לבל נ. הדקה התשעים בע"מ


 

   

בית הדין לעבודה

עב 003279/04

בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב - יפו

 

12/01/2010

 

כבוד השופטת חנה טרכטינגוט

נ.צ. מר דן יערי

בפני:

 

 



התובעים

1 . לבל דוד

2 . א.ד פרוייקטים קידום ופיתוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אלי מי טל

בעניין:


 

נ  ג  ד

 

הנתבעים

1 . הדקה התשעים בע"מ

2 . מושקוביץ צביקה

ע"י ב"כ עו"ד אריאל שמר ואח'

 


פסק דין

1.      לפנינו תביעתו של דוד לבל (להלן – התובע) וחברת א.ד. פרוייקטים קידום ופיתוח בע"מ, באמצעותה פעל התובע כנגד הנתבעים, לשכר חודש דצמבר 2003, לבונוס בגין שנת 2003, לבונוס מיוחד בגין שנה זו, לפדיון חופשה ולעוגמת נפש.

הנתבעת  1 הינה חברה העוסקת בשיווק של תיירות של "הרגע האחרון" (להלן – החברה או הנתבעת ) ונתבע 2 הינו היזם, המקים, בעל מניות, מנכ"ל ויו"ר החברה.

 

2.       ואלה העובדות הרלבנטיות להכרעה –

א.         התובע התחיל לעבוד בנתבעת בחודש אפריל 2001, באמצעות התובעת 2.

ב.          התובע שימש בתחילה כסמנכ"ל החברה ובחלוף תקופה קצרה החל לשמש כמנכ"ל החברה.

ג.           ביום 17/7/2003 נחתם הסכם עבודה אישי בין התובע לבין החברה. (להלן – הסכם העבודה).

לעניינו רלבנטי נספח א' להסכם העבודה הדן בשכר התובע וזו לשון הסעיפים השייכים לעניינו:

"1. תמורת עבודתו בחברה תשלם החברה למנכ"ל שכר שנתי בגובה 480,000 ¤ בתוספת מע"מ (להלן – שכר שנתי) כנגד חשבונית מס כדין, ובהתאם לנוסחה המפורטת להלן.

2.  בכל מקרה שבו יעלו רווחי החברה מעל לרווח התקרה בשנת 2002    כהגדרתו להלן, יהא המנכ"ל זכאי לתוספת בונוס בגובה של 7.5% (שבעה אחוזים וחצי) מההפרש בין הרווח בשנת 2002 לבין הרווח בשנת 2003 וכן בכל שנה, ביחס לשנת 2002.

ד.          ד.  בכל מקרה שבו ירדו רווחי החברה מתחת לרווח של שנת 2002 .....

רווח החברה, כמשמעו בסעיפים 2.3 ובפרק השכר בכלל היינו הרווח התפעולי ועמלות היתר, וללא הרווח המימוני ולאחר קיזוז פחת, הפחתת סכומי הכסף המופרשים לקרנות פיצויים והפרשות לחופשה, הוצאות משפטיות , בונוסים לעובדי החברה ועלות שכ"ט רו"ח לביקורת, זאת ועוד, הרווח לשנת 2002 מוגדר ומוסכם מראש על הצדדים, ללא צורך בקיבעתו עפ"י ספרי החברה על סך 1,219,131 ¤.

הצדדים מסכימים ביניהם שבמידה ותתעורר מחלוקת לעניין סכום הרווח לשנות הכספים העוקבות, יקבע הרווח לכל שנת כספים אחת עפ"י ספרי החברה, ובכפוף להגדרות "רווח החברה, שלעייל".

ה.         ביום 1/10/2003 מסר התובע לחברה הודעת התפטרות אשר נכנסה לתוקף ביום 31/12/2003.

סמוך לאחר ההתפטרות מהחברה החל התובע לעבוד בחברת טיק טק טיקט שנוסדה בראשית שנת 2004.

ו.           גם החברה הגישה תביעה כנגד התובע ואחרים בתיק עב' 6678/04 למתן פיצוי בגין הפרת חובות חוזיות, הפרת חובת אמונים, פעילות בחוסר תום לב, עוולה של גזל מסחרי, גרם הפרת חוזה והפרת התחייבוצת לסודיות. כמו כן להשבה של 25% מסך התמורה שקיבל התובע במהלך עבודתו לאור "סעיף גדרון" שבהסכם העבודה ולאור התביעה מושא דיוננו לפדיון חופשה.

