איי.איי.אן נ' אשדנות


 

   

בתי המשפט






 

הפ 000716/09

בש"א 7816/09

בית משפט השלום ירושלים


 

11/02/2010

תאריך:

כבוד השופטת ענת זינגר

לפני:

 

 

 














 

איי.איי.אן עיצוב שמלות בע"מ

בעניין:

המבקשת

י. גלבוע ואח'

ע"י ב"כ עו"ד


 


 

נ  ג  ד


 


 

אשדנות חברה לנכסים ובנין בע"מ


 

המשיבה

י. פודים ואח'

ע"י ב"כ עו"ד


 


 

פסק דין


 

במסגרת המרצת הפתיחה מבוקש כי בית המשפט יצהיר שהמבקשת מנהלת את עסקיה בבית שברח' שטיינברג 7 ברמת מוצא וכי המלאי, הציוד ויתר הפריטים שבבית העסק הם רכושה הבלעדי.

 

במקביל להגשת המרצת הפתיחה האמורה הוגשה גם בקשה לסעד זמני אשר מכוחו יעוכבו הליכי הוצל"פ שנפתחו באותו הבית (בש"א 7816/09). עיכוב ההליכים ניתן בתחילה במעמד צד אחד, ביום 22.10.09, כנגד הפקדת סך של 10,000 ש"ח. לאחר מכן, על יסוד הסכמת הצדדים, אוחד הדיון בסעד הזמני עם הדיון בתובענה העיקרית והוסכם כי על יסוד עדות המצהירה ביום 21.12.09 בבש"א 7816/09, תינתן הכרעה כוללת, הכול כפי שיובהר להלן.

(משהדיון אוחד עם הסעד הזמני תקרא להלן התובעת גם המבקשת).

 

טענות הצדדים בכתבי בית הדין שהוגשו מטעמם:

 

טענות המבקשת:

 

1.      המבקשת טוענת כי היא חברה בע"מ, המנהלת עסק לעיצוב שמלות ערב וכלה, שהוקמה ביום 7.4.09. נטען כי בעלת המניות היחידה בחברה היא הגב' ענבר ערב וכי העסק מנוהל ברח' שטיינברג 7, רמת מוצא.

בעלת המניות שוכרת את בית העסק החל מאוגוסט 2008 ובידה הסכם שכירות תקף עד לסוף יולי 2010. נטען כי בעבר שימש הנכס למגורים, אולם עם הקמת המבקשת הומר השימוש בו לבית העסק.

 

2.      בהמרצת הפתיחה מובהר כי הליכי הוצל"פ שמנהלת המשיבה אינם כנגד המבקשת או בעלת המניות בה אלא כנגד - טוליפ גלרי בע"מ, פני ערב ויהודה ערב (להלן: "החייבים"). מקורו של הסכסוך שבין המשיבה ואותם צדדים שלישיים, ביחסים חוזיים בקשר לנכס שברחוב הרב קוק 8, בניין אשדר, בירושלים, שם פעלה חברת טוליפ גלרי בע"מ. בשיאו של הסכסוך פונה הנכס במסגרת הליכי הוצל"פ ובכך למעשה הופסקה הפעילות העסקית של טוליפ גלרי בע"מ.

 

3.      פני ויהודה ערב הם הוריה של ענבר ערב, הבעלים של המבקשת, אשר עבדה כשבע שנים בחברת טוליפ גלרי בע"מ, בטרם הופסקה פעילות הנ"ל.

לפי הנטען, לאחר פינוי העסק הקודם של טוליפ גלרי בע"מ, החליטה גב' ענבר ערב לצאת לדרך עצמאית ואז הקימה את המבקשת.

 

4.      ביום 9.7.09, הגישה המשיבה בקשה לעיקול ברישום כנגד החייבים בכתובתה של המבקשת כאשר המשיבה דיווחה כי הכתובת של טוליפ גלרי בע"מ היא בכתובת המבקשת. נטען כי פקיד הוצל"פ שהגיע לבצע את העיקול, נוכח שבכתובת מצויה אישיות משפטית אחרת ולכן העיקול לא בוצע. ביום 9.8.09 פנתה שוב המשיבה לראש ההוצל"פ וביקשה להרים מסך בין המבקשת ובין החייבים בטענה שהמבקשת היא חברה פיקטיבית שהוקמה במטרה אחת והיא להבריח נכסים מהזוכה. המבקשת טוענת בהמרצת הפתיחה כי  בעת פינוי הנכס בו פעלה טוליפ גלרי בע"מ, עוקלו המלאי והציוד ולפיכך תמוהה הטענה בדבר הברחת נכסים לנכס בו היא מנהלת את העסק שלה, שהינו כאמור לטענתה עסק חדש.

 

5.      המבקשת הודתה כי קיים קשר עסקי בינה ובין החייבת פני ערב, אשר לה מוניטין בתחום שמלות הכלה והערב, פרי עבודה של עשרות שנים. לטענתה היא שכרה את שירותיה של פני ערב והיחסים בין הצדדים הם יחסי עבודה לכל דבר. בהקשר זה הוצג הסכם הנושא את הכותרת "הסכם העסקה מיום 21.4.09" ואשר בהתאם אליו פני ערב היא עובדת של המבקשת כאשר היא גם בעלת סמכות לרשום הזמנות ולסכם מחיר מול הלקוחות. בשנה הראשונה לא ישולם לה דבר בגין המוניטין שצברה ושכרה יעמוד על 5,000 ¤ נטו לחודש.

 

6.      נטען כי המבקשת הינה אישיות משפטית נפרדת וכי אין בינה ובין טוליפ גלרי בע"מ שום קשר עסקי. עוד נטען כי אין לחייבים זכויות במבקשת וככל שקיימים קשרים הרי הם משפחתיים ובמסגרת יחסי עבודה עם פני ערב. לבסוף נטען כי במעשיה של המשיבה כלפי המבקשת יש פגיעה בזכותה החוקתית לחופש העיסוק וכן שימוש לרעה בהליכי משפט במטרה ליצור לחץ על החייבים.

