בתי הדין לעבודה

 

 

פסק דין

 

yyy רקע כללי

1.    בפנינו תביעה לתשלום הפרשי שכר מינימום, תוספת שכר בשיעור 30%, שכר עבודה בגין חודש 8/05, שכר עבודה בגין עבודה בימי מנוחה, פדיון חופשה, חלף הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים.

 

בנוסף מונחת בפנינו תביעה שכנגד, במסגרתה עתרו הנתבעים להשבת סכומים ששולמו לתובעת בגין דיור והוצאות נלוות וכן, בגין עוגמת נפש ועלות פינוי חפציה של התובעת מדירת הנתבע 1 (להלן: "אילת").

 

y להלן תשתית העובדות הצריכות להכרעה

2.    התובעת, ילידת 1943, גרושה ואם לשני ילדים בגירים, הוכרזה עובר לתקופה הרלבנטית לתביעה כפושטת רגל וזאת, עקב חובות אליהם נקלעה.

 

3.    במהלך חודש 3/01 פרסם אחיו של אילת, הנתבע 2 (להלן: "גיורא"), מודעה בעיתון מקומי בעיר חולון בזו הלשון: "דרושה בחולון, מגורים + אחזקת בית + שכר". במסגרת מודעה זו ביקש גיורא לאתר עובדת אשר תתגורר ותטפל באחזקת הבית של אחיו אילת, הסובל ממחלת הסכיזופרניה.

התובעת נענתה למודעה והציעה לנתבעים את שרותיה.

 

4.    לאור ההסכמה שבין הצדדים, נערך ביום 3.4.01 הסכם עבודה, עליו חתמו התובעת מצד אחד והנתבעים מן הצד האחר.

 

מפאת החשיבות הנודעת להסכם לצורך ההכרעה בשאלות מושא המחלוקת מוצאים אנו לנכון להביא חלקים ממנו כלשונם, כדלקמן:

"הנדון: הסכם עבודה גב' ויקטוריה ברדה ...

1.     הנני לאשר בזאת, כי ידוע לי כי הנכם הבעלים והמחזיקים הבלעדיים של דירה אשר כתובתה... (להלן: "הדירה") וכל הזכויות המתיחסות אליה וכל הרכוש המצוי בה.

2.     הנני מסכימה לטפל, לנקות, לבשל, לכבס, לגהץ ולתחזק את הדירה (להלן: "עבודתי") ולבצע בה את כל העבודות – במסירות, ברציפות, בחריצות ובנאמנות מיום חתימת הסכם זה ועד לסיומו כמפורט להלן.

3.     הנכם מסכימים כי אתגורר בדירה בגפי במהלך תקופת עבודתי ולצורכי ביצוע עבודתי בלבד.

4.     הנכם מסכימים לשלם לי עבור עבודתי, מדי חודש בחודשו סך של 1,500 ש"ח, ביום העשירי בכל חודש וחודש לכל המאוחר במהלך תקופת עבודתי. תשלום זה מהווה את התמורה המלאה הסופית עבור עבודתי.

5.     אתם ו/או אני רשאים להפסיק את עבודתי ולבטל את ההסדר ביננו המתואר במכתבי זה, בהסכמה או באופן חד צדדי, בהתראה מראש של שבועיים.

6.     הנני מאשרת בזה כי אין לי ולא יהיו לי נגדכם ו/או מי מכם בעתיד, כל תביעות מכל מין או סוג ו/או כל טענה או מענה הנובעת מכל תביעות הנוגעות לקניינכם ולהחזקתכם הבלתי מעורערת בדירה, ובכל הזכויות וכל הרכוש המצוי בה, בלי יוצא מן הכלל.

למען הסר ספק, הנני מצהירה כי יאופשר לי לגור בדירה אך ורק לצורך ביצוע עבודתי ולתקופת עבודתי בלבד וכי עם גמר עבודתי הנני מתחייבת לעזוב את הדירה לאלתר.

ברור ומובן לי כי המנעותי מעזיבת הדירה במועד כאמור, תהווה עילה לפינויי מהבית על ידכם לאלתר ולא יהיו לי כל טענה או מענה בקשר לכך. עם זאת, לא נשלל מכם כל סעד אחר המוקנה לכם על פי כל דין בגין נזקים אשר יגרמו לכם כתוצאה מהמנעותי לעזוב את הדירה עם סיום עבודתי בבית כפי שהתחייבתי.

