אחמד חמידה נ' שר הפנים


 

   

בתי המשפט

                    עתמ 001423/09

בית המשפט המחוזי בירושלים

בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים


 

 

15/02/2010

 

כבוד השופט ד"ר יגאל מרזל

לפני:

 

 







אחמד חמידה ת"ז 080726953

בעניין:

העותר

אלמגור

ע"י ב"כ עו"ד ר'


 

נ ג ד

 


 

1. שר הפנים

2.מנכ"ל משרד הפנים

3. מנהל הלשכה האזורית למנהל האוכלוסין

המשיבים

מחוז ירושלים, עו"ד פונקלשטיין

ע"י פרקליטות


 

 

פסק דין

 

1.         העותר, מר אחמד חמידה, עתר לבית משפט זה כנגד החלטת המשיבים להפקיע את תושבותו – החלטה שמיום 30.10.2006;  וכן בהמשך להליך נוסף בנדון, כנגד החלטה שלא להעביר את הטיפול בעניין לשיקול דעתה של הוועדה הבין-משרדית. החלטה שמיום 13.12.2007. נציין, כי העותר הינו יליד ירושלים (1936) והוא לפיכך בן 73. הוא נישא בשנת 1996 ונולדו לו מנישואין אלה  4 בנות. 3 מהן נולדו בארה"ב, ואילו הבת האחרונה (רנין, ילידת 2003), נולדה בירושלים. בסך הכל לעותר לפי דבריו  12 ילדים (שמונה מהם מאשתו הראשונה שנפטרה בשנת 1981), ילדים החיים ולומדים בישראל. העותר נמצא בישראל, לדבריו, משנת 2002, כדין.

 

2.         טענת העותר הינה כי ההחלטות שנתקבלו בעניינו – הפקעת התושבות והן אי הענקת תושבות על בסיס הומניטארי – נתקבלו שלא כדין. כך הדבר, שכן מרכז חייו היה ונותר בירושלים והוא הקפיד לבקר כל שנה בישראל. מכל מקום, הוא לא נתבקש להביא  הוכחות לעניין זה לפני המשיבים. עוד נטען, לחלופין, כי מתקיימות נסיבות הומניטאריות חריגות שכן המדובר באדם מבוגר, הסובל מבעיות בריאות, כאשר ניתוקו מבני משפחתו העניפה בשלב זה של חייו יהיה קשה מנשוא.

 

3.         לאחר עיון בחומר שלפני ושמיעת בעלי הדין, מסקנתי היא כי דין העתירה על שני ראשיה, להידחות. בפתח הדברים אציין, כי ההחלטה על פקיעת תושבותו של העותר נתקבלה כאמור עוד ביום 30.10.06 וזאת לאחר הליך של שימוע. החלטה זו נתקבלה, בין היתר, על יסוד העובדה שאינה שנויה במחלוקת לפני, והיא כי העותר לא אמר אמת בתצהירו למשיב (מיום 17.2.05) עת טען שאין הוא מחזיק בדרכון אמריקני, בעוד שהחזיק בדרכון כזה עוד משנת 1988. לפי המשיב, העתיק העותר את מרכז חייו לארה"ב, בין השנים 1985-2000. ערר שהגיש העותר על החלטה זו, במסגרתו טען גם למרכז חיים ושמירת זיקה חרף הדרכון האמריקני, נדחה עוד ביום 11.4.07. אלא שהעותר מטעמיו שלו בחר שלא להשיג על החלטה זו במועד. חלף זאת, פנה ביום 9.8.07 שוב למשיבים, בבקשה להעביר את עניינו לוועדה הבין-משרדית. במצב דברים זה, קיים קושי של שיהוי בניסיון העותר לטעון בעניין בעת הזו, לא רק בגלל חלוף הזמן כשלעצמו (ראו למשל עת"מ (י-ם) 744/05 עטאללה נ' משרד הפנים (2.1.2006), אלא גם בשל כך שהעותר למעשה זנח את טענותיו בנדון ופנה לאפיק השגה אחר (ראו עוד, עת"מ (י-ם) 674/04 חוסין נ' שר הפנים, 22.7.04). זאת, שעה שהוא מיוצג ונראה כי הוא מכלכל את צעדיו.

