עשת מירב נ' קצין התגמולים


 

   

בתי המשפט

ע"א 3527/09

בית המשפט המחוזי בירושלים

 

12/01/2010

 

כבוד השופטת אורית אפעל-גבאי

כבוד השופט אהרן פרקש

כבוד השופט רפי כרמל

בפני:

 

 





 

שולמית עשת

ע"י ב"כ עו"ד אליעד שרגא ואח'

בעניין:

המערערת

 

 

 


 

 

נ  ג  ד

 

 


 

קצין התגמולים

ע"י ב"כ עו"ד נפתלי קפשוק

 מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)

 

המשיב

 

 

 


 

 

פסק דין

 

ערעור על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תשי"ט- 1959 (להלן: "החוק") מיום 26/1/09, לפיה נדחה ערעור המערערת על החלטת קצין התגמולים שלא להכיר בזכאותה לתגמולים על פי החוק.

 

המערערת, אמו של אורן עשת ז"ל (להלן: "המנוח") הגישה ביחד עם אלמנת המנוח, תביעה לקצין התגמולים להכיר בהן כזכאיות על פי החוק משום שלטענתן המנוח נהרג בעת מילוי תפקידו כשוטר במשטרת ישראל כתוצאה ממעשה חבלה, עת היה בדרכו מתחנת המשטרה בשועפט לבית מגוריו בשכונת רמת אשכול בירושלים, שעה שהיה לבוש במדיו ונהג ברכב משטרתי. לחלופין נטען, כי אם ייקבע שהמנוח התאבד, כמסקנת הוועדה המשטרתית שבדקה את נסיבות מותו וכדעת המשיב, התאבדות זו נגרמה עקב תפקידו המשטרתי כאחראי על מערך המתנדבים של המשמר האזרחי, בעקבות תלונה שהוגשה נגדו על ידי אחת המתנדבות בגין הטרדה מינית, כאשר נטען כי מדובר היה בתלונת שווא.

 

ועדת הערעורים הגיעה למסקנה לפיה המנוח התאבד. זאת, בעיקר לאור הנסיבות בהן מצא המנוח את מותו והנסיבות שקדמו לאותו אירוע. המנוח נמצא כאשר אקדחו בידו הימנית, פצע ירי ברקתו שהייתה מושחרת. המנוח נמצא במכוניתו שמנועה פעל, כשהיא חונה לצד הדרך, כאשר החלון פתוח ללא שברי זכוכית ולא  נמצאו סימני אלימות, מאבק או ירי נוסף, מלבד תרמיל שנמצא במושב שבצד המנוח, שהוא כנראה התרמיל של הקליע שפגע במנוח.

 

בהמשך, שללה הוועדה את האפשרות לפיה מותו של המנוח נגרם בעקיפין על ידי תנאי השירות ונקבע, כי לא הוכח: "ולו לכאורה, קשר סיבתי משפטי - סובייקטיבי ואובייקטיבי - בין תנאי השירות של המנוח לבין מותו, שכן כאמור אין כל ייחודיות מיוחדת בתנאי המשטרה שהובילו אובייקטיבית להתאבדותו... נקיטת הליכים נגד חשוד בביצוע עבירת הטרדה מינית במסגרת השירות, אינה קשורה מהותית עם השירות, ויכולה להתרחש בכל מערכת אזרחית". עוד הגיעה הועדה למסקנה, כי תלונת המתנדבת הושמעה שלא בקשר עם סירובו של המנוח לאפשר לה להשתתף בקורס מסוים; הסיבה לפגישה שנערכה בין המנוח לבין מפקדו עובר לאירוע ההתאבדות, לא הייתה חלק משגרת העבודה, אלא לנוכח תלונת המתנדבת; מפקדיו של המנוח הרגיעו אותו וייעצו לו עצות שאינן רשלניות או מנוגדות לדין, וממילא אין להן קשר סיבתי למות המנוח. עוד נקבע, כי ההחלטה שלא ליטול מהמנוח את נשקו הייתה סבירה לחלוטין בהעדר כל הסתברות שייעשה בו שימוש.

