גולדמן טראמפ בע"מ נ. אברהם לסר


 

   

בתי המשפט


 

הפ 000783/05

בית משפט השלום ירושלים

 

 

 

 כבוד השופטת חגית מאק-קלמנוביץ

בפני:

 

 



 

גולדמן טראמפ בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד חגי הופן

בעניין:

המבקשת

 

 

 


 

נ  ג  ד

 


 

1 . אברהם לסר

2 . אנגטל פרופרטיס לימיטד

ע"י ב"כ עוה"ד חן בכר, אופיר צברי, ערן הלר

3. דוד סגל

 

המשיבים

 

 

 

פ ס ק   ד י ן


 

א.         עיקרי העובדות וגדר המחלוקת

1.         זוהי בקשה על דרך המרצת פתיחה. למבקשים משכון על זכויות שיש למשיב 3 במשיבה 2. המשיבה 2 היא חברה שמטרתה היחידה היא החזקת נכס מקרקעין. המבקשת ביקשה לממש את המשכון. הדיון התמקד בעיקר בניסיונה של המבקשת להוכיח את זכויותיו של המשיב 3 בנכס המקרקעין ובמשיבה 2 על מנת לאפשר למבקשת את המימוש.

ואלו הן העובדות:

2.         המשיב 1 הוא תושב זר המתגורר בארה"ב, ויקרא להלן גם לסר. לסר התקשר בהסכם עם משיב 3, שיקרא להלן גם סגל, במטרה לרכוש במשותף נכס מקרקעין, בניין הידוע בשם "מכון גולד" ברחוב הטורים פינת מלכי ישראל בירושלים, חלקה 151 בגוש 30078. הבניין יקרא להלן גם הנכס. מטרת ההתקשרות היתה רכישת הנכס, השבחת המקרקעין, בניה עליהם ושיווק הפרוייקט ברווח.

לשם כך נפגשו נציגי לסר וסגל ביום 4.2.01, וסיכמו את עיקרי העיסקה במסמך סיכום ישיבה מתאריך זה. ביום 16.2.01 חתמו לסר וסגל על הסכם שותפות בסיסי, מוצג מב/1, שייקרא להלן גם ההסכם הראשון. להגשמת ההסכם הוקמה חברה, המשיבה 2, להלן גם החברה, הרשומה באיי הבתולה האנגליים ונרשמה בישראל כחברה זרה. החברה ולסר יחד, המשיבים 1 ו-2, יכונו להלן גם המשיבים. הזכויות בנכס הוחזקו באמצעות החברה, כאשר הבעלות במניות החברה חולקה בשיעור של 70% ללסר ו-30% לסגל. החברה קיבלה דמי שכירות מהדיירים בנכס. רכישת הנכס מומנה מהון עצמי של לסר וממשכנתא שניתנה לחברה. ההסכם כלל גם הסכמה על מינויו של עו"ד יעקב אמסטר כנאמן של הצדדים.

3.         מדובר, איפוא, בעיסקה ברורה: הנכס נרכש באמצעות חברה בבעלות משותפת, בחלוקה שפורטה לעיל. לסר תרם לחברה הון עצמי שהיווה עיקר המימון לעיסקה. תרומתו של סגל לשותפות היתה אמורה להיות בקידום השבחת הנכס, בזכות קשריו בארץ וניסיונו. הנכס המניב אמור היה להניב הרבה יותר בעקבות שינוי ייעוד ותכניות בינוי חדשות שיקודמו לגבי הנכס.

4.         אין מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדות עד כה. השתלשלות העניינים בהמשך כפי שתתואר להלן היא שעוררה את הספקות. הקושי העיקרי הוא בכך שבאירועים שונים לפני רישום המשכון לטובת המבקשת העביר סגל זכויות שונות שלו לאחרים, בנסיבות ובדרכים שיידונו בהמשך. השאלה המצריכה הכרעה היא מה משמעותם של אותם אירועים, האם סגל אכן העביר את זכויותיו, אלו זכויות הועברו ואלו, אם בכלל, נותרו בידיו והיו ניתנות למישכון.

5.         הסעד המבוקש בהליך זה הוא מתן פסק דין הצהרתי "המורה כי הזכויות אותם שיעבד מר דוד סגל לטובת המבקשת, קרי: 14% מהנכס הידוע בשם 'מכון גולד'... שהנן למעשה 14% מהזכויות במשיבה 2... שייכות לדוד סגל". בית המשפט התבקש "ליתן צו הצהרתי בדבר מהות הזכויות השייכות לדוד סגל בנכס, בפרוייקט להשבחתו ובחברה, היקפן ושיעורן".

