גזולי נ. מדינת ישראל - אגף משר


 

   

בתי המשפט

עב 002086/07

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים

 

01/02/2010

 

כב' השופט אייל אברהמי

נציג ציבור (ע) מר קובי שלם

נציג ציבור (מ) מר ניסני עזרא

בפני:

 

 







גזולי שולה

בעניין:

תובע

עו"ד גבאי עובדיה

ע"י ב"כ


 

נ  ג  ד


 

1 . מדינת ישראל - אגף משרד החינוך

2 . המכון להכשרה, השתלמות ושירותי חינוך

נתבע

פרקליטות מחוז ירושלים-אזרחי

ע"י ב"כ


 

פסק דין

 

פתח דבר

 

בפנינו תביעה לתשלום שכר וכן פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות הנובעות מתקופת עבודתה של התובעת ומסיומה, כאשר השאלה העיקרית המתעוררת בשלב זה היא שאלת קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים.

 

רקע עובדתי

 

1.       התובעת עבדה בנתבעת 2 ממרץ 1982 ועד יולי 2002, כאשר בתפקידה האחרון היתה חשבת שכר, תקציבנית ומנהלת מכרזים. הנתבעת 2 (להלן גם "המכון" או "העמותה") הינה עמותה הרשומה ברשם העמותות. הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת" או "משרד החינוך") היא מדינת ישראל, משרד החינוך.

2.       ביום 14.8.02 ניתן צו פירוק זמני למכון וביום 24.3.03 ניתן צו פירוק קבוע. המפרק שמונה לעמותה הינו עו"ד אופיר כץ (להלן: "המפרק"). התובעת עבדה אצל המפרק מיולי 2002 ועד יולי 2004.

3.       בהחלטה מיום 6.2.08 נמחקה הנתבעת 2, המכון, לבקשת התובעת. המפרק לא היה צד להליך ואף לא נתבקשה עדותו.

4.       בבית הדין העידו מחד גיסא התובעת עצמה, מר בן רחמים ממיסדי העמותה, ועובדי המכון לשעבר גב' בתיה תמר, מר פיני צרפתי וגב' טלי ינוקא-אלדר ומאידך גיסא מר ניסן רז חשב משרד החינוך בזמנו ומר בר כוכבא סגן מנהל אגף שח"ר (שירותי חינוך ורווחה) בנתבעת.

5.       בהחלטות מיום 2.3.09 ומיום 26.3.09 נקבע כי מערכת החיובים בין משרד החינוך למכון ובפרט הטענה לפיה כביכול משרד החינוך העביר תשלומים בחסר למכון ולכן המכון הגיע לחוסר סולבנטיות אינה רלבנטית להליך זה. יצויין כי משכך בהתאם לא הותרה עדותו של מר אלי איתן, רואה החשבון של המכון.

 

טענות הצדדים

 

6.       אין חולק כי התובעת היתה עובדת המכון. לטענת התובעת התקיימו גם יחסי עובד-מעביד בינה לבין משרד החינוך, הנתבעת 1, כמעביד ישיר או ביחד עם המכון כמעבידים במשותף. התובעת טוענת כי בעניינה מתקיימים המבחנים לקביעת יחסי עובד מעביד בינה לבין הנתבעת שכן מדובר בתבנית העסקה מורכבת, וכן כי יש להשוות בין כל עובדי המכון והיא בכללם ולהכיר בהם גם כעובדי הנתבעת לאור הערבוב שהיה בין העובדים. לטענת התובעת המכון היה פיקציה של משרד החינוך שנועדה לפתור בעיית תקנים ולא גוף בפני עצמו. לפיכך תבעה התובעת מהנתבעת 1 תשלום שכר עבודה שלא שולם לה, הפרשי שכר וכן פיצויי הלנת שכר. כמו כן תבעה התובעת פיצויי פיטורין, דמי הבראה, חופשה, תשלום בגין קופת גמל וקרן השתלמות, ביגוד ודמי מחלה. סכום התביעה עומד על 189,470 ש"ח.

 

7.       כמו כן טענה התובעת בסיכומיה טענות שונות המהוות הרחבת חזית אסורה, ביניהן טענת ההפליה למול עובדים אחרים, וכן הטענה לפיה היא זכאית לקבל סכומים אלה מהנתבעת גם בעילת רשלנות או מחמת זכות עקיבה או עשיית עושר ולא במשפט בשל כך שהנתבעת לא העבירה למכון את כל הכספים שחבה לו, אך כאמור מדובר בהרחבת חזית שלא הותרה.

 

8.       לטענת הנתבעת לא התקיימו יחסי עבודה בינה לבין התובעת, אלא רק בין התובעת לבין המכון. לטענת הנתבעת לא התקיימו המבחנים לבחינת קיומם של יחסי עבודה בענייננו. כמו כן טוענת הנתבעת כי גם שאר עובדי המכון לא היו עובדי הנתבעת אלא אך ורק עובדי המכון עצמו ומכל מקום אין להשוות בין התובעת לעובדים שנסיבות עניינם שונות משלה. מעבר לכך, לטענת התובעת היה בין המכון לנתבעת חוזה לאספקת שירותים ולא אספקת כוח אדם ואין המדובר בפיקציה אלא בשני גופים שונים ונפרדים. עוד טוענת הנתבעת כי על התובעת היה לפנות למפרק עובר להגשת התביעה. כן לטענת הנתבעת התביעה הוגשה בחוסר תום לב.

 

9.       בהתאם להסכמת הצדדים מיום 15.1.09 ולאור המלצת בית הדין הדיון פוצל כך שבשלב הראשוני תידון השאלה האם יש לראות את התובעת כעובדת משרד החינוך או כזכאית לזכויות ממשרד החינוך. זו הסוגיה העומדת בפנינו כעת.

