פנחס ויצמן נ. בנק פועלי אגודת


 

   

בתי המשפט


 

א  012462/06

בית משפט השלום ירושלים

 

 

 כבוד השופטת חגית מאק-קלמנוביץ

בפני:

 

 



 

1.  פנחס ויצמן

2.  פוטו רכס בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד צבי אשכנזי ועו"ד רחמים רחמני

בעניין:

התובעים

 

 

 


 

נ  ג  ד

 


 

1 . בנק פועלי אגודת ישראל

2 . אבי אברהמי

ע"י ב"כ עו"ד טלי וורמברנד

 

הנתבעים

 

 

 

פ ס ק   ד י ן

   מבוא

1.         התובע 1 (להלן: התובע) היה בעל חשבון עיסקי בסניף ירושלים של בנק פועלי אגודת ישראל – הנתבע 1 (להלן: הבנק). נתבע 2 (להלן גם: הנתבע) הוא מנהל סניף הבנק. התובע קיבל מהבנק הלוואה בסכום של 50,000 ¤ שנועדה להיות מוחזרת ב-36 תשלומים חודשיים. במהלך שנת 2004 נקלע חשבונו של התובע לעיתים תכופות ליתרת חובה. הבנק, על פי החלטות של הנתבע 2, נמנע מלכבד חלק מן השיקים שהופקדו בחשבון והחזירם מחוסר כיסוי מספיק. כמו כן הועברו סכומי כסף מחשבון העו"ש לחשבון אחר, "מוקפא", על מנת להבטיח פרעון ההלוואה כסדרה. בתביעה שבפני טוענים התובעים כי השיקים הוחזרו שלא כדין על אף שהיה בחשבון כיסוי מספיק. עוד הם טוענים כי הנתבעים לא היו רשאים להעביר את הכסף לחשבון המוקפא. חלק אחד של התביעה היא לתשלום הנזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה מפעולות אלו.

            אלא שהתובעים לא הסתפקו בתביעת נזקים אלו. לטענתם מעשי הנתבעים גרמו נזק חמור לעסקי התובע ואילצו אותו להקדיש את זמנו לטיפול בענייני הבנק, במקום לשגשוג העסק. כתוצאה מכך, טוענים התובעים, הידרדר העסק ומצבו של התובע הורע מאוד. חלק הארי של התביעה הוא לפיצוי על הנזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מכישלון עסקיו עקב התנהלות נתבעים.

האם חלה על הבנק חובה להעמיד אשראי לתובעים

2.         אין מחלוקת על כך שלתובע לא היתה מסגרת אשראי בחשבונו. עוד מוסכם כי חשבונו של התובע הגיע ליתרות חובה לעיתים. התובע בעדותו הסביר כי היתה בין הצדדים הבנה עסקית והיה מקובל מאד במשק שכל אדם או עסק "יכול להיכנס לאוברדרפט, עם טלפון למנהל" (פרוטוקול עמ' 8 שורות 20, 21).

3.         הנתבע העיד (עמ' 15, 16 לפרוטוקול) לגבי המצב של חשבון בנק ללא מסגרת אשראי שיש בו חריגה. לדברי העד כאשר נמשך שיק ללא כיסוי, ישנם מקרים בהם הבנק מתחשב בלקוח ומאפשר לו להישאר בחריגה תקופה מסויימת, תוך התראה שעליו לאפס את החשבון. לגבי התובע העיד הנתבע כי אושרה לו יתרת חובה אך הוא תודרך שעליו להפסיק בכך (עמ' 16 שורות 13-21).

הנתבע טען כי עם מתן ההלוואה סוכם בין הצדדים שתינתן לתובע הלוואה ללא כל חריגה. עיגון להסכמה זו שבעל פה היתה בעובדה שלא נקבעה לתובע מסגרת אשראי (עמ' 19). בין אם הוסכם כך ובין אם לאו, העובדה שאינה במחלוקת היא שלתובע לא היתה מסגרת אשראי.

4.          הלכה היא כי "לבנק אין חובה להעניק אשראי או לחדשו, כל עוד הבנק אינו מפר הסכמים בינו לבין הלקוח. חובת הנאמנות של הבנק כלפי הלקוח אינה מטילה על הבנק חובה לדאוג באופן עיוור לאינטרסים של הלקוח, תוך הזנחת אינטרס הבנק."                                                                        

             (ע"א 6505/97, בוני התיכון בע"מ נגד בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נג (1) 577, 592סעיפים 32, 33 לפסק הדין).