מבלי לפגוע באמור לעיל, מוסכם על ידי כי פיצויים מוסכמים בסך של 200 ש"ח ישולמו לכם על ידי, בגין כל יום שהותי בדירה לאחר סיום עבודתי…"  (ראה - נספח ב' לכתב התביעה)

5.    אין חולק על כך, כי ביום 12.5.02 חתמו הצדדים על הסכם עבודה נוסף, בו נכתב, בין היתר, כי התובעת עבדה עבור אילת החל מיום 3.4.01 בעבודות משק בית שונות הכוללות, בין היתר, בישול, ניקיון, כיבוס, גיהוץ ורכישת מצרכים וכי בתמורה לעבודתה קיבלה שכר שחלקו שולם לה בכסף וחלקו האחר שולם לה, בהסכמתה, בשווה כסף (בדיור, באוכל ובמצרכים שונים).

 

במסגרת הסכם זה הצהירה התובעת כי היא קיבלה ממעבידה את מלוא המגיע לה בגין תקופת העבר וכי המעביד מעוניין להמשיך ולהעסיק אותה בעבודות משק הבית.

בהסכם זה נקבע עוד כי תפקידה של התובעת יהיה לבצע את עבודות משק הבית בביתו של אילת וכי במשך תקופת עבודתה היא לא תעסוק בכל עבודה אחרת, בין בשכר ובין שלא בשכר, אלא אם קיבלה את הסכמת המעביד לכך בכתב ומראש. התובעת אף התחייבה להודיע למעבידה על כל היעדרות מעבודתה באופן מיידי ולפחות 24 שעות מראש.

 

אשר לשעות העבודה - נקבע בהסכם כי התובעת תבצע את עבודתה בימים ובשעות הנוחות לה וכי בכל מקרה לא תעבוד מעבר ל-43 שעות בשבוע.

 

אשר לתשלום השכר נקבע בהסכם כך:

"10. בהסכמתה המלאה של העובדת, ישולם לה חלק משכרה בכסף וחלקו האחר בשווה כסף: בדיור שהמעסיק יעמיד לרשותה לאורך כל ימי השנה, ובאוכל ומצרכים אחרים שהוא יספק לה.

11.   כמו כן, בהסכמתה של העובדת ישולמו לה דמי הבראה המגיעים לה ביחד עם וכחלק משכר עבודתה.

12.   נכון ליום חתימת הסכם זה מתחלק שכר עבודתה של התובעת כדלקמן:

תשלום בכסף:

1,357 ש"ח (ברוטו) לחודש

143 ש"ח (ברוטו) לחודש ישולמו לעובדת כדמי הבראה.

 

תשלום בשווה כסף:

דיור בשווי של 1,500 ש"ח לחודש

אוכל ומצרכים אחרים - העובדת תקבל מדי שבוע סך של 200 ש"ח לרכישת אוכל ומצרכים אחרים עבורה. היינו סך של 866 ש"ח לחודש.

יובהר, כי העובדת מקבלת ותמשיך לקבל מהמעביד מדי שבוע, סך של 400 ש"ח לרכישת אוכל ומצרכים אחרים הן עבורה והן עבור מר אילת אורון. מוסכם על העובדת כי מחצית הסכום הנ"ל, קרי – סך של 200 ש"ח, משמש אותה לצורך אוכל ומצרכים אחרים שלה באופן אישי."  

(ראה - סע' 10-12 לנספח ג' לכתב התביעה)

 

בנוסף נכתב בהסכם העבודה כי התובעת מאשרת כי ידוע לה שהמעביד משלם במקומה ועבורה את חלקה היחסי (50%) בתשלומי הארנונה, המיסים העירוניים, החשמל, המים, הטלפון, הגז, מיסי וועד בית ואגרת הטלויזיה והכבלים החלים על הדירה.

 

כמו כן, הוסכם כי ככל שיקבע ע"י ערכאה שיפוטית מוסמכת כי התובעת זכאית לתשלומים כלשהם המגיעים לה מהמעביד, הרי שהתובעת מתחייבת להשיב למעביד את כל הסכומים שהוא שילם עבורה ובמקומה בגין הדירה וזאת, ממועד החתימה על ההסכם.

בהסכם אף נכתב, כי התובעת תהיה זכאית לדמי מחלה לפי חוק, לימי חופשה על פי הדין וכי היא לא תהיה זכאית לתשלום נוסף בגין ימי חג (ראה - נספח ג' לכתב התביעה).

 

6.    מהראיות עולה כי התובעת אכן התגוררה עם אילת במהלך התקופה שמיום 3.4.01 ועד למועד פיטוריה, כפי שיפורט בהמשך, כאשר במהלך אותה תקופה היא אכן טיפלה במשק הבית בדירתו של אילת בהתאם לקבוע בהסכם העבודה.

