מדהלה נ. "קרנית" קרן לפיצוי נפ


 

   

בתי המשפט


 

א  001390/01

בית משפט השלום בירושלים

 

לפני כב' השופטת יעל ייטב

24/02/2010

 

 

 

 

 



מדהלה עידן

בעניין:

התובע

עו"ד ארז לבנון

ע"י ב"כ


 

נ  ג  ד


 

1 . קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים"

2 . מיודק מרגלית

3 . מועצה איזורית בקעת הירדן

ע"י ב"כ עו"ד ע. אגרון

הנתבעים

 

פסק דין

 

מבוא

 

      1.   התובע, יליד 26.11.82, הגיש נגד הנתבעים תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, עקב תאונת עבודה שאירעה ביום 18.4.98. התאונה אירעה בעת שהתובע, שהיה קטין באותה עת, נהג במלגזה חשמלית, במסגרת תערוכת פרחים, שבה שימש כסדרן חניה וכעובד ניקיון. כפי שפורט בכתב התביעה, התובע נהג במלגזה ללא רישיון, לאחר שנתבעת 2 הורתה לו לפנות זבל באמצעות המלגזה. תוך כדי ניסיון להניף מטען באמצעות המלגזה, נכנס הצמיג האחורי לשקע, המלגזה התהפכה, התובע נפל ונחבט בעצמה רבה בקרקע. בעקבות התאונה הובהל התובע לבי"ח הדסה הר הצופים.

 

      2.   בפסק דין חלקי שניתן ביום 24.7.02 נדחתה התביעה נגד קרנית.

 

       3.  הנתבעות 2 ו-3 כפרו בחבותן לפצות את התובע ובנזקים שנטענו על ידו.

 

האחריות

 

עדות התובע

 

      4.   התובע הגיש שלושה תצהירי עדות ראשית. התצהיר הראשון הוגש ביום 3.7.01 לשם בירור שאלת האחריות, התצהיר השני הוגש ביום   30.5.07 לקראת דיון הוכחות, והשלישי הוגש ביום  15.6.08, לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעות.  

 

      5.   בתצהיר הראשון, אשר הוגש כאמור בשלבים מוקדמים של ההליך, הצהיר התובע שהתאונה אירעה לאחר שנתבעת 2 הורתה לו לפנות זבל באמצעות המלגזה, ושתוך כדי הניסיון להניף את המטען באמצעות המלגזה, נכנס הצמיג האחורי לשקע, המלגזה התהפכה, והוא עצמו נחבט בעצמה בקרקע. כן פורט בתצהיר שאיש לא בדק עמו שיש לו רישיון נהיגה, ואיש לא הזהיר אותו על הסכנות הטמונות במלגזה. אף שידעו מה גילו, איש לא אמר לו שנהיגתו במלגזה אינה מבוטחת.

 

      6.   בתצהיר עדות ראשית שהוגש על ידי התובע ביום 30.5.07, תיאר את הנסיבות באופן דומה, תוך מתן פירוט רב יותר.

 

      7.   בתצהירו השני הצהיר התובע שנתבעת 2 הורתה לו לפנות את הזבל באמצעות המלגזה חרף העובדה שלא היה בידו רישיון נהיגה, והוא לא הוזהר מפני השימוש בה. בעת שנהג במלגזה, ותוך כדי ניסיון להניף באמצעותה את המטען, נכנס הצמיג האחורי לשקע, המלגזה התהפכה, וכתוצאה מכך נפל התובע ונחבט בקרקע.

 

8.      בתצהיר עדות ראשית השלישי, אשר הוגש כאמור על ידי התובע  ביום 15.6.08, התייחס התובע לטענות שהועלו על ידי נתבעת 2 בתצהיר עדות ראשית מטעמה. בתצהיר האמור טען התובע שהמרחק עד למכולת האשפה שהיה עליו לעבור בהתאם להנחיית הנתבעת, עלה בהרבה על 50 מטרים. התובע הכחיש את טענות הנתבעת לפיהן אירעה התאונה לאחר השלכת הפסולת, את הטענה לפיה הרכיב על גבי המלגזה נער נוסף, ואת הטענה שהנתבעת ליוותה אותו בהליכה רגלית בעת נסיעתו במלגזה. כן הכחיש את הטענה לפיה ידע שיש צורך ברישיון נהיגה על מנת לנהוג במלגזה, ואת הטענה לפיה מספר ימים לפני האירוע היה נוכח בעת שיחה בין הנתבעת לנער אחר, שבה נשאל אותו נער האם יש לו רישיון לנהיגה על המלגזה.   

