דבראל שטראובר- נ. החברה העירונ


בתי המשפט

 






 

הפ 753/09; 774/09; 775/09; 777/09

בית משפט השלום ירושלים

17.02.2010

תאריך:

כב' השופט א' דראל

בפני:

 

 

 












































 

דבראל שטראובר- כלל גלגלי פרסום

בעניין:

המבקש בה"פ 753/09

ע"י ב"כ עו"ד שלמה ז.  פרנקל  


 


 


 


 


 

ראש חוצות – בדוש דוד


 

המבקש בה"פ 774/09

ע"י ב"כ עו"ד שמואל גרוס


 


 


 


 


 

אליעזר יהודה מילר


 

המבקש בה"פ 775/09

ע"י ב"כ עו"ד שמואל דבלינגר


 


 


 


 


 

פרסום גיל


 

המבקש בה"פ 777/09

ע"י ב"כ עו"ד משה מורגנשטרן


 


 

 

נגד


 


 


 

1. החברה העירונית אריאל בע"מ


 


 

ע"י ב"כ עו"ד יהלי כהנוב


 


 


 


 


 

2. גרשון קלצ'קין


 


 


 


 


 

3. בנימין מאירוביץ


 


 

ע"י ב"כ עוה"ד משה בראון ויעל בראון (בן עמי)


 


 


 


 

המשיבים

4 . בר פרסום – נחום ברנשטיין


 


 

פסק דין


מבוא

 

1.                   בפני ארבע המרצות פתיחה שהוגשו על ידי משתתפים במכרז שפרסמה המשיבה מס' 1 (להלן: "אריאל") להדבקה ולהסרה של מודעות על לוחות המודעות העירוניים בירושלים (להלן: "המכרז").  כמפורט במסמכי המכרז הזוכה במכרז נוטל על עצמו את מלאכת ההדבקה וההסרה תוך שהתמורה אותה הוא אמור לקבל הוא אחוז מסוים מסכום האגרה שגובה אריאל ממזמיני הדבקת המודעות.

 

2.                   ארבעת המבקשים (להלן בהתאמה: "שטראובר"; ""בדוש"; "מילר" ו-"גיל")  הגישו, כל אחד בנפרד, המרצת פתיחה ובה הם מבקשים לבטל את החלטת אריאל לקבוע כי הזוכים במכרז הם המשיבים מס' 2 ו- 3 (להלן בהתאמה: "קלצ'קין" ו- "מאירוביץ") וכל אחד מהם מבקש להורות כי הוא הזוכה במכרז. המשיב מס' 4 לא הגיש המרצת פתיחה מטעמו אך הוא תומך בעמדת המבקשים. עיקר טענות המבקשים הוא ביחס לזכייתו של מאירוביץ למרות עברו הנטען בהדבקה פיראטית של מודעות ולמרות צירוף ערבות בנקאית לקויה. שטראובר ופרסום גיל חולקים על פסילתם בשל היות הצעתם נמוכה מסכום האומדן; בדוש מלין על פסילת הצעתו בשל כך שלא צרף לה ערבות בנקאית ומילר מתרעם על העדפת קלצ'קין ומאירוביץ על פניו למרות שהוא המתאים מבין כל המציעים שהצעותיהם נבחנו בסופו של דבר.

 

3.                   במקביל להמרצת הפתיחה שהוגשה על ידי שטראובר הוגשה בקשה לסעד זמני. בעת הדיון בבקשה לסעד הזמני הסכימה אריאל שלא לפעול בהתאם לתוצאות המכרז עד למתן פסק הדין ובהתאם לכך הסכימו הצדדים לקיים את הדיון בתובענה חלף הדיון בסעד הזמני בהליך מזורז. לאחר הדיון הוגשו גם המרצות הפתיחה האחרות. ביום 12.1.10 התקיימה ישיבת הוכחות שבמהלכה נחקרו כל המצהירים למעט מאירוביץ. בישיבה נוספת שהתקיימה ביום 10.2.10 נחקר מאירוביץ ולאחר חקירתו הצדדים סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה והגישו סיכומים כתובים.

 

 

הרקע העובדתי; המכרז שפורסם והחלטות ועדת המכרזים

 

4.                   כאמור, אריאל פרסמה הזמנה להצעת הצעות למתן שירותי הדבקת מודעות על גבי לוחות המודעות העירוניים.  המכרז התייחס גם להסרתן של מודעות בלתי חוקיות שהודבקו על הלוחות.  תקופת ההתקשרות הייתה לשנה אחת כאשר נתונה אופציה להארכת התקופה למשך שנתיים נוספות.

 

5.                   בין התנאים שנקבעו במכרז העמדת ערבות בנקאית בסכום של 50,000 ¤ לצורך ההשתתפות במכרז.

 

6.                   בין היתר נקבע כי:

 

"אין אריאל מתחייבת לקבל את ההצעה הגבוהה ביותר, או הצעה כלשהי. לצורך קביעת הזוכה רשאית אריאל אך אינה חייבת להתחשב, בין היתר, בשיקולים של המחיר המוצע, ניסיון המציע וכשירותו לביצוע העבודה וכן להתחשב בהמלצות שצרף, אם צרף, וביכולתו הכספית והארגונית לבצע את העבודה לפי תנאי המכרז..."

 

 

7.                   ביום 28.7.09 התכנסה ועדת המכרזים של אריאל. בישיבה זו השתתפו גם נציגי המגישים את ההצעות למכרז. היועץ המשפטי של אריאל הורה לועדה לפתוח את האומדן שהוכן לפני פתיחת המעטפות ובהתאם לכך נכתב בפרוטוקול הישיבה כי  'ההערכה היא שההצעות תהיינה בגובה של 35% - 40% מהתקבולים  בגין הדבקת המודעות'.

 

8.                   ועדת המכרזים פתחה את המעטפות ונערכה טבלה המפרטת את ההצעות שהוגשו. הצעות אלה נעו בין 21.5% ל- 65% כאשר אף לא אחת מהן הייתה בתוך האומדן שנערך (בין 35% ל- 40%).