 

לטענת המערערת, המנוח לא התאבד. לשיטת בא כוחה, מהנסיבות שקדמו למותו ניתן היה להתרשם שהמנוח לא היה מבוהל או מרוגש; גופתו נמצאה ברכב מונע; אירועים קשים אחרים קודמים בחייו לא הובילו אותו למעשה אובדני. עוד נטען, כי החזקה הקבועה בסעיף 2ב' לחוק מתקיימת בעניינה ונטל השכנוע לסתירת החזקה מוטל על המשיב. עוד נטען על ידי המערערת, כי מתקיימת גם החזקה הקבועה בסעיף 2א' לחוק ולבסוף, כי גם בהנחה כי המדובר במעשה אובדני, מתקיים קשר סיבתי- משפטי בין מות המנוח ובין תנאי השירות באופן המקים את זכאות המערערת לתגמול על פי החוק.

 

מנגד, טוען המשיב, כי יש לקיים את החלטת הועדה ומטעים, כי בנסיבות העניין לא חל סעיף 2ב' לחוק אלא יש להידרש להוראותיו של סעיף 2א'(א) סיפא לחוק, הדנות בעניינו של מי שנחבל בהיותו בדרכו מהמחנה אל יעד חופשתו. אשר לכך נטען, כי אין מחלוקת שהמנוח קיבל חופשה בפגישה עם מפקדו שקדמה למעשה ההתאבדות, אשר אירע לאחר מכן. יש לראות במעשה ההתאבדות משום סטייה של ממש והפסקה בדרך מן השירות אל יעד החופשה, ובכל מקרה אין המדובר בהתאבדות שיש לראותה כמוסבת על תנאי השירות. אשר לאפשרות כי אין מדובר בהתאבדות, טוען המשיב כי המדובר בהחלטה עובדתית של ועדת הערר שאין מקום להתערב בה.

 

נתנו דעתנו לטענות ההדדיות של הצדדים והגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. ראשית, אין מקום להתערב במסקנת ועדת הערר כי המנוח מצא את מותו במעשה אובדני. מכלול נסיבות העניין מצביע על כך, ובמיוחד העובדה כי המנוח נמצא ברכבו כשהוא ירוי בראשו, אקדחו בידו הימנית, וכשבזירת האירוע אין כל סימנים למעורבות של גורם נוסף. אכן, ועדת הערר ציינה כי אין המדובר במעשה "סביר", ואולם אך מובן כי לא ניתן לשפוט מעשה אובדני בקריטריונים של סבירות ואין לדעת מה הביא את המנוח לקבלת ההחלטה הנמהרת. שנית, אנו שותפים למסקנתה של ועדת הערר, כי לא ניתן לראות בהתאבדותו של המנוח לאחר צאתו לחופשה, בנסיבות המקרה, משום חבלה בדרך מן המחנה אל יעד החופשה. עיקר הטעם לכך הוא בהעדרו של קשר סיבתי משפטי- אובייקטיבי בין מעשה ההתאבדות לבין תנאי השירות, אף אם נקבל את טענת המערערת כי התאבדותו של המנוח נגרמה, מן הבחינה הסובייקטיבית, כתוצאה מן התלונה שהופנתה נגדו במסגרת שירותו. גם לדידה של המערערת, לא היה במפגש בין המנוח לבין מפקדו, שאז נבחן נושא ההאשמה של המתנדבת נגד המנוח בהטרדה מינית, כדי לבשר את שאירע לאחר מכן. נהפוך הוא, באותה פגישה זכה המנוח לאוזן קשבת, ואף קיבל עצות מעשיות ממפקדו, ובסיומה יצא לחופשה כבקשתו כשהוא נינוח ורגוע. אין לדעת מה חלף במוחו של המנוח בפרק הזמן של כשעה וחצי לאחר מכן, מעת צאתו מהמחנה ועד שנמצא ירוי במכוניתו, ואולם ניתן לקבוע כי אין המדובר באירוע מכונן הכרוך בשירות אשר גרם להתאבדות.

 

על יסוד כל האמור לעיל, אנו מחליטים לדחות את הערעור.

 

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

 

 

 

ניתן היום כ"ו בטבת, תש"ע (12 בינואר 2010) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

 

                                                                               





רפי כרמל, שופט


 

אהרן פרקש, שופט


 

אורית אפעל-גבאי, שופטת

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/4E34E2EC3904DE04422576A90051EFF8/$FILE/782DE96C9090705C422576A9002CC0BA.html
תאריך: 
12/01/10
Case ID: 
3527_9
Case type: 
עא
סיווגים
שופטים : אורית אפעל-גבאי
אורית אפעל-גבאי
עורכי דין : אליעד שרגא ואח' נפתלי קפשוק
אליעד שרגא ואח'
נפתלי קפשוק
Powered by Drupal, an open source content management system