מ"י נ. בו חורין פרק-פמי-03\3771


 





ע"פ 4715/09

בית המשפט המחוזי בירושלים

בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים


 

11/02/2010


 

כב' השופט יצחק ענבר

כב' השופט יוסף שפירא

כב' השופטת נאוה בן-אור

בפני:

 

 

 














 

מדינת ישראל

באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)

בעניין:

המערערת

גלית שוב

ע"י ב"כ עו"ד


 


 

נ  ג  ד


 


 

בו חורין מיכאל

באמצעות הסנגוריה הציבורית


 

המשיב

ואדים שוב

ע"י ב"כ עו"ד


 

 

 

פסק דין

 

1.                 לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט לי-רן) בת"פ 3524/06. בכתב אישום שהוגש נגד מיכאל בן חורין (להלן – המשיב) יוחס לו, בשני אישומים נפרדים, ביצוע עבירות שונות. באישום אחד, יוחס למשיב ביצוע עבירות של הסתה לאלימות או טרור לפי סעיף 144ד2 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין או החוק) וכן ניסיון להסית לאלימות או טרור, לפי סעיף 144ד2 לחוק בצירוף סעיף 25 לחוק. באישום שני יוחס למשיב ביצוע עבירה של הסתה לאלימות או טרור לפי סעיף 144ד2 לחוק וכן ביצוע עבירות של תקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 273 לחוק והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק. ביום 1.5.08 החליט בית המשפט למחוק מכתב האישום את האישום השני. ביום 11.6.09, זיכה בית המשפט את המשיב מהעבירות שיוחסו לו באישום הראשון. הערעור מופנה נגד הכרעת הדין בגינה זוכה המשיב מהמיוחס לו באישום הראשון.

 

כתב האישום והכרעת דינו של בית המשפט קמא

2.                 על פי העובדות המתוארות בכתב האישום, ביום 17.3.03, רואיין המשיב, והוקלט באמצעות מכשיר ווידאו, לחדשות ערוץ 10. הראיון נערך בקריית ארבע סמוך לקברו של ברוך גולדשטיין, בעת הילולת פורים. המשיב ידע, כי דבריו מיועדים לפרסום במסגרת חדשות ערוץ 10. ביום 18.3.03, בשעה 20:00 או בסמוך לכך, שודרה במהדורת חדשות ערוץ 10 כתבה, בה פרסם המשיב דברי שבח למעשה אלימות או טרור, ובין היתר אמר את הדברים הבאים: "ברוך גולדשטיין ברוך גולדשטיין אין כמוך בעולם ... ברוך גולדשטיין מאוד אהוד, מאוד אהוד. אולי לא בתקשורת אולי לא אצל הפוליטיקאים, אבל הוא עשה מעשה נכון ... ברוך גולדשטיין הוא אדם צדיק, יסוד עולם, יחיד במינו ...". בעת שהוקלט המשיב, ובידעו כי דבריו מיועדים לפרסום בחדשות ערוץ 10, פרסם המשיב דברי שבח לאלימות או טרור, מעבר לדברים שצוטטו בכתבה, ובין היתר אמר את הדברים הבאים: "זוכרים אותו לטובה ... לנצח, אדם כזה גדול וצדיק ... אנחנו רואים כמה שהוא הקדים את זמנו, והוא ראה שהסכמי אוסלו יביאו לרצח גדול ... הוא מנע טבח ביהודי חברון, נקם את דמו של הרב כהנא והציל את קהילת חברון מטבח גדול. שאלה: זה נראה לך לגיטימי? תשובה: בוודאי בוודאי ... זוכרים אותו כדמות מפתח ... שואפים עוד תעצומות נפש ... מאדם כזה גדול, שהיה פעם בישראל ... הבקבוק הזה יין אדום ... מזכרת מפורים תשנ"ד ממערת המכפלה. ישמח צדיק כי רצה נקם ... אם היו לנו קמים עוד עשרה ברוכים, לא הייתה שום אינתיפאדה זה בטוח, לא הייתה שום אינתיפאדה זה בטוח, הבעיה היא שקם לנו רק אחד ואנחנו הקטנים לעומתו ... פורים הבא נהיה עוד יותר חזקים ... ברוך גולדשטיין צדיק עולם, הוא עשה מהפכה של דורנו. הוא הציל את חברון ... חברון היהודית קמה לתחייה ואם תלכי לחברון עכשיו, תראי, שילשה וריבעה את עצמה מאז הטבח, בזכות ברוך גולדשטיין ... למען עם ישראל הוא עשה את המעשה הזה ועובדה שהוא הושיע את קהילת חברון".