 

9.                   בישיבה נוספת של ועדת המכרזים ביום 18.8.09 נדון המכרז. במסגרת הדיון בועדה הוצע לחלק את העבודה במכרז לשני זכיינים כך שכל אחד יתן מענה לאיזור אחר: זכיין לאיזור השכונות החרדיות וזכיין לאיזורים אחרים. לאחר שהתקיים דיון נקבע כי תתקיים ישיבה של חברי הועדה עם היועץ המשפטי. במהלך הדיון התייחס חבר הועדה, אלי זיטוק, לעניין האומדן ואמר כי:

 

"מתוך בדיקת תוצאות פתיחת המעטפות יש מקום להוריד את המציעים שהגישו הצעות קיצוניות (ההדגשה שלי – א.ד.) כמו:

פרסום גל 21% נמוך מדי ורשף שמירה 65% גבוהה מדי .

פרסום חוצות 33% - נמוך מדי

כלל גלגלי פרסום 32% - נמוך מדי"

 

10.               הישיבה שלאחר מכן התקיימה ביום 30.8.09. בתחילת הדיון נרשם כי התקבלה החלטה:

 

"התקבלה החלטה לחלק את הדבקת המודעות ל- 2 זכיינים עפ"י אזורים גיאוגרפיים בהתאם לאוכלוסיות – חילוני וחרדי. לא לקבל הצעות החורגות מהותית מהאומדן": גבוהות מדי, נמוכות מדי"

(ההדגשה שלי – א.ד.).

 

 

11.               במסגרת הדיון בישיבה זו עלתה השאלה האם ניתן לפסול משתתפים שאינם עוסקים בתחום ההדבקה. היועץ המשפטי חיווה דעתו כי ניתן לשקול זאת אך לא ניתן לפסול מראש. עוד הובהר כי אין צורך להודיע למציעים על חלוקת העבודה ונקבע כי יש לפנות למציעים ולזמנם לראיון.  בהמשך התקיים דיון בנושאים שונים ובהם שאלת הערבות הבנקאית שלא הומצאה על ידי בדוש.

 

12.               הועדה סיכמה את הדיון תוך שהיא קובעת כי הפרמטרים לקביעת הזכיין:

א.      ניסיון;

ב.      הצעה כספית;

ג.        עדיפות לתושב ירושלים המכיר את העיר מבחינת הרגישויות המיוחדות של האוכלוסיה באיזורים שונים.

 

13.               עוד החליטה הועדה כי 'קריטריון הניסיון יהיה החשוב, ולפיכך הוועדה תבדוק האם למציע יש ניסיון/ידע קודמים בנושא ובמטלות הדרושות לביצוע עבודות המכרז'.

 

14.               הועדה החליטה בנוסף כי יש לפסול מספר הצעות: הצעתו של פרסום גיל בשל היותה נמוכה בצורה מהותית מהאומדן; הצעות של מציעים שהציעו הצעות גבוהות משמעותית מהאומדן; הצעה של מציע שלא צרף ערבות בנקאית והוצאות של מי שאין לו ניסיון מתאים.

 

15.               לאחר שפסלה את ההצעות האחרות - הועדה החליטה לזמן לראיון שלושה מציעים: את מילר, קלצ'קין ומאירוביץ. באשר לשטראובר מתייחסת הועדה להצעתו ומזכירה כי מדובר בספק חוץ עירוני למרות שיש לו רזומה של הדבקה לא רק בבני ברק.

 

16.               ביום 13.9.09 התקיימה ישיבה של הועדה ובה הוברר כי ההחלטה לפסול את הצעת בדוש שלא צרף ערבות בנקאית אושרה על ידי מבקרת העירייה. בהמשך התקיימה ישיבה של חברי הועדה עם המציעים מילר, קלצ'קין ומאירוביץ.  במסגרת השיחה עם מאירוביץ הוא נשאל האם קיבל בעבר קנסות מעיריית ירושלים בגין הדבקה פיראטית והשיב 'קבלתי קנסות פעמיים או אולי שלוש רק אחד מהמקרים היה מוצדק על האחרים הגשתי ערעור'. באשר למודעות הנושאות את שם בית הדפוס שלו הוא אמר כי 'מודעות אלו הוזמנו בבית דפוס שלנו. והגורם המזמין לקח את המודעות והיה אחראי על הדבקתם'.

 

17.               ההחלטה שהתקבלה בסוף הישיבה הייתה כי יש לכנס ישיבה שתדון בחלוקת האיזורים. עוד הוחלט: "שיואל (מקוב – סמנכ"ל אריאל – א.ד.) יבדוק מול הלשכה המשפטית האם נפסקו קנסות והוגשו תביעות נגד מאירוביץ ובמידה והוגשו לא ניתן לבחור בו כזכיין". בנוסף נרשמו הערות לגבי המועמדים השונים מילר וקלצ'קין. 

 

18.               יש לציין כי במהלך שמיעת ההוכחות התברר כי קיימים שני פרוטוקולים המתייחסים לישיבה זו: האחד מקוצר הכולל את העמוד הראשון ואת ההחלטות והאחר כולל את השיחות שהתקיימו עם המציעים השונים. אף שהדברים זכו לביקורת רבה במהלך הדיון איני סבור כי יש לכך משמעות להבנת הרצף או ביחס להכרעה ואיני שותף לטענות שהועלו כלפי אריאל בדבר מניעים פסולים בעניין זה.

 

19.               ביום 25.10.09 התכנסה שוב ועדת המכרזים. לישיבה זו הוזמן גם שטראובר ונשאל שאלות לגבי הצעתו וניסיונו. הוא הסביר כי יש לו משרד פעיל בירושלים ופירט את ניסיונו. בתשובה לשאלה מהו נתח ההכנסה שלו כזכיין מהמודעות בבני ברק הוא השיב כ- 50%.

 

20.               בתום השיחה עם שטרואבר נתקבלה החלטת הועדה שמפאת חשיבותה אביא אותה במלואה:

 

"לאחר הראיון עם המועמד הרביעי התכנסה הועדה לבחור זכיין/ים סופי/ים על פי המדדים שגיבשה ועדת המכרזים במהלך הדיונים בנושא המכרז:

 

1.      יש עדיפות לזכיינים המכירים את הסצינה הירושלמית, המורכבות של הקהילות השונות והתייחסותם ללוחות המודעות.

 

2.      על פי האומדן שהוכן על ידי חברת אריאל ועדת המכרזים סכמה שכל אותן הצעות שהיו מתחת ל- 35% נפסלו – מאחר והכנסות הצפויות לא יכסו את העלויות, כנ"ל לגבי הצעות גבוהות מדי מעל 50%.