 

דיון והכרעה

 

10.   נקדים ונאמר כי הגענו למסקנה שבין התובעת לנתבעת 1 לא התקיימו יחסי עובד ומעביד. החלת המבחנים שנקבעו בפסיקה לבחינת קיומם של יחסי עבודה על המקרה שבפנינו מצביעה ומלמדת מפורשות כי התובעת היתה אך ורק עובדת של המכון ולא של הנתבעת. לאור מסקנתנו זו ביחס לתובעת דנן, נדגיש כבר מעתה כי שונה הוא עניינה מעניינם של עובדים אחרים במכון, אשר ביחס אליהם ייתכן והיתה הווא אמינא כלשהי לקביעת קיומם של יחסי עבודה באשר מתעוררת שם שאלת תבנית העסקה מורכבת, אשר לא מתעוררת בנוגע לתובעת דנן.

 

המסגרת הנורמטיבית

 

11.   פסק הדין המנחה בשאלת זהות המעביד הינו דב"ע נב/142-3 חסן עליאה אלהרינת נ' כפר רות פד"ע כד 535 (1992) (להלן: "כפר רות"), בו נקבע כך:

"בדרך הטבע תהא הנחת המוצא כי העובד והמשתמש בעבודתו הם הצדדים האמיתיים הניצבים משני עברי המתרס של חוזה העבודה, ועל המבקש להפריך הנחה זו ולטעון כי הצד השלישי הינו המעביד הנכון, להוכיח את טענתו, הוא יוכיחה אם ישכיל להראות כי בשני מישורים קיימת התקשרות משפטית (במפורש או מכללא) למתן עבודה בתמורה: ובין הצד השלישי לעובד ובין הצד השלישי למשתמש בעבודה" (פסקה 16).

 

12.   בענייננו, קיים חוזה עבודה בין התובעת למכון. הא ותו לא. אולם, בכך לא די. כפי שנקבע בפסיקה נקבעים יחסי עובד - מעביד כ"מסקנה משפטית הנלמדת ממערכת עובדות מסוימות" אשר עמדה בבסיס מערכת היחסים בין הצדדים (דב"ע לא/27-3 עירית נתניה - דוד בירגר פד"ע ג 177). על כן, עלינו לבחון את התשתית העובדתית בענייננו, ואת כלל הנסיבות.

 

13.   בפסק הדין בעניין כפר רות נקבעו מספר קריטריונים לבחינת השאלה אם מתקיימים יחסי עובד-מעביד. עוד נקבע בפסק הדין, כי בבוא בית הדין להכריע בסוגיית זהותו של המעביד עליו להידרש לשאלות כגון: מי נהנה מעבודתו של העובד, מי פיקח על עבודתו ואישר את חופשותיו, מי סיפק לו את הציוד והחומרים ונשא בחובה לתשלום שכרו וכן מי קיבל את העובד לעבודה ומי היה מוסמך לפטרו. כמו כן יזקק בית הדין לשאלות: כיצד ראו הצדדים את יחסיהם וכיצד הגדירו אותם, שאלת רציפות הקשר, עקביותו, זהותו של הגורם הנושא בתשלומי המס והאם משתלב העובד בעיסוקו המרכזי של אותו גורם הנטען להיות מעבידו. בנוסף למבחנים אלה קבע בית הדין הארצי לעבודה כי ההכרעה בשאלת זהות המעביד צריכה להיעשות בכפוף לשיקולי מדיניות, ביניהם שיקולים של אכיפה יעילה של זכויות חוקתיות וזכויות מכוח משפט העבודה המגן.

 

14.   בע"ע 431/07 יפתח סוכנובר נ' מ"י (טרם פורסם, ניתן ביום 6.4.2008), סוכמו המבחנים לקיומם של יחסי עובד ומעביד:

"המבחן הנוהג לקביעת קיומם של יחסי עובד - מעביד הוא "המבחן המעורב" (ע"ע 300021/98 עו"ד זאב טריינין - מיכה חריש ומפלגת העבודה; פד"ע לז 433). בבסיס המבחן המעורב נמצא מבחן ההשתלבות על שני צדדיו: הפן החיובי והפן השלילי ובנוסף עליו מבחני משנה נוספים ובהם הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, אופן הפיקוח על ביצוע העבודה, צורת תשלום השכר ואופן ניכוי תשלומי החובה, תשלומי מס ערך מוסף, ביצוע העבודה באופן אישי ועוד (פרשת אייזיק; ע"ע 300275/98 ויסלר- מוקד (1973) תאגיד לחקירות פרטיות, [פורסם בנבו], ניתן ביום 18.12.00). עם זאת נפסק כי המבחן המרכזי בתוך מכלול מבחני המשנה שמכיל המבחן המעורב הוא מבחן ההשתלבות, ויש לתת לו משקל נכבד במסגרת המבחן המעורב".

 

15.   בע"ע 627/05 משה נדב נ' עיריית תל אביב יפו (טרם פורסם, ניתן ביום 4.1.07) נקבע כי בנסיבות העסקה בלתי שגרתיות, יוכרע מעמדו של המועסק בעיקר על יסוד הערכה כוללת של הנסיבות העובדתיות. כן נקבע, כי התנהגות הצדדים מהווה סממן חשוב המעיד על מעמדו של המועסק כ"עובד" ועל החיובים החלים על הצדדים כתוצאה מכך, לאור מהות היחסים שנקשרה ביניהם לאמיתה.

להלן נבחן את התקיימות המבחנים והקריטריונים השונים בענייננו.

