מדינת ישראל נ' אנדריי גורייב


 

   

בתי המשפט

 

 

ע"פ 4799/09

בבית המשפט המחוזי בירושלים

 

 

כבוד השופט משה רביד

לפני:

 

 

 



 

מדינת ישראל

בעניין:

המערערת

באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים

 


 

 

נ  ג  ד

 

 

 

אנדריי גורייב

 

המשיב

ע"י ב"כ לודמילה פורמנוב (משרד עו"ד גולן)

 

 

פסק דין

1.         ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' השופט ד"ר א' טננבאום) בתיק ת 10504/08 מיום 15.07.2009. המשיב הורשע על-פי הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן - "פקודת התעבורה"). המשיב נהג ברכב כאשר בדמו 510 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף. המשיב נידון לעונשים הבאים: פסילה בפועל של עשרה חודשים בניכוי 30 ימי הפסילה המנהלית ו-250 שעות של"צ.

2.         בגזר דינו בית משפט קמא אינו מתייחס להרשעותיו הקודמות של המשיב, ביניהן הרשעות של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים. כמו כן, אין בית משפט קמא מפרט בגזר דינו את הנימוקים מדוע סטה מעונש המינימום של שנתיים פסילה בפועל כאמור בסעיף 39א לפקודת התעבורה.

3.         בערעור דנן ביקשה המערערת, באמצעות באת-כוחה, להחמיר עם המשיב ולהטיל עליו עונש פסילה העולה על תקופת המינימום הקבועה בפקודה, בהתחשב בהרשעותיו הקודמות ובכמות האלכוהול שנמצאה בדמו לאחר שנתפס. בנוסף לעונש פסילה חמור ביקשה המערערת להטיל על המשיב גם עונש פסילה על תנאי וקנס. המשיב, באמצעות באת-כוחו, ביקש להתחשב בנסיבותיו האישיות, לאחר ששכל את בנו בתאונת דרכים בהיותו בגיל 17. המשיב נתפס כשהוא נוהג בשכרות לאחר שיום קודם לכן השתתף באזכרה לזכר בנו המנוח.

4.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

בנסיבות בהן נמצאה בדמו של המשיב כמות האלכוהול, כאמור לעיל, אין מנוס מלהטיל עליו את עונש המינימום הקבוע בפקודה. זאת, בשים לב כי ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין עם נאשם, וכן בהתחשב בכך שרובן ככולן של הרשעותיו הקודמות של המשיב הינן משנות ה-90' וכי בעשור הנוכחי יש לו רק הרשעה אחת בשנת 2008, בגין אי ציות לרמזור על-ידי הולך רגל.

5.         הלכה פסוקה היא, שכאשר המחוקק קובע עונש מינימום הוא בא להשמיענו כי מרווח שיקול הדעת של השופט בבואו לגזור את עונשו של נאשם מצטמצם (ע"פ 77/84 מדינת ישראל נ' שקולניק, פ"ד לט(2) 505, 519, 523 (1985); רע"פ 7507/08 עוזיאל נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2008)).

פסיקתו העקבית של בית המשפט העליון ובית משפט זה הינה, כי יש להחמיר בענישה בעבירות של נהיגה בשכרות על-מנת להרתיע נהגים המסכנים חיי אדם בכבישי הארץ, וכי על בתי המשפט להרים את תרומתם על-מנת להילחם בתופעה זו של נהיגה בשכרות (ראו למשל, רע"פ 1422/06 ארנבייב נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2006); רע"פ 5717/08 ראש-גדוליאן נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2008); רע"פ 8387/06 איילא נ' מדינת ישראל, טרם פורסם (2006)). עוד נקבע, כי יש ליתן עדיפות לאינטרס הציבורי ולהעדיפו על שיקולים הנוגעים לנסיבותיו האישיות של נאשם בעבירה זו (רע"פ 3343/04 נפתז'י נ' מדינת ישראל, לא פורסם (2004)).

לעניין זה יש להדגיש כי מדיניות הענישה נקבעת על-ידי בית המשפט העליון ולא על-ידי פסיקה אינדיבידואלית בעניין זה או אחר של הערכאות הנמוכות (רע"פ 2714/00 אלחממדה נ' מדינת ישראל, לא פורסם (2000)). בית משפט זה חזר והדגיש, כי על בית המשפט לתעבורה לכבד את פסיקותיו של בית משפט זה ושל בית המשפט העליון משום שהדרך שבה נוהג בית המשפט לתעבורה פוגעת ביוקרתם של בתי המשפט, מטילה עומס מיותר על ערכאת הערעור וגורמת נזק לציבור המתדיינים.