            באותו מקרה נדחו טענות המערערת שטענה כי הימנעות הבנק מעידכון מסגרות האשראי מהווה הפרת הסכם והפרת חובת אמונים, וכן נדחתה טענת המערערת כי הבנק חייב להעמיד לרשותה אשראי "כמקובל במערכת הבנקאית".

5.        התובעים טוענים כי הבנק אינו רשאי לשנות מדיניות ולהחזיר שיקים לאחר שלא עשה כן בעבר, מבלי להודיע על כך ללקוח מראש ולאפשר לו להיערך לשינוי. אולם במקרה זה אין מדובר בשינוי מדיניות של הבנק, שכן כאמור לתובע לא היתה מעולם מסגרת אשראי ולא ניתנה לו כל הסכמה לניהול החשבון ביתרת חובה.  אם היה מעוניין במסגרת שתאפשר לו חריגה ויתרות חובה באופן שלא יהיה נתון לחסדי הבנק, היה על התובע עצמו להסדיר זאת. אך לא ניתן לראות בהסכמה של הבנק הניתנת מפעם לפעם לכבד שיקים והתחייבויות כשוות ערך למסגרת אשראי שעליה הוסכם בין הצדדים.

6.         יתרה מכך: גם אילו הוסכם בין הצדדים על כך שהתובע רשאי לחרוג ליתרת חובה מפעם לפעם, בין בהסכמה מפורשת בין בהסכמה שבשתיקה, מכח כיבוד השיקים ללא מחאה, הרי לא ניתן לראות הסכמה זו כבלתי מוגבלת. עדיין שמורה לבנק הזכות להתנגד לאופן ניהול החשבון, בין משום שמצב החשבון השתנה לרעה, בין כתוצאה משינוי מדיניות של הבנק. ההגינות מחייבת אמנם כי השינוי לא ייעשה באופן מפתיע

            האם ניתנו לתובעים התראות

7.        הנתבע טען בסעיף 19 לתצהירו כי ניתנו לתובע התרעות רבות, בטלפון ובביקוריו בבנק, על מצב החשבון. בחקירתו הנגדית בנושא זה לא עלה בידו להצביע על מקרים קונקרטיים, על מזכרים או תרשומות של שיחות עם התובע (פרוטוקול עמ' 16, 17, 23). עם זאת הוא העיד כי זכורות לו 5-7 פעמים בהן הוא שוחח אישית עם התובע (עמ' 18 שורה 1).

8.          התובע אישר שקיבל מהבנק הודעות על חריגות בחשבונו הפרטי והעיסקי ודרישות להסדיר החוב מיום 29.9.04, אך לא קודם לכן (עמ' 11 שורה 25 ואילך).

גם ההעברה הראשונה לחשבון המוקפא, שלא היתה לה כל נפקות מעשית, כפי שיובהר להלן, מהווה למעשה התראה לגבי מצב החשבון, וכתוצאה ממנה התובע גייס סכום של 20,000 ¤ לכיסוי יתרת החובה.

9.         מכל האמור עולה כי בין התובע לבין עובדי הבנק התקיימו שיחות בדבר מצב החשבון, ולתובע ניתנו התראות. אולם לא הוכחו במדוייק נסיבות השיחות – מועדיהן ותכנן המדוייקים, ולא הוכח כי ההתארות שניתנו קדמו לצעדים שננקטו כלפי החשבון החל מסוף חודש ספטמבר. ניתן אמנם להניח כי כחלק ממערכת היחסים המקובלת בין בנק ללקוח ניתנו לתובע התראות והושמעו בפניו הערות על מצב החשבון, אולם הדבר לא הוכח פוזיטיבית.

10.       מכל מקום, נוכח המסקנה שאין מדובר בשינוי מדיניות של הבנק ולתובע לא היתה זכות לקבלת אשראי פעם אחר פעם, אין חובה מהותית של מתן התראה פרק זמן מסויים לפני נקיטת הצעדים.

