אלון בן נתן נ. פ.זהר )אילת 993


 

   

מדינת ישראל


 

א  001791/07

בית משפט השלום

ב  א  י  ל  ת

 

07/01/2010

תאריך:

כב' השופט י. עדן

בפני:

 

 





אלון בן נתן

בעניין:

התובע

 דורפן אביבה

ע"י ב"כ עוה"ד:


 

 

נ  ג  ד

 


 

1 . פ.זהר (אילת 1993) בע"מ

2 . כלל חברה לביטוח בע"מ

הנתבע

הראל-מצלאוי רחל

ע"י ב"כ עוה"ד:


 

 

פסק דין

 

1.      זוהי תביעה לפיצוי בגין נזק שנגרם לתובע בשל נפילת מכשיר מדידה, אשר נגרמה עקב התרשלות נטענת של עובד הנתבעת 1.

 

2.      על פי כתב התביעה – התובע הוא מודד מוסמך אשר רכש לצורך עבודתו מכשיר מדידה משוכלל הניתן להפעלה בשלט רחוק, ושוויו הנטען כ – 155,000 ש"ח (להלן: "המכשיר").

 

         הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") ביצעה עבודות בקומת המסחר של מלון באילת, והנתבעת 2 היא המבטחת של הנתבעת.

 

ביום 27.03.2006 ביצע התובע עבודות מדידה באמצעות המכשיר בקומת המסחר של המלון האמור. לטענת התובע, מדובר בעבודה שבוצעה על פי הזמנת הנתבעת ובתיאום איתה לצורך עבודות שיפוץ שהנתבעת ביצעה.

 

לצורך ביצוע המדידה העמיד התובע את המכשיר על חצובה במרכז שטח פתוח בגודל של כ- 20 מ"ר, כאשר לצורך סימון מיקום המכשיר העמיד מצידו האחד את מזוודת המכשיר, ארגז פלסטיק בצבע אדום זוהר, ומצידו האחר את תיקו. התובע עצמו עמד במרחק של כ- 10 מטר מהמכשיר.

 

בעת שהמכשיר ניצב כאמור, פגע עובד של הנתבעת (להלן: "העובד") אשר פינה פסולת בניין מן האתר, במכשיר, והפיל אותו מחצובתו. זאת, כאשר העובד פינה מוטות אלומיניום באורך מספר מטרים ופנה בפתאומיות כשהוא פוגע במכשיר באמצעות המוטות.

 

המכשיר על חצובתו נחבטו בחוזקה ברצפה ולמכשיר נגרם נזק ניכר.

 

מיד לאחר התאונה ומשהסתבר כי המכשיר אינו מגיב, הועבר המכשיר למעבדת שירות של נציגת יצרנית המכשיר לבחינת האפשרות לתקנו, וכן נבדק המכשיר על ידי שמאי לצורך הערכת הנזק.

 

נטען כי לא היתה אפשרות ממשית לתקן את המכשיר הואיל ועלות התיקון הגיעה לכ – 100,000 ש"ח וכן תיקון המכשיר היה פוגע בדיוקו.

 

לפיכך נאלץ התובע לרכוש מכשיר חדש בעל תכונות זהות מדגם חילופי, במחיר 129,883 ¤, לאחר זיכוי בגין רכיבים של המכשיר שניזוק.

 

בנוסף נטען לאבדן 11 ימי עבודה עקב השבתת פעילות התובע המחושבים לפי 2,000 ש"ח ליום, עלויות משלוחים וטיסות בסך 680 ש"ח ושכ"ט שמאי בסך 2,400 ש"ח, וכל אלו הביאו לסכום של 154,963 ש"ח, אשר נוספו אליו הפרשי הצמדה וריבית.

 

3.      הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק. לטענת הנתבעת נסיבות התאונה לא הוכחו, התובע הוא העד היחיד לתאונה, לא הוכחה אחריות של הנתבעת, והתובע לא נקט באמצעי זהירות, לא הציב שלטים, לא הזהיר ולא הודיע, והפקיר את המכשיר ללא שמירה.