ג.          הצדדים, כתבי הטענות ואופן ניהול התיק

6.         ההליך נפתח בדרך של המרצת פתיחה. אלא שבמהלך הדיון התברר כי ההכרעה מחייבת שמיעת ראיות לא מעטות. בראשית הדרך לא היה ברור כלל מי מבין המשיבים, אם בכלל, יטול חלק או יביע עמדה כלשהי בהליך. המרצת הפתיחה נמסרה למשיבים על ידי המצאה לחו"ל ותחליף המצאה בהדבקה בנכס, ולא היה ברור אם יתייצבו לדיון. ואכן, המשיב 1 לא נכח מעולם בדיון, לא נתן תצהיר ולא העיד, וגם מטעם המשיבה 2 לא נשמעה עדות ישירה של בעלי מניותיה או מנהליה, מלבד העדויות הכלליות שנשמעו, אשר נגעו גם לחברה.

7.       במהלך הדיון חלו שני שינוים משמעותיים: האחד – צירופו של דוד סגל כמשיב. סגל לא צורף כמשיב בבקשה המקורית אלא לאחר תחילת הדיון ולאחר שעדותו נשמעה. הוא לא התנגד לצירוף, וניתנה לו הזדמנות להגיש מסמכים מטעמו בנוסף לעדותו (פרוטוקול עמ' 52, 53). בהמשך היה סגל רשאי להגיש סיכומים, אך הוא נמנע מהגשתם.

שינוי נוסף שהתרחש במהלך הדיון הוא הפסקת ייצוג המשיבים על ידי עו"ד אמסטר, והזמנתו לעדות כמי שמעורה בעובדות מכח מעמדו כנאמן של כל המעורבים. כאמור, המשיבים עצמם לא העידו. עדים נוספים שהעידו, מלבד סגל ועו"ד אמסטר, היו מנהל המבקשת מר דוד מאור ומנהל עסקיו של לסר בישראל, מר חיים קופטייל.

8.         מדובר, איפוא, בהליך "מתגלגל", שבו פרק עובדתי אחד הוליד את הצורך בפרק אחר. כתוצאה מכך, לא הוגשו תצהירי עדות ראשית, ונושאי העדויות והדיונים הוכוונו על פי חקירותיהם של הצדדים. אף אחד מהצדדים לא התנגד לעצם עדותם של העדים שלא הוגשו תצהירים שלהם.

9.         בסיכומים שהגישה מרבה המבקשת לטעון לשינוי חזית בנושאים מסויימים. אינני סבורה שיש מקום להעלות טענה זו שכן החזית עצמה, העובדות שבמחלוקת, לא היתה מתוחמת במדוייק בתחילת הדרך, והתבררה רק במהלך חקירת העדים, כך שהעדויות שנשמעו, על כל ה"חזיתות" שהועלו בהן, נדרשו על מנת לאפשר בירור העובדות והכרעה בהן. ואכן, מהמרצת הפתיחה והתצהיר המצורף לה עולה כי הכרתה של המבקשת עצמה את העובדות היא מוגבלת. הסעד המבוקש הוא הצהרה על מהות זכויותיו של סגל, היקפן ושיעורן. חלק ניכר מהבקשה מוקדש לבקשה לקבלת פרטים ומסמכים רבים מאת הנאמן עו"ד אמסטר. כך שהחזית שהוגדרה מתכלחילה היא רחבה וגמישה, והמבקשת אינה רשאית לבקש בדיעבד לצמצם אותה בנושאים מסויימים.

ג.          ההסכם השני והשלכותיו

10.       כאמור, הצדדים התקשרו בחודש פברואר 2001 בחוזה הראשון. בתאריך 24.10.01 נחתם הסכם נוסף בין סגל ללסר, שיכונה להלן ההסכם השני. הרקע לחתימת הסכם זה היה רצונו של סגל במימוש חלקו וקבלת מזומנים תמורתו (עדות קופטייל עמ' 55 שורה 20; עדות סגל עמ' 9, 10). בהסכם השני נשמר המתווה הראשוני של החזקת הנכס באמצעות החברה ואינטרס משותף של הצדדים בקידום השבחת הנכס. אולם נערכו בו שינויים שונים. החלקים הרלוונטיים לענייננו הם כדלקמן:

