טלקורפ קומיוניקיישן נ' Mobileye N.V


בתי המשפט

 

ת"א 9124/07

בבית המשפט המחוזי בירושלים

09/02/2010

 

כב' השופט יצחק ענבר

לפני:

 

 












 

טלקורפ קומיוניקיישן בע"מ

ע"י עו"ד רם ז'אן

בעניין:

התובעת

הנתבעת שכנגד

 

 

 


 

 - נ  ג  ד -

 

 


 

Mobileye N.V. (חברה מאוגדת בהולנד)

על-ידי עו"ד מרדכי בייץ

 

הנתבעת

התובעת שכנגד

 

 

 

 

 - נ  ג  ד -


 


 


 

ליאור חריש, עו"ד

על-ידי עוה"ד עופר מוטולה, אורן מאור


 

הנתבע שכנגד

 


 


 


 

פסק-דין

 

1.         מחלוקת בדבר פרשנות הסכם שנכרת בין הצדדים, שלפיו התחייבה התובעת, בין היתר, להציג (to introduce) את הנתבעת לבכיריה של חברת Magna International Inc. (להלן – מגנה) ולסייע לנתבעת ליצור עם מגנה קשר עסקי.  

 

            רקע כללי

 

2.         הנתבעת ומגנה פועלות בתחום תעשיית הרכב. בעגה של תעשיית הרכב, יצרני הרכב הסופיים המשווקים את כלי הרכב ללקוחות מכונים OEM (Original Equipment (Manufacturer. במדרג שמתחת ליצרני הרכב הסופיים נמצאים ספקים ראשיים המכונים TIER1, המספקים ליצרנים הסופיים חלקים ומכלולים שמהם מורכב הרכב, כגון: שלדות, מנועים, או רכיבים לעיצוב פנים. במדרג שמתחת לספקי TIER1 נמצאים הספקים המשניים המכוניםTIER2 , אשר החלקים המיוצרים על ידיהם משתלבים במערכות המסופקות ליצרני הרכב על-ידי הספקים הראשיים. מגנה היא ספק ראשי TIER1, מהגדולים בעולם והיא מספקת חלקים ושירותים ליצרני רכב רבים. מגנה מעסיקה עשרות אלפי עובדים ויש לה עשרות סניפים ומרכזי פיתוח הפרוסים בלמעלה מעשרים מדינות שונות ברחבי העולם (סעיף 9 לתצהירו של עו"ד חריש). הנתבעת פועלת בעיקר כספק משנה TIER2. המוצר העיקרי של הנתבעת הוא מערכת המיועדת להתקנה במראת המכונית, הכוללת מצלמה ושבב, המספקים התרעות על סטייה עתידית מהנתיב ומזהים סכנת התנגשות ברכבים אחרים הנעים על הכביש.

 

3.         התובעת היא חברה העוסקת ביזמות עסקית, אשר אחד מבעליה הוא מר מיכה חריש, שכיהן בעבר כשר המסחר והתעשייה בממשלת ישראל (להלן – מר חריש). בנו של מר חריש, עו"ד ליאור חריש (לעיל ולהלן – עו"ד חריש), שימש בזמנים הרלבנטיים לתביעה כעורך הדין של התובעת והיה מעורב בניהולה.

        

4.      לתובעת, באמצעות מר חריש, היכרות קרובה עם בכירים במגנה, ובראשם מייסד מגנה ובעליה מר פרנק שטרונך. ה"ה חריש העידו, כי הנתבעת הייתה מעוניינת מאד בקשר עסקי עם מגנה, מכל סוג אפשרי שהוא, כיעד אסטרטגי, כך ציין בפניהם מנכ"ל הנתבעת מר זיו אבירם (להלן – אבירם). ניסיונות קודמים של הנתבעת להתקשר עם מגנה בכוחות עצמה לא הבשילו לכדי קשר עסקי. מטעמים אלו נזקקה הנתבעת לקשריה של התובעת עם מגנה וליכולתה לפתוח את דלתותיה של מגנה בפניה. במהלך החודשים יולי ואוגוסט 2003 ניהלו, אפוא, הצדדים משא ומתן לכריתת הסכם, שעל פיו תיצור התובעת קשר עסקי בין הנתבעת ובין מגנה בתמורה לעמלות שישולמו לתובעת. התובעת יוצגה במשא ומתן על-ידי עו"ד חריש ואילו הנתבעת יוצגה על-ידי אבירם. בין הצדדים הוחלפו מספר טיוטות (נספחים ו'-ח' לתצהיר עו"ד חריש). בסופו של דבר נחתם ביום 10/9/03 ההסכם נשוא התביעה (להלן – ההסכם), אשר להלן יוצגו הוראותיו העיקריות.

 

         ההסכם

 

5.         הנתבעת מכונה בהסכם: "החברה" (the "Company"), ואילו התובעת מכונה בו: "היועץ" (the "Consultant"). המבוא מתאר את הרקע להתקשרות ואת מטרותיה בזו הלשון:

 

WHEREAS      the "Company" is a leading provider of automated driver assistance technologies to the automotive industry:

WHEREAS      the "Consultant" has the capability to introduce the "Company" to Magna international inc. ("Magna") who may conclude business transactions with the "Company", and / or may invest in the "Company";

WHEREAS       the Company had a previous contact with Magna which did not result in any agreement, and the Company wishes to use the Consultant's services to be introduced to the top management of Magna (VP's and above);

WHEREAS      the parties are desirous of cooperating in the manner and subject to the terms and conditions, as hereinafter set forth;

 

6.         סעיפים 1-2 להסכם מגדירים את התחייבויותיה של התובעת:

 

1.             The "Consultant" hereby undertakes to introduce the "Company" to Magna for the purpose of achieving a business relationship between the "Company" and Magna, in one of the following forms:

 

1.1       Sale, marketing, licensing, franchising or service agreements, etc.

 

1.2       Investment agreements (capital raise).

 

1.3       M&A and similar agreements (including strategic alliance, and partnerships).

 

1.4       R&D agreements (For the purpose of this agreement, R&D agreement shall be regarded as  pre production activities like NRE, SOW (Statement of Work), sale of demo and prototype systems.

 

2.         The "Consultant" undertakes to coordinate and arrange for meetings between the "Company" and the top management of Magna (VP's and above) and assist and advise the "Company" in the negotiations with Magna, for the purpose of achieving an agreement between the "Company" & Magna.

 

 

7.         סעיף 3 להסכם קובע, כי בתמורה לשירותיו יהיה היועץ זכאי לתמורה המתוארת בנספח A.

 

8.         סעיף 6 להסכם מטיל על הנתבעת חובות עדכון ודווח אודות מגעיה עם מגנה, וזו לשונו:

 

6.             The "Company" shall update the "Consultant" regarding any developments in the negotiations with Magna and shall also inform the "Consultant" of any agreement, written, oral or other, made and entered between the "Company" and Magna, no later than 14 days after such an agreement is made.

 

 

9.         סעיף 11 להסכם מסדיר את זכותה של הנתבעת להביא את ההסכם לסיומו וזו לשונו:

 

11.           It is agreed that the Company shall have the right to terminate the agreement in case no negotiation was made between the Company and Magna for achieving one or more of the purposes of this agreement as described in article 1 above, within a straight period of one year since the execution of the agreement or since last contact was made between Magna and the Company. For the purpose of this article "Negotiation" shall include any meaningful contact which is regarded as a progress towards achieving one or more of the purposes described in article 1) It is made clear that termination of this agreement shall not release the "Company" from its undertakings incurred under the terms of this agreement prior to the termination.

 

10.       להלן נוסחו של נספח A העוסק בתמורה:

 

Appendix A – Consideration

 

1.         In case the introduction of Magna to the "Company" shall result in a business transaction between the "Company" and Magna as described in article 1.1 to the agreement the "Company" shall pay the "Consultant" fees of 1% out of any income derived by the "Company" from each transaction with Magna, within a period of two years commencing upon the date the first payment was derived by the Company in accordance with an agreement with Magna.

 

 

2.             In case the introduction of Magna to the "Company" shall result in an investment by Magna in the Company than the "Consultant" shall be entitled to fees out of the total value of each investment, according to the following accumulative rates: 

 

 

Value of transaction

Commission as % of value

First Million $

5%

1-2 Million $

4%

2-3 Million $

3%

3-4 Million $

2%

Over 4 Million $

1%

 

3.         In case the introduction of Magna to the "Company" shall result in an M&A agreement between Magna in the "Company", the "Company" shall pay the "Consultant" fees out of the total value of the transaction, according the following accumulative rates:

 

Value of transaction

Commission as % of value

First half Billion $

0.2%

Second half Billion $

0.4%

Third half Billion $

0.6%

Fourth half Billion $

0.8%

Over 2 Billion

1%

 .

4. It is agreed that no commission shall be paid for an R&D agreement between Magna and the "Company" which total value is less than 150,000 US$. If such agreement shall be of a value higher than 150,000 US$ then provision 1 of this appendix shall apply.

 

..........

 

11.       הוראה נוספת הרלבנטית לענייננו נמצאת בסעיף 8 לנספח:

 

8.         At the end of each year the "Company" shall submit to the "Consultant", with Magna an annual statement of account, showing the total amount derived by the "Company" and/or invested in the "Company", in the past year, according to agreements with Magna

 

ביצוע ההסכם על-ידי התובעת

 

12.       סמוך לכריתת ההסכם החלה התובעת לשקוד על תיאום פגישה בין מגנה לנתבעת (ראו את אסופת הדואר האלקטרוני שצורפה לתצהיר מר חריש כנספח י'). בעקבות פעולותיה של התובעת נערכה ביום 1/10/03 פגישה במשרדי מגנה באוסטריה בהשתתפותם של ה"ה חריש, של אבירם ושל פרופ' שעשוע מטעם הנתבעת ושל בכירים במגנה (לפרטיהם של הבכירים, ראו את סעיף 44 לתצהיר מר חריש). בהמשך אף הוזמנו נציגיהן של התובעת והנתבעת לארוחת ערב עם סגן נשיא מגנה, שהוא מכרו משכבר הימים של מר חריש. פגישות אלו הוכתרו כהצלחה ובעקבותיהן הוחלט על המשך הקשר בין מגנה והנתבעת (נספח יא' לתצהיר מר חריש). בתאריכים 5/11/03 ו-4/12/03 נערכו בארה"ב ובגרמניה שתי פגישות המשך בין נציגי הנתבעת לבין נציגי מגנה, אשר אף הן תואמו על-ידי התובעת (נספח יב', שם). בעקבות פגישות אלו התהדק הקשר בין הנתבעת ומגנה (נספח יג', שם). מר חריש הוסיף לשוחח מעת לעת עם מגנה על הנתבעת (נספח יד', שם).