העברת סכומי כסף מחשבון התובעים ל"חשבון מוקפא" – הצגת הנושא והעובדות

11.       טענות התובע מתמקדות במספר אירועים מסויימים, אליהם אתייחס בהמשך. מדובר במספר מקרים של החזרות שיקים שלטענת התובע נעשו שלא כדין. בשני מקרים, ביום 1.10.04 וביום 8.10.04, הועברו סכומי כסף מחשבון העו"ש של התובעים למה שכונה בדפי החשבון "חשבון מוקפא". הבנק הסביר כי מדובר במימוש של זכות העיכבון הנתונה לבנק בהתאם לחוזה בינו לבין הלקוח. הנתבע 2 הסביר בסעיף 19 לתצהירו כי בעקבות התנהלות בעייתית וחריגות מתמשכות שלהתובע ללא מסגרת, ולאחר התראות רבות טלפונית ובעל פה, התעורר בבנק חשש כבד שאין ביכולתה של התובעת לעמוד בתשלומי ההלוואה, ולפיכך הוקפאה יתרת זכות שנוצרה בחשבונו של התובע באופן חד פעמי לשם הבטחת עמידת התובעת בהתחייבויותיה.

12.       כאמור, הנתבעים טענו כי פעולת התובעת מעוגנת בחוזה והתובעים למעשה לא חלקו על כך. אלא שהחוזה אינו חזות הכל. מעבר לחובותיו החוזיות, מוטלת על הבנק חובה לפעול כלפי לקוחותיו בתום לב ובהגינות. חובה זו חלה ביתר שאית במערכת יחסים דוגמת יחסי בנק ולקוח, בה עומד אדם פרטי וחלש יחסית מול גוף גדול ורב עצמה. השאלה היא, איפוא, האם עמד הבנק גם בחובות אלו.

13.       לתצהירו של הנתבע 2 מטעם הבנק צורפו דפי חשבון של התובעים למחצית השניה של חודש יולי. עיון בדפי החשבון בתקופה שעד סוף חודש ספטמבר ותחילת אוקטובר, תקופת האירועים שבמחלוקת, מצביע על תהליך שניתן לפרשו כהרעה: בחודשים יולי ואוגוסט מצוי החשבון חלק משמעותי מהזמן ביתרת זכות, ויתרות החובה אינן עולות על סכום של 15,000 ¤. בחודש ספטמבר מגיעות יתרות החובה עד סכום של 30,000 ¤ ולמעלה מכך. אמנם המגמה איננה כה ברורה. מדובר בגרף תנודתי ביותר, והתקופה הנדונה איננה רחבה מספיק כדי להציג תמונה מלאה. אולם די בנתונים שפורטו כדי לתמוך בגירסת הבנק לפיה התעורר חשש מסויים בנוגע ליכולת הפרעון וכיסוי החשבון. המצב הצדיק נקיטת פעולות מסויימות, מצד הבנק.

14.       אלא ששימוש בזכות העיכבון, נטילת כסף מחשבון התובעים והפקדתו בחשבון אחר, איננו מעשה שבכל יום. כך עולה מדבריו של נתבע 2 עצמו. בחקירתו נשאל כמה פעמים בחייו המקצועיים עשה שימוש באמצעי זה. הנתבע 2 השיב כי הוא מכהן כבר 11 שנים בתפקיד המקנה לו סמכות לנהוג כפי שנהג, ובמהלך תקופה זו עברו תחת ידיו אלפי לקוחות שנקלעו לבעיות בנקאיות. הנתבע 2 טען כי עשה שימוש באמצעי זה פעם אחת נוספת בעבר, אך לא יכול היה למסור פרטים בנוגע לאותו מקרה נוסף. בהמשך סייג והוסיף כי אולי היתה עוד פעם אחת (עמ' 27, 28 וראו דבריו בעמ' 28 שורה 19). הנתבע אף אישר במפורש שמדובר בפעולה חריגה (עמ' 28 שורה 10).

אין ספק כי מצב החשבון לא יצר סיכון שמעבר לחשבון המסויים ולא העמיד בסכנה כלשהי את הבנק או את הסניף, שכן היקפי הפעילות והחריגות של החשבון לא היו גדולים במיוחד. הנתבע הגדיר את החשבון כ"לקוח אזוטרי בסניף, לקוח קטן" (עמ' 18 שורה 11).

            במצב זה ניתן בהחלט להבין ולהצדיק פעולות הננקטות על ידי הבנק על מנת להפסיק את המשך החריגה בחשבון והגדלתה מעבר למה שהיה קיים בדרכים שונות, ביניהן גם החזרת שיקים. אולם ספק אם ניתן לראות במצב החשבון קושי חמור עד כדי כך שהוא מצדיק לנקוט נגדו אמצעים כה חמורים ובלתי שגרתיים, אשר אינם ננקטים כנגד אלפי בעלי חשבונות וחייבים אחרים.

