משה אהרוני נ. האפוטרופוס הכללי


 

   

בתי המשפט

ה"פ 6341/07

בבית המשפט המחוזי בירושלים

 

07/02/2010

 

כבוד השופט אהרן פרקש

לפני:

 

 





 

1 . משה אהרוני

2. משה אייזקס

3. פנינה אייזקס

4. אוריאל מסה

5. מרגלית מסה

6. תקווה גולדשמיט

7. אביבה מוזס

8. יהודה נתנאל

9. יהודה טוב מסה

10. לבנה פייקין

11. מרגלית אייזקס

12. שלום אייזקס

13. מיכאל מסה

14. רחל מסה

15. שושנה אייזקס

16. לוסי מורי

17. חיים יעקובוביץ

18. רון אייזקס

19. אריאל אייזקס

20. יצחק אייזקס

21. בנין מוזס

22. יהודית מוזס

23. רוני בנין-בר

24. רפאל (מהלה) מהלל

25. מרדכי ניסן מהלה

26. תמר (עובד) עווד ז"ל

27. אריקה מהלה

28. דרודי רודריגז מהלה

29. לורי ליאורה חי

בעניין:

המבקשים

יורם חגבי-חגי ואח'

ע"י ב"כ עו"ד

 


 

 

נ  ג  ד

 

 


 

האפוטרופוס הכללי

 

המשיב

אסף אבני

ע"י ב"כ עו"ד

 


פסק דין

 

1.         ביום 17.10.07 הגישו המבקשים תובענה בדרך של המרצת פתיחה בה עתרו לקבלת צווים שונים נגד המשיב בקשר לזכויות מורישיהם. בתובענה עתרו המבקשים לשני סעדים עיקריים: הסעד הראשון, מסירת מידע ופרטים אודות עסקת מכר שביצע המשיב עת ניהל את רכושו העזוב של עיזבון מורישיהם של המבקשים. הסעד השני, יידוע אודות שחרור ושחרור זכויות המבקשים המנוהלות על ידי המשיב, בהתאם לבקשות שחרור שהגישו המבקשים.

2.         בכתב התשובה ובישיבת קדם המשפט הראשונה הסכים המשיב למתן הסעד הראשון שנתבקש, ועל יסוד הסכמה זו ניתן ביום 11.6.08 פסק דין חלקי על ידי סגן הנשיא, כב' השופט י' עדיאל, אשר דן בתובענה באותה העת, במסגרתו חויב המשיב ליתן למבקשים את הפרטים המבוקשים בסעיפים 1, 2 ו-3 לתובענה. 

אשר לסעד השני נטען בכתב התשובה, כי חלק מבקשות השחרור הוגשו על ידי המבקשים בחסר, ולגבי חלק מהמבקשים טרם הוגשו בקשות שחרור.

3.         מאז הגשת התובענה ניהלו הצדדים מו"מ בעיקר מחוץ לכותלי בית המשפט, במהלכו התקיימו שתי ישיבות קדם משפט. ביום 29.12.09 הגישו ב"כ הצדדים הודעה משותפת שלפיה "רוב סלעי המחלוקת בהמרצת הפתיחה שבנדון יושבו, ושלא תהיה תועלת בהמשך ההליכים הנ"ל בענין יתרת המחלוקות בין כותלי בית המשפט. לעניין פסיקת הוצאות ושכ"ט עו"ד לא הגיעו הצדדים להסכמה ועומדים על טענותיהם". בהחלטה מאותו יום הוריתי לב"כ צדדים להודיע האם יש למחוק את המרצת הפתיחה או לדחותה, וכן הוריתי על הגשת סיכומי טענותיהם לעניין ההוצאות, בהיקף שלא יעלה על 2 עמודים.

4.         ב"כ הצדדים הגישו סיכומי טענותיהם וכעת הגיעה העת להכרעה.