 

עם זאת, בין הצדדים נטושה מחלוקת ביחס לשאלה – מה היה היקף עבודתה של התובעת אצל הנתבעים:

בעוד שהתובעת טוענת כי היא עמדה לרשות הנתבעים משך כל שעות היממה ובמשך כל תקופת העסקתה, הרי שלטענת הנתבעים התובעת עבדה לא יותר מאשר מספר שעות שבועיות בודדות (ראה - סע' 19 לכתב התביעה בהשוואה לסע' 14 לכתב התביעה שכנגד).

 

7.    אין חולק על כך שביום 21.8.05 נשלח לנתבעים מכתב מעמותת "קו לעובד" בענין תנאי העסקתה של התובעת.

 

במכתב זה נכתב כי על-פי התקנות המחייבות אף מעסיקים של עובדים זרים - הסכומים המאושרים לזקיפה כהכנסה בגין אש"ל לא עלו על 600 ש"ח לחודש וכי בנוסף זכאי העובד על פי חוק לשכר מינימום בתוספת 30% במקרים בהם העובד נשאר ללון בבית המעביד במסגרת תפקידו. כמו כן, נכתב במכתב הנ"ל, כי עובד זכאי לחופשה שנתית, דמי חגים, הפרשות לקופת תגמולים ולביטוח הלאומי.

משכך, נדרשו הנתבעים  "להסדיר את כל תביעות העובדת על פי דיני העבודה, וזאת תוך 15 יום מתאריך מכתבנו" וכי ככל שלא תתקבל תשובה שהענין הוסדר לשביעות רצונה של התובעת, תאלץ האחרונה להגיש תביעה לביה"ד לעבודה על כל המשתמע מכך מבחינת פיצויי ההלנה המתחייבים (ראה - נספח ד' לכתב התביעה).

 

אין חולק אף על כך כי סמוך לאחר שהתקבל מכתבה של עמותת "קו לעובד" אצל גיורא, החליט גיורא לסיים את העסקת התובעת באופן מיידי ובהתאם לכך הוא מסר בידי התובעת, באמצעות בא כוחו, מכתב פיטורים מיום 2.9.05 שכותרתו: "ניצול יחסי תלות, הפרת אמון ומעשי מרמה".

במכתב זה כתב גיורא לתובעת כי הוא מודיע לה על הפסקת עבודתה באופן מיידי וכי עליה  לפנות את הדירה לאלתר. זאת, מהטעם שלטענתו התגלה לו לאחרונה שהיא (התובעת) ניצלה את יחסי התלות שפיתח כלפיה אילת וכי השפעתה הבלתי הוגנת גרמה לפגיעה בבריאותו ולנזק כלכלי חמור. לטענתו של גיורא, התובעת ניצלה את מצבו הבריאותי של אילת והשתמשה בו "להזנת תאוותך להימורים וחמדתך לקניות".

 

במכתבו הנ"ל הוסיף גיורא וכתב כי התובעת פעלה להוצאת כספים מאילת עבור ביגוד, הנעלה ומותרות וזאת, מעבר לשכר ששולם לה ובכך הפרה את הסכם העבודה ושמה ללעג את חובתה למלא את תפקידה בנאמנות ובמסירות. התובעת אף התבקשה שלא ליצור קשר עם אילת ולא להפגש עימו. גיורא אף הודיע לתובעת, במכתבו הנ"ל, כי בנסיבות אלה היא (התובעת) לא תהיה זכאית לתשלום פיצויי פיטורים או חלף הודעה מוקדמת (ראה - נספח י"ג לתצהיר גיורא).

 

8.    בנסיבות הללו, נטושה בין הצדדים מחלוקת ביחס לסיבות לפיטורי התובעת –

בעוד שהתובעת טוענת כי היא פוטרה בתגובה למכתב הדרישה לקבלת זכויותיה (כפי שנכתב על-ידי עמותת "קו לעובד"), הרי שהנתבעים טענים כי התובעת פוטרה לאחר שהתגלה לגיורא כי "התובעת השתלטה על רוחו וכספו" של אילת.

 

9.    בעקבות פיטורים אלה - שנעשו לגרסת התובעת באופן ברוטלי ואלים - הוגשה ביום 14.9.06 התביעה שבפנינו, כאשר בעקבותיה הוגשה התביעה שכנגד.

 

yyy

 הכרעה

y זכאות התובעת לתשלום הפרשי שכר

נקדים ונציין כי לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה כי דין תביעתה של התובעת לתשלום הפרשי שכר – להדחות וזאת, מהטעמים שיפורטו להלן:

 

10.  לכשעצמנו לא שוכנענו כלל ועיקר כי התובעת העמידה עצמה לרשות העבודה משך 24 שעות ביממה. יתרה מזו, התובעת לא השכילה לשכנענו כי היא אף עבדה במשרה מלאה, כאשר ממכלול הראיות ועל פי הגיונם של דברים סביר להניח שהתובעת עבדה מספר מצומצם של שעות בשבוע, בהן עסקה בעיקר בניהול משק בית מצומצם, שכלל אותה ואת אילת.

