בן עטר )צרפתי( נ. המגן חברה


 

   

בתי המשפט


 

א  002647/06

בית משפט השלום בירושלים

 

לפני כב' השופטת יעל ייטב

04/02/2010

 

 

 

 

 



בן עטר (צרפתי) קרן

בעניין:

התובעת

לאה דקל – גרינבלט

ע"י ב"כ עו"ד


 

נ  ג  ד


 

המגן חברה לביטוח בע"מ

הנתבעת

תמר דאר ברנץ

ע"י ב"כ עו"ד

 

פסק דין


מבוא

1.      התובעת, ילידת 19.7.76, נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום 1.2.01. על פי המתואר בכתב התביעה, נפגעה התובעת בראשה ובעמוד שדרה צווארי פגיעה מסוג צליפת שוט.

 

2.      הנתבעת אינה חולקת על חבותה לשאת בנזקי גוף שנגרמו לתובעת בתאונת הדרכים, בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן- חוק הפיצויים), ולפיכך השאלה היחידה הטעונה הכרעה הינה שאלת נזקיה של התובעת.  

 

הנכות הרפואית והנכות התפקודית

3.      אין בין הצדדים מחלוקת על כך שהתאונה הינה תאונת עבודה, ושוועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לתובעת, ביום 25.2.08, נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הירידה בשמיעה. אין גם מחלוקת על כך, שהוועדה הרפואית האמורה, קבעה נכות זמנית בשיעור של 20%, לתקופה שמיום 4.2.01 עד 28.2.01

 

4.      יחד עם זאת, נטושה בין הצדדים מחלוקת על נפקותה התפקודית של הנכות הרפואית ועל שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות.

 

5.      לטענת התובעת, שיעור הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מכושר ההשתכרות הינם בגובה שיעור הנכות הרפואית שנקבעה.

6.      הנתבעת טענה מנגד, שאין כל משמעות תפקודית לירידה בשמיעה. כן הפנתה הנתבעת לכך שמהנתונים החלקיים שמסרה התובעת בדבר שכרה בשנים שחלפו מאז תאונת הדרכים עד היום, עולה ששכרה עלה בהתמדה, עובדה המוכיחה שלנכות הרפואית אין כל נפקות תפקודית.

 

7.      הנתבעת טענה שטענותיה של התובעת לפיהן היא סובלת מסחרחורות נבדקו על ידי הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי אשר דנה בתביעתה, ונדחו על ידה. עוד טענה הנתבעת, שככל שהתובעת אכן סובלת מסחרחורות, לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בינן לבין תאונת הדרכים, ולפיכך אין לקבוע גריעה מכושר השתכרות בשל סחרחורות.

 

8.      על פי המתואר בתצהיר עדות ראשית שהגישה התובעת, מאז התאונה היא סובלת הן מבעיות שמיעה, והן מסחרחורות. פורט שכיום היא עובדת כמנהלת לקוחות בעיתון "גלובס", ושעיקר עבודתה הוא למכור מודעות פרסום לעיתון ולנהל תיק לקוחות. התובעת פירטה שאמנם עבודתה הינה עבודה משרדית בחלקה, ואולם היא מחייבת קיום פגישות רבות עם לקוחות, פגישות המתקיימות בדרך כלל אצל הלקוחות, או במקומות ניטרליים, כמו בתי קפה.

 

9.      באשר להשלכת הנכות שנקבעה לתובעת בשל הירידה בשמיעה על תפקודה, טענה התובעת שהיא נמנעת מלהיפגש עם לקוחות במקומות ציבוריים, שכן הרעש הסביבתי מקשה עליה לשמוע את הלקוח. כן טענה שלעיתים הצטיירה בעיני הלקוח כבלתי מקצועית בשל קשיי השמיעה. לעיתים היא אף נאלצת לבקש מהסובבים אותה לחזור על דבריהם.