15.       במקרה הראשון בו ננקט הצעד והועבר כסף לחשבון מוקפא, נעשה הדבר למשך תקופה קצרה ביותר. התובעים טוענים כי עובדה זו מעידה על כך שגם לדעת הנתבעים לא היתה ההקפאה מוצדקת. במקרה זה הועבר סכום של 12,775 ¤ לחשבון מוקפא ביום 1.10.04, שהיה יום ו' בשבוע, לאחר שעות קבלת הקהל. כבר ביום א' 3.10.04 הוחזר הכסף לחשבון העו"ש. ההחזרה נעשתה לאחר שבחשבון הופקד סכום של 20,000 ¤, אשר גוייס על ידי התובע כהלוואה בעקבות הקפאת הסכום (סעיף 13 לתצהיר התובע). במקרה השני הופקד סכום של 23,500 ¤ לחשבון מוקפא ביום 8.10.04. ביום 10.10.04 הוחזר הסכום לחשבון התובעים ובו ביום הועבר שוב לחשבון המוקפא. הנתבעים טוענים כי מדובר בפעולה טכנית בלבד שאין לה משמעות ונראה כי כך אכן הדבר. בדפי החשבון שהוגשו לא מופיעה החזרה של הסכום לחשבון העו"ש כך שסכום זה הושאר בחשבון המוקפא.

העברת סכומי כסף לחשבון המוקפא – דיון ומסקנות

16.       המסקנות שניתן להסיק מכל האמור לעיל הן מורכבות: לגבי עצם העברת הכסף לחשבון המוקפא, כפי שציינתי לעיל, מחד גיסא מדובר בזכות המוקנית לבנק בחוזה. מאידך גיסא ספק אם הנסיבות הקונקרטיות – היקף החשבון והיקף החריגות – הצדיקו הפעלת אמצעי כה מרחיק לכת. לכך יש להוסיף את העובדה שלתובע ניתנה מעין התראה בדמותה של ההקפאה לזמן קצר, אשר כמעט שלא היו לה השלכות בפועל. לא ברור מדוע נעשו הדברים כפי שנעשו – האם אכן היתה כוונה להקפיא את הכסף ביום ו' ולשחררו מיד ביום א' רטרואקטיבית ליום העסקים של יום ו'.

יתכן שנפלה טעות או תקלה כלשהי אצל הבנק, וגירסת הבנק מהווה הצדקה בדיעבד של מה שלא תוכנן מלכתחילה. אם אכן נפלה תקלה בבנק, לא ברור היכן התקלה: האם בהקפאת הכסף שלא היה מקום מלכתחילה להקפיא, או להיפך – בשחרור ההקפאה והחזרת הכסף המוקפא לחשבון העו"ש.

17.       כך או כך, בפועל היוותה ההקפאה, שנודעה מיד לתובע, מעין הליך של התראה. ולראיה – התובע פעל באופן מיידי וגייס הלוואה של 20,000 ¤ אותם הפקיד בחשבון. אלא שהשפעת ההתראה לא האריכה ימים: כבר ביום 4.10.04 הפקיד התובע שיק בסך 26,350 ¤ (שיק מס' 676 אשר יידון להלן). כיבוד שיק זה היה מביא את החשבון מיידית ליתרת חובה בסכום של קרוב ל-9,000 ¤, ואכן השיק לא כובד ולמחרת ביום 5.10.04 הוחזר בנימוק "אכ"מ".

18.       זאת ועוד: ביום 8.10.04 הוצג לפרעון שיק נוסף בסכום של 20,000 ¤. גם שיק זה הוחזר אכ"מ. אולם אילו היו שני השיקים מכובדים, היה הדבר מביא להפחתה של 46,350 ¤ מהחשבון ומעמיד אותו ביתרת חובה בסכום גבוה, גם אילולא בוצעה ההעברה השניה לחשבון המוקפא. וכל זאת בין יום אחד לחמישה ימים לאחר מתן ההתראה באמצעות ההקפאה שבוטלה. במצב זה, כאשר מעשיו של התובע הראו שהלקח לא יושם והתובע חזר מיד לדפוס של חריגות משמעותיות, ניתן למצוא הצדקה רבה יותר להחלטה על העברת הכסף לחשבון מוקפא ומימוש זכות העיכבון.