ז.           ביום 2/12/2007 ניתן פסק דין בתיק עב' 66788/04 (להלן – פסק הדין) הנ"ל לפיו חוייב התובע לשלם לחברה פיצוי בגובה של שלושה חודשי שכר ובניכוי שכר חודש דצמבר שלא שולם לו ובסך הכל 80,000 ¤.

ח.         ביום 27/12/2009 ניתן פסק דין על ידי כב' בית הדין הארצי בערעור אשר הוגש על פסק הדין בתיק ע"ע 62/08 אשר קבע כי פעולותיו של התובע בתקופת ההודעה המוקדמת תוך השקעת זמנו מרצו וכושרו להקמת חברה מתחרה, יש בהם משום הפרת אמונים והפרת חובת תום הלב כלפי החברה.

יחד עם זאת הפחית בית הדין הארצי את גובה הפיצוי החודשי מ-120,000 ¤ ל-90,000 ¤ בניכוי שכר חודש דצמבר בסך 40,000 ¤ שלא שולם לו.

ט.         בטרם החלו הראיות ביקש התובע להעביר את תביעתו להתברר בבית משפט שלום. בקשתו נדחתה ואף בקשת רשות ערעור שהגיש בעניין נדחתה.

בית הדין הארצי נדרש לסוגיה גם בפסק הדין בע"ע 62/08 הנ"ל תוך שקבע כי "על פני הדברים מדובר לאמיתו של דבר ביחסי עבודה כאשר ההתקשרות הקבלנית אינה משקפת נכונה את המציאות ששררה ביחסים שבין הצדדים".

 

3.      מטעם התובעים העיד התובע ומטעם הנתבעים העיד נתבע 2.

 

4.      טענות התובע –

א.         על פי הדו"ח הכספי של הנתבעת לשנת 2002 הרווח (ההפסד) מפעולות לשנה זו הוא הפסד בסך 1,925,584 ¤. ואילו בשנת 2003 נרשם רווח בסך 383,011 ¤. התובע זכאי לתוספת של 7.5% מהפרש זה בסך של 173,129.62 ¤.

ב.          סכום הרווח שנרשם לשנת 2002 הוא פיקטיבי ואינו תואם את האמור בספרי החברה.

ההפרש בין סכום הבסיס בנספח א' להסכם העבודה לבין הסכום האמיתי הוא יותר מ-3 מליון ¤ והומצא על ידי הנתבעת כדי לשלול מהתובע את הבונוס לו הוא היה ראוי.

ג.           הצדדים קבעו מנגנון במקרה של מחלוקת והוא להסתמך על ספרי החברה.

ד.          על בית הדין לתקן הטעות הן מכוח סעיף 14א' או ב' לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973  (להלן – חוק החוזים).

בסיכומי תשובתו מוסיף התובע בענין זה כי ככל שתתקבל טענת הנתבעת כי יש בטענותיו משום הרחבת חזית אזי הוא מבקש מבית הדין להתיר לו לתקן את תביעתו בהתאם.

ה.         התובע זכאי לבונוס מיוחד של 50,000 ¤ על סמך התחיבות הנתבעת לשלם לתובע סכום זה אם מחזור המכירות יהיה גבוה מ-45 מליון דולר.

מחזור המכירות הכללי גבוה משמעותית מסכום ההכנסות מעמלות נטו המפורטות בדו"ח. סכום זה לא מופיע בדוחו"ת הכספיים.

הנתבעת לא חשפה מסמכים שבשליטתה ויש לראותה כמי שנמנעה מהבאת ראיות ויש בכך לשמש כנגדה.

ו.           לפי סעיף 5.2 להסכם העבודה זכאי התובע לפדיון חופשה. התובע ניצל רק 8 ימי חופשה לפיכך בהתבסס על שכרו מגיעים לו 60,000 ¤.

ז.           התובע עותר לפיצוי בגין נזק לא ממוני.

 

5.       טענות הנתבעים –

א.         פסיקת בית הדין  בתיק עב' 6678/04 מהווה מעשה בי-דין בכל הנוגע לנסיבות התפטרותו האמיתיות של התובע מהחברה ומלמדת על העדר אמינות וקובעת כי התובע אינו זכאי כלל לדמי הודעה מוקדמת.

ב.          מבלי לגרוע מהאמור בפסק הדין בתיק עב' 6678/04 הרי שהתובע אינו זכאי לשכר חודש דצמבר 2003 ששולם לו בדרך של קיזוז הוצאות הליסינג בסך 38,000 ¤ כעולה מהסכם העבודה.