 

9.   במהלך חקירה נגדית השיב התובע שעבד במסגרת תערוכת הפרחים במשך שבוע. כן השיב שההוראה היחידה שניתנה לו הייתה לקחת את מיכל ה"דולב" למכולת האשפה בעזרת המלגזה, ואולם הוא לא קיבל כל הדרכה באשר לשימוש במלגזה, ואיש לא אמר לו כיצד עליו להשליך את האשפה. לפיכך, הוא זה שהחליט כיצד עליו לזרוק את האשפה לתוך המכולה. כן השיב התובע שבמהלך עבודתו, פינה אשפה באופן דומה באמצעות המלגזה שלוש או ארבע פעמים, תמיד לאחר שנתבעת 2 הורתה לו לעשות כן.  לעיתים, הניח את ה"דולב" לדבריו בתוך המכולה הגדולה, לעיתים השליך באמצעות המלגזה משטחים לתוך המכולה. 

 

     10.  במהלך חקירתו הנגדית שב התובע והדגיש שנתבעת 2 הורתה לו להשתמש במלגזה, והצביעה על המלגזה שעמדה בסמוך  ל"דולב". לשאלה האם ליוותה אותו נתבעת 2 לצד המלגזה,  השיב בשלילה.

 

     11.  התובע השיב במהלך חקירתו הנגדית, שאף שהיה ידוע לו שהנהיגה על טרקטור אסורה ללא רישיון, לא ידע שגם הנהיגה במלגזה טעונה רישיון, שכן מדובר במלגזה חשמלית אשר מהירותה נמוכה. כן השיב שכאשר נאמר לו על ידי אדם מבוגר לנהוג על המלגזה, סמך על דבריו של המבוגר.

 

עדות בוריס ברך

12.  עד התביעה מר בוריס ברך, העיד על כך שבעת האירוע שימש כמלגזן בבית האריזה, שם החל לעבוד בשנת 1994. העד הגיש שני תצהירי עדות ראשית, בראשון הצהיר שהגיע למקום האירוע מספר דקות לאחר התאונה וראה את המלגזה ההפוכה, ליד מכולת האשפה. כן הצהיר שבמקום היו הדרכים סלולות באספלט, בדומה למצבן כיום. לתצהירו צירף תצלומים של המקום וסימן עליהם היכן אירעה התאונה.

 

13.  בתצהיר השני הצהיר העד שמכשיר ההרמה שאליו כיוונה הנתבעת, ושתמונותיו הוצגו בפני, לא שימש להובלת מטענים בדרכים שמחוץ למבנה בית האריזה, אלא שימש לעבודה בתוך בית האריזה.

 

14. במהלך חקירתו הנגדית  ציין העד שהאירוע זכור לו היטב, כיון שהייתה זו הפעם היחידה בימי חייו שבה ראה מלגזה שהתהפכה. כשהגיע למקום ראה לדבריו את המלגזה זרוקה, כמו כן ראה במקום את מיכל ה"דולב", וכן את המכולה. 

 

      15. במהלך חקירתו הנגדית השיב העד שאילו היו משתמשים בעגלה ההרמה הידנית, במקום במלגזה, כל שניתן היה לעשות באמצעותה הוא להביא את ה"דולב" עד המכולה, על ידי שני אנשים, אך לא להרימו לתוך המכולה, וכיון שממילא הנפת ה"דולב" לתוך המכולה חייבת להיעשות באמצעות המלגזה, אין לדעתו טעם לעשות עבודה כפולה ולהשתמש גם בעגלה הידנית, ולאחר מכן גם במלגזה.