19.       עוד יש להוסיף כי אילו הבנק נמנע מלפעול והיה מאפשר חריגה בסכומים גדולים עוד יותר, היה ניתן לטעון נגדו על כך שאיפשר הידרדרות חמורה עוד יותר ולא עצר אותה במועד. נקיטת הצעדים בשלב זה כשברור שהחלה הידרדרות אך בטרם העמיקה, פועלת גם לטובת בעל החשבון כשהיא מונעת מהחוב לתפוח עוד ועוד. פעולת הבנק מנעה מהלקוח להחליק במדרון החלקלק ולצבור חובות גבוהים יותר ויותר.

20.       ניתן לסכם את כל האמור ולקבוע כי נגד התובעים ננקטו הליכים המעוגנים חוזית אולם נתפסים כחריגים ובלתי שגרתיים. עם זאת, התנהלות החשבון גם בדיעבד מצביעה על סכנת הידרדרות של ממש. בנסיבות אלו, ודאי שהיה מקום למדיניות של אי כיבוד שיקים, וגם ההחלטה על העברת סכומים לחשבון מוקפא אינה בלתי סבירה בעליל.

החזרת שיקים "אכ"מ"

21.       בתאריך 29.9.04 הוצגו לפרעון שני שיקים: שיק שמספרו 9676 בסך 26,350 ¤, ושיק שמספרו 9678 בסך 1,216.80 ¤. שניהם הוחזרו בנימוק אכ"מ. הנתבע טען בסעיף 19 לתצהירו כי השיקים הוחזרו בשל העדר כיסוי. התובעים טוענים כי היה כיסוי לשיקים אילולא הועבר סכום של 12,775 לחשבון מוקפא. עוד הם טוענים כי שיק מס' 9678 הופקד טרם זמנו, ולכן ודאי שלא היה נכון להחזיקו בנימוק של העדר כיסוי.

22.       בנוגע לשיק מס' 9678, הנתבע הודה בחקירתו (פרוטוקול עמ' 25) כי נראה שמדובר בתקלה, בכך שהשיק שהופקד טרם זמנו הוחזר אכ"מ. אני קובעת, איפוא, כי לגבי שיק זה אכן נפלה טעות אצל הנתבעים והשיק צריך היה להיות מכובד. עם זאת, בהקשר הכולל מדובר בשיק אחד בלבד בסכום נמוך יחסית, כך שמשקלה ותוצאותיה של תקלה זו הם מוגבלים.

באשר לשיק מס' 9676, טענת התובעים כי לשיק היה כיסוי מספיק אינה מעוגנת בנתונים. עיון בדפי החשבון שצורפו לתצהיר הנתבע, בדף מס' 31, מראה שבחשבון היתה באותו יום יתרת זכות בסכום של פחות מ-13,000 ¤. כיבוד השיק הביא את החשבון ליתרת חובה בסכום של למעלה מ-14,000 ¤. על כך כיבוד השיק היה נתון לשיקול דעת הבנק, ולא היה אוטומטי. יצויין כי נתונים אלו נראים בדפי החשבון עוד בטרם בוצעה ההעברה לחשבון המוקפא, המצויינת בדפי החשבון מאוחר יותר, בדף מס' 32, ולדברי הנתבעים שפורטו לעיל בוצעה בסיום יום העבודה. המסקנה היא שלשיק זה לא היה כיסוי מספיק גם אילולא בוצעה ההקפאה וללא קשר אליה.

23.       ביום 4.10.04 הוצג לפרעון שיק מס' 9676 בסך 26,350 ש"ח. ניתן לראות בדף החשבון מס' 34 כי כיבוד השיק הביא את החשבון מיתרת זכות של כ-7,600 ¤ ליתרת חובה של כ-9,000 ¤. גם במקרה זה, ונוכח נסיון העבר, אין הבנק מחוייב לאשר לתובעים כניסה למצב של יתרת חובה. יצויין כי גם החזרת שיק זה נעשתה קודם להעברת הכסף לחשבון המוקפא. הכניסה ליתרת חובה היתה כאשר כל כספו של התובע הופקד בחשבון העו"ש ואין כל סכום בחשבון המוקפא. רק שלושה ימים לאחר מכן ביום 8.10.04, בוצעה ההעברה לחשבון המוקפא.