זאת, בשים לב לכך שהדירה בה התגוררה התובעת עם אילת היתה דירת 3.5 חדרים שהשתרעה על 80 מ"ר בלבד, כאשר חדר אחד אוייש על-ידי התובעת ובשים לב לכך שאילת היה עצמאי לחלוטין בכל תפקודי היומיום ולא נזקק לטיפול סיעודי.

 

11.  עוד יאמר בהקשר זה, כי מהראיות עולה שבמהלך חלק מהתקופה הרלבנטית לתביעה המשיך אילת לעבוד כעובד מן המניין בחברת "בזק" וזאת, עד לפרישתו לפנסיה מוקדמת (בשנת 2003), כאשר לאחר מכן הוא נהג לפקוד באופן קבוע ועצמאי את מועדון גמלאי "בזק" ומאוחר יותר אף פעל כמתנדב בספרייה העירונית (ראה - עמ' 6 לפרוטוקול ש' 17-23).

 

התובעת אף הודתה כי אילת נהג להתנייד מחוץ לביתו באופן עצמאי וללא ליווי (ראה - עמ' 7 לפרוטוקול ש' 1-2). כמו כן, הודתה התובעת כי היא לא נדרשה לסייע לאילת ברחיצה, בהיגינה אישית, בהלבשה ובביצוע פעולות אכילה ושתיה (ראה - עמ' 7 לפרוטוקול ש' 10-19).

יצוין, כי בפני ביה"ד העיד מומחה בתחום הפסיכיאטריה, דר' גולדברגר, ומעדותו עולה כי בתקופה הרלבנטית לתביעה היה אילת במצב נפשי מאוזן ולא נדרש להשגחה 24 שעות ביממה   (ראה - עמ' 20 לפרוטוקול ש' 13-16). בנוסף יאמר, כי מהראיות עולה עוד כי לאחר פיטוריה של התובעת התגורר אילת בגפו.

 

12.  זאת ועוד, התובעת נדרשה לפרט במהלך עדותה מה היה מספר שעות עבודתה בביתו של אילת ואילו פעולות ביצעה במהלך שעות עבודתה ומשך כמה זמן, אולם היא התקשתה להשיב באופן המשכנע בהיקף עבודתה הנטען. כך למשל, משנתבקשה התובעת לאשר כי היא לא עבדה יותר מ-43 שעות בשבוע היא השיבה – כי היא עבדה יותר מ-10 שעות בשבוע.

אנו סבורים, כי העובדה שהתובעת בחרה לתאר את מתחם השעות בהן עבדה סביב 10 שעות דווקא מלמדת קרוב לוודאי על כך שמספר זה אכן שיקף - כנראה על דרך הגזמה - את מספר השעות שנדרשה התובעת להשקיע בעבודה בביתו של אילת. מספר שעות שהינו נמוך בהרבה מהיקף העסקה של עובד במשרה מלאה ואף מזה של עובד בחצי משרה ואפילו שליש הימנה   (ראה - עמ' 8 לפרוטוקול ש' 16-18).

יתרה מזו, התובעת התבקשה לציין מה היו הפעולות אותן ביצעה במהלך 10 שעות עבודה ועל כך השיבה, בין היתר, כי היא ניקתה שעתיים ביום בממוצע, כיבסה מדי יום ועשתה קניה מרוכזת אחת לשבוע, תוך שהיא מקדישה שעה ביום בממוצע לבישול. גם אם נצרף את מספר השעות שנקבה התובעת - על בסיס ההנחה הסבירה בנסיבות הענין שהיא לא המעיטה במספר שעות העבודה שנקבה בהשוואה למצב בפועל - הרי שיוצא כי התובעת עבדה במשק הבית הרבה פחות מ-43 שעות שבועיות (ראה – עמ' 8 לפרוטוקול ש' 20-26 ובעמ' 9 ש' 1-4). 

 

ערים אנו לטענה של התובעת כי חלק מזמנה הוקדש לשיחות עם אילת ולבילוי עימו, אלא שבהקשר זה יש לומר כי ספק בעינינו האם יש לראות בהעברת הזמן בדרך זו משום ביצוע עבודה. זאת, בשים לב לכך שהתובעת לא נדרשה לעשות כן בהסכם העבודה.

זאת, בשים לב לכך שביתו של אילת היה גם ביתה של התובעת והיא היתה שותפתו לדירה ובשים לב לכך שלא הוכח צורך נפשי של אילת בקיום שיחות עם התובעת או בתמיכתה הנפשית ושעה שאין חולק על כך שחרף מחלתו השתלב אילת בשוק התעסוקה ובפעילויות חברתיות שונות מחוץ לה, כאמור לעיל.