 

13.       אין מחלוקת, כי בעקבות הצגתה של הנתבעת למגנה על-ידי התובעת נחתם בתחילת 2004 או בסמוך ההסכם העסקי הראשון בין הנתבעת לבין מגנה. כדברי הנתבעת: "מרשתנו אינה חולקת על כך כי ההיכרות של חברת הייעוץ הובילה להתקשרות חוזית הנכללת בסוג ההסכמים המפורטים בסעיף 1.1 להסכם ובגין כך מגיע לחברת הייעוץ תשלום עמלה כמפורט בסעיף 1 לנספח להסכם" (מכתבו מיום 26/12/06 של בא-כוח הנתבעת, נספח טו' לתצהיר מר חריש). ביום 5/2/04 התקבל אצל הנתבעת התקבול הראשון ששילמה מגנה על-פי החוזה הראשון שנערך בינה לבין הנתבעת. למועד זה ולמשמעותו אחזור בהרחבה בהמשך. לימים נערכו בין הנתבעת לבין מגנה התקשרויות נוספות: כך, למשל, בשנת 2005 נכרת הסכם בין מגנה והנתבעת לבין ג'נרל מוטורס לייצור משותף של מערכת התראה על סטייה מנתיב (נספח יח', שם).  זאת ועוד: ביום 13/6/06 נמסר לתובעת על-ידי הנתבעת, כי בינה לבין מגנה נחתם הסכם שיתוף פעולה "בעל חשיבות רבה"(נספח יט', שם), אשר צפוי לו המשך (נספח כא', שם). בה בעת, בחודש מרץ 2006 נפגש מר חריש בוינה עם נציגי מגנה והעלה לפניהם את רעיון המיזוג עם הנתבעת בהתאם לסיכום מוקדם שלו עם אבירם (נספח כ', שם). מר חריש ניהל עם נציגי מגנה מגעים נוספים בנושא זה, אך בשלב מסוים העבירה הנתבעת את ריכוז הטיפול באפשרות המיזוג לחברת "מורגן סטנלי", הגם שאבירם המשיך להסתייע בתובעת ואף קישר בינה לבין מורגן סטנלי לצורך תאום אסטרטגיה. בד בבד המשיכה התובעת, לבקשת הנתבעת, לנסות ולגייס משקיעים פוטנציאליים (ראו פירוט בסעיף 60 לתצהיר מר חריש).

 

הרחבת ההסכם

 

14.       ביום 25/1/04 כרתו הצדדים תוספת להסכם, אשר על-פיה הורחב ההסכם והוחל על הצגת הנתבעת לגורמים נוספים (העתק התוספת צורף כנספח טז' לתצהיר מר חריש). בעקבות חתימת התוספת הציגה התובעת את הנתבעת לפני גורמים עסקיים שונים שצוינו בתוספת וביניהם: צ'מפיון מוטורס, בנק לאומי, משרד הביטחון ואגד (סעיפים 52-54 לתצהיר מר חריש ונספח יז'). 

 

            הרקע לחילוקי הדעות

 

15.       בעקבות קבלת הודעתה של הנתבעת מתאריך 13/6/06 אודות כריתת הסכם שותפות עם מגנה פנתה התובעת לנתבעת, בירכה אותה, וביקשה לדעת אם משמעות הדברים היא שהתובעת זכאית להתחיל לקבל הכנסות כתוצאה מעסקה זו. לכך השיב אבירם, כי ההתקשרות "מביאה את התובעת קרוב יותר לקבלת סכומי כסף, אך יש לקרוא את ההסכם על מנת לדעת מתי לעורר את התשלום" )"when to trigger it") (נספח כא' לתצהיר עו"ד חריש). כאמור לעיל, במהלך החודשים הבאים ניסתה התובעת לעניין את מגנה במיזוג עם הנתבעת. בראשית חודש דצמבר 2006 שבה התובעת וביקשה לדעת האם נתקבלו כספים בידי הנתבעת מאת מגנה. בתגובה נמסר לה, כי לפי חישובי הנתבעת ובהתאם להסכם, מגיע לתובעת סך של כ-3,000 דולר-ארה"ב בלבד. הנתבעת הוסיפה והסבירה, כי מדובר בעמלות המגיעות לתובעת בגין עסקאות עם מגנה הבאות בגדריו של סעיף 1.1 להסכם, וכי זכאותה של התובעת לעמלה מוגבלת, לשיטת הנתבעת, למשך תקופה של שנתיים המתחילה ביום 5/2/04 – שהוא המועד שבו התקבל אצל הנתבעת התקבול הראשון ממגנה על-פי ההסכם הראשון שנערך עמה (וראו את התכתובת נספח לז'-לט' לתצהיר עו"ד חריש). כפועל יוצא מעמדתה הפרשנית להסכם סירבה הנתבעת למסור לתובעת פרטים על עסקאות שנערכו בינה לבין מגנה לאחר 5/2/06, היינו, לאחר חלוף שנתיים ממועד קבלתו של התקבול הראשון על-פי ההסכם הראשון.

 

יתרה מזו: במכתב מיום 22/12/06 (נספח לא' לתצהיר עו"ד חריש) הוסיפה הנתבעת וטענה, באמצעות בא-כוחה, כי תכליתה של ההתקשרות עם התובעת הייתה "ממוקדת", לאמור: "השגת התקשרות עסקית בין מרשתנו ובין...מגנה באחד מסוגי העסקאות המפורטים בסעיף 1 להסכם". לפיכך, "משעה ששירותיה של חברת הייעוץ הביאו להתקשרות עסקית בסוג ההסכמים המפורטים בסעיף 1.1 להסכם, הרי משבוצע ההסכם, ועם תשלום העמלה לחברת הייעוץ, המגיע לה בגין הסכמים אלו, ההסכם בא אל סיומו. אם בעתיד תקשרנה עסקאות בין הצדדים, הרי שהדבר לא יהיה קשור עניינית לאותה פעולת היכרות ולתוצאתה שהיא עסקה, אלא ליחסים מתמשכים הנוצרים ומתנהלים בין גורמים שהכירו בעבר ויתכן שבעתיד יבקשו לבצע עסקאות נוספות..." (נספח לא' הנ"ל, סעיפים 1-2, 16-18). במילים אחרות עמדתה של הנתבעת היא כי עם חלוף שנתיים מקבלתו אצל הנתבעת של התקבול הראשון ששילמה מגנה בהתאם לחוזה הראשון שלה עם מגנה מיצה ההסכם את עצמו והגיע לסיומו. 

 

16.       התובעת מיאנה להשלים עם תשובת הנתבעת, על שני חלקיה, והגישה נגדה את התביעה דנן. בד בבד להגשת כתב הגנה הגישה הנתבעת תביעה שכנגד, הן נגד התובעת והן נגד עו"ד חריש. להלן יפורטו עמדותיהם של הצדדים.

            עמדת התובעת

           

17.       תמצית עמדתה של התובעת, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב התביעה, היא כדלקמן:

 

א.         על-פי לשונו של ההסכם, תכליתו והאופן שבו התנהלו הצדדים בפועל, כונן ההסכם מעין שותפות בין הצדדים והוא מעניק לתובעת – מכוחה של פתיחת דלתותיה של מגנה בפני הנתבעת – זכות מעין קניינית ובלתי הדירה לקבלת פירות בגין כל עסקה שתיערך בין הנתבעת לבין מגנה בגדריו של סעיף 1.1 להסכם, וזאת בהתאם למדרג השכר הנקוב בנספח A להסכם וללא הגבלת זמן, זולת מגבלת השנתיים שיש לחשבה לגבי כל הסכם בנפרד החל מהתשלום הראשון שהתקבל על פיו.

 

ב.         התקשרות בהסכם מסוים כלשהו אינה מסיימת את ההסכם, אלא מניבה תמורה לתובעת בגין אותו הסכם, על פי המדרג שנקבע בנספח A להסכם, וההסכם ממשיך לחול על כל הסכם שיכרת בין מגנה והנתבעת בהמשך ללא הגבלת זמן.

 

ג.          כל האמור לעיל חל גם על התוספת להסכם.

 

18.       הסעדים המבוקשים על-ידי התובעת הם כדלקמן:

 

א.         הצהרה, שלפיה ההסכם והתוספת שנערכה לו הם בתוקף, כי הנתבעת אינה זכאית לבטלם, וכי זכויותיה של התובעת על-פיהם הן כמפורט לעיל.

 

ב.         אשר להסכם שיתוף הפעולה שנכרת בין הנתבעת לבין מגנה ביום 12/6/06 מתבקשת הצהרה, כי הוא נופל לגדריו של סעיף 1.3 להסכם, היינו, "ברית אסטרטגית ושותפות", ומזכה את התובעת בשכר, כמפורט בסעיף 3 לנספח התמורה, בגין כל ההכנסות שיצמחו ממנו ללא הגבלה כלשהי בזמן. לחלופין, אם יקבע כי הסכם זה נופל לגדר סעיף 1.1, מבוקש להצהיר כי התובעת זכאית ל-1% לתקופה של שנתיים החל מהתשלום הראשון בגין הסכם זה. 

 

ג.          כמו-כן עותרת התובעת להורות לנתבעת ליתן לתובעת חשבונות מאומתים בתצהיר ערוך כדין ומאושרים על-ידי רואה חשבון אודות כל ההכנסות וההטבות, מכל מין וסוג שהן, שצמחו או שאמורות לצמוח לנתבעת כתוצאה מקשריה עם מגנה או עם כל גורם אחר המנוי בתוספת להסכם; ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את המגיע לה על-פי החשבונות וההסכם.

 

עמדת הנתבעת

 

19.       תמצית עמדת הנתבעת, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב הגנתה, היא כדלקמן:

 

            א.         על-פי לשונו של ההסכם ותכליתו, זכאותה של התובעת לעמלה בגין הסכמים שנערכו לפי סעיף 1.1 להסכם מוגבלת למשך תקופה של שנתיים, המתחילה מהמועד שבו התקבל אצל הנתבעת התשלום הראשון בהתאם להסכם הראשון שנערך עם מגנה. לפיכך, כל תקבול שהתקבל לאחר תום תקופה זו אינו מזכה את התובעת בעמלה.

 

            ב.         ההסכם בין הצדדים הוא הסכם ממוקד לקבלת שירותי תיווך לצורך השגת התקשרות עסקית באחד מסוגי העסקאות המפורטים בסעיף 1 להסכם, שבא אל סיומו עם השגת התקשרות עסקית כאמור (סעיפים 52 ב' ו-72-74 לכתב ההגנה).

 

            ג.          אם תתקבל פרשנותה של התובעת להסכם, הרי שהנתבעת זכאית לבטל את ההסכם, שכן התקשרה בו עקב הטעיה או טעות שהייתה ידועה לתובעת, ויש להניח כי לולא הטעות לא הייתה הנתבעת מתקשרת עם התובעת; אם התובעת לא ידעה על הטעות, הרי על בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לתקן או להורות על ביטול ההסכם.

 

            ד.         בכל מקרה זכאית הנתבעת לבטל את ההסכם שכן מדובר בחוזה יחס (Relation Contract), אשר כל צד זכאי לבטלו בתנאי שייתן הודעה על כך לצד השני זמן סביר מראש ושהביטול יעשה בתום לב.