24.       שיק נוסף בסכום של 20,000 ¤, שמספרו 9679, הוצג לפרעון ביום 8.10.04 והוחזר אף הוא כאכ"מ. במועדי הפקדת שיק זה לא היה בחשבון התובעים סכום מספיק לכיסוי השיק בשל העברת סכום של כ-23,000 ש"ח לחשבון המוקפא. עם זאת יש לציין כי אילו כובד גם שיק מס' 9676 ותזרים המזומנים בחשבון היה כפי שתוכנן על ידי התובע, כי אז היה החשבון מצוי ביתרת חובה של עשרות אלפי ¤ כתוצאה מהפקדת שיקים אלו.

25.       בהמשך הוחזרו שיקים נוספים לתובע בשל בעדר כיסוי מספיק. התובע טוען בסעיף 19 לתצהירו כי התקשר לבנק וביקש לבטל שיקים עתידיים המצויים בידי ספקים ועתידים להיות מוצגים לפרעון, אולם נאמר לו כי על אף הוראת הביטול יוחזרו השיקים בשל העדר כיסוי מספיק. התובע מבקש לראות בכך ביטוי לרצון הבנק לגרום לו נזקים. אולם התנהלות הבנק היתה בהתאם להוראות חוק שיקים ללא כיסוי התשמ"א-1981 אשר מגדיר שיק שסורב שיק שהוצג לפירעון והבנק סירב לפרעו מחמת שלא היתה יתרה מספקת בחשבון, "ואין נפקא מינה אם היתה סיבה נוספת לסירוב". בהתאם להוראה זו היה על הבנק להחזיר את השיקים בשל היעדר כיסוי מספיק גם אם קיימת עילת ביטול נוספת. 

הנזקים

26.       סכום התביעה על פי כתב התביעה עומד על 470,158 ¤. הסכום מורכב מסכומי משנה כדלקמן: תשלומי עמלות וריביות חריגות לבנק – 1,158 ¤. תשלומי ריבית על הלוואה בשוק האפור בסך 20,000 ¤ - 3,000 ¤. פגיעה ברווחים בעקבות ירידה במחזורי המכירות – 280,000 ¤. הפסד הנחה בשיעור 7% בשל מעבר לביצוע עסקאות קטנות תית רכישה גדולה – 21,000 ¤. פגיעה בשמו הטוב של התובע בשל אי עמידה בתשלומים לספקים והפסד מימון – 50,000 ¤. הפסד השקעה במכונה אשר אינה דרושה עקב ירידה בהיקפי העבודה – 115,000 ¤.

 

27.       מן הפירוט ניתן לראות כי הנזקים הישירים כתוצאה מהמעשים שנעשו על ידי הבנק כומתו על ידי התובע בסכום זניח של 1,158 ¤ או לכל היותר 4,158 ¤ (אם מוסיפים את הנזק בגין הוצאות מימון ההלוואה). סכמים אלואינם מגיעים לעשירית מסכום התביעה בכללה.

            הנזקים הנוספים הנתבעים הם נזקים עקיפים, אשר מטיבם קשים יותר להוכחה ומצריכים הבאת ראיות לכך שהנזקים נגרמו אכן כתוצאה ממעשי העוולה הנטענים, ולא מגורמים אחרים.

28.       הראיה היחידה שהובאה על ידי התובעים היא תצהירו של התובע. התצהיר כולל את עדותו של התבוע בלבד. לא צורפו אליו נספחים כלשהם. אין בו אלא גירסתו העובדתית של התבוע עצמו וטענותיו כלפי הנתבעים.

            נזקיו של התובע מפורטים בעמ' 5 לתצהירו. הנזקים הנטענים שם מובאים בנוסח כללי וסתמי, בלא ציון נתונים קונקרטיים כלשהם. התובע טוען באופן כללי לפגיעה בשמו הטוב ופגיעה באמינותו כלקוח מול ספקים, מבלי לציין ולו שם של ספק או או מקרה אחד בו נגרמה תקלה מול ספק (סעיף 2 בפרק הנזק). בהמשך (בסעיף 3) טוען התובע כי בשל השתלשלות האירועים "התדרדרה ההתפתחות והשגשוג הכלכלי בעסק, באשר, סניף הבנק פגע קשה בעסק ושלא כדין בתזרים המזומנים של העסק והביא למשבר עמוק, אשר הביא בפועל לקריסתו". אין בסעיף זה או באחרים ולו נתון אחד, בדל ראיה, המעידים על שגשוגו של העסק בעבר או על הפגיעה בו בהמשך. לא ידוע מתי חלה ההידרדרות, ומתי הגיע העסק לקריסה. כמה הרוויח העסק בימי שגשוגו, וכמ הפסיד לאחר שהידרדר. בסעיף 5 לתצהיר מגדיל התובע לעשות בטענו כי נאלץ ליטול הלוואות ולשלם עליהן ריביות, וכי ההלוואות נלקחו "על מנת לרכוש ציוד ו/או כדי להפקיד כספים בחשבון הבנק כדי שישלמו לסיכוי שיקים לספקים...". התובע נוקט, איפוא, בתצהיר בנוסח ו/או ואינו מסוגל אף להגדיר לאיזו מטרה ניטלו אותן הלוואות. בדומה לכך מנוסח כל חלק התצהיר הדין בנזקים שנגרמו.

