משה רותי נ. איתן חברה לביטוח ב


 

   

בתי המשפט


 

א  019080/99

בית משפט השלום בירושלים

 

לפני כב' השופטת יעל ייטב

12/01/2010

 

 

 

 

 



משה רותי

בעניין:

התובעת

ע. אגרון

ע"י ב"כ עו"ד


 

נ  ג  ד


 

1 . איתן חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד נגה מושקוביץ-בן שבת

2 . הכשרת היישוב חסרה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד רונית פסקא

הנתבעים

 

פסק דין

מבוא

1.                  התובעת, ילידת  21.8.66, נפגעה בשתי תאונות דרכים: האחת אירעה ביום 6.6.97 (להלן- "תאונת הדרכים הראשונה"); והשנייה אירעה ביום 7.7.98 (להלן- "תאונת הדרכים השנייה").

 

2.                  אין בין הצדדים מחלוקת באשר לחבות הנתבעות לפצות את התובעת בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק), ולפיכך השאלה היחידה הטעונה הכרעה הינה שאלת נזקיה של התובעת.

 

הנכות הרפואית

3.                  לשם בדיקת מצבה הרפואי של התובעת, מונו שני מומחים רפואיים מטעם בית המשפט:  ד"ר שמואל וייס, מונה כמומחה רפואי בתחום האורטופדיה, ופרופ' מיכה רפופורט מונה כמומחה רפואי בתחום הסוכרת.

 

4.                  בחוות דעתו מיום 28.8.02, קבע ד"ר וייס כי בעקבות תאונת הדרכים הראשונה לא נותרה לתובעת נכות צמיתה, ואילו בעקבות תאונת הדרכים השנייה נותרה לה נכות בשיעור של 5%. כמו כן קבע המומחה לתובעת נכויות זמניות לתקופה שלאחר כל אחת משתי תאונות הדרכים: בשיעור של 100%, למשך ששה שבועות, ובשיעור של 50%, למשך חודש.

 

5.                  ד"ר וייס התייחס בחוות דעתו לחבלות שנגרמו לתובעת וציין שבתאונת הדרכים הראשונה נפגעה התובעת בכתפיים, בידיים ובכף רגל שמאל. בתאונה השנייה נפגעה התובעת בעיקר בגב התחתון, ובהמשך התלוננה גם על כאבים בכתפיים ובצוואר.

 

6.                  בתיאור הבדיקה הקלינית ציין המומחה שבעמוד שדרה צווארי לא נמצא ספזם שרירי, ללא הגבלת תנועות, וללא חוסר עצבי בידיים, ולפיכך לא נקבעה נכות לגבי עמוד שדרה צווארי.

 

7.                  באשר לכתף ימין פירט המומחה שהיא נשארה ללא דלדול שרירים וללא הגבלת תנועות. אמנם צילום הכתף נמצא תקין, ואולם בדיקת אולטראסאונד הראתה אי סדירות גרמית ומעליה אי סדירות של גיד הסופרספינטוס. המומחה ציין שממצאים אלו מתאימים לתאונה שעברה התובעת ביום 8.7.90 ולנכות בשיעור של 10% אשר נקבעה בעקבותיה. כן ציין שתאונות הדרכים נושא התביעה שבפני אך גרמו להחמרה זמנית בכתף, ולא לנכות נוספת.

 

8.                  באשר לעמוד שדרה מותני, פירט המומחה שלא נמצא ספזם שרירי, נמצאה הגבלה קלה בכיפוף בלבד, ללא הגבלה בתנועות אחרות, ללא חסר עצבי ברגליים. בדיקת T.C הראתה בלט מרכזי אחורי קל, בגובה    1S – 1L . בשל ממצא זה  קבע המומחה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 5%, לפי מחצית מסעיף 37(7)(א) מותאם .

 

9.                  פרופ' מיכה רפופורט קבע בחוות דעתו מיום 12.2.08, שלתובעת נכות צמיתה בשיעור של 10%.

 

10.              במסגרת חוות דעתו התייחס פרופ' רפופורט בהרחבה לגורמים לפריצת מחלת הסוכרת ולקשר הסיבתי האפשרי בין תאונת הדרכים לבין פריצתה.

 

11.              בסיכום חוות דעתו ציין המומחה

"האסכולה הרפואית העדכנית והמקובלת רואה בדחק גופני ונפשי סיבה אפשרית לפריצת מחלת הסוכרת. יחד עם זאת נסיבות פריצת מחלת הסוכרת  של גב' משה אינן מאפשרות לקבוע בברור קשר סיבתי בין התאונה לפריצת מחלת הסוכרת אצלה עקב אי בהירות באשר לסיבת הדחק, עצמת הדחק, סמיכות הזמנים ועקב העלייה הנכרת במשקל גופה קודם להופעת הסוכרת".

 

12.              במסגרת חוות הדעת התייחס המומחה לשאלת הקשר הסיבתי ביתר פירוט, וציין ש"נסיבות המקרה אצל גב' משה הן מורכבות ואינן חד משמעיות. מצד אחד אין ברקע המשפחתי והאישי אצלה גורמי סיכון ידועים לסוכרת כמו לדוגמא, עודף משקל קודם, מחלות נילוות כגון מחלת לב, או קרובי משפחה מדרגה ראשונה שחלו בסוכרת. יתרה מכך מחלת הסוכרת נתגלתה אצל גב' משה לדבריה תוך פרק זמן קצר של כחודשיים לאחר התאונה בהיותה נמצאת לדבריה תחת המשבר הנפשי שנגרם לה בעקבות התאונה. מאידך בעקבות התאונה עלתה גב' משה לדבריה עלייה ניכרת ביותר במשקלה עד כדי 10 ק"ג והגיעה לעודף משקל ניכר של 80 ק"ג בהתחשב בגובהה שהוא 160 ס"מ בלבד...בנוסף, תאור המקרה ע"י גב' משה מעלה תהיות רבות באשר לעצמת הדחק הנפשי ובעיקר לתפקיד התאונה בגרימת הדחק. נוצר רושם ברור שהתאונה הייתה רק מרכיב אחד מבין מרכיבים רבים של מצב פסיכולוגי מורכב... לפי התיק הרפואי כבר בשנת 1996 קרי קודם לתאונה הומלץ אצלה ע"י ד"ר מנדל רופא פסיכיאטר על טיפול בתרופה בשם AffectIve המשמשת לטיפול במצבי חרדה ודיכאון".

 

13.              המומחה עמד על כך שקיים בתיקה הרפואי של התובעת חוסר בהירות עובדתי, שכן על פי המתועד בו אובחנה מחלת הסוכרת כשנה לאחר תאונת הדרכים הראשונה, פרק זמן המחליש עד מאוד את האפשרות לקשר סיבתי בין שני האירועים.

 

14.              עוד פירט המומחה בחוות דעתו שהסוכרת אינה מחלה סימפטומטית ורבים החולים אשר אינם מאובחנים אף שבדמם קיימות רמות סוכר גבוהות. 

 

15.              בתשובה לשאלת הבהרה מיום 7.7.08, השיב המומחה שהמחלה התפרצה ואובחנה לפני תאונת הדרכים השנייה, ועל כן התייחסותו הייתה לקשר סיבתי בין המחלה לתאונת הדרכים הראשונה בלבד.

 

16.              התובעת זימנה את המומחה לחקירה נגדית על מנת ללבן את סוגיית הקשר הסיבתי בין המחלה לבין תאונת הדרכים הראשונה. במהלך חקירתו הנגדית השיב המומחה לבא כוחה של התובעת, שבתאונת הדרכים הראשונה לא הייתה טראומה פיזית יוצאת דופן, שניתן לייחס לה את פריצת המחלה (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון), וכן שעצם האפשרות שתיאורטית תתכן האפשרות לפריצת המחלה בעקבות טראומה נפשית, אינה תואמת את נסיבות המקרה.  כן הדגיש שהתרשמותו הייתה שהתאונה הראשונה לא הייתה אירוע מכונן וחריג.

 

17.              במהלך חקירתו הדגיש המומחה שלדעתו אין לו יתרון על פני בית המשפט בקביעת הקשר הסיבתי בין האירועים. כן השיב שהוא עצמו לא התרשם שהדחק בעקבות תאונת הדרכים היה חריג בעוצמתו, לדבריו- "נסיבות המקרה אינן מראות שיש קשר סיבתי בסבירות גבוהה... סבירות גבוהה של סיבתיות אין כאן כי המקרה מורכב. מטבע הדברים אין קשר ברור. בית המשפט יכול להכריע האם הוא יכול לפרש את ההתלבטות לקולא או לחומרא".

 

18.              בחקירה נגדית לבא כוחן של הנתבעות, הוגש למומחה מסמך ובו פירוט נתוני גלוקוזה, מיום 10.3.96 (מוצג נ/1). המומחה ציין שמסמך זה לא עמד בפניו בעבר, ושניתן ללמוד ממנו שנמצא באותו מועד ערך הסף המשמש לאבחון סוכרת. יחד עם זאת, כיון שאבחון המחלה נעשה רק על בסיס ממצאי שתי בדיקות, אשר ממצאיהן מעידים על רמת סוכר גבוהה בדם, לא היה בידי המומחה לקבוע שהתובעת סבלה מסוכרת באותו מועד, היינו שנה וחצי לפני תאונת הדרכים הראשונה. עם זאת, ציין המומחה שקיים חשד גבוה מאוד שבמועד האמור הייתה לתובעת סוכרת. המומחה הפנה למסמך רפואי נוסף מהתקופה שקדמה לתאונת הדרכים הראשונה,(מוצג נ/2) מיום 21.1.93, שבו נמצא ערך גלוקוז גבוה, עליו רשם רופא קופת חולים גלוקוז עם חץ למעלה, ודיאטה.

 

19.              לשאלה האם ייתכן שהגורם לפריצת המחלה הייתה  מחלת הנשיקה ממנה סבלה התובעת בחודש מרץ 1998, השיב המומחה שיתכן שהזיהום הוא שהעלה את רמות הסוכר שהיו גבוהות גם בבדיקות קודמות לתאונה. כן השיב, שאילו הייתה לתובעת סוכרת לפני תאונת הדרכים הראשונה, היו נקבעים לה כבר באותה עת  10% נכות, ובעקבות תאונת הדרכים לא הייתה נצפית החמרה.

 

20.              לאחר שעיינתי בחוות דעתו של המומחה ובטענות הצדדים מצאתי שלא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין פריצת מחלת הסוכרת לבין תאונת הדרכים. ממכלול הנתונים עולה שסביר יותר לייחס את פרוץ המחלה לאירועים אחרים, ולא לתאונת הדרכים וכי המסקנה לפיה פרצה המחלה לפני התאונה הינה סבירה יותר מהמסקנה לפיה נגרמה בעקבות תאונת הדרכים.

 

21.               אף שהמומחה היה זהיר בקביעותיו ובמסקנותיו באשר לקשר הסיבתי בין מחלת הסוכרת לבין תאונת הדרכים הראשונה, ניתן ללמוד מחוות דעתו ומחקירתו שהסבירות לקיומו של קשר סיבתי בין האירועים הינה סבירות נמוכה.  

 

22.              הטעם השני למסקנתי לפיה לא קיים קשר סיבתי בין תאונת הדרכים לבין פרוץ מחלת הסוכרת, נעוץ בממצאי הבדיקות אליהם התייחס המומחה. מהמוצגים נ/1 ונ/2 עולה שהתובעת סבלה מרמות גבוהות של סוכר עוד לפני תאונת הדרכים הראשונה. כפי שציין המומחה, ממצאי נ/1 מפחיתים את הסבירות לכך שמחלת הסוכרת מקורה בתאונת הדרכים הראשונה. המומחה עמד על האפשרות לכך שמחלת הסוכרת אינה מאובחנת במועד, למרות קיומן של רמות סוכר גבוהות, ולפיכך אין בכך שהמחלה לא אובחנה עובר לתאונת הדרכים הראשונה כדי לשלול את האפשרות לפיה סבלה התובעת מהמחלה כבר באותה תקופה.

 

23.              טעם שלישי נעוץ באופייה וטיבה של תאונת הדרכים הראשונה. נסיבות תאונת הדרכים הראשונה אינן מלמדות על קיומו של גורם דחק, פיזי או נפשי, המוביל להתפרצות המחלה, כפי שתואר על ידי המומחה בסקירה הרפואית אותה סקר במסגרת חוות דעתו. מדובר בתאונת דרכים קלה, ומהממצאים הרפואיים עולה שלא נגרמו לתובעת פגיעות חמורות בעטייה. כפי שפירט המומחה, לא ניתן להסיק מהחבלות וממצאי הרופא האורטופד קיומו של  דחק פיזי מיוחד העשוי להצביע על גורם לפרוץ המחלה. באופן דומה קשה לטעמי להצביע על הצדקה לדחק נפשי בעקבות התאונה. ראוי לציין בהקשר זה  שלא הוצגו בפני מסמכים המעידים על כך שלאחר תאונת הדרכים הראשונה נזקקה התובעת לטיפול נפשי, (בניגוד למסמך המעיד על קבלת טיפול פסיכולוגי בעקבות תאונת דרכים משנת 1990), אף לא התבקש מינוי מומחה רפואי בתחום הנפשי. כמו כן,  המומחה הצביע על רשומות רפואיות המעידות על כך שמצבה הנפשי של התובעת הצדיק מתן תרופות נגד דיכאון שנה לפני התאונה. לא הובררו הנסיבות בשלן נזקקה התובעת לטיפול נפשי, אשר כלל כאמור טיפול תרופתי, ייתכן שהדבר קשור במצבה המשפחתי ובגירושיה, בתאונת דרכים קודמת, או בכל סיבה אחרת. ממצאים אלו מעידים על כך שדחק נפשי, אם היה, היה לפני תאונת הדרכים הראשונה.

 

24.              כפי שציין המומחה  הרפואי, מחלת הסוכרת אובחנה כשנה לאחר תאונת הדרכים הראשונה. עובדה זו מחלישה את הסבירות לקיומו של קשר סיבתי בינה לבין תאונת הדרכים הראשונה. כשם שקיימות אינדיקציות המלמדות על אפשרות לכך שהמחלה פרצה עובר לתאונת הדרכים הראשונה, אין לשלול את האפשרות שהגורם לה היה אירוע מאוחר יותר, כגון מחלת הנשיקה, כפי שהשיב המומחה.

 

25.              טעם נוסף לשלילת הקשר הסיבתי נעוץ בהעדר ראיות וודאיות לכך שהעלייה במשקל הייתה דווקא בעקבות תאונת הדרכים הראשונה, ולא קודם לכן. המומחה ייחס משקל רב לעליית המשקל, אשר היוותה את אחד הגורמים לפרוץ המחלה. ניתן היה להבין מחוות דעתו של המומחה, וכן מחקירתו (למשל עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 26.10.09), שגם עובר לתאונת הדרכים הראשונה סבלה התובעת מעודף משקל, וכן שלא עמד בפני המומחה מעקב משקל מסודר המעיד על משקלה של התובעת, אף לא עמדו בפניו ממצאים רפואיים ברורים. כן ניתן ללמוד על כך שידיעותיו של המומחה באשר לעליית המשקל לאחר תאונת הדרכים הראשונה מקורן בראש ובראשונה בתיאור שמסרה לו התובעת. התובעת נבדקה על ידי המומחה למעלה מ- 10 שנים לאחר שאירעה תאונת הדרכים הראשונה, ובנסיבות העניין קשה לבסס קשר סיבתי על זיכרונה של התובעת באשר לנסיבות עלייתה במשקל.

 

26.              בשל כל אלו, מצאתי שלא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין תאונת הדרכים הראשונה לבין פריצת מחלת הסוכרת.

 

27.              לסיכום, מצאתי שיש לאמץ את קביעות המומחים הרפואיים ולקבוע שבעקבות תאונת הדרכים הראשונה לא נותרה לתובעת כל נכות, ואילו בעקבות תאונת הדרכים השנייה, נותרה לתובעת נכות אורטופדית בשיעור של 5%.

 

הנזק הלא ממוני

28.              לטענת התובעת יש לפסוק לה פיצוי בראש נזק זה בסכום של 25,500 ¤ בגין תאונת הדרכים הראשונה, ובסכום של 24,100 ¤ בגין תאונת הדרכים השנייה. 

 

29.              לטענת הנתבעת 1, בעקבות תאונת הדרכים הראשונה, נקבעה לתובעת נכות זמנית לתקופה של כחודשיים וחצי. התובעת לא אושפזה, אף לא נקבעה לה  נכות צמיתה. לפיכך, אין, לטענת הנתבעת, לפסוק לתובעת סכומים העולים על 5,000 ¤.   

 

30.              נתבעת 2 הסכימה שיש לפסוק לתובעת פיצוי של 24,100 ¤ בגין התאונה השנייה בראש נזק זה.

 

31.              לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי שיש לפסוק לתובעת בגין תאונת הדרכים הראשונה ובשים לב לנכות זמנית ולמרכיב השערוך, סכום של 8,500 ¤.  בגין תאונת הדרכים השנייה יש לפסוק לתובעת סכום של 24,100 ¤, כמוסכם בין הצדדים.

 
הפסד השתכרות

32.              התובעת עובדת כמורה וכיועצת חינוכית. לטענתה, במהלך השנים שחלפו מאז תאונות הדרכים, היא פוטרה ממספר מקומות עבודה והיקף עבודתה צומצם.

 

33.              בתצהירה וכן במהלך חקירתה הנגדית, פירטה התובעת שהפיטורים נעשו בשל איחוריה הרבים לעבודה והעייפות שממנה סבלה במהלך היום. את עילת האיחורים תלתה בעייפות, חוסר ריכוז, בעיות שינה, התארגנות איטית בשל קשייה להרים את ידה וכאביה בכתף. 

 

34.              ניתן ללמוד מעדותה שצמצום העבודה נעשה בעטיה של מחלת הסוכרת וכן בעטיה של הנכות בכתף, אשר מקורה כאמור בתאונת דרכים משנת 1990, ושאינה נושא התביעה. כפי שפירטתי, אינני מוצאת שקיים קשר סיבתי בין מחלת הסוכרת לבין תאונת הדרכים, ועל כן אינני סבורה שהפיטורים, צמצום העבודה, והפסדי השכר עליהם הצביעה התובעת, מקורם בתאונות הדרכים.

 

35.              ראוי לציין שמהראיות שהובאו בפני, ומהסקירה המעמיקה של בא כוחה של נתבעת 1, עולה שאף שבעקבות תאונות הדרכים נקבעו לתובעת נכויות זמניות, לא נגרמו לתובעת הפסדי שכר, שכן שכרה בתקופות אי הכושר שולם לה במלואו. לאחר שתי תאונות הדרכים שבה התובעת לעבודתה, ושכרה לא נפגע, אף השתפר. לא הוכחו הפסדי שכר הקשורים בקשר סיבתי לתאונות הדרכים שבפני, ולפיכך לא מצאתי שיש לפסוק פיצוי בראש נזק זה.

 

אבדן כושר השתכרות

36.              מצאתי שיש לקבוע ששיעור הגריעה מכושר ההשתכרות זהה לשיעור הנכות האורטופדית, ולפיכך חישוב הגריעה מכושר ההשתכרות נעשה לפי שיעור של 5%. בשנה שבה אירעה תאונת הדרכים השתכרה התובעת בממוצע 12,500 ¤, בערכים ליום מתן פסק הדין. אף שנראה שפוטנציאל שכרה הצטמצם בעיקר בשל מחלת הסוכרת, אשר אינה קשורה כאמור לתאונות הדרכים, מצאתי שסכום זה משקף את פוטנציאל שכרה של התובעת, ולפיכך יש לאמצו כבסיס השכר.

 

37.              לפיכך אני פוסקת לתובעת פיצוי בגין הגריעה מכושר ההשתכרות, בסכום של 60,000 ¤, המשקף באופן מקורב כמחצית מהתחשיב האקטוארי עד גיל 67. מצאתי שיש לקבוע את הסכום על בסיס מחצית התחשיב, שכן הנכות בגין תאונת הדרכים השנייה מצטרפת לנכויות נוספות, ועל כן משקלה רב יותר. כמו כן ניתן ללמוד מההיסטוריה התעסוקתית שלתובעת קשיים בהתמדה בעבודתה.

  עזרת הזולת  והוצאות

38.              כיון שבגין תאונת הדרכים הראשונה לא נקבעה לתובעת נכות צמיתה, לא מצאתי שיש לפסוק הוצאות בראשי נזק אלו בגין תאונת הדרכים הראשונה, חרף העובדה שנפסקה לתובעת תקופת אי כושר.

 

39.              באשר לתאונת הדרכים השנייה, בשים לב לתקופת אי הכושר שנקבעה לתובעת, אני פוסקת לתובעת פיצוי בסכום של 5,000 ¤, נכון להיום, עבור עזרת בני המשפחה. כן אני פוסקת סכום של 3,000 ¤ עבור ההוצאות הרפואיות.

 

סיכום

40.              אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובעת סכום של 8,500 ¤, ואת נתבעת 2 לשלם לתובעת סכום של 92,100 ¤. הסכומים ישולמו בתוספת שכר טרחת עורך דין בגובה של 13% ובתוספת מס ערך מוסף כדין והחזר האגרה.

 

41.              התובעת ביקשה בסיכומיה שיושב לה הסכום ששילמה לפרופ' רפופורט, עבור חוות דעת מומחה ועבור החקירה כאחד. בשים לב לכך שהמומחה הצביע על ספקות, מצד אחד, וכן למסקנתי בדבר הקשר הסיבתי, מצד שני, אני סבורה שהייתה הצדקה למינוי המומחה ועל כן יש להשיב לתובעת את הסכום ששילמה כמימון ביניים עבור חוות דעתו. הנתבעות ישאו בסכום זה שווה בשווה.

 

42.              הסכום שנפסק לתובעת ישולם בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי באי כוח הנתבעות.

 

ניתן היום כ"ו בטבת, תש"ע (12 בינואר 2010) בהעדר הצדדים

 

                                                                                

יעל ייטב, שופטת

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/CF056B1155FFFD0A422576A90051D5A0/$FILE/021A0483D036297C422576A90041125F.html
תאריך: 
12/01/10
Case ID: 
19080_99
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : יעל ייטב
יעל ייטב
עורכי דין : נגה מושקוביץ-בן שבת ע. אגרון רונית פסקא
נגה מושקוביץ-בן שבת
ע. אגרון
רונית פסקא
Powered by Drupal, an open source content management system