קירט נ. מ"י פמד פ פא-אילת-3641/2005


 

   

בתי המשפט

עפ 006524/09

בית משפט מחוזי באר שבע

הרכב: הנשיא י.  א?לון, השופטת ו. מרוז,  השופט י. שפסר

בפני

 

 



פלונית

בעניין:

המערערת

ע"י ב"כ עו"ד י. רבינוביץ

 


 

נ  ג  ד


 

מדינת ישראל

המשיבה

ע"י ב"כ עו"ד ט. אדיר - כהן

 

 

פסק דין

 

            השופטת ו. מרוז:

 

            כללי

1.         המערערת  הורשעה על פי הודאתה, בת.פ. 1747/06 בית משפט שלום באילת (כב' השופט יקואל) בעבירות שעניינן התנגדות למעצר חוקי לפי סעיף 47(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש) התשכ"ט-1969, העלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "החוק") ואיומים לפי סעיף 192 לחוק. הודאתה ניתנה במסגרת הסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים, בגדרו הוגש נגד המערערת כתב אישום מתוקן, אשר בעובדותיו הודתה.

 

2.         המערערת עתרה לצירופו של כתב אישום נוסף, אף הוא מתוקן, שהוגש נגדה בבית משפט שלום בראשון לציון (ת.פ. 4809/06), בגדרו היא הורשעה על פי הודאתה, בעבירות שעניינן, העלבת עובד ציבור לפי סעיף 288 לחוק ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו לפי סעיף 273 לחוק.

 

3.         לאחר הרשעתה בדין ובטרם הטיעונים לעונש, הורה בית המשפט לשירות המבחן להגיש תסקיר אודות המערערת, אשר ייבחן, בין היתר, את שאלת הרשעתה בדין.

 

4.         לאורך תקופה כבת שנתיים(!), נדחו הטיעונים לעונש מעת לעת, לנוכח המלצת  שרות המבחן לעקוב אחר המערערת ולבחון את תפקודה והלך רוחה. במהלך התקופה, שרות המבחן הגיש לבית המשפט שמונה(!) תסקירים אודות המערערת.

 

5.         בתסקיריו הראשונים, שרות המבחן נמנע ממתן המלצה, אולם, בחלוף הזמן ולאחר שנוכח בתפקודה התקין וברצונה להשתקם - שירות המבחן המליץ להימנע מהרשעתה וכן, המליץ להשית עליה עבודות של"צ.

 

6.         בדחותו את המלצת שרות המבחן, החליט בית המשפט, בגזר דין ארוך ומנומק, להותיר את הרשעתה של המערערת על כנה ולהטיל עליה עבודות של"צ בהיקף של 160 שעות, צו מבחן לתקופה של 12 חודשים ומאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים משך שנתיים והתנאי הוא, שהמערערת לא תעבור עבירות בהן הורשעה.

 

7.         בערעור זה, המערערת משיגה על גזר הדין, ככל שהוא נוגע להרשעתה בדין.

 

            העובדות

8.         כתב האישום המתוקן בת.פ. 1747/06 (בימ"ש שלום אילת), מגולל את מעשי המערערת כלפי שוטר מג"ב, ביום 3.8.05 אשר הגיע למקום המצא המערערת, עקב תאונה, בה היתה מעורבת כנוסעת. המערערת הבחינה שהשוטר בן מיעוטים והטיחה בו מילים קשות ומעליבות: "ערבי מסריח מגעיל, ערבים לא עושים לערבים רע, למה אתה רע". כאשר ביקש לעצרה כחוק, היא התנגדה למעצר ואיימה עליו, כי תהרגנו  וכן הוסיפה: "בן זונה, בן שרמוטה אני אתנקם בך". משהובאה לתחנת המשטרה, אמרה לשוטר: "דרוזי, נאצי, מניאק, כל הערבים בני זונות. אלוקים ייקח את כולכם" ובתוך כך, אמרה למתנדב שהיה עמו: "תן לי את הנשק, אני אהרוג אותו".

