מרדכי שם טוב נ' מגדל חברה לביטוח ואח'


 

בתי המשפט

PAGE  1

 






 

א  011092/06

בבית משפט השלום בירושלים


 

11/01/2010

תאריך:

כבוד השופט רם וינוגרד

בפני:

 

 

 














 

מרדכי שם טוב

בעניין:

 

התובע

עו"ד אהרן בארי

ע"י ב"כ


 


 

נ  ג  ד


 


 

1. מגדל חברה לביטוח בע"מ - הסתיימה

2. הראל חברה לביטוח בע"מ


 

 

הנתבעות

עו"ד אהוד דויטש

ע"י ב"כ


 


 


פסק דין

 


1.      התובע, יליד 9.2.1959, נפגע בשתי תאונות דרכים, ביום 29.8.02 וביום 25.4.05. בגין נזקי הגוף שנגרמו לו עקב הפגיעה בתאונה הראשונה הגיע התובע לכלל הסכם עם הנתבעת 1, שקיבל תוקף של פסק-דין ביום 16.12.08. מאחר ולא עלה בידי התובע והנתבעת 2 להגיע להסכמה בעניין הפיצוי לו זכאי התובע בשל פגיעתו בתאונה השניה, נשמעו בדיון היום הראיות והסיכומים בשאלה זו. ממילא יתמקד הדיון להלן אך בשאלת שיעור הפיצוי לו זכאי התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בשל הפגיעה בתאונה השניה.

 

2.      לבדיקת התובע מונה האורטופד ד"ר עמוס פייזר. בחוות-דעתו ציין המומחה כי התובע פנה לטיפול רפואי רק כחודש ימים לאחר התאונה השניה, מאחר שהכאבים שתכפו עליו לא חלפו. בבדיקתו בפנייה ראשונה זו נמצאו רגישות ומגבלות תנועה בצוואר ובגב התחתון. הוא נשלח לבדיקות שונות ועבר טיפולי פיזיוטרפיה. בבדיקת המומחה נמצאה מגבלה מזערית בתנועות הצוואר של התובע. בבדיקת ההדמיה נמצא רטרוליסטזיס קלה מאוד של חוליה C4 לעומת חוליה C5. המומחה ציין כי בעברו הרפואי של התובע קיים רישום מיום 10.7.02 ובו תיאור של כאב צואר וכתף שמאל. על בסיס מכלול נתונים אלה קבע המומחה שמצבו של התובע מתאים כיום לנכות בשיעור 5% לפי מחצית מסעיף 37(5)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) , התשט"ז-1956. לנוכח ה"אזכור הבודד" של כאבי צואר ייחס המומחה רבע מהנכות לעברו של התובע.

3.      בתשובות מיום 12.6.08 לשאלות הבהרה מטעם התובע השיב המומחה כי בתקופת חצי השנה שבתכוף לאחר התאונה נגרמה לתובע מגבלה חלקית בביצוע עבודות פיזיות "כפי שמשתמע מנכותו הזמנית" אותה קבע בשיעור 100% לחודש ובשיעור 20% לחצי שנה נוספת. הוא אישר שברישום הבודד מהעבר בנוגע לצוואר לא צוינו מגבלות תנועה ואין אינדיקציה לביצוע טיפולי פיזיוטרפיה "אך אין פירוט רב ביחס לבדיקה הגופנית" באותה עת. 