10.  התובעת פירטה בתצהירה באריכות שהיא נאלצת להתמודד עם התקפי סחרחורת קשים, הפוקדים אותה ללא התראה מוקדמת, ומשבשים את מהלך העבודה התקין, לעיתים אף אינם מאפשרים לה להגיע לעבודתה. בזמן התקפי סחרחורת, אין באפשרותה לנהוג ברכבה ובכך היא מוגבלת בעבודתה ונאלצת לבטל פגישות עבודה שנקבעו לה, בהתראה קצרה. גם ממסמכים שהגישה במהלך עדותה (מוצג ת/4) עולה שהסיבות להיעדרות אינן הירידה בשמיעה, אלא סחרחורות עליהן מתלוננת התובעת.

11.  מעיון בתיק המוסד לביטוח לאומי (מוצג נ/1), עולה שכבר בתביעה שהגישה התובעת למוסד לביטוח לאומי, צוין במפורש שבעקבות התאונה נפגעה שמיעתה, וכן שהיא סובלת מסחרחורת ומטנטון. את טענותיה בדבר סחרחורת וטנטון העלתה התובעת גם בפני הוועדה הרפואית, במהלך הדיון שהתקיים לשם בירור תביעתה, דיון שבו נכחה גם באת כוחה. כן עולה מהפרוטוקולים שבפני הרכבי הוועדה שדנו בעניינה של התובעת עמדו ממצאי בדיקות שונות.

12.  ד"ר פרידמן פטר, מומחה בא.א.ג. בדק את התובעת ביום 8.10.07, ולאחר מכן ביקש שיומצאו לו מסמכים רפואיים מקופת חולים, לפני מתן החלטה סופית בעניינה של התובעת. הוועדה אשר דנה בתביעה כאמור ביום 25.2.08, מנתה אורטופד ונוירולוג.  כאמור ניתן ללמוד מהפרוטוקול שבפני הוועדה הופיעו הן התובעת והן באת כוחה, כמו כן עמדה בפני הוועדה חוות הדעת בתחום אף אוזן וגרון, וכן מסמכים וממצאי בדיקות שונות שנערכו לתובעת. על סמך ממצאיה והחומר שהיה ברשותה, קבעה הוועדה שלא נותרה לתובעת נכות בתחום הנוירולוגי, וכן שהנכות היחידה שנותרה הינה בשל ירידה בשמיעה.

13.  לאחר עיון בראיות ובטענות שהועלו בפני, מצאתי שיש לקבוע שנכותה התפקודית של התובעת כתוצאה מתאונת הדרכים הינה בשיעור של 5%, זהו גם שיעור  הגריעה מכושר ההשתכרות.

14.  עיון בטענותיה של התובעת, וכן בעדותה ובסיכומיה, מלמד על כך שטענותיה באשר לפגיעה בתפקודה אכן מבוססות בעיקר על טענתה לפיה היא סובלת לא רק מירידה בשמיעה, אלא גם מסחרחורות.

15.  אף שהוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי שקלה את הטענות בדבר סחרחורת, בסופו של יום מצאה שאין לתובעת נכות בשל סחרחורות או טנטון. יתכן שאמנם התובעת סובלת מהתופעות שעליהן העידה, ואולם משהמומחים הרפואיים לא מצאו שיש לקבוע לה נכות בשל כך, אף לא מצאו לקבוע קשר סיבתי בין תאונת הדרכים לבין התלונות האמורות. נכות רפואית אינה נקבעת על פי תחושותיו הסובייקטיביות של הניזוק, אלא על יסוד אמות מידה רפואיות, כפי שנקבעו על ידי מומחים רפואיים. לפיכך, לא מצאתי שיש מקום לשנות מקביעתם של המומחים ולקבוע נכות בשל סחרחורות או טנטון.

16.  באשר לירידה בשמיעה, מדובר בנכות קלה, אשר אינה מעידה  בהכרח על קיומה של משמעות תפקודית. ראוי לזכור שלמרות הירידה בשמיעה התובעת נוהגת, היא אף זכאית לרכב ממקום עבודתה. התרשמתי שחלק נכבד מעבודתה של התובעת הינו עבודה ניהולית ומשרדית. יחד עם זאת, כיון שעבודתה כרוחה גם בפגישות עם לקוחות, מצאתי שיש לקבוע השפעה תפקודית מסוימת, בשיעור של 5%.