 

3.      ניסיון מוכח בהדבקת מודעות כפי שהוצג על ידי הזכיינים באמצעות המלצותיהם עם הגשת חומר המכרז.

 

נשארו שלושה מועמדים סופיים שענו על הקריטריונים שועדת המכרזים קבעה לעצמה כמדדים לבחירת זכיין:

 

אליעזר יהודה מילר

גרשון קלצ'קין

מאירוביץ בנימין

 

כמו כן , הוחלט שיחלקו את הלוחות בעיר בין שני זכיינים על פי חלוקה לשכונות כפי שגובשה בועדת המשנה של ועדת המכרזים בהשתתפות שני חברים ריבי קוסובר והרב שטאובר.

 

החלטת הרוב בועדת המכרזים:

 

מר מאירוביץ בנימין – נבחר לאיזורים החרדים – נבחר מאחר והצעתו עומדת בכל הקריטריונים שהועדה החליטה. וכן, הביא המלצות חמות ממזמיני השירות במיגזר החרדי.

 

מר קלצ'קין גרשון – נבחר לאיזורים הכלליים – נבחר מאחר ויש לו נסיון מוכח בהדבקת מודעות והכרות טובה עם מערך הדבקת המודעות במגזר החילוני והחרדי בירושלים.

 

בחירתו הסופית של מר קלצ'קין מותנית בהסכמתו להורדת האחוזים אותם יקבל מתוך גביית האגרות מ- 50% ל- 45% בתוספת מע"מ..."

 

 

21.               יש לציין כי בעוד שבדיונים קודמים דובר על פסילת הצעות שיש בהן חריגה מהותית מהאומדן  בהחלטה האחרונה, מיום 25.10.09, נפסלו קטיגורית כל ההצעות הנמוכות מהאומדן, גם באחוזים בודדים כמו הצעת שטראובר (אף כי עמדה זו עולה גם מישיבות קודמות). עוד לא ברור מתוך הפרוטוקול מדוע הוזמן שטראובר לפגישה עם חברי הועדה מקום בו מלכתחילה הצעתו נמוכה מדי לדעתם של חברי הועדה.

 

 

השאלות העומדות להכרעה

 

22.               כמפורט לעיל ההכרעה בהמרצות מצריכה דיון במספר שאלות: שאלה אחת הנוגעת לכל העתירות והיא האם נפל פגם בהחלטה לבחור במאירוביץ וזאת בשל הטענות בדבר הדבקת מודעות פיראטית מטעמו בעבר; היעדר הבדיקה של הטענות בטרם קבלת ההחלטה בוועדת המכרזים או בשל כך שהגיש ערבות בנקאית פגומה.

 

23.               עוד מועלות טענות הנוגעות לחלק מהמבקשים:

 

א.      האם הייתה הרשאית לקבוע אומדן מינימאלי להצעות השונות והאם פסילת הצעותיהם של שטראובר ופרסום גיל, שנעשתה לאור הצעתם הנמוכה מהמינימום שבאומדן הייתה כדין.

 

ב.      האם פסילת הצעתו של בדוש בשל כך שלא צרף ערבות בנקאית נעשתה כדין.

 

ג.        האם נפל פגם בהעדפת הצעותיהם של קלצ'קין ומאירוביץ על פני הצעתו של מילר בשל הטענה כי ניסיונו חסר לעומת שני הזוכים.

 

24.               יש לציין כי בסיכומי הצדדים מועלות טענות מטענות שונות ואולם בחרתי להתייחס לטענות העיקריות כפי שאפרט להלן.

 

האומדן שנעשה ומשמעותו

 

25.               בעניין האומדן מלינים שטרואבר ופרסום גיל שהצעותיהם היו נמוכות מסכום האומדן: בעוד שהאומדן היה בין 35% ל- 40% הציע שטראובר 32% ופרסום גיל הציע 21.5%. טענות שטראובר ופרסום גיל הן לגבי עצם קביעת האומדן בכלל ובכל הנוגע לשטראובר לפסילת הצעתו למרות הפער הקטן בינה לבין האומדן.

 

26.               כפי שהעיד מר יואל מקוב וכפי שניתן להבין מפרוטוקול הועדה הסיבה היחידה לפסילת הצעתו של שטרואבר הייתה כי הצעתו הייתה נמוכה מהאומדן (עמ' 39, ש' 4-9). הצעתו של פרסום גיל נפסלה מנימוק זה וגם מנימוק שאין לו נסיון מספיק.

 

27.               שטראובר מפרט בתצהירו כי הוא עוסק בתחום הדבקת המודעות מזה מספר שנים וכי צבר נסיון בהדבקה בערים אחרות ובהן בני ברק, תל אביב, פתח תקוה, בית שמש, ביתר, אלעד וכפר חב"ד. הוא מתאר כי הוא מעסיק מספר צוותים לביצוע העבודות. לגבי בני ברק הוא מספר כי יש לו זכיון בלעדי בעיר זו בה יש 400 לוחות מודעות  וכך גם בקרית ספר שם הוא מדביק באופן בלעדי על 100 מודעות. לדבריו לרשותו 6 רכבי עבודה קבועים המשמשים לעבודת הדבקת המודעות בכל השנה וכן משרד פעיל. המחזור של שטראובר לפי הנטען מהדבקת מודעות עומד על 2 מיליון ¤.

 

28.               לטענתו הצעתו הייתה הטובה ביותר וקביעת האומדן על ידי אריאל היא שגויה שכן הצעתו היא סבירה ומותירה לו רווח.

 

29.               בחקירתו הנגדית הוא נשאל לגבי ההוצאות הצפויות של הדבקת המודעות והשיב מהן. הוא אמר כי לדעתו האומדן שנערך אינו מקצועי (עמ' 11, ש' 17-18) ופירט כי לפי הנסיון שלו הצעתו היא סבירה ומותירה רווח. מתוך חקירתו עלה כי המחיר המשולם לו בבני ברק אינו 50% מערך המודעה אלא מחיר נמוך יותר (עמ' 13, ש' 4-12).