5.         ב"כ המבקשים מסכים למחיקת התובענה, אף שלדידו טרם הסתיימה כל הפרשה ונדרשות עוד אי אלו פעולות לסיומה, שאת חלקן נטלו המבקשים על עצמם לבצע. לעניין פסיקת הוצאות ושכר-טרחת עורך-דין טוען ב"כ המבקשים, כי תובענה זו הינה ההליך השני בה נאלצו המבקשים לנקוט בערכאות כלפי המשיב על מנת לקבל את מבוקשם, וזאת לאחר שהליך ראשון שהגישו, על מנת שיתאפשר להם לעיין בתיק פירוק השיתוף, הסתיים בפשרה, ללא צו להוצאות. עוד נטען, כי לאחר שהעיון התאפשר הגישו המבקשים (במקבצים שונים) בקשות לשחרור זכויותיהם, ואולם במשך תקופה ארוכה לא השיב המשיב לפניות המבקשים, ולפיכך לא נותר להם מנוס אלא להגיש תובענה זו, אשר בלעדיה לא היה מסתיים הטיפול בבקשות השחרור שהוגשו. לסיכום נטען, כי התובענה דנן היתה בלתי נמנעת, ורק לאחר הגשתה החל המשיב להתייחס ולדון בכובד ראש בבקשות השחרור שהגישו המבקשים, ולפיכך זכאים הם לפסיקת "הוצאות שכ"ט עו"ד בסכום משמעותי אשר ישקפו נאמנה את מאמציהם בהגשת העתירה ובניהולה, וישקף את הנורמה הרצויה והראויה שעל המשיב לאמץ בהתייחסותו בבקשות שחרור של אזרח מהשורה" (סעיף 11 לסיכומי המבקשים).

6.         ב"כ המשיב מתנגד לחיובו של המשיב בהוצאות ואף עותר לפסיקת הוצאות לטובתו בגין ניהול הליך שלא היה לו מקום מלכתחילה. לטענת המשיב, הוא ונציגיו ביצעו את חובתם ותפקידם על פי חוק האפוטרופוס הכללי, התשל"ח-1978 ותקנותיו, ואילו היו נוהגים אחרת היו חוטאים ומתרשלים בתפקידם. ביתר פירוט נטען, כי המשיב הסכים למתן הסעד הראשון כבר בכתב התשובה שהגיש מטעמו וניתן פסק דין חלקי בהתאם. אשר לבקשות השחרור שהגישו המבקשים נטען, כי היו אלו בקשות חסרות במסמכים. עוד נטען, ולכך באה תמיכה בתצהירו של עו"ד חיים דבוש העובד כממונה על שחרור נכסים אצל המשיב, שצורף לכתב התשובה מטעם המשיב, כי עו"ד דבוש הציע לב"כ המבקשים להיפגש עימו, עוד בטרם הגשת התובענה, על מנת לנסות להדריך את המבקשים בנוגע להשלמת ההליך, ואולם הצעתו נדחתה על ידם, והם "העדיפו לאוץ לבית המשפט הנכבד בטרם מיצו את ההליך אל מול גורמיו המוסמכים של המשיב, ובטרם אפילו ניסו לעשות כן. עתה הם עותרים לפסיקת הוצאות בקשר לכך, והדבר תמוה עד מאוד" (סעיף 6 סיפא לסיכומי המשיב). עוד נטען, כי כיוון שהבקשות הוגשו חסרות במסמכים, לא ניתן היה לאשרן כמות שהן, והמשיב פירט, הן בכתב התשובה והן בטבלה שהוגשה על פי החלטת בית המשפט, מהם המסמכים החסרים. המדובר ב-29 מבקשים, בבקשות שחרור רבות ומורכבות, בעיזבונות שונים, המחייבות לימוד וניתוח תיקים ומסמכים רבים, והרכבת פסיפס משפחתי נכון, ולכן, מטבע הדברים הטיפול בהן מתארך לעומת תיקים רגילים ופשוטים. למעשה, כך הטענה, התיק אשר היה אמור להתברר מלכתחילה אצל המשיב, נותר תלוי ועומד בבית המשפט מאז הגשתו ועד היום, במהלך התקופה האמורה חלו עיכובים בשל העברת התיק לשופט אחר, לאחר שכב' השופט עדיאל יצא לשבתון ובשל בקשות דחייה שאת חלקן יזמו המבקשים, ומכל מקום דין התובענה היה להידחות על הסף כבר בראשיתה בשל אי מיצוי הליכי השחרור לפני המשיב, כך שאת מבוקשם היו המבקשים מקבלים אף אילו היו נמנעים מהגשת התובענה.