 

3.                 בית המשפט קבע, כי הגם שלא נמצא רמז למעשה או מחדל הפוגע בקבילותן או במשקלן של קלטות חומר הגלם עליהן הוקלטו דברי הנאשם והגם שצפייה בקלטות מעלה כי הנאשם לא היה שיכור עת אמר את הדברים, הרי שאין בדבריו, כשלעצמם, משום הסתה לאלימות. בית המשפט הוסיף כי על אף שיש בדברי המשיב דברים בשבח המעשה והעושה, הרי שאין בדבריו קריאה המצמיחה אפשרות ממשית לנטילת נשק או לפגיעה באוכלוסיה מקומית וכי בהיעדר אמירות המולידות, באורח מסתבר, סכנה מיידית וממשית של שימוש באלימות, יש לחברה עניין כי גם דעות כדעותיו של המשיב תובאנה לידיעת הציבור. אשר על כן, קבע בית המשפט כי יש לזכות את המשיב מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

 

עיקרי טענות הצדדים

4.                 טוענת המערערת, כי נוכח העובדה שבית המשפט קבע שהמשיב דיבר "בשבח המעשה והעושה", יש בדבריו משום הסתה לאלימות, שכן החוק אוסר אף על פרסום קריאה משתמעת לעשיית מעשה אלימות, היינו אמירת דברי שבח למעשים אלו. עוד טוענת המערערת, כי נוכח מעמדו הדומיננטי של המשיב בקרב האוכלוסייה אליה הוא משתייך, כמו גם נוכח דבריו הבוטים של המשיב והנסיבות בהן נאמרו הדברים ופורסמו, קיימת אפשרות ממשית כי דבריו יביאו לעשיית מעשה אלימות או טרור. משכך, טוענת המערערת פרסום התבטאויותיו של המשיב, מהווה הסתה לאלימות ולביצוע פשעים דומים בעתיד.

 

5.                 מנגד טוען המשיב, כי נוכח העובדה שהגורמים שצילמו וערכו את הקלטת לא הובאו לעדות, לא ניתן לדעת כיצד צולמה הקלטת ואין כל אישור כי הפעלת הקלטת הייתה תקינה ולא נעשו שינויים בקלטת. משכך, לא ניתן לקבל את האמור בקלטת כראייה לאמירת הדברים שיוחסו לו. כן טוען המשיב, כי אמר את הדברים בעיצומה של מסיבת פורים בה שתה לשכרה, ובתגובה לשאלות יזומות אותן שאלה אותו עיתונאית. משכך, לא היה מקום לכתחילה להעמידו לדין, שכן כל שעשה הוא להביע בפני עיתונאית את מחשבותיו, לאחר שזו הובילה אותו בדבריה. בנוסף, טוען המשיב כי היה ואכן הדברים שיוחסו לו צוטטו במדויק, חוסים הם תחת כנפי ההגנה שמעניקה הזכות לחופש הביטוי.

 

דיון

6.                 סעיף 144ד2 לחוק העונשין מגדיר את יסודות עבירת פרסום הסתה לאלימות או טרור בזו הלשון:

"המפרסם קריאה לעשיית מעשה אלימות או טרור, או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות או טרור, תמיכה בו או הזדהות עמו (בסעיף זה – פרסום מסית), ועל פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות או טרור, דינו – מאסר חמש שנים".

 