 

30.               מקוב כתב בתצהירו כי האומדן נערך על ידו ולפיו סך ההוצאות הסבירות לזוכה הוא 25,500 ¤, הכולל את עלות שכרם החלקי של שני צוותי עבודה, נהג ומדביק, עלות רכב דלק וביטוחים לשני  צוותים וכן עלות הציוד. לפי האומדן התקבול החודשי הצפוי הוא 80,000 ¤ ולכן ההצעה המינימלית לדעת אריאל צריכה לעמוד על 28,000 ¤ שהם 35% מהתקבולים. הוא מסביר כי אריאל כגוף ציבורי הרואה את טובת הציבור חוששת ממצב שבו זכיין יהיה מונע משיקולים כלכליים לבצע עבודה בלתי מספקת על מנת לחסוך בעלויות כדי להותיר ברשותו רווח ולכן העמידה את סכום המינימום שנקבע.

 

31.               בתצהיר משלים שהגיש הוא כותב כי כי האומדן שנערך הוא נכון ומפנה לדבריו של שטראובר בפני ועדת המכרזים כי הוא מקבל בבני ברק 50% מהתקבולים בגין לוחות המודעות. הוא מוסיף כי האומדן נערך על ידו תוך כדי התייעצות עם זכיינים קודמים של אריאל ועם מנהלת החשבונות שלה והוא מבוסס על סמך נתונים אמפיריים הידועים לאריאל טוב יותר מלכל עותר שלא שימש אי פעם כזכיין בירושלים.

 

32.               בחקירה הנגדית הוא אמר כי לשיטתו לפי האומדן המינימום הוא 35% ובסכום זה לא נשאר לקבלן דבר (עמ' 36, ש' 30-31) ובהמשך דבריו הוא אמר כי בפחות מ- 40% אין מכסים את העלויות (עמ' 37, ש' 14-15). מר מקוב הבהיר כי בחישובים שערך לא הביא בחשבון מקורות הכנסה נוספים של הזכייין כתוצאה מעבודת ההדבקה (עמ'  37, ש' 20-23).  בנוסף הוברר בחקירה כי לא התייעץ עם זכיינים אחרים לגבי האומדן אלא רק לגבי פרמטרים הנוגעים לעלויות (עמ' 41, ש' 30-31); שאר ההערכה נעשתה על בסיס נתונים של העד לגבי עלויות השכר.

 

33.               מילר, מתייחס אף הוא בתצהיר משלים לאומדן הנכון ולהערכתו אי אפשר לבצע את העבודה תמורת פחות מ- 45% (עמ' 23, ש' 9).

 

34.               עוזי כהן שהעיד מטעם בדוש אמר כי להערכתו המינימום לתקבול עומד על 47-50 אחוז (עמ' 18, ש' 27) וכי קשה להרוויח מתחת לסכום זה אך בכל הנוגע לשטראובר 'יש עוד כמה דברים...' (עמ' 18, ש' 31).

 

35.               מאירוביץ נשאל אף הוא ביחס לאומדן בעיקר תוך התייחסות לאומדן שהוא עצמו הגיש במכרז הקודם שנערך לקראת שנת 2008. באותו אומדן, כפי שעולה מהנספחים לתצהירו של פרסום גיל, הציג מאירוביץ כי ניתן להגיע לרווח נאה גם כאשר האחוז מהתקבול יעמוד על 19.47%. בחקירה הנגדית הוא הסביר כי אז שקל שיקולים של רווחים צדדיים אותם יפיק מהזכיה במכרז והפעם הציע הצעה גבוהה יותר השואפת לרווח מהמכרז עצמו (עמ' 66, ש' 10-11). כאשר עומת עם הצגת הדברים שהייתה במסמכים שהגיש אז ומהם עלה כי נוצר רווח עצמאי הוא הפנה למשפט שכתב שם ולפיו 'תוספת מרובה על העיקר' וטען כי מכך ניתן ללמוד על כוונתו (עמ' 66, ש' 27- 28) – דהיינו עבודות נוספות שמתקבלות על ידי הזוכה במכרז. הדברים התחדדו בהמשך החקירה אך דומה כי לא ניתן הסבר לשוני בין ההערכה שנתן מאירוביץ בעת המכרז הקודם לבין ההערכה שנתן עתה.

 

36.               כאמור שטראובר וגיל מבקשים לבטל את פסילתם ולהורות על זכייתם במכרז בשל כך שהצעותיהם היו הנמוכות ביותר. הם חולקים על האומדן שנעשה ועל נכונותו: שטראובר סבור כי לא היה מקום לפסול את הצעתו שכן אינה נמוכה באופן משמעותי או מהותי מהאומדן; פרסום גיל סבור כי האומדן שגוי ומציג בסיכומיו אומדן אחר שערך המבוסס על נתונים מדוייקים יותר. אריאל ומאירוביץ סבורים כי אין להתערב בהחלטת ועדת המכרזים המבוססת על האומדן שנערך.

 

37.               לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי לקבל את עמדתו שטרואבר ולהורות על ביטול ההחלטה לפסול את הצעתו אך אין לקבל את עמדתו של פרסום גיל.

 

38.               כפי שנקבע 'נקודת המוצא בבואנו לבחון את החלטתה של ועדת המכרזים בענייננו היא ההלכה כי בית המשפט אינו יושב כ"ועדת מכרזים עליונה" ואינו מחליף את שיקול דעתה של הוועדה בשיקול דעתו. הביקורת השיפוטית בהקשר זה נועדה לבחון האם החלטת הוועדה הינה סבירה והאם נתקבלה כדין ומשיקולים ענייניים, שמא נפל בה פגם מהותי שאינו עולה בקנה אחד עם עקרונות דיני המכרז הציבורי כפי שנקבעו בחקיקה ובפסיקה. טעות בתום לב שאין בה משום הפרת השוויון או פגיעה בעקרון ההגינות לא תוביל בדרך כלל להתערבות בהחלטת הוועדה' (עע"ם  3499/08 רון עבודות עפר ייזום ופיתוח מ.א. בע"מ נ' ועדת המכרזים - עיריית עפולה , פורסם במאגרים, 2009); פסקה 11 וההפניות שם (להלן: "רון")).

 

39.               באשר לפסילת הצעתו של שטראובר בטענה כי היא נמוכה מהאומדן מצאתי כי התמלאו התנאים להתערבות בהחלטה זו.

 

40.               לא ניתן שלא להשתומם על התנהלותה של אריאל בעניין זה. מכתחילה נקבע אומדן תוך קביעה שהצעות הנמוכות ממנו באופן מהותי או משמעותי תיפסלנה. מכאן שספק אם היה מקום לפסול את הצעתו של שטראובר שעמדה על 32% בעוד שהאומדן נע החל מ- 35%.