 

7.      הטענות נתמכו בתצהירה של הגב' ענבר ערב. עוד הוצגו תעודת התאגדות של החברה המבקשת, צילום חשבונית מס ריקה הנושאת את שם המבקשת (מס' החשבונית נרשם בכתב יד), טופס הסכם ביצוע שירות, עליו מופיעה כתובת הדוא"ל של יהודה ערב וכן מחוקים מסעיפיו המקומות בהם נכתב "טוליפ גלרי" וכתחליף לנמחק הוסף בכתב יד "במכון היופי" או "כמוסכם" וכדו'. המסמך האחרון נחזה כמסמך אשר שירת את טוליפ גלרי ואשר שימש בשלב כלשהו להכנת מסמך מקביל ודומה אצל המבקשת. יוער כי לא צורף מסמך נוסף ונקי המעיד כי אכן לבסוף הונפק מסמך כאמור אצל המבקשת.

הבקשה נתמכה עוד בהסכם שכירות בין עיני יאיר ושכטר סמדר לבין ענבר ערב בנוגע לבית ברחוב שטיינברג 7 ברמת מוצא לתקופה שמיום 1.8.08 ועד ליום 31.7.09 וחוזה נוסף המאריך את תקופת השכירות עד ליום 31.7.2010. בשני ההסכמים מדובר על שכירות לצורך מגורים בלבד.

יוער כי בתעודת העוסק מורשה של המבקשת כמען העסק לא מופיע מען הנכס ברח' שטיינברג 7 אלא רח' חלוצים 42 בתל אביב.

 

טענות המשיבה:

 

8.      בתשובתה טענה המשיבה כי עניינה של הבקשה בניסיון להברחת נכסיהם של החייבים מפני נושיהם. נטען כי מדובר בהתנהלות שיטתית החוזרת על עצמה לאורך שנים, כאשר הנושים פועלים להברחת נכסיהם בדרך של העברת רכוש, רישומו על שם אחרים, הקניית זכויות ברכוש לאחרים והעתקת הפעילות לאחרים.

 

9.      לפי הנטען, ניתן ביום 11.2.09 צו לפינוי החייבים מהנכס שברחוב הרב קוק 8, השייך למשיבה וזאת במסגרת תיק הוצל"פ שפתחה המשיבה כנגד החייבים בשל חוב העולה על 1,000,000 ¤. במסגרת הליכים שהתנהלו בין הצדדים הושג הסכם פשרה לפיו, בין היתר, הופחת ונפרס חובם של החייבים. הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין. במסגרת ההסכמות התחייבו החייבים להעמיד בטוחות ליכולתם הכלכלית ולפיכך המחה יהודה ערב מחצית מהכספים שעתידים היו להשתלם לו, מחברות ביטוח בקשר לתאונה דרכים, בה היה מעורב. המשיבה הודיעה דבר המחאת הזכות לחברות הביטוח הרלוונטיות, אך אלו השיבו כי כבר ניתנו שתי המחאות זכות קודמות בקשר לסכומים האמורים, שתיהן לטובת עידו ערב, בנם של החייבים ואחיה של בעלת הזכויות במבקשת.

 

10.  בנסיבות אלו, הבינה המשיבה כי החייבים מוליכים אותה שולל ועושים ככל יכולתם לסכל כל אפשרות לפירעון החוב ולכן פנתה המשיבה למיצוי הליכי הוצל"פ.

ביום 15.2.09 נמסרה הודעת פינוי לפני ערב, לפיה פינוי החייבים מהנכס יתבצע ביום 15.3.09. במועד האמור פונו אכן החייבים בהליכי פינוי באמצעות הוצל"פ והחזקה בנכס הושבה לידי המשיבה.

 

11.  במעמד הפינוי נותרו בנכס מלוא המיטלטלין של החייבים, ואלו הוצאו ע"י קבלני הוצל"פ. נטען כי לפי הוראת החייבים ובתם נוגה, פונו המיטלטלין לבית החייבים ברחוב שטיינברג 7 ברמת מוצא. נטען כי אותם מיטלטלין שפונו, ושמשו את החייבים בבית עסקם הקודם, משמשים כיום את המבקשת הטוענת כעת לבעלות עליהם. המיטלטלין כוללים סחורה, לרבות שמלות ובגדי ערב, ריהוט, ציוד מקצועי וכיו"ב.

 

12.  המשיבה ביקשה להפנות תשומת לב ביהמ"ש לסמיכות המועדים שבין פינוי טוליפ גלרי בע"מ ביום 15.3.09 לבין הקמת המבקשת ביום 7.4.09, היינו כשלושה שבועות בלבד מאוחר יותר. נטען כי סמיכות המועדים אינה מקרית ויש בה כדי להעיד על כוונתם של החייבים ובתם לבצע מעשה מרמה שעניינו הברחת נכסים והקמת אישיות משפטית למטרות זרות ופסולות מתוך כוונה ברורה להונות את נושי החייבים.

 

13.  נטען כי התנהלותם זו של החייבים החלה כבר לפני כשני עשורים;

             יהודה ערב היה בעל מניות בחברה בשם "נגה היכל הכלה ואולפני צילום ועריכה בע"מ", אשר נקלעה לקשיים כלכליים וכשנושי החברה התדפקו על דלתותיה הוקמה "טוליפ גלרי בע"מ", שמלוא מניותיה נרשמו בבעלות פני ערב. עם הקמת האחרונה חדלה הראשונה מפעילות וזו הועתקה ל"טוליפ גלרי בע"מ" ואף הציוד של הראשונה הועבר לזו האחרונה, כמו גם מרבית העובדים.

 

14.  לחברה "נגה היכל הכלה ואולפני צילום ועריכה" בע"מ קדמה חברה נוספת בשם "נגה היכל הכלה ואולפני צילום 1990 בע"מ", אשר גם היא חדלה לפעול עת שפעילותה הועתקה לחברת "נגה היכל הכלה ואולפני צילום ועריכה בע"מ".