 

9.         בכתב האישום המצורף (ת.פ. 4809/06 – בימ"ש ראשל"צ) מתוארת התנהגותה של המערערת ביום 3.3.06, בעת שליוותה ידיד שנתפס נוהג ללא רישיון נהיגה תקף וללא פוליסת ביטוח בת תוקף. המערערת כינתה את אחד השוטרים, שערך לידידה את הדו"ח "מניאק, מזדיין, מי אתה בכלל" משביקש השוטר לעכבה, היא התנגדה, או אז, הוא הודיעה כי הינה עצורה ואף ביקש לאזוק אותה, בסיועה של  שוטרת.        בתגובה, המערערת השתוללה, חבטה בפניה של שוטרת ובעטה ברגליה ובתוך כך, השתחררה מהאזיקים שהושמו על ידיה. היא בעטה אף ברגלי השוטר ופנתה אליו והטיחה בו: "אתה יא אתיופי, יא זבל, יא מזדיין, יש לי דוד קצין מודיעין, אני אלך להתלונן עליך במח"ש. במהלך הנסיעה לתחנת המשטרה, המערערת הוסיפה וסטרה לשוטרת באומרה: "מי את בכלל, שאמא שלך תמות ואבא שלך ימות". עם הגעתה לתחנת המשטרה, היא סירבה לצאת מהניידת ופנתה לשוטר: "מי אתה? נראה אותך נוגע בי ואני לא יוצאת מהניידת. נראה אותך עושה משהו". המערערת הוצאה מהניידת ובתחנת המשטרה, חבטה לשוטר שנית, בפניו ובעטה ברגליו והוסיפה: "יא כושי, מי אתה שבאת לארץ ותעצור אותי?".

 

10.       כאמור, הנאשמת הודתה בכל העובדות המתוארות בכתבי האישום דלעיל.

 

            על המערערת

11.       שרות המבחן עקב אחר המערערת לאורך כשנתיים והגיש שמונה תסקירים בעניינה, מהם עולות העובדות הבאות:

 

המערערת ילידת 1986. בעת ביצוע העבירות היתה בת 19 ו – 20. משפחת מוצאה מונה אם וארבעה אחים ואחיות. בהיותה בת עשר הוריה התגרשו, לדבריה, עקב אלימות קשה שאביה נהג באמה ובשלושת אחיה. האב נפטר ממחלת הסרטן בשנת 2004. אמה מטופלת מזה שנים בטיפול פסיכיאטרי.

 

בגיל 12 המערערת נפלטה ממערכת החינוך והחל מגיל 14 נקשר קשר זוגי בינה לבין צעיר ערבי, אשר נהג בה באלימות, שבעטיה הוא ריצה תקופת מאסר. הקשר הזוגי אופיין ביחסי תלות והוביל לניתוק המערערת ממשפחתה והתדרדרות כללית בתפקודה. בנערותה, המערערת טופלה על ידי עובדת סוציאלית והוגדרה כ"נערה בסיכון". בסיועה, היא השכילה להשתחרר מבן זוגה ולפתוח דף חדש בחייה.

 

עם פרידתה מבן זוגה, התגייסה המערערת לצה"ל ובמהלך שירותה מצבה התייצב. היא תפקדה כאחראית חדר אוכל בבסיס צבאי ומפקדיה התרשמו מחיילת אינטליגנטית ובעלת יכולות מקצועיות טובות.

 

עם שחרורה מצה"ל, בקשה המערערת לשקם את חייה; היא השתלבה במכינה קדם אקדמית במכללת אחווה, בתוכנית לימודים אינטנסיבית בת שנתיים וחצי לקראת לימודי תואר ראשון בחינוך. התוכנית ממומנת על-ידי היחידה להכוונת חיילים משוחררים במשרד הביטחון. בד בבד, המערערת החלה לעבוד למחייתה כקופאית בחנות סופרמרקט והיא תומכת באמה, אשר בביתה היא מתגוררת.

 

המערערת עושה חיל בלימודיה ומוריה במכללה התרשמו מצעירה בעלת יכולת ומוטיבציה, המשקיעה מאמץ ניכר בלימודיה.

 

בשל עומס העבודה והלימודים הרובץ על כתפיה ורצונה לעמוד בנטל בהצלחה, המערערת התקשתה לעמוד בקשר רצוף עם שירות המבחן ולא התפנתה רגשית למתווה הטיפולי שהוצע לה, הגם שהבינה את חשיבותו ותרומתו, הן בכלל והן להליך המשפטי.