4.      בסיכומיו ביקש ב"כ התובע כי הנכות תיוחס כולה לתאונה, תוך סטיה מהקביעה, השרירותית לטענתו, המייחסת רבע מהתאונה לרישום בודד מעברו של התובע. ב"כ הנתבעת טוען כי אין מקום לסטות מקביעותיו של המומחה, ובוודאי שאין לעשות כן מקום בו לא עמד המומחה לחקירה נגדית על חוות-דעתו. דברים אלה של הצדדים סובבים את הכלל הידוע לפיו בית המשפט הוא הפוסק האחרון בשאלות רפואיות שנמסרו לחוות דעתו של מומחה מתחום הרפואה (ראו ע"א 4330/07 מוזס נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות, מיום 5.3.09, בפיסקה כד לפסק-הדין, והאסמכתאות המובאות שם), ומכאן שאם עולה ממכלול הראיות שמסקנה בחוות דעת רפואית הושתתה על עובדה שגויה, רשאי בית המשפט לסטות ממנה (ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז (5) 170, 174 (1993); ע"א 2541/02 לנגר נ' ששון יחזקאל, פ"ד נח (2) 583, 588 (2004)). קביעות אלה הן בבחינת שטר ושוברו בצדו, שהרי נקבע לא אחת כי "יחד עם זאת, לא בנקל יסטה בית המשפט ממסקנות הכלולות בחוות דעתו של המומחה הרפואי אותו מינה" (ע"א 9598/05 ממן נ' המגן, מיום 28.3.07, בפיסקה 7 לפסק-הדין; ע"א 7617/07 יומה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, מיום 12.10.08, בפיסקה 5 לפסק-הדין). ממילא נראה כי לא בנקל יסטה בית-המשפט מקביעות המומחה ללא שאלה עברו את כור המצרף של החקירה הנגדית, ומכאן משתמעת גם המסקנה לפיה אין להתערב בקביעתו של המומחה במקרה דנא.

 

5.      אף שהגעתי לכלל מסקנה לפיה אין מקום להתערב בקביעת המומחה לאחר שקביעותיו בחוות-הדעת ובתשובות לשאלות ההבהרה לא עמדו במבחן החקירה הנגדית, נראה שאין בכך כדי למנוע מסקנה לפיה הנכות התפקודית שנבעה מהתאונה היא בשיעור 5%. כפי שהבהיר המומחה, נכותו של התובע כיום עומדת על 5%. סקירה של התיעוד הנזכר בחוות-דעת המומחה מעלה כי עובר לתאונה נשמעה מפיו תלונה בודדת אודות כאבי צוואר, ואילו לאחריה פנה התובע פעמים רבות לרופאים שונים, הן רופאים מקצועיים והן רופאי משפחה, וניסה למצוא מזור לכאביו באמצעים טיפוליים שונים. מכאן שהנכות המזערית עד למאד שיוחסה לעברו של התובע לא באה לידי ביטוי עד לתאונה, ואילו הנכות שנוספה לה בעקבות התאונה הביאה לכאורה למצב בו יצאה גם הנכות הקודמת מה"כח" אל הפועל. בנסיבות מעין אלה, ואף אם אין מקום להתערב בשיעור הנכות הרפואית שיוחסה לתאונה, יש לקבוע כי התאונה גרמה לכך שהתובע סובל כיום מכאבי צוואר, המלווים במגבלה מזערית בתנועות הצוואר, ומהווים מגבלה תפקודית בשיעור 5%, ממנה לא סבל קודם לכן.

6.      בעת בחינת השפעת נכות זו על כושר ההשתכרות יש להביא בחשבון מחד את שיעורה המזערי למדי של הנכות, ואת האפשרות, הרחוקה למדי, כי הנכות ה"בסיסית" היתה באה לידי ביטוי ברבות הימים גם ללא היתוספות הנכות הנובעת מהתאונה; ומאידך את העובדה שהתובע נעדר השכלה עיונית (הוא בוגר עשר שנות לימוד בלבד) בעל עבר תעסוקתי שאינו יציב וקבוע (עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 21 – עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 6), ומאז התאונה חווה מעבר של שלושה מקומות עבודה לפחות, ותקופות אבטלה (סעיפים 7-8 לתצהירו, תלושי השכר והאמור בעמ' 3 לפרוטוקול, שורה 6 – עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 4, המסתמך גם על ת/1 ות/2). בנסיבות אלה נראה שאין מקום לסטות מהכלל לפיו קיימת זהות בין הנכות התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות, בפרט שעה שמדובר בנכות אורטופדית (ע"א 3049/93 גרוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792, 800ו-ז (1995)).

