אילון יוסי נ' ועדה מיוחדת


 

   

בתי המשפט


 

עתמ 001271/09

בית המשפט המחוזי בירושלים

בשבתו כבית משפט לעניינים מינהלים

 

15/02/2010

 

כבוד השופט ד"ר יגאל מרזל

לפני:

 

 



1. אילון יוסי

2. גורן אייל

3. דמארי ניר

4. כהן רפי

5. כהן רוני

6. כפיר אודי

7. שביט עמי

בעניין:

העותרים

ע"י ב"כ עו"ד עומר קלמר

 


 

נ  ג  ד


 

ועדה מיוחדת - מנהל סל"ע

המשיבה

ע"י פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי), עו"ד רועי כהן

 

 

 


פסק דין

 


1.         ההליך שבכותרת עניינו השגה על החלטת הוועדה המיוחדת הפועלת לפי החוק ליישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 (להלן החוק); החלטה בה נדחתה בקשת העותרים לפיצוי ספציפי בגין עסקי דיג שהיו להם באיזור המפונה.

 

2.         העותרים בהליך זה עסקו בדיג עת התגוררו בישוב "דוגית" שבחבל עזה. אלא שעיסוקם זה נעשה, כמסתבר, בלא דיווח למס הכנסה. מטעם זה, אין חולק כי אין הם זכאים לפיצוי בגין עסקם זה לפי המסלולים שנקבעו בחוק (וזאת בנפרד מפיצויים אחרים אותם קיבלו -  בגין בית המגורים, דמי שכירות, מענק אישי ועוד). לפיכך, פנו העותרים לוועדה המיוחדת הפועלת לפי סעיף 137 לחוק, על מנת שזו תזכה אותם בפיצוי שלפנים משורת הדין, ובכלל זה דמי הסתגלות. העותרים העריכו, כהערכה ראשונית (בהתבסס על אומדן רווח תפעולי), את אובדן הרווחים של כל אחד מהם בסך של בין 242 אלף ש"ח לבין 257 אלף ש"ח לכל שנה לערך, כאשר מדובר ב–15 שנות עבודה בדיג.

 

3.         הוועדה המיוחדת, בהחלטתה שמיום 25.2.09, דחתה את הבקשה ברובה. הוועדה ציינה, כי אין זה מן הראוי לפצות את העותרים בגין הכנסה שהייתה להם בשטח המפונה ועליה בחרו שלא לדווח לרשויות המס. הוא הדין לגבי טענות בגין אבדן ציוד דיג, שאין לפצות עליו בלא דיווח בטופס פחת. יחד עם זאת, סברה הוועדה המיוחדת כי נכון לאפשר לעותרים להמשיך בעיסוקם בדיג ולצורך כך הקצתה מליון ש"ח לשם הכשרת שטח שישמש כמעגנה לסירות דיג באזור קיבוץ זיקים; בסמיכות למקום מגוריהם של חלק מן העותרים. מכאן העתירה לבית משפט זה. 

 

4.         טענתם המרכזית של העותרים הינה כי נפל פגם בהחלטת הוועדה המיוחדת. זאת, כיוון ששללה מעצמה באופן גורף את הנכונות לפצות את העותרים על אובדן הכנסות, והכל בשל אי דיווח כדין לרשויות המס. אליבא דעותרים, החוק אינו חוק עונשי ואין לו תכלית של ענישה אלא תכלית של פיצוי בגין אובדן נכסים ורווחים כתוצאה מן הפינוי. מטעם זה, אין לדחות על הסף בקשות לפיצוי בנסיבות כגון אלו בהן לבד מהמס שלא שולם, ברי כי הייתה הכנסה – והכנסה משמעותית לפי הנטען – שאבדה בשל הפינוי. עוד נטען, כי נסיבות מעין אלו הן בדיוק הטעם לפעולתה של הוועדה המיוחדת – הענקת פיצוי שלפנים משורת הדין. בנסיבות כפי המקרה דנן בהן אין יכולת להוכיח את הטעון הוכחה לשם קבלת פיצוי לפי החוק, יש סמכות ושיקול דעת לוועדה המיוחדת לפסוק פיצוי לפנים משורת הדין. כך בייחוד כאשר אין חולק כי נפגע עיסוקם של העותרים בדיג; והוועדה המיוחדת אף נהגה כך כאשר דובר בחקלאים אחרים (חקלאי חממות). לבסוף נטען, כי הקמת המעגנה, עליה החליטה הוועדה המיוחדת, אין בה משום פיצוי ראוי של העותרים. בפועל, המעגנה טרם הוקמה ואף מתנהלים הליכים כנגד העותרים בגין השגת גבול בשל המשך עיסוקם בדיג.