 

בתום תקופה ארוכה של קשר עם שרות המבחן ולאחר שהבינה את חשיבותו, המערערת הביעה נכונות ליטול חלק בעבודות של"צ.

 

עמדת שרות המבחן

 

12.       המערערת תלתה את התנהגותה האלימה, בעת ביצוע העבירות, בקשר הזוגי ההרסני שקיימה עם בן זוג ממוצא ערבי- נוצרי, עובר לגיוסה לצה"ל ובאלימות הפיזית והמילולית שהלה נהג בה, אשר בעקבותיה, היא  התדרדרה לשפל המדרגה.

 

13.       המערערת התקשתה להיפתח בפני שרות המבחן, שהתרשם  מקשייה להכיר בחומרת המעשים שבצעה ונטייתה להמעיט מחומרתם, כמו גם, הימנעותה מלשתף ולהיחשף בפניו. שרות המבחן התרשם כי, המערערת מצויה במצוקה מתמשכת וקשייה לבטא את רגשותיה, העמיקו את מצוקתה. בנסיבות אלו, שרות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית, הגם שהותיר את דלתו פתוחה בפני המערערת.

 

14.       בהמשך, שרות המבחן התגייס למען המערערת וביקש לסייע בידה לסיים את ההליך ללא הרשעה, אגב הטלת עבודות של"צ. דא עקא, בשל עיסוקיה הרבים, המערערת דחתה את האפשרות לשלבה בעבודות של"צ ובנסיבות אלו, שרות המבחן שב ונמנע ממתן המלצה.

בית משפט קמא מצא לנכון ליתן למערערת הזדמנות נוספת והיא שבה ונפגשה עם שרות המבחן.

 

15.       בחלוף תקופה ארוכה של קשר עם שרות המבחן, המערערת שינתה את טעמה והביעה את נכונותה לבצע עבודות של"צ במסגרת המעניקה שירותים לאוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים.

שירות המבחן שב והמליץ שלא להרשיעה וכן, המליץ על הטלת צו של"צ בהיקף של 100 שעות, בסברו, כי ענישה שכזו תחזק חלקים תפקודיים חיוביים באישיותה של המערערת ותאפשר לה להתארגן מחדש.

            בהמשך, שירות המבחן המליץ להגדיל את היקף עבודות של"צ ל - 150 של"צ ואף ל- 160 שעות.

16.       שרות המבחן נמנע מלהמליץ על הטלת צו מבחן, בהתחשבו בשיקום העצמי של המערערת, באמצעות לימודיה האינטנסיביים ועבודתה, אשר גבי דידו, ייתרו את הצורך בתוכנית טיפולית,  אשר  עלולה לעורר אצל המערערת דחייה.

 

            נימוקי בית המשפט

17.       בית משפט קמא סבר, כי אין בנסיבות המתוארות, כדי להצדיק סטייה מהכלל המחייב הרשעתו של אדם שביצע עבירות. בהתייחסו לחומרתן של העבירות, פגיעתן החמורה בשלטון החוק וכן, בעובדה שמדובר בשני אירועים שונים בהם המערערת עברה עבירות דומות – בית המשפט קבע, כי יש בעובדות אלו כדי ללמד על המערערת, כי הסכנה הנשקפת ממנה טרם חלפה. בית המשפט לא ראה בשיקום העצמי של המערערת, משום תחליף להליך טיפולי במסגרת שרות המבחן ועל כן, לא ראה בעין יפה את העדפתה להתמקד ב"עיסוקיה". כך אף באשר לסירובה (בתחילה) ליטול חלק בעבודות של"צ – בית המשפט ראה בדחייתן על ידי המערערת, כדחיית היד שהושטה לה לעזרה.

            בית המשפט העדיף ליתן בכורה לאינטרס הקורבנות שנפגעו על ידי המערערת ועל כן, בחר להותיר את הרשעתה של המערערת על כנה.