 

         עוד טוענת הנתבעת כי המכשיר היה בר תיקון, ולפיכך הנזק הוא בסך 80,093 ¤, לאחר קיזוז בלאי.

 

4.      העידו מטעם התובע הוא עצמו, והוגשה חוות דעת מטעמו של השמאי מר שלמה יגר, וכן הוגשו בהסכמה מסמכים.

מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת של השמאי מר אריה שיינר.

 

שני השמאים נחקרו.

 

מטעם הנתבעות לא העיד איש זולת השמאי.

 

5.      לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את הראיות וחוות הדעת, באתי למסקנה כי הנתבעת אחראית לפיצוי התובע בגין האירוע, אשר נגרם בשל רשלנות עובד מטעמה, וכי לתובע אשם תורם בשיעור של % 50. 

 

         בשאלת גובה הנזק, אשר יהווה את הבסיס לתשלום, שוכנעתי כי יש לקבל את טענות התובע, למעט לענין הנזק בגין השבתת פעילותו, אשר התקבל באופן חלקי.

 

על הנתבעות לפצות את התובע בסך השווה למחצית הסכום כפי שיפורט להלן, לאור האשם התורם המוטל עליו.

 

6.      התובע הוא העד היחיד לגבי התאונה ונסיבותיה. למרות היות עדותו היחידה, החלטתי לפסוק על פי עדות יחידה זו, בשים לב לכך שהנוכחים במקום היו התובע ועובד הנתבעת, והנתבעות לא הביאו את העובד להעיד.

 

התובע השיב בתשובות לשאלון אשר הוגשו (נ/2) כי הוא הודיע על התאונה, מיד לאחריה, למנהל העבודה של הנתבעת אשר התקשר למנהל הנתבעת.

 

אף אחד מאלו לא הגיע להעיד מטעם הנתבעת, ולא הוגשה מטעמה כל ראיה ביחס לאופן קרות התאונה, כמו גם לא השתלשלות הענינים בזמן שאחריה.

 

"על הכלל שאי-הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו, עמד בית-משפט זה בע"פ 112/52 בע' 254 מפי השופט זוסמן (כתארו אז), ובע"א 373/54, מול האותיות ב-ג, גם הוא מפי השופט זוסמן".

 

         ע"פ 522/84 ג'מאל דרויש סביחאת נ' מדינת ישראל פד' מא' (1) 551, עמוד 557.

 

"אכן, ככלל, אי-העדת עד רלוואנטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו..." (ראה: ע"א 240/77 [6], בעמ' 705, וע"פ 522/84, 539 [7], בעמ' 557). ברם, כפי שנאמר בע"א 373/54 [8], בעמ' 1142: "משלא הביא בעל-דין ראיה שהיתה ברשותו, עשוי (ההדגשה במקור - י' ק') הדבר - אך אינו חייב - לשמש יסוד למסקנה, שהראיה לא הובאה, כיון שהיתה פועלת לרעת בעל- הדין...""

 

                   ע"א 641/87 זאב קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פד' מד (1) 239, עמוד 245.

 

בעניננו לא הובא הסבר של ממש לאי הבאת העובד אשר נטען כי הוא זה אשר בפועל הפיל את המכשיר, כמו גם לאי הבאת מנהל העבודה.

 

אכן, לא בכל מקרה אי העדת עד תשמש כנגד בעל הדין שלא הביאו, אולם בעניננו, בהיעדר הסבר ובהיות העובד חיוני להוכחת טענות הנתבעות, יש להחזיק את אי העדתו כנגדן. כך גם לגבי מנהל העבודה, אשר יכול היה להתייחס לנתונים השונים במקום במועד התאונה.

 

7.       אני נותן אמון בעדותו של התובע. עדותו היתה מהימנה, ואני דוחה את הטענות לסתירות בה.