 

      16. לא מצאתי לייחס משקל רב לטענת הנתבעות לפיה יש להטיל ספק  באובייקטיביות של העד בשל היכרותו של העד עם אחיו של התובע, שכן מדובר בסביבה אזורית שבה היכרויות הדדיות רבות, כגון ההיכרות שבין נתבעת 2 לבין משפחתו של התובע. ההיכרות בענייננו אינה מעידה על חברות או קירבה העלולות להשפיע על אמינותה של העדות.

עדות נתבעת 2

17.  מטעם הנתבעות העידה על נסיבות האירוע נתבעת 2, אשר הגישה שני תצהירים. בתצהיר עדות ראשית ראשון, מיום 28.4.08, הצהירה הנתבעת שבמועד התאונה שימשה כמזכירת המועצה האזורית בקעת הירדן והייתה אחראית להפעלת תערוכת הפרחים אשר נערכה בבית האריזה. לשם תפעול התערוכה הועסקו, בין היתר, נערים בני 16 עד 18, בעבודות כגון הכוונת המבקרים ומכירת כרטיסים.

 

18.  לטענתה של נתבעת 2, היא לא ידעה שלתובע טרם מלאו 16 שנים. לטענתה, כוונתן של הנתבעות הייתה לגייס ילדים שמלאו להם 16 שנים זה מכבר, ולהערכתה, יתכן שהתובע התקבל לעבודה בשל לחץ מצד אמו, אשר עבדה באותה עת במועצה.

 

19.  במסגרת תצהירה הודתה הנתבעת 2 בכך שביקשה מהתובע לעשות שימוש במלגזה (בסעיף 7 לתצהיר עדות ראשית, בסעיף 13, ובמקומות נוספים). יחד עם זאת טענה שסברה שיש לתובע רישיון לכך. 

 

20.  בסעיף 8 לתצהירה הצהירה הנתבעת, שבאחד הימים שקדמו לתאונה, ביקשה מבחור אחר לפנות אשפה באמצעות המלגזה, ואז שאלה את הבחור האם יש לו רישיון. שיחה זו, נוהלה לטענתה בנוכחות התובע. כיון שהשיחה נוהלה בנוכחותו, לא רק שלא חשדה בכך שאין לתובע רישיון, היא אף הייתה משוכנעת בכך שיש לתובע רישיון לנהוג במלגזה.

 

21.  לטענתה, היה על התובע, אשר ידע על כך שאין לו רישיון, להשתמש במלגזה הידנית (עגלה ההרמה) ולא להשתמש המלגזה ללא רישיון.

 

22. הנתבעת 2 טענה בתצהיר עדות ראשית שליוותה את התובע כברת דרך, באופן רגלי, ואולם לאחר שראתה שהוא משליך את האשפה, חשבה שהוא מסתובב על מנת לשוב, ועל כן אף היא הסתובבה וחזרה. מטעם זה לא ראתה את התהפכות המלגזה. כן טענה שרק בדיעבד, לאחר התאונה, התברר לה שהתובע חרג מהרשאתה, שהייתה לנסיעה קצרה עד המכולה, ולאחר שפרק את האשפה, המשיך לנסוע על המלגזה, תוך שהוא מסיע עימו בחור נוסף, בדרך ארוכה, אשר טרם נסללה באספלט. 

23.  הנתבעת המשיכה והצהירה שאילו היה ידוע לה שאין לתובע רישיון, הייתה מבקשת מאדם אחר, נושא רישיון, לבצע את המטלה, שכן בתערוכה הועסקו עובדים רבים.

 

24.  בתצהיר השני שהגישה נתבעת 2 ביום 4.1.09, שבה והצהירה שהתאונה אירעה לאחר שהאשפה הושלכה, ושהתובע היה אמור לחזור לבית האריזה.

 

25. הנתבעת פירטה היכן עמדה המכולה על פי מיטב זיכרונה, והדגישה שבהתאם להנחייתה היה על התובע לעשות את דרכו מספר מטרים למכולה סמוכה, בדרך סלולה באספלט, ולא להגיע למקום שבו אירעה התאונה שלא היה סלול.

דיון והכרעה

26.  מעיון בראיות הצדדים ובטענותיהם עולה שאין בין הצדדים מחלוקת על כך שבעת התאונה נהג התובע על המלגזה. אין גם מחלוקת על כך שהתובע השתמש במלגזה על פי הנחיית הנתבעת 2, וכן שלא היה לו רישיון לנהוג בה.

