בתי הדין לעבודה

פסק דין

1.    המשיב, יליד 1953, נפגע ביום 11.10.06 במסגרת עבודתו בראשו ופגיעתו הוכרה כתאונת עבודה.

ועדה רפואית לעררים בהחלטתה מיום 12.12.09 קבעה למשיב נכות צמיתה בשיעור 28% (להלן: "הוועדה" ולהלן: "ההחלטה").

על החלטה זו הגיש המערער (להלן: "המוסד") את הערעור שבפניי.

2.    יצויין כי ההחלטה ניתנה בעקבות דיון קודם שהתקיים בפני הוועדה בעניינו של המערער ביום 30.10.08,  דיון במסגרתו קבעה הוועדה כי בבדיקה הפסיכיאטרית ניכר מתח, סף גירוי ותסכול ירודים וירידה בטווח קשב וריכוז. כן, נכתב שם כי בבדיקה הנוירולוגית התגלו סימנים חלקיים של תסמונת חבלתית מוחית וכאבי ראש.

בנוסף, נכתב כי הוועדה עיינה בחוו"ד של דר' זלטובורסקי, אשר מציין קיומו של מרכיב אורגני מוחי וכי לאור קיום פגיעה אורגנית אין להוסיף אבחנה של PTSD.

במסגרת הישיבה מיום 30.10.08 קבעה הוועדה כי יש לקבל חוו"ד של א.א.ג., עיניים, פה ולסת וזאת, לענין הקשר סיבתי בין תלונות המערער לבין התאונה.

2.    טענות המוסד בתמציתן היו כדלקמן:

א.    הוועדה טעתה בכך שקבעה למשיב נכות בשיעור 10% בגין כאבי ראש ללא הנמקה. כן טען המערער, כי הוועדה לא נימקה החלטתה לענין הנכות הפסיכיאטרית שקבעה למשיב וכי קביעה זו מהווה למעשה נכות כפולה.

ב.    קביעת הוועדה בדבר הענקת נכות - הן בפן הנפשי (עפ"י סעיף 34(2) לרשימת הליקויים) והן בפן הנוירולוגי (עפ"י סעיף 29(6)(2) מותאם לרשימת הליקויים) – עומדת בסתירה לקביעתה של הוועדה מיום 30.10.08, כי אין להוסיף אבחנה של PTSD.

ג.     הוועדה קבעה כי לא נמצאו ממצאים המצביעים על נכות נוירולוגית. לכן, שגתה משקבעה אחוזי נכות בתחום זה.

3.    המשיב טען כי דין הערעור להדחות מאחר והיא מנסה להתנגח עם ממצאים וקביעות רפואיות.

4.    אשר לדעתי יאמר, כי נראה לי שדין הערעור להדחות וזאת, מהטעמים הבאים:

עיון בממצאי הוועדה מלמד כי הוועדה קבעה ממצאים בתחום הפסיכיאטרי ובכלל זאת: סף גירוי ותסכול ירודים וירידה בטווח הקשב והריכוז. בנוסף, נקבעו ממצאים בתחום הנוירולוגי ובכלל זאת סימנים חלקיים של תסמונת חבלתית ומוחית וכאבי ראש.

נוכח ממצאים ברורים אלה אין לומר כי שגתה הוועדה עת שהעניקה למערער אחוזי

נכות, הן בתחום הנפשי והן בתחום הנוירולוגי, באופן התואם את ממצאיה.

יש צדק בדברים כי הוועדה יכולה היתה לנמק החלטתה בצורה רהוטה ועקבית יותר. אולם, אין לומר כי מסקנתה הסופית אינה תואמת את ממצאיה הברורים והחד משמעיים ביחס לתסמינים, הן בתחום הנוירולוגי והן בתחום הנפשי.

אוסיף, כי דווקא "המסקנה" של הוועדה עליה מבקש המוסד להשליך יהבו לפיה, "אין להוסיף אבחנה של PTSD" - היא זו שאינה מנומקת ואינה נתמכת בממצאים שקבעה הוועדה.

משכך, ספק בעיני אם יש לייחס לה את המשקל אותו מבקש המוסד לייחס לה.

5.    נוכח כל האמור – הערעור נדחה.

6.    המוסד ישלם למערער הוצאות משפט בסך של 200 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.

7.    המזכירות תשלח העתק מפס"ד זה לצדדים בדואר.

ניתן היום, כ"ח בטבת, תש"ע (14 בינואר 2010) בהעדר הצדדים.

קלדנית: דפנה ענוה-רז