המשיבה הפנתה בהקשר זה לפס"ד של כבוד השופט ד. מינץ בת.א 1865/02 מערכת מתחתנים הוצאה לאור בע"מ נ. נגה היכל הכלה ואולפני צילום ועריכה בע"מ, מיום 27.5.02. ואשר כבר שם הובאה התייחסות להתחבאות מאחורי מסך ההתאגדות של חברה אחרת.

 

15.  נטען כי קיימת חוליה נוספת בשרשרת החברות שהוקמו ע"י החייבים וזו חברת "טוליפ סלון ועיצוב שמלות כלה" אליה הועתקה פעילותה של "נגה היכל הכלה ואולפני צילום ועריכה בע"מ". המשיבה הפנתה לפסיקת ביה"ד האזורי והארצי לעבודה בעניין חברה זו בד"מ 6948/04, 6499/04 ובבר"ע 643/06.

 

16.  לאור האמור הובהר כי מאז שנות ה-90 הקימו למעשה החייבים חמש חברות שונות וכאשר מוצו אפשרויות הפעולה בין בני הזוג, גויסו גם ילדיהם למשימת הברחת הנכסים. המשיבה מנהלת הליכים משפטיים רבים נגד החייבים על מנת לפרוע החוב. במסגרת הליכים אלו, כאמור, הוברחו כספי הפיצויים של החייב לבנו, באמצעות שתי המחאות זכות שניתנו, עובר להמחאת הזכות שנמסרה למשיבה.

בעלת המניות אצל המבקשת היא בתם של החייבים, המועסקת ע"י אמה, פני ערב, משך שנים רבות כמאפרת שכירה. ואולם ברור כי האיפור הינו נלווה וצדדי לעיסוק המרכזי של החברות השונות והוא עיצוב שמלות כלה וערב וסלון כלות. לחיזוק טענה זו, הפנתה המשיבה לאתר האינטרנט של המבקשת, בה מוצבת החייבת, פני ערב, כפי שהיה בתקופת פעולתה של "טוליפ גלרי" בע"מ ולמעשה התוכן לא השתנה אלא למרב המטריה המשפטית מתחתיה מתבצעת אותה הפעילות.

 

17.  נטען כי החייבת, פני ערב, היא הרוח החיה מאחורי המבקשת. לקוחות החייבת הן לקוחות המבקשת, מקום עסקה של המבקשת הוא בביתם של החייבים, אתר האינטרנט של המבקשת לא שונה, למעט כתובת בית העסק. רכושם של החייבים, המוצג כרכושה של המבקשת, הועבר לכתובת החייבים (היא גם כתובת המבקשת), ע"י קבלני ההוצל"פ ועל חשבונה של המשיבה.

 

18.  לאור האמור עד כה, נטען כי אין מנוס מהרמת מסך ההתאגדות בין המבקשת ובין "טוליפ גלרי" בע"מ. המשיבה הפנתה עוד לכך שהמבקשת נמנע מלציין שהכתובת ברח' שטיינברג 7 היא כתובת מגוריהם של החייבים, בעוד בעלת המניות במבקשת מתגוררת בכלל בתל אביב. עוד נטען כי אין ממש בתצהירה של ענבר ערב לפיו היא עוסקת בתחום שמלות הכלה והערב שנים רבות, שכן עיסוקה הינו בתחום האיפור ולעניין זה די בעיון באתר האינטרנט של העסק.

נטען כי תצהירה של הגב' ענבר ערב ניתן במטרה אחת והיא לסייע לחייבים ולהציל מקור פרנסתה. גם לעניין חוזה השכירות שצורף נטען כי זה אינו משקף את מצב הזכויות בנכס לאמיתו של דבר והוא נעשה למראית עין בלבד, תוך שימוש במסמכים משוכתבים.

 

19.  מבחינה פורמאלית נטען כי יש לדחות הבקשה על הסף מחמת אי צירופם של כל בעלי הדין הנוגעים לדבר, בעיקר מקום בו מבוקש סעד הצהרתי שלו השלכות רחבות ומעבר לעניינם הפרטי של המבקשת והמשיבה. הובהר כי הבקשה מכוונת למנוע הליכי עיקול של מיטלטלין המצויים ברח' שטיינברג 7, רמת מוצא. דא עקא, שמדובר בכתובת המגורים של החייבים להם נושים נוספים העלולים להיפגע ולהינזק ממתן סעד שכזה.

 

20.  יתר על כן, נטען כי במועד פינויה של "טוליפ גלרי" בע"מ פונו כאמור המיטלטלין שהיו שם, לכתובת האמורה לבקשתם של החייבים וילדיהם. לפיכך, ברי כי היה על המבקשת לצרף לבקשתה את "טוליפ גלרי" בע"מ וכן את פני ערב בעלת המניות בה ואת יהודה ערב מנהלה, להם יכולות להיות טענות בדבר הבעלות במיטלטלין. לעניין זה נאמר כי אי צירופם של בעלי דין העלולים להינזק מתוצאות ההליך הינה עילה לביטול פסק הדין שיינתן, שכן בגדר ההכרעה שבו לא הובאו בחשבון זכויותיהם או טענותיהם של אותם בעלי דין. המשיבה הפנתה בעניין זה לע"א 263/73 ועד הר הכרמל (כולל אחוזה) נ. בנק ישראלי למשכנתאות בע"מ, פ"ד כט (1) 263, לעמ' 200 בספרו של י. זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית 1995) ולפסיקה נוספת (ר' סעיף 51 לתשובה).

 

21.  לתמיכה בתשובה צורף תצהירו של מר אורן דאודי, מנכ"ל המשיבה.

צורף עוד מכתב מחברת "הכשרת היישוב" בע"מ מיום 16.4.08 המלמד על עיקולים, רישום משכון והמחאות זכות שקדמו להמחאת הזכות לטובת המשיבה. המחאות הזכות לטובת עידו ערב צורפו כמו גם החלטות ההוצל"פ.