 

5.         המשיבה ביקשה כי העתירה תידחה. לטענתה, מדיניות עקבית של הוועדה המיוחדת היא שלא לפצות – אף לא לפנים משורת הדין – בגין נכסים ורווחים שלא דווחו כדין לרשויות המס. כך הדבר, שכן מסלולי הפיצוי ועקרונות הפיצוי שנקבעו בחוק מבוססים על דיווחי המס; ועקיפתם על דרך של תשלום לפנים משורת הדין חורג מהוראות החוק ותכליתו, תכלית שאינה עונשית אלא תכלית של פיצוי לפי כללים ברורים ומדידים. כך בכלל וכך בפרט נוכח עקרונות כלליים של שוויון ומניעת מצב בו "יצא חוטא נשכר". מדיניות זו של הוועדה המיוחדת הופעלה גם בהקשרים קודמים וגם לגבי חקלאים אחרים (ובכלל זה חקלאי חממות). זו גם המדיניות שהופעלה במקרה זה ואין עילה להתערבות בשיקול דעתה הרחב של הוועדה המיוחדת. עוד הוסף, כי אין לראות בנסיבות עיסוקם של העותרים משום מקרה שונה מבעלי נכסים אחרים – כגון מפעלים – או בעלי מקצוע אחרים. אלו כאלו היו ועודם זכאים לפיצוי בשל הפינוי, רק ככל שעמדו בנטל הדיווח המיסויי הקבוע בחוק. לבסוף נטען, כי הוועדה המיוחדת הלכה למרות נסיבות המקרה כברת דרך כלפי העותרים – זאת על ידי הקצאת תקציב להקמת המעגנה – ודי בכך.

 

6.         לאחר עיון בחומר שלפני וטענות הצדדים, מסקנתי היא כי דין העתירה להידחות. לוז המחלוקת שלפני הינו בשאלה אם עמדת הוועדה המיוחדת לפיה ככלל אין לפצות – אף לא לפנים משורת הדין – על נזק נכסי או אובדן הכנסות בלא שהיה דיווח כנדרש לרשויות המס, הינה סבירה באופן שאינו מצדיק התערבות בה. תשובתי לשאלה זו היא בחיוב. אכן, שאלת סמכותה של הוועדה המיוחדת וגדרי שיקול דעתה תלויים בראש ובראשונה בלשון החוק (סעיף 137(ב)(2)) כמו גם תקנה 5 לתקנות יישום תכנית ההתנתקות (כללים לאישור בקשה ולקביעת תשלום מיוחד), התשס"ו–2005 (להלן: התקנות). לשון החוק – בסעיף 137(ב)(2) הנזכר – קובעת כי הוועדה המיוחדת יכולה לאשר תשלום לפנים משורת הדין "למי שלא מתמלא בו תנאי מתנאי הזכאות לפיצויים לפי חוק זה" וזאת אם הוועדה המיוחדת "ראתה מטעמים שתפרט בהחלטתה כי בשל נסיבותיו המיוחדות של המבקש מן הצדק לעשות כן". תקנה 5 לתקנות הנזכרות קובעת רשימה של תבחינים ושיקולים שהוועדה המיוחדת יכולה להביא בחשבון במסגרתה החלטתה ובכלל זה:

 "(1) משך תקופת החיים והפעילות של המבקש בשטח המפונה, והמקום שבו היה מרכז חייו בתקופה שבה הוא טוען לזכויות בשטח המפונה; (2) זכויות המבקש בבית המגורים או בעסק שלגביו מבוקש התשלום; (3) מעמדו של המבקש בשטח המפונה; (4)מעמד הקרקע במקום שבו מתגורר המבקש; (5) מקום עבודתו של המבקש; (6) סכום הפיצוי שהמבקש זכאי לו על פי החוק, ואם אינו זכאי לפיצוי, מכלול נסיבותיו של המבקש והטעמים שבעטיים לא מתקיים אצל המבקש תנאי מתנאי הזכאות לקבלת הפיצויים לפי החוק; (7) סכומי הפיצויים המשולמים לזכאים בעלי נתונים דומים לפי שיטות החישוב הקבועות בחוק; (8) נתונים בדבר תמיכה למקום שנתנו המדינה או גופים ציבוריים אחרים, אם נתנו, ומועד נתינתן; (9) סכום ההשקעות העצמיות של המבקש בבניית הנכס נושא הפיצוי; (10)         השפעות חריגות ומיוחדות של הפינוי על המבקש ביחס לכלל האוכלוסיה המתפנה, ובשים לב לנסיבותיו האישיות המיוחדות".