 

      27. הנתבעות טענו שתי טענות אשר יש בהן לדעתן כדי לנקותן מאחריות ולהטיל את מלוא האחריות על התובע: האחת, שנתבעת 2 לא ידעה על כך שאין לתובע רישיון, ושלאור שיחה שניהלה עם חברו של התובע מספר ימים עובר לתאונה, היה על התובע לדעת שאין לנהוג על המלגזה ללא רישיון. להשקפתה, כיון שלא היה לתובע רישיון, היה עליו להשתמש בעגלה הידנית לשם הובלת האשפה והשלכתה. הטענה השנייה, שהתובע חרג מהרשאתה, שניתנה לנסיעה קצרה בלבד, בנתיב נסיעה סלול באספלט, ולא לנסיעה שביצע התובע בנתיב נסיעה ארוך ובלתי סלול.

27.  באשר למיקומה של המכולה לנסיבות התהפכותה, מצאתי שיש לקבל את גרסתו של התובע לפיה אירעה התאונה תוך כדי הנפת ה"דולב" לשם השלכת הפסולת, וכי הדבר אירע במקום שעליו הצביע התובע.

 

28.  עדותו של התובע נתמכה בעדותו של מר בוריס ברך, אשר אמנם לא ראה את ההתהפכות, ואולם ניתן ללמוד מעדותו שהוא הגיע למקום האירוע והתרשם עד מאוד מכך שראה את המלגזה הפוכה. העד העיד על כך שראה במקום גם את ה"דולב", וגם את המכולה, היינו התאונה התרחשה סמוך למכולה.

 

29.  נתבעת 2 טענה אמנם שליוותה את התובע באופן רגלי, וראתה אותו משליך את הפסולת. יחד עם זאת, בשום מקום בתצהירה או בחקירתה, לא העידה הנתבעת על כך שהייתה במקום במועד התהפכותה של המלגזה. עדותה על נסיבות ההתהפכות מבוססת בעיקר על סברות ועדויות שמיעה, כגון דבריו של בחור נוסף, אשר נסע לטענתה כביכול עם התובע על המלגזה, וסיפר לה בדיעבד שהתובע המשיך בנסיעה ממושכת. שמו של הבחור לא נמסר בתצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת, והועלה לראשונה במהלך חקירתה הנגדית. למותר לציין שהוא לא הובא לעדות, ולא הוסבר כיצד זה לא נפצע אף הוא בהתהפכות.

 

30.  יתכן שהנתבעת טעתה והחליפה בין אירוע התאונה לבין אירוע קודם, שכן על פי דברי התובע לא הייתה זו הפעם הראשונה שבה עשה שימוש המלגזה. כזכור, תצהירה הראשון של הנתבעת הוגש רק ביום 28.4.08, כ- 10 שנים לאחר התאונה, ויתכן שהיא מחליפה ומתבלבלת בין הנסיעה שבה אירעה התאונה, לבין נסיעה קודמת, אז אולי התלוותה לתובע רגלית וראתה אותו משליך את הפסולת למכולה. יתכן שבשל תעתועי הזיכרון אף החליפה את מיקומה של התאונה במיקום אחר. 

 

31.  מטעם הנתבעות לא הוגש דוח תאונה אשר נערך סמוך לאירוע, ואשר יש בו כדי לתאר את נסיבות התאונה ולעמוד על סיבותיה. כאמור, אף לא הובאו עדים לשם תמיכה בגרסת הנתבעות.

 

      32. לאור האמור אני מקבלת את גרסתו של התובע ביחס לנסיבות התאונה.

אחריות המעביד ואשם תורם

33.  לא תיתכן מחלוקת על כך שמעביד חב בחובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי העובד. ההלכה הפסוקה מחמירה ומדקדקת עם המעביד וחובות הזהירות המוטלות עליו הן חובות מוגברות . בהעסקת ילדים ובני נוער מוטלת לטעמי על מעביד חובה מוגברת.