           

18.       בית המשפט סבר, כי בהעדר אסמכתאות מפורשות המצביעות על פגיעה אפשרית בעיסוקיה העתידיים של המערערת, בשל הרשעתה בדין – אין להורות על ביטולה של ההרשעה.

 

19.       בית המשפט סיכם את מסקנותיו כדלקמן:

"אין בנסיבות הזכות לנאשמת בדמות גילה הצעיר, עברה הנקי, השינוי שערכה בחייה, חרטתה הכנה, תחושות הבושה שחשה, ניתוקה הנוכחי מחברה שולית, נסיבות חייה הקשות, מצבה הכלכלי הקשה של משפחתה והעדר הסתבכויות נוספות – כדי להטות את הכף לזכותה בסוגיית ההרשעה. עניינם של אלו יפה להקלה בעונשה של הנאשמת בלבד".

 

להשקפתי, יש בנימוקים הללו, כדי עילה המצדיקה אי הרשעה, כפי שאפרט להלן.

 

טיעוני הצדדים

20.       ב"כ המערערת שם יהבו על תהליך השיקום העצמי הארוך, הקשה והמייגע שהמערערת עברה, ביוזמתה, וללא סיועם של אחרים. הסנגור טוען, כי יש לזקוף לזכותה את הדרך העצמאית בה בחרה וכי העובדה, שהמערערת השכילה לפתוח בדף חדש בחייה, תוך זניחת הדרך הבלתי ראויה שאפיינה את עברה – מצדיקה את ביטול הרשעתה. הותרת הרשעתה בעינה, תותיר כתם שיקשה על המערערת בהמשך דרכה.

 

21.       ב"כ המשיבה טענה, כי יש להותיר את פסק דינו של בית המשפט על כנו, אגב אימוץ נימוקיו. לטענתה, התנהגותה חסרת הרסן של המערערת, השתלחותה בשוטרים, בכינויי גנאי ונאצה, בוטים ומכוערים והאלימות הפיזית שנהגה בהם –בלתי נסלחים ואין עליהם מחילה. ב"כ המשיבה הוסיפה, כי המערערת לא הצביעה על עיסוק מיוחד שבכוונתה להשתלב  בו בעתיד ואשר הרשעתה בדין, לכאורה, תערים קשיים לעשותו. משאלו פני הדברים, אין מקום לבטל את הרשעתה בדין.

           

           

 

 

 

דיון

 

22.    אי הרשעת נאשם נבחנת על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה, בין היתר בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מ"י, פס"ד נב(3), 337 ולפיהם, יש להציב זה מול זה, את הרשעתו של הנאשם בדין– באם הינה מידתית לנוכח מעשיו, אל מול הפגיעה המסתברת כתוצאה מהכתמתו בהרשעה בפלילים.

בבר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל (תק-על 85(3), עמ' 737) נאמר מפי כב' הנשיא שמגר (כתארו אז)  כי:

"לא ניתן לקבוע דפוסים נוקשים ומוגדרים מראש אימתי ישתמש בית המשפט בסמכותו להטיל מבחן ללא הרשעה. כל שהמחוקק יכול היה לקבוע לענין זה הוא מניינם של הנתונים העיקריים אשר אותם רשאי בית המשפט להביא בחשבון והם נסיבות הענין, ובכללם אופיו של הנאשם, עברו, גילו, תנאיו בביתו, בריאותו הגופנית ומצבו השכלי, טיב העבירה שעבר וכל נסיבה מקילה אחרת".

 

23.       ומן הכלל אל הפרט;

            מעשי המערערת חמורים מאין כמותם. ללא סיבה והצדקה, המערערת השתלחה בשוטרים, בעת שאלו מלאו תפקידם כחוק, כינתה אותם במילות גנאי ונאצה, שמעוררות סלידה ושאט נפש. המערערת לא הסתפקה באלימות מילולית ונהגה בשוטרים אף באלימות פיזית. מעשיה פסולים וראויים להוקעה.

            חומרת יתר יש לייחס לעובדה שהמעשים בוצעו, כאמור, כלפי אנשי חוק ואוכפיו, הראויים להערכה על מעשיהם והגנה מפני פורעי חוק ושלוחי רסן.