 

20.       בד בבד עם הגשת כתב הגנתה הגישה הנתבעת נגד התובעת ונגד עו"ד חריש תביעה שכנגד, אשר בגדריה עתרה להצהרה בדבר נכונות פרשנותה שלה להסכם, וכן לחיובם של הנתבעים שכנגד בפיצויים של 2,500,001 ש"ח מכוח עילות של רשלנות, מצגי שווא, עשיית עושר ולא במשפט והפרת הסכם.

 

            דיון והכרעה

                       

תיחום הדיון

 

21.       המחלוקת סובבת על שתי שאלות עיקריות: השאלה הראשונה עוסקת בהיקף זכאותה של התובעת לעמלה בגין עסקאות שבין הנתבעת לבין מגנה הנופלות לגדריו של סעיף 1.1 להסכם. המחלוקת בנקודה זו מתמקדת בפרשנותו של סעיף 1 של נספח A להסכם: האם הוראה זו מעניקה לתובעת, מכוחה של ההיכרות שערכה לנתבעת עם מגנה, זכות לעמלה מכל עסקה ועסקה שתיערך בין שתי החברות בעתיד, ללא הגבלת זמן, זולת הגבלתה של תקופת הזכאות למשך שנתיים מיום קבלתו של התקבול הראשון במסגרת כל חוזה וחוזה בנפרד; או שמא צודקת הנתבעת באומרה, כי זכאותה של התובעת לעמלה מוגבלת לתקבולים שהתקבלו במשך שנתיים שתחילתן ביום קבלתו אצל הנתבעת של התקבול הראשון נשוא החוזה הראשון שנערך בינה לבין מגנה.

 

22.       השאלה העיקרית השנייה שהצדדים חלוקים בה היא תקופת ההסכם וזכותה של הנתבעת לבטלו. שאלה זו מורכבת ממספר שאלות משנה: האחת, האם מדובר בהסכם "ממוקד" שהגיע לסיומו עם השגת ההתקשרות העסקית הראשונה שנערכה בין הנתבעת לבין מגנה באחד מסוגי העסקאות המתוארים בסעיף 1 להסכם; השנייה, האם הנתבעת זכאית לבטל את ההסכם מחמת פגם בכריתתו; השלישית, האם לפנינו הסכם "יחס", אשר הנתבעת זכאית לבטלו בהודעה סבירה מראש.

 

23.       אפנה ואבחן שאלות אלו. בפתח הדברים אתחקה אחר לשונו של ההסכם. ככל שבלשון ההסכם לא תמצא תשובה ברורה לאיזו מהשאלות הצריכות הכרעה, יבחנו בהמשך תכליותיו הסובייקטיבית והאובייקטיבית (להכרעה בשאלות של פרשנות חוזה על-פי מתווה דיון דומה, ראו: ע"א 9609/01 מול הים  (1978) בע"מ נ' עו"ד שגב, פסקאות 4-6 לחוות דעתו של כב' הנשיא ברק).    

 

לשונו של ההסכם

 

24.       בפתח הדברים ראוי להטעים כי על אף שסעיף 2 להסכם מגדיר את תכלית הצגתה את הנתבעת למגנה ככריתת "חוזה" אחד ויחיד: for the purpose of achieving an agreement, הרי ממכלול הוראות ההסכם עולה כי התכלית הייתה לגרום ליצירתם של קשרים עסקיים העשויים להתבטא בחוזים רבים. מסקנה זו מתחוורת בבירור מסעיפיו הקטנים של סעיף 1 להסכם הנוקטים כולם במונח "חוזים" – agreements  – בלשון רבים. כך הדבר גם בסעיפים 6 ו-8 להסכם, המסדירים את חובתה של הנתבעת לדווח לתובעת על agreements שערכה עם מגנה. גם בהצהרות הצדדים במבוא להסכם נאמר כי הצגת הנתבעת למגנה עשויה להניב business transactions, היינו, "עסקאות" בלשון רבים. לא בכדי אישר אבירם בחקירתו, כי "ברור שראינו בעיננו סט של אפשרויות, עובדה שהגדרנו ארבעה דברים שאפשר להגיע בהתקשרות הזאת" (עמ' 190). המסקנה היא, אפוא, כי מטרת הצגתה של הנתבעת למגנה הייתה ליצור בין השתיים קשרים עסקיים האמורים להתבטא בחוזים רבים ומגוונים. בה בעת ניתן להוסיף ולקבוע, כי הצדדים להסכם לא הקפידו תמיד להבחין בין  המונחים agreement ו-agreements, וממילא שקשה לייחס לבחירתם באחד ממונחים אלו משמעות מכרעת.

 

25.       האם מדובר בהסכם "ממוקד" אשר הגיע לסיומו עם עריכתה של העסקה הראשונה שנערכה בין הנתבעת ומגנה? כפי שפורט לעיל, החוזה העסקי הראשון בין הנתבעת למגנה נכרת בתחילת 2004, והתקבול הראשון על-פיו התקבל אצל הנתבעת ביום 5/2/04. הנתבעת טענה בכתב הגנתה ובתכתובת שקדמה לו, כי  ביום 5/2/06, עם חלוף שנתיים מיום קבלתו אצל הנתבעת של אותו תקבול, מוצה ההסכם שבין הצדדים והגיע לסיומו. אקדים ואומר, כי אין ממש בטענה זו: הטענה בוססה, מן הסתם, על לשונו של סעיף 2 להסכם, המגדיר את תכלית הצגתה את הנתבעת למגנה ככריתת "חוזה" – an agreement. אלא שלעיל נוכחנו לדעת כי אין ליחס לבחירה במונח זה משמעות מכרעת. תכליתו של ההסכם הייתה להוביל לכריתתם של חוזים רבים ככל האפשר בין הנתבעת למגנה, והא ראיה, שהצדדים פעלו במרץ לקידומה של תכלית זו גם לאחר 5/2/06 (ראו פסקה 13 לעיל). ואומנם במהלך המשפט חזרה בה הנתבעת מטענתה זו, תוך שאבירם אישר בעדותו, כי מה שמוצה בחלוף שנתיים ממועד קבלת התקבול הראשון לא היה אלא זכותה של התובעת לעמלה בגין העסקאות המתוארות בסעיף 1.1 להסכם, בעוד שכל יתר חלקי ההסכם נותרו על כנם; ומה שהוביל לפקיעת תוקפם הייתה הגשת התביעה, אשר קעקעה את יחסי האמון העומדים בבסיס ההסכם (עמ' 143-144; 148). הנה כי כן,  בשלב זה של הדיון אין מחלוקת, כי כריתתו של החוזה הראשון בין הנתבעת ומגנה בגדריהם של החוזים שתוארו בסעיף 1.1 להסכם לא הביאה למיצוי ההסכם או לסיומו. לשאלה האם פקע ההסכם עם הגשת התביעה, כפי שנטען לראשונה על-ידי הנתבעת במהלך חקירתו הנגדית של אבירם בבית המשפט, אתייחס בהמשך הדברים.

 

26.       עתה אפשר לגשת לבחינת השאלה העיקרית השנויה במחלוקת, המתמקדת  בפרשנות סעיף 1 לנספח A. לנוחות הקורא אציג פעם נוספת את נוסחו של סעיף 1 (ההדגשות אינן במקור):

 

1.          In case the introduction of Magna to the "Company" shall result in a business transaction between the "Company" and Magna as described in article 1.1 to the agreement the "Company" shall pay the "Consultant" fees of 1% out of any income derived by the "Company" from each transaction with Magna, within a period of two years commencing upon the date the first payment was derived by the Company in accordance with an agreement with Magna.

 

 

 

27.       המחלוקת לגבי פרשנותה של הוראה זו מורכבת, למעשה, משתי שאלות נפרדות: האחת, האם תקופת השנתיים הנזכרת בסיפה נמדדת החל מיום קבלתו של התקבול הראשון בכל חוזה וחוזה בנפרד, או שמא מיום קבלתו של התקבול הראשון נשוא החוזה הראשון; השנייה, האם הצגתה introduction)) של הנתבעת לפני בכירי מגנה שבוצעה בשנת 2003, כשהיא לעצמה, מזכה את התובעת בעמלות מכל העסקאות שתערכנה בעתיד ללא הגבלת זמן.

 

28.       אשר לשאלה הראשונה נראה, כי הוראת סעיף 1 לנספח התמורה אינה ברורה די הצורך והיא יכולה לסבול את פרשנותם של שני הצדדים: מחד גיסא, השימוש בתיבה האחרונה שבסיפא לסעיף 1: in accordance with an agreement with Magna – תומך בעמדתה של הנתבעת. לו התכוונו הצדדים לזכות את התובעת בעמלות מכל עסקה ללא הגבלת זמן תוך שתקופת השנתיים נמדדת לגבי כל חוזה בנפרד, יכלו להשתמש, לדוגמא, בתיבה: in accordance with each agreement with Magna. מאידך גיסא, לעיל ראינו כי הצדדים לא הקפידו על האבחנה ביןagreement  ו-agreements, מה גם שהרישא לסעיף 1 קובעת כי העמלה תשולם מ-each transaction. זאת ועוד: לו התכוונו הצדדים למדוד את תקופת השנתיים פעם אחת בלבד החל מיום קבלתו של התקבול הראשון נשוא החוזה הראשון הנערך עם מגנה, יכלו להשתמש, לדוגמא, בתיבה: in accordance with the first agreement or transaction with Magna, או אף לוותר כליל על התיבה האחרונה ולהסתפק באמירה כי תקופת הזכאות מוגבלת לשנתיים מיום קבלתו של התשלום הראשון ממגנה, זאת ותו-לא.

           

29.       השאלה השנייה שהזכרנו מתעוררת נוכח לשון הרישא של סעיף 1: In case the introduction of Magna to the "Company" shall result in a business transaction between the "Company" and Magna as described in article 1.1. מהי משמעות הביטוי: shall result? האם פתיחת דלתותיה של מגנה בפני הנתבעת, אשר בוצעה על-ידי התובעת בשנת 2003, כשהיא לעצמה, תיראה כגורם שחולל את כל העסקאות שתערכנה בין שתי החברות בעתיד, ללא הגבלת זמן, וזאת אף אם הנתבעת לא תהיה מעורבת במישרין בעריכתן; או שמא זכאותה של התובעת לעמלה מוגבלת לעסקאות שהן תוצאה ישירה של פגישות שתיאמה לנתבעת עם בכירי מגנה, בעוד שעסקאות שייערכו ללא מעורבותה, לאחר שהצדדים שהספיקו להתוודע זה לזה נשאו ונתנו עליהן באופן עצמאי, לא יזכו אותה בעמלה? דומה כי לשון הכתוב, כשהיא לעצמה, יכולה לסבול את שתי האפשרויות. כך, לדוגמא, סעיף 1 להסכם, המטיל על התובעת חובת "הצגה" חד-פעמית, עשוי לתמוך בעמדתה של התובעת; אלא שסעיף 2 המטיל על התובעת חובה לתאם "פגישות" ולסייע ב"משאים ומתנים" (הכול בלשון  רבים), מושך את המטוטלת לעברה של הנתבעת. בדומה לכך, הטלתן של חובות עדכון ודיווח על הנתבעת בסעיפים 6 ו-8 להסכם מתיישבת לכאורה עם פרשנותה של התובעת, שהרי מה הטעם לחייב את הנתבעת לדווח לתובעת על מגעיה עם מגנה ועל חוזים שכרתה עמה אם אינה חייבת לשלם בגינם עמלה? אלא שמצד שני ניתן לומר תכלית הדיווח היא לאפשר לתובעת לבחון את שאלת קיומה של סיבתיות בין פעולותיה לבין כריתת העסקה וכך לגבש את עמדתה באשר לשאלת זכאותה. מכל מקום נראה, כי לחובת הדיווח יש הצדקה גם אם תקופת הזכאות לעמלה מוגבלת לשנתיים. אכן, גם בסוגיה זו יכול היה כל אחד מהצדדים לבטא בצורה ברורה יותר את עמדתו.