 

7.         אכן, משילוב הוראות זה עולה כי אין לראות בוועדה המיוחדת כ"דרך מלך עוקפת דרך המלך" להסדרים שנקבעו בחוק. לשם מתן פיצוי לפנים משורת הדין נדרשות נסיבות שלפנים משורת הדין שבשלהן מוצדק לסטות מהתנאים לפיצוי שנקבעו בחוק עצמו. המדובר, בהכרח, בנסיבות יוצאות דופן המצדיקות סטיה מן הכלל; אך לא ייתורו של הכלל. הוועדה המיוחדת באה למקרים מיוחדים, בהן קיימת הצדקה ספציפית לחרוג ממסגרת הפיצויים שנקבעה בחוק (ראו בג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' ראש הממשלה, פ"ד נט(2) 481, 614-615 (2005); עת"מ (י-ם) 8786/08 כליף תעשיות (1994) בע"מ נ' הוועדה המיוחדת (16.8.2009)). זאת ועוד: ההסדר לפיו הוקמה הוועדה המיוחדת הינו חלק מהחוק עצמו ותכלית החוק הכללית הינה גם תכליתו. ממילא אין מקום לפרש את סמכות הוועדה המיוחדת ושיקול דעתה באופן המרוקן מתוכן את ההסדרים העקרוניים שנקבעו בחוק אלא שיש לראות את פעולת הוועדה המיוחדת כפועלת על פי תכלית החוק (ראו למשל פסק דינו של כב' השופט ד' חשין (כתוארו אז) בעת"מ (י-ם) 8138/08 אסמורן מסחר בע"מ נ' מינהלת סלע (10.12.09); ראו עוד, עת"מ (י-ם) 1744/09 מעודד יוסף נ' ראש ממשלת ישראל (26.1.10)). מכאן, שככל שהטענה הינה כי הנסיבות המיוחדות הן עצם אי התקיימות התנאים לפיצוי בחוק – בשל אי דיווח על ההכנסות וניהול טפסי פחת – אין בכך, על פניו  די על מנת לבסס פיצוי שלפנים משורת הדין.

 

8.         יש לזכור: אחד ההסדרים המרכזיים שבחוק הינו אופן החישוב של הפיצויים לעסקים שפונו. לעסקים פעילים, התבסס הפיצוי בעיקרון על השווי הפיננסי של העסק, המבוסס על הרווח התפעולי של העסק כפי שדווח לרשויות המס (ראו עת"מ (י-ם) 1051/06 א.ט.ר. חורפיש בע"מ נ' הוועדה המיוחדת (6.1.08)(. גם מי שביקש לקבל פיצוי בגין שווי הנכסים עצמם ("המסלול הנכסי"), נדרש להראות שווי זה על פי דיווחיו לרשויות המס. חוקתיותה של ההסתמכות על נתונים אלו דווקא – להבדיל משומה פרטנית או דרכי הוכחה אחרות – נבחנה והוכרעה בבג"ץ 1661/05 הנזכר, בעמ' 678-685, תוך שנקבע כי לא נמצא פגם של אי חוקתיות בבחירה זו של המחוקק בדרך בלעדית זו של שומה. ממילא, אין מקום לקבוע כי באי פיצוי בשל אובדן הכנסה או נכס עסקי והכל בשל אי קיום דיווחים כדין – יש משום אי חוקתיות, ובכלל זה אי מידתיות, שכן זה הוא הסדר הפיצוי שנקבע בחוק. מעבר לכך, משעה שזה הוא מנגנון הפיצוי שנקבע בחוק וזו תכליתו; והפיצוי המבוקש נשען על החוק עצמו ומסגרת הפיצוי שבו (השוו ה"פ (י-ם) 7313/08 מייזליק נ' מדינת ישראל, 15.1.2009), אין מקום לפנות לדוקטרינות חיצוניות לחוק אליהן הפנו העותרים (כגון דיני הנזיקין) כמקור ממנו ניתן לגזור גזירה שווה בכל הקשור בנכונות להתחשב בהכנסות שלא דווחו כדין לרשויות המס, במסגרת פיצוי (ראו עוד, עת"מ 8786/09 הנ"ל, פסקה 31 לפסק דינה של כב' הנשיאה מ' ארד).

