בתי הדין לעבודה

פסק דין

1.    בפנינו ערעור על החלטת כב' הרשמת שניצר מיום 3.9.09, לפיה נדחתה בקשת המערערות למתן ארכה להמצאת מסמכים למשיבים עד למתן החלטה בערעור בתיק עב 8469/09.

2.    לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה דין הערעור להדחות וזאת, תוך חיוב המערערות בהוצאות. להלן טעמנו:

ראשית יאמר - כי הערעור מושא פס"ד זה הוגש באיחור בלא שהמערערות הצביעו על טעמים מיוחדים המצדיקים מתן ארכה ובלא שהתבקשה ארכה מביה"ד להגשת הערעור.

אי לכך, די בעובדה זו כדי לדחותו בלא להדרש לגופן של הטענות ונפרט:

עיון בתיק מלמד כי המערערות נדרשו למסור את המסמכים מושא הערעור על פי החלטת ביה"ד מיום 3.8.09 עד ליום 15.8.09.

דא עקא, שהמערערות עשו דין לעצמן, לא פעלו בהתאם להחלטת ביה"ד והגישו למעשה בקשה חוזרת למתן ארכה – היא הבקשה מושא הערעור – ביום 17.8.09 כיומיים לאחר שחלף המועד האחרון שנקבע בהחלטה להגשת המסמכים.

זאת, שעה שלמערערות לא עמדה כל זכות להגשת בקשה חוזרת באותו ענין שכבר הוכרע, משלא הצביעו על שינוי נסיבות שלא היו בשליטתן.

משמע – משבחרו המערערות שלא לערער על החלטת ביה"ד מיום 3.8.09, המורה להן להגיש את המסמכים עד ליום 15.8.09 – הרי שהן איחרו את המועד להגשת ערעור בנושא הארכה ואין בקשה חוזרת באותו ענין שנדחתה יכולה לרפא פגם זה.

מה גם שמדובר בבקשה חוזרת שהוגשה לאחר שחלף המועד שקבע ביה"ד לביצוע החלטתו.

אם לא די בכך, ואף אם נאמר כי היתה למערערות זכות להגשתה של בקשה חוזרת באותו ענין – וכאמור אין זו דעתנו – הרי שגם אז לא הראו המערערות כי הן עמדו במועדים שנקבעו בדין להגשת הערעור. שכן, גם ההחלטה הנוספת באותו עניין – היא ההחלטה מושא הערעור – התקבלה ביום 3.9.09. זאת, שעה שהערעור הוגש רק ביום 24.9.09.

למעלה מן הצורך יאמר - כי גם לגופו של ענין ואפילו היה מקום להדרש לטענות שבערעור לגופן, הרי שלא היה מקום להתערב בהחלטתה של כב' הרשמת.

זאת, בשים לב למועד פתיחת ההליך בשנת 2006, לסיכוייו הקלושים של הערעור שבעטיו התבקשה הדחיה וכן בשים לב למועד הגשתה של בקשת הארכה מושא הערעור לאחר המועד בו נדרשו המערערות להעביר את המסמכים למשיבים.

4.    לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

5.    המערערות תשלמנה הוצאות משפט למשיבים בסך כולל של 3,000 ש"ח, לתשלום תוך 30 יום ממועד המצאת פסה"ד אליהן.

6.    המזכירות תשלח העתק מפס"ד זה לצדדים בדואר.

ניתן היום, כ"ד בטבת, תש"ע (10 בינואר 2010) בהעדר הצדדים.

קלדנית: דפנה ענוה-רז