7.      מעדותו של התובע עולה כי לאחר התאונה שב לעבודה, ללא העדרות, עד עזיבתו את מקום העבודה בתחילת חודש נובמבר 2005 (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 13-15). בסעיף 5 לתצהירו נטען אומנם כי עבד באופן חלקי בלבד בחודשיים שלאחר התאונה, אולם יש להעדיף את עדותו בעניין זה, מה גם שהטענה שהועלתה בתצהיר אינה עולה בקנה אחד עם הנתונים המשתקפים מהתלושים שצורפו לתמיכה בה (השכר בחודש מאי היה גבוה מהשכר בחודשים קודם לכן, ואילו ההבדל בין השכר בחודש יוני ואפריל נעוץ ככל הנראה בתשלום עבור "ימי חג"). קשה גם להלום את הטענה לפיה הנכות המזערית שנגרמה לתובע, אף שאין להקל בה ראש, גרמה לבדה לעזיבתו את מקום העבודה. בנסיבות אלה יש לקבוע שלתובע לא נגרמו הפסדי שכר בפועל עד ליום 1.11.05, מועד עזיבת מקום עבודתו במאפית ברמן.

8.      לאחר עזיבת העבודה כנהג במאפיה חלה ירידה תלולה בשכרו של התובע. התובע עבר ממקום עבודה למשנהו, ונראה כי עד כה לא בא אל המנוחה ואל הנחלה. בנסיבות אלה, ועל רקע העובדה שבפועל חלה ירידה של ממש בשכרו של התובע, הרבה מעבר לנכות התפקודית ולגריעה מכושר ההשתכרות, יש מקום לקבוע כי הגריעה מכושר ההשתכרות באה לידי ביטוי גם לעבר, מחודש נובמבר 2005 ואילך (ראו והשוו ע"א 4256/91 אררט נ' שידלובסקי, פ"ד מט(5) 139, 143-144 (1996);  ע"א 3544/99 הפניקס נ' דנינו, מיום 4.4.2000), ולחשב את הפיצוי על פי אותו מפתח לעבר ולעתיד.

9.      על פי חישוביו של התובע עמד שכרו ערב התאונה על 7,009 ¤ ברוטו, ומוצמד כ- 8,040 ¤. השכר נטו, על פי החישוב שהוגש היום לבית המשפט, עומד על 7,186 ¤. בסיס שכר זה ישמש לצורך החישוב, גם לנוכח הנתונים המצטברים העולים מטופסי 106 לשנת 2004 וגם לנוכח הנתונים המצטברים בתלושים החלקיים של שנת 2005. הסכום המתקבל בהתחשב במקדמי ההיוון הרלוונטיים, מחודש נובמבר 2005 ועד להגיע התובע לגיל 67, הוא 72,500 ¤ במעוגל.

10.  לבד מהפיצוי בגין הפסדי השכר והגריעה מכושר ההשתכרות זכאי התובע גם לפיצוי בגין הנזק הלא ממוני. בנסיבות העניין, ועל רקע הנכות הנמוכה מחד, אך גם תוך מתן משקל לתקופת אי הכושר, לפניות הרבות לרופאים והתלונות התכופות על כאבים, יועמד הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני על סכום של 12,000 ¤. בנסיבות העניין אין מקום לפיצוי תחת יתר ראשי הנזק, לבד מפיצוי בסכום של 500 ¤ בגין ההוצאות המועטות על פי הקבלות והוצאות הנסיעה לטיפולים השונים.

11.  לנוכח כל האמור לעיל אני מחייב את הנתבעת 2 לשלם לתובע סכום של 85,000 ¤ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ, וכן את הוצאות המשפט. הסכום ישולם עד ליום 16.2.10, שאם לא כן הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום תשלומו בפועל.

 

המזכירות תשלח העתק מפסק-הדין לצדדים.

 

ניתן היום, כ"ה בטבת תש"ע (11 בינואר 2010), בהעדר הצדדים.

 

                                                                                                       __________________

                                                                                                             רם וינוגרד, שופט

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/8B48DCC03D68BF09422576A80062E0E0/$FILE/C8DE54F3C0F7F0A9422576A800381BAB.html
תאריך: 
11/01/10
Case ID: 
11092_6
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : רם וינוגרד
רם וינוגרד
עורכי דין : אהוד דויטש אהרן בארי
אהוד דויטש
אהרן בארי
Powered by Drupal, an open source content management system