 

9.         בהמשך לכך, אין לראות פניה לוועדה המיוחדת כדרך חלופית לפיצוי רק בשל טענה של אובדן הכנסות או נכס שמקורם באי דיווח כדין לרשויות המס. נדרש אפוא "דבר מה נוסף" לשם ביסוס זכאות לתשלום; דבר מה נוסף שמצדיק פיצוי לפנים משורת הדין. כך עולה בבירור מלשונה של תקנה 5(6) לתקנות ולפיה – כאמור לעיל – תשקול הוועדה המיוחדת, בין היתר, את "מכלול נסיבותיו של המבקש והטעמים שבעטיים לא מתקיים אצל המבקש תנאי מתנאי הזכאות לקבלת הפיצויים לפי החוק". יש להצביע אפוא על מכלול נסיבות מיוחד; וטעמים מיוחדים שבגינם לא מתקיימים במבקש תנאי הזכאות שבחוק. כך למשל, טעמים הקשורים בנסיבות אישיות מיוחדות של המפונה (ראו עת"מ (י-ם) 8975/08 לאוניד אלימלך נ' מדינת ישראל נ' מינהלת סל"ע הוועדה המיוחדת (7.12.09)); או כאשר נתקיימו נסיבות אובייקטיביות שמנעו יכולת לדווח כנדרש על הנכס או הרווחים (ראו עוד והשוו עת"מ 8786/09 הנזכר); כך למשל במקרים בהם מסלולי הפיצוי שבחוק עצמו אינם מביאים לתוצאה חד משמעית של תחולה על מקרה נדון ובהענקת פיצוי שלפנים משורת הדין אין אפוא עקיפה של החוק אלא הגשמת תכליתו (השוו ע"א (י-ם) 11152/07 דגי שקמה ואח' נ' ועדת הזכאות (21.1.08)).

 

10.        על רקע זה שבים אנו לנסיבות המקרה שלפני. מוכן אני להניח כי לעותרים צמחה הכנסה בשל פעילותם כדייגים, לאורך שנים לא מעטות. יתכן אף כי המדובר בהכנסה לא מבוטלת כל עיקר (הגם שלא נקבע כל ממצא לעניין זה בוועדה המיוחדת). אלא שמשעה שהכנסה זו לא דווחה כנדרש, אין הם זכאים לפיצוי על פי החוק (ויודגש, כי המדובר בנכס עסקי ולא פרטי, המחויב בדיווח כדין, וזאת בשונה מההחלטה בתיק מס' 1582 אליה הפנו העותרים). מן הנתונים שלפני המסקנה העולה היא, כי לא נפל חוסר סבירות קיצוני בפעולת הוועדה המיוחדת על שיקול הדעת הרחב המסור לה (ראו עוד עת"מ 1051/06 הנזכר; בג"ץ 1661/05 הנזכר; עת"מ 8138/08 הנזכר)). זאת,  שעה שסברה הוועדה המיוחדת כי אין לאפשר תשלום לפנים משורת הדין במקרה זה, כאשר הנימוק העיקרי ולמעשה היחיד שבא לפניה הינו כי לעותרים נגרם חסרון כיס בשל אי הפיצוי וזאת חרף אי הדיווח הנמשך לרשויות המס. לא נפל חוסר סבירות קיצוני – שכן את פגם אי הדיווח כדין, המשמיט את יכולת הפיצוי במסלולים שנקבעו לעסק לפי החוק – לא ראתה הוועדה המיוחדת לרפא על דרך של תשלום לפנים משורת הדין, תוך עקיפת המנגנון שנקבע בחוק, עקרונות החישוב שבו  ותכליותיו. מעבר לכך, הוועדה המיוחדת ראתה לנכון חרף התנהלות העותרים במשך השנים – ולפנים משורת הדין -  להקצות סכום לא מבוטל לטובת הקמת מעגנה שתשמש אותם ותאפשר להם המשך עיסוק ופרנסה מדיג. גם בנתון זה יש כדי לחזק את סבירות החלטת הוועדה המיוחדת על דרך של אי התערבות בהחלטתה דנן.

 

11.        התוצאה היא כי דין העתירה להדחות. לא מצאתי מקום לעשיית צו להוצאות בנסיבות המקרה.

 

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

 

ניתן היום א' באדר, תש"ע (15 בפברואר 2010) בהעדר הצדדים.

 

 

 

 

 

ד"ר יגאל מרזל, שופט

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/08A4822EAA00EB37422576CB005140FE/$FILE/8AD8194E72BA13FC422576C6002A650C.html
תאריך: 
15/02/10
Case ID: 
1271_9
Case type: 
עתמ
סיווגים
שופטים : ד"ר יגאל מרזל
ד"ר יגאל מרזל
עורכי דין : עומר רועי כהן
עומר
רועי כהן
Powered by Drupal, an open source content management system