ג.           התובע אינו זכאי לבונוס בגין שנת 2003 מאחר שלא הוכיח כי לא מתקיימים התנאים הקבועים בהסכם העבודה.

התובע יכול להיות זכאי לבונוס בגין שנת 2003 רק אם רווח הנתבעת לשנת 2003 עלו על הסך של 1,219,131 ¤. התובע לא הוכיח כי רווחי החברה לשנת 2003 עלו על הסכום הנ"ל.

ד.          הפעולה החשבונאית בסיכומי התובע אינה עולה עם הסכם העבודה.

לחילופין יש לערוך את הבסיס לבונוס על פי הפרש הרווח הנקי בין שנת 2003 לשנת 2002.

ה.         טענות התובע כנגד הבסיס שנקבע בהסכם לשנת 2002 מהוות הרחבת חזית.

ו.           התובע לא הוכיח זכאות לבונוס מיוחד בסך של 50,000 ¤ התלוי במחזור מכירות של 45 מליון דולר.

על פי מכתב רואה החשבון של החברה (נספח נ/2ב' לתצהיר נתבע 2) מחזור המכירות לשנת 2003 היה פחות מ-40 מליון דולר.

התובע לא המציא כל ראיה לסתור זאת.

ז.           התובע לא זכאי לפדיון חופשה על פי הסכם העבודה אלא רק לניצול ימי חופשה בפועל.

הצדדים הסכימו במפורש שכל התנאים הסוציאלים המגיעים לתובע על פי חקיקת המגן יכללו בשכרו השנתי שעמד על סכום של 480,000 ¤ לשנה בתוספת מע"מ. בהסכם העבודה נרשם במפורש כי התובע יהיה זכאי לחופשה להבחין מפדיון חופשה שמשמעה תוספת עלות לחברה.

על פי תנית גדרון שבהסכם העבודה עם הגשת התביעה לפדיון חופשה על התובע להשיב 25% מסך השכר ששולם לו.

ח.         אין מקום לפיצוי בגין נזק לא ממוני, התובע הוא שגרם נזק לחברה.

 

6.       דיון והכרעה –

שכר חודש דצמבר 2003 –

פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 62/08 הנ"ל קובע כי על התובע לפצות את החברה בסכום של 90,000 ¤ בניכוי שכר דצמבר בסך 40,000 ¤ שלא שולם לו ולפיכך עומד הסכום על 50,000 ¤.

משקוזז שכר חודש דצמבר מהפיצוי שהושת על התובע אין עוד מקום לתביעה בגין רכיב זה.

 

7.      בונוס בשיעור 7.5% -

בכתב התביעה טוען התובע כי עמד בתנאי ההסכם וכי רווח החברה לשנת 2003 עלה על הרווח לשנת 2002 וכי הוא מעריך את הבונוס הנגזר מרווח זה ב-300,000 ¤ ובתוספת מע"מ.

בסיכומיו טען התובע כנגד הרווח שהוגדר לשנת 2002 בסך של 1,219,131 ¤. לטענתו מדובר בסכום פיקטיבי שנועד לשלול את זכאות התובע לבונוס כאשר בפועל בשנת 2002 היה לחברה הפסד של 1,925,584 ¤ . לטענתו מהדוחו"ת הכספיים עולה בברור כי רווחי שנת 2003 עלו על רווחי שנת 2002 ובהתאם להפרש זה יש לגזור את זכאותו לבונוס בשיעור של 7.5%.

איננו מקבלים טענה זו.

החברה טוענת כי טענותיו של התובע  מהוות הרחבת חזית.

לא מצאנו להדרש לכך משעל פני הדברים ומתוך הראיות שהונחו בפנינו לא הוכיח התובע את זכאותו לבונוס.

נספח א' להסכם העבודה  מגדיר הן את רווח החברה והן את הרווח לשנת 2002.

הרווח לשנת 2002 מוגדר ומוסכם מראש על הצדדים ללא צורך בקביעתו עפ"י ספרי החברה על סך 1,219,131 ¤ .

כלומר קיימת הסכמה מפורשת כי הזכאות לבונוס תתקיים רק בשנה שרווחי החברה יעלו על סכום זה.

ההסכם קובע במפורש מנגנון במקרה של מחלוקת בקשר עם  רווחי החברה לשנים שלאחר 2002, אך לשנת 2002 מוסכם הסכום ממנו יש לגזור הן את הרווח והן את ההפסד, כך גם  במקרה בו ירדו רווחי החברה מתחת לרווח שנקבע לשנת 2002 יש לקזז משכרו של התובע כעולה מסעיף 3 לנספח להסכם.