11.       בסעיפים 3, 5 להסכם נקבע כי לסר יעביר לנאמן, עו"ד אמסטר, 7 שיקים בסכומים ולתאריכים שונים לפקודת סגל או מי מטעמו, וסגל יעביר לידי הנאמן עבור לסר את כל המניות והזכויות שיש לו בחברה למעט 7% אשר יוותרו בידיו של לסר ובבעלותו.  סעיף 6 להסכם השני קובע: "מובהר ומוסכם כי עם חתימת הסכם זה העברת הצ'קים לידי סגל מידי הנאמן ופרעונם עוברות מניות סגל ללסר באמצעות הנאמן כאמור או למי שלסר יורה. ביום העברת הצ'קים לסגל ופרעונם המלא השליטה בחברה הזרה הינה במלואה בידי לסר בלבד בכפוף לזכויות סגל ל-7% ברווחים של החברה כאמור"

סעיף 13 להסכם השני קובע כי אם השיק האחרון שנמסר לא יכובד מסיבה כלשהי, יהא סגל זכאי למניות בשיעור של 7%, כך שיחזיק בידו סה"כ 14% ממניות החברה החל מיום 22.10.02.

12.       סעיף 5 להסכם מותיר חוסר בהירות מסויימת לגבי השאלה אילו זכויות של סגל נותרות בידיו, והאם הוא נותר בעליהן של מניות בחברה. הצדדים העלו טענות שונות בנושא זה ובין היתר עלתה אפשרות שלחברה היו סוגים שונים של מניות. לכאורה נראה שאי הבהירות הקיימת בסעיף 5 מתפוגגת נוכח ההוראה המפורשת והברורה שבסעיף 6 להסכם, שנוסחו הובא לעיל. בסיפא לאותו סעיף נקבע במפורש כי לסגל זכויות ברווחי החברה. אמור מעתה: לאחר קבלת השיקים ופרעונם המלא, לא יהיו לסגל מניות בחברה כלל, אלא זכות לרווחים בגובה של 7% בלבד. (השאלה כיצד וומה ייחשבו אותם רווחים לא עלתה ואין צורך לדון בה). אפשרות כזו מתיישבת גם עם העובדה שמניות החברה היו מניות למוכ"ז, ואין כל מקור ראייתי לקיומן של מניות מסוגים שונים, וכן גם עם ההוראה שבסעיף 5 בדבר מסירת הודעה לעו"ד זולטי בז'נוה, שהוא המוסמך לפעול במניות החברה הרשומה בחו"ל.

            אלא שפרשנות זו איננה מתיישבת עם האמור בסעיף 13 להסכם. שם מדובר במפורש על כך שסגל יחזיק בידו 14% ממניות החברה, ומספר זה מבוסס על 7% מניות מכח סעיפים 5, 6 ו-7% נוספים מכח סעיף 13 להסכם. על כן לא ברור אם יש לפרש את החוזה באופן שכל 14% מתייחסים למניות ממש, או לאחוזים מן הרווח.

13.       לא מצאתי הסבר סביר שיש בו כדי ליישב בין שתי הוראות סותרות אלו שבחוזה. יתכן שמדובר ב"הדים" למתווים שונים שעלו במהלך המשא ומתן. מבחינת דיני החוזים, הפיתרון לשאלה נקבע על פי אומד דעת הצדדים. העדים שהעידו לא תרמו רבות להבהרת הנושא: סגל העיד כי אינו מבין במבנה חברות ולא יכול היה להשיב (עדותו בעמ' 10, 11). גם העד קופטייל לא יכול היה להכריע בשאלה והבהיר: "אני לא מתווכח אם זה מניות רווח או רווח בכל מקרה זה רווח (עמ' 69 שורה 21). עו"ד אמסטר העיד כי רישום החברה נעשה על ידי מניות למוכ"ז בחו"ל, אולם במסגרת הסכמים בין הצדדים היו ונזכרו מניות ניהול שוטפות וזכויות ברווחים עתידיים, שבאו לביטוי בכך שחלקו של סגל היה ברווחים בלבד (עמ' 28 שורות 8-12).

ההתפתחויות המאוחרות יותר מייתרות, למעשה את ההכרעה בשאלה זו כך שאין צורך המשך הדיון בנושא.