 

4.         אוסיף עוד, כי אף לגופו של עניין לא מצאתי בחומר שלפני עילה להתערב בהחלטת המשיב בעניין פקיעת התושבות. נוכח תקנה 11(א) לתקנות הכניסה לישראל, התשל"ד-1974, עבר נטל ההוכחה בנדון לעותר וזאת שעה שהחזיק בדרכון אמריקני. אלא שלבד מטענה כוללנית לגבי זיקה וקשר עם ישראל, ובכלל זה העובדה כי העותר נולד בישראל וכך בני משפחתו וביתו, לא הביא העותר ראיות וטיעון שיש בהם כדי לבסס את הנטל המוטל עליו, לא כל שכן להתערב בעת הזו בהחלטת המשיבים בנדון. בשימוע שנערך לעותר ביום 12.6.06 (מש/4) אמר העותר כי כלל לא היה בארה"ב אלא יצא לירדן בלבד. בשימוע נוסף שנערך לו (ביום 17.7.06)(מש/5) אמר העותר כי נסע לארה"ב בשנת 1981 לחודש לערך; נסע שוב בשנת 1985 לחודש גם כן; ונסע שוב בשנת 1988 לשם קבלת הדרכון האמריקני. העותר לא זכר ולא ציין כניסות ויציאות נוספות, אך בהמשך השימוע אמר כי יצא בשנת 1985 לשנה וכן בין השנים 1993-1994 ואת יתר הכניסות והיציאות אין הוא זוכר. נתונים אלו מעוררים קושי בכל הקשור בנטל ההוכחה המוטל על העותר בנסיבות המקרה, מה גם שנראה כי נערך שימוע מסודר במסגרתו יכל להביא ראיות ומסמכים בלא שקופחו זכויותיו (ראו עוד והשוו, עע"ם 10811/04 סורחי נ' משרד הפנים, פ"ד נט(6) 41, 419 (2005)), ויודגש כי היה על העותר נטל נוסף בנדון, בייחוד נוכח נתונים נוספים שהוזכרו לעיל בעניין הולדת שלוש מבנותיו בארה"ב. בנטל זה לא עמד העותר.

 

5.         אזכיר בעניין זה, כי חרף טענת העותר בדבר כניסה ויציאה לעיתים תכופות לישראל; והיעדרות לתקופות קצרות, לא הובא לפני אף בדל ראיה לנדון בדמות תדפיס משרד הפנים בנדון, וכפי שטען ב"כ המשיבים, אף קודם לדיון לפני לא נתבקש ממנו מצד העותר או בא כוחו פירוט מעין זה. אוסיף, כי ב"כ העותר היה ער לקושי בעניין זה ואף ציין בדיון שלפני, בתשובה לשאלת בית המשפט בנדון, כי לא הביא לפני המשיב ראיות בדבר מרכז חייו של העותר שכן ראה לנכון להתמקד בעניין ההומניטרי נוכח גילו ומצבו הרפואי של העותר (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 20.1.2010), והדברים מדברים בעד עצמם. לבסוף אציין, כי בהתייחס לזיקותיו של העותר לישראל הפנה ב"כ העותר לנספח א' לעתירתו, על נספחיה ובכלל  זה מכתב הפניה ששלח ללשכה האזורית של מנהל האוכלוסין ביום 9.8.07. אלא שגם ממנה לא ניתן ללמוד מה הן הזיקות האמורות והיכן שהה העותר בכל השנים; ואוסיף כי הנספחים האמורים אינם קריאים בחלקם וגם הזדמנות שניתנה לב"כ העותר לתקן עניין זה, לא הועילה שכן גם בנספחים שהגיש בשנית (ביום 11.2.10) רב הנסתר על הגלוי. הנה כי כן, באין ראיות לטיעון בנדון, יש לדחות העתירה בכל הקשור בהחלטה על פקיעת התושבות.

 

6.         זהה מסקנתי לעניין ראשה השני של העתירה, שעניינו ההחלטה שלא להעביר את עניינו של העותר לוועדה הבין-משרדית. כל שטען העותר בעניין נסיבותיו המיוחדות במקרה דנן היו גילו (74) ומצבו הבריאותי. אלא שלעניין מצבו הבריאותי כל שהובא הוא אישור בדבר הצורך שלו בקבלת מכשיר שמיעה, ולא בא לפני המשיבים – או לפני – תיעוד רפואי אחר לעניין מצבו של העותר. בנסיבות אלו, סברה הוועדה הלשכתית, על יסוד מכלול החומר שלפניה, כי אין עילה להעביר את עניינו של העותר לוועדה הבין-משרדית. לא מצאתי עילה להתערב בהחלטה זו, שאין בה אי סבירות קיצוני המצדיק התערבות.

 

7.         סוף דבר, העתירה על שני ראשיה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

 


 

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

 

ניתן היום א' באדר, תש"ע (15 בפברואר 2010)  בהעדר הצדדים.

 

 

 

 

 

 

ד"ר יגאל מרזל, שופט

 

 

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/C251BE4C8D39E0FF422576CB00513056/$FILE/D1EEB86890B94AF6422576B600462E7F.html
תאריך: 
15/02/10
Case ID: 
1423_9
Case type: 
עתמ
סיווגים
שופטים : ד"ר יגאל מרזל
ד"ר יגאל מרזל
עורכי דין : פונקלשטיין ר'
פונקלשטיין
ר'
Powered by Drupal, an open source content management system