 

41.               זאת ועוד עיון באומדן שערך מר מקוב מעלה כי הערכתו לגבי ההוצאות עמדה על 25,500 ¤ ואת ההכנסות העריך ב- 80,000 ¤. מכאן שנקודת האיזון בין רווח להפסד אינה עומדת על 35% או על 40% כפי שטען בעדותו אלא על 31.875% . לפיכך, גם לשיטתו של מר מקוב אין מדובר בהצעה המביאה להפסד אלא לכל היותר לאיזון.

 

42.               אף שיש חשיבות לאומדן ולעריכתו כדי למנוע מצב שבו מתקבלת הצעה נמוכה יותר, שלא תניב למציע רווח אלא תמריץ אותו לביצוע עבודה לקויה או מחשש לתכסיסנות בלתי לגיטימית לא ניתן לאמץ אותו בדווקנות ולוועדת המכרזים נתון שיקול דעת (בג"צ 2400/91 בוני בנין ופיתוח בפתח תקוה בע"מ נ' עיריית נתניה, פ"ד מה (5) 69, 72 (1991)).

 

43.               ועדת המכרזים אף אינה נדרשת בגדרו של האומן לערוך את חישוב הרווח וההפסד של המציע אלא ככל שיש תשתית לכך שהצעה נמוכה מדי מעידה על ליקוי אחר במציע, חוסר רצינותו או חשש מתכסיסנות:

 

"ביסודו של דבר, אין ועדת המכרזים נדרשת לבחון את שיקולי הרווח וההפסד של המציע ואת כדאיותה הכלכלית של הצעתו. עליה לבחון את רצינותו של המציע ואת יכולתו לעמוד בהתחייבויותיו על רקע דרישות המכרז, אם כי מחיר נמוך ובלתי סביר יכול בהחלט לשמש אינדיקציה לחוסר הרצינות של המציע ושל הצעתו... אכן, הצעה זולה מדי ובייחוד הצעה הנוקבת במחירים בלתי כלכליים והנופלת בשיעור ניכר מן האומדן (30.5% במקרה שלפנינו), מעוררת על פניה חשד כי היא נגועה בתכסיסנות בלתי לגיטימית... חשד כזה מתעורר ביתר שאת מקום שבו נוקב המציע "מחיר שלילי" תמורת ביצוע עבודות על ידו. "מחיר שלילי" בנסיבות כאלה גורם להצעה להיראות כהימור והיא נחזית על פניה כהצעה הנוגדת הלכות מסחר מקובלות לפיהן נוהגים קבלנים לדרוש תשלום עבור עבודה שהם מבצעים. על כן, מקום שבו נכלל "מחיר שלילי" בהצעה המוגשת במכרז לביצוע עבודות, גם אם הוא מתייחס לאחד מפריטי ההצעה בלבד שאין ודאות כי ביצועו יידרש, על ועדת המכרזים לבצע בדיקה זהירה, חשדנית וקפדנית במיוחד של ההצעה, על מנת לוודא כי היא אינה נגועה בתכסיסנות פסולה ועל מנת שהרווח הכספי בטווח הקצר לא יניב הפסד חברתי בטווח הארוך וכן הפסדים כספיים כבדים בסופו של יום."

(עע"מ 5933/05 אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (פורסם במאגרים, 2006), פסקה 11); (ר' גם רון, שם, פסקה 19).

 

 

44.               בעוד שניתן לקבל את העמדה הראשונית של ועדת המכרזים ולפיה יש לפסול הצעות החורגות מהותית מהאומדן הרי שהחלטת ועדת המכרזים לפסול באופן דווקני כל החלטה הנופלת מסכום האומדן אינה יכולה להתקבל (השווה עת"מ 475/02 חופיר ר. אבו קיש בע"מ נ' מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון, (פורסם במאגרים, 2002)).

 

45.               דומה כי גם התנהלות אריאל מצביעה על עמדה לא אחידה בעניין זה: אריאל פסלה את הצעתו של שטראובר בנימוק שהיא נמוכה מדי עוד בעת דיונים קודמים בוועדת המכרזים. לפתע וללא כל הסבר הזמינה אותו לפגישה בישיבת הועדה מיום 25.10.09 בכדי לעמוד על ניסיונו ולאחר שטען שיש לו משרד פרסום בירושלים. נשאלת השאלה – אם הצעתו של שטראובר נפסלה בשל היותה נמוכה מדי מדוע היה צריך לבחון האם יש לו משרד ופעילות בירושלים. עוד קשה שלא לתהות מדוע משנמצא כי שטראובר עונה על התנאי הזה (בהקשר זה הודה מקוב בעדותו כי הצעתו נפסלה בשל כך שהייתה נמוכה מדי ורק בשל כך (עמ' 38, ש' 8-9))  שבה אריאל להחלטה הקודמת ולא בחנה גם את הצעתו בין ההצעות שנבחנו בשלב הסופי של המכרז.

 

46.               זאת ועוד, כפי שעלה במהלך העדויות קיימים שיקולים נוספים ובעניינו של שטראובר מדובר במי שמחזיק משרד פרסום ומערך הדבקה גדול ורחב המאפשר לו עבודה יעילה מזו שהעריך מקוב כמו גם מקורות הכנסה נוספים מהפעילות שתבוצע עבור אריאל. הסתמכות אריאל על כך ששטראובר אמר שהוא גובה עבור עבודתו בבני ברק 50% אף אינה יכולה לסייע. שטראובר טען כי בבני ברק מדובר בתשלום כולל מע"מ בעוד שבהצעתו לאריאל דובר על תשלום ללא מע"מ כך שהפער קטן יותר עוד על המעדותו כי ההכנסה מבני ברק נמוכה יותר. עוד עלה כי הזכיה במכרז בבני ברק כרוכה בעלויות נוספות של החלפת לוחות (עמ' 12, ש' 27 – עמ 13, ש' 3).