 

13.  יתרה מזו, ניתן היה להתרשם מהראיות כי במהלך השנים נרקמה בין התובעת לבין אילת מערכת יחסים טובה, אשר אך טבעי הוא כי כפועל יוצא ממנה, ניהלו השניים מעת לעת גם שיחות ואולי אף שיחות נפש, כאשר לא ברור כלל אם בשיחות האלה היה זה דווקא אילת שהיה תמיד הצד הנתמך.

לא למותר לציין, כי אפילו קיבלנו את עמדת התובעת, לפיה – השיחות שערכה עם אילת היו חלק מעבודתה, הרי שלא שוכנענו כלל ועיקר כי שיחות אלה דרשו מהתובעת שעות ארוכות ביום כפי שניסתה להציג זאת בדיעבד.

 

14.  לאור כל האמור, אנו קובעים כי התובעת לא עבדה בהיקף של משרה מלאה וכי מהראיות עולה כי היקף עבודתה לא עלה על מספר מצומצם של שעות בשבוע שהסתכם אף בפחות משליש משרה. לאור זאת, אין לומר כי הסכומים שקיבלה התובעת תמורת עבודתה, בהתחשב בהיקף העסקתה המוגבל, היו נמוכים משכר המינימום.

 

15.  על אף שדי בדברינו אלה על מנת לדחות את התביעה, הרי שלמעלה מן הצורך נוסיף כי גם לו השתכנעו בכך שהתובעת עבדה בהיקף של משרה מלאה – וכאמור לא זו היא עמדתנו – הרי שלא היה בכך כדי לקבל את תביעתה לתשלום הפרשי שכר. תביעה המתעלמת ממלוא התמורה שקיבלה התובעת, לרבות זו שקיבלה בשווה כסף. בענין זה מכוונים אנו להוצאות בגין המדור והכלכלה בהם נשאו הנתבעים.

 

כפי האמור, בהסכם העבודה השני שנערך עם התובעת נקבע כי לתובעת ישולם סך ברוטו של 1,357 ש"ח, תשלום כספי נוסף במזומן עבור מזון בסך של 866 ש"ח וכן ניתן לה דיור בשווי של 1,500 ש"ח לחודש; דהיינו – התובעת קיבלה תשלום בסך של 2,223 ש"ח בכסף וסך של 1,500 ש"ח בשווה כסף (בדיור). סה"כ קיבלה התובעת סך של 3,723 ש"ח נכון ליום 12.5.02.

זאת, מעבר לתשלומים הנלווים בגין חשמל, גז ומיסים עירוניים בהם נשא אילת.

 

במועד הנ"ל עמד שכר המינימום על סך של 3,266.58 ש"ח; דהיינו – שכרה של התובעת כולל התשלום בשווה כסף, עלה על שכר המינימום.

נזכיר כי סעיף 3 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 קובע כי מותר, בהסכמת העובד, לשלם חלק משכר העבודה באוכל ובמשקאות המיועדים לצריכה במקום העבודה (להוציא משקאות משכרים), או בדיור אם דרך תשלום זו נקבעה בהסכם קיבוצי או בחוזה העבודה או שהינה נוהג מקובל בתנאי העבודה ובלבד שהשווי המיוחס לכל אלה לא יעלה על המקובל בשוק.

 

במקרה דנן, התשלום של חלק מהשכר בשווה כסף (במדור) הוסדר בחוזה העבודה ואילו התובעת לא טענה ולא הוכיחה כי השווי שנזקף בגין מדור עלה על המקובל בשוק.

 

16.  ערים אנו לטענת התובעת בדבר יחס בלתי סביר בין הסכום שנזקף מתוך שכר העבודה עבור מדור לבין הסכום ששולם לה במזומן, כאשר לטענתה – הנתבעים לא היו רשאים לשלם בשווה כסף חלק ניכר משכרה כפי שנעשה בפועל.

התובעת אף הסתמכה בטענתה זו על תקנות עובדים זרים וכן על פסיקתו של ביה"ד הארצי לעבודה בע"ע 300333/97 עליזה ואברהם דהן נ' רמונה קבררה, פד"ע לז 755 (להלן: "פס"ד קבררה").

עם טענה זו של התובעת אין בידינו להסכים. שכן, לדעתנו לשאלה – איזה חלק יחסי מן השכר ניתן לשלם בהסכמת העובד באוכל או במדור – אין ליתן תשובה מוחלטת והדבר תלוי בנסיבות הענין ובעיקר בתשובה שתנתן לשאלה – האם בתשלום שכר במזון או בדיור בהיקף מסוים יש משום ניצול לרעה של חולשתו של העובד או יש כדי להרע את מצבו בהשוואה למצב בו היה משולם חלק קטן יותר מהשכר באוכל ובמדור.