14.       מועד פרעונו של השיק האחרון שמסר לסר לסגל, בסכום של 150,000$, היה ביום 22.10.02. אין מחלוקת על כך ששיק זה לא נפרע במועד. הסיבה לכך היא טענת מר מר חיים קופטייל, נציג לסר, כי הוא זכאי לדמי תיווך על עיסקת רכישת הנכס וכי הוסכם בין הצדדים שאלה ייגבו מתוך השיק האחרון. לפיכך הגיש קופטייל תביעה לבית דין רבני, אשר הורה על "עיקול", דהיינו צו מניעה נגד פרעון השיק. השיק הוחזק אותו זמן בידי אדם בשם הרב אלפא, שקנה אותו מידי סגל. לאחר דיון בוטל הצו וסכום השיק שולם במלואו ע"י לסר לאוחז בשיק. הדברים עולים מעדות קופטייל וממוצגים מש/7, מש/8.

15.       כתוצאה מאי פרעון השיק במועד, טען סגל לזכות ל-14% ממניות החברה ביום 22.10.02, בהתאם לסעיף 13 להסכם השני. ביום 5.11.01 הודיע על כך לנאמן, עו"ד אמסטר, במכתב המצורף כנספח ו' להמרצת הפתיחה. זכות זו היא הבסיס לטענות התובעת ולפסק הדין המבוקש על ידה.

16.       אציין כי העובדה שיש להחיל את סעיף 13 להסכם השני אינה מובנת מאליה. ראשית משום שמלכתחילה ספק אם יש לפרש את החוזה כך שהוא מעניק לסגל מניות ויתכן שלסגל ניתנו זכויות לרווחים בלבד, כמפורט לעיל. קושי נוסף נובע מכך שלא ברור אם ניתן להגדיר את השיק כשיק שלא נפרע כיון שסגל הודה שהשיק ניתן על ידו, בתמורה, לרב אלפא (פרוטוקול עמ' 15 שורות 7-22), ויתכן שניתן לראות בהסבה בתמורה פרעון של השיק לצורך העניין. בנוסף, אי פרעון השיק נבע מטענת קיזוז שהיתה לקופטייל נגד סגל. קופטייל טען, כאמור, כי הוסכם בין לסר, קופטייל וסגל שמסכום השיק האחרון ישולמו דמי התיווך לקופטייל. בנסיבות כאלה יתכן שאין להפעיל את סעיף 13 להסכם השני.

לא מצאתי שיש צורך להכריע בנושאים אלו נוכח הקביעות שבהמשך פסק הדין.

ד.         ויתור סגל על זכויותיו – מש/2, מש/3

17.       ביום 31.7.03, ב' באב התשס"ג, נשלחו לעו"ד אמסטר שני מסמכים חתומים על ידי דוד סגל: האחד, מוצג מש/2, נושא כותרת הסכם הלוואה, מנוסח כהלוואה בין לסר לבין סגל, שלפיו לסר מלווה לסגל סכום של 40,000$ ובתמורה משעבד סגל את הכנסותיו מבריכת טיילור וכן המחאות של חברת איקאפוד. המסמך השני שסומן מש/3 נושא כותרת כתב התחייבות והצהרה, ובו הצהרת סגל שאין לו שום זכות או זיקה לקרקע ולמבנים במכון גולד, וכי הוא מוסר (כך במקור) לעו"ד אמסטר לפעול בהתאם ולראות שמלוא הזכויות בקרקע הנ"ל ובמבניה יהיו ברשות לסר ומתחייב לחתום על כל מסמך שיידרש הקשור למכון גולד.

18.       אין מחלוקת על העובדה שמסמכים אלו נשלחו ע"י סגל לאמסטר. אלא שסגל טוען כנגד תוקפו של הויתור על זכויותיו: בעדותו בעמ' 20, 21 טען כי שני המסמכים נכתבו על ידו והועברו לעוד אמסטר כמיקשה אחת, והם מקבילים זה לזה. האחד מבטא ויתור על זכויות והשני אישור לקבלת כסף כהלוואה מלסר. כשהגיע רגע העברת הכסף לסר סירב לכך, ועל כן "מה שכפה אותי לחתום על זה התבטל" (עמ' 20 שורות 26, 27). דהיינו: לטענת סגל הסתלקותו מן הזכויות בנכס היתה מותנית בקבלת ההלוואה, ומאחר שההלוואה לא יצאה לפועל, אין כתב הויתור תקף.

            כשנשאל סגל אם הודיע לנאמן שבעקבות כך שלא קיבל את הכסף הודעת הויתור מבוטלת, השיב שהדברים היו ברורים לנאמן, שהיה אמור להעביר את הכסף ולא העבירו. מן התשובה משתמע בבירור שסגל לא שלח הודעת ביטול למסמך מש/2.