 

47.               לא מצאתי לנכון להידרש לטענות ביחס לעצם נכונות האומדן שכן איני סבור כי על בית המשפט  לעשות את האומדן עבור הועדה. גם אם האומדן שערך מר מקוב אינו מבוסס על נתונים ברורים או מבוקר על ידי מומחה אלא על מחקר אמפירי שנערך (השווה לעת"מ 475/02 הנ"ל) ואף כי הדעת נותנת כי אומדן ראוי צריך להערך ולהיות מפוקח על ידי רואה החשבון של אריאל או על ידי יועץ חיצוני שמקורות המידע שלו רחבים יותר, אין בכך כדי להביא לעריכת אומדנים חדשים על ידי בית המשפט ונקודת המוצא לקביעתי היא כי יש להסתמך על האומדן כפי שנעשה למרות הקשיים שהוא מעורר אך כאמור אין ליישם אותו בכזו דווקנות אלא תוך בחינה מהן אותן הצעות שחורגות מהאומדן באופן משמעותי.

 

48.               מכאן, שלא היה מקום לפסול את הצעתו של שטראובר, שאינה נמוכה משמעותית מהאומדן אך  היה מקום לפסול את הצעתו של פרסום גיל.

 

 

פסילת הצעתו של מאירוביץ

 

49.               טענה זו היא, כאמור, הטענה העיקרית המועלית על ידי כל המציעים כלפי המכרז. עמדת המבקשים היא כי בשל כך שמאירוביץ עסק בעבר, כך הטענה, בהדבקת מודעות פיראטית, לא היה מקום להורות על זכייתו. 

 

50.               הטענה נשענת על עמדתה של אריאל עצמה בהליך משפטי קודם שנוהל בינה לבין מאירוביץ לאחר שהאחרון לא זכה במכרז לפני שנתיים (ה"פ (י"ם) 556/08). מאירוביץ פנה לבית המשפט בהמרצת פתיחה כנגד החלטת ועדת המכרזים לפסול אותו וגם באותו הליך הוגש תצהיר התשובה מטעם אריאל על ידי מר מקוב.

 

51.               בתצהיר כתב מקוב את הדברים הבאים:

 

"לאריאל נודע לאחר פרסום תוצאות המכרז, כי מאירוביץ נוהג לתלות באופן פיראטי ובלתי חוקי בעליל בלוחות העיר ירושלים. .. מאירוביץ תולה מודעות של גופים שונים (בעיקר מקרב העולם החרדי) ללא הרשאה שכזו – הוא פועל בניגוד לכל דין." (סעיף 7 לתצהיר).

 

52.               המבקשים מוסיפים וטוענים כי מאירוביץ ממשיך להדביק מודעות באופן פיראטי ומצרפים תצלומים התומכים בעמדתם. כך, מצרף מילר לתצהירו תצלומים שבהם נראות מודעות מודבקות ועליהן הכיתוב 'פרסום כהלכה' ומספר טלפון וכן מודעות אחרות שעליהן הכיתוב 'פרסום נאמן'.  מדוגמאות אלה הוא למד על נכונות טענתו להדבקת מודעות פיראטית על ידי מאירוביץ.

 

53.               עוד מלינים המבקשים על האופן שבו פעלה ועדת המכרזים. כעולה מהפרוטוקולים סברו חברי הועדה כי יש לערוך בדיקה לגבי מאירוביץ והנחו את מר מקוב לבדוק האם קיימות 'תביעות וקנסות'. בחינת הפרוטוקולים מעלה כי אין תיעוד לכך שבדיקה נערכה ותוצאותיה נמסרו לחברי הועדה.

 

54.               עוזי כהן, המצהיר מטעם בדוש, תיאר בעדותו בבית המשפט כי 'נלחם' במאירוביץ בנושא ההדבקה הפיראטית. לדבריו היה הדבר לפני יותר משנה שנתיים:

 

"ש. אתה פה זרקת בלי שנשאלת שאתה נלחם במדביקים הפיראטיים ונלחמת גם במאירוביץ.

ת. כן

ש. תספר לי מתי בדיוק נלחמת במאירוביץ.

ת. בתחילת המכרז שלי.

ש. לפני שנה.

ת. יותר משנה שנתיים. היו הרבה מודעות פיראטיות גם על הלוחות, הזכיין הקודם שהיה לא עמד בלחץ מול האנשים הפיראטיים שזה היה מר מאירוביץ ומר מרום, הוא התדיין איתם בבתי דין. ממולם, אפשר לראות את זה בבתי דין מול מאירוביץ ומול מדביקים פיראטיים, הוא היה איתו . אני הבהרתי למאירוביץ חד משמעית, אני לא הולך לבתי דין, אם לי מדביקים על הלוחות אני מכסה אותם מיד, אני לא אשמע לאף גורם, אין ספק שמר מאירוביץ מדביק פיראטי, הוא מביא המלצה מהבד"צ שהוא מדביק מודעות, והעדה החרדית מעולם לא הדביקה מודעה אחת חוקית, הם הדביקו עשרות אלפי מודעות ומעולם לא הדביקה עבודה חוקית. הוא הביא מודעה שהוא מדביק את המודעות לוועד לטוהר מחנינו מעולם לא הדביק מודעה אחת חוקית. יש לי תמונות הוא כותב שפרסום נאמן מדביק ועושה הדבקה והדפסה במודעות. בכמה חודשים האחרונים פרסום נאמן שינה את השם שלו לפרסום מהדרין. אם רוצים לעשות כזה ניסיון קטן אפשר להתקשר עכשיו לפרסום מהדרין ברגע זה ולשאול אותו עכשיו בלי שהוא יתכנן את זה. יש לי שיחה מוקלטת כזאתי שזה אותו הדבר. זה אדון מאירוביץ , יש עוד הרבה. מבקרת העיריה כתבה בדוח שלה לראש העיר שמאז שאני נכנסתי העיר נראית אחרת. " (עמ' 20, ש' 30 – עמ' 21, ש' 14).

 

55.               בהמשך חקירתו הנגדית הוא אמר שיש ברשותו הוכחה לכך שמאירוביץ הוא מדביק המודעות הפיראטיות אך לא הביא אותן לבית המשפט (עמ' 29, ש' 8).

 

56.               מטעם אריאל הוגש תצהירו של מקוב. לדבריו אף שבשנת 2008 הוא סבר כי מאירוביץ עוסק בהדבקת מודעות פיראטית אך האחרון הכחיש זאת ולאחר בדיקה מעמיקה התברר כי לא הוגשו כנגד מאירוביץ תלונות ולא נפתחו בהליכים משפטיים בגין ההדבקה הבלתי חוקית. מקור הטעות, כך הטענה, הוא ברישום 'פרסום נאמן' על מודעות שהודבקו ואולם לטענת מאירוביץ מדובר במודעות שהודפסו בבית הדפוס שלו ונתלו על הלוחות על ידי אחרים. מקוב מוסיף כי בשנה האחרונה מסר מאירוביץ לאריאל מודעות כדי שיתלו על ידי הזכיין החוקי הנוכחי.

