך יש להוסיף כי לתובעת לא היו שעות עבודה קבועות אלא היא ביצעה את עבודות ניהול החשבונות לפי צרכי המשק, מעת לעת.

ב.      בהתחשב בכלל העובדות המפורטות בסעיף א', אנו סבורים כי הנטל המוטל על התובעת – לשכנע כי כאשר יצאה מביתה בשעות הערב היה זה דווקא לצרכי עבודה ובמסגרת העבודה – הינו נטל כבד יותר מאשר מקרה בו מדובר ביציאה ממשרד שאינו גם בית פרטי, ו/או בשעה שהינה שעת עבודה מקובלת.

 

ג.        התובעת הסתפקה, לצורך הוכחת גרסתה, בעדותה בלבד, מבלי שהביאה לה כל תמיכה שהיא – בין במסמכים רפואיים, בין בהבאת הקבלה אותה נסעה להביא, בין בהצגת החומר עליו עבדה ביום 27.11.07 בשעות הערב, ובין בעדותו של בעלה או של הספק אשר הביא את החשבונית דווקא למשרד ברפת.

בנסיבות אלה, גם אם עדותה לא נסתרה באופן חזיתי במסגרת חקירתה הנגדית, איננו סבורים כי די בדבריה - שהיו לקוניים יחסית וללא פרטים רבים - כדי לשכנע כי אירעה לה תאונת עבודה.

 

 

11.     סוף דבר – התביעה נדחית. כמקובל בתיקי ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.

 


ניתנה היום ד' בטבת, תש"ע (21 בדצמבר 2009) בהעדר הצדדים.

 

 


דוידוב מוטולה סיגל, שופטת – אב"ד

 

נ.צ. (ע) – נחום עמישדי

 

נ.צ. מר יואל שפרלינג (מ)


 

ק: נעמי ט.

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/BB70F37D9C767BFB422576A400516977/$FILE/369F8C61ED7D5E1A4225768C0046A981.html
תאריך: 
07/01/10
Case ID: 
5984_8
Case type: 
בל
סיווגים
שופטים : דוידוב מוטולה סיגל
דוידוב מוטולה סיגל
עורכי דין : צור קריצמן
צור
קריצמן
Powered by Drupal, an open source content management system