 

30.       משלא עלה בידינו למצוא בלשון ההסכם מענה חד-משמעי לשאלות השנויות במחלוקת יש לפנות ולבחון את "אומד דעתם של הצדדים", לאמור: את תכליתו הסובייקטיבית המשותפת של ההסכם ואת תכליותיו האובייקטיביות. נפנה ונבחן, אפוא, סוגיות אלו.

 

אומד דעתם  של  הצדדים

 

31.       בין הצדדים קיימת מחלוקת קוטבית באשר לתכלית ההסכם: ה"ה חריש טוענים, כי הנתבעת הייתה מעוניינת מאד בקשר עסקי עם מגנה, מכל סוג אפשרי שהוא, כיעד אסטרטגי, וכי הדבר צוין במפורש בפניהם על-ידי אבירם במהלך המשא ומתן. לדבריהם, במהלך המשא ומתן שניהלו עם אבירם על ההסכם, לא ידעו בדיוק איזה סוג של התקשרויות עשוי להוליד הקשר שבין הנתבעת לבין מגנה ומתי יבשילו התקשרויות אלו ויניבו פירות. עם זאת הצדדים צפו כי התקשרויות אלו עשויות להניב הכנסות של מיליוני דולרים לנתבעת, וכפועל יוצא מכך עמלות של מאות אלפי דולרים לתובעת. לכן הצדדים היו מעוניינים בהתקשרות רחבה ככל שניתן ביניהם, אשר תחבוק מגוון רחב של אפשרויות, לרבות התקשרויות ושיתוף פעולה עסקי בין הנתבעת ובין מגנה במגוון תחומים, שיתוף פעולה אסטרטגי ואף התקשרויות למיזוג ורכישה. בכל מקרה, כוונת התובעת והנתבעת בהתקשרות ביניהן הייתה ליצור התקשרות ארוכת טווח, מעין שותפות, שאיננה מוגבלת בזמן, ובכל מקרה, שפתיחת דלתותיה של מגנה לפני הנתבעת תעניק לתובעת זכות בלתי מוגבלת בזמן לשכר בגין העסקאות וההסכמים שייערכו בין הנתבעת למגנה.

 

32.       ה"ה חריש מוסיפים ומסבירים בתצהיריהם, כי התובעת והנתבעת ידעו היטב מהיכרותם את תעשיית הרכב, כי קשר ראשוני בין שתי חברות יכול להבשיל לכדי עסקאות משמעותיות בתהליך איטי של שנים, שכן גם לאחר שקשר ראשוני קורם עור וגידים, עשויות לעבור שנים רבות עד שהמוצר הסופי ישולב על-ידי יצרן רכב במכונית כלשהי וישווק לציבור. בדרך כלל, בשלב ראשון יבדוק הספק הראשי את הטכנולוגיה ויישומיה. לאחר מכן, יבדוק הספק הראשי אם הטכנולוגיה משתלבת במוצריו שלו. אחר כך עשוי להיכרת הסכם לשיתוף פעולה בין החברות לפיתוח משותף ושילוב של המוצרים. לאחר מכן ינסה לעניין יצרני רכב ברכישת המוצר. או-אז יבדוק יצרן הרכב עצמו את הטכנולוגיה, העלויות והכדאיות. רק לאחר כל אלו יגיע שלב הפיתוח וייערכו ניסויים והתאמות לקראת ייצורו של המוצר הסופי. דברים אלו נכונים ביתר שאת לגבי מגנה, אשר תהליך קבלת ההחלטות בה מסורבל ואיטי, נוכח היותה חברה גדולה בינלאומית ומבוזרת. מטעמים אלו, התכוונו התובעת והנתבעת ליצור ביניהן התקשרות ארוכת טווח, שאיננה מוגבלת בזמן, אשר בליבתה התחייבותה של התובעת לפתוח את דלתותיה של מגנה בפני הנתבעת, בתמורה לזכות בלתי מוגבלת בזמן לשכר בגין העסקאות וההסכמים שייערכו בין הנתבעת למגנה. מטעם זה, בטיוטת ההסכם הראשונה ששלח עו"ד חריש לאבירם (נספח ו') לא נכללה הגבלה כלשהי על זכותה של התובעת לעמלות. הגבלת השנתיים באה לאוויר העולם לפי בקשתו של אבירם רק בטיוטה השנייה (נספח ז'). את המשא ומתן שניהל עם אבירם בנקודה זו תיאר עו"ד חריש בזו הלשון (עמ' 102):

 

...לגבי ההסכמים מסוג 1.1...הוא אמר לי – תראה, אני לא מוכן לשלם ללא מגבלה של זמן מכל הסכם והסכם, כי אל"ף, מרווח הרווח  שלי בעסקאות מהסוג הזה הוא לא גדול, ובי"ת, אתה, מה שאתם מבקשים פה זה סכומים מטורפים. הוא אמר לי – תשמע, יכול לצאת, אתה לא מבין איזה סכומים, אני זוכר את המשפט הזה – אתה לא מבין איזה סכומים אתה רוצה פה בתור עמלות...אבל מה שבטוח היה, זה שזה היה מכל עסקה ועסקה שתיחתם, לא במהלך השנתיים האלה מהיום שיתקבל תקבול ראשון, אלא ממהלך כל עסקה ועסקה ובגלל זה גם הסכמנו...זה היה צריך להיות מטומטם מצידי וצידנו להסכים לאחוז אחד מתוך שנתיים, שאנחנו יודעים שזה בטווח ארוך. הסכמנו כי ידענו וזיו אמר לנו – יש פה עוד ועוד הסכמים, אתם, גם האחוז אחד הזה למשך שנתיים, יגיע לכם לסכומים מטורפים, אתם תצאו מרוצים, ולכן הסכמנו לדבר הזה. וזה היה המהות של העניין.

 

33.       הנתבעת, באמצעות אבירם, ניסתה, מנגד, למזער את חשיבותו של קשר עסקי שוטף עם מגנה. כך טען אבירם בתצהירו, כי עיקר פעילותה של הנתבעת מבחינה אסטרטגית של החדרת הטכנולוגיה שפותחה על ידה לשוק תעשיית הרכב, ממוקדת ביצרנים הסופיים OEM, ולא בחברות שהן TIER1, וזאת מהטעם שלולא ביקוש לטכנולוגיה מצד היצרן הסופי כמעט ואין משמעות לקשר שבין הנתבעת לבין יצרני המשנה. לדבריו, הנתבעת הצליחה ליצור קשר עם מגנה בכוחות עצמה בשנת 2002. נציגי מגנה גילו באותה עת עניין רב במוצר, אך טענו כי מדובר בשלב מוקדם מדי כדי להתקדם במשא ומתן, משום שאין להם מידע מספיק מלקוחותיהם  חברות OEM לגבי הביקוש למוצר. הקשר בין הנתבעת למגנה המשיך להתקיים ב"עצימות נמוכה", ומכאן שאין ממש בניסיונותיה של התובעת לטעון כאילו רק התערבותה של התובעת הצליחה לשקם את היחסים. מטעמים אלו, תכליתה העיקרית של ההתקשרות עם התובעת לא הייתה לסייע לנתבעת לשווק את מוצריה למגנה, כי אם לסייע לנתבעת לקדם עסקה של מיזוג ורכישה עם מגנה. לדברי אבירם, כדרכן של חברות היי-טק רבות, הנתבעת הייתה מעוניינת מאד בקידום עסקת מיזוג ורכישה, ובאותה עת ראתה עצמה בשלה לביצוע עסקה מסוג זה, ואף סברה כי קיים סיכוי סביר להוציאה אל הפועל בטווח של כשנתיים עד שלוש שנים. "הדבר אשר הניע את הנתבעת להיכנס למו"מ עם טלקורפ (ואף בהמשך להתקשר עמה בהסכם), היה מצגיו של מר מיכה חריש, לפיהם בכוחו לסייע לנתבעת בגיוס השקעות בהיקפים גדולים או בקידום עסקה של מיזוג ורכישה עם מגנה. אפשרות של קשירת עסקאות מסוגים שונים אחרים מול מגנה הייתה כמובן מבורכת ורצויה, אך לרגע לא עמדה בראש מעייניה של הנתבעת ולא היוותה שיקול מכריע, אשר הניע אותה להתקשר בהסכם עם טלקורפ. כאמור, לא אני ולא מיכה סברנו שמיכה אמור לשמש כסוכן מכירות של הנתבעת. אין זה הגיוני ששר לשעבר ישמש כסוכן מכירות" (סעיף 19 לתצהירו של אבירם).

 

34.       אבירם הוסיף והסביר כי בקשתו של עו"ד חריש לכלול בהסכם התייחסות לעמלות בגין עסקאות של מכירות, שיווק, מתן שירותים וכו' נראתה לו תמוהה, אך עם זאת הוא נעתר לה ובלבד שבהסכם תיכלל הגבלה על תקופת הזכאות של התובעת לעמלה בגין עסקאות אלו, באופן שמשכה יהיה שנתיים מהיום שבו תקבל הנתבעת ממגנה את התשלום הראשון בגין ההתקשרות העסקית הראשונה ביניהן שנכרתה בתיווך התובעת, כאשר לאחר השנתיים לא תהיה זכאית התובעת לכל עמלה נוספת. לשיטתו של אבירם, הגבלת הזמן בת השנתיים נועדה לשרת את האינטרס של הנתבעת שלא להיות כבולה בהסכמים ארוכי טווח העלולים להגביל את מרחב התמרון שלה והיא קיימת גם בהתקשרויות דומות קודמות של הנתבעת עם מתווכים ויועצים אחרים (נספחים ד', ה', ו' לתצהיר אבירם).

 

35.       לאחר ששקלתי את העדויות אני מעדיף את הסבריהם של ה"ה חריש על פני הסבריו של אבירם. מעבר להתרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים ראויים לציון השיקולים הנוספים הבאים:

 

            א.         עמדתו של אבירם, שלפיה תכליתה המרכזית של ההתקשרות הייתה קידומה של עסקת מיזוג ורכישה בין הנתבעת ומגנה, אינה עולה בקנה אחד עם פשוטו של ההסכם. הן מהמבוא להסכם והן מסעיפים 1 ו-2 שבו עולה בבירור, כי תכליתו המרכזית הייתה פתיחת דלתותיה של מגנה בפני הנתבעת במטרה  ליצור בין השתיים קשר עסקי, היכול להתבטא בצורות רבות ומגוונות המפורטות בסעיפים 1.1-1.4 להסכם. עסקת מיזוג ורכישה היא רק אחת מצורות אלו, ובהסכם לא נאמר ולו ברמז שהיא דווקא תכליתו המרכזית.