 

יצויין כי התובע, אשר הוא היחיד אשר העיד ביחס לקרות התאונה, ציין כי באותו רגע שבו אירעה התאונה הוא הסב את גבו למכשיר וכשהסב פניו וראשו חזרה המכשיר היה על הרצפה. (פרוטוקול עמ' 17 שו' 27-31).

 

לאור מהימנות עדותו של התובע, ואי הבאת עד רלוונטי מטעם הנתבעת, אני מוצא לנכון לקבל את התביעה ביחס לשאלת האחריות על בסיס עדותו היחידה של התובע.

 

8.       התאונה אירעה, על פי גירסת התובע, עת עובד הנתבעת פינה מהמקום מוטות אלומיניום. מדובר באולם רחב ידיים, וגם אם מצוי במרכזו מכשיר העומד על חצובה, הרי שעל העובד היה לתת דעתו לקיומו ולהיזהר עת מפנה הוא את המוטות.

 

התובע מעיד שלא היתה זו הפעם הראשונה שאותו עובד עבר במקום. הוא עבר באותו אולם מספר פעמים, התובע אינו זוכר כמה. (פרו' עמ' 16 שו' 10-17).

 

התובע מעיד כי מדובר בחלל פנוי ורחב ידיים אשר איפשר מעבר ללא פגיעה במכשיר. התמונות אשר הוגשו במסגרת נ/1 מאשרות זאת.

 

על אדם סביר, לתת דעתו לחפצים ומכשולים בדרך, וודאי שכך הוא כאשר מדובר בעובד אשר נמצא במקום בו נמצא איש מקצוע אחר, המציב מכשיר באמצעו של חלל בו מתבצע מעבר של אותו עובד.

 

בנסיבות בהן מדובר בחלל גדול המאפשר מעבר, ותשומת לב מצד אותו עובד יכולה היתה בנקל למנוע את התאונה, אין אלא לקבוע כי העובד לא נקט במידת הזהירות הסבירה אשר נדרש ממנו לנקוט.

 

זאת ועוד, במקום, בחדר ליד, היה מנהל העבודה של הנתבעת, על פי עדותו של התובע שלא נסתרה (פרו' עמ' 15 שו' 29 עד עמ' 16 שו' 1). כאמור גם מנהל עבודה זה לא הובא להעיד.

 

על מנהל העבודה היתה החובה להסביר לעובד ולהדריכו בדבר הזהירות הבסיסית אשר יש לנקוט בעת פינוי הפסולת.

 

אין בפני כל ראיה בקשר לכך.

 

אמנם התובע לא ראה את הרגע המדוייק של נפילת המכשיר. הוא הפנה את גבו למכשיר וכאשר הסב את ראשו אליו כבר היה המכשיר על הרצפה (פרו' עמ' 17 שו' 27-31), אך אין בכך כדי לגרוע מהמסקנה כי היה זה העובד שהפילו. העובד עבר במקום לפי עדות התובע, עם מוטות האלומיניום, ואין כל מסקנה סבירה אחרת לנפילת המכשיר שעמד על חצובה.

 

מכל האמור יש לקבוע כי האירוע נגרם בשל רשלנותו של עובד הנתבעת, אשר פינה מוטות אלומיניום בחוסר זהירות, ובלא שנתן דעתו למכשיר שניצב במרכזו של חלל רחב ידיים, אשר איפשר מעבר בטוח מצידי המכשיר.

 

9.         בהתאם לסעיף 13 (2) לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) לנתבעת אחריות שילוחית על מעשה של עובד אשר ביצע במסגרת עבודתו, ולפיכך עליה, ועל הנתבעת 2 כמבטחת, לפצות את התובע בגין נזקיו כתוצאה מהתאונה.

 

10.        הגם שהתאונה אירעה בשל רשלנות עובד הנתבעת, עולה מהשתלשלות הענינים כפי שהוכחה בפני, קיומו של אשם תורם משמעותי מצד התובע.