יפים בהקשר דנא דבריו של כב' הנשיא (בדימוס) א' ברק בספרו "שופט בחברה דמוקרטית", בקובעו בעמוד 240 לאמור:

"אכן, כל שופט בישראל חייב לנהוג על-פי ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון. השופט עשוי לסבור שההלכה מוטעית ובלתי חוקית, ויש לבטלה, שראוי לסטות ממנה. הוא גם עשוי להיות צודק בגישתו זו. אך קצרה ידו מלהושיע. הביטול של ההלכה - אם אינו נעשה בחוק יסוד או בחוק רגיל - יכול להיעשות רק על-ידי בית המשפט העליון בעצמו."

 

במאמרו "על משפט, שיפוט וערכי יסוד" מבחר כתבים, 733, עמודים 736-737, הוסיף כב' הנשיא (בדימוס) א' ברק וקבע:

"בעיני משולה המערכת השיפוטית כולה לתזמורת שבה נגנים שונים, בעלי מומחיות שונה, מנגנים לפי תווים שכתב המלחין (המחוקק או השופט). לא יעלה על הדעת שכל נגן וכל קבוצת נגנים ינגנו בקצב הנראה להם ובהתאמה הנראית להם. התזמורת חייבת לנגן כיחידה, תוך התאמה בין כל מרכיביה. תאום והתאמה אלה נעשים על-ידי המנצח. בית המשפט העליון הוא המנצח על התזמורת הנורמטיבית."

 

6.         בנסיבות המקרה דנן שב בית משפט קמא (כב' השופט ד"ר א' טננבאום) והתעלם מפסיקתו העקבית של בית המשפט העליון ושל בית משפט זה, לפיה יש להחמיר בענישה בעבירות של נהיגה בשכרות. חרף הלשון הברורה של הוראת סעיף 39א לפקודת התעבורה, בית משפט קמא לא פירש בגזר הדין את "הנסיבות המיוחדות", אשר אך בעטיין רשאי הוא להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר מעונש המינימום הקבוע בסעיף. כמו כן, גזר דינו של בית משפט קמא אינו ממלא אחר חובת ההנמקה ולפיכך, אינו מאפשר לערכאת הערעור לבחון השיקולים שעמדו בבסיס גזר הדין, ובכללם אינטרס הציבור והצורך בהרתעה או בלחימה בעבירה שהיא נפוצה, כבענייננו. כפי שנקבע ברע"א 1982/05 מקומון כל הצפון נ' פלוני, טרם פורסם (23.1.2006): "ההנמקה היא שמאפשרת לצדדים להבין את הבסיס לפסק הדין והיא שמאפשרת לבית משפט שלערעור לבקרו. יתרה מזאת, להנמקה חלק חשוב בהליך של גיבוש ההחלטה ובלעדיה לא ניתן לומר שזכה להתברר בבית המשפט." (ראו גם, רע"א 8228/08 סגל נ' יחזקאל קורן ובניו בע"מ, טרם פורסם (25.1.2009); רע"פ 1516/90 יקב הגליל בע"מ נ' מדינת ישראל, לא פורסם (29.5.1990); יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים, חלק שני (תשס"ט-2009), 1811). מקל וחומר בנסיבות המקרה דנן, בהן מורנו הוראת סעיף 39א לפקודת התעבורה, כי על בית המשפט לפרש בגדר הדין אותן "נסיבות מיוחדות", בעטיין ביכר בית משפט קמא לסטות מעונש המינימום הקבוע בהוראת הסעיף.

7.         לאחר ששקלתי מכלול השיקולים הנוגעים לעניין, כמפורט לעיל, הנני דן את המשיב לעונשים הבאים: שנתיים פסילה בפועל מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה בניכוי התקופה שאותה כבר ריצה, כולל ימי הפסילה המנהלית; פסילה על תנאי לתקופה של שישה חודשים, והתנאי שהמשיב לא יעבור עבירה של נהיגה בשכרות בתוך שלוש שנים מתום תקופת הפסילה. לאור מצבו הכלכלי של המשיב לא מצאתי לנכון להטיל עליו קנס כספי. הרכיב של 250 שעות שירות לתועלת הציבור - מתבטל.

 

 

ניתן היום, כ"ה בשבט, תש"ע (9 בפברואר 2010), במעמד הצדדים.

                                                                               

משה רביד, שופט

 

 

 

 


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/9B3493154227615B422576C500516BD9/$FILE/CA5866B5A15223D4422576BC0048AACD.html
תאריך: 
09/02/10
Case ID: 
4799_9
Case type: 
עפ
סיווגים
שופטים : משה רביד
משה רביד
עורכי דין : גולן)
גולן)
Powered by Drupal, an open source content management system