 

57.               בחקירה הנגדית הוא התבקש לפרט לגבי הבדיקה שערך ותשובתו הייתה:

 

"ש. אתה ציינת בתצהיר שלך שעשיתם בדיקה לגבי מר מאירוביץ בהתייחס לטענות שעלו נגדו על כך שעושה הדבקות פיראטיות, האם עשיתם בדיקות דומות לגבי מישהו אחר.

ת. לא עשינו את זה לגבי אחרים, את הבדיקה שעשינו זה היה לקראת הפגישה שלנו, לגבי אחרים לא בדקנו. בדקנו את זה פעם לאור הניסיון במכרז הקודם, החלטנו ללכת על השביל השקט יותר, במקומות אחרים לא הראו לי מסמכים, פניתי לפיקוח העירוני,בפיקוח העירוני עידכנו אותי שהיו מספר פעמים שהפיקוח העירוני הגיש תלונות נגד מאירוביץ על הדבקה פיראטית, היה מקרה אחד שהוכיח שנתן את הכסף עבור האגרה לחברת אריאל, היו שני מקרים שטענו שתבעו את מאירוביץ בגלל שעל המודעות הפיראטיות הופיע דפוס נאמן ויודעים שזה שלו. יש דיון אם זה מודעות שהוא הדפיס ומישהו אחר הדביק או שהוא הדביק. לא היתה הכרעה. בדיונים שקיימנו בינינו הוא יכול להמשיך בתהליכים כפי שהתקדמנו. " (עמ' 40, ש' 19-29).

 

 

58.               בהמשך הדברים נתבקש מר מקוב להסביר היכן ההתייחסות שניתנה לועדה עובר למתן ההחלטה בכל הנוגע לבדיקה שערך לגבי מאירוביץ הוא עיין בפרוטוקול ואישר כי הדבר לא נכתב בו אך טען כי אמר את ממצאי הבדיקה שערך לחברי הועדה למרות שהדברים אינם כתובים (עמ' 49, ש' 1-11).

 

59.               מאירוביץ חולק בתצהירו על הטענות כלפיו. הוא מסביר כי מדובר בבית דפוס שמדפיס מודעות עבור אנשים רבים אך אינו עוסק בתליית המודעות. הוא מצרף לתצהירו קבלות רבות שקיבל מאריאל עבור הסכום ששילם לה לצורך הדבקת המודעות. באשר לרשימה של תיקים שנוהלו נגדו וצורפו כאמור מדובר בהליכים שהוא כופר בהם ולא הורשע בביצעה של עבירה.  בחקירתו הנגדית הוא טען כי הדביק מודעות עבור העדה החרדית תוך תשלום לאריאל (עמ' 62, ש' 12-13).

 

60.               כאמור, בעניין זה קיימת מחלוקת עובדתית בשאלה האם מאירוביץ מדביק מודעות באופן פיראטי. על אף ההאשמות שהועלו בעניין זה לא נמצא כי בפני הועדה הונחה תשתית ראייתית מספקת כדי לקבוע כי הוכח שהדברים נעשים או נעשו בעת האחרונה. מקובלת עלי עדותו של מקוב כי הדברים שכתב בתצהירו שהוגש בתגובה להמרצת הפתיחה הקודמת היו מבוססים על טעות וכי אכן נעשתה על ידו בדיקה ברשויות התביעה העירונית בדבר קיום הליכים כנגד מאירוביץ ותוצאותיה נמסרו לועדה, אף כי הדבר אינו מתועד. לא מצאתי כי די באמירות שנאמרו בעניין זה ובתחושותיהם של המבקשים כדי להצדיק התערבות מצד בית המשפט בהחלטת ועדת המכרזים שלא לפסול את הצעתו של מאירוביץ מטעם זה. הועדה הייתה ערה לטענות בעניין זה ומצאה שלא לפסול את מאירוביץ.  אין מדובר, אפוא, בשיקול דעת שיש להמירו בשיקול דעתו של בית המשפט.

 

61.               למרות זאת, כמפורט להלן, משמצאתי כי על הועדה לבחון מחדש את החלטתה הרי שבמסגרת השיקולים שתשקול מצופה כי תבחן מחדש גם את עמדתה לעניין הצעתו של מאירוביץ בהינתן המידע שמצוי ברשותה עתה והמידע שתקבל בטרם תדון ותחליט פעם נוספת.  לאחר שועדת המכרזים סיימה את עבודתו ובמהלך הדיון הוגשו מסמכים שונים וניתנה עדותו של מר עוזי כהן, העוסק בהדבקת המודעות עתה,  והדעת נותנת כי הועדה תשקול את הנתונים החדשים שלא עמדו בפניה קודם לכן במסגרת מכלול השיקולים. במידת הצורך תדאג הועדה לקבל מידע נוסף בטרם תחליט.

 

 

פגם בערבות שהגיש מאירוביץ

 

62.               חלק מהמבקשים טענו באשר לפגם שנפל בערבות שצרף מאירוביץ להצעתו. הם טענו כי הנוסח שלה פגום ולא ניתן לממש אותה כלפי מי שיפר את תנאי המכרז. אריאל ומאירוביץ מפנים לכך שנוסח הערבות תואם באופן מדויק את הניסוח שנתבקש על ידי אריאל והדבר עולה גם מעדות מקוב (עמ' 41, ש' 8-13). בהינתן כי זו הייתה דרישת אריאל במכרז איני סבור כי יש מקום לפסילת הצעת מאירוביץ מטעם זה.

 

 

טענות בדוש לגבי פסילת הצעתו בשל כך שלא צירף ערבות בנקאית

 

63.               בדוש מלין על החלטת אריאל לפסול את הצעתו בשל כך שלא צירף ערבות בנקאית. הוא מצביע על כך שפעם כפי שפעל בשל הטעייה מצד נציגי אריאל ומפנה לכך שעוד בישיבת הועדה מיום 28.7.09 נזכרת טענתו להסתמכות על קיומה של ערבות הביצוע אך הפרוטוקול אינו משקף את שנאמר.