 

מדובר במכשיר מדידה יקר אשר מטבע הדברים, וכך גם התממש הדבר בעניננו, נפילתו עשויה להביא לפגיעה קשה בו.

 

בנסיבות אלו, על התובע נטל מוגבר בשמירה והשגחה עליו, ובפרט באזהרה מפני פגיעה בו עת הוא מוצב במקום בו צפויים אחרים לעבור בו.

 

התובע מאשר כי לא היתה זו הפעם הראשונה שאותו עובד של הנתבעת עבר שם. מכאן שהיה עליו לצפות את הסכנה, ולהזהיר מפניה.

 

התובע לא הזהיר את העובד, לא פנה אל נציג הנתבעת, ולא אמר מאומה ביחס להצבת המכשיר במקום.

 

הצבת מזוודה, הגם שהינה בצבע זוהר, ליד המכשיר ותיק בצד השני, אין בה כדי לצאת ידי חובת התובע להזהיר מפני פגיעה במכשיר.

 

על התובע היה להסב את תשומת ליבו של העובד ושל מנהל העבודה של התובעת, למצב הדברים בו הוא מציב מכשיר יקר ועדין על חצובה במרכז החלל כאמור.

 

באופן פשוט ניתן היה להציב שילוט מתאים או מגן מסביב למכשיר, ובכך להזהיר ולהסב את תשומת הלב לקיומו.

 

התובע לא עשה מאומה מאלו.

 

אם לא די בכך, התובע לא נשאר כל העת עם קשר עין רציף למכשיר. בקרות התאונה היה הוא עם גבו למכשיר.

 

על התובע לשאת באחריות לאי נקיטת אמצעי זהירות מצידו, באופן שאשמו התורם יופחת מהפיצוי לו הוא זכאי.

 

מדובר באשם תורם בשיעור גבוה, שכן התובע יכול היה באמצעים פשוטים להסב את תשומת לב העובד המסויים שהיה במקום, וכל אדם אחר, לקיומו של המכשיר, כמו גם להגן עליו, והוא חדל מלעשות כן.

 

אני מעריך את האשם התורם האמור בשיעור % 50.

 

11.        ביחס לגובה הנזק – מקובלת עלי ההנחה כי חישוב גובה הנזק צריך להתבסס על מחיר מכשיר חדש, בניכוי זיכוי בגין שרידי המכשיר הישן.

 

אני מוצא כי לתובע, אשר נדרש למכשיר לעבודתו, לא היתה אופציה חלופית למעט רכישת מכשיר חדש.

 

         טענת הנתבעות כי המכשיר ניתן היה לתיקון מתעלמת מעלותו של תיקון כאמור, כמו גם ממשמעות תיקון למכשיר כזה.

 

         השמאי מטעם התובע אישר כי ניתן היה לתקן את המכשיר, זאת בעלות המפורטת בחוות דעתו של 98,666 ש"ח, דבר השולל את כדאיות התיקון.

 

         לענין שלילת כדאיות התיקון אני מקבל את חוות דעתו של שמאי התובע. מכריעה בשאלת התיקון או רכישת המכשיר החדש, השאלה האם תיקון אכן היה מביא מכשיר מדידה עדין הצריך לדיוק לצורך עבודתו של התובע, לאותו מצב בו היה קודם לכן.

 

         השמאי מטעם התובע מעלה בחקירתו הנגדית ספק מסויים בקשר לכך (פרו' עמ' 7 שו' 19-21).

 

         התובע עצמו, שהינו מודד מוסמך, מעיד כי התיקון היה פוגע ככל הנראה במידת הדיוק שלו.

 

         בשים לב לעלות התיקון, בשילוב עם החשש מאי דיוק בעקבותיו, סבירה בעיני החלופה של רכישת מכשיר חדש.

 

         חיזוק למסקנתי זו אני מוצא בהערת המומחה מטעם התובע על כי לעיתים מגלים תקלה נוספת מעבר להצעת המחיר הראשונית.