29.       ראיות אלו לא ניתן להגדיר כלל כראיות. הן אינן עומדות ולו במבחן סף כלשהו. סכומי הנזקים המפורטים בתכב התביעה ובתצהירו של התובע הם סכומים בעלמא, מופרכים ומופרחים לחלל האויר בלא כל פירוט או נימוק. לא בירור האם וכיצד סברו התובעים או באי כוחם כי בית המשפט יוכל לפסוק לטובתם סכום כלשהו על סמך עובדות כה חסרות.

 30.      זאת ועוד: עצם הטענה לפיה העברת הכסף לחשבון המוקפא גרמה להידרדרות העסק אינה סבירה ואינה הגיונית: הסכום שהוקפא הוא 23,000 ¤ בלבד (מעבר להסכום הראשון שהוקפא ו"הופשר" מיידית כמפורט לעיל). אמנם דין פרוטה כדין מאה והבנק חייב לנהוג בזהירות בכל סכום. אולם כשמדובר ביכולת החיים וההישרדות של עסק, אין זה סביר לטעון שסכום זה של 23,000 ¤ הוא שגרם למהפך והביא את העסק ממצב של שגשוג למצב של הפסד. אילו כך היה, היה התובע יכול לגייס סכום זה ממקור כלשהו, להפקידו בבנק ולהמשיך בעסקיו. השפעה כה גדולה של סכום כזה תיתכן רק אם התובע נמצא קודם לכן במצב של "התגלגלות" בין חובות שונים ו"כיבוי שריפות" מכאן ומשם. תמיכה למצבו הקשה של התובע עוד בטרם ההקפאה הראשונה ניתן לראות בכך שנאלץ לגייס את הסכום של 20,000 ¤ לביטול ההקפאה הראשונה בשוק האפור, כנטען על ידו בפירוט הנזק של 3,000 ¤. ואם זה אכן היה מצבו של התובע, הרי שיש בכך חיזוק נוסף להחלטת הבנק לנקוט בצעדים נגד המשך ניהול החשבון כפי שנוהל. ומכל מקום לא ניתן לתלות את מצבו של התובע דוקא במעשיו של הבנק.

            התביעה האישית נגד נתבע 2

31.       התיזה המתוארת בתכב התביעה כמניע העומד מאחורי יחסו של הבנק אל התובע היא התנכלות אישית מצד הנתבע 2 לתובע. התנכלות זו מוסברת על ידי התובע בכך שהנתבע נטר לו מאחר שהעדיף לקחת הלוואה בסך 15,000 $ בבנק אחר ולא אצל הנתבע, וכן בשל כך שהתובע העליב את הנתבע כשכינה אותו חמור ואמר לו שהחליק על בננה (פרוטוקול עמ' 12, 13, במיוחד עמ' 13 שורות 19 ואילך).

            טענה זו אינה סבירה: סכום ההלוואה המדוברת הוא סכום קטן ובוודאי זניח בהיקף הפעילות של הבנק. ההתבטאויות שתוארו, על אף שאינן חיוביות, לא נראה שיש בהן כדי להביא להתנכלות ורדיפה אישית של התובע. על כן אני דוחה את הטענה שהנתבעים פעלו מתוך רדיפה אישית של התובע.

            נושאים נוספים שהועלו

32.       התובעים בסיכומיהם העלו שני נושאים נוספים: האחד הוא קביעות בנק ישראל לפיהן הבנק פעל שלא כדין. מלבד העובדה שחומר זה לא הוגש, אינני רואה לנכון לדון בו כיון שמדובר בעדויות סברה. בית המשפט אינו נדרש לממצאים ומסקנות אליהם הגיע בנק ישראל.