 

34.  בענייננו מצאתי שהנתבעות הפרו את חובותיהן כלפי התובע.  היה על הנתבעת 2 לוודא שיש לתובע רישיון נהיגה על מלגזה, שכן אין זה מובן מאליו שבידי נער בן 16 יהיה רישיון כאמור. בוודאי שהיה עליה לעשות כן נוכח התופעה עליה הצביעה בסיכומיה, לפיה נערים רבים  נהגו לנהוג על מלגזות ללא רישיון, בשל אילוצי הסביבה החקלאית שבה גדלו. לא היה כל מקום להסתמכות על נוכחותו של התובע בשיחה אחרת שנערכה עם נער אחר. כמו כן היה על הנתבעות להדריך את התובע הדרכה מפורטת באשר לאופן השימוש במלגזה ולאופן השלכת ה"דולב".

 

35.  גם אילו הייתי מקבלת את גרסתן העובדתית של  הנתבעות באשר לנסיבות אירוע התאונה, לא היה בכך כדי לתמוך בטענותיהן.

 

36.   באשר לטענה בדבר שיחה שהתקיימה כביכול מספר ימים לפני התאונה בין הנתבעת לבחור אחר, לא הובאה כל ראייה לכך שנערכה שיחה שכזו, או לכך שהתובע היה שותף לה. גם אילו היה מוכח שהשיחה נערכה  ושהתובע היה נוכח בה, לא היה בכך כדי להוכיח שהתובע היה מודע לכך שהנהיגה במלגזה טעונה רישיון, אף לא היה בכך כדי להטיל על התובע את האחריות לתאונה, במלואה או בחלקה.

 

37.   הנתבעת לא הוכיחה בדרך כלשהי שנתנה לתובע הנחייה באשר לנסיעה קצרה למכולה, ושאסרה עליו נסיעה נוספת. לא הובאה הוכחה לכך שניתנה לתובע הדרכה ברורה באשר לשימוש במלגזה, לאופן השלכת הפסולת ממיכל "הדולב", או לנתיב הנסיעה שבו יש להשתמש

 

38.  ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו כי לתובע רשלנות תורמת, הן מאחר שהיה עליו לדעת שהנהיגה טעונה רישיון, הן מאחר שנמנע מלהשתמש בעגלה הידנית, הן מאחר שלא בחר בנתיב נסיעה קצר.

 

39.  לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי שאין לייחס לתובע רשלנות תורמת. 

 

40. על חובת הזהירות ואשמו התורם של העובד, עמד לאחרונה בית המשפט העליון בע"א 5435/07 מוחמד אבו ליל נגד נ. א.ג. מהנדסים בע"מ ואח' (מיום 10.3.09)- "הלכה היא, כי:

 

"במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע 

עובד, יש לדקדק דווקא עם המעביד בכל הנוגע

 להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה

עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או שתרמה

 לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך,

שהמעביד הינו זה המופקד על המפעל או על

העבודה, שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו,

ומתפקידו לדאוג, שתנאי העבודה ושיטות העבודה

 יהיו בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע

מלאכתו" (ע"א 655/08 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' מרציאנו,  פ"ד לו (2) 592, 603­604, השופט ד' לוין).

 

עוד נקבע, מפי דור ראשונים, כי "עובד העושה עבודה

 מסוכנת למען מעבידו אינו נותן את דעתו תמיד רק על

 בטחונו האישי שלו. אין זו ממידת הסבירות לדרוש

ממנו שינהג כן, ולבוא אליו בטענה שאילו עשה

הכל כדי להישמר לנפשו, היתה הסכנה חדלה להיות

 סכנה" (ע"א 5/65 המוסד לביטוח לאומי נ' שירותי נמל מאוחדים בע"מ, פ"ד יט (3) 205, 211­212, השופט –

כתארו אז – לנדוי; ע"א 477/85 בוארון נ' עיריית נתניה, פ"ד מב (1) 415, 424­426). מסיבות אלה, "קיימת נטייה

במדיניות השיפוטית שלא להטיל אחריות על העובד

הנפגע בשל 'אשם תורם', אלא במקרים ברורים, בהם

אשמו של העובד כגורם לתאונה בולט לעין" (ע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז (3) 225, 232,