 

עוד צורף טופס העיקול בנכס שב ברחוב הרב קוק 8, ובו נמצא רשום בין השאר:

 

"המקום פונה מכל חפץ ואדם. המיטלטלין הורדו על פי דרישה של הבת נוגה והוראה טלפונית של מר יהודה ערב וכן האחות ענבל... – לביתם שבמוצא ברח' שטיינברג 7 מוצא. כל המיטלטלין שהיו במקום הורדו לרח' שטיינברג 7 מוצא.

כל המיטלטלין שהיו במקום הורדו ברח' שטיינברג 7 בהוראת יהודה ערב וכן פאני ערב -

אין לו שום טענה ומענה בכל דבר שהוא באם יגרם נזק בהורדת המיטלטלין וכן אם לא יכנסו המיטלטלין לבית (בהשארתם במקום) יום גשום, יתכן נגרם להם נזק -

קיבלנו את כל המיטלטלין."

 

(ר' עותק קרי של הטופס שצורף להודעה מיום 18.1.10).

 

יודגש כי בעת שנחקרה גב' ערב, בעל הזכויות במבקשת, לא היה עותק ברור של אותו טופס בתיק בית המשפט, ברם בהמשך משהוגש עותק אשר היה ניתן לקוראו עלה כי בכלל החתומים עליו כלולה גם ענבר ערב.

 

22.  עוד צורף על ידי המשיבה תדפיס עמוד האתר של "פני ערב", בו מצוינת הכתובת שבמוצא וכן מספר הנייד של המאפרת ענבר ערב. כן הוצגו צילומים של פרסומי העסק תחת השם "פני ערב", כאשר באחד הפרסומים פונה פני ערב לקהל לקוחותיה, לאחר שמועות בדבר סגירת המותג "פני ערב" ומפנה אותן ל"וילה המשתרעת על פני 3 קומות ברמת מוצא באווירה פסטורלית, שלווה וירוקה" ומוסיפה: "ענבר, הצוות המקצועי ואני נשמח לארח אותך..".

 

23.  מעבר לתגובת המשיבה לגופם של דברים, היא בקשה גם לחייב המבקשת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה מהטעם שלאור האמור בכתב התשובה, הרי שסיכויי המבקשת לזכות בדין ולקבל את הסעד בו חפצה הינם קלושים ואינם ברי השגה. משאוחד הדיון בסעד העיקרי והזמני, לא התקיים דיון בבקשה זו.

 

הדיון מיום 21.12.09 והודעות בעקבותיו:

 

24.  כאמור, לאחר שהופקד סך של 10,000 ¤ ע"י המבקשת, ובטרם נודעו טענות המשיבה, הורתי ביום 29.10.09 על עיכוב הליכי ההוצל"פ. קבעתי אז כי דיון נפרד בסעד הזמני יקבע רק אם יתבקש הדבר ע"י המשיבה.

בקשה לדיון בסעד הזמני אכן הוגשה, אך מאחר ומועד הגשתה היה סמוך למועד בו הייתה עתידה להתקבל גם התשובה להמרצת הפתיחה קבעתי מועד לדיון, עת שהתשובה להליך העיקרי, תהא אף היא מונחת בפניי. (ר' החלטה מיום 7.12.09). עוד נקבע כי באותו דיון תידון גם בקשת המשיבה לחיוב המבקשת בהפקדת ערובה להוצאותיה.

 

25.  הדיון נקבע ליום 21.12.09 ואז נשמעה עדות הגב' ענבר ערב. גב' ערב נחקרה על שם החברה המבקשת, שהיא בעלת מניותיה והשיבה כי מדובר בראשי התיבות של שמות אחיה ושמה שלה. העדה הסבירה כי פתחה חברה חדשה לאור רצונה לעשות כן מזה מספר שנים לאור ניסיונה הרב, וכן הואיל ו"טוליפ גלרי" בע"מ נסגרה והיא עדיין הייתה מחויבת לכלות ששילמו עבור איפור.

עוד העידה כי כיום העסק העיקרי הוא איפור, שירותים לאירועים "וגם שמלות כלה שזו גם ההתמחות שלי ולא רק של מי שאתם מגדירים פני ערב" (ר' עמ' 2, ש' 13). ובהמשך הוסיפה - "קוראים לה פני ערב אבל היא דמות שולית, שמה הולך לפניה. אין סיבה שאם החלטתם למחוק אותה תמחקו גם אותי" (שם, ש' 14-15).

 

26.  גב' ערב העידה כי היא התגוררה בבית ברחוב שטיינברג והתכוונה לנהל את העסק שלה משם, אך חוץ מדירה זו היא שוכרת דירה בתל-אביב עם שותפה והיא חולקת את זמנה בין הבתים, כאשר בסופי שבוע היא בדרך כלל בת"א (ר' עמ' 3). בהמשך העידה כי: "היום אני נמצאת יותר בתל אביב" (ר' עמ' 4, ש' 2) והדבר תאם את טענתה כי החתולים שלה נמצאים בתל אביב. עוד העידה כי כאשר היא מוזמנת לאפר כלה באזור תל אביב, האיפור יתקיים במקום הסמוך למקום הכלה, או בדירתה שלה.

באשר לדירתה  הבהירה כי אותה דירה בת"א, זה לא מקום של עסק אלא בית לכל דבר וכל שנדרש הוא לשים שולחן וכיסא. (ר' עמ' 3).

 

27.  העדה נשאלה מהם דמי השכירות אותם היא משלמת עבור הדירה במוצא. בשלב זה ביקש ב"כ של המבקשת להתערב וביהמ"ש העיר לו לא לסייע לעדה (ר' הערת ביהמ"ש בעמ' 4). ב"כ המבקשת הפנה את העדה למסמכים, וזו רק לאחר שעיינה בהם ענתה כי דמי השכירות הינם 11,000 ¤. כבר בשלב זה יוער כי לא נראה סביר ששוכרת לא מודעת לגובה דמי השכירות אותם היא משלמת בכלל וכשמדובר בסכום לא מבוטל כגון דא, בפרט ויש ליתן את המשקל לעובדה שהיה נדרש עיון במסמכים.