33.       נושא נוסף שאין מקום לדון בו במסגרת פסק הדין הוא נושא גילוי מסמכי הבנק והעיון בהם. נושא זו נדון בהרחבה במסגרת קדם המשפט וניתנו לגביו החלטות ביניים. בכך מוצה הדיון.

            סיכום

34.       התביעה הוגשה בגין נזקים ישירים ועקיפים שנגרמו לתובע. הנזקים העקיפים לא הוכחו כלל והתביעה לגביהם נדחית.

            הנזקים הישירים שנתבעו הם בסכומים זניחים של 1,158 ¤ ויתכן שניתן לראות גם בסכום של 3,000 ¤ נזק ישיר או כמעט ישיר. הנזק בסך 3,000 ¤ בגין הוצאות מימון הריבית לא הוכח אף הוא. נותר, איפוא, הנזק בגין עמלות שנגבו שלא כדין.

            השאלה אם יש להורות על החזרי העמלות נובעת מהשאלה אם הבנק היה רשאי לנהוג כפי שנהג בחשבונו של התובע.

בנוגע להחזרת השיקים קבעתי כי נוכח תזרים המזומנים בחשבון והעדר מסגרת אשראי היה הבנק רשאי שלא לכבד שיקים שהוצגו לפרעון. באשר לשימוש בזכות העיכבון על ידי העברת סכומי כסף לחשבון מוקפא, כפי שציינתי לעיל מתעורר קושי מסויים כיון שמדובר בהליך נדיר ביותר. המצב בחשבונו של התובע לא היה גרוע רו בעל משמעות עד כדי כך שברור היה מלכתחילה שיש לנקוט בצעד כזה. עם זאת, הסכום ש"הוקפא" היה סכום קטן יחסית. התנהגותו של התובע ומצב החשבון במהלך ולאחר הקפאת הסכומים העידה על משבר מחריף והולך. כך שבדיעבד התברר כי היתה הצדקה מסויימת לפעולות הבנק, ומכל מקום לא ניתן לקבוע כי הן היו בלתי צודקות או בלתי מבוססות.

רובה הגדול של התביעה לא הוכח. אין מדובר רק בהעדר ראיות מספיקות אלא בהעדר כל ראיות שהן לסכום התביעה. התביעה כפי שנוהלה צריכה היתה לעמוד על סכום של אלפי ¤, ולכל היותר מספר קטן של עשרות אלפים. לא היתה כל הצדקה להגשת התביעה בסכום של למעלה מ-470,000 ¤, אשר רובו הגדול נדחה ללא צורך בדיון של ממש, כפי שפירטתי לעיל בדיון בנושא גובה הנזק.

התנהגות כזו של התובע גורמת לסיכון מיותר, להכבדה וסירבול של הדיון. הוא אף מקשה על מציאת פיתרון שלא יהיה כרוך בשמיעת הראיות ובניהול התיק עד מתן פסק דין. מחדלים אלה תקפים לא רק כלפי הנתבעים, אלא גם כלפי בית המשפט וכלל הציבור, שלכולם אינטרס בניהול מהיר ויעיל של הדיונים בבית המשפט. (ראו: בש"א 3780/98, גיא רוזן נגד כפר הרי"ף כפר שיתופי להתיישבות, פ"ד נב (3) 625).

 במקרה זה ניפוח סכום התביעה הוא כה מוגזם עד שאין מנוס מחיוב התובעים גם בהוצאות לטובת המדינה, בשל הנזק שנגרם לכלל הציבור כתוצאה מניהול הליך סרק.

נוכח כל האמור אני דוחה את התביעה.

התובעים ישאו בהוצאות הנתבעים (יחד) ובשכ"ט עו"ד בסך 10,000 ¤ בצירוף מע"מ. כמו כן ישאו התובעים בהוצאות לטובת המדינה בסך 5,000 ¤. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום.

 

ניתן היום כ"ז בכסלו, תש"ע (14 בדצמבר 2009) בהעדר.

המזכירות תשלח עותקים מפסק הדין לצדדים.

 

                                                                               

חגית מאק-קלמנוביץ, שופטת

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/1FDB1EFFD9D207C9422576A7005147D8/$FILE/6D84E1B03DE3DCD54225768B00481630.html
תאריך: 
10/01/10
Case ID: 
12462_6
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : חגית מאק-קלמנוביץ
חגית מאק-קלמנוביץ
עורכי דין : טלי צבי רחמים רחמני
טלי
צבי
רחמים רחמני
Powered by Drupal, an open source content management system