 

24.      יחד עם זאת, כלל ידוע הוא, כי הענישה היא אינדיבידואלית ושיקוליה נגזרים מנסיבותיו של כל מקרה לגופו. בחינת המקרה שבפנינו מצדיקה, להבנתי, סטייה מכלל ההרשעה והכנסתו בגדר החריג של אי - הרשעה. להלן נימוקיי;

 

·         נסיבות חייה של המערערת - בילדותה המערערת חוותה יחסים קשים ועכורים בין הוריה, שבאו לביטוי באלימות אביה כלפי אמה ואחיה. הוריה התגרשו ושנים ספורות לאחר מכן, אביה נפטר ממחלה קשה. היא נותרה עם אמה, הסובלת מבעיות נפשיות וזקוקה לעזרתה ותמיכתה.

 

·         הקשר הזוגי והשפעתו על המערערת - בעת ביצוע העבירות, המערערת היתה כבת 19 – 20. עובר לביצוען, המערערת היתה נתונה בקשר זוגי קשה והרסני, אשר בעטיו, היא נותקה ממשפחתה וסבלה מבדידות והזנחה. במהלך הקשר ולאורך שנים, היא סבלה מאלימות פיזית ומילולית של בן זוגה, אשר הותירו בה אותות וסימנים.

 

·         המערערת גדלה באווירה של אלימות וניכור, ללא יד מכוונת ותומכת. הגם שאין בנסיבות  אלו כדי להצדיק את מעשיה, הרי שיש בהן משום הסבר לפשרם.

 

·         עם פרידתה מבן זוגה ולאחר שהשתחררה מהצבא, הצליחה המערערת לגייס כוחות וביוזמתה, השכילה להרים את ראשה ולהישיר מבט לעבר עתיד טוב יותר. היא השתלבה במסגרת לימודית קשה ואינטנסיבית, הדורשת התמדה ומוטיבציה. מוריה ציינו את נחישותה להצליח ואת חריצותה הרבה. לצד לימודיה הקשים, היא עובדת ומתפרנסת, כמו גם תומכת באמה.

בחירתה של המערערת בדרכה החדשה והתמודדותה עם הקשיים העומדים בדרך, מלמדים על המפנה שחל באישיותה, כמו גם על נחרצותה ונחישותה. אלו ראויים להערכה.

 

·         איני רואה עין בעין את גישת בית משפט קמא, אשר הטיל דופי במערערת, על כך שהעדיפה את "עיסוקיה" על פני טיפול במסגרת שרות המבחן. מבלי להקל ראש בגישה הטיפולית, שיש בה יתרונות רבים, הרי שבחירתה של המערערת בשיקום העצמי - אף היא בחירה ב"טיפול". בניית חיים המלאים בעשייה, בלימוד ועבודה – אינה נופלת, בהכרח, משיטות טיפול אחרות.

 

·         איני רואה עין בעין את עמדת בית משפט קמא, לפיה, נשקפת מהמערערת סכנה לשוב ולבצע עבירות דומות בעתיד. הגם שהנבואה לא בידינו, הרי שחלוף הזמן, כ – 4 שנים ממועד ביצוע העבירות – מעיד על דבקותה של המערערת בדרכה החדשה ויש להניח, כמו גם לקוות, כי זנחה את דרכה הקודמת.

 

·         שרות המבחן סבר אף הוא, כי שיקומה העצמי של המערערת מהווה תחליף ראוי לטיפול באמצעותו ועל כן, בחר שלא להמליץ על הטלת צו מבחן, הגם שהמליץ שלא להרשיעה.

 

·         המערערת הצהירה על רצונה לעסוק בחינוך. לימודיה מכוונים לכך. בשלב זה של חייה, אין לדעת היכן ובאיזו מסגרת חינוכית תעסוק. יחד עם זאת, ברי כי העיסוק בחינוך מחייב עבר נקי. לפיכך, סבורתני כי יש להשאיר בפניה דלת פתוחה, מחשש שמא הרשעתה בפלילים תהא לה למכשול בדרכה בעתיד.