בהקשר זה צודקים לטענתנו הנתבעים הטוענים כי אין לגזור מהוראות חוק עובדים זרים ותקנותיו, המגבילות את היקף התשלום בשווה כסף, לעניינה של התובעת. זאת, בשים לב לכך שחיקוקים אלה נועדו להגן על עובדים זרים המגיעים ארצה ומשאירים את בני משפחותיהם הנסמכים על תמיכתם הרחק מכאן. מכאן גם הצורך להבטיח לעובדים אלה תשלום סביר בכסף בגין עבודתם לצורך תמיכה בבני משפחתם ובשים לב לתקופת העסקתם המוגבלת בארץ.

 

מצבה של התובעת כעובדת ישראלית אינו דומה למצבם של העובדים הזרים.

יתרה מזו, נוכח הנסיבות האישיות של התובעת - פושטת רגל, חסרת דיור - ניתן להניח כי לו היתה התובעת עובדת בעבודה אחרת היא היתה נדרשת למצוא לעצמה קורת גג בתשלום והיתה גם נאלצת להוציא חלק ניכר משכרה לצורך תשלום שכר דירה. מכאן – שמצבה עקב ההסדר שנהג בין הצדדים של תשלום בשווה כסף לא הורע בהשוואה למצב בו היתה מקבלת תשלום מלא בכסף ללא דיור.

נחזור ונציין כי מצבה של התובעת אף לא חייב את ההגנה המיוחדת הקבועה בחוק עובדים זרים נוכח השוני בין נסיבותיה האישיות לנסיבותיהם האישיות של עובדים אלה, כפי שפרטנו לעיל. נוסיף על כך, כי שעה שאנו קובעים שהיקף התשלום בשווה כסף במקרה דנן (בגין דיור) היה סביר, מביאים אנו בחשבון אף את העובדה שהתובעת לא נדרשה להוציא למעשה כל הוצאה בגין אחזקת הבית וכל דמי האחזקה - כולל תשלום מיסים עירוניים, חשמל, מים, גז וטלפון – הוטלו על הנתבעים.

 

בהקשר זה ולמעלה מן הצורך נציין כי נסיבות המקרה שבפנינו אינן דומות כלל לנסיבות שנדונו בפס"ד קבררה עליו השליכה התובעת יהבה, נוכח נסיבותיה האישיות הקשות של התובעת שם, נוכח העובדה שבאותו מקרה קבע ביה"ד כי מדובר בעובדת זרה שיש להחיל עליה את תקנות עובדים זרים (איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכוי מהשכר בגין מגורים הולמים), התש"ס – 2000.

באותו ענין אף נקבע כי לא היה ידוע שוויו הכספי של מרכיב האש"ל בשכר המינימום, רכיב ששוויו הוכח ולא נסתר במקרה דנן.

 

17.  לאור כל האמור, אנו דוחים את התביעה לתשלום הפרשי שכר במלואה.

 

y זכאות התובעת לתשלום בגין עבודה בימי מנוחה

18.  אשר לתביעה לתשלום בגין עבודה בימי המנוחה השבועית – הרי שאנו דוחים רכיב תביעה זה לאור קביעותינו לעיל ומשלא הוכח כי התובעת נדרשה לעבוד בימי המנוחה השבועית ובחגים ושעה שעולה גם מעדות התובעת כי היא היתה חופשית לקבוע את שעות עבודתה כרצונה   (ראה - עמ' 7 לפרוטוקול ש' 20-21).

y זכאות התובעת לתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת

נקדים ונציין כי לאחר שעיינו בחומר הראיות, הגענו למסקנה כי התובעת זכאית לתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת נוכח פיטוריה וכן כי יש לדחות את טענת הנתבעים לפיה – התקיימו הנסיבות המצדיקות שלילה של פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת.

 

להלן נפרט את הטעמים שהובילונו למסקנה זו, כדלקמן:

 

19.  כפי האמור, אין חולק על כך שהתובעת פוטרה ללא הודעה מוקדמת על-ידי גיורא בהתאם למכתב מיום 2.9.05.

כידוע, חובת ההוכחה בכל הנוגע לטענה בדבר קיום נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים ו/או חלף הודעה מוקדמת - מוטלת על המעביד הטוען לשלילה. במקרה דנן, טענו הנתבעים כי התובעת עשקה את אילת והוציאה ממנו כספים במרמה.

 

יש לציין כי אכן הוכח שהתובעת פנתה לאילת וביקשה ממנו לשלם בכרטיס האשראי שלו בגין רכישת כרטיסי זכיה במפעל הפיס וזאת, בהיקפים ובתאריכים, כדלקמן:

§          חיוב מיום 11.7.04 בסך 2,000 ש"ח.