17.  באת כוחה של התובעת הפנתה בסיכומיה לפסק דינו של כב' השופט ר' וינוגרד בת"א 6883/04. באותו עניין נקבעה נכות בשל ירידה בשמיעה, בשיעור של 10%, לצד נכות בשיעור של 5% בגין אי יציבות. בית המשפט קבע שהנכות התפקודית הינה בשיעור של 5% (החל משנת 2014 שבה עתידה להסתיים הנכות הזמנית), וכן ששיעור הגריעה מכושר ההשתכרות בכל התקופה יעמוד על 10%, וזאת בשים לב לכך שמרבית הכנסותיו של התובע היו מעבודתו כשרברב המתקין דודי שמש. נראה שלנכות בשל אי יציבות היה חלק נכבד בקביעה זו, ועל כן קשה להקיש ממנה לענייננו. בענייננו כאמור לא קיימת נכות בשל אי יציבות, כמו כן מקצועה של התובעת אינו התקנת דודי שמש על גגות, אלא בעיקר עבודה משרדית, שיווקית או ניהולית.

  הנזקים נזק לא ממוני

18.  יש לפסוק לתובעת בגין נזק לא ממוני סכום מעוגל של 23,000 ¤, וזאת בשים לב לשיעור הנכות הרפואית – 10%, להפחתה בשל גיל, וכן למרכיב הריבית.

 

הפסד השתכרות בעבר

כידוע, הפסדי שכר בעבר טעונים הוכחה. בהעדר ראיה בנוגע להפסד השתכרות של התובעת לא ניתן לפסוק לו פיצוי כלשהו בגין הפסד שכר בעבר, אף לא על בסכום גלובלי או על דרך האומדן.

20.  מטעם זה אין לקבל את תחשיב התובעת לפיו יש לקבוע פיצוי השווה לסכום של 10% מבסיס השכר למשך כל תקופת העבר, שכן התחשיב צריך להתבסס על הפסדי שכר בפועל.

 

21.   התובעת הגישה לבית המשפט מסמכים חלקיים בלבד בדבר הכנסותיה בעבר. מעדותה של התובעת עולה שאף שנקבעו לה לאחר תאונת הדרכים ימי מחלה וכן תקופת נכות זמנית, היא שבה לעבודתה כיומיים לאחר התאונה, ומלוא שכרה שולם לה.

22.  מהנתונים החלקיים שהוגשו לבית המשפט לא ניתן ללמוד על ירידה בשכרה, אלא דווקא על עלייה בשכרה.

 

23.   מטעמים אלו לא מצאתי לנכון לקבוע פיצוי בראש נזק זה.

 

הגריעה מכושר ההשתכרות

24.  באת כוחה של הנתבעת המליצה לקבוע את בסיס השכר על יסוד נתוני השכר המצטברים, המצוינים בתלוש השכר לחודש אוקטובר 2009 (מוצג ת/5). עולה מהנתונים האמורים, שהכנסותיה של התובעת ב- 10 החודשים הראשונים של שנת 2009 מסתכמות ל- 140,041 ¤ לפני ניכוי המס. על פי אותם נתונים נוכה מס בסכום של 13,346 ¤, היינו, הכנסתה לאחר ניכוי מס הינה 126,695 ¤.

 

25.  בהתאם לנתונים אלו ניתן לקבוע את בסיס השכר ל- 12,670 ¤, על פי ממוצע השכר החודשי. 

 

26.  בקביעת הגריעה מכושר ההשתכרות יש להביא בחשבון את העובדה שהתובעת מתמידה בעיסוקה, והכנסתה לאחר תאונת הדרכים לא נפגעה. יחד עם זאת, לאור שיעור הנכות שנקבע, תתכן בעתיד גריעה אפשרית מכושר ההשתכרות.

 

27.  לפיכך אני פוסקת לתובעת בראש נזק זה סכום של  82,000 ¤, סכום השווה  לכמחצית מהתחשיב האקטוארי.

הפסדי פנסיה וזכויות סוציאליות

28.  התובעת טענה שיש לפסוק לה פיצוי בסכום של 25,000 ¤ בשל הפסדי פנסיה. לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי שיש לפסוק על דרך האומדן, סכום של 8,000 ¤ בראש נזק זה.

  עזרת הזולת

29.  התובעת טענה שיש לפסוק לה בשל עזרת הזולת, 5,000 ¤ לעבר, ו- 20,000 ¤ לעתיד. 

 

30.  ב"כ הנתבעת טענה שלא מדובר בנכות המגבילה את התובעת מן הבחינה הפיזית, ועל כן נכותה אינה מזכה בפיצוי כלשהו בגין עזרת הזולת.

31.  בשים לב לנכות שנקבעה לתובעת ולטיבה, מצאתי שאין לפסוק פיצוי בראש נזק זה.

 

טיפולים רפואיים והוצאות

32. התובעת טענה בסיכומיה שיש לפסוק לתובעת הוצאות רפואיות ואחרות, בסכום של  5,000 ¤. באת כוחה של התובעת הפנתה לכך שאמנם כיום לא נעזרת התובעת במכשיר שמיעה, ואולם יתכן שהיא תאלץ להיעזר בו בעתיד.

 

33. הנתבעת טענה שכיון שהתאונה הינה תאונת עבודה, נושא המוסד לביטוח לאומי בהוצאותיה של התובעת.

 

34. התובעת לא הציגה קבלות כלשהן המעידות על הוצאות מיוחדות שהיו לה. בהינתן שהתאונה הינה תאונת עבודה, זכאית התובעת לקבל את הוצאותיה מהמוסד לביטוח לאומי, ולפיכך אינני רואה לנכון לפסוק סכום כלשהו בראש נזק זה.

 

 

פיצוי בגין שכר טרחה ששילמה התובעת לבאת כוחה

35. התובעת טענה שמענק הנכות התקבל בידי התובעת רק לאחר ששכרה את שירותיה ופנתה באמצעותה לבית הדין לעבודה, ואלמלא הוצאה זו כלל לא היו משולמים לה תגמולי המל"ל.

 

36. מצאתי שיש לקבל את טענותיה של הנתבעת בנושא זה,לפיהן ככל שבשל ההוצאה בסכום של 20%, יופחת סכום נמוך יותר מתקבולי המל"ל, לאחר קיזוז שכר הטרחה, תהיה הנתבעת חשופה לכפל פיצוי, שכן היא תחויב בשיפוי המל"ל על מלוא סכום הגמלאות, ואילו מתביעת הניזוק יופחת סכום חלקי בלבד, בגובה תגמולי המל"ל לאחר ניכוי שכר הטרחה.

סיכום

37. אני מחייבת את הנתבעת  לפצות את התובעת בסכומים המפורטים להלן-

         נזק לא ממוני –                                 23,000 ¤;

         גריעה מכושר השתכרות –                 82,000  ¤;

         הפסד פנסיה-                                     8,000    ¤;

         ניכוי תקבולי המל"ל –                      46,800   ¤;

         סה"כ –                                             66,200   ¤.

 

38. לסכום זה יש להוסיף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% בצירוף מס ערך מוסף. הנתבעת תשיב לתובעת אגרה ששילמה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, מהמועד שבו שולמה.

 

39. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים מיום שבו הומצא פסק הדין לבאת כוחה של הנתבעת,  וככל שלא ישולמו במועד האמור, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין עד יום התשלום בפועל.

 

5129371

54678313313

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ' בשבט, תש"ע (4 בפברואר 2010) בהעדר הצדדים.

 

                                                                               

יעל ייטב, שופטת

 

 


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/870E6CD8C17970FB422576C00051DF9B/$FILE/F5209ECAF82CBA82422576C00038B992.html
תאריך: 
04/02/10
Case ID: 
2647_6
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : יעל ייטב
יעל ייטב
עורכי דין : לאה דקל – גרינבלט תמר דאר ברנץ
לאה דקל – גרינבלט
תמר דאר ברנץ
Powered by Drupal, an open source content management system