 

            ב.         טענתו דנן של אבירם בדבר תכלית ההתקשרות אף אינה מתיישבת עם הטענה הנוספת שהופיעה בכתב הגנתה של הנתבעת ובתכתובת שקדמה לו, שלפיה עריכת עסקה מסוג העסקאות המתוארות בסעיף 1.1 להסכם מביאה את ההסכם בכללותו לקיצו. אם תכלית ההתקשרות העיקרית הייתה קידומה של עסקת מיזוג ורכישה, מה ההיגיון בכך שההסכם יבוא לסיומו בחלוף שנתיים מיום עריכת עסקה יחידה של מכירת מוצר למגנה, וזאת אף אם לא תושג עד אז עסקת מיזוג ורכישה?!

 

ג.          טענתו של אבירם, כי תכליתה המרכזית של ההתקשרות הייתה קידומה של עסקת מיזוג ורכישה, בעוד שהעסקאות המתוארות בסעיף 1.1 להסכם אינן אלא תוצר לוואי טפל, לא נזכרה ולו ברמז גם במכתבו של ב"כ הנתבעת מיום 26/12/06 לעו"ד חריש (נספח ל"א לתצהיר עו"ד חריש). באותו מכתב טוענת הנתבעת, באמצעות בא-כוחה, כי מהות ההתקשרות בינה לבין התובעת "הנה התקשרות שתכליתה ממוקדת: השגת התקשרות עסקית בין מרשתנו ובין ... מגנה, באחד מסוגי ההסכמים המפורטים בסעיף 1 להסכם ..." (ההדגשה אינה במקור). לאישוש עמדתה זו הפנתה הנתבעת לסעיף 1 להסכם, שבו נאמר מפורשות כי מטרת היכרותה של הנתבעת עם מגנה הנה יצירת יחסים עסקיים בין הנתבעת ומגנה"in one of the following forms ..." . רואים אנו, כי גרסתו הנוכחית של אבירם היא גרסה כבושה. ככלל, ערכה של עדות כבושה ומשקלה הראייתי הם מועטים בשל החשד המתעורר באופן טבעי באשר לאמיתותה. זאת, כל עוד אין בפי העד הסבר משכנע ומניח את הדעת לטעמים שבעטיים כבש עדותו (ע"פ 1645/08 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 10). בפי אבירם  לא היה הסבר כזה.

 

            ד.         טענתו של אבירם כי תכליתה המרכזית של ההתקשרות הייתה לקדם עסקת מיזוג ורכישה עם מגנה אף סותרת את תשובותיו לשאלון שנשלח אליו על-ידי התובעת (תשובות 7-8 לת/1), אשר לפיהן  התכלית המרכזית הייתה "גיוס הכספים שעמד על הפרק באותה התקופה", היינו, גיוס השקעה, בעוד שרעיון המיזוג והרכישה הועלה על-ידי ה"ה חריש רק בהקשר לדיון בעמלתם ובמקרה ש"העסקה תגלוש לכדי M&A". רואים אנו, כי מדובר בגרסה שאינה עקיבה.

 

            ה.         טענתו של אבירם, כי התובעת לא נזקקה לקשריה של התובעת על-מנת ליצור קשר עסקי שוטף עם מגנה, לא עולה בקנה אחד עם הפסקה השלישית למבוא להסכם, שבה הוצהר, כי קשר קודם של הנתבעת עם מגנה לא הניב הסכם, והנתבעת מעוניינת להסתייע בתובעת על מנת שזו תציג אותה לפני בכיריה של מגנה במעמד סגן- נשיא ומעלה. 

 

ו.          על החשיבות הרבה שראתה הנתבעת בקשרים עסקיים שוטפים עם מגנה ובעריכת עסקאות מסוג אלו המתוארות בסעיף 1.1 להסכם מעיד גם מכתבו מיום 13/6/06 של אבירם לעובדיה של הנתבעת, שבו דיווח להם על חתימתו של "הסכם חשוב" עם מגנה לשיתוף פעולה, ובהמשך לכך מנה לפניהם מספר סיבות שבעטיין נודעת לעסקה זו חשיבות עליונה עבור הנתבעת: The deal is highly important ... (נספח כ' לתצהיר עו"ד חריש). אבירם דיווח על הסכם זה גם לבעלי המניות של הנתבעת (נספח כג', שם). הסבריו של אבירם בחקירתו הנגדית, כי תכליתם של מכתבים אלו לא הייתה אלא להפיח מוטיבציה בעובדים ובבעלי המניות (עמ' 166, 168), נראים נוכח התמונה הכוללת מאולצים ומעושים ואין בידי לקבלם, מה עוד שבסופו של דבר אישר אבירם כי "אז חשבנו שיש להסכם הזה פוטנציאל מאוד מאוד גדול"..."ודאי שהסכם כזה חשוב...הסכם כזה הוא מאד חשוב" ( 168-169). דומה כי הדברים מדברים בעד עצמם.

 

ז.          כפי שכבר נאמר, במהלך עדותו חזר בו אבירם מהטענות שהעלתה הנתבעת קודם לכן במכתביה לתובעת ובכתב הגנתה, שלפיהן בחלוף שנתיים מיום 5/2/04, שבו התקבל אצל הנתבעת התקבול הראשון בהתאם לעסקה הראשונה שלה עם מגנה, ההסכם עם התובעת מיצה את עצמו ובא לסיומו. היה קשה להשתחרר מן הרושם, כי ביסודה של תפנית חדה זו עמדו קשייה של הנתבעת להתמודד עם הגיונה הפנימי של טענה זו ועם הראיות שהביאה התובעת, אשר הראו כי הצדדים פעלו לקידום ההסכם גם לאחר 5/2/06. הילוכה הפתלתל של הנתבעת בנקודה זו אינו תורם אף הוא לאמינות גרסתה.

 

36.     על יסוד התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדויות ונוכח כוחם המצטבר של השיקולים שמניתי אני מאמץ את עדויותיהם של ה"ה חריש וקובע, כי הנתבעת הייתה מעוניינת בכל מאודה בכל קשר עסקי עם מגנה, לרבות עסקאות המתוארות בסעיף 1.1 להסכם. שירותיה של התובעת נשכרו על-ידי הנתבעת על מנת שתפתח לפניה את דלתותיה של מגנה באמצעות הצגתה לדרגים הבכירים ביותר של מגנה בדרגת סגן-נשיא ומעלה, וזאת לאחר שניסיונות קודמים של הנתבעת לכונן עם מגנה קשר עסקי נכשלו. פתיחת דלתותיה של מגנה והצגת הנתבעת בפני דרגה הבכירים ביותר אינה יכולה להיעשות על-ידי "סוכן מכירות". התובעת, באמצעות מר חריש, החזיקה בקשר רב ערך עם מייסדה של מגנה ובעליה מר פרנק שטרונך       וצידה מסוג זה אינה מצויה באמתחתו של סוכן מכירות. הנתבעת התקשרה, אפוא, עם התובעת נוכח יכולותיה הייחודיות לפתוח לפניה את דלתותיה של מגנה ולהעמידה על מפתנם של בכיריה, וכך לאפשר לנתבעת ליצור עם מגנה קשר עסקי, מכל סוג שהוא.

 

37.       נוכח האמור לעיל יש לדחות את טענתו של בא-כוח הנתבעת בסיכומיו, שבה ייחס לתובעת "מצגי שווא" ו"הפרת הסכם" מאחר שלא טרחה לקדם עם מגנה עסקת מיזוג ורכישה. מר חריש הסביר בעדותו, כי "הנושא שלM&A   שמופיע בהסכם, ושל השקעות, הופיע בתור נושא לתכנון לראייה לטווח ארוך... מגנה היא איננה חברת השקעות, היא לא משקיעה פיננסית. הסיכוי שמאגנה יתעניין בהשקעה במובילאיי או ב- M&A היה תלוי בזה שיווצר שיתוף פעולה בטכנולוגיה של מוביאליי עם מגנה, שהוא משמעותי גם למגנה. אנחנו את זה ביצענו תוך חודשים ספורים". להלן הסביר מר חריש כי מדובר בחברה גדולה מאד שקשה לאתר בה את הגורם שמעוניין בטכנולוגיה של הנתבעת ו"התפקיד שלי היה ליצור את הקשר ברמה הגבוהה ביותר של מאגנה, שמשם יתחילו לרדת לאפשרויות השונות וזה בדיוק מה שקרה". מר חריש הוסיף וציין כי בשנת 2006, לאחר ש"הזרעים נזרעו", אכן שוחח עם נציג מהנהלת מגנה עם מיזוג ורכישה (עמ' 22; 76). דברים דומים מסר עו"ד חריש בעדותו (עמ' 96; 98; 110). אופן התנהלותה המתואר של התובעת מהווה ביצוע מדויק של מה שהוסכם עליו ואינו מפר את ההסכם כלל ועיקר. אין כל תמה בכך שאבירם לא הציג ולו פניה אחת שלו לתובעת שבה הלין לפניה בזמן אמת על כשלון ציפיותיו.

 

38.       על רקע כל מה שנאמר עד כה אני רואה לאמץ במלואה גם את עדותו של עו"ד חריש אודות נסיבות הולדתה של תנית הגבלת תקופת העמלה והדברים שהוחלפו בינו לבין אבירם בעניין זה במהלך המשא ומתן. כזכור עו"ד חריש סיפר, כי אבירם נימק את דרישתו להגבלת התקופה בכך שסכומי העסקאות ובעקבותיהם גם סכומי העמלות יגיעו ל"סכומים מטורפים". עו"ד חריש הוסיף והסביר, כי נוכח העובדה שתהליכי החדרת מוצר חדש לשוק הרכב הם איטיים ונמשכים שנים רבות עד להבשלתם, הרי שהסכמה להגבלת העמלה לתקופה של שנתיים מיום קבלת התקבול הראשון נשוא העסקה הראשונה גובלת באבסורד, שהרי סכומי העסקאות הראשונות הם מטבעם זעומים. והנה גם אבירם אישר בחקירתו הנגדית, כי פיתוח מוצרי רכב ושיווקם היא תעשייה של "רצי מרתון" ו"אתה צריך המון סבלנות והמון זמן עד שאתה מתחיל לקבל פירות"; "...אחת הסיבות שתעשיית הרכב היא מאד שמרנית. לוקח המון זמן התהליכים האלה, המון המון שנים, עד שהם בודקים ובודקים..." (עמ' 206). אבירם הוסיף ואישר כי גם עם מגנה מדובר בתהליך "ארוך טווח. זה מאד ארוך טווח. זה, צריך אורך רוח" (עמ' 207). בהינתן ששני הצדדים היו מודעים היטב לדינמיקה עסקית זו אין קושי לקבוע, כי דברי הכיבושין שהרעיף אבירם על עו"ד חריש, כאשר ניסה לשכנעו להסכים להגבלת התקופה, שלפיהם צפויים הצדדים לקבל "סכומים מטורפים", כוונו לתקבולים האמורים לזרום לקופתה של הנתבעת בחלוף "המון המון שנים", שהרי "אתה צריך המון סבלנות והמון זמן עד שאתה מתחיל לקבל פירות" (כלשונו של אבירם בעדותו שצוטטה לעיל). ממילא שאין שחר לטענת הנתבעת כאילו הוסכם על הגבלת הזכאות לעמלה למשך שנתיים שתחילתם בתקבול הראשון נשוא העסקה הראשונה, והגרסה בכללותה נראית כהמצאה שבאה לאוויר העולם לאחר מעשה.