 

קבלה לעבודה וחתימה על החוזה

16.   התובעת החלה עבודתה במכון בחודש מרץ 1982. התובעת העידה כי בשנות עבודתה במכון מילאה מגון רחב של תפקידים, כאשר בתפקיד האחרון היתה חשבת שכר, תקציבנית ומנהלת מכרזים. התובעת לא היתה עובדת הוראה במכון (פרוטוקול עמ' 8 ש' 19-22). כמו כן התובעת התייחסה לעצמה כחלק מהצוות הניהולי הבכיר במכון (פרוטוקול עמ' 16 ש' 27). התובעת לא פירטה את נסיבות קבלתה לעבודה ועולה כי התקבלה לעבודה על ידי המכון עצמו וללא שעבדה קודם במשרד החינוך. התובעת הודתה כי לא עברה לשם קבלתה לעבודה בחינה או ראיון כלשהו של אי מי מעובדי משרד החינוך (בשונה מעובדים אחרים במכון, כדלהלן) ובודאי שלא מכרז או הליך קבלה בדרך המקובלת למינוי עובד מדינה. כך העידה התובעת בנדון:

ש. האם משרד החינוך קיבל אותך לעבודה ב 20 שנים שהית מזכירה

ת. לא

ש. חתמת חוזה עבודה עם משרד החינוך

ת. לא

ש. עברת מכרזים של משרד החינוך

ת. לא.

ש. בשנות ה 70 עבדת במכון

ת. לא

(פרוטוקול עמ' 8 ש' 8-15)

 

17.   לדברי התובעת, בשנים הראשונות לעבודתה לא היתה חתומה על כל הסכם שהוא. בשנת 1999 נתבקשה התובעת לדבריה, כמו כל עובדי המכון, לחתום על הסכם (להלן: "ההסכם"). התובעת חתמה על ההסכם לאחר שקראה אותו, אך לטענתה אולצה לעשות כן:

ש. ההסכם שהגשת אין עוד הסכם אחר.

ת. אין עוד הסכם אחר.  אבל ההסכם הזה הפיץ אותו משרד החינוך.

ש.את קראת את החוזה הזה לפני שחתמת עליו. הבנת מה כתוב בו

ת. כן

ש. מישהו אילץ אותך לחתום עליו, כפה עליך לחתום עליו.

ת. כן. שאני התחלתי לעבוד במכון בשנים הראשונות לא חתמנו שום דבר. משרד החינוך אילץ את כל העובדים.

ש. מי במשרד החינוך אילץ אותך.

ת. אני לא יודעת להגיד לך מי במשרד החינוך.

ש. מה שמו של אותו אדם שאילץ אותך לחתום

ת. לא אותי אישית אילץ את מנהל המכון להפיץ את החוזה הזה לכל עובדי המכון. אם לא הייתי חותמת היו מפטרים אותי.

ש. האם מישהו אילץ אותך לחתום

ת. שלמה דגני אילץ אותי.

ש. למה זה לא כתוב בתצהירך

ת. לא חשבתי שאני צריכה לציין את זה.

ש. כמה זמן היית חתומה על ההסכם הזה.

ת. אולי ב 10 שנים אחרונות

ש. 10 שנים אילצו אותך לחתום על חוזה שמתחדש כל שנה ולא פנית לביה"ד

ת. לדעתי זה היה סתם חתיכת נייר. כולם חתמו על זה בעיניים עצומות זה לא שינה לי תנאי שכר ולא הוסיף לי.

(פרוטוקול עמ' 4 ש' 1-21)

 

18.   ברור כי העסקת עובדים ללא חוזים במשך שנים ארוכות היא בעייתית, וכי בקשת המכון מעובדיו לחתום על חוזה היא בקשה לגיטימית ואף הכרחית ומתבקשת. התובעת לא הוכיחה אילוץ או כפייה שהופעלו עליה בקשר לחתימת החוזה החורגים מגדר הפררוגטיבה של המעביד במועד חתימת החוזה כמקובל. כמו כן לא הוכחה טענת התובעת כי גורם במשרד החינוך הוא שהכריח את מר דגני, מנהל המכון, להחתים את עובדיו על החוזה. להיפך, מר בן רחמים, עד מטעם התובעת, העיד בענין זה כך:

ת. באופן כללי כשהמכון צריך היה עובדים הוא גייס אותם באמצעות מודעות בעיתון ושהם באו היו צריכים לחתום על חוזה החוזה נחתם בין העובד לבין המכון.  בתקופה שאני הייתי סגן מנהל פדגוגי צריך היה לגייס לפעמים אנשים פעם המועמדים הגיעו אלי ואני לכולם הסברתי שהקשר בינם לבין המכון הוא קשר עובד מעביד ללא קשר למשרד החינוך

ש. מי שחתם על חוזה עם המכון היה ברור לו שהוא עובד עם המכון

ת. כן

ש. תסכים איתי שעובד שלא רצה לחתום על הסכם עם המכון או לא רצה לחדש את ההסכם שלו עם המכון אי אפשר היה להעסיק אותו.

ת. נכון. יכול להיות שעובד התחיל לעבוד עד שהכינו חוזה בשבילו. החוזה לקח קצת זמן ואז הוא חתם. בלי חתימה על החוזה מול המכון אי אפשר לעבוד. ....

ש. תאשר לי שההסכמים שהמכון חתם עם העובדים שלו הם הסכמים של המכון

ת. כן.

(פרוטוקול עמ' 20 ש' 8-17, 25-26)

 

19.   התובעת העידה, אף כי תוך התחמקויות, כי קראה את החוזה והבינה אותו:

ש. האם קראת את החוזה.

ת. פעם ראשונה קראתי ובמשך שנים חתמתי רק על הארכת חוזה וזהו.