§          חיוב מיום 1.12.04 בסך 2,400 ש"ח.

§          חיוב מיום 27.1.05 בסך 1,245 ש"ח.

§          חיוב מיום 14.4.05 בסך 375 ש"ח (ראה - נספחי ב' לתצהיר אילת).

 

בהקשר זה היתה זו התובעת שהעידה כי אילת לא נהג לרכוש כרטיסים להגרלת הפיס וכי החיובים בכרטיס נעשו עבורה (ראה - עמ' 13 לפרוטוקול ש' 14-24). עם זאת, בחקירתו הנגדית לא סתר אילת את גרסת התובעת, לפיה – לפחות חלק מהכספים שהוא נתן לתובעת הופחתו משכרה וניתנו למעשה לתובעת כהלוואה. משנשאל אילת מה קרה עם החלק האחר של הכספים, הוא השיב כי אינו זוכר (ראה - עמ' 25 לפרוטוקול ש' 22-25).

עולה אפוא מהדברים כי לא הוכח כי התובעת עשקה את אילת וכי נטלה לכיסה כספים מעבר לסכומים שהיתה זכאית להם על-פי הסכם העבודה.

 

20.  יש מקום להוסיף ולהעיר בהקשר זה, כי לטעמנו נפל פגם בהתנהלות התובעת, אשר פנתה לאילת בבקשה לעשות שימוש בכרטיס האשראי שלו לצורך קבלת הלוואה לשם רכישת כרטיסי זכיה במפעל הפיס. זאת, בשים לב לכך שהתובעת הודתה שהיתה מודעת למחלתו הנפשית של אילת. משכך, היה עליה להקפיד ולדבוק בהסדר העבודה שנערך בין הצדדים ולהמתין לתשלום שכרה בתום חודש העבודה ולא לבקש טובות הנאה מאילת, שהתקשה לעמוד אולי בלחצים מצידה.

עם זאת, נוכח העובדה שלא שוכנענו כי הכספים לא נוכו משכרה של התובעת ונוכח העובדה שמהראיות עולה כי התנהלות זו של קבלת הלוואות מאילת לצורך רכישת כרטיסי זכיה במפעל הפיס השתרעה משך תקופה ארוכה והחלה (לפי רישומי כרטיס האשראי) למעלה משנה לפני מועד פיטוריה של התובעת – הרי שסבירה יותר בעינינו ההנחה, לפיה התובעת פוטרה מעבודתה בסמיכות לקבלת המכתב מעמותת "קו לעובד" וזאת, לאור דרישותיה הכספיות במכתב זה ולא לאור השימוש לרעה שעשתה ביחסיה עם אילת.

בקובענו זאת, ערים אנו לגרסתו של גיורא, אשר העיד כי נודע לו על מעשיה של התובעת רק בתקופה האחרונה לעבודתה, כשחש נסיגה במצבו הבריאותי של אילת ולאחר שחקר לעומק את איתותיו של אחיו ואז הוא גילה כי התובעת השתלטה על רוחו וכספו.

 

דא עקא, שאנו לא השתכנעו מגרסה זו, הן בשים לב לכך שהיא לא מצאה כל ביטוי בתצהירו של אילת, אשר הוא היה מן הסתם המקור שנחקר לעומק על-ידי גיורא והן בשים לב לכך שמהראיות עולה כי הוצאותיו הכספיות של אילת, לרבות חיובי האשראי, היו פתוחים בפני גיורא כספר הפתוח, מהטעם שגיורא היה שותף בחשבונו של אילת.

 

21.  לאור כל האמור, מסקנתנו היא כי ככל שהיה טעם לפגם בהתנהלות התובעת אשר ביקשה מעת לעת הלוואות מאילת לצורך רכישת כרטיסי הימורים, הרי שהדבר היה ידוע לגיורא והוא מסיבותיו הסכין עימן. 

משכך, אין זה סביר בעינינו כי פיטורי התובעת נעשו על רקע זה.

 

22.  עולה אפוא מן המקובץ כי הטעם האמיתי לפיטורי התובעת היה נעוץ במכתב הדרישה מעמותת "קו לעובד". לכן, מסקנתנו היא כי התובעת זכאית לתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת וזאת, על בסיס השכר ששולם לה בפועל; קרי - 3,723 ש"ח  (=866 + 1,500 +  1,357).

מאחר והתובעת עבדה תקופה של 4 שנים ו-5 חודשים, הרי שהיא זכאית לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 16,443 ש"ח.

כמו כן, זכאית התובעת לתשלום חלף הודעה מוקדמת בסך של 3,723 ש"ח.