19.       עו"ד אמסטר בעדותו אישר את קבלת שני המסמכים, אך טען שאינו יכול להוסיף עליהם ואינו יודע באילו נסיבות נכתבו והאם יצאו לפועל (פרוטוקול עמ' 30 שורות 6-9). ככלל, עו"ד אמסטר שמונה כנאמן על כל הצדדים לעיסקה, מצא עצמו נתון בין הסכסוכים שהתגלעו ביניהם. הוא תיאר את תפקידו בנוגע לעיסקה בדומה לטאבו, לגוף המנהל רישום של הזכויות, משקף את הזכויות, אשר תפקידו מתמצה בקבלת הודעות הצדדים לגבי מצב הזכויות ללא הכרעה ביניהם (עמ' 30).

20.       קופטייל טען שהלואה של 50,000$ ניתנה מלסר לסגל. הוא אף הציג שיקים שמסר סגל כפיקדון לאותה הלוואה (עמ' 59 שורה 15 ואילך, וכן מש/10). בהמשך הבהיר קופטייל כי מדובר בהלוואה שניתנה על ידי אדם בשם פינקל, בערבותו ובאישורו של לסר (פרוטוקול עמ' 62 שורה 9 ואילך).

21.       אני דוחה את טענות סגל לגבי תוקפו של כתב הויתור, מטעמים אחדים:

ראשית, ניסוחם של המסמכים מש/2, מש/3 ומראם מעיד על כך שכל אחד מהם עומד בפני עצמו. בכל אחד מהם מופיעים כותרת, תאריך, חתימה וכיוצ"ב מאפיינים צורניים המעידים על כך שמדובר בשני מסמכים עצמאיים. גם תוכנם של המסמכים אינו מעיד על כך שהם קשורים או תלויים זה בזה.           

22.       אין בסיס לטענה כאילו היה על הנאמן להבין ששני המסמכים תלויים האחד במשנהו: בהסכם ההלוואה לא נכתב כי ההלוואה צריכה להיות משולמת על ידי הנאמן, מכסף המוחזק בידיו, וכיוצא בזה. כך שמקריאת המסמכים עצמם הנאמן לא יכול היה כלל לדעת אם הסכם ההלוואה יצא לפועל אם לאו, ועל כן לא ניתן לייחס לו ידיעה על כך שכתב הויתור בוטל. ומכל מקום, לאחר שהעביר הודעה ברורה וחד משמעית בכתב, היה על סגל לדאוג להודיע על ביטול אותה הודעה בבירור ולא להסתמך על הנחות והבנות.

23.       נוסף על כל אלה יש לציין כי סגל עצמו הודה בכך שבסופו של דבר קיבל את ההלוואה שהתבקשה על ידו, שניתנה מפינקל בערבות לסר (פרוטוקול עמ' 47 שורות 26, 27). כך שאפילו אם הותנה הויתור בקבלת ההלוואה, נראה שניתן לקבוע כי ההלוואה יצאה לפועל, כך שהחיוב המקביל – ויתור סגל על זכויותיו – אף הוא עומד בתוקפו.

ה.         אירועים נוספים של ויתור על זכויות מצד סגל

24.       ביום 27.10.03 חתם סגל על ייפוי כח נוטריוני בלתי חוזר לטובת הרב יצחק ביאליסטוצקי, המאפשר לאחרון לעשות כל פעולה בזכויותיו של סגל בחברה על פי החוזה השני בין סגל לבין לסר. העתק ייפוי הכח הוגש כמוצג מש/4.

25.       כשנעשתה פניה בעניין זה לעו"ד אמסטר, השיב במסמך מש/5, כי הואיל ולפי דעתו העביר מר סגל את זכויותיו במלואן למר לסר לפני מתן ייפוי הכח האמור, אין הוא רואה כיצד ולמה יש לדון בנושא. בעדותו בבית המשפט הבהיר אמסטר כי כך הוא רואה את הדברים, אולם סגל סבר אחרת והתקיימה ביניהם שיחת הבהרה בעקבות כתיבת מש/5 (פרוטוקול עמ' 31 שורות 7-18). אמסטר הבהיר כי דבריו שיקפו את עמדתו, אולם שאלת הזכויות לא הוכרעה והיא מצריכה הכרעה (עמ' 37 שורות 11-15). סגל לא נחקר על מסמך זה וקופטייל העיד כי אין לו ידיעה אישית בנושא אלא משמיעה בלבד (עמ' 60 שורות 7, 8). כך שאין בפני עובדות מלאות ושלמות בנוגע להעברת זכויות זו ואם היא עדיין בתוקף.