מלשון הסעיף עולה, כי היסוד העובדתי של עבירה זו מתחלק למספר יסודות הקשורים זה בזה. ראשית, נדרש כי יפורסם "פרסום מסית". החוק מגדיר כי פרסום יחשב כמסית בין אם הקריאה לעשיית מעשה אלימות או טרור היא מפורשת ובין אם הקריאה משתמעת מדברי שבח, אהדה, עידוד ותמיכה במעשה שכזה. יחד עם זאת, נוכח חשיבותה של הזכות לחופש ביטוי בחברה דמוקרטית, המבקשת לאפשר ליחיד לחשוב כרצונו ולהביע את דעותיו באופן חופשי, אין בפרסום מסית, כשלעצמו, כדי עבירה. החוק מגדיר, כי פרסום מסית יחשב כעבירה אך אם מתקיים יסוד הסתברותי של "אפשרות ממשית" שהפרסום המסית יביא לעשיית מעשה אלימות או טרור. בחוק מפורט, כי בבחינה האם קיימת "אפשרות ממשית" לעשיית מעשים אלו, יש ליתן את הדעת לשני פרמטרים עיקריים. האחד, תוכנו של הפרסום, קרי הגם שהן קריאה מפורשת והן דברי שבח לעשיית מעשה אלימות או טרור מהווים פרסום מסית, הרי שככל שהקריאה אינה מפורשת אלא משתמעת, כך קטנה האפשרות שיהיה בה כדי להוביל לעשיית מעשה אלימות או טרור. הפרמטר השני הינו נסיבות הפרסום. בהקשר זה יש לבחון, בין היתר, את מעמדו של המפרסם, את אופן הפרסום ואת האוירה הציבורית שאפפה את הפרסום. שני פרמטרים אלו שלובים האחד בשני ומשקלם שווה, במובן זה שככל שהפרסום משתמע יותר, קרי מהווה הבעת דעה אישית של אדם ואין בו קריאה מפורשת לעשיית מעשי אלימות, כך יש להחמיר בדרישת נסיבות הפרסום. במילים אחרות, יש לדרוש שהדובר יהיה דומיננטי במיוחד, ושהאווירה הציבורית תהא מתלהמת במיוחד, על מנת לקבוע כי יש אפשרות ממשית שקריאה משתמעת תוביל לעשיית מעשה אלימות או טרור.

 

7.              בענייננו, כתב האישום ייחס למשיב שלוש אמירות, שלכאורה, היה בפרסומן כדי הסתה לאלימות או טרור. האחת, "ברוך גולדשטיין אין כמוך בעולם". השנייה, "ברוך גולדשטיין מאוד אהוד ... הוא עשה את מעשה הנכון" והשלישית "ברוך גולדשטיין הוא אדם צדיק, יסוד עולם, יחיד במינו ...". אין ספק כי בדברים שפורסמו יש משום דברי שבח, תמיכה או הזדהות עם מעשה האלימות והטרור שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה בפורים התשנ"ד (25.2.1994). יחד עם זאת, אין בדברים שאמר המשיב כדי קריאה מפורשת לעשיית מעשה אלימות או טרור. נראה כי אמירותיו של המשיב - קשות, חמורות ודוחות ככל שיהיו - מבטאות את דעתו האישית, וספק אם יש בהן, כשלעצמן, אותו פוטנציאל של "אפשרות ממשית" לביצוע מעשה אלימות כלשהו. משכך יש לבחון האם בנסיבות בהן נאמרו אמירות אלו, יש כדי להעצים את רמת ההסתברות לביצוע מעשה האלימות לכדי הרמה הנדרשת על פי החוק. לדידנו התשובה לשאלה זו שלילית. הגם שהדברים פורסמו במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10 וכפועל יוצא מכך הועברו למספר רב של אנשים, הרי שלא הובאה כל ראיה על מעמדו של הדובר ממנה ניתן להסיק כי הוא בעל השפעה של ממש על האוכלוסייה אליה הוא משתייך, כך שדי בדבריו המרומזים כדי להוביל, ברמת הסתברות כלשהי, לביצוע מעשה אלימות או טרור נגד ערבים. כל שהוכח הוא כי המשיב חקר מטעם עצמו את הטבח במערת המכפלה, ובחן במשך כשלוש עשרה שנים עדויות שונות שעניינן הנסיבות שהובילו לטבח והוציא לאור פרסום בנושא. ברי כי אין בנסיבות אלו כדי להפוך את המשיב לדמות דומיננטית ובעלת השפעה במובן זה שפרסום אמירותיה בשבח הטבח יובילו למעשה אלימות כלשהו. יתר על כן, הגם שהראיון נערך סמוך לקברו של ברוך גולדשטיין ועל רקע הילולה שנערכה לכבודו, הרי שנוכח העובדה כי המשיב אמר את הדברים בעודו לוגם יין מכוס אותה החזיק בידו האחת ותוך שהוא אוחז בידו האחרת בקבוק של יין (ת/5), קשה לומר כי נסיבות אלה מצמיחות אפשרות ממשית שהדברים יביאו לידי מעשה אלימות.