            על יסוד האמור טוען המשיב, כי לא ניתן להפלות את המבקשים לטובה ולזכות אותם בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד על הליך שלא היו אמורים לנקוט בו מלכתחילה ועל קיום דרישות שעליהם למלא על פי הדין, וכי המשיב פעל על פי הדין ובהגינות רבה כלפי המבקשים ובא-כוחם. כאמור, המשיב עותר לפסיקת הוצאות משפט לטובתו בגין הייצוג המשפטי והצורך בהכנת תשובה והודעות לבית המשפט והתייצבות לדיונים; בגין סירוב המבקשים להיפגש עם עו"ד דבוש; ובגין הגשת תובענה בהעדר עילה, בטרם מיצוי הליכים.

7.         ב"כ המשיב נטל חירות לעצמו להגיש סיכומים המחזיקים כ-8 עמודים, על אף שעל פי ההחלטה הוגבל היקף הסיכומים לשני עמודים בלבד. על כך הלין ב"כ המבקשת, כי המשיב השיג יתרון דיוני בלתי הוגן בעליל וביקש להורות על מחיקת סיכומי המשיב ולחלופין ליתן ביטוי לכך בעת פסיקת ההוצאות.

            ב"כ המשיב השיב, כי החלטת בית המשפט בנוגע להגבלת היקף הסיכומים הגיעה לידיו ארבעה ימים לאחר שנכתבו והוגשו הסיכומים לבית המשפט. בנסיבות אלו, ברור כי לא הייתה המרייה של צו שיפוטי או ניסיון ליצור יתרון דיוני אלא רק אי ידיעה ורצון לפרוש בעיני בית המשפט את מלוא היריעה. עוד הוסיף ב"כ המשיב, כי אינו מתנגד כי המבקשים יגישו סיכומים משלימים בהפרש ההיקף או סיכומים חדשים באותו היקף שהגיש הוא, אשר נעשתה עקב טעות כנה.

            בהחלטה מיום 31.1.10 התרתי לב"כ המבקשים להגיש תגובה לסיכומי המשיב בהיקף שלא יעלה על שני עמודים.

8.         בתגובת ב"כ המבקשים נטען, בין השאר, כי שלושה שבועות לאחר הגשת התובענה הכיר המשיב בזכויותיהם של 19 מבקשים וזאת על פי מכתבו של עו"ד דבוש אל ב"כ המבקשים מיום 11.11.07. עוד נטען, כי המשיב גילה חוסר היענות לפניות ב"כ המבקשים תקופה ארוכה, על אף שהבקשה נסובה על קבלת מידע אודות הנכס בלבד. עוד נטען, כי הצעתו של עו"ד דבוש להיפגש עם ב"כ המבקשים הוצגה כחודשיים לאחר הגשת התובענה, ולא כנטען על ידי המשיב. ב"כ המבקשים מוסיף וטוען, כי כל הפעולות שנקט המשיב כלפי המבקשים נעשו אך ורק בעקבות הגשת התובענה ולא כגרסת המשיב. המבקשים שטרם קיבלו הכרה כיורשי המנוח לא טענו מעולם שיש לשחרר את זכויותיהם בניגוד לדין, אלא טענו שעל המשיב היה להתייחס לפניותיהם, והגשת התובענה נעשתה רק לאחר תקופה של חודשים ארוכים שהפניות לא נענו. לסיכומיו המשלימים צירף ב"כ המבקשים שורה של מסמכים לתמיכה בטענותיו.

9.         סוגיית הוצאות המשפט ושכר-טרחת עורך-דין (להלן: "הוצאות") מוסדרת בפרק ל"ד לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") וכן בהלכה הפסוקה.

מתקין התקנות העניק לבית המשפט (או לרשם) סמכות להחליט, בתום הדיון בכל הליך, "אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות המשפט לטובת בעל דין אחר אם לאו" (תקנה 511(א) לתקנות). על פי תקנות 511(ב) ו-(ג) לתקנות, משהחליט בית המשפט לחייב בעל דין בהוצאות, רשאי הוא לקבוע את סכום הוצאות לפי שיקול דעתו, וזאת בכפוף לאמור בתקנה 512, שעניינה קביעת סכום ההוצאות. בהליך שהתקיים בערכאה ראשונה, על בית המשפט ליתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע את טענותיהם טרם יקבע את סכום ההוצאות.

תקנה 512 האמורה, שכותרתה "קביעת סכום ההוצאות", קובעת כך:

 

"(א) קבע בית המשפט או הרשם את סכום ההוצאות, רשאי הוא לפסוק אותו, הן לענין שכר טרחת עורך דין והן לענין הוצאות המשפט, כל אחד מהם בנפרד בסכום כולל, ובלבד שבכפוף לאמור בתקנת משנה (ב), לא יפחת סכום שכר הטרחה מן התעריף המינימלי שנקבע לענין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), תשל"ז-1977 (להלן - התעריף המינימלי), זולת אם הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, על תשלום סכום קטן מהסכום האמור.

(ב) בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן יתחשב בית המשפט או הרשם, בין השאר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון.

(ג) פסק בית המשפט או הרשם שכר טרחת עורך דין לפי תקנת משנה (א) ייווסף לסכום שנקבע כאמור סכום השווה למס ערך מוסף ששולם עליו, זולת אם הורה בית המשפט או הרשם הוראה אחרת; לענין תקנות אלה, דינו של סכום שהוסף כאמור כדין שכר הטרחה שנפסק".

 

            הנה כי כן, על פי התקנות פסיקת ההוצאות מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט שלפניו נדון העניין. עם זאת, הכלל הוא שבדרך כלל בעל דין שזכה זכאי לקבל הוצאותיו "שלא יצא שכרו בהפסדו", ורק בנסיבות מיוחדות רשאי בית המשפט להימנע מלפסוק לו הוצאות, ועליו לנמק הדבר בפסק הדין (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 540-541; ע"א 1894/90 פלאטו-שרון נ' אסולין, פ"ד מו(4) 822, 829 (1992); ע"א 389/65 דימנדשטיין נ' ישראל לאטין אמריקן קומפני בע"מ, פ"ד יט(3) 391, 392 (1965)).      

            מקצת משיקולי בית המשפט בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן, מפורט בתקנה 512(ב) לתקנות, כדלקמן: שווי הסעד השנוי במחלוקת; שווי הסעד שנפסק בתום הדיון; והתחשבות בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון. רשימת השיקולים אינה "רשימה סגורה" (בש"א (מחוזי – י-ם) 1692/05, ת.א. 6541/04 מזרחי נ' חסיד, לא פורסם, 2.5.06 – כב' השופט מ' דרורי). ישנם גורמים נוספים המשפיעים על קביעת שכר טרחה והוצאות כגון: אופי התביעה ומידת מורכבותה; היקף העבודה שהושקעה על ידי בעלי הדין בהליך ושכר הטרחה ששולם או שבעל דין התחייב לשלמו (ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" (לא פורסם, 16.6.05)). להרחבה בעניין השיקולים לקביעת סכום ההוצאות ראו גם החלטתו המפורטת של כב' הרשם (כתוארו אז) י' מרזל, מיום 30.6.05, בבג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רישיונות יבוא – משרד התעשיה והמסחר (לא פורסם, 30.6.05); כן ראו: רע"א 6793/08 לואר בע"מ נ' משולם לוינשטיין הנדסה וקבלנות בע"מ (לא פורסם, 28.6.09) והאזכורים שם). כמו כן, רשאי בית המשפט להטיל הוצאות על בעל דין אשר האריך את הדיון שלא לצורך, על ידי טענות סרק או בכל דרך אחרת (תקנה 514 לתקנות).

            בפרשת קעדאן (בג"צ 8060/03 קעדאן נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 26.4.06)) נאלצו העותרים לפתוח בהליך של עתירה נוספת (להלן: "העתירה השניה"), לצורך ביצועו של פסק הדין שניתן לטובתם כשלוש שנים וחצי קודם לכן (בג"צ 6698/95 קעדאן נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נד(1) 258 (2000)). כשנתיים ושלושה חודשים לאחר הגשת העתירה השניה, ולמעלה מחמש שנים וחצי מאז ניתן פסק הדין לטובתם, קיימו המשיבים את פסק הדין. נוכח קבלת הסעד המבוקש, ביקשו העותרים למחוק את העתירה השניה ולחייב את המשיבים 1 ו-2 בהוצאות העתירה. בהחלטה מנומקת, יישם כב' הרשם י' מרזל את הכללים להכרעה בשאלת חיוב המשיבים בהוצאות העותרים אשר נקבעו בהחלטה המנחה בבג"צ 842/93 אל נסארסה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217 (1994), לפיהם יש לבחון שורה של נסיבות, וביניהן: האם היה צידוק בהגשת העתירה; האם לא פנה העותר בעתירה מוקדמת; האם לא היה שיהוי בהגשת העתירה; והאם עצם הגשת העתירה היא שהניעה את המשיב לחזור בו מהחלטה קודמת שלו ולהעניק את הסעד שהתבקש (ראו גם: בג"צ 1512/98 חרבוש נ' שר הפנים (לא פורסם, 23.10.01)). דומה, כי ניתן ללמוד גזירה שווה גם מכללים אלו, אשר נקבעו בעניין עתירות שהוגשו לבית המשפט הגבוה לצדק, וליישמם גם בענייננו.

10.       לאחר שנתתי דעתי לטענות ב"כ הצדדים, הן בכתבי הטענות ובנספחים שצורפו אליהם והן בסיכומיהם, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש מקום למחוק את התובענה, כהסכמת המבקשים, אך עם זאת לחייב את המשיב בהוצאות לטובת המבקשים.

11.       כעולה מעיון בתיק בית המשפט ובמסמכים שצורפו ע"י ב"כ הצדדים הסכים המשיב לשחרר את חלקיהם של 19 מהמבקשים, ועל כך הודיע לב"כ המבקשים ביום 11.11.07, היינו כשלושה שבועות לאחר הגשת התובענה, וזאת מבלי שהמבקשים התבקשו להוסיף מסמכים כלשהם. לפיכך, דומה כי רק הגשת התובענה הניעה את המשיב לשחרר את חלקם של המבקשים, דבר שלא נעשה קודם להגשת התובענה, ומן הראוי היה שייעשה משהשלימו המבקשים הצגת כל המסמכים כדרישת המשיב. עוד עולה, כי לגבי מבקשים אחרים נענה המשיב ליתן המידע לב"כ המבקשים רק לאחר הגשת התובענה.

12.       אכן, צודק ב"כ המבקשים בטענתו כי אלמלא הגשת התובענה לא היה המשיב מזדרז ומשחרר את החלקים למבקשים שכבר המציאו את המסמכים שהיה עליהם להמציא, וכן היה מתעכב חודשים נוספים בדבר מסירת המידע המבוקש לגבי המבקשים, וזאת לאחר שהמבקשים המתינו חודשים רבים למסירת המידע.

על גוף מינהלי, הפועל על פי חוק, כדוגמת המשיב, לפעול בזמן סביר על מנת להשיב לפונים אליו ואף אם אין בידו תשובה סופית לבקשת הפונה, מכל מקום עליו להודיע לפונה על מהלכים שבהם הוא נוקט על מנת להביא את מלוא המידע לידיעת הפונה. דומה, כי כך לא נעשה במקרה דנן כאשר ב"כ המבקשים נאלצו להמתין חודשים רבים עד לקבלת מענה מאת המשיב, וכאמור מרב המידע שהתבקש ניתן אך לאחר הגשת התובענה. לא הייתה ציפייה מצד ב"כ המבקשים ואף לא נטען כי היה על המשיב לפעול בניגוד להוראות חוק האפוטרופוס הכללי, התשל"ח- 1978 ותקנותיו. על המשיב היה לפעול בפרק זמן סביר בגדר היענות לבקשות ב"כ המבקשים עוד בטרם פניית המבקשים לבית המשפט. הגשת התובענה הצריכה צילומם והגשתם של מסמכים רבים, בנוסף התקיימו שתי ישיבות קדם משפט והצדדים הגישו סיכומי טענות לעניין ההוצאות.

13.       ב"כ המבקשים לא ציין בסיכומיו מה הוא שכר הטרחה שבו חייב את לקוחותיו ואשר מבוקש מבית המשפט לפסוק, ועל כן סכום ההוצאות ייפסק על פי הערכת בית המשפט. בקשר לכך ישקול בית המשפט את מספרם של המבקשים, הערכת העבודה שנזקקה לצילום המסמכים והגשתם לבית המשפט, התייצבות לשני קדמי משפט, הגשת בקשות ותגובות לדחיית דיונים מקדמיים, בין אם הדבר נעשה ביוזמת המבקשים או ביוזמת המשיב, היענות המשיב לשחרור חלקם של 19 מבין המבקשים אך ורק בעקבות הגשת התובענה ובסמוך להגשתה, וכן מסירת המידע בעקבות הגשת התובענה (ראה והשווה גם פסק דיני בת.א. 5263/03 שיכון עובדים בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם, 22.6.06) והאסמכתאות שם).

14.       אציין, כי בקביעת סכום ההוצאות לטובת המבקשים אין משום מיצוי מלוא החיוב בשכ"ט עו"ד ויש בכך משום לעודד את המשיב להגיע להסדרים, או למלא אחר הסעד המבוקש עוד בטרם פנייה לבית המשפט (השווה: ת.א. (מחוזי- י-ם) 6276/04 מינהל מקרקעי ישראל נ' אזורים בנין (1965) בע"מ (לא פורסם, 16.5.06); ת.א. (מחוזי – י-ם) 6146/04 מינהל מקרקעי ישראל נ' ד.ס.ו.ר חברה לבנין ולהשקעות בע"מ, לא פורסם, 22.5.06, החלטת עמיתי כב' השופט מ' דרורי).

15.       על יסוד האמור לעיל, התובענה נמחקת והמשיב ישא בהוצאות המבקשים, לרבות שכ"ט עו"ד, בסך כולל של 30,000 ¤ בצירוף מע"מ כחוק.

16.       המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

 

ניתן היום כ"ג בשבט, תש"ע (7 בפברואר 2010) בהעדר הצדדים.

 

 

אהרן פרקש, שופט


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/525EC989B5747CC7422576C30051E4DA/$FILE/0695CD92F3667DC4422576B60026F21F.html
תאריך: 
07/02/10
Case ID: 
6341_7
Case type: 
הפ
סיווגים
שופטים : אהרן פרקש
אהרן פרקש
עורכי דין : אסף אבני
אסף אבני
Powered by Drupal, an open source content management system