בתי המשפט

פסק - דין

1.       שני ערעורים שהדיון בהם אוחד, והמתייחסים להחלטה ולפסק דין שניתן על-ידי בית משפט קמא (כב' השופטת ר' גרטל-שלו) בת"א (י-ם) 4388/06, ת"א 9189/06 ות"א 5501/06.

2.       ערעורו של עו"ד לשם עוסק בהחלטה למחוק תביעתו (להלן: ערעור לשם).    עו"ד לשם קיבל המלצת ביתה משפט זה למשוך ערעור זה ללא צו להוצאות, ואולם, הודעתו לא נרשמה בפרוטוקול. לכן, אתייחס בקיצור נמרץ לערעור זה, מבלי להטיל הוצאות.

          דין ערעור לשם להידחות.

          אין ספק, כי בית משפט קמא השתמש כדין בסמכותו על-פי תקנה 168 למחוק את תביעת המערער, מאחר שלא הגיש תצהיריו במועד, וזאת במצב בו לא היה ביד בית משפט קמא להשתכנע כי היו לכך סיבות מוצדקות.

          אשר לקביעה כי תשלום ההוצאות שנפסקו יהווה תנאי לתביעה חדשה, שגם לגביה מתייחס ערעור לשם, איני מוצאת בה הוראה הפוגעת בכלל של אי-העדפת נושים כנטען, מאחר שההוצאות נפסקו בתיק לגופו והצד שכנגד זכאי להם.

3.       במוקד ערעורה של הגב' פריימן (להלן: ערעור פריימן), עומדת קביעת בית משפט קמא לפסוק את סכום התביעה, שביטא פיצוי מוסכם עד לאותו מועד, מבלי להתחשב בעובדה שההפרה נמשכה. בית משפט קמא קבע, כי גב' פריימן זכאית לפיצוי המוסכם בגין הפרת ההסכם על-ידי עו"ד לשם, וזאת בהסתמך על סעיף 15 בחוזה בין הצדדים, הקובע פיצוי בסך 2% לחודש, אך זאת רק בהתייחס לסכום הנתבע בכתב התביעה. בית משפט קמא נימק קביעתו בציינו, כי הסכום הנוסף לא פורט בכתב התביעה ובתצהיר העדות ולא שולמה לגביו אגרה. ברם, כתב התביעה התייחס לפסיקת הסכום עד לתשלום בפועל (סעיפים 6, 13).

          בערעור פריימן נטען, כי האגרה שולמה על-פי הוראות מזכירות בית המשפט, ואם יש להוסיף ולשלם, לא הובהרה העובדה בטרם ניתן פסק הדין ולא התאפשר תשלום כנדרש.

          מקובל עלי, כי בעניין זה שגה בית משפט קמא. על-פי הפסיקה, ניתן לפסוק גם סעד עתידי כפי שהתבקש. ראו: ע"א 448/88 בן יאיר השרון בע"מ ואח' נ' עזבון יצחק הדסאי, פ"ד מה(2) 36, 44 והפסיקה שם. לשיטתי, גם אין מניעה להורות על תשלום האגרה בשלב זה.

4.       סכום הפיצוי הנטען עומד על 1,024,380 ש"ח ליום פסק הדין. אדגיש, כי עו"ד לשם לא העלה בבית משפט קמא טענת הפחתת הפיצוי על-פי הסמכות המסורה לבית המשפט בסעיף 15 לחוק החוזים (תרופות). בסעיף זה נקבע כי בית המשפט רשאי להפחית את הפיצוי "אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה". ראו: ע"א 4630/04 קניינים נכסים ובנין (תקדין, סעיף 7). עו"ד לשם טוען, כי העלה טענה זו מכללא, דרך פרישת המסכת העובדתית שכללה העתק תביעתו המוקדמת כנגד המערערת. ואולם, על-פי הפסיקה, התשתית הראייתית אמורה להתייחס להוראת סעיף 15 עצמה והטענה אמורה להיות מפורשת.

          יש לציין, כי עו"ד לשם גם לא העלה טענה כנגד סכום הפיצוי המעודכן כאמור.

5.       חרף האמור, אני רואה לנכון להימנע מלפסוק את הסכום הנטען לנוכח גובהו, וזאת מן הטעם שהמערערת פריימן לא הפנתה את בית משפט קמא לפסיקה המבססת את טענותיה לגבי פסיקת סכום העולה באופן משמעותי על סכום התביעה, וגם בהתחשב בטענת עו"ד לשם, שהוא ראה לנגד עיניו סכום תביעה העומד על 36,000 ש"ח ואף ידע שבית משפט קמא מקפיד על תשלום אגרה מתאימה, כפי שנהג עמו.

          לאור האמור, אני מקבלת את ההצעה החלופית, שבאה בערעור פריימן עצמו, וקובעת שיש ביד המערערת פריימן להגיש תביעה חדשה בגין יתרת הפיצוי, ובמובן זה הערעור מתקבל בחלקו.

6.       בהתחשב בקבלה החלקית של ערעור פריימן, אני פוסקת הוצאות כנגד עו"ד לשם בסך 6,000 ש"ח בתוספת מע"מ כדין.

ניתן היום, ד' בשבט תש"ע (19 בינואר 2010), בהעדר.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.