 

39.       המסקנה, כי זכאותה של התובעת לעמלה אינה פוקעת עם חלוף שנתיים מיום קבלתו של התקבול הראשון נשוא ההתקשרות הראשונה שנערכה בין הנתבעת לבין מגנה, מתיישבת יפה עם האופן שבו התנהגו הצדדים בפועל. על פי ההלכה הפסוקה  "התנהגותם של הצדדים לאורך תקופת החוזה היא כלי פרשני חשוב לקביעת תוכן ההתקשרות ביניהם וממנה ניתן ללמוד כיצד הבינו הצדדים את ההסכמות שהושגו ואף נפסק בהקשר זה כי צד לחוזה יתקשה לטעון כי יש לפרש הוראותיו של חוזה באופן שונה מן האופן בו נהג הוא עצמו לאורך חיי החוזה..." (ע"א 9784/05 עירית תל אביב נ' ידידיה גורן, עו"ד, בפסקה 18). והנה לעיל כבר עמדתי על כך, כי הצדדים עסקו בפעולות לקידום ההסכם במהלך חודשים ארוכים גם לאחר 5/2/06, שבו חלפו שנתיים מקבלת התקבול הראשון. זאת ועוד: בעקבות קבלת הודעתה של הנתבעת מתאריך 13/6/06 אודות כריתת הסכם שותפות עם מגנה פנתה התובעת לנתבעת ובקשה לברר את זכויותיה הכספיות בקשר לעסקה זו. תשובתו של אבירם הייתה, כי ההתקשרות "מביאה את התובעת קרוב יותר לקבלת סכומי כסף, אך יש לקרוא את ההסכם על מנת לדעת מתי לעורר את התשלום" ) (when to trigger it)נספח כא' לתצהיר עו"ד חריש). רואים אנו, כי אבירם לא חלק על עצם זכאותה של התובעת לתשלום בגין עסקאות שתבוצענה בגדריו של הסכם שותפות זה. בפי אבירם אף לא היה הסבר של ממש מדוע דיווח לתובעת על הסכם זה אם סבר שזכותה לעמלה כבר פקעה, שלא לדבר על סברתו דאז כי ההסכם בכללותו בא לסיומו. הסבריו שלפיהם דובר ב"העברה טכנית" לתובעת של מכתב שמוען לעובדי החברה רק כדי להפיח בהם מוטיבציה (עמ' 151), וכי לא זכר את פרטי ההסכם עם הנתבעת ואת המועדים שנקבעו על-פיו (עמ' 151-153), אינם אמינים בעיניי. אבירם הותיר רושם של איש עסקים מאורגן וממולח השולט בפרטים הקטנים על בוריים, וקשה להלום, כי יסוד מכתביו לתובעת היה בקשיי זיכרון או בשגגה גרידא. אופן התנהלותה של הנתבעת בזמן אמת מלמד, אפוא, שגם היא סברה שהתובעת זכאית לעמלה בגין עסקאות שנערכו לאחר 5/2/06. 

           

40.       עתה ניתן להתייחס לסוגיית ה"סיבתיות": ככל שמשתמע מטענות הנתבעת כי זכאותה של התובעת לעמלה מותנית בסיבתיות ישירה, האמורה להתבטא במעורבות אקטיבית של התובעת בכל עסקה ועסקה – אין בידי לקבלן. תפקידה של התובעת היה לפתוח לפני הנתבעת את דלתותיה של מגנה באמצעות "הצגתה" לפני בכיריה של מגנה, וכך לפתוח לפני הנתבעת חלון הזדמנויות עסקי מול מגנה, פעולה אשר הנתבעת כשלה לעשותה בכוחות עצמה. ההסכם מדגיש שוב ושוב כי על התובעת לתאם ולארגן פגישות של הנתבעת עם ההנהלה הבכירה של מגנה בדרגת סגן נשיא ומעלה. פגישות עם דרגים אלה אינן נערכות מעצם טיבען אלא בצמתים אסטרטגיים, במקום שבו נדרשת קבלת החלטה שבמדיניות, כאשר על הביצוע השוטף מופקדים לאחר מכן דרגים זוטרים. ואמנם על-פי ההסכם אין התובעת חייבת לתאם ולארגן פגישות עם דרגים זוטרים כלשהם. על-פי סעיף 2 להסכם הוסיפה התובעת והתחייבה לסייע ולייעץ לנתבעת במשאים ומתנים עם מגנה, אך התחייבות זו כפופה לרישא העוסק בתאום פגישות עם הנהלתה הבהירה של מגנה, היינו, המדובר בהתחייבות של הנתבעת לסיוע וייעוץ ברמה האסטרטגית לקראת פגישות שתערכנה עם בכירי מגנה, להבדיל מסיוע וייעוץ המכוונים לפגישות שיתקיימו לאחר מכן עם דרגים ביצועיים זוטרים, שעניינן בעסקאות שוטפות של הזמנת מוצרים. ממילא שהתובעת אינה מצופה ליטול חלק בפגישות עם דרגים זוטרים אלו. ואכן גם אבירם אישר בעדותו, כי לליווי הנתבעת על ידי התובעת נודעת חשיבות כאשר על הפרק עומדים עסקאות של מיזוג ורכישה או של השקעה, שהם תהליכים מתמשכים הכרוכים בביצוע בדיקות נאותות וב"עליות ומורדות"; אך        לליווי אין משמעות בעסקאות פשוטות כגון: מכירת מוצרים, שבהן אחרי "פתיחת הדלתות"  נעשית  העבודה על ידי הנתבעת (עמ' 162-163). המסקנה המתחייבת היא כי זכאותה של התובעת לעמלות אינה מותנית במעורבות פעילה שלה בכל עסקה ועסקה שתיערך בין הנתבעת למגנה. אין מדובר כלל ועיקר בעמלת מכירות מסוג זו המשולמת לסוכן מכירות, אלא בעמלה המהווה תמורה בעבור "פתיחת דלת", אשר הנתבעת לא הצליחה לפתוח אותה בכוחות עצמה. ממילא שיש לדחות את טענתה של הנתבעת כי יש ליישם לגבי כל עסקה ועסקה הנערכת בין הנתבעת ומגנה את מבחן ה"גורם היעיל" הנוהג לגבי מתווכים. הנתבעת לא שכרה מהתובעת שירותי תיווך, אלא שירותים של פתיחת דלת באמצעות הצגתה לבכיריה של מגנה, המבוססים על יכולותיה הייחודיות של התובעת לעשות כן. משהובילה פתיחת הדלת      (introduction) לקשר עסקי כזה או אחר בין הנתבעת למגנה – מהווה הקשר העסקי תוצאה       (result) של פתיחת הדלת, והתובעת זכאית לעמלה מכל עסקה ועסקה, אף אם לא הייתה מעורבת במישרין בעריכתה. אכן, אף מסקנתנו זו מעוגנת היטב באופן התנהגותה של הנתבעת ביוני 2006, בעת שדיווחה לתובעת על הסכם שיתוף הפעולה שערכה עם מגנה ללא תיווכה הישיר של הנתבעת והכירה בזכאותה העקרונית של התובעת לעמלה על-פיו.

 

41.       בא-כוח הנתבעת טען בסיכומיו כי ההסכם לא הגדיר מהי "עסקה", ולכן האמור בסעיף 1 לנספח התמורה בדבר תשלום אחוז אחד מ"כל עסקה" המתוארת בסעיף 1.1 להסכם אינו ניתן לביצוע. כדוגמא לקשיים העשויים להתעורר הפנה בא-כוח הנתבעת לעסקאות מכירת מוצרים שאינן נערכות במסגרת חוזה מסגרת, היינו, כל הזמנה עומדת בפני עצמה. בהינתן שמדובר בעסקאות עוקבות הנערכות אחת לחודש, האם יש להתייחס אל כולן כאל עסקה אחת, או שמא כל הזמנה מהווה עסקה נפרדת? ואם תאמר שהאפשרות האחרונה היא הנכונה, מהי משמעות הגבלת תקופת הזכאות למשך שנתיים כאמור בסיפא של סעיף 1 לנספח התמורה?

 

42.       ככל שטענות אלו נועדו לקרוא תגר על עצם זכותה של התובעת לעמלה בגין כל עסקה שנערכה לאחר פתיחת דלתותיה של מגנה בפני הנתבעת, אין בידי לקבלן. ראשית, קשיים פרשניים אפשריים מסוג זה קיימים גם לגבי תקופת הגבלת הזכאות הנטענת על-ידי הנתבעת; שנית ועיקר, הצדדים צפו כי קשר עסקי עם מגנה יכול לכלול עסקאות רבות ומגוונות וביניהן מכר, שיווק, רישוי, הענקת זיכיונות ומתן שירותים (שובו וראו את סעיף 1.1 להסכם). הדעת נותנת, כי למצער חלק מעסקאות אלו יכולות ללבוש צורה של עסקאות מתמשכות אשר תזרים התקבולים שלהן יתמשך על פני שנים רבות (כדוגמא: הסכם זיכיון לתקופה של 10 שנים). הגבלת תקופת הזכאות למשך שנתיים מיום קבלתו של התקבול הראשון ישימה ובעלת משמעות רבה לגבי עסקאות מתמשכות. בהקשר זה יצוין, כי הנתבעת לא טענה שלא מקובל לערוך בשוק תעשיית הרכב חוזים מתמשכים אשר הוראת ההגבלה נועדה כאמור לחול עליהן, וזאת למרות שהמידע בדבר אופיין של העסקאות הנערכות בתחום זה נמצא כולו בידיה. מכל מקום נראה, כי עניינן של טענות בא-כוח הנתבעת אינו אלא באופן חישובה של העמלה המגיעה לתובעת. בתור שכאלו ראוי יהיה לבחון אותן ולהכריע בהן לנוכח מחלוקת קונקרטית, אם ובמידה שתתגלע כזו, בבחינת דיה צרה לשעתה. 