השופט בך; ע"א 425/85 מחמור בע"מ נ' אטדגי, פ"ד מ"א (4) 524, ,527­,528). המקרה דנא אינו בא בקהל המקרים,

בהם ברורה אשמת העובד הנפגע דווקא; בסופו

של יום, הסיטואציה בה הועמד המערער על ידי

המשיבה 1 גילמה את הסיכון שממנו נפגע, ובדין

הטיל בית המשפט קמא את האחריות לכך על

המשיבות. אם יועיל פסק דיננו להביא לתשומת

לבם של מעסיקים את הגישה והתוצאה שבפינו,

אולי יהא בכך גם יתד ופינה לשיפור ההדרכה

ולמימוש בונה של אחריותם של מעבידים".

 

41.  מצאתי שיש לקבל את עדותו של התובע לפיה כלל לא ידע על כך שהנהיגה טעונה רישיון, וכן שסמך על הנחייה שניתנה לו על ידי אדם מבוגר.

 

42.  לאור האמור לעיל, אני קובעת שהנתבעת אחראית לאירוע התאונה, וכי עליה לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו בעטייה. כן אני קובעת שאין כל אשם תורם מצד התובע.

 

הנכות הרפואית

      43. כפי שציין בא כוחו של התובע בסיכומיו, במהלך התאונה נפגע התובע בברכו הימנית. לאחר שפונה לבית החולים נותח ואושפז למשך 6 ימים.  התובע שוחרר מבית החולים כשרגלו מגובסת, לכל אורכה, ונאסר עליו לדרוך עליה במשך חודש וחצי. במהלך התקופה האמורה הוגבלה ניידותו של התובע, והוא נאלץ להיעזר בכסא גלגלים או בהליכון, ולהימנע מהליכה, למעט לשם פנייה לשירותים או למקלחת.

במהלך  השנים שלאחר התאונה, עבר התובע 6 ניתוחים.

 

     44.  ביום 8.1.03 הוגשה לתיק בית המשפט חוות דעתו של ד"ר ל' קפלן, אשר קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 37%, 30% בשל הפגיעה בברך ימין, ו- 10% בשל הצלקות סביב ברך ימין.

 

     45.  מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתו של ד"ר מיכאל לבני, שהעריך את נכותו המשוקללת של התובע בשיעור של 20% בלבד.

 

46.  בשל הפערים בין הנכויות שקבעו הצדדים מונה ד"ר י' ליטווין כמומחה מטעם בית המשפט לקביעת מצבו הרפואי של התובע. בחוות דעתו מיום 1.9.05, התייחס  המומחה לטיפול הרפואי שעבר התובע לאחר התאונה, ופירט שלאחר שהתובע פונה לבית החולים הדסה הר הצופים, אובחן בביה"ח "שבר אוסיאוכונדרלי...(עצם וסחוס) של ... התפוח הפנימי של עצם הירך... עבר באותו היום ניתוח – בוצע קיבוע של פרגמנט העצם והסחוס וכן קשירת הרצועה הצולבת האחורית שנמצאה פגועה. בנוסף לכך בוצע קיבוע של 2 חתיכות סחוס חופשיות. הרגל גובסה. שוחרר לביתו כעבור כשבועיים. דריכה על הרגל המנותחת נאסרה למשך 6 שבועות לאחר הסרת הגבס המשיך בטיפולים פיזיוטרפיים. ב 22/10/00 עבר ארטרוסקופיה נוספת עם הוצאת גופים חופשיים, ניקוי וייצוב הסחוס בתפוח הפנימי... ז"א מדובר בנזק סחוסי דרגה 4 (מתוך 4 אפשריות) של התפוח הפנימי. הוצאו גם זיזי עצם (אוסטיאופיטים) מאזור התעלה שבין התפוחים ... המשיך בטיפולים ובמעקב – ובהמשך עבר ארטרוסקופיה נוספת (ב 18/11/01). נמצאו נזקים סחוסיים במדור הפנימי ובנוסף גם בטרוכליאה (המשטח בעצם הירך ממול לפיקה) וגם בפיקה עצמה נמצאו נזקים סחוסיים. היות והמשיך לסבול מכאבים, עבר ניתוח נוסף ב 15.1.02 בניתוח בוצע שינוי בציר הרגל... על מנת לנסות ולהוריד עומס גוף בזמן דריכה על המדור הפנימי של הברך. ב 6/7/03 עבר ניתוח אחרון של הוצאת קיבועי הניתוח לשינוי ציר וכן ארטרוסקופיה בה נמצא נמק אזור תפוח פנימי ירך ובוצע קידוח בתוך העצם".

 

47.  בפרק ממצאי הבדיקה ציין המומחה שהתובע מהלך עם צליעה קלה, ולא מסוגל לקפץ על הרגל הימנית, אף שהוא מקפץ בחופשיות על רגל שמאל. ציר הברך הימנית שונה מציר שמאל. טווח תנועות ברך ימין מוגבל ביחס לתנועות ברך שמאל, והתנועות בברך ימין מלוות בחריקות משמעותיות. קיים דלדול בשרירים, קיימת אי יציבות בברך ימין לעומת יציבות מלאה בברך שמאל. 

 

48.  בסיכום חוות דעתו פירט המומחה שהתובע "עבר סדרה של כ -5 ניתוחים פתוחים וארטרוסקופיים על מנת לטפל בשבר האוסטיאוכונדרלי והשלכותיו. כפי שאפשר לראות תחילה היה שבר אוסטיאוכונדרלי של התפוח הפנימי ופגיעה ברצועה הצולבת האחורית השבר קובע ובנוסף לכך גם שתי חתיכות סחוס שנמצאו חופשיים והרצועה הצולבת האחורית נתפרה. בארטרוסקופיות הבאות נראה היטב כי תהליך של הרס הסחוס המשיך להתפשט בברכו של הנ"ל ומתועדת מעורבות של התפוח הפנימי תחילה, פיקה ומשטח פמורלי ממול הפיקה, התעלה שבין התפוחים והפיקה עצמה בהמשך. בבדיקה הקלינית שלי ובמיפוי עצמות האחרון נמצא גם נזק למיניסקוס המדיאלי (שלא היה לפני כן)וקליטה ז"א נזק למשטח הטיביאלי במדור החיצוני של הברך עם נזק קשה מאוד של 2 מדורים מתוך 3 של הברך (דרגה 3 ו- 4 מתוך 4 אפשריות) ולפי הבדיקות האחרונות גם מעורבות של המדור הלטרלי (השלישי) שעד לפני זמן קצר לא היה מעורב. הבעיה חמורה שבעתיים כאשר מדובר באיש צעיר כמו מהדלה עידן שהיום – כ- 7 שנים אחרי הפציעה הינו בן 23. הנ"ל יזדקק עוד לסדרות של ניתוחים כאשר האופציה האחרונה היא החלפת ברך, לאור גודל הנזק אולם עקב גילו הצעיר ניתוח ההחלפה יידחה עד כמה שאפשר".

 

49.  בעקבות ממצאיו, קבע המומחה לתובע בחוות דעתו נכות לצמיתות בשיעור של 30% עקב הנזק הקשה לברך ימין, לפי סעיף 35(1)ג לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956. בתשובה לשאלות הבהרה מיום 3.4.06 השיב שבשל הצלקות המכערות שאותן תיאר בחוות דעתו מגיעה לתובע נכות נוספת לצמיתות, בשיעור של 10%. כן השיב לשאלה אחרת, שאילו היה נשאל במסגרת הביטוח הלאומי האם יש להפעיל את תקנה 15, היה משיב בחיוב.

 

50.  על פי תעודת עובד ציבור מטעם המוסד לביטוח לאומי, מיום 12.5.08, נקבעה לתובע על ידי המל"ל נכות רפואית צמיתה בשיעור של 30%.

 

51.  המומחה לא נחקר על חוות דעתו, ולמעשה לא קיימת מחלוקת של ממש על כך שיש לאמץ את חוות דעתו. אשר על כן אני מאמצת את קביעתו של ד"ר ליטווין וקובעת שנכותו הרפואית המשוקללת של התובע הינה בשיעור של 37%.

 

 

 

הנזק

כאב וסבל

 

52.  לטענת התובע יש לפסוק לו בראש נזק זה פיצוי בