בתי הדין לעבודה

פסק דין

yyy רקע כללי

1.    בפנינו תביעה לתשלום חלף הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

2.    התובעת הועסקה ע"י הנתבעת בזמנים הרלבנטיים לכתב התביעה בתפקיד מאבטחת החל מחודש 6/07 ועד לסיום עבודתה בנסיבות ובמועד השנויים במחלוקת.

הנתבעת הינה חברה עירונית, אשר העסיקה את התובעת בתקופה הרלבנטית לתביעה.

3.    אין חולק כי ביום 8.5.08 - עת עבדה התובעת במשמרת ערב בגן המנהיגים בראשל"צ – היא הותקפה ע"י עוברי אורח ועל כך אף הוגשה תלונה במשטרה מיד לאחר האירוע. מהראיות עולה כי לאחר הגשת התלונה התבקשה התובעת לשוב לעבודתה ולסיים את המשמרת.

4.    לטענת התובעת, בעקבות התקיפה ולאחריה היא חשה ברע ולכן נעדרה מעבודתה עפ"י אישורי מחלה שהתיחסו למועדים 9.5.08 עד 18.5.08.

אין חולק כי התובעת לא שבה לעבודתה לאחר תום תקופת המחלה, כאשר היא חדלה להתיצב לעבודה החל מיום 9.5.08.

לטענת הנתבעת, התובעת התפטרה מעבודתה מיד לאחר האירוע ואף החזירה את הציוד שניתן לה ע"י  הנתבעת, לרבות מכשיר הקשר. התובעת טענה כי היא שהתה בחופשת מחלה עד ליום 18.5.08, כאשר לשיטתה ביום 25.5.08 אף הוצא לה מכתב פיטורים.  

5.    אין חולק על כך, כי התובעת אכן קיבלה לידיה מכתב מהנתבעת הנושא תאריך 25.5.08 שכותרתו: "סיום עבודתך בחב' לבטחון וסד"צ", בו נכתב כך:

"הריני להודיעך על סיום עבודתך בחברה לבטחון וסדר ציבורי מקבלת מכתב זה. עקב אי התייחסותך למקום העבודה, והודעה שלך על סיום עבודתך והחזרת הציוד. כולל המירס ביום ו' 9.5.08."  

לגרסת התובעת, מכתב זה התקבל אצלה רק במחצית חודש 6/08 וכי היא (התובעת) השיבה עליו במכתב מיום 6.7.08, בו כתבה, בין היתר, כך:

"1.   לא הודעתי ולא העברתי כל הודעה בין שבעל פה ובין שבכתב על רצוני להפסיק את עבודתי בחברה העירונית לבטחון וסדר ציבורי.

2.     נוסח מכתבך מעיד על החלטתכם להפסיק את עבודתי בחברה לאלתר.

3.     לידיעתך התחלתי את עבודתי בחברה לבטחון וסדר ציבורי ביום 1.6.07 וצברתי וותק של 13 חודשים. ראה טופס 106 לשנת המס 2007   7 חודשי עבודה

2008    5 חודשי עבודה

4.     מאחר והודעתכם על הפסקת עבודתי לאלתר לא כללה את המגיע לי כחוק אבקשכם להעביר לזכותי כדלקמן:

1.1  דמי הודעה מוקדמת בסך של 12 ימי עבודה.

1.2  פיצויי פיטורים בסך משכורת אחת לכל שנת עבודה.

1.3  פדיון ימי חופשה שלא שולמו לי בגין שנת 2007.

1.4  פדיון ימי חופשה שלא שולמו לי בגין שנת 2008 (תשלום ימי חופשה אינו תחליף להודעה מוקדמת).

4.     למען הסר ספק בתאריך 9.5.08 שהייתי בחופשת מחלה עד לתאריך 16.5.08 כתוצאה ישירה לתקיפה שעברתי במהלך יום העבודה ב- 8.5.08 ותלונה נמסרה למשטרת ישראל כפי שידוע לך וטרם התאוששתי מאירוע טראומטי זה.

5.     מר ברזילי הנכבד אין בכוונתי להלחם על מקום העבודה למרות שנכון לכתיבת מכתבי זה אינני עובדת ומצבי הכלכלי בכי רע. מה שרצוני הוא לקבל את המגיע לי כחוק.

6.     להודיעך כי במידה ובקשתי הלגיטימית לא תענה מצידך אאלץ לפנות ולקבל כל סעד משפטי המגיע לי."  

(ראה - נספח ג' לכתב ההגנה)

6.    הנתבעת השיבה על מכתבה של התובעת כאמור במכתב מיום 16.7.08, בו צוין, בין היתר, כי ביום 8.5.08 התפטרה התובעת על-ידי הודעה שמסרה למפקח הנתבעת - מר שלומי מנדל וזאת, עקב האירוע בגן המנהיגים, כאשר באותו מעמד מסרה התובעת גם את מכשיר הקשר שהיה ברשותה.

לטענת הנתבעת במכתבה, התובעת זומנה לפגישת בירור במשרדו של מנהל אגף כח אדם - מר מאיר ברזילי, אך לא הגיעה לפגישה.

7.    מהראיות עולה, כי התובעת מסרה לחשבת השכר בנתבעת את טפסי המחלה שהיו ברשותה, אך יחד עם זאת היא לא חזרה לעבודה ואף לא הודיעה על כוונותיה לאחר תום תקופת המחלה.

yyy הכרעה

לאחר שבחנו את חומר הראיות הגענו למסקנה כי דין התביעה להדחות וזאת, מהטעמים כדלקמן:

8.    כפי האמור, בכתב התביעה נטען כי התובעת קיבלה ביום 25.5.08 את מכתבה של הנתבעת מיום 25.5.08, בו ראתה לטענתה "מכתב פיטורים".

כן נטען בכתב התביעה, כי הנתבעת הועסקה בנתבעת החל מחודש 5/07 ועד ליום 25.5.08, מועד בו פוטרה. זאת, בלא שנכתב בכתב התביעה המועד המדויק של תחילת העבודה.

9.    במסגרת עדותה בביה"ד נשאלה התובעת בחקירה הנגדית – האם היא מאשרת את העובדה כי במועד האירוע היא אמרה לנציגי הנתבעת כי נמאס לה מהנתבעת – ועל כך השיבה:  "אמרתי ואני אומרת גם עכשיו" (ראה - עמ' 6 לפרוטוקול ש' 16-17).

בהמשך הדברים נשאלה התובעת האם הוסיפה ואמרה כי נמאס לה מהנתבעת וכי היא "עוזבת את הכל" – ועל כך השיבה כי אכן אמרה את הדברים וכי היא חוזרת עליהם גם היום ובלשון הפרוטוקול לאמור:

"ש.  האם נכון שלפני שפינו אותך למשטרה אמרת שנמאס לך מהחברה הזו?

ת.    אמרתי ואני אומרת גם עכשיו.

ש.    האם נכון שאמרת נמאס לך מהחברה הזו, את עוזבת ועוזבת את הכל?

ת.    כן ואני אומרת גם עכשיו."  

התובעת אף נימקה את דבריה כאמור, בהתנהלות פגומה של הנתבעת. כמו כן, הודתה התובעת בכך שלאחר האירוע היא אכן נתנה את מכשיר הקשר שלה לאחת מעובדות הנתבעת – גב' מיטל בן זקן (ראה - עמ' 6 לפרוטוקול ש' 18-21 ובעמ' 7 ש' 1).

10.  כפי האמור, התובעת אמנם הציגה לנתבעת שני אישורי מחלה: אישור מיום 12.5.08 המתיחס לתקופה שמיום 9.5.08 ועד ליום 16.5.08 ואישור מיום 19.5.08 המתיחס לתקופה שמיום 17.5.08 ועד ליום 18.5.08 וזאת, בגין:GASTROENTERITIS ACUTE + ABDOMINAL PAIN.

עם זאת, אין חולק, כאמור, כי לאחר תום תקופת המחלה היא לא שבה לעבודתה בנתבעת (ראה - עמ' 8 לפרוטוקול ש' 7-12).

11.  זאת ועוד, התובעת לא חלקה על כך כי בעת שהגיעה על מנת להגיש את אישורי המחלה היא פגשה את מנהל כ"א בנתבעת – מר ברזילי, אשר אף בירך אותה לשלום, אולם לדבריה היא לא פנתה למר ברזילי ולו על מנת להבהיר לו כי דבריה בדבר עזיבת מקום העבודה בנתבעת נאמרו בעידנא דריתחא ובלא כוונה של ממש להפסיק את עבודתה בנתבעת.

התובעת הסבירה כי להבנתה לא היה עליה לפנות אל מר ברזילי וכי הוא (מר ברזילי) לא פנה אליה (ראה – עמ' 7 ש' 19-22 ועמ' 8 לפרוטוקול ש' 1-2).

מכאן, שעל אף שהתובעת, לדבריה, אמרה ביום האירוע (8.5.08) – כנראה בעת התרגשות – כי "נמאס לה מהנתבעת" וכי היא עוזבת את עבודתה אצלה, הרי שהיא לא מצאה לנכון להבהיר לנתבעת, בדיבור או בהתנהגות אחרת, במהלך כל התקופה שמאז הארוע שמאחרי דברים ברורים אלה אין עומדת כוונה אמיתית להתפטר.