ש. האם קראת את החוזה בטרם חתמת עליו .

ת. כן. רק פעם ראשונה.

ש. בפעם הראשונה קראת את החוזה

ת. נכון

ש. הבנת גם מה כתוב בחוזה.

ת. נכון

ש. אישרת לי שהחתימה על החוזים שלך

ת. נכון

ש. אם אני אגיד לך שקראת שכתוב בחוזה בפתיח שלו, הואיל והעובד הביע רצונו להתקבל כעובד המכון

ת. קראתי

ש. קראת גם את סעיף 6 לפיו העובד כפוף למנהל המכון

ת. כן

ש. גם סעיף 7 להסכם ראית

ת. כן.

ש.ת ראיתי את כל ההסכם וקראתי אותו.

(פרוטוקול עמ' 4 ש' 29 עמ' 5 ש' 1-17)

 

20.   התובעת הגישה ביום 29.6.08 לבית הדין הסכם מיום 27.6.99 (שמתייחס לתקופה שמיום 1.9.96 ועד יום 31.3.97), שכותרתו "הסכם עבודה מיוחד" אשר לדבריה היה מתחדש אוטומטית כל שנה תוך חתימה על הארכתו. לשון החוזה, אשר בראשו מתנוסס הלוגו של המכון וכתובתו, מורה מפורשות כי התובעת היא עובדת המכון. למותר לציין שמשרד החינוך איננו מוזכר בחוזה כלל ועיקר.

 

21.   לא נאריך בציטוטים מהחוזה ונסתפק בציון מספר סעיפים כדלקמן:

סעיף המבוא:

 "הואיל והמכון מעוניין להעסיק את העובד בתפקיד אשר תאורו והגדרתו מופיעים בנספח להסכם זה.... והואיל והעובד הביע רצונו להתקבל כעובד במכון, והמכון מוכן להעסיקו בכפוף לתנאי הסכם זה לפיכך הותנה, הוצהר והוסכם בין הצדדים, כדלקמן –"..

 

סעיף 6 להסכם שכותרתו "כפיפות בעבודה":

"א) העובד מתחייב לפעול בהתאם להוראות שתנתנה לו מפעם לפעם.

באין הודעה נוגדת, בכתב או בעל פה יהיה העובד כפוף בכל הנוגע לביצוע עבודתו, כמפורט בהסכם, למנהל המכון." (כך במקור, א.א.)

 

סעיף 7 להסכם דן בכך שטיב העבודה מחייב שעות עבודה בלתי קבועות לשביעות רצון המנהל, סעיף 8 להסכם כולל הצהרה על אי חלות חוק שעות עבודה ומנוחה משנדרשת מידה מיוחדת של אמון אישי,  סעיף 9 להסכם קובע חובת דיווח שוטף למנהל המכון או למי מטעמו על ביצוע העבודה לשם פיקוח עליה וכן הלאה כיוצא בזה.

 

סעיף 25 להסכם שכותרתו "סמכות":

"כל הסכם אשר ייחתם בין הצדדים להארכת תוקפו של הסכם זה או הודעה על הפסקת עבודתו וכן הודעת פיטורין אשר נמסרה לעובד על ידי המכון, מסיבה כלשהיא, צריך שיהיו ערוכים בכתב וחתומים בידי מי שהוסמך לפעול לצורך זה, ע"י המכון."

 

22.   נמצא אם כן כי לאור עדותה של התובעת כי קראה והבינה את החוזה ולאור לשונו הברורה של החוזה וכפי שעולה מעדות מר בן רחמים כדלעיל, התובעת ידעה והבינה כי היא עובדת המכון ותו לא. התובעת לא פנתה במועד חתימת החוזה (או במשך כעשור השנים שחלפו מאז) לבית הדין בטענה כלפי תוקפו של החוזה או כי היא זכאית להיות עובדת מדינה. נמצא אפוא כי התובעת ידעה לאורך השנים כי היא עובדת המכון ולא עובדת משרד החינוך בהתאם לחוזה עליו חתמה מתוך הבנה ומודעות.

 

פיטורי התובעת

23.   מכתב הפיטורים מיום 30.6.02 (נספח ו' לתצהיר התובעת) שכותרתו נושאת את הלוגו של המכון נשלח לתובעת מיו"ר הועד המנהל הזמני מר גמליאלי עם העתקים לאנשים שונים בעמותה, וללא כל אזכור של משרד החינוך, הנתבעת. התובעת אישרה זאת בעדותה, אף כי בתחילה ניסתה לטעון שמשרד החינוך הוא שפיטרה:

ש. מי הפסיק עבודתך

ת. משרד החינוך . קיבלתי מכתב מהוועד המנהל של המכון

ש. זה לא נכון מי שחתום הוא המכון. מציג לך את נספח ו' לתצהירך

ת. נכון.

ש. מה רשום בכותרת

ת. המכון להכשרה והשתלמות.

ש. את רואה בהעתקים העתק למשרד החינוך

ת. לא

...

ש. האם קיבלת הפניה מהמכון למשיכת פיצוי פיטורים

ת. כן

ש. קיבלת הפניה מהמכון

ת. כן

(פרוטוקול עמ' 7 ש' 21-28, עמ' 8 ש' 2-5)

 

קביעת תנאי עבודה, תשלום השכר והפרשות לקרן פנסיה

24.   המכון הוא זה ששילם לתובעת משכורת מדי חודש בחודשו (ראה לדוגמא נספח ט לתצהיר התובעת). התובעת העידה כי ראתה את המכון ככתובת לקביעת תנאי שכרה. כך עולה מעדות התובעת:

ש. נכון שהמכון שילם לך שכרך

ת. כן

ש. המכון הופיע כמעביד בתלוש השכר שלך

ת. כן

ש. המכון ניכה ממשכורתך מיסי חובה

ת. כן

(פרוטוקול עמ' 6 ש' 16-21)

ש.היו לך בעיות לגבי שכרך תנאי העסקת פנית למכון

ת. כן

(פרוטוקול עמ' 7 ש' 5-6)

 

25.   התובעת העידה גם כי המכון הוא  שהפריש עבורה כספים לקרנות גמל ופנסיה:

ש. נכון שהמכון הוא הפריש כספים לקרנות גמל ופנסיה שלך

ת. כן

(פרוטוקול עמ' 7 ש' 5-6)

 

26.   התובעת לא הוכיחה כי הנחיית או הוראת משרד החינוך ביחס לתנאי שכרם של מורים שהועברה למנהל המכון חלה גם עליה או כי היא מהווה התערבות של משרד החינוך בתנאי שכרה ומכל מקום לא הוכח כי הוראה זו חורגת מגדר המקובל ביחס לנורמות שמשרד החינוך מורה למקומות אחרים המעסיקים עובדי הוראה, ללא שמדובר בעובדי מדינה.

 

דיווח על היעדרות ונוכחות התובעת

27.   התובעת העידה כי דיווחי הנוכחות שלה, אישור ימי החופשה והודעה על ימי מחלה נעשו כולם למול מנהל המכון והמכון (ראה גם סעיף 9 להסכם שהוזכר לעיל):

ש. מי היה חותם על דוח נוכחות שלך.

ת. מנהל המכון.

(פרוטוקול עמ' 7 ש' 29 - עמ' 8 ש' 1)

ש. נכון המכון אישר לך ימי חופשה

ת. כן

ש . למי דיווחת על ימי מחלה

ת. למנהל המכון.

(פרוטוקול עמ' 7 ש' 15-18)

 

28.   התובעת לא יידעה, ולא היה זה מחובתה ליידע, את משרד החינוך או מי מעובדיו, בדבר ימי היעדרותה מעבודתה במכון וביחס לשעות נוכחותה. המכון הוא זה ששלט ופיקח על ביצוע עבודת התובעת במשרדיו, באשר היא נעשתה עבורו ומטעמו ולא עבור משרד החינוך, אשר מבחינתו לא היתה אפשרות פיקוח על נוכחות התובעת בעבודתה או חסרונה.

 

29.   התובעת בעדותה עמדה על שוני בינה לבין עובדים אחרים במכון, עליו נעמוד בהמשך, אשר נהגו להודיע על ימי היעדרות ישירות למנהל הישיר עליהם במשרד החינוך, זאת בשונה ממנה ומיתר הצוות הניהולי הבכיר במכון, שדיווחיה הופנו למנהל המכון:

ש.נשאלת לגבי חופשות תסבירי איך זה היה קורה מי היה נותן הוראות וקובע. ...

ת. עובדים שלנו המזכירות היה להם מנהל ישיר, היא היתה חולה לא היתה פונה למכון אלא למנהל שלה שהוא היה מנהל במשרד החינוך היתה מודיעה חופשה מחלה.

ש. הצוות הניהולי הבכיר במכון פנו למנהל המכון

ת. כן גם אני. ... אנחנו, הצוות הניהולי הבכיר במכון היינו כפופים להנהלת המכון ופועלים במכון.

(פרוטוקול עמ' 16 ש' 14, 20-27) (ההדגשות שלי, א.א.)

 

ציוד ומיקום

30.   מיקום עבודתה של התובעת פיזית היה במשרדי המכון, ברח' הילל 7, ולא באיזו מבין שלוחות משרד החינוך (כפי שאירע לגבי עובדים אחרים במכון):

ש. עבדת ברחוב הילל 7 בירושלים

ת. כן

ש זה כתובת המכון

ת. כן.

ש. אני מציג לך תעודה של רישום עמותה בה מופיע גם כתובתה.

תעודת רישום עמותה מסומנת נ/1.

ש.לא עבדת במשרדי משרד החינוך

ת. נכון

(פרוטוקול עמ' 7 ש' 7-14)

הציוד בו השתמשה התובעת היה של המכון:

ש. נכון שהציוד המשרדי פקס טלפון כסא שולחן שבו השתמשת שייכים למכון

ת. כן

(פרוטוקול עמ' 7 ש' 19-20)

 

רציפות הקשר ועקביותו

31.   בשונה מעובדים אחרים במכון, אשר נוידו חליפות בין חברות כוח אדם שונות לתקופות שונות, בלא שהיה קיים בהכרח הבדל בפועל באופן עבודתם, (כעולה מעדויות מר צרפתי, גב' בתיה תמר וגב' טלי אלדר שהועברו בין חברות כגון מרמנת, שילוב או תגבור) התובעת שמרה על רצף במקום העסקתה באופן קבוע במכון. כך העידה התובעת כי עבדה באופן קבוע במכון:

ש. עבודתך במכון לא היתה תלויה בפרויקט כזה או אחר

ת. היתה תלויה אני שילמתי עבור פרויקטים

ש. זה לא דומה למרצה שמתקבל לקורס

ת. נכון. עבדתי כל הזמן.

(פרוטוקול עמ' 11 ש' 6-9) (ההדגשה אינה במקור, א.א.)

 

כיצד ראו הצדדים את היחסים ביניהם

32.   התרשמנו כי התובעת התייחסה למכון כאל מעבידה הבלעדי והדבר היה ברור לה כל שנות עבודתה. ראוי לציין כי התובעת אף תבעה על בסיס כך תביעת חוב מהמוסד לביטוח לאומי עם פירוקו של המכון, ללא שציינה כלל טענה בדבר היות הנתבעת מעבידתה האפשרית:

ש. ציינת בתביעות חוב שהמעביד שלך הוא המכון

ת. כן

ש. המל"ל שילם לך כספים  בעקבות הצהרתך שהמעסיק שלך הבלעדי הוא המכון.

ת. נכון

ש. קיבלת כספים מהמל"ל

ת. כן

ש. האם ציינת בתביעות שהגשת למל"ל כי מעבידך זה משרד החינוך

ת. לא

ש. מדוע לא צירפת את התביעות שהגשת למל"ל

ת. צירפתי הכל.

(פרוטוקול עמ' 14 ש' 28-29, עמ' 15 ש' 1-8)

 

33.   ודוק, כי מדובר בעניין שהוא רלוונטי ביותר לתשלומים ששילם המל"ל לתובעת, באשר קיומו של מעביד נוסף עשוי לשנות את תמונת זכאותה של התובעת, כאשר המצג שהציגה התובעת למל"ל בתביעתה משקף את היחסים האמיתיים כפי שהיא עצמה ראתה אותם.

 

פיקוח, הנאה מעבודת העובד, השתלבות

34.   התובעת לא עבדה בכפיפות למי מעובדי משרד החינוך, אלא למנהל המכון (ראה גם סעיף 6 להסכם שהוזכר לעיל), תוך שהשתלבה בעבודת המכון כגוף אורגני. תפקידיה של התובעת כחשבת שכר, תקציבנית ומנהלת מכרזים הם חלק מלב ליבו של מנגנון המכון ושלובים בעבודתו התקינה בקשר מהותי. אין ספק כי המכון הוא שנהנה ישירות מעבודתה ותפוקתה של התובעת. במאמר מוסגר נעיר כי ייתכן שזו אף הסיבה שהתובעת נתקבלה לעבוד אצל המפרק עם תום עבודתה במכון עקב פירוקו, לאור היכרותה עם המכון ודרגתה הבכירה יחסית.

 

35.   כעולה מעדות התובעת לכל אורכה, מנהל המכון היה זה שפיקח על עבודת התובעת. גם אם התובעת עמדה בקשר במהלך עבודתה השוטפת מול גורמים במשרד החינוך (ראה דבריה בעדותה, פרוטוקול עמ' 6 ש' 22-28), לא היו אלה יחסי עובדים עמיתים במסגרת יחסי עבודה אצל מעביד משותף אלא נקודות השקה בין עובדים ממקומות עבודה שונים במהלך עבודתם כאשר התובעת פעלה מולם כעובדת של המכון ובמסגרת אספקת השירות למשרד החינוך תוך מילוי חובות המכון על פי המכרזים בהם זכה. התובעת ודאי לא הוכיחה כי הקשר שלה עם עובדים אלה של משרד החינוך היה כקשר שלה עם מנהל המכון, שהוא קשר של כפיפות הירארכית בארגון. בעניינה של התובעת כל הסממנים מצביעים על כי היתה עובדת במכון והשתלבה בו ולא עובדת משרד החינוך.

 

36.   מכל האמור לעיל עולה אפוא כי החלת המבחנים לקביעת יחסי עובד מעביד בענייננו מצביעה על כי התובעת היתה עובדת המכון ולא עובדת משרד החינוך, במשך כל תקופת עבודתה. כך עולה הן מלשון החוזה, מקביעות עבודת התובעת ורציפותה במכון, מזהות הגורם שהורה על פיטורי התובעת – הלוא הוא המכון, מיקום עבודתה הגיאוגרפי של התובעת במשרדי המכון והשימוש בציוד המכון, מדיווחי הנוכחות וימי החופשה והמחלה שנעשו מול המכון, תשלום שכרה ותנאי עבודתה של התובעת וכן האופן בו ראו הצדדים את עצמם. המכון הוא שפיקח על התובעת בעבודתה ובוא זה שנהנה ממנה, והתובעת השתלבה בעבודת המכון כחלק בלתי נפרד מהגרעין הקשה של המכון, בליבת המנגנון של הצוות הניהולי הבכיר.

 

37.   התובעת לאורך טענותיה בסיכומיה יישמה את המבחנים ברובם המוחלט, לא עליה עצמה, כי אם על חבריה לעבודה (כנראה מאחר שלגביה ברובם אין הם מתקיימים, כפי שנראה להלן), שנסיבות עבודתם היו שונות במובהק. התובעת מבקשת ללמוד מעניינם של עובדים אחרים של המכון לעניינה שלה ולפיכך, לטענתה, יש לקבוע כי לאור הערבוב בין סוגי העובדים המבחנים מתקיימים גם בה ויש לראות בה עובדת משרד החינוך. ברם, התובעת לא הבהירה מה היסוד המשפטי והענייני לטענתה לפיה יש לערוך היקש ולגזור מקיומם של המבחנים אצל עובדים אחרים אף עליה עצמה, על אף שכאמור אלה אינם מתקיימים בעניינה וכן טענת ההפליה שנטענה בחצי פה ובהרחבת חזית איננה שייכת כאן לאור השוני העובדתי הרלוונטי.

 

38.   יש להבחין בין הצוות המנהלי שעבד במכון במסגרת פעילותו הקבועה של המכון לבין העובדים שעבדו כחלק מהמערך של משרד החינוך במסגרת פעילותו השוטפת של המשרד, בין אם עסקו בהוראה עצמה ובין אם בשירותי מזכירות צמודים לעובדי משרד החינוך. מדובר באבחנה ברורה וראשונה במעלה, אשר שזורה כחוט השני לאורך העדויות שנשמעו וחומר הראיות בהליך זה. אבחנה זו מבהירה את ההבדלים שנתגלו בין התובעת ויתר עובדי המנהלה לבין עובדי ההוראה והצוות המזכירותי שעבדו בפועל במשרד החינוך וממילא מאיינת את טענת התובעת לגבי ההיקש בדבר קיומם של יחסי עבודה של עובדי המכון עם הנתבעת.

 

39.   כעולה מהראיות שנפרשו בפנינו, בשונה מהמורים והמדריכים שאולי ניתן היה להחשיבם כעובדי משרד החינוך (שעל כן תתכן הצדקה להסכמי הפשרה שנעשו עימם), עובדי המנהלה של העמותה עצמה שהיו בהנהלת העמותה, וביניהם התובעת דנן, ודאי אינם עובדי משרד החינוך. החלת המבחנים לקביעת קיומם של יחסי עובד מעביד על התובעת כדלעיל מלמדת כי אלה במפורש לא התקיימו בינה לבין משרד החינוך. התובעת אינה יכולה להבנות מכך שמספר מבחנים מתקיימים בנוגע לעובדים אחרים של המכון, בשונה ממנה. הערבוב בין העובדים אליו מתייחסת התובעת לא בוצע ביחס לתובעת (כמו גם יתר חברי ההנהלה), אשר נותרה עובדת קבועה במכון לאורך השנים ללא שנוידה בין חברות שונות, לא עבדה בכפיפות למי מעובדי משרד החינוך (אם כי אולי בתיאום עימם כמתבקש) אלא למנהל המכון מר דגני. כמו כן, התובעת לא עבדה פיזית במשרדי משרד החינוך, בשונה מגב' תמר למשל, אלא במשרדי המכון וכן לא השתמשה בציוד של משרד החינוך.

 

40.   אכן, היו במכון עובדים שפעלו בתוך משרד החינוך ושייתכן שבפועל ניתן לראותם כעובדי המשרד ואשר העסקתם דרך המכון נעשתה בניסיון לעקוף את בעיית התקנים (אף כי אין הדבר מענייננו בהליך זה). להבדיל מעובדים אלה, היתה התובעת, כחלק מהנהלת המכון, עובדת של המכון ולא של משרד החינוך. באופן מובהק פעילותה של התובעת השתלבה דווקא במנגנון פעילותו של המכון כישות עצמאית נפרדת ממשרד החינוך ולא באה לידי ביטוי בחלקו המעורב של מערך היחסים. עובדי הצוות המנהלי ידעו היטב מה מצבם וכי הם עובדי העמותה ולא עובדי משרד החינוך ובעניינם לא היה ערבוב.

 

41.   התובעת עצמה כאמור היתה מודעת להבדל בינה כחלק מהצוות הניהולי הבכיר לבין יתר העובדים:

ש.נשאלת לגבי חופשות תסבירי איך זה היה קורה מי היה נותן הוראות וקובע. ...

ת. עובדים שלנו המזכירות היה להם מנהל ישיר, היא היתה חולה לא היתה פונה למכון אלא למנהל שלה שהוא היה מנהל במשרד החינוך היתה מודיעה חופשה מחלה.

ש. הצוות הניהולי הבכיר במכון פנו למנהל המכון

ת. כן גם אני. אבל שאר העובדים שהם גם עובדי המכון הם פנו וקיבלו הנחיות ממנהלי המחלקות במשרד החינוך. אני הייתי מקבלת בסוף חודש כרטיס נוכחות שלהם היו גם עובדים שלא הכרתי אותם. הייתי מקבלת ניירת. לא הכרתי את רוב עובדי המכון. היו מכתיבים לנו שעות עבודה שלהם ותנאי העסקה והכל. אנחנו, הצוות הניהולי הבכיר במכון היינו כפופים להנהלת המכון ופועלים במכון.

(פרוטוקול עמ' 16 ש' 14, 20-27) (ההדגשות שלי, א.א.)

 

42.   בהקשר זה הצביע גם מר בר כוכבא על ההבדל בין התובעת ליתר העובדים שהעידו בפנינו:

... יש הבדל אלה שנתנו אצלנו עבודה בתוך משרד החינוך לבין אלה שעבדו במכון עצמו כחלק מהנהלת המכון שהם לא היו עובדים שלנו.

(פרוטוקול עמ' 44 ש' 25-26)

וכן:

ש. בתחילת החקירה שלך נשאלת לגבי ההסדר שהיה בין המכון לבין משרד החינוך והעסקת עובדים של המכון במשרד החינוך ואמרת שלא היו עובדים בפיקוח שלך

ת. אני מחלק בין שני סוגי עובדים. העובדים ככה זה היה בתקופות הראשונות שלי כי שאני באתי היה מכון לא אני המצאתי אותו היו עובדים שנתנו שירות בתוך משרד החינוך וזה שירת את כולם זה היה נוח אגף שחר בונים בכל המחוזות ומאחר וצמצמו וצריך לעשות את העבודה העסיקו אנשים ונתנו שירותים בתוך המשרדים. ואף אחד לא דיבר על זה. יותר מאוחר שהתחילו פתאום וזה התחיל להפריע והבינו שאנשים שיושבים תחת קורת גג ומקבלים הוראות זה יוצר יחסי עובד מעביד אז התערבו המנכלים ונתנו הוראות בכתב וזה עדין לא עבד כמו שצריך אז תבע מי שתבע ולגבי עובדי המכון  שעבדו במכון זה משהו אחר.

ש. נשאלת לגבי התובעת מה ההבדל בין העובדים שציינת לבין התובעת

ת. שני סוגי עובדים יש עובדים שעבדו מפורשות התובעת עובדת המכון היא לא קיבלה הוראות מאיתנו שירותים כן קיבלנו צריך לתת דוחות.

(פרוטוקול עמ' 47 ש' 11-22) (ההדגשות שלי, א.א.)

 

43.   למעלה מן הצורך נציין כי אף ביחס ליתר העובדים – שנסיבותיהם כאמור היו שונות מבדנן - לא הובהר בפנינו שאכן התקיימו יחסי עובד ומעביד, כאשר מפסקי הדין שהביאו הצדדים עולה דווקא כי לכאורה לא התקיימו יחסי עבודה או שמדובר בפשרות (בסכומים נמוכים מהנדון כאן) מהן לא ניתן להקיש ובודאי לא לחייב הנתבעת. כך, בעניין דליה אמיר[1] נאמר כי אמנם סימני ההיכר מורים לשני הכיוונים אך בסופו של דבר נקבע כי לא התקיימו יחסי עבודה למול הנתבעת דנן ובית הדין הארצי דחה את הערעור באותו ענין[2], עניין ואן דר הובן[3] נגמר בפשרה סמלית (בסכום כולל של 60,000 ¤ סך הכל ל-16 תובעים יחד, כ-3750 ¤ לאחד), ענין טלי אלדר נסתיים בהסכם פשרה של פיצוי בגין עגמת נפש[4] ובעניין איה טל[5] הושגה הסכמה בדבר קבלת התובעת לעבודה כעובדת מדינה רק ממועד סיום עבודתה במכון כשעל בסיס הסכמה זו ניתן פסק הדין באותו ענין. מכל מקום בענייננו לא נדרשנו לבחון קיומה של תבנית העסקה משולשת היות שזו בבירור איננה חלה בנסיבות דנן.

 

44.   כאמור, התובעת ביקשה למחוק את הנתבעת 2, העמותה, כנראה מחמת שהעמותה הינה בפירוק. משקבענו כי משרד החינוך איננו המעסיק של התובעת אלא העמותה, אין בעובדה שהמעביד, קרי העמותה, נותר ללא נכסים למימוש, כדי ליצור יחסי עובד מעביד בין התובעת לבין מי שאיננו המעביד. התובעת לא הוכיחה כי העמותה היתה פיקציה וזרועו הארוכה של משרד החינוך במסווה, אלא עולה כי ההיפך הוא הנכון, העמותה היתה גוף נפרד ועצמאי. למותר לציין כי ככל שיש לתובעת עילות נזיקיות או טענות שבפלילים בנוגע להתנהלות משרד החינוך כלפי העמותה אין מקומן להתברר בבית דין זה, לאור ההחלטות שניתנו בענין ומשמדובר בהרחבת חזית שלא הותרה, ובשים לב להסכם הפשרה שבין המפרק למשרד החינוך[6].

 

45.   שוכנענו כי גם התובעת עצמה ראתה את עצמה כעובדת המכון, עד למועד בו הובהר לה כי לא נותר כסף בקופת הפירוק והיא כנראה פנתה לתור אחר הכיס העמוק, אותו מצאה בנתבעת. לא מצאנו כי בכך די כדי להקנות לתובעת זכאות לזכויות כלשהן מהנתבעת. העובדה שלעמותה מונה מפרק אינה מצדיקה שינוי סטטוס של מעמדו של עובד. בהקשר זה נביא דברים שנאמרו בפסיקה בנסיבות הספציפיות של פירוק העמותה, כדלהלן:

העובדה שהמכון כשל בעסקיו, והגיע לפירוק מבלי לשלם לעובדיו מאומה, היא אכן מעציבה. התובעים בחרו במסלול הנכון, כאשר בחרו לפנות למפרק. הבעיה היא, כי כאשר גילו התובעים שקופת הפירוק ריקה, הם לא עצרו באותו שלב, אלא תרו אחר הכיס העמוק וכך הגיעו אל הנתבעת.

ת"א (ת"א) 33517/03 פלדמן יוליה נ' מדינת ישראל - משרד החינוך והתרבות (טרם פורסם, ניתן ביום 6.1.05)

 


סוף דבר

 

לאור כלל האמור לעיל התביעה נדחית אפוא.

 

התביעה כנגד נתבעת 2 נמחקה כאמור בהחלטה מיום 6.2.08.

 

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ש"ח.

 

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

 

 

ניתן היום 1.2.10  בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לבאי כוחם של הצדדים.

 

 





אייל אברהמי, אב"ד

שופט


 

נציג ציבור


 

נציג ציבור

[1]  עב (ת"א) 300115/98 דליה אמיר נ' מד"י (טרם פורסם, ניתן ביום 9.5.04).

[2]  ע"ע (ארצי) 1298/04 דליה אמיר נ' מד"י (טרם פורסם, ניתן ביום 7.7.05).

[3]  עב 2023/02 ון דר הובן נ' מד"י (טרם פורסם, ניתן ביום 4.11.04).

[4]  עב 2265/04 טלי אלדר נ' מד"י (טרם פורסם, ניתן ביום 8.11.06).

[5]  עב 1804/00 איה טל נ' מד"י (טרם פורסם, ניתן ביום 12.1.09).

[6]  הסכם פשרה מיום 14.9.04 שנחתם לאחר קבלת אישור בהחלטת בית המשפט המחוזי י-ם בבשא 6876/04 מיום 13.9.09, נספח ה' לסיכומי הנתבעת.

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/099DDF6EDCFE0EB1422576BD00513BE8/$FILE/B1352276882F4987422576AA00447D8E.html
תאריך: 
01/02/10
Case ID: 
2086_7
Case type: 
עב
סיווגים
שופטים : שופט
שופט
עורכי דין : גבאי עובדיה
גבאי עובדיה
Powered by Drupal, an open source content management system