 

25.       מצבור השיקולים מובילים למסקנה, כי הגם שהעבירות שביצעה המערערת - חמורות וראויות לגינוי והוקעה, בהינתן נסיבות ביצוען, גילה הצעיר, נסיבותיה חייה המיוחדות ובעיקר, בהתחשב בשיקומה העצמי של המערערת מאז ועד הלום וברצונה לעסוק בחינוך - ראוי ונכון להסיר מעליה את כתם ההרשעה בפלילים ולאפשר לה להמשיך ולבנות את חייה.

סבורתני, כי נסיבותיה החריגות של המערערת מלמדות עליה, כי אין היא נכנסת בגדר הכלל - המחייב הרשעה בדין, אלא מקומה בין היוצאים מהכלל המצדיקים את ביטול ההרשעה. 

 

26.       בשולי הדברים אציין, כי בית משפט נהג במערערת בדרך חריגה, כאשר דחה את מועד הדיון מעת לעת, לאורך תקופה בת שנתיים, אשר במהלכן, קיבל לידיו שמונה תסקירים אודות המערערת ובדרך זו, בחן ועקב אחר מהלכה. אין ספק שבית המשפט נטע בלבה תקווה, כי בסופו של יום, בכפוף לכך שתוכיח כי היטיבה דרכה -  יבוא לקראתה. לבסוף, הגם שהמערערת לימדה על עצמה, כי הינה צועדת בתלם – בית המשפט דחה אותה ריקם. אף מהטעם הזה, דומני כי יש מקום לבטל את הרשעתה.

 

27.       אשר על כן, אמליץ בפני חבריי לקבל את הערעור ולבטל את הרשעתה של המערערת.  כמו כן, אמליץ לחבריי לחייב את המערערת בעבודות של"צ בהיקף של 160 שעות כפי שייקבע שרות המבחן.

 

._____________

ו. מרוז, שופטת


הנשיא י. אלון:

אני מסכים למסקנותיה של חברתי, השופטת ו. מרוז ומצטרף להערתו של חברי השופט י. שפסר.

 

_____________

י. אלון, נשיא, אב"ד

השופט י. שפסר:

אני מסכים ואך אבקש להוסיף את ההערה הבאה:

העבירות נשוא ענייננו, אף בהתחשב בנסיבות חייה הלא קלות של המערערת, לא היו מצדיקות לדעתי מלכתחילה את אי הרשעתה בדין. ואולם משבחר בית המשפט קמא לצעוד בניגוד למקובל, באופן חריג ונדיר, דרך טיפולית כה ארוכה כמפורט בסעיף 4 לחוות דעתה של חברתי השופטת מרוז, ומשבחרה המערערת בסופו של יום לשלב ידה בידם המושטת של בית המשפט ושירות המבחן וללכת עימם לדרך חדשה בחייה, הרי שיש להתנהלות זו, ללא ספק, משמעות בשיקולי התוצאה המתבקשת.

בנסיבות אלה, לא זו בלבד שאין זה צודק וראוי בשלב כה מאוחר לשנות כיוון ולסגת מהדרך שננקטה, אלא שנראה לי בכל הכבוד, כי הרווח החברתי שיופק מההרשעה, במקרה המיוחד כל כך נשוא ענייננו, אינו שקול כנגד הנזק שיגרם למערערת (ואולי אף לאמון בבית המשפט), לו תורשע בדין. על רקע זה, צירפתי דעתי לדעתה של חברתי השופטת מרוז.

 

____________

י. שפסר, שופט

 

 

 

אשר על כן, הוחלט בהתאם לחוות דעתה של השופטת מרוז.

 

 

 

ניתן היום   (כ' טבת תש"ע)  6.1.10   במעמד הצדדים.

 

 

 

 

 

י.שפסר,   שופט

 

   ו. מרוז, שופטת

 

השופט י. אלון - נשיא

                 אב"ד

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/700EA3930FEE6AFB422576A4005183B4/$FILE/027CF38901BD68574225769B00520C93.html
תאריך: 
07/01/10
Case ID: 
6524_9
Case type: 
עפ
סיווגים
שופטים : השופט י. אלון - נשיא
השופט י. אלון - נשיא
עורכי דין : ט. אדיר - כהן י. רבינוביץ
ט. אדיר - כהן
י. רבינוביץ
Powered by Drupal, an open source content management system