 

64.               למרות זאת מתוך עדותו של עוזי כהן עלה שלא ניתן לו כל היתר להימנע מצרוף הערבות הבנקאית וההסתמכות על דברי פקידה (ר' עמ' 19, ש' 15-27) שכך ניתן לעשות אינה יכולה להיות תחליף למילוי דווקני של תנאי המכרז. לפיכך, איני סבור כי יש ממש בטענתו זו.

 

65.               בדוש מלין גם על כך שלא ניתנה לו ארכה לביצוע תנאי מתנאי המכרז כפי שניתן היה לעשות וטוען בנוסף כי ניתן לראות בויתור על חוב לרשות כשווה ערך לערבות תוך שהוא מפנה לפסיקה שונה בעניין זה המצביעה על המחלוקת שיש. גם בעניין זה איני מוצא כי יש מקום להתערב בשיקול הדעת שהפעילה ועדת המכרזים, שנסמך על היעוץ שקיבלה.

 

 

הטענות הנוספות

 

66.               במהלך הדיון והסיכומים עלו טענות נוספות ובהן טענה מצד מילר על העדפת קלצ'קין ומאירוביץ על פניו; טענת מילר לשיקולים זרים וניגוד עניינים בו שהתה אחת מחברות הועדה וטענות נוספות.

 

67.               איני סבור כי נפל פגם בהעדפת קלצ'קין ומאירוביץ על פני מילר ואין מדובר בבחירה שיש בה סטייה ממיתחם שיקול הדעת של ועדת המכרזים.

 

68.               כך גם לא מצאתי כי הונחה תשתית ראייתית כלשהי להטלת הדופי בהתנהלותה של חברת הועדה. בהקשר זה טען מילר כלפיה כי יש לה קשר עם אדם בשם שבילביץ העובד אצל מאירוביץ ואולם פרט להאשמות שלא הונח להן כל בסיס לא הוצג דבר.

 


 

התוצאה – הכרזה על שטראובר כזוכה; ביטול המכרז כולו או החזרת הדיון לועדת המכרזים

 

69.               נוכח המסקנה אליה הגעתי ולפיה פסילת הצעתו של שטראובר בשל היותה נמוכה מהאומדן נעשתה שלא כדין – יש להכריע בשאלה מה משמעות הדברים: האם יש לקבל את בקשתו של שטרואבר ולהכריז עליו כזוכה; האם יש לבטל את המכרז כולו ולהורות על עריכת מכרז חדש או שיש להחזיר את הדיון מחדש לועדת המכרזים כדי שתכריע שוב בין ארבע הצעות במקום בין השלוש ששקלה.

 

70.               ככלל, ביטולו של מכרז הוא סעד שיש לנקוט בו רק במקרים קיצוניים, נדירים וחריגים ומנימוקים כבדי משקל וכאשר לא נותרת ברירה. החשש הוא מהפגיעה שנוצרת בפגיעה בעקרון השוויון עם עריכתו של מכרז חדש (ע"א 6283/04 מנורה איזו אהרון בע"מ נ' מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נא (1) 21, 26 (1995); בג"צ 688/81  מיגדה נ' שר הבריאות, פ"ד לו (4) 85, 96 (1982)).

 

71.               מכאן לשאלה האם יש להכריז על שטראובר כעל זוכה במכרז או שאין מנוס מהחזרת ההכרעה אל הועדה.  בהתחשב בכך שהמכרז חולק לשני חלקים תוך שהועדה נתנה דעתה גם להתאמת כל אחד מהמציעים לאחד החלקים איני סבור כי ניתן להורות על זכיייתו של שטראובר חלף מציע אחר כאשר לא ברור מי המציע שזכייתו תבוטל. בנסיבות אלה הדרך הנכונה היא לאפשר לועדה להכריע פעם נוספת בין ארבע ההצעות : השלוש שהועמדו לדיון ולהכרעה והצעתו של שטראובר.

 

72.               מאליו מובן כי בהחלטתה תשקול מחדש אל כל ארבע ההצעות על בסיס הקריטריונים שהוגדרו תוך מתן המשקל הראוי למחיר שהציע כל מציע. במסגרת השיקול הנוסף שייערך תבחן הועדה גם את המידע הנוסף שהועלה לעניין מעורבות מאירוביץ בהדבקת מודעות פיראטית ובמידת הצורך תפעל לקבלת מידע נוסף ומלא יותר בעניין זה לאור הראיות שנשמעו בהליך זה.

 

 

סיכום

 

73.               אני מקבל את המרצת הפתיחה שהגיש שטראובר, ה"פ 753/09, באופן חלקי ומורה על ביטול ההחלטה לפסול את הצעתו של מבקש זה. מהשיקולים שפורטו לעיל איני מורה על ביטול המכרז כולו אלא על קיום דיון מחודש בהצעות שלא נפסלו מטעמים אחרים: הצעותיהם של קלצ'קין, מאירוביץ ומילר וכן בהצעת שטראובר תוך שעל ועדת המכרזים לשקול מחדש את החלטתה ולבחור את הזוכים במכרז מבין ארבעת המציעים תוך מתן המשקל המתאים לכל אחד מהשיקולים.

 

74.               משנדחו הטענות האחרות נדחות המרצות הפתיחה האחרות שהוגשו על ידי דדוש; מילר ופרסום גיל.

 

75.               אריאל תשלם לשטראובר שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט, שניהם ביחד, בסכום של 25,000 ¤ בתוספת מס ערך מוסף.

 

76.               בנסיבות העניין – אין צו להוצאות בין הצדדים האחרים וכל אחד מהצדדים, למעט שטראובר ואריאל, ישא בהוצאותיו.

 

ניתן היום ג' באדר, תש"ע (17 בפברואר 2010) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תעביר את פסק הדין לבאי כוח הצדדים. עוד תודיע המזכירות טלפונית לכל הצדדים כי פסק הדין ניתן.

 

                                                                                             

א' דראל, שופט

 

 

 

 


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/0C30B2429D38E3B6422576CD00519AFE/$FILE/6A4E5D3AFCF66E78422576CD002A0A0A.html
תאריך: 
17/02/10
Case ID: 
753_9
Case type: 
הפ
סיווגים
שופטים : א' דראל
א' דראל
עורכי דין : יהלי משה שלמה שמואל גרוס שמואל דבלינגר
יהלי
משה
שלמה
שמואל גרוס
שמואל דבלינגר
Powered by Drupal, an open source content management system