מהראיות עולה למעשה כי התובעת הודיעה לראשונה כי לא היה בכוונתה להתפטר מהנתבעת רק במכתב שכתבה לנתבעת מיום 6.7.08, בתגובה למכתב שקיבלה מאת הנתבעת מיום 25.5.08, במסגרתו הודע לה על סיום עבודתה. זאת, שעה שגם במכתב התשובה שכתבה לא הבהירה התובעת ב"רחל בתך הקטנה" כי היא מעוניינת להמשיך בעבודתה.

ההיפך הוא הנכון.

12.  זאת ועוד, עיון במכתבה של התובעת מיום 6.7.08 מלמד - כי האמור בו אינו תואם את שהעידה בביה"ד:

שכן, במכתב זה כתבה התובעת כי היא לא הודיעה (אף לא בעל-פה) על רצונה להפסיק את עבודתה בנתבעת. דברים שאינם מתיישבים עם עדותה, בביה"ד כמצוין לעיל (ראה - נספח ג' לכתב ההגנה בהשוואה לדברי התובעת כפי שצוטטו לעיל).

13.  זאת ועוד, התובעת נשאלה על-ידי ביה"ד מדוע לא פנתה לנתבעת בתום תקופת המחלה (מיום 19.5.08 ועד יום 25.5.08) על מנת לחזור לעבודתה אולם תשובתה בהקשר זה היתה מתחמקת: התובעת השיבה כי ביום 16.5.08 היא פנתה לעובד הנתבעת בשם ארז ומסרה לו את אישורי המחלה וכי ארז אמר לה שהיא התפטרה והפנה אותה למנהל כ"א בנתבעת – מר ברזילי על מנת שתיישב את ההדורים עימו. דא עקא, שגם התובעת מודה כי היא (התובעת) נמנעה מלפנות אל מר ברזילי ולהבהיר את כוונותיה (ראה - עמ' 9 לפרוטוקול ש' 7-22).

14.  לא נעלמה מעינינו גרסתה של התובעת, לפיה היא פנתה ביום 18.5.09 לארז טלפונית בציינה כי היא מוכנה להשתבץ בכל משמרת. יחד עם זאת, התובעת הודתה כי ארז בתגובה הפנה אותה למנהל כ"א בנתבעת על-מנת שיחליט כיצד יש לנהוג עימה – וזאת לאחר שהודיעה על התפטרותה – דא עקא, שהתובעת כאמור לא פנתה למר ברזילי מטעמיה.

15.  זאת ועוד אחרת – אף לו קיבלנו את גרסתה של התובעת לפיה, הנתבעת היא שפיטרה אותה – וכאמור לא זו היא מסקנתנו – הרי שעדיין בנסיבות הענין לא היה בכך כדי לזכות את התובעת בתשלום פיצויי פיטורים.

שכן, מהראיות עולה כי התובעת החלה לעבוד בנתבעת ביום 1.6.07 ומשכך, אף אם נאמר כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו רק ביום 25.5.08 - מועד בו קיבלה התובעת על-פי כתב התביעה את מכתב הנתבעת בדבר סיום העבודה - הרי שעדיין יוצא כי התובעת עבדה בנתבעת תקופה קצרה משנה (ראה - סע' 8 ו-10 לכתב התביעה).

משכך, לא קמה לה הזכאות לתשלום פיצויי פיטורים.

יוער כי במקרה דנן, אף אין מתקיימת החזקה הקבועה בסעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, היות ומועד סיום העבודה לא נבחר על-ידי הנתבעת אלא היה פועל יוצא של התנהלות התובעת.

שכן, גם מעדותה של התובעת עולה - כי היא זו שהפסיקה להתיצב לעבודתה החל מיום 9.5.08 ואף לאחר תום חופשת המחלה ביום 19.5.08 וכי רק לאחר שבוע ימים שלא התיצבה לעבודה, הודיעה לה הנתבעת על סיום עבודתה.

משמע – עיתוי סיום העבודה לא "נבחר" על-ידי הנתבעת אלא על-ידי התובעת דווקא.

yyy סוף דבר

16.  לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

17.  חרף דחיית התביעה ובשל הנסיבות המיוחדות של המקרה דנן, לא מצאנו מקום לחייב את התובעת בתשלום הוצאות.

18.  הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 15 יום מהמועד שיומצא להם.

19.  המזכירות תשלח העתק מפס"ד זה לצדדים בדואר.

ניתן היום, כ"ח בטבת, תש"ע (14 בינואר 2010) בהעדר הצדדים.

קלדנית: דפנה ענוה-רז