26.       בנוסף העיד סגל, בעמ' 12 לפרוטוקול, כי קיים צד מעורב נוסף, שכן הוא שיעבד סכום של 100,000$ לישיבת חברון. לא הוגש מסמך המסדיר שיעבוד זה, ולא כל פרטיו ידועים. אולם סגל הבהיר בעדותו כי המבקשת היתה מודעת לשיעבוד ולכך שבעת מימוש המשכון תדרש להעביר סכום של 100,000$ לישיבת חברון (עמ' 16 שורה 25 ואילך, עמ' 17 בראש העמוד).

27.       שני מקרים נוספים אלו של ויתור על זכויות מעיבים אף הם על זכויותיה של המבקשת. אולם מעבר למעמדם העצמאי, יש בהתחייבויות אלו של סגל כדי להעיד גם על מעמדם של המסמכים האחרים שיצר ומידת מחוייבותו אליהם. העובדות שתוארו מצביעות על סגל כמי שעושה שימוש פעם אחר פעם בזכויות שנרכשו על ידו, על אף שברור לו ולכל המעורבים כי קיים לכל הפחות ספק בנוגע לזכויותיו של לסר על פי ההסכם השני.

            המשיבים בסיכומיהם (עמ' 22 ואילך) פירטו שורה של נושאים שבהם התגלו סתירות, חוסר דיוק ואמירת עובדות שאינן נכונות על ידי סגל, והדברים בעיקרם מקובלים עלי. דפוסי פעולה אלה מטילים ספקות כבדים בדבר תום ליבו של סגל ואינם מאפשרים לקבל את ההסברים שנתן בנוגע לכתב הויתור מש/3.

ו.          אילו זכויות מושכנו לטובת המבקשת

28.       באישור על רישום משכון, נספח ח' להמרצת הפתיחה, נזכר החייב בשטר המשכון כמר דוד סגל, והנכס שעליו נרשם המשכון מתואר במילים אלו: "זכויות במקרקעין. זכויות חוזיות ואחרות שיש לחייבים, לבעל/י הזכויות בנכס, לרבות עתידיות, וכל כסף שיגיע לנכס.... הנמצא ברחוב הטורים מספר 36". ובהמשך: "זכויות בנכס נדל"ן פינת רח' מלכי ישראל 69 הידוע בשם 'מכון גולד' ומוחזק באמצעות חברת אנגנטל פרופרטיס..."

29.       המשיבים טוענים כי המשכון אינו יכול בשום מקרה לחול על זכויותיה של המבקשת, שכן המשכון חל על זכויות במקרקעין או זכויות שונות בנכס הנדל"ן, ואילו זכויותיו של סגל היו מניות או זכות לרווחים בחברה המשיבה. לסגל לא היו מעולם זכויות במקרקעין כלל, ואף לא זכויות אחרות ישירות בנכס המקרקעין.

30.       המבקשת בסיכומיה טענה כי המשכון תקף, על פי קונסטרוציה משפטית שבנתה: לטענת המבקשת, המשיבה 2 היא איגוד מקרקעין מאחר שהוקמה לשם רכישת הנכס הידוע כמכון גולד ואין לה נכסים אחרים. עוד היא טוענת כי בחוזה שבינה לבין סגל התכוון סגל להעביר אליה את כל זכויותיו, לרבות מניות המשיבה 2, וכי הסכם זה קובע גם את היקפו של המשכון, נוכח הוראות סעיף 3 לחוק המשכון התשכ"ז-1967 הקובע כי משכון נוצר בהסכם בין החייב לבין הנושה, וכן על ידי פירוש החוזה בינה לבין סגל בהתאם לאומד דעת הצדדים, והעדפת פירוש המקיים את החוזה על פני חוזה שלפיו הוא בטל, בהתאם לסעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973.

31.       לא ניתן לקבל טיעון זה: ראשית, הטענה שלפיה חברת אגנטל היא איגוד מקרקעין לא הוכחה. אמנם הצדדים הקימו את החברה על מנת להחזיק בבעלות בנכס, אולם לא ניתן לשלול את האפשרות שלחברה פעילויות נוספות, ומלבד זאת מדובר בחברה זרה וספק אם ניתן להחיל עליה באופן אוטומטי את הדין הישראלי בנושא זה. גם הניסיון לקרוא אל תוך שטר המשכון "תורה שבעל פה" שאין לה אחיזה במסמך עצמו עומד בניגוד למהותו של שטר המשכון, אשר יכול להיות ממומש בהליך של הוצאה לפועל ללא הכרעה שיפוטית בנוגע לזכויות שבגינן ניתן. מה גם שהשלמה זו מבוססת על עדות בעל פה של סגל המבוססת על שאלות מדריכות שלא ניתן לייחס לה משקל של ממש (פרוטוקול עמ' 50 שורות 12-15). 