בהמשך העידה העדה כי קודם לכן שילמה 6,000 ¤ כדמי שכירות (ר' בשולי העמוד שם).

 

28.  העדה נחקרה באשר ליום פינוי "טוליפ גלרי" בע"מ והעידה כי לא עבדה באותו יום, אך בשל הפינוי התקשרה אליה אחותה נגה ואז הגיעה העדה למקום ומצאה שם את אמה.

העדה הופנתה לכך שבדו"ח העיקול נכתב כי כל המיטלטלין שהיו במקום הועברו לרחוב שטיינברג 7 וזאת לבקשת הבת נוגה, בהוראה טלפונית של האחות ענבר ושל הבן ושל האב. העדה הכחישה מעורבות האחים בפינוי בנמקה: "אחותי הקטנה תיתן הוראה דרך מישהו? אחי עידו יתן הוראה למקום של אמא שלי? הם מסוכסכים בגלל העסק הזה" (ר' עמ' 7, ש' 1-2).

 

29.  בהמשך העידה כי הייתה עם אמה בשערי צדק שכן בעקבות האירוע המצב הבריאותי של האם חייב זאת. אביה, הפרוד מאמה זה כשלוש שנים, היה באילת, שם הוא מתגורר. באשר לאביה, העידה גב' ערב, כי אין לו תפקיד בעסק במוצא ולא היה לו תפקיד ב"טוליפ גלרי" זאת מחמת מצבו הרפואי שהורע כתוצאה מתאונת דרכים בה היה מעורב, חמש שנים קודם לכן. עוד הוסיפה כי אביה היה צלם ב"נגה היכל הכלה" שהיה בבעלות הסבא והסבתא ולאחר מכן עברו המניות להוריה. בהמשך העידה כי אביה לא נכח בפינוי העסק ולא היה לו קשר אליו מאז פרידת ההורים בשנת 2007, אז גם עבר להתגורר באילת.

עם זאת העידה כי היא יודעת שהיה בירושלים באותו יום, שכן ביקשה ממנו להגיע (ר' עמ'  11, ש' 21-24).

 

30.  ב"כ המשיבה החל לשאול את העדה "כשהקמתם..." וזו מיד עצרה אותו וביקשה לתקנו כי אין מקום ללשון הרבים בה הוא חוזר ונוקט בשאלותיו שכן היא הקימה את העסק לבד (ר' עמ' 7, ש' 14-15).

 

31.  העדה נשאלה כיצד החל העסק לרקום עור וגידים והשיבה כי היא פנתה לב"כ המבקשת וכן איתרה רו"ח לפי המלצות. העדה הופנתה לכך שבתשובתה התייחסה רק לפניותיה לגופים רשמיים, בעוד שמצופה היה שתראה כי רכשה ציוד ומצופה היה שתתחיל תשובתה בחלק הפיזי של הקמת העסק.

לשאלה זו השיבה העדה - "כמובן שצריך ציוד. אני לא קפצתי מעל הפופיק של עצמי, יש ציוד שכבר היה קיים אצלי ואפשר להשתמש בו. שולחן האיפור שלי והמחשב... את הכיסא והמראה לקחתי מדודה שלי. מלכתחילה ידעתי שאני לא מתכוונת להוציא עוד הוצאות. יש לי בית...סביר ומספיק לתחילת עסק חדש" (ר' שם, ש' 16-30).

 

32.  בהמשך העידה כי יש לה שתי מכונות תפירה. אחת מסבתה ואחת שרכשה במזומן בשוק הפשפשים ואלו מספיקות לה שכן בינתיים אין תנועה כל כך גדולה מבחינת שמלות כלה (ר' בראש עמ' 8). העדה העידה עוד כי רכשה בדים לשמלות, איפור וציוד לשיער ואף הציגה קבלות שסומנו ת/1. עיון בקבלות מעלה כי הראשונה בה היא מיום 1.6.09 והאחרונה מיום 10.9.09 ובאלה סכומים נמוכים התואמים קניית רכוש שוטף ולא פתיחת עסק חדש. הקבלות מעלות תמיהות, הן לאור העובדה שהקבלה הראשונה שהוצגה הינה מחודשיים לאחר פתיחת העסק והן לאור ההיקף הדל של ההוצאות. לעניין זה העידה כי "הלוואי והיו לי יותר הזמנות אז הייתי קונה יותר בדים" (ר' עמ' 8, ש' 24-25).

 

33.  העדה הוסיפה כי לאור חרושת השמועות שנפוצה בעקבות סגירת "טוליפ גלרי בע"מ" נפגע שמה הטוב של אמה והיא הייתה "שרופה", כהגדרתה (ר' עמ' 9). כשהתבקשה להבהיר ההגדרה, השיבה כי היו כלות שהתקשרו לאיים וחתן אחד אף הגיע עם אקדח.

לאור הגדרת אימה כ"שרופה" נשאלה העדה כיצד זה ייתכן שבאתר האינטרנט של המבקשת מופיעה האם, פני ערב בחזית חרף האמור ועל כך השיבה "ברור, אין על אמא שלי... אני מאמינה והאמנתי בה" (ר' שם, ש' 12-21).

 

34.  לאור תמיכתה באם נשאלה העדה האם זו הסיבה שהיא משתפת פעולה עם אמה בהליכים דנן והשיבה שבניגוד לטענה שהיא לקחה את הציוד, אין לה מושג לאן זה פונה, שכן באותו היום הייתה עם אמה בשערי צדק, לאחר שזו התמוטטה. העדה חזרה על כך שאין לה ציוד של "טוליפ גלרי" בבית העסק (ר' שם, ש' 22-26).

כפי שהובהר לעיל על טופס פינוי הציוד של ההוצל"פ מופיע גם חתימה הנחזית להיות חתימתה, באופן הסותר דברים אלה.