 

8.              דברים אלו יפים אף ביחס לאמירות שלא פורסמו בסופו של יום בחדשות ערוץ 10. כך, כתב האישום ייחס למשיב, בין היתר, את האמירות: "זוכרים אותו לטובה ... לנצח, אדם כזה גדול וצדיק ... אנחנו רואים עד כמה שהוא הקדים את זמנו ... הוא מנע טבח ביהודי חברון, נקם את דמו של הרב כהנא והציל את קהילת חברון מטבח גדול ... ישמח צדיק כי רצה נקם ... אם היו לנו קמים עוד עשרה ברוכים, לא הייתה שום אינתיפאדה ... הבעיה היא שקם לנו רק אחד ואנחנו קטנים לעומתו ...". הגם שאמירות אלו בוטות יותר מהאמירות שפורסמו בפועל בערוץ 10, ונמצאות בשולי השיח הלגיטימי, הרי שאף אמירות אלו הן אמירות מרומזות. האמירה החמורה ביותר המיוחסת למשיב הינה "אם היו לנו קמים עוד עשרה ברוכים, לא הייתה שום אינתיפאדה זה בטוח, הבעיה היא שקם לנו רק אחד". ואולם, אף אמירה זו, מעוררת סלידה ככל שתהא, אינה מהווה קריאה מפורשת לעשיית מעשה אלימות. אמירה זו מהווה הבעת דיעה בדבר התוצאות האפשריות של האפשרות התיאורטית, לו היו עוד מספר אנשים שהיו עושים כמעשהו של ברוך גולדשטיין. נוכח תוכנן הערטילאי של האמירות כמו גם נוכח העובדה כי הנסיבות בהן נאמרו האמירות אינן חמורות באופן המצביע כי קיימת הסתברות כלשהי לכך שיובילו לעשיית מעשה אלימות או טרור, הרי שלא מצאנו מקום להתערב בזיכויו של המשיב מעבירת הניסיון להסית לאלימות או טרור.

 

9.              בשולי הדברים מצאנו מקום לציין כי הגם שכתב האישום שהוגש נגד המשיב מייחס לו יריעה נרחבת של אמירות בשבח מעשהו של ברוך גולדשטיין והגם שבזמן שהמשיב נחקר במשטרה, היו  הקלטות - בהן תועד המשיב אומר את האמירות נשוא כתב האישום - בידי המשטרה (ת/4), נמנעה המשטרה מלחקרו על כלל האמירות שיוחסו לו או להציג בפניו את הקלטת ולבקש את התייחסותו המפורטת לדברים (ראו פרוטוקול בעמ' 21-22). כלל האמירות בגינן נחקר המשיב היו "אם היו קמים עוד עשרה ברוכים לא הייתה אינתיפאדה" ו- "ברוך גולדשטיין עשה את המעשה הנכון" (ת/1). ואולם, בעבירות כגון דא, כשאמירותיו של נאשם הן העומדות על המדוכה, וכל אמירה ואמירה המיוחסת לנאשם נבחנת בחינה כפולה, הן בפני עצמה והן על רקע כלל אמירותיו והנסיבות בהן נאמרו, אין זה ראוי כי אדם יואשם בעבירה הנובעת מאמירה כלשהי אותה אמר לכאורה, מבלי שנחקר על אותה אמירה ומבלי שהתבקשה התייחסותו הספציפית לאותה אמירה.

 

10.     ב"כ המשיב תמך בתוצאתו של פסק דינה של הערכאה הראשונה גם בנימוק שההקלטות שהוגשו  אינן קבילות אך לאור התוצאה שאליה הגענו לעיל לגופם של דברים אין צורך להדרש לסוגיה זו.

 

11.     סוף דבר, הערעור נדחה.

 

 

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ז בשבט, תש"ע (11 בפברואר 2010), בהעדר הצדדים.

 

 

 





ש  ו פ ט ת


 

ש ו פ ט


 

ש ו פ ט

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/B145828CB08D88E0422576C700527231/$FILE/168447E835A335D4422576C700283495.html
תאריך: 
11/02/10
Case ID: 
4715_9
Case type: 
עפ
סיווגים
עורכי דין : ואדים שוב
ואדים שוב
שופטים : לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט לי-רן) בת"פ 3524/06.
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט לי-רן) בת"פ 3524/06.
Powered by Drupal, an open source content management system