 

43.       נוכחנו, אפוא, לדעת, על יסוד אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים, כי בעד פתיחת דלתות מגנה בפני הנתבעת חייבת הנתבעת לשלם לתובעת עמלה מכל עסקה שערכה או שתערוך עם מגנה גם לאחר 5/2/06, בכפוף לכך שהזכאות לעמלה בגין עסקאות המתוארות בסעיף 1.1 להסכם מוגבלת לתקופה של שנתיים מיום קבלתו של התשלום הראשון בהתאם לכל חוזה וחוזה. אלא שבאמור לעיל אין כדי למצות את הסוגייה, שכן הוראה נוספת שיש להביא בחשבון נמצאת בסעיף 11 להסכם. על-פי הוראה זו זכאית הנתבעת לבטל את ההסכם, במקרה שבין הנתבעת ומגנה לא מתקיים במשך שנה רצופה "קשר משמעותי" המקדם את תכליות ההסכם (להלן – נתק בקשר). הסיפא לסעיף 11 מבהיר, כי ביטול ההסכם עקב נתק בקשר לא ישחרר את הנתבעת מהתחייבויותיה שהתגבשו עובר לביטול. ברור, אפוא, כי ביטול ההסכם עקב נתק בקשר לא ישחרר את הנתבעת מתשלום עמלות בגין עסקאות שנערכו קודם לביטול. אך מה הדין אם לאחר ביטול ההסכם עקב נתק בקשר יחדשו הנתבעת ומגנה את הקשר ביניהן בכוחות עצמן וייערכו עסקאות חדשות? עמדתי היא, כי התובעת לא תהיה זכאית לעמלות בגין עסקאות חדשות אלו. עסקאות אלו, שנערכו לאחר ביטול ההסכם עקב נתק בקשר במשך שנה תמימה, לא תהווינה עוד "תוצאה" של פתיחת הדלת, אלא הן תוצאה של קשר חדש, שאותו יצרה הנתבעת בכוחות עצמה.

 

44.       פרשנותו דלעיל של ההסכם תואמת את תכליתו האובייקטיבית ובכלל זה את הגיונו העסקי והכלכלי ואת ציפיותיהם הלגיטימיות של מתקשרים סבירים בנעליהם של הצדדים. אסביר את דבריי:

 

            א.         ליבתו של ההסכם במאמץ מרוכז של התובעת שבוצע סמוך למועד ההתקשרות והתבטא בהצגת הנתבעת לבכירי מגנה,  כאשר התמורה עשויה להשתלם לתובעת, אם בכלל, רק בחלוף שנים רבות. אמנם התמורה יכולה להתבטא בסכומים גבוהים, אך מצד שני התובעת נטלה על עצמה את הסיכון שהמאמץ שתשקיע בפתיחת הדלתות לא יניב קשר עסקי כלשהו וכך תצא  מההסכם בלא כלום. יושם לב  כי זכותה של התובעת לעמלות אף הותלתה בזכות סירוב של הנתבעת להתקשר בהסכם זה או אחר עם מגנה, על פי שיקול דעתה הבלעדי של הנתבעת ומכל סיבה שהיא (סעיף 5 להסכם). במצב דברים זה אין רבותא בכך שההסכם מאפשר לתובעת ליהנות מעמלות מכל עסקה שהיא  במשך כל תקופת ההסכם (כפוף להגבלת התקופה לשנתיים בכל חוזה וחוזה בעסקאות המתוארות בסעיף 1.1 להסכם). מזווית ראיה זו יפים לענייננו הדברים שנאמרו על ידי כב' הנשיא ברק בע"א 9609/01 מול הים (1978) בע"מ נ' עו"ד שגב (בפסקה 9):

 

ההסכם הנדון נמנה, לטעמי, על אותם סוגי הסכמים בהם אין תחולה לחזקת ההגבלה בזמן. ההסכם אינו מתבסס על קשר הדדי מתמשך בין הצדדים. קיימת בו הפרדה בין מועד מתן השירות המקצועי מצד שגב לבין מועד תשלום שכר הטירחה. במועד ההתקשרות, היה צפוי כי רק בחלוף שנים ארוכות יתמשש הפרויקט ויצמיח רווחים, אם בכלל. ההתקשרות מבוססת על סיכוי של שגב לזכות ברווחים גדולים במשך תקופת זמן ממושכת (כל עוד קיים הפרויקט) לבין הסיכון כי הפרויקט ייכשל. מלבד הסיכונים הכלכליים, זכותו של שגב הותלתה, במידה מסוימת, גם בנכונות של בעלי המניות למשוך כספים מן החברה. על רקע זה יש לאפיין היחסים בין הצדדים כ"אינטרס בנכס של הזולת", מעין זיקת הנאה של שגב בחברה. אין מקום להפעלתו של הכלל הפרשני בדבר הגבלת זמן ואף לא קיימת דרך מעשית לקבוע מהו משך זמן סביר לקיומו של ההסכם...

                                                                                                                                         

            וראו גם ע"א (ת"א) 2446/03 תנובה מאיר עזרא יבוא ושווק בע"מ נ' לעמי 2000 (96) בע"מ, בפסקה 8.

 

            ב.         בהתחשב בדינמיקה הנהוגה בשוק הרלבנטי היה ברור לצדדים כי ייתכן שהקשר שיצרה התובעת בין הנתבעת ומגנה יבשיל באופן מדורג ובמשך שנים רבות. לכן, אין הגיון בכך שהתובעת תהיה זכאית לעמלה בגין עסקאות המתוארות בסעיף 1.1 להסכם רק במשך שנתיים מתחילת העסקה הראשונה שתיערך בין הנתבעת ומגנה, מה עוד שהעסקאות הראשונות צפויות להיות קטנות בהיקפן, שכן עסקאות בהיקף גדול צפויות להיערך רק לאחר צבירת אמון וניסיון בחלוף שנים נוספות. חלוקת סיכונים וסיכויים כגון זו שהנתבעת טוענת לה היא בלתי מאוזנת בעליל, שהרי כנגד סיכון כי לא תיערך אף עסקה לא נהנית התובעת אלא מסיכוי קלוש ודל.

            לעומת זאת, חלוקת הסיכונים והסיכויים על-פי הפרשנות דלעיל היא מאוזנת, שכן כנגד הסיכון לצאת מההסכם עם אמתחת ריקה לחלוטין, נהנית התובעת מסיכוי לזכות בהכנסות רבות במשך כל חיי ההסכם.           

 

            ג.          הפרשנות דלעיל יוצרת הרמוניה בין תמריצי הצדדים וממקדת מטרה משותפת אחת לצדדים: לתובעת יש תמריץ לפתוח את דלתותיה של מגנה בפני הנתבעת ולפעול לשימורו של הקשר העסקי בין השתיים, שהרי נתק של שנה רצופה בקשר עלול להוביל לביטול ההסכם. בה בעת יש לתובעת תמריץ למקסם את היקף ושווי ההתקשרויות בין הנתבעת ומגנה שמהן נגזרת עמלתה. במקביל, לנתבעת יש תמריץ להתקשר עם מגנה בכל עסקה שהיא על פי יעדיה העסקיים והמסחריים באותה העת שבה מוצעת לה העסקה, בבחינת כל המרבה הרי זה משובח.

            לעומת זאת,  הפרשנות שמציעה הנתבעת מובילה ליצירת תמריץ "שלילי" לנתבעת להתקשר עם מגנה בעסקה ראשונה קטנת היקף מסוג העסקאות המתוארות בסעיף 1.1, וזאת כדי להתחיל במרוץ השנתיים מוקדם ככל האפשר, ובהמשך לכך מתומרצת הנתבעת להימנע מלערוך במשך שנתיים עסקאות גדולות. אשר לתובעת, הרי זו אינה מתומרצת כלל לפעול לשימורו של הקשר.

           

            ד.         הפרשנות שלפיה התובעת זכאית לעמלה בגין עסקאות הנערכות בכל תקופת חיי ההסכם אינה הופכת את התובעת ל"שותפה" של הנתבעת, שהרי התובעת זכאית לעמלה אך ורק בגין עסקאות בין הנתבעת למגנה, המהוות חלק קטן מפעילותה של הנתבעת (והשוו לפס"ד תנובה הנ"ל, שם). זאת ועוד: הזכות לעמלה מוגבלת למשך השנתיים הראשונות של תזרים המזומנים של כל חוזה. במקרה של נתק בקשר בין הנתבעת למגנה הנמשך שנה רצופה אף זכאית הנתבעת לבטל את ההסכם, ובמקרה של חידוש הקשר לאחר מכן לא תהיה התובעת זכאית עוד לעמלות. אכן, מבחינות אלו זכויותיה של התובעת אף רופפות מזכויות התובעים בפרשות תנובה ומול הים הנ"ל.

            ה.         כבר נאמר לעיל, כי לא ניתן ללמוד לענייננו מדוגמאות ההסכמים שערכה הנתבעת בעבר עם סוכני מכירות ועם מתווכים למיניהם, שכן ההסכם שלפנינו אינו הסכם תיווך, אלא הסכם לפתיחת דלתותיו של יעד אסטרטגי קונקרטי באמצעות הצגתה של הנתבעת בפני בכיריו (בדרגת סגן-נשיא ומעלה). מאזן הסיכויים, הסיכונים והתמריצים ההדדיים של הסכם כזה שונה בתכלית מזה של הסכם תיווך.

 

45.       כאמור לעיל, במהלך עדותו חזר בו אבירם מטענת הנתבעת בכתב ההגנה, שלפיה ההסכם בכללותו הגיע לקיצו בחלוף שנתיים מיום קבלתו של התקבול הראשון בהתאם להסכם הראשון שנערך על-פי סעיף 1.1 להסכם, אך עם זאת הוסיף וטען כי ההסכם פקע עם הגשת כתב התביעה על-ידי התובעת, צעד שלדברי אבירם הוביל לאבדן האמון בין הצדדים. אין לקבל טענה זו, וזאת הן מהטעם שהיא חורגת מכתב ההגנה והן מהטעם שהגשת התביעה הייתה נכונה וצודקת (השוו לאמור בפסקה 51 בפס"ד אנגלו סכסון הנ"ל).

 

46.       המסקנות שאליהן הגענו לעיל באשר לפרשנותו של ההסכם נגזרו, בין היתר, מאומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים ומכאן, שאין יסוד לטענת הנתבעת כי היא זכאית לבטל את ההסכם בשל "טעות" או "הטעייה".

 

47.       האם הנתבעת זכאית לבטל את ההסכם בכל עת ובלבד שתודיע על כך לתובעת זמן סביר מראש? טענתה זו של הנתבעת מבוססת על ההלכה הפסוקה שלפיה קיימת חזקה כי חוזה אינו נערך לצמיתות, ואי הכללתה של תנייה בדבר סיום החוזה אינה שוללת אפשרות לסיום החוזה, לאחר מתן הודעה על כך זמן סביר מראש (ראו למשל: ע"א 2491/90 התאחדות סוכני נסיעות נ' פאנל חברות התעופה). אלא שהפסיקה הוסיפה והדגישה, כי מדובר בחזקה ראייתית בלבד, הניתנת לסתירה בראיות אחרות, אשר כל מטרתה היא לסייע לעמוד על כוונת הצדדים במקום שהיא אינה ברורה ולא לבוא במקומה (שם). והנה בענייננו כללו הצדדים בהסכם בסעיף 11 הסדר מפורט באשר לזכותה של הנתבעת להפסיק את ההתקשרות. על-פי הוראתו של סעיף 11 להסכם זכאית הנתבעת לבטל את ההסכם רק במקרה שבו לא יתקיים בין הנתבעת ומגנה קשר משמעותי המקדם את מטרות ההסכם במשך שנה רצופה מיום חתימת ההסכם או מיום קיומו של הקשר האחרון ביניהן. הוראה זו לא הופיעה בטיוטה הראשונה של ההסכם והיא נוספה להסכם על-פי דרישת הנתבעת לאחר שהצדדים נשאו ונתנו על כך תוך שה"ה חריש הדגישו לפני התובעת, כי היא תוכל להשתחרר מההסכם רק בנסיבות החריגות המנויות בו (ראו את תצהירו של עו"ד חריש). קבלת טענתה של הנתבעת, כי היא זכאית לבטל את ההתקשרות בכל עת ובלבד שתודיע על כך לתובעת זמן סביר מראש, מייתרת לחלוטין את סעיף 11 להסכם ומרוקנת אותו לתוכן. נראה, אפוא, כי נוכח קיומו של סעיף 11 להסכם נסתרת החזקה בדבר כוונתם של הצדדים לאפשר איש לרעהו להשתחרר מההסכם בהודעה מוקדמת שתינתן זמן סביר מראש. יפים לענייננו דברי כב' השופט דנציגר בע"א 5925/06 בלום נ' אנגלו סכסון- סוכנות לנכסים (ישראל 1992), בפסקה 43:

 

כאמור, ההסכם, אשר נוסח על ידי אנגלו סכסון (או מי מטעמה), קובע מפורשות את המקרים בהם תהא זכות ביטול לכל אחד מן הצדדים. על פי הוראות ההסכם, זכאי בלום לבטל את ההסכם מכל סיבה שהיא בשעה שאנגלו סכסון רשאית לעשות כן רק בהתקיים אחד מהמקרים המנויים ברשימת מקרים סגורה. לאחרונה הבעתי את דעתי לפיה כאשר לשון ההסכם היא מפורשת, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם [ע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט בע"מ...ואני סבור כי דברים אלו יפים גם לעניין שבפני. יתרה מכך, להבדיל מן ההלכה שנקבעה בעניין התאחדות סוכני נסיעות, במקרה נשוא ערעור זה קיים חוזה בכתב, הקובע הוראות מפורשות לעניין הביטול. לפיכך, אין צורך להפעיל את החזקה בדבר כוונתם של הצדדים שלא להיות קשורים בהסכם לצמיתות ואף אין צורך לשער מה הייתה כוונת הצדדים, הואיל והיא באה לידי ביטוי בצורה מפורשת ומדויקת בסעיפי הביטול הקבועים בהסכם.

 

כמו-כן ראו והשוו לפסה"ד מול הים ותנובה שנזכרו לעיל, אשר האמור בהם יפה לענייננו בדרך של קל וחומר, שכן בפרשות שנדונו בהם לא נכללה בהסכמים הוראה המסדירה את סוגיית ביטול ההסכם, כדוגמת סעיף 11 להסכם.

 

בשולי הדברים אוסיף, שכאשר הייתה הנתבעת מעוניינת לכלול בהתקשרויותיה תניה המאפשרת לה להפסיק את ההתקשרות בכל עת, עשתה כן באופן ברור ומפורש (ראו לדוגמא את סעיף 12 לנספח ה' לתצהיר אבירם), מה שאין כן בענייננו.

 

48.     סעיף 11 להסכם לא מתנה על אפשרות ביטולו של ההסכם במקרה שבו יופר על-ידי אחד מהצדדים. הווי אומר, שבמקרה של הפרת ההסכם עומדת לצד הנפגע זכות ביטול על פי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א- 1970 (השוו לפס"ד אנגלו סכסון הנ"ל,בפסקה 51).

 

49.       סיכומה של נקודה זו הוא, כי הנתבעת זכאית לבטל את ההסכם רק בהתקיים הנסיבות המנויות בסעיף 11 להסכם, וכן בהינתן הפרה המזכה את הנפגע בביטול בהתאם לדיני התרופות.

 

הסעדים

 

50.       לאור כל המקובץ לעיל מוצהר בזה כדלקמן:

 

            א.         ההסכם בין הצדדים (נספח א' לכתב התביעה)- בתוקף.

 

ב.         הנתבעת אינה זכאית לבטל את ההסכם אלא בגדריו של סעיף 11 להסכם, או בהתאם לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970.

 

ג.          כל עוד ההסכם בתוקף זכאית התובעת לתמורה המפורטת בנספחA  להסכם, כאשר לעניין זה יראו את כל העסקאות והחוזים שנערכו ושייערכו בין הנתבעת ומגנה כ"תוצאה" של הצגת הנתבעת למגנה על-ידי התובעת. בביטול ההסכם לא יהיה כדי לפגוע בזכות התובעת לתמורה בגין עסקאות וחוזים שנערכו קודם לביטול.

 

ד.         מבלי לגרוע מהאמור לעיל, בגין כל חוזה מסוג החוזים המתוארים בסעיף 1.1 להסכם, שנערך או שיערך בין התובעת למגנה כל עוד לא בוטל ההסכם כדין, זכאית התובעת לתמורה המפורטת בסעיף 1 לנספחA , וזאת במשך שנתיים ממועד התשלום הראשון על-פי כל חוזה וחוזה. 

 

ה.         כל האמור  לעיל חל גם לגבי התוספת להסכם (נספח ה' לכתב התביעה).

 

51.       אשר לתביעה למתן חשבונות:

 

א.         אני מחייב את הנתבעת ליתן לתובעת תוך 30 יום חשבונות מאומתים בתצהיר ערוך כדין ומאושרים על-ידי רואה חשבון אודות כל ההכנסות וההטבות, מכל מין וסוג שהן, שצמחו או שאמורות לצמוח לנתבעת כתוצאה מקשריה עם מגנה או עם כל גורם אחר המנוי בתוספת להסכם. הנתבעת תצרף לתצהיר העתקים מאומתים של מסמכי כל ההתקשרויות, החוזים וההזמנות שנערכו בינה לבין מגנה או כל גורם אחר המנוי בתוספת. בהמשך לאמור לעיל תפרט הנתבעת את המגיע, לשיטתה, לתובעת, ובלבד שהפירוט יעשה בכפיפות לפסק דין זה. 

מובהר, כי ה"נתבעת" ו"מגנה" – בכל הקשור לסעיף זה – כמשמען בסעיף 4 להסכם.

 

ב.         בד בבד עם המצאת החשבונות תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים המגיעים לתובעת על-פי חשבונות אלו, וזאת בכפיפות לפסק דין זה. 

 

ג.          אם התובעת תחלוק על החשבונות, תגיש לבית המשפט את השגותיה תוך 30 יום ובמקרה כזה יזומנו הצדדים להמשך דיון (לשלבי הדיון בתביעה למתן חשבונות ראו: ע"א 85/83 בניאל נ' תמ"י מכון למחקר ופיתוח בע"מ, בפסקה 8(ב)).

יוער, כי ככל שתתעורר מחלוקת אודות סווגו של ההסכם שנכרת בין הנתבעת למגנה ביום 12/6/06, ניתן יהיה לבררה במסגרת שלב זה.

           

התביעה הנגדית נגד הנתבעת

 

53.       התביעה הנגדית נגד הנתבעת מבוססת כל כולה על טענות הנתבעת שנדונו לעיל ונדחו.  ממילא שיש להורות על דחייתה.

 

 

 

התביעה הנגדית נגד עו"ד חריש

 

54.       לנתבעת היה ידוע היטב כי עו"ד חריש מייצג במשא ומתן רק את התובעת. הנתבעת לא הייתה באף שלב "הצד החלש" בעסקה. אדרבא, אבירם, שהוא איש עסקים מנוסה בעל תואר אקדמאי בהנדסה תעשייתית וניהול, ניהל את המשא ומתן באסרטיביות רבה ובקשיחות, התמקח על גובה העמלות, דרש לפלח את סוגי ההסכמים השונים העשויים להכרת עם מגנה ולהתאים שכר נפרד לכל אחד מהם, ואף דרש להסדיר בהסכם את זכותה של הנתבעת לבטלו (ראו את נספחים ו'-ט', יג' לתצהיר עו"ד חריש). לרשות אבירם אף עמדו, לו רק חפץ בכך, יועצים משפטיים שהנתבעת נהגה להיעזר בהם. על רקע נתונים אלו הבהיר בא-כוח הנתבעת בסיכומיו - וטוב שעשה כך -  כי לתביעה נגד עו"ד חריש יש תקומה רק אם יקבע, שעו"ד חריש היה מודע לכך שאבירם מבקש להגביל את תקופת הזכאות לעמלה למשך תקופה של שנתיים החל מיום התקבול הראשון נשוא חוזה ההתקשרות הראשון עם מגנה, אך אף על פי כן שרבב להסכם במזיד הוראה מעורפלת שתאפשר לתובעת לשלוף את טרפיה ולטעון כי את תקופת השנתיים יש למדוד בכל חוזה וחוזה בנפרד (עמ' 342-343). לעיל עמדנו על כך, כי הנחה עובדתית זו תלושה מן המציאות, שכן ההסכם מבטא את אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים ומי שניסה לפעול בניגוד לו הייתה דווקא הנתבעת. ממילא שיש להורות על דחייתה של התביעה נגד עו"ד חריש.

 

            סוף דבר

 

55.       התביעה מתקבלת ומוענקים לתובעת הסעדים המפורטים בפסקאות 50-51 לעיל. 

 

56.       התביעות הנגדיות – נדחות.

 

57.       הנתבעת, אשר פרשה יריעת מחלוקת רחבה, תשלם לתובעת בגין שלב ההתדיינות הנוכחי שכ"ט-עו"ד בסך 80,000 ש"ח ומע"מ. לעו"ד חריש, אשר יוצג בתביעה שכנגד באופן נפרד, ישולם שכ"ט עו"ד של 40,000 ש"ח. כמו-כן תשא הנתבעת בהוצאות המשפט של הנתבעת ושל עו"ד חריש. סכומי שכר הטרחה ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום בפועל. ההוצאות – החל מיום הוצאתן.

 

המזכירות תודיע לצדדים על פסק הדין ותמציא להם העתקים ממנו.

 

ניתן היום כ"ה בשבט תש"ע (9 בפברואר 2010), בהעדר הצדדים.

 

 

 

 

יצחק ענבר, שופט

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/ADF5B44444D916A5422576C500518E8C/$FILE/A6A5C279FDD71911422576C3004A5674.html
תאריך: 
09/02/10
Case ID: 
9124_7
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : יצחק ענבר
יצחק ענבר
עורכי דין : מרדכי בייץ על-ידי עוה"ד עופר מוטולה, אורן מאור רם ז'אן
מרדכי בייץ
על-ידי עוה"ד עופר מוטולה, אורן מאור
רם ז'אן
Powered by Drupal, an open source content management system