 

35.  באשר לשימוש בשם של אמה העידה גב' ערב כי בהסכם העבודה הוסכם שהיא תשתמש במוניטין של אמה שאינו נובע מהעסק שפורק. לשאלת ב"כ המשיבה ענתה כי לא שילמה על השימוש האמור תמורה והוא ניתן לה בחינם לשנה.

העדה הופנתה לכך שאם מחפשים באמצעות מנוע החיפוש גוגל את המילים "טוליפ גלרי" מגיעים לעסק שלה והשיבה כי אין לה שליטה על מנוע החיפוש העולמי. עוד הוסיפה כי רכשה דומיין אישי ובחרה בשם פני ערב, הואיל וזה שם טוב והוסיפה: "זה שאתם שרפתם אותו זה לא אומר שאני לא אוכל להחזיר את השם הטוב" (עמ' 10, ש' 10-15)

 

36.  לשאלת ב"כ המשיבה העידה גב' ערב כי עד שנת 2007 גרו הוריה יחדיו באותה כתובת של בית העסק הנוכחי, ואולם לאחר הפירוד בין השניים היא עברה להתגורר בבית ואמה עברה להתגורר עם סבתה בירושלים.

 

37.  העדה נשאלה על המסמכים שהציגה מהם עולה כי למעשה מדובר במסמכים של "טוליפ גלרי" בע"מ שהותאמו לצרכיה. העדה השיבה "כן. מה הבעיה בזה? זה מסמך טוב ושיניתי אותו והתאמתי" (ר' עמ' 11 ש' 6-8). כאמור לעיל הוצגה רק טיוטה עם השינויים ולא הוצג מסמך סופי מתוקן ע"ש המבקשת. כשנשאלה מדוע כתובת הדוא"ל של אביה מופיעה בראש המסמך השיבה שאינה יודעת מדוע זה רשום כך, שכן לאביה אין בכלל דוא"ל.

 

38.  בסיומה של החקירה הצעתי לצדדים כי יסכמו לעניין התיק העיקרי על בסיס חקירה זו והחומר שבפני. אף שב"כ המשיבה התלבטו בתחילה בעניין זה, הם קיבלו לבסוף את המלצתי והוסכם כי יוגשו אכן סיכומים בכתב. עוד הוסכם כי הצדדים יצאו לביקור משותף בנכס שברח' שטיינברג (בהעדר בית המשפט) ותימסר רשימה באשר לציוד שבבית.

מאחר ודוח העיקול מהנכס ברח' הרב קוק 8,  לא היה קרי הוסכם גם כי זה יוגש באופן קריא (ר' ציטוט תוכנו לעיל בסעיף 21).

 

39.  ביום 18.1.10 הוגש דו"ח הביקור ע"י ב"כ המשיבה ומזה עולה כי המבנה כולל שלושה מפלסים ובזה נמצא ציוד לא מבוטל;

הן מכשור  - כגון: מכונות תפירה, מכונת Overlock, מגהץ קיטור, מכונת כביסה, מכונת ייבוש,

הן מלאי  - כגון: כ- 65 שמלות כלה, כ- 53 שמלות ערב - במפלס התחתון, 45 שמלות כלה וכן מחוכים - בקומת הקרקע,

והן חומר גלם  - כגון בדים, חוטים ושלים בכמות מסחרית.

 

40.  ב"כ המבקשת בתגובה לאותה הרשימה דייק כי אחת ממכונות התפירה לא הייתה במצב תקין ולגבי אחת הובהר כי היא שייכת לאחת העובדות. באשר לחלק מהציוד טען כי זה מיושן ובכלל זה גם השמלות אשר אין בהן שימוש. המבקשת חלקה על ההגדרה שחלק מהציוד שבמקום היה בכמות מסחרית וכן חלקה על כמות בובות התצוגה.

אעיר כי על פני הדברים מיעוט הקבלות שהוצגו אינו מתיישב עם הציוד שנמצא במקום וזאת אף בשים לב לטענות ב"כ המבקשת באשר לרשימה שהועברה ואשר למיטב הבנתי נערכה במקום בנוכחות שני הצדדים.

 

41.  למען שלמות התמונה אציין כי בהמשך הוגשה מטעם המשיבה בקשה לתיקון טעות סופר וזאת, בין השאר, בטענה שנפלה טעות סופר עת נרשמה הסכמה לסכם כבר לתיק העיקרי ולא רק לעניין הסעד הזמני. בקשה זו נדחתה על ידי בהחלטה מיום 18.1.10, אשר תוכנה דובר בעד עצמה. המשיבה מטעמיה לא שבה לאחר מכן עם בקשה נוספת להתיר לה לשוב מאותה ההסכמה וממילא הוגשו סיכומי הצדדים בהתאם להסכמה המקורית וולא שהועלו עוד טענות בעניין זה.

 

דיון:

 

42.   לאחר ששקלתי את כלל החומר שבפני ואת עדות הגב' ענבר ערב לא מצאתי כי המבקשת הצליחה לשכנעני במאזן הנדרש שיש מקום להצהיר כי המלאי הציוד ויתר הפריטים בבית שברח' שטיינברג 7 הם של המבקשת ולא של חברת טוליפ גלרי בע"מ או מי מייתר החייבים.

 

גרסת הגב' ערב ועדותה לא היו אמינות בעיני ואבהיר עיקר טעמיי;

 

א.      אף שהגב' ערב טענה כי הציוד מהעסק הקודם לא הועבר לכתובת שברח' שטיינברג 7, עולה באופן ברור מדוח הפעולה שהוצא מתיק ההוצל"פ כי הציוד שהיה שייך לחבר טוליפ גלרי הועבר לשם בהוראת מי מבני המשפחה וייתכן שאף גב' ערב בכלל זה (ר' לעיל סעיף 21).

 

ב.       טענת ב"כ המבקשת כי הציוד שפורט בדו"ח הביקור ברח' שטיינברג, הוא ברובו מיושן (כך לדוגמא שמלות משומשות), אף היא תומכת בעולה מהדו"ח הברור והחד משמעי של פינוי הנכס הקודם ברח' הרב קוק.

ככל שאכן היה ברח' שטיינברג 7, ציוד של חברה חדשה שהחלה דרכה רק ביום 7.4.09 - קשה להניח שלזו היו כבר שמלות בהיקף הנטען בדו"ח. בנוסף ובעיקר - לא היה מצופה כי אלה תהיינה משומשות, אלא אם הייתה מוצגת קבלה על רכישתן מאחר.

 

ג.       עת שנשאלה הגב' ערב על פעולותיה להקמת החברה היא מיקדה תשובתה בהליכים פרוצדוראליים, משפטיים הבאים לבסס את האישיות הנפרדת של המבקשת ולא התייחסה (עד שנשאלה על כך מפורשות), לדברים שבאופן טבעי היה מצופה כי יתייחס אליהם, כל מקים חברה חדשה. כך - לא התייחסה לבחינת פוטנציאל השוק, לאופן בו נבחר המקום בו ינוהל העסק, לדרך בה נרכש הציוד הנדרש להפעלתו, לאופן פרסום העסק וכיו"ב.

          הגב' ערב התמקדה רק בפעולות הטכניות של פניה לעורך דין שיקים חברה, פתיחת חשבון בנק ופניה לרואה חשבון להסדרת הנדרש. הרושם הכללי היה כי למעשה ממשיכה הפעילות הקודמת ולכן בהקמת העסק החדש, נדרשים אכן רק אותם הליכים פרוצדוראליים, שכל מטרתם להפריד בין שתי החברות מהבחינה המשפטית.

 

ד.       אף שהמבקשת הסבירה את מיעוט הקבלות שהציגה בכך שכעסק חדש הייתה זהירה ורכשה את המינימום הנדרש להפעלה, נמצא במקום עצמו ציוד שאינו תואם את דבריה.

 

ה.      הטענה בדבר רכישה מינימאלית, עת מדובר בעסק חדש, אינה מתיישבת גם עם העובדה שנטען כי עסק זה נמצא בווילה רחבת ידיים, אשר באופן טבעי גם דמי השכירות החודשיים המשולמים בגין שכירותה אינם מבוטלים.

          ניתן להניח שעסק חדש היה שוכר כחדר שניים עד שייווכח האם הוא מצדיק קיומו ולא ישכור מיידית נכס, המשתרע על שלושה מפלסים, אף שלפי הטענה הוא צריך להכיל ציוד מועט בלבד (ר' דברי ערב על המעט הנדרש לטיפול בלקוחה המגיעה לתל אביב).

 

ו.       הן העובדה שהגב' ערב לא ידעה להשיב מיידית מה גובה דמי השכירות, והן גודל הנכס - תואמים על פני הדברים את טענת המשיבה כי מבחינה מהותית דובר בנכס שנשכר על ידי בני המשפחה למגוריהם ורק לאחר הפינוי מרח' הרב קוק, הוחל לעשות בו שימוש, כמיקום חלופי לנכס שפונה, בעוד בעלת המניות במבקשת התגוררה וממשיכה להתגורר בתל אביב (דברים אלה גם מתיישבים עם דברי העדה עצמה כי חתוליה בתל אביב עד היום).

 

ז.       הטענה בדבר רכישה מינימאלית עת נפתח עסק חדש, לא רק שאינה מתיישבת עם גודל הנכס ברח' שטיינברג וגובה דמי השכירות אלא גם אינה מתיישבת עם הטענה שבנוסף שוכרת גב' ערב גם נכס נוסף בתל אביב.

          ממה נפשך; ככל שמדובר בעסק גדול ומצליח המצדיק שכירת שני נכסים ואחד מהם בגודל רב, ממילא היה מצופה גם לראות רכישות רבות של חומר גלם וציוד בסמוך לפתיחתו. קשה לקבל הטענה כי על אף שמדובר בעסק בתחילת צעדיו אשר מתפתח בזהירות וללא השקעות רבות, מרשה לעצמה הגב' ערב לא לעשות שימוש באחד מחדרי הבית למגוריה, באופן שיהא ניתן לחסוך עלות של שכירת דירה נוספת בתל אביב. התרשמותי הייתה כי הגב' ערב מנהלת את עיקר חייה בתל אביב, בעוד הדירה בה התגוררו בעבר הוריה, משמשת כיום את האם ו/או מי מטעמה להמשיך ולנהל את אותו עסק קודם, גם אם תחת מטריית החברה החדשה.

 

ח.      הטענה כי גב' ערב מנהלת את החברה גם מתל-אביב וכי תרומתה העיקרית היא בתחום האיפור לא היו משכנעות וזאת הן בכלל והן משעלה כי כתובת המבקשת שימשה בעבר ככתובת מגורי הוריה.

          יוער כי כתובת המבקשת בתעודת העוסק מורשה היא בתל אביב ואין אלא לתמוהה מדוע תרשם כתובת המבקשת שם, כאשר נטען כי עיקר העסק הוא בוילה במוצא, בעוד בתל אביב יש רק דירת מגורים?!

 

ט.      אף שהמבקשת טענה כי האם עובדת כשכירה אצלה היא לא הציגה ולו תלוש שכר אחד ששולם לאם ואף לא תדפיס חשבון המלמד על העברת אותו תשלום לאם.

          כך גם לא הוצגו תלושי שכר של עובדים אחרים אצל המבקשת.

 

י.       חיפוש מטעמי ביום שמיעת העדות, ברשת האינטרנט אחר שם החייבת "טוליפ גלרי" בע"מ, הוביל לדף עסק תחת השם "פאני ערב", אשר משום מה מציין את אותה הכתובת של המבקשת כלומר מפנה לכתובת שברח' שטיינברג.

 

43.  זאת ועוד;

בענייננו לא נסתרה הטענה כי החייבים ובני ביתם הקימו במהלך שני העשורים האחרונים חמש חברות שונות אשר עסקו כולן במתן שירותים כאלו ואחרים לכלות. עוד לא נסתרה הטענה כי כאשר נכנסה חברה אחת לקשיים כלכליים ולחדלות פירעון הוקמה בסמוך חברה אחרת, שבעלי מניותיה הם לא אחרים מבני משפחת החייבים ואף הם בעצמם. הגב' ערב לא מצאה לחלוק בעדותה על אותה היסטוריה משפחתית ואף לא בא כוחה בסיכומיו.

 

44.  כלל העובדות שפרטתי לעיל, בתוספת ההיסטוריה המשפחתית וסמיכות המועדים - מספקים לדעתי כדי להגיע למסקנה שלא הוכח מעבר למאזן ההסתברות - שהמצוי ברח' שטיינברג 7 שייך למבקשת ולא לעסק הקודם ו/או למי מהחייבים.  לטעמי עלה כי החייבים מנסים לחסות בצילו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת שלא כדין ובחוסר תום לב. התרשמותי הייתה כי כשם שבעבר הופנו הנושים לגבות חובם באמצעות הפיצויים המגיעים לאב המשפחה, בעוד ניתנה טרם לכן המחאת זכות לבן של אותם כספים, כך כעת באמצעות הקמת חברה מלאכותית נעשה ניסיון להבריח נכסי החייבים.

 

45.  ניתן אומנם לתמוה מדוע בעת פינוי הנכס הקודם, חרף חוב העולה על 1,000,000 ¤, אפשרה המשיבה להעביר את הציוד לנכס ברח' שטיינברג - ברם ניתן להניח שזו הייתה עסוקה בעצם החזרת נכסה לידיה כפנוי ומטעם זה לא בחנה, בו זמנית, את האפשרות לגבות ולו חלק קטן מחובה, באמצעות מימוש הרכוש שפונה. אין אני מוצאת שדי במחדל זה כדי לא לאפשר לה להשלים כעת את האמור. עוד אין אני מוצאת שרלוונטי מה יהא גובה הסכום שיהא ניתן לקבל באמצעות אותו מימוש.

 

46.  אומנם בענייננו לא חלה באופן ישיר הדוקטרינה של הרמת מסך, שכן לא מדובר בהטלת חובות של המבקשת על מי מבעלי מניותיה, עם זאת יפים בהתאמה דברים שאמרה אורית חביב-סגל בספרה, דיני חברות, אפריל התשס"ז, בעמ' 281:

 

"הרעיון הבסיסי של ההסדר המשפטי של הרמת המסך הינו פשוט וחיוני: הכרתה של מערכת המשפט בקיומה של אישיות משפטית שאינה טבעית- פותחת פתח לניצול לרעה בידי אופורטוניסיטיים, העלולים להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות על מנת להתחמק מהתחייבויות שנטלו על עצמם. לכן, בצד התפתחותו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת התפתחה גם הדוקטרינה של הרמת המסך, המאפשרת לבית המשפט להתעלם ממסך ההתאגדות במקרים חריגים וכאשר נסיבות העניין מצדיקות זאת".

 

47.  בספרה של חביב סגל מבהירה המחברת עוד כי כאשר נדרש ביהמ"ש לסוגיית הרמת המסך, עליו להתחיל בבדיקה, האם התקיימה בנסיבות העניין, חברה בעלת קיום עסקי ממשי, אינטרס שלמטרתו הוכר עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, או שהחברה לא הייתה אלא מעטה לניסיונות התרמית של מקימיה. וכך נאמר שם:

 

" המציאות מלמדת על סמן ברור ופשוט להקמתן של חברות חסרות כל תשתית כלכלית, הוא סמן התדירות (הדגשה במקור): מקימי חברות סדרתיים נוטים לשוב ולהקים חברות חדשות לעיתים קרובות. החובות הלא-נפרעים של החברה האחת באים בעקבותיו של שובל חובות שלא נפרעו של חברה קודמת, וחוזר חלילה".

 

(ר' שם, עמ' 354-356).

 

48.  אכן, בעניינו מקימת החברה החדשה היא הבת, ברם לא מצאתי כי זו הצליחה לשכנעני שהמצוי ברח' שטיינברג 7 שייך למבקשת שהיא בעלת המניות בה ולא לחייבים.

כאמור לעיל - חיפוש באתרי אינטרנט  בשם החייבת טוליפ גלרי בע"מ מוביל לאם - הגב' פני ערב ולאותה הכתובת של המבקשת דנן. בנוסף האם, החייבת, אף מזמינה בפרסומים את קהל לקוחותיה לאותו הנכס בן השלוש קומות במוצא.

 

49.  לטעמי די באמור כדי לדחות התובענה וממילא אין אני רואה צורך להידרש לטענה הנוספת כי היה ניתן לדחותה אף מחמת אי צירוף כלל הצדדים הרלוונטיים.

 

בהמשך לכל האמור אין אני מוצאת מקום ליתן ההצהרה המבוקשת והתובענה נדחית.

 

המשיבה רשאית ממילא להמשיך בהליכי הגביה בכתובת שברח' שטיינברג 7.

 

בכדי למנוע פגיעה במשיבה ניתן בזאת צו האוסר על הוצאת חפצים מאותה הכתובת וזאת למשך 90 יום מהיום.

 

המבקשת תשלם בגין שכ"ט ב"כ המשיבה סך של 5,000 ¤ בתוספת מע"מ, אשר ישולם באמצעות הפיקדון שבתיק בית המשפט.

 

בתום 90 הימים דלעיל תוחזר ייתרת הפיקדון למבקשת, ככל שלא יטען עד אז, להברחת ציוד מהמקום.

 

המזכירות תמציא לצדדים את פסק הדין.

 

ניתן היום, כ"ז בשבט, תש"ע (11 בפברואר 2010), בלשכתי, בהעדר הצדדים.

                                                                                

ענת זינגר, שופטת

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/B8D283453323D613422576C700625845/$FILE/A7470980D9DA2B72422576C70043051A.html
תאריך: 
11/02/10
Case ID: 
716_9
Case type: 
הפ
סיווגים
שופטים : ענת זינגר
ענת זינגר
Powered by Drupal, an open source content management system