בתי הדין לעבודה

                                                            פסק דין

1.         זהו ערעור על פי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק) על החלטת הועדה לעררים (אי כושר – נכות כללית) בנכות כללית מיום 13.9.09, אשר קבעה כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה לתפקד במשק ביתה כעקרת בית (להלן – הועדה).

2.         המערערת ילידת 1949 , עקרת בית, אובחנה כסובלת מהליקויים הבאים בגינם נפסקו לה אחוזי נכות כדלקמן: ליקוי שמיעה- 10%, טנטון- 10%, צרידות- 5% , ע"ש מותני – 30%, ברכיים – 10%, תכיפות ודחיפות במתן שתן- 20%, י.ל.ד – 10%.  ביום 18.5.09 עברה המערערת הערכה תפקודית, וניתנה חוות דעת של רופא מוסמך לעניין כושרה לתפקד כעקרת בית. וביום 19.5.09 ניתנה אף הערכת עובדת סוציאלית בעניינה. הועדה שהתכנסה ביום 13.9.09 קבעה כי למערערת אובדן כושר של פחות מ 50% ודחתה את תביעתה.

על החלטה זו נסב הערעור.

3.         בהודעת הערעור נטען כי קביעת הוועדה  אינה מנומקת ואף אינה מתייחסת לתעודה רפואית מיום 28.8.07  מאת ד"ר שפירא, מומחה לאורטופדיה אשר העריך את נכותה בשיעור 100% נכות זמנית עד שימצא פתרון למצבה הנוכחי.

4.         המשיב טוען כי הוועדה סקרה את מכלול הבעיות הרפואיות של המערערת ולבסוף בהתאם לשיקול דעתה המקצועי והגיעה למסקנה כי אין במכלול הליקויים של המערערת כדי לגרום למגבלה תפקודית של 50% בביצוע עבודות הבית. הוועדה פעלה במסגרת שיקול דעתה ומשכך, לא נפלה טעות משפטית בעבודתה.

5.         הסמכות לקביעת ממצאים שברפואה ולענייננו ממצאים לעניין אי כושר נתונה לוועדה לעררים. כך מוגבלת סמכותו של בית הדין היושב בערעור על החלטת הועדה לעררים, לביקורת שיפוטית על פעולת הועדה לעררים או על ההחלטה המובאת בפניו.  

6.                  על פי הוראות סעיף 198 לחוק ,אשר מכוחו הותקנו תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (הוראות מיוחדות לעניין עקרת בית), התשמ"ד – 1984, יש לקחת בחשבון קביעת אי כושר תפקודה של עקרת בית , את מידת הצמצום בכושר לתפקד במשק הבית, על סמך משקל מצטבר של נתונים בדבר התפקידים שעקרת בית שבה מדובר מסוגלת לבצע. קצבת הביטוח באה לאפשר לעקרת הבית הכנסה שתוכל להשתמש בה לעזרה הדרושה לה עקב כך שאין לה הכושר לתפקד במשק ביתה. (ראה לעניין זה דב"ע לח/ 1429-01 רות קרני נ' המוסד פד"ע י' 386, דב"ע מג/ 120-0 המוסד לביטוח לאומי נ' יואל אתי פד"ע ט"ו 340, דב"ע לח/ 1686-01 אסתר אלמקייס נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע י"א 13).

7.         לאחר שעיינתי בכתב הערעור ובפרוטוקול הוועדה הרפואית ובטיעוני המערערת, לא מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטתה של הוועדה – ועל כן דין הערעור להידחות.

מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי היא שמעה את תלונות המערערת, ואת דברי בא כוחה באשר למצבה התפקודי.

8.       עוד עולה מעיון בפרוטוקול הוועדה כי היו לפניה, מסמכים הקשורים למערערת, לרבות מידע סוציאלי, הכולל חוות דעת רופא מוסמך ד"ר נמרזל – רופאת שיקום, וחוות דעת עובדת סוציאלית לעניין כושר תפקודה של המערערת. בשתי חוות הדעת נקבע כי המערערת לא איבדה עקב הליקויים 50% או יותר מכושרה לתפקד בפעולות משק הבית השוטפות.

          הוועדה הייתה מודעת למצבה הרפואי של המערערת ובעמ' 2 לפרוטוקול היא ציינה את ליקוייה הרפואיים ואת אחוזי הנכות שקיבלה בגין כל ליקוי .

9.         הוועדה ציינה כי:

"התובעת נכנסה בכוחות עצמה בזריזות ללא כל תמיכה, ישיבה נוחה מעברים זריזים וחופשיים, למרות תלונותיה על כאבי גב וברכיים... לדעת הוועדה למכלול הבעיות המופיעות באבחון הרפואי, דרגתם ושילובם יחד אין בהם עד כדי אובדן של 50%. יכולה לבצע את מרבית העבודות למעט הקשות ביותר הדורשות עמידה הליכה וכיפוף רב".

            הוועדה החליטה, לאור האמור לעיל לדחות את הערר.

10.        לא מצאתי חוסר סבירות כלשהי בהחלטת הוועדה עת קבעה למערערת דרגת אי כושר שקבעה. הוועדה קבעה את עמדתה לאחר שעיינה בכל המסמכים הרפואיים בתיק.

            הוועדה הייתה ערה לכל המחלות והמגבלות מהן סובלת המערערת. הועדה  קיימה בעניינה של המערערת דיון ענייני, תוך כדי תחקורה של המערערת, כך שטענות המערערת, רובן ככולן, טענות רפואיות גרידא, שאין לבית הדין הסמכות להתערב בהן.

11.     הוועדה, אשר היא המוסמכת לקבוע יכולת תפקודית, הפעילה את שיקול דעתה המקצועי, בשים לב למצבה הרפואי של המערערת, כפי שנקבע על ידי וועדה רפואית לעררים, בשים לב לתלונותיה, ובשים לב למסמכים רפואיים וחו"ד רופא מוסמך בעניין כושר התפקוד של המערערת.

12.        לאור המסקנה, כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה, הערעור נדחה.

            אין צו להוצאות.

ניתן היום ג' בשבט, תש"ע (18 בינואר 2010) בהעדר הצדדים.

אתי/