32.       אמנם אין בפני בקשה למימוש משכון, אולם המשכון הוא העומד ברקע התובענה, שכן הוא מקור זכויותיה של המבקשת. על כן ניתן לקבוע כי המשכון שנרשם לטובת המבקשת הוא למעשה ריק מתוכן, שכן הזכויות שמושכנו אינן כאלה שישנן או שהיו בבעלותו של סגל.

ז.          תקנת השוק

33.       המבקשת טוענת כי על העיסקה נשוא ההליך חלה תקנת השוק, יש לראותה כמי שרכשה את זכויותיה בנכס בתום לב ובתמורה, ועל כן יש להעדיף עיסקה זו על פני עיסקאות והתחייבויות אחרות של סגל.

34.       ב"כ המשיבים התייחסו בפירוט לטענה זו והבחינו בין תקנת השוק במטלטלין לבין תקנת השוק במשכון. איני רואה צורך להעמיק את הדיון בשאלה זו, שכן תקנת שוק מכל סוג מחייבת כתנאי יסודי פעולה בתום לב של רוכש הזכויות. במקרה זה, לא ניתן לקבוע כי המבקשת פעלה תוך מידת תום הלב הנדרשת. אינני באה לקבוע שהמבקשת פעלה בחוסר תום לב מובהק, מתוך קנוניה עם סגל וכדומה, אלא שבעת העיסקה צריכים היו להתעורר ואף התעוררו אצלה חשדות בנוגע לזכויותיו של סגל בנכס, ובכך נשללת האפשרות של התקיימות תקנת השוק.

35.       הגישה הבסיסית בנוגע לתום הלב וחובת הקונה לבדוק את זכויותיו של המוכר היא דרישה של יושר ואמונה, ללא ערמה או עצימת עיניים מלראות עובדות גלויות לעיון העשויות להעמידו על המשמר. אין דורשים מאדם לחקור בנסתר, ולא נדרשת ממנו "מידת חסידות" (ראו: ע"א 4609/99, בעלי מקצוע נכסים (1997) נגד ג'יי סטנלי סונדרס, פ"ד נו (6) 832, ע"א 842/79, משה נס נגד נחום גולדה, פ"ד לו   (1) 204, 212.

עם זאת, נקבע כי "מידת תום הלב אותה נדרש המסתמך על סעיף 10 היא גבוהה. ברגע שנדלקת 'נורה אדומה' בראשו של הרוכש עקב נסיבות העניין או פרטים שונים שהוא מגלה במהלך בדיקתו, הוא לא ייחשב תם לב בלא בדיקה ראויה של מצב הזכויות של המוכר. כעוצמת צלצולי פעמון האזהרה כן עוצמת הבדיקה הנדרשת".(ה"פ (מחוזי תל אביב) 252/93, בנק איגוד לישראל בע"מ-סניף פתח תקוה נגד סולמי יהודה, פורסם במאגרים). בנוגע לנסיבות שיש בהן מאפיינים דומים לאלה הנדונים כאן, נקבע כי "גם החיפזון של הקונה לרשום את זכויותיה על פי ההסכם עם המוכר מיד עם הסרת צו המניעה, יש בו כדי להעיב על תום ליבה". (פסה"ד בעניין בעלי מקצוע בע"מ לעיל, בעמ' 832).         

36.       במקרה זה, התנהגותה של המבקשת מעידה על כך שהיתה מודעת לסיכון שבעיסקה ופעמוני האזהרה צילצלו באזניה בקול רם: מנהל המבקשת מר דוד מאור הצהיר, בתצהיר הנלווה לבקשה, כי בעת חתימת המשכון לא הוצגו למבקשת מסמכים כלשהם והמשכון נעשה על סמך מצג הדברים כפי שהוצג על ידי סגל. רק מאוחר יותר העביר סגל למבקשת מסמכים שונים (סעיף 10 לתצהיר מאור).

            בעדותו בבית המשפט תיאר מאור את נסיבות ההתקשרות והכנת המשכון: לדבריו הפגישה החלה בשעות הבוקר והסתיימה בשעת לילה מאוחרת. לא התקבל מסגל שום מסמך מלבד מידע שנרשם על ידי ב"כ המבקשת. מיד לאחר הפגישה הם "רצו" לרשם המשכונות ורשמו שיעבוד והודיעו על כך לעו"ד אמסטר (פרוטוקול עמ' 41 שורות 7-9). העד אישר גם שמסמכים מש/2, מש/3 לא היו מוכרים לו בשעתו (עמ' 41 שורות 15, 16).