 

מדובר במכשיר מדידה ואין לצפות מהתובע שיסתפק בתיקון המקים חשש לאי דיוק, מה גם שאולי הדבר יצריך תיקונים וכיול נוספים.

 

ההפרש בין תיקון למכשיר חדש אינו מצדיק תיקון בנסיבות האמורות.

 

12.       מהחשבונית (נספח ד' 7 לתצהירו של התובע) עולות העלויות הבאות:

 

         המכשיר החדש – 134,210 ש"ח.

         ערכת אביזרים נלווים למכשיר – 5,173 ש"ח.

         הפחתה בגין זיכוי עבור המכשיר השבור – 9,500 ש"ח.

 

         מכל האמור עלות המכשיר לאחר הזיכוי – 129,883.

 

לסכום זה יש להוסיף את שכ"ט השמאי בסך 2,400 ש"ח (נספח ז' לתצהירו של התובע).

 

התובע טוען להוצאות נלוות נוספות בסך 680 ש"ח בגין עלויות משלוחים, טיסות ונסיעות – הוגשו קבלות ע"ס 605 ש"ח בלבד, בגין משלוח וטיסה, אולם סבירות בעיני גם הוצאות נוספות לנסיעות.

 

13.       אשר לאבדן שכר למשך 11 ימי עבודה. בכתב התביעה טוען התובע לאבדן שכר בסך 2,000 ¤ ליום ותצהירו עבר לחישוב לפי מחירון בסך 1,700 ¤ ליום.

 

לא הוכח בפני אבדן של 11 ימי עבודה, כמו גם לא גובה הפסד השכר עבור כל יום.

 

ברורה הבעייתיות בחישוב מדוייק בגין הפסדי ימי עבודה כאשר החישוב מבוסס על דוחות מס הכנסה, וכלל לא ברור אם אמנם במנין ימים כאמור הושבתה עבודתו של התובע, האם יכול היה לדחות ביצוע עבודה מסויימת, וכמה ימים בדיוק נדרשו להטמעת המכשיר.

 

בנסיבות אלו, יש לבצע אמדן על ידי בית המשפט, ואני מעריך את אבדן השכר של התובע בסך 10,000 ש"ח.

 

14.       לאור כל האמור סך נזקו של התובע הינו כדלקמן:

 

         מכשיר חדש לאחר זיכוי – 129,883 ש"ח.

         שכ"ט שמאי – 2,400 ש"ח.

         הוצאות טיסות נסיעות ומשלוחים – 680 ש"ח.

         אבדן הכנסה בשל השבתה – 10,000 ש"ח.

 

         סה"כ נזקו של התובע – 142,963 ש"ח.

 

         התשלומים בוצעו בתאריכים שונים, ואני קובע כי הסכום האמור ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 12.7.2006. (תאריך הקבלה ד'5 על הסכום העיקרי של השכירות אשר קוזז לאחר מכן).

 

על הנתבעות לשלם לתובע מחצית סכום זה לאור אשמו התורם.

 

15.       אשר על כן אני פוסק כדלקמן:

 

            הנתבעות, יחד ולחוד, תשלמנה לתובע סך כולל של 71,481.5 ¤, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 12.7.2006

 

           בנוסף תישאנה הנתבעות, יחד ולחוד, בהוצאות משפט ושכ"ט בסך 7,500 ¤.

 

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

 


ניתן היום כ"א בטבת, תש"ע (7 בינואר 2010) בהעדר הצדדים.

י. עדן, שופט


 

 

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

כפוף לשינוי ניסוח ועריכה.

 

001791/07א  136 איטה רוט

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/F7DA5B613C54C0C4422576A40051A688/$FILE/A9DF513E752CADC7422576A10042B21C.html
תאריך: 
07/01/10
Case ID: 
1791_7
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : י. עדן
י. עדן
Powered by Drupal, an open source content management system