בתי המשפט

פסק - דין

1.       לפני ערעור על החלטת המשיב בהשגה כנגד שומת מס עסקאות מיום 4.9.05 המתייחסת לשנת המס 2001.

2.       הצדדים הסכימו, לאחר שמיעת ראיות, ובעקבות המלצת בית המשפט, שחוב המס ייקבע על-ידי בית המשפט וכן אופן תשלומו, ללא מיגבלה כלשהי, תוך שתתלווה לכך קביעה שהעמדה העקרונית של המשיב בתיק זה היתה ראויה.

3.       המערער סגר בינואר 2002 חנות למתנות, כלי בית ואביזרי אופנה בסנטר 1 בתחנה המרכזית בירושלים.

          במוקד המחלוקת לעניין השומה, עמדה טענת המערער למלאי סגירה שעמד על סך 69,408 ש"ח, כפי שנכתב בדו"ח שהגיש, וזאת בהישען על "שווי השוק" של המלאי. המלאי נמכר בינואר 2002.

לשיטת המשיב, אין ביד המערער להתעלם מהעובדה כי ביום 1.1.03 נחתם הסכם בעניין שומת הכנסה (להלן: ההסכם עם מס הכנסה) בין המערער לבין פקיד השומה, לשנים 1998-2001, ובגדרו נכתב תחת "פירוט התוספת למוצהר" – "תוספת בגין מלאי - 350,592". המשיב מטעים כי לפער בין שני הסכומים לא ניתן הסבר.

4.       אין מחלוקת כי ספרי המערער לא נפסלו. ברם, לדרישת המשיב להמציא רשימות מלאי לשנים 2001 ו-2002 ענה מייצגו של המערער, כי לא מצאו ברשימותיהם את רשימות המלאי לשנת 2001, וכי המערער מסר כי כל מסמכי הנהלת החשבונות נמצאו בחדר פינתי בחנותו, שעלתה באש.

5.       משנחקר בבית המשפט רואה החשבון של המערער על תצהירו, הבהיר כי רק לאחר ההסכם עם מס הכנסה התחוור שווי השוק, מאחר שהמערער מכר את המלאי שנותר לו בינואר 2002 במכירת חיסול, שבגידרה קיבל 69,408 ש"ח. על-פי הסבר רואה החשבון, כללי החשבונאות קובעים שערך המלאי נקבע לפי עלות או שוק לנקודת הזמן של 31.12, ועל כן, עמדה לפניו האפשרות להישען על ערך השוק שהתברר במכירה.

6.       אליבא דעמדת המשיב – כפי שהובעה בתצהירי עוזי לוי, מנהל תחום ביקורת וחשבונות ואשר פאר, ממונה צוות ביקורת וחשבונות, שניהם מאגף המכס והמע"מ – על-פי כללי החשבונאות המקובלים שווי המלאי הוא נתון קבוע אשר אינו נקבע לצורך חישוב מס זה או אחר, אלא מייצג נכונה את שוויו של המלאי בתאריך מסוים. בתצהירים האמורים גם נאמר, כי על-פי הוראות ניהול ספרים, שווי המלאי ואופן ניהולו משותפים הן לנדרש על-פי פקודת מס הכנסה והן על-פי חוק מע"מ, ולפיכך, משהוסכם כי שווי המלאי נכון לתאריך מסוים עמד על סכום מסוים, הדבר נכון לכל הצרכים.

7.       עוד נטען על-ידי המצהירים כאמור, כי ערך המלאי לתאריך 31.12.01 היה צריך להיקבע על-פי עלותו, וכי מכל מקום, לא הוצגה כל הוכחה לערך השוק שהוצג בדו"ח הכספי. מהתצהירים גם עולה, כי לא הובאו ראיות לכך שהמלאי נמכר בהפסד, שכן בחשבוניות המס לא פורט מה נמכר, ולכן אין ללמוד מהן שנמכר כל המלאי, ולכל היותר, יכולות חשבוניות המס להוות ראיה לתקבול בגין מכירת חלק מהמלאי.

          עוד נאמר בתצהירים, כי המערער לא המציא ספירת מלאי לתאריך 31.12.01, חרף בקשות המשיב, דבר המהווה סטיה מהוראות החוק ותקנותיו, ולסכום צוין:

"מלאי בשווי של 420,000 ש"ח הוערך בסך של 69,408 בלבד, כאשר לטענת המערער נמכר המלאי בסכומים נמוכים מאוד, דבר שאינו מתקבל על הדעת, ובנוסף לא הוצגו מסמכים ו/או נתונים לתמיכה באמור".

8.       אכן, הטענה כי המערער מכר את תכולת עסקו בהפסד ב"מכירת חיסול", כאשר מדובר בעסק שמיקומו היה בסנטר 1, היא מתקבלת על הדעת, בהתחשב במציאות הידועה לגבי הפעילות העסקית בנכס זה. ברם, גם בנסיבות כאלה, אין די בחשבונית הלא מפורטת כדי לבסס עמדת המערער.

9.       העמדה שהוצגה בתצהירי המשיב ושפורטה לעיל מקובלת עלי. גם אם כללי החשבונאות מותירים את המרחב הנטען על-ידי רואה החשבון של המערער לעניין קביעת ערך המלאי, המעבר מערך אחד שנקבע בהקשר מס אחד לערך שונה באופן משמעותי בהקשר מס אחר, וזאת בהתייחס לאותה נקודת זמן (31.12.01), הוא בלתי סביר. הדעת נותנת, כי מעבר כזה אפשרי רק כאשר מוצגות ראיות טובות ומשכנעות, ואין בידי לומר כי כאלו הוצגו במקרה דנן. מעדות רואה החשבון ניתן היה להתרשם, כי המערער משוכנע באמיתות דבריו לגבי הסכום שקיבל במכירה, ולא סבר כי עליו לעשות יותר מהמצאת החשבונית האמורה, חרף הבעיה הנראית לעין.

10.     בשל הקושי שצוין ומטעמי המשיב, דין הערעור היה להידחות. ואולם, במהלך הדיון, קיבלו נציגי הצדדים את המלצתי להותיר את קביעת גובה חוב המס כיום להכרעתי. הדבר נעשה לנוכח ההתרשמות שהתגבשה במהלך שמיעת העדויות, לפיה גם אם לא היה ביד המערער להוכיח כדבעי את העובדות הנטענות על ידו לעניין מכירת המלאי לפני נציגי המשיב בזמן עריכת השומה – דבריו לעניין המכירה בהפסד כנטען הם אמת.

11.     אני רואה לנכון להביע הערכתי להסכמת נציגי המשיב שצוינה לעיל, שבאמצעותה הראו כי יש בכוחם, משיקולי צדק ראויים, לקבל תוצאה שונה מזו שניתן היה להגיע אליה על יסוד שיקולים משפטיים טהורים בלבד.

12.     בהתאם לסמכות שניתנה לי כאמור ובנסיבות העניין כפי שתוארו, אני קובעת את סכום החוב על כרבע מהסכום הנדרש, ומעמידה אותו על 9,000 ש"ח. סכום זה ישולם ב-20 תשלומים חודשיים רצופים ושווים, כאשר התשלום הראשון יחל ביום 10.3.2010 והאחרים ב-5 לכל חודש. לא ישולם סכום עד לשבעה ימים מהמועד שנקבע, תעמוד כל היתרה לתשלום מיידי, בתוספת 5,000 ש"ח.

          אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ג בשבט תש"ע (28 בינואר 2010), בהעדר.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.