אין לקבל את טענת התובע כי רומה או כי הוטעה על ידי החברה.

במועד חתימת הסכם העבודה שימש התובע כמנכ"ל החברה. לתובע כמו לנתבעים היו את האינדיקציות לקביעת התחזיות הכספיות של החברה. התובע הוא זה שפעל לצורך חתימה על הסכם העבודה.

וכך נקבע על ידי בית הדין הארצי בענין זה:

"בראשית העסקתו חתם מר לבל ביום 21/3/2001 על התחייבות לשמירת סודיות ואי תחרותיות במסגרתה התחייב שלא לעשות שימוש בסודותיה המסחריים של הדקה ה-90 ולא להתחרות בעסקיה במשך תקופת העסקתו בחברה ובמשך שנתיים לאחריה. חודשיים וחצי לפני שהודיע לחברה על התפטרותו, ביקש מר לבל מיו"ר החברה, מר צבי מושקוביץ לחתום על חוזה העסקה חדש במסגרתו הוגדלה התחייבותו לאי תחרות לתקופת שירותו בחברה ולא לאחריה (חוזה מיום 17/7/2003)". (הדגשה במקור).

זאת ועוד, התובע לא הוכיח כי טרם חתימת ההסכם היתה לו זכאות לבונוס בגין עליה ברווחים.

אמנם בעדותו טען מר מושקוביץ כי אינו זוכר אם התובע קיבל בונוס לשנת 2001 [פרוטוקול עמ' 18 ש' 6} אך אף התובע לא טען כי הסכם הבונוס הנציח את המצב הקיים שכן התובע החל לעבוד בשנת 2001 והרווח לשנת 2003 נגזר משנת 2002 ולא משנת 2001.

התרשמנו כי התובע הוא שחתר להסכם העסקה והתחזיות הן לרווחי שנת 2002 והן 2003 היו ידועות לו.

משהתובע לא הוכיח כי הרווח התפעולי של שנת 2003 עלה על 1,219,131 ¤ לא קמה לו הזכאות לבונוס.

אין מחלוקת כי הרווח מפעולות לשנת 2003 עלה על הרווח מפעולות (ההפסד) של שנת 2002. אלא שאין בכך די לצורך הזכאות לבונוס.

 

8.      לא נצא ידי חובה אם לא נתיחס להגדרת רווח החברה, הגם שהצדדים לא הפנו לכך.

 רווח חברה מוגדר בסעיף 3 לנספח א' כדלקמן:

"רווח חברה, כמשמעו בסעיפים 2.3 ובפרק השכר בכלל, הינו הרווח התפעולי ועמלות היתר וללא הרווח המימוני ולאחר קיזוז פחת, הפחתת סכומי הכסף המופרשים לקרנות פיצויים והפרשות לחופשה, הוצאות משפטיות, בונוסים לעובדי החברה ועלות שכ"ט רו"ח לביקורת".

מהגדרה זו עולה כי מתוך "סעיף הרווח מפעילות" המופיע בדוחו"ת יש לחלץ הוצאות כעולה מההגדרה וכל זאת כדי להעלות את הרווח לצורך הבונוס.

ולפיכך לטעמנו הרווח מפעילות אליו מפנים הצדדים אינו עולה עם  ההגדרה בהסכם. זה גם לטעמנו ההסבר לפער בין הרווח המוגדר בהסכם לשנת 2002 לבין ההפסד המופיע בסעיף רווח (הפסד) מפעולות שכן לא נוטרלו ממנו ההוצאות העולות מההגדרה. באותו אופן כמובן גם הרווח לשנת 2003 לפי הגדרתו בהסכם יהיה גבוה מזה המופיע בסעיף רווח והפסדר מפעולות.

אלא משהצדדים הסכימו, למרות האמור בהסכם, כי רווח החברה לשנת 2003 הוא כעולה מסעיף רווח והפסד מפעולות ומשהתובע לא הוכיח מהם ההוצאות והסכומים המופרשים כעולה מההגדרה, לא הוכיח את זכאותו לבונוס ודין התביעה ברכיב זה להדחות.

 

9.      בונוס מיוחד –

התובע מסתמך על מסמך התחייבות בכתב יד מיום 7/8/2003 בו התחייבה הנתבעת לשלם לתובע סכום של 50,000 ¤ אם מחזור המכירות יהיה גבוה מ-45 מליון דולר.

הנתון בדבר מחזור המכירות אינו מופיע בדו"ח הכספי. כל שמופיע הוא הכנסות בגין עמלות נטו.

אין חולק כי מחזור המכירות הינו סכום הגבוה מהכנסות בגין עמלות אלא שאין בכך כדי להוכיח את גובה מחזור המכירות.

התובע טוען כי הנתבעת לא חשפה את מחזור המכירות למרות בקשותיו. נתון זה מצוי בחזקת הנתבעת.  את המנעות הנתבעת מחשיפת הראיה יש לזקוף לחובתה.

אלא שמר מושקוביץ צרף לתצהירו את מכתב רואה החשבון של הנתבעת מיום 9/11/2005 לפיו:

"כרואה החשבון של החברה הרינו לאשר, כי מחזור מכירות החברה לשנה מיום 1 בינואר 2003 ועד ליום 31 בדצמבר 2003 היה בשקלים חדשים פחות מ-40 מליון דולר ארה"ב".

התובע לא ביקש לחקור את עורכי המכתב ומר מוסקוביץ אשר הצהיר על כך בתצהירו לא נחקר כלל על נושא זה.

ערים אנו לכך כי בכתב ההגנה נטען כי מחזור המכירות היה 40.6 מליון ¤. אלא שכך או כך משויתר התובע על חקירה נגדית בענין זה לא הוכיח כי התקיים התנאי לבונוס מיוחד.

 

10.  פדיון חופשה –

סעיף 5.2 להסכם העבודה קובע:

"עוד יודגש, למרות האמור לעיל, הוסכם בין הצדדים והוצהר ע"י המנכ"ל כי שכר טרחתו של המנכ"ל יהיה שכר טירחתו ברוטו, מוגדל ומוסכם, הכולל מראש את כל סל התנאים הסוציאליים להם זכאי עובד על פי חקיקת המגן והפסיקה, למעט ימי חופשה וימי מחלה כהגדרתם על-פי דין. למנכ"ל לא תהיה כל דרישה ו/או תביעה בקשר לזכויותיו הסוציאליות שלא ע"פ המוסכם בין הצדדים, כאמור לעייל. כמו כן מוסכם בין הצדדים כי ימי החופשה שנצברו לזכותו של המנכ"ל החל מיום 1/4/2001 יעמדו לזכותו ככל שנצברו ולא נוצלו עד לחתימת הסכם זה. הזכאות לימי חופשה נכון לחתימת הסכם זה הינה 14 ימים בשנה".

התובע טוען כי הינו זכאי ל-30 ימי חופשה שנתית וניצל בפועל 8 ימי חופשה ולכן זכאי לפדיון חופשה בגין 22 ימים (סעיפים 81-80 לתצהיר התובע).

בתצהירו טוען התובע כי הסכום בגין רכיב זה הינו 65,000 ¤ בתוספת מע"מ, ואילו בסיכומיו הוא טוען כי הסכום הינו 60,000 ¤ .

הנתבעת טוענת כי סעיף 5.2 מעניק לתובע זכאות לימי חופשה במאובחן מפדיון חופשה שמשמעותה תוספת עלות לנתבעת.

זאת לטענתה ניתן ללמוד מהשכר השנתי הכולל הגבוה של התובע ומ"סעיף גדרון" שבסעיף 5.3 להסכם לפיו אם יתבע התובע תנאים סוציאליים בניגוד להסכם כי אז יש להעמיד את שכרו על סך 75% מהשכר אותו קיבל מהנתבעת.

עוד מוסיפה הנתבעת כי התובע הוא שטען כי לא שררו יחסי עובד ומעביד בינו לבין הנתבעת וביקש להעביר את התביעה לבית משפט השלום, בקשה שנדחתה.

אין אנו מקבלים את טענת הנתבעת.

אשר לקיום יחסי עובד ומעביד הרי ששאלה זו הוכרעה הן בבר"ע 553/08 על החלטת בית דין זה שדחתה את בקשת התובע להעביר את התביעה להתברר בבית משפט השלום והן בע"ע 62/08.

קיום יחסי עובד ומעביד הוא הבסיס לקיום סמכותו העניינית של בית הדין זה לדון בכל רכיבי התביעה.

 אין מקום  בעניינו לקבל את האבחנה שבין הזכות חופשה לבין פדיון החופשה.

ככל שלאבחנה זו יש מקום הרי זה כאשר מדובר בחופשה חוזית המעניקה זכות לחופשה שנתית העולה על זו שבחוק חופשה שנתית התש"א 1951 (להלן - חוק החופשה השנתית)

[דיון (ארצי) נג/223-3 פלסטין פוסט בע"מ נ' ג'ואנה יחיאל).

בענייננו קובע ההסכם במפורש כי לתובע זכאות לימי חופשה ל-14 ימים בשנה. זכות העולה גם מכוח סעיף 3 לחוק חופשה שנתית ומשכך זכאי התובע לפי סעיף 13  לחוק חופשה שנתית לפדיון חופשה, ככל שזו לא נוצלה.

הנתבעת לא חלקה על מספר הימים להם טען התובע ודהיינו 22 ימים.

לפיכך ישלמו הנתבעים לתובע פדיון חופשה בסך של

                                                                      ש"ח   29,333  = 22. 40,000

                                                                                                        30

11.  קיזוז –

הנתבעת טוענת כי יש לקזז מכל סכום  שיפסק לתובע סך של 354,725 ¤ וזאת לאור סעיף גדרון שבסעיף 5.3 בהסכם העבודה לפיו:

"מוסכם בין הצדדים, כי בכל מקרה בו במנכ"ל יגיש תביעה נגד החברה בעניין זכויותיו המפורטות לעיל בסעיף קטן 5.2 יהיה חייב המנכ"ל כתנאי מקדמי להגשת התביעה להחזיר לחברה את הסך של 25% מסך כל הכנסתו אותה קיבל מהחברה מהיום הראשון למתן השירות לחברה, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית שנתית בגובה פריים + 1.5% כפי הידוע בעת הגשת התביעה".

לטענת הנתבעת הגשת התביעה לפדיון חופשה עומדת בניגוד להסכם ולפיכך יש לקזז את הסכום האמור.

איננו מקבלים  טענה זו. משקבענו כי הזכות לחופשה על פי הסכם העבודה כוללת גם את הזכות לפדיון חופשה, הרי שלא לזכות זו התכוון סעיף 5.3 ולפיכך נדחית טענת הקיזוז.

לא נצא ידי חובה אם לא נתייחס לטענת הנתבעת בדבר קיזוז הסכום של 38,000 ¤.

סעיף 4 לנספח א' להסכם העבודה קובע:

..."אם לא תגיע החברה ליעדי הרווח, אשר בגינם יהיה זכאי המנכ"ל לבונוס כאמור לעייל יהיה סכום זה בסך של 38,000 ¤ יתרת חוב של המנכ"ל כלפי החברה.  למען הסר ספק הסכום המדוייק אותו חב המנכ"ל כלפי החברה על פי חיובי הליסנג של חברת הליסנג מיום ההתקזזות בפועל".

הנתבעת טענה כי שילמה את שכר חודש דצמבר על ידי קיזוז חוב זה וכי טעה כב' בית הדין כאשר התעלם מכך.

הנתבעת טענה לקיזוז סכום זה רק מהזכות לבונוס.

הכלל הוא כי טענת קיזוז תוכרע אך ורק אם עלתה במפורש בכתב ההגנה (ד"ר יצחק לובוצקי, שופט סדר הדין המשפטי העבודה פרק 9 עמ' 15).

משטענת קיזוז זו עלתה בכתב ההגנה ובסיכומים כנגד הבונוס ומשהזכאות לבונוס נדחתה, אין מקום להכריע בה.

 

12.  התוצאה איפוא כי על הנתבעים לשלם לתובע פדיון חופשה בסך של 29,333 ¤, סכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

הסכום האמור ישולם תוך 30 יום מהיום שיומצא פסק הדין לנתבעים.

 

משרוב התביעה נדחתה, אין צו להוצאות.

 

ניתן היום כ"ה בטבת, תש"ע (11 בינואר 2010) בהיעדר הצדדים.

 


 



חנה טרכטינגוט, שופטת


 

נ.צ. מר דן יערי

 

קלדנית: תורתי אסתר

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/DEFD3692E83DCB29422576A90032A40B/$FILE/F35BDD5FB269AFE5422576A3003E17B5.html
תאריך: 
12/01/10
Case ID: 
3279_4
Case type: 
עב
סיווגים
שופטים : חנה טרכטינגוט
חנה טרכטינגוט
עורכי דין : אלי מי אריאל
אלי מי
אריאל
Powered by Drupal, an open source content management system