 

y זכאות התובעת לתשלום שכר עבודה בגין חודש 8/05

23.  אין חולק כי התובעת עבדה במהלך כל חודש 8/05 וכי במהלך תקופה זו היא המשיכה להתגורר בביתו של אילת וקיבלה תמורה בשווה כסף עבור דיור וכן תשלום במזומן עבור כלכלה. עם זאת, לתובעת לא שולם הסכום במזומן בסך של 1,357 ש"ח, כאשר לטענת הנתבעים הסכום קוזז כנגד הנזקים שגרמה להם התובעת.

 

אשר לדעתנו יאמר – כי יש לדחות את טענת הנתבעים בענין זה, אשר לא הוכיחו נזקים אותם היו זכאים לקזז, וזאת כפי שיבואר בהמשך ובהתיחס לרכיבי התביעה שכנגד.

אי לכך, התובעת זכאית לתשלום הסך של 1,357 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.9.05 ועד למועד התשלום בפועל.

 

y זכאות התובעת לתשלום בגין פדיון חופשה

24.  במהלך תקופת עבודתה היתה התובעת זכאית ל-8 ימי חופשה (= 24 ימים * 1/3 משרה) ואשר הנתבעים לא הוכיחו כי התובעת ניצלה את ימי החופשה שעמדו לזכותה.

אי לכך, התוצאה היא כי התובעת זכאית לתשלום פדיון חופשה בסך של 993 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.9.05 ועד למועד התשלום בפועל.

 

yyy התביעה שכנגד

25.  הנתבעים הגישו כאמור, תביעה שכנגד, במסגרתה עתרו להשבת כספים שהוציאה התובעת מאילת שלא כדין, להשבת הסכומים ששולמו לתובעת בגין הוצאות דיור והוצאות נלוות בהתאם לסעיף 21 להסכם העבודה, להוצאות אחסון חפציה האישיים של התובעת שפונו מדירתו של אילת וכן לתשלום בגין עוגמת נפש.

 

26.  אנו סבורים כי יש לדחות תביעה זו על כל רכיביה וזאת, מהטעם שהנתבעים לא הוכיחו את היקף ההוצאות שהוציאה התובעת שלא כדין על חשבונם בגין "הימורים" וקניות וליתר דיוק – הנתבעים לא הוכיחו כי התובעת נותרה חייבת להם סכומים כלשהם בגין הוצאות שהוציאו עבורה.

 

הנתבעים אינם זכאים להחזר ההוצאות ששילמו עבור התובעת בגין דיור והוצאות נלוות. בשים לב לכך שסכומים אלה שולמו לתובעת כחלק משכר עבודתה ובגין עבודה שביצעה ואין הנתבעים זכאים להתנות עליו, אפילו עוגנה התנאה כאמור בסעיף 21 להסכם העבודה.

 

הנתבעים אינם זכאים לתשלום הוצאות אחסון, ראשית מהטעם שהוצאות כאמור לא הוכחו וזאת מעבר לטענה הסתמית שבכתב התביעה שכנגד ושנית מהטעם שלא שוכנענו כלל ועיקר שהנתבעים לא השתמשו בכוח יתר בלתי דרוש ובלתי מידתי על מנת לפנות את התובעת מדירתו של אילת.

 

27.  לאור קביעתנו דלעיל ונוכח פסיקתו של ביה"ד הארצי לעבודה ביחס לנסיבות החריגות בהן יפסק פיצוי בגין עוגמת נפש, הרי שיש לדחות את העתירה לתשלום פיצוי כאמור.

 

נוכח כל האמור, התביעה שכנגד נדחית.

 

yyy סוף דבר

28.  לאור כל האמור לעיל, הרי שאנו מחייבים את הנתבעים לשלם לתובעת, תוך 30 יום מהמועד בו יומצא להם פס"ד זה, את הסכומים הבאים:

§           סך של 16,443 ש"ח בגין פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.9.05 ועד למועד התשלום בפועל.

§           סך של 1,357 ש"ח בגין שכר עבודה לחודש 8/05, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.9.05 ועד למועד התשלום בפועל.

§           סך של 3,723 ש"ח בגין חלף הודעה מוקדמת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.9.05 ועד למועד התשלום בפועל.

§           סך של 993 ש"ח בגין פדיון חופשה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.9.05 ועד למועד התשלום בפועל.

§          יתר רכיבי התביעה והתביעה שכנגד – נדחים.

 

29.  נוכח העובדה שחלק הארי של התביעה שהגישה התובעת נדחה – הרי שאין צו להוצאות.

 

30.  המזכירות תשלח העתק מפס"ד זה לצדדים בדואר.

 

ניתן היום כ"א בטבת, תש"ע (7 בינואר 2010) בהעדר הצדדים.

 

קלדנית: דפנה ענוה-רז