37.       העברת הזכויות מסגל למבקשת נעשתה, איפוא, בלא בדיקת שום נתון שהוא מלבד דבריו של סגל בעל פה. הדברים בוטים במיוחד כאשר מדובר בנכס מקרקעין שמתקיים לגביו רישום מסודר של זכויות, ובחברה שההחזקה בה נעשית באמצעות עו"ד שניתן בקלות יחסית לפנות אליו ולבקש מידע. במצב כזה ניתן לראות את המבקשת כמי שפעלה תוך עצימת עיניים ולא עמדה בסטנדרטים הסבירים והמקובלים של בירור וחקירה.

38.       העובדה שבהסכם בין המבקשת לבין סגל מופיע המשכון כבטוחה מדרגה שניה, בנוסף לשיקים שנמסרו למבקשת, מעידה על ספיקות שהתעוררו אצל המבקשת. שהרי אם היה בידי המבקשת משכון המבטא זכויות של ממש בנכס מקרקעין בעל ערך רב, לא היה צורך בשיקים ובבטוחות נוספות.

גם הגשת התובענה בשלב הראשון נגד משיבים 1 ו-2 ללא מעורבות סגל מעידה על העדר הפתעה. אילו אכן היתה המבקשת חשה מרומה, ניתן היה לצפות שעיקר קצפה יצא כנגד סגל, והוא יצורף לבקשה כמשיב ראשון ועיקרי. העובדה שההליך נוהל כפי שנוהל עשויה להצביע על כך שהמבקשת רכשה את זכויות סגל בידיעה או בהבנה שאין מדובר בזכויות בטוחות וחזקות, תוך שהיא מנסה להוציא מהן את המיטב שיעלה בידה.            

39.       אמנם המבקשת היתה רשאית לרכוש את זכויותיו של סגל ואף למשכן אותן גם אם ידעה, על סמך דברים מפורשים שנאמרו לה או על סמך השערות, שקיימים ספיקות לגבי זכויות אלו. אולם במצב כזה אין היא זכאית להגנה המיוחדת שמעניקה תקנת השוק, שכל תכליתה הוא להגן על אינטרס ההסתמכות של מי שפעל בדרך מקובלת.

ח.         סיכום

40.       מכל האמור לעיל עולים מספר נימוקים המובילים כולם למסקנה אחת: לסגל לא היו, בעת ההתקשרות בחוזה, זכויות כלשהן בנכס, וממילא המבקשת לא רכשה זכויות כאלה מסגל ואין באפשרותה לממשן.

            הנימוק הברור והמובהק ביותר לשלילת זכויותיו של סגל הוא מסמך מש/3 – כתב הויתור שנחתם על ידו. בנוסף, קיים ספק אם נותרו לסגל זכויות כלשהן בנכס לאחר חתימת החוזה השני עם לסר, ואם נותרו בידיו זכויות הוא העבירן גם לביאליסטוצקי ואת חלקן גם לישיבת חברון.

עוד הראינו כי בנסיבות העניין אין המבקשת זכאית ליהנות מתקנת השוק.

41.       נושא נוסף שעלה במהלך המשפט וסיכומי הצדדים הוא משאים ומתנים והסכמים למכירת הנכס לאחר הגשת התובענה. כיון שמדובר בהליכים המאוחרים למועד הגשת התובענה ורכישת הזכויות הנטענת על ידי המבקשת, אינני סבורה שיש לעובדות אלה רלוונטיות לענייננו.

42.       מכל האמור עולה כי הבקשה נדחית.

            המבקשת תישא בהוצאות המשיבים 1, 2 ובשכ"ט עו"ד בסך 8,000 ¤ בצירוף מע"מ.

 

ניתן היום כ"ד בטבת, תש"ע (10 בינואר 2010) בהיעדר.

המזכירות תשלח עותקים מפסק הדין לצדדים.

                                                                               

חגית מאק-קלמנוביץ, שופטת


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/3A2B8AE8B3A2773B422576A700621A15/$FILE/E887B86E55475691422576A100624945.html
תאריך: 
10/01/10
Case ID: 
783_5
Case type: 
הפ
סיווגים
שופטים : חגית מאק-קלמנוביץ
חגית מאק-קלמנוביץ
עורכי דין : חגי
חגי
Powered by Drupal, an open source content management system