עמאד מוונס נ. חליל סלים ג'בר


 

 

בתי-המשפט

א  005963/05

בית משפט השלום ירושלים

 

12/01/2010

 

כבוד השופטת יעל ייטב

לפני:

 

 



התובע

עמאד מוונס

ע"י ב"כ עו"ד איאד מיערי

בעניין:


 

נ  ג  ד

הנתבע

חליל סלים ג'בר

ע"י ב"כ עו"ד רן שילוח


 

פסק דין


מבוא

 

1.                  התובע, תושב העיר העתיקה בירושלים, יליד 1950, נפגע לטענתו בתאונת עבודה אשר אירעה במהלך עבודתו כעובדו של הנתבע.

 

2.                  בכתב התביעה טען התובע שהתאונה אירעה ביום 7.6.98 בשעה 11:00 שעה שעסק בהרכבת ארונות מטבח באחת מהדירות. כאשר צעד במסדרון לשם הבאת כלי עבודה שלהם נזקק, נתקל לפתע באבן, ונפל עם שתי ידיו על הרצפה שעליה הייתה מונחת חתיכת ברזל חדה. כתוצאה מהנפילה נחבל קשות בידיו, במיוחד בידו השמאלית.

 

3.                  הנתבע הכחיש את קיומו של האירוע, את אחריותו, וכן את נזקיו של התובע.

 

4.                  לשם בירור המחלוקת התקיים דיון לשמיעת ההוכחות. לאחר סיום ההוכחות הוגשו ביום 8.3.09 סיכומי התובע. רק ביום 7.1.09 התכבד בא כוחו של הנתבע להגיש את סיכומיו, לאחר הגשת בקשות חוזרות ונשנות להארכת המועד.

 

 

 

 

 

נסיבות התאונה

עדות התובע

 

5.                  בתצהיר העדות הראשית שהגיש התובע, טען התובע שביום התאונה נפגע בתאונה תוך כדי עבודתו אצל הנתבע, אשר התבצעה באזור עין כרם.

 

6.                  התובע פירט שבאותה עת הייתה בבעלות הנתבע ובניהולו נגרייה באבו גוש, ובנוסף לכך עסק הנתבע בעבודות בניין ושיפוצים באזור ירושלים וסביבתה.

 

7.                  עובר לתאונה, עבד התובע אצל הנתבע במשרה מלאה, במשך כחודש ושבוע, בעבודות נגרות ובשיפוצים. מרבית עבודתו הייתה בהרכבת מטבחים, דלתות ומוצרי עץ אחרים באתרי בנייה שונים.

8.                  על פי עדותו אירעה התאונה בבניין שהיה במצב של שלד, שהנתבע שימש בו כקבלן אחראי אשר העסיק פועלים וקבלני משנה. כלי העבודה שבהם השתמש התובע לטענתו היו כלי העבודה של הנתבע, אשר שימשו הן את התובע והן פועלים אחרים.

 

9.                  במועד התאונה עסק התובע על פי עדותו בהרכבת מטבח. בשעה שיצא אל ארגז הכלים שהיה ממוקם בסוף הפרוזדור על מנת להביא כלי עבודה שהיו דרושים לו לשם השלמת עבודתו במטבח, נתקל באבן שהייתה מונחת על הרצפה. כתוצאה מהיתקלותו באבן, נפל התובע על חתיכת ברזל אשר הונחה על הרצפה על ידי הנתבע או מי מטעמו.  כתוצאה מהנפילה נחבל התובע בעיקר בידו השמאלית.

 

10.             לטענת התובע, במועד התאונה שהה הנתבע בדירה והיה עד ישיר להתרחשותה, הוא אף חבש את ידו. התובע ביקש מהנתבע לפנותו לבית החולים, ואולם הנתבע פינה אותו תחילה למרפאה באבו גוש. רק במרפאה הוחלט מפאת חומרת הפציעה לפנותו באמצעות אמבולנס לבית החולים הדסה עין כרם. לטענתו, התלווה אליו הנתבע גם לבית החולים. במהלך החקירה הנגדית השיב התובע שהנתבע העדיף לקחת אותו בתחילה למרפאה באבו גוש כיון שהיה מבוהל מהפציעה, ולא  ידע כיצד לנהוג. 

 

11.              במהלך החקירה הנגדית השיב התובע שהוא ביקש לזמן לעדות את אחד משכניו אשר נכח בתאונה, מר אחמד שהין,  ואולם זה סירב לבוא בשל קשריו עם הנתבע (בחקירה חוזרת השיב שהוא היה שותף לעבודה של הנתבע). כן השיב שלפני שהחל לעבוד אצל הנתבע, עבד כנגר עצמאי, ולעיתים כשכיר.

12.              את מיקום עבודתו הגדיר כנמצא בסמוך ל"מפלצת", וכי לעבודתו היה מגיע ברכבו של הנתבע.

13.             לשאלה מדוע המתין כ-7 שנים עד הגשת התביעה, השיב שהקרבה בינו לבין הנתבע הייתה כקרבת בני משפחה, והוא לא רצה לבגוד בו, ובסוף הנתבע בגד בו.

 

14.             במהלך החקירה הנגדית הוצגה לתובע הטענה לפיה הוא נפגע למעשה באבו גוש, תוך כדי ביצוע עבודה פרטית, ועל כן פונה תחילה למרפאה המקומית ורק משם לבית החולים הדסה. בשל כך פורט בדיווח מד"א שהפציעה אירעה באבו גוש. התובע דחה טענה זו מכל וכל ועמד על כך שהתאונה אירעה כאמור לעדותו ולתיאורו.

 

15.             התובע השיב שעבד באתר שבו נפצע בין 15 ל- 20 ימים, ולפני כן עבד עבור הנתבע באתרים אחרים. עוד השיב שלא עבד במקביל גם עבור קבלנים אחרים או בעבודות פרטיות, שכן שעות עבודתו היו מ- 08:00 עד 18:00.

 

16.             בהודעתו על פגיעה בעבודה שהוגשה לביטוח הלאומי (מוצג ת/1) מסר התובע גרסה דומה לגבי האירועים. לדבריו:

 

"בעת הליכה נתקלתי באבן ונפלתי על הרצפה שם הונח מוט ברזל שפגע לי ביד."

 

עדות הנתבע

 

17.             בתצהיר עדות ראשית מיום 13.5.08 פירט הנתבע שבמהלך השנים 1994 עד 1999 שימש כקבלן שיפוצים. הוא הפסיק את עבודתו בעקבות מחלת עיניים תורשתית שגרמה לעיוורון.

 

18.              בתקופה שבה אירעה התאונה לטענת התובע, עסק הנתבע במשך מספר חודשים בעבודת שיפוצים בבית צמוד קרקע בקריית מנחם. באותה עת עבד עבורו התובע במשך 5 שבועות, כפועל פשוט באותו אתר, בעבור שכר חודשי של 2,500 ¤.

19.             לטענת הנתבע, הוא לא נכח באתר הבנייה במועד האירוע, הוא לא פינה את התובע, וכל שידוע לו על האירוע מקורו בטענות התובע.

 

20.             לטענתו סמוך ליום התאונה הנטען, הודיע לו התובע שבשל פציעתו הוא נאלץ להפסיק לעבוד. כעבור מספר חודשים ביקש ממנו התובע אישור בדבר פציעתו. לטענת הנתבע "אני בתמימותי נתתי לו אישור כפי שביקש, על פי גרסתו, מבלי שחקרתי בדבר, כי האמנתי לו, וכי רציתי לסייע לו בתביעתו מהמוסד לביטוח לאומי". הנתבע טען שבאותה עת חלה התדרדרות בראייתו, ומצבו הנפשי היה קשה לנוכח הידיעה על כך שהוא עומד להתעוור, הוא לא תיפקד באופן תקין ומצבו הבריאותי התדרדר, ועל רקע זה העניק לתובע את האישור מבוקש.

 

21.             לטענת הנתבע, רק לאחר שהתובע פנה אליו בדרישות, באמצעות עו"ד, החל לברר ובמסגרת בירוריו מצא שלאיש לו ידוע על כך שהתובע נפצע באתר הבנייה, כנטען על ידו.

 

22.             הנתבע הוסיף וטען שביום האירוע כלל לא ראה את התובע, לא היה לו עמו כל מגע, הוא לא פינה אותו, וככל שהאירוע היה מתרחש, היה מפנה אותו לבית החולים הדסה עין כרם הנמצא בקרבת מקום.

 

23.             הנתבע טען שבאותה תקופה לא בוצעו באתר עבודות מסגרות, כמו כן לא היה מדובר בבניין רב קומות, אלא בדירה בודדת, לא היה מדובר בשכונת קריית גל, במסגרת העבודה לא הורכב באתר מטבח, וגם אילו היה מורכב היה הדבר נעשה בסיום העבודות ולא בשלב שבו עמדה הבנייה באותה עת.

 

24.             לתצהירו צירף הנתבע את העתק החוזה בינו לבין המזמין.

 

25.              בחקירה נגדית  השיב שהוא היה הקבלן האחראי כלפי המזמין על ביצוע העבודות, וכן שבהתאם לחוזה עם המזמין הוא האחראי לכל פציעה של צד ג'.

26.              הנתבע השיב שחתם על המסמכים הקשורים בפגיעה מעבודה כיון שהאמין לתובע, שטען שהוא צריך להגישם למל"ל וכי לא חשב שהתובע יתבע גם אותו. רק לאחר שקיבל את התביעה החל לברר, בין היתר עם דודו, ומצא שבאתר כלל לא הייתה תאונה.

27.             על פי עדותו, מנהל העובדים היה דודו, מר מוסה עבד אל רחמן, ששימש כשכיר. כן העיד שגם מר אחמד שהין היה עובד שלו, ולא שותפו.

 

28.             הנתבע אישר  שבאתר בוצעו גם עבודות מסגרות, וכן שבאותה תקופה עבד התובע באתר.

 

29.             הנתבע שב על הכחשת נוכחותו באתר באותו היום, לטענתו לא ראה את התאונה, אף לא ראה את התובע פצוע ומדמם.

 

 

עדות מר מוסה עבד אל רחמן

30.             בתצהיר עדות ראשית מיום 7.5.08, פירט העד שבמהלך השנים 1995 עד 1999, עבד כשכיר אצל הנתבע, בתפקיד של ראש צוות פועלים. כראש צוות פועלים עבד בכל האתרים של הנתבע והכיר את כל הפועלים. לטענתו, עבד התובע בשנת 1998 כפועל פשוט, במשך מספר שבועות. 

 

31.              בתקופת האירוע הייתה העבודה היחידה שנעשתה על ידם, בשיפוץ בניית בית צמוד קרקע בקריית מנחם. העבודות בוצעו במשך מספר חודשים.

32.             העד הצהיר על כך שלא ידוע לו על תאונת עבודה כלשהי שהתרחשה באתר, אף לא ידוע לו שהתובע נפגע באתר. כיון שעבד באתר באופן יומיומי, אילו הייתה מתרחשת תאונת עבודה, או שאילו היה נפגע באתר פועל מסוים, היה בוודאות יודע על כך ומפנה את הפועל לקבלת טיפול רפואי.

 

 

נסיבות התאונה

33.             לאחר עיון בראיות הצדדים, מצאתי שיש לקבל את גרסת התובע באשר לנסיבות התאונה.

 

34.             עיון בראיות מלמד על כך שבעת האירוע הועסק התובע על ידי הנתבע. לעניין זה אין נפקות לסיווג מקצועו ותפקידו, האם יש לכנותו פועל פשוט או נגר. עבודתו בשורות התובע עולה לא רק מעדותו של התובע, אלא גם מעדות הנתבע ודודו. אמנם נטען בשפה רפה שבאותה עת הודיע התובע על הפסקת העבודה, ואולם לא הובאה כל ראיה לכך.

 

35.              אין גם מחלוקת בין הצדדים על כך שבאותה תקופה הועסק התובע באתר בקרית מנחם. אמנם התובע לא ידע להצביע על המיקום המדויק ועל שמה של שכונת המגורים, ואולם הצבעתו על "ראש המפלצת", כנקודת ציון, מצביע על כך שאין מחלוקת אמיתית על מיקומו של האירוע.

 

36.              המחלוקת הינה אפוא בראש ובראשונה בשאלה האם אכן נפצע התובע בתאונת עבודה שאירעה בעת עבודתו בשורות הנתבע. התובע פרס גרסה עקבית באשר לנסיבות התאונה. אמנם הוא בחר להגיש את תביעתו על סיפה של תקופת ההתיישנות, ואולם אין בכך כדי להעיד שהאירוע כלל לא אירע.

 

37.              תמיכה ברורה לגרסה זו ניתן למצוא במסמכים שהוגשו למל"ל בשל הפגיעה בתאונת העבודה (מוצג ת/1). בהודעה על הפגיעה בעבודה אשר התקבלה במל"ל ביום 27.9.98 פורט הנתבע כמעביד. לא רק שהנתבע מדווח כמעביד, הוא אף חתום על הצהרת המעבידה מאשרת את הפרטים שנמסרו בתביעה.

 

38.              לא היה זה המסמך היחיד שעליו חתם הנתבע. בתיק המל"ל נמצא גם מכתב מיום 19.11.98 המאשר שהתובע נפצע במהלך עבודתו אצל הנתבע, בית עמי ברחוב הלילך בקרית מנחם. מכתב נוסף המצוי בתיק הינו אישור לקופת חולים החתום על ידי הנתבע, וכן שאלון למעביד בו פירט הנתבע שהעובד טרם חזר לעבודה, ששכרו היה 2,600 ¤ לחודש, ושתקופת עבודתו אצלו לא עלתה על 5 שבועות.

 

39.              לא מצאתי שיש לקבל את טענותיו של הנתבע לפיה חתם על הצהרה כיון שהאמין לתובע ולא חשב שהדבר ישמש נגדו. עצם נכונותו של הנתבע לחתום על הצהרות שווא כל עוד אין להן השלכה כלכלית לגביו, מעידה על מידת אמינותו ומעמידה בספק את גרסתו בכללותה.

 

40.              קשה להניח שהנתבע יתנדב למסור הצהרות שכאלו על כל אדם המבקש ממנו מתן הצהרה למל"ל. ניתן להניח, שבשל העובדה שסבר שאין להצהרה כל השלכה אישית עליו, דווקא  הצהרתו זו היא הנכונה, ולא הגרסה שמסר בפני, אשר יש לה השלכות נכבדות על מצבו.

 

41.              הנתבע ודודו הכחישו קיומה של תאונת עבודה באתר, הן בכלל והן בפרט, כתאונת עבודה שאירעה לתובע. כאמור, קיימת שאלה גדולה באשר לאמינות גרסת הנתבע ועדותו לאור נכונותו למסור לרשויות הצהרות שקריות. זאת ועוד, לא מדובר בעדויות אובייקטיביות שניתן לייחס להן משקל רב, במיוחד נוכח העדר ביטוח, נוכח מצבו הכלכלי של הנתבע, ונוכח ההשלכות שיש לתביעה לגביו.

 

42.              לא הובאה בפני כל ראיה לטענה שהוטחה בתובע במהלך החקירה הנגדית, לפיה אירעה התאונה בעת ביצוע עבודה פרטית באבו גוש. עובדה זאת לא נטענה בעדויות הנתבע ודודו, אף אינה מתיישבת עם העובדה שהתובע שימש באותה עת כשכיר אצל הנתבע וקיבל משכורת. התובע אינו תושב אבו גוש, בניגוד לנתבע ולדודו, וחזקה היא שאילו היה בסיס לטענה, היה הנתבע מוצא ראייה פוזיטיבית שיש בה כדי לבסס טענה שכזו, בין כמעביד, בין כאדם המעורה בחיי הכפר ובאירועים המתרחשים בו.

 

43.             התרשמתי שהנתבע ביקש לבנות ספקולציה המבוססת על הדיווח הלאקוני של מד"א לפיו אירעה התאונה באבו גוש. מצאתי שיש לקבל את הסברו של התובע לדיווח זה, אשר נבע מכך שהנתבע פינה אותו בתחילה למרפאה באבו גוש, ורק משם פונה לבית החולים. ברור מהנסיבות, על רקע איבוד של לפחות חצי ליטר דם, כמתואר בדיווח מד"א, שלא נערך באותה עת תחקיר מדויק על ידי מד"א, וכל שצוין בטופס הינו המיקום שממנו פונה. 

 

44.             בשל טעמים אלו אני מאמצת את גרסתו של התובע וקובעת שהתאונה אירעה במהלך עבודתו אצל הנתבע, בעת שנתקע באבן ונפל על הרצפה שעליה הונח מוט ברזל, ממנו נחתך בשתי ידיו.

 

 

שאלת האחריות

45.             לטענת התובע מוטלת על הנתבע אחריות לפצותו, כמעביד שהתרשל כלפיו ביצירת סביבת עבודה בלתי בטוחה. נטען שהנתבע לא פיקח על עבודתו של התובע ועל עבודת שאר הפועלים, סיכן אותו בכך שאפשר הנחת חפצים מסוכנים, כגון הברזל שהושאר על ידי המסגר, ובכך שהציב באתר ארגז כלים אחד בלבד, עובדה שאילצה את התובע לעשות את דרכו במסדרון הלוך ושוב.

 

46.             מהראיות שהובאו בפני עולה שלא ננקטו באתר הבנייה אמצעי בטיחות לשם מניעת תאונות. לא הוצב מנהל עבודה מוסמך והתאפשרה הנחת ברזלים חדים במסדרון, אשר סיכנו את העוברים ושבים במקום.

 

47.              כפי שנקבע בפסיקה, על המעביד לנקוט באמצעים הסבירים הנדרשים כדי למנוע הצבת עובדיו בסיכון בלתי סביר. 'אמצעי הזהירות הסבירים הינם פונקציה של אופיו יוצא הדופן של הסיכון, של מידת הסיכון, ושל מידת הסכנה לשלומו ובריאותו של העובד הנובעת מאותו סיכון באם אכן יתממש' (ע"א 663/08 שירזיאן יהודה נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז (3), 225 ,עמ' 229-230). כן נקבע שעל המעביד לספק לעובדו סביבת עבודה בטוחה, על מנת שיצא  בסיומו של יום העבודה שלם בגופו, כפי שהחל אותו (ע"א 8133/03 עודד יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ ואח' פ"ד נט (3), 66, עמ' 76-77 ).

 

 

48.             יחד עם זאת נקבע בפסיקה שאחריות המעביד אינה אחריות מוחלטת, ובכל מקרה יש לבחון האם הועמד העובד בסיכון החורג מגדר הסביר.

49.               כפי שנפסק לא אחת, חבים קבלנים בחובות זהירות כלפי עובדיהם באתר הבנייה. עמד על כך לאחרונה כב' השופט א' ריבלין בע"א 3479/06 הוארי  הוארי  נ' אלי ארבע ואח' (מיום 29.3.09)-

"שורש העניין נעוץ בקיומן של שתי חובות זהירות רלבנטיות במקרה שלפנינו. החובה הראשונה היא זו של הקבלנים העובדים באתר כלפי כלל העובדים בו. אף כי קבלן חב חובת הזהירות מיוחדת כלפי עובדיו שלו הנובעת ממקצועיותו ומשליטתו על מהלך עבודתם, חלה עליו גם חובה כללית כלפי כלל העובדים הנמצאים באתר להיזהר בשלומם באופן סביר... חובה נוספת, ואף חשובה יותר לענייננו מחובתם הכללית של קבלנים באתר, היא חובתו של "מבצע הבניה" כהגדרתו בתקנות כלפי כלל עובדי האתר. הוראת תקנה 2(א) קובעת כי "מבצע בניה אחראי לכך כי כל עבודת בניה תתבצע בהנהלתו הישירה והמתמדת של מנהל עבודה שהוא מינהו". כמו כן, מפורטות בתקנות הוראות בטיחות נוספות שבאחריותו של מבצע בניה. הוראות פרטניות אלה משליכות על חובת הזהירות החלה על מבצע בניה אך אינן ממצות אותה.

 

מבצע העבודה חב בחובת זהירות כלפי כלל עובדי האתר השונה באופייה מזו שחבים בה יתר הקבלנים באתר. השוני טמון באחריותו הייחודית לבטיחות האתר בכללותו... מישור אחריות זה מצריך פיקוח על האינטראקציה בין קבלנים שונים העובדים במקביל ותיאום מאמץ הבטיחות מתוך מבט כולל על אתר העבודה. אחריות זו מושתתת על התפיסה כי במקום שבו מתבצעת עבודה במקביל, אין די במיומנותם המקצועית והבטיחותית של הקבלנים השונים בלבד. חובה זו חלה לצד חובת הזהירות שכל קבלן חב כלפי עובדיו ולמעשה משלימה את חובתם "המקומית" של הקבלנים בהיותה חובה "כללית"".

 

50.             נסיבות התאונה מלמדות שבאתר לא ננקטו אמצעי בטיחות נאותים להגנת עובדי הנתבע, בין היתר תוך תיאום בין הקבלנים השונים המועסקים במקום. 

 

51.             הפרת חובות הזהירות כמפורט לעיל היא שגרמה לנזקי התובע, וקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין ההימנעות מנקיטת אותם צעדים שפירטתי לעיל לפציעת התובע.

 

52.             אשר על כן אני קובעת שמוטלת על הנתבע אחריות כלפי התובע.

 

 

 

האשם התורם

53.             לאחר בחינת נסיבות אירוע התאונה, כפי שתוארו על ידי התובע, מצאתי שאף שהטלת אשם תורם על עובד אינה נעשית בשגרה, מן הראוי לקבוע בענייננו אשם תורם.

 

54.             קביעת האשם התורם נעשית תוך פניה למבחן האשמה המוסרית בין הצדדים והיא כוללת בחינה האם יש להטיל אשם על העובד והאם נהג כאדם אחראי תוך זהירות סבירה. בשלב השני משנקבע כי התשובה לשאלה הראשונה היא שלילית יש לבחון זה מול זה את האשם המוסרי הדבק בניזוק ובמזיק (ע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ ואח' נ' יגאל תנעמי, פ"ד נח (1) 1, עמ' 21-22. כאשר מדובר בעובד הטלת האשם התורם עליו נעשית במקרים שבהם ניתן לייחס לו את יצירת הסיכון בעצמו תוך הפעלת שיקול דעת עצמאי כתוצאה מהחלטתו החופשית  (ע"א 435/85 מחמור בע"מ נ' אטדגי, פ"ד מא (4) 524).

 

55.             התובע עבד באתר תקופה של כ- 20 ימים לפי תיאורו. אף שהברזל לא הוצב במקום על ידי התובע, הוא היה מודע למצבו של האתר, ולפי דבריו עבר במשך היום באותו מסדרון מספר רב של פעמים. ראוי היה שינקוט באמצעים להבטחת מעבר בטוח.

 

56.             לאור הנסיבות האמורות, מצאתי שיש לקבוע אשם תורם בשיעור של 10%.

 

חוות הדעת הרפואית

57.             התובע הגיש חוות דעת רפואית מטעמו, שנערכה על ידי האורטופד ד"ר  ס. ג'אבר. בפרק הסיכומים בחוות דעתו ציין המומחה שהתובע "סבל מחתך עמוק באמה שמאל וקרע של העצב הרדיאלי האחורי העמוק. עבר תפירה של העצב ושל החתך. היום עדיין סובל מכאבים באמה שמאל, חולשה של היד וקושי בביצוע עבודה פיזית". בשל כך קבע לו המומחה נכות רפואית בשיעור של 10%, לצמיתות, לפי סעיף 31(2)א(1) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956.

 

58.              כן קבע המומחה שיש להפעיל את תקנה 15 במלואה.

59.             המומחה קבע שבין 7.6.98 לבין 7.9.98 הייתה לתובע נכות זמנית בשיעור של 100%, ובין 8.9.98 לבין 31.12.98 הייתה לתובע נכות זמנית בשיעור של 50%.

 

60.              הנתבע בחר שלא להגיש חוות דעת מטעמו והסכים לנכויות שנקבעו על ידי המומחה מטעמו של התובע.

 

61.             ראוי לציין שנכותו הרפואית של התובע נקבעה גם על ידי המל"ל. נקבעה לו נכות צמיתה בשיעור של 12.5% לצמיתות, וכן נכויות זמניות.

 

62.             לפיכך, נכותו הרפואית של התובע היא בשיעור של 10%.

 

 

הנזק

הפסדי ההשתכרות בעבר

63.             לטענת התובע לאחר התאונה לא שב לעבודה. לפיכך לטענתו יש לפסוק לו שכר מלא בשלושה חודשים ראשונים לגביהם קבע המומחה הרפואי אי כושר עבודה מלא, ומחצית מהשכר למשך א חודשים נוספים, שלגביהם קבע המומחה נכות זמנית בשיעור של 50%. סה"כ תבע התובע 12,500 לראש נזק זה.

 

64.             מצאתי שיש לקבל את טענתו זו של התובע, באשר להפסד הכנסות בתקופת אי הכושר המלא, שכן ברור מהדיווחים למל"ל שבתקופה האמורה שלגביה הכיר המומחה בתקופות של אי כושר, התובע לא עבד. באשר לתקופה שלאחר מכן, התובע לא הציג נתונים המעידים על הפסד הכנסות. מדובר בנתונים שניתן להוכיחם, ובהעדר הוכחה אינני מוצאת מקום לפסוק פיצוי בשל תקופה זו.

 

65.       לפיכך אני קובעת לתובע בראש נזק זה סכום של 12,500 ש"ח. לסכום האמור יש

הוסיף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה.

 

גריעה מכושר השתכרות

66.       באשר לגריעה מכושר השתכרותו טען התובע שיש לקבוע ששיעור הגריעה מכושר ההשתכרות זהה לשיעור הנכות הרפואית, היינו, לטענתו, – 15%.

 

67.       בשים לב לנכותו של התובע, בשיעור של 10%, ובהנחה של שכר חודשי של 3,500 ¤

המביא בחשבון ערכו של השכר כיום, באופן מעוגל ומקורב,  וכן בהנחת תחשיב אקטוארי מלא עד גיל 67, אני פוסקת לתובע סכום של   36,000 ¤   במעוגל,בערכו היום.

 

עזרה וסיעוד

68.       התובע מבקש לפסוק לו פיצוי בסכום של 50,000 ¤ לעבר, וכן 10,000 ¤

לעתיד. בשים לב לכך שנקבעה תקופת אי כושר, ניתן להניח שבני משפחתו של התובע סייעו בטיפולו מעבר לחובתם המוסרת, שכן הוא נזקק לסיועו בתקופה האמורה. ניתן להניח שגם בעתיד יזדקק התובע לעזרה מסוימת, בהיקף מצומצם יותר.

 

69.       לפיכך אני פוסקת לתובע סכום של 10,000 ¤ נכון להיום, לעבר ולעתיד.

 

הוצאות

70.       התובע טוען כי הוא נשא בעלות  ההוצאות הרפואיות והוצאות הנסיעה לטיפולים רפואיים, לרבות בהוצאות פנוי לבית החולים הדסה. את הוצאותיו עמד בסכום של 20,000 ¤ (כשהוא כולל בתחשיבו גם הוצאות משפט, אותן יש לחשב בראש נזק נפרד). כן תבע סכום של 20,000 ¤ בשל הוצאות לעתיד.

 

71.       בשים לב לנכותו ובהתחשב בזמן הרב שחלף מאז התאונה, אני פוסקת לו סכום של 8,000 ¤ לעבר ולעתיד, נכון להיום.

 

כאב וסבל

72.       בסיכומיו מבקש התובע להעריך את הפיצוי בראש נזק זה בסכום של 23,700 ¤. בסעיף 36.6.1, במסגרת פירוט דרישתו לפיצוי בשל עזרת הזולת לעתיד, תבע פיצוי נוסף בסכום של 50,000 ¤, בשל נזק לא ממוני, עגמת הנפש, אבדן הנאת החיים והנזק הנפשי לעתיד.

 

73.       הנתבע טען בסיכומיו שיש לקבוע פיצוי בסכום של 15,000 ¤.

 

74.       בהתחשב בנכות שנקבעה לתובע ובהשפעתה על אורח חייו, בתקופת ההחלמה שנדרשה בשל אופייה של הפציעה,  אני סבורה שיש לפסוק לתובע בראש נזק זה סכום של 40,000 ¤ במעוגל,  נכון להיום.

 

ניכויים

75.       מהסכומים האמורים יש לנכות 10% בשל אשם תורם. אף שלכאורה יש לנכות סכומים ששולמו לתובע על ידי המוסד לביטוח לאומי,  כדמי פגיעה או כקצבת נכות מעבודה, כיון שהנתבע לא הגיש מסמך פורמלי מאת המל"ל לגבי תשלומים ששולמו, אף לא חוות דעת אקטוארית, והסתפק בטענה לפיה מקבל התובע קצבה מהמל"ל בסכום של 2,500 ¤ עד 3,000 ¤ לחודש, אין מקום לביצוע ניכוי כלשהו בשל תקבולי המל"ל.

 

סיכום

76.       אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע פיצוי כמפורט לעיל, בניכוי אשם תורם.

 

77.       הנתבע ישלם  לתובע שכר טרחת עורך דין בגובה של 20%  בתוספת שכר טרחת עו"ד ומע"מ כחוק וכן ישלם הנתבע לתובע את הוצאות המשפט, כפי שישום אותן הרשם, לרבות שכר טרחת המומחה, ולרבות אגרת בית המשפט.

 

78.       הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לבא כוחו של

הנתבע. ככל שלא ישולמו כאמור, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין.

 

ניתן היום כ"ו בטבת, תש"ע (12 בינואר 2010) בהעדר הצדדים.

                                                                               

יעל ייטב, שופטת

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/1E8BDBF3167E7667422576A90051FE5D/$FILE/BEA1D699F2037034422576A9003CBA7C.html
תאריך: 
12/01/10
Case ID: 
5963_5
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : יעל ייטב
יעל ייטב
עורכי דין : איאד מיערי רן שילוח
איאד מיערי
רן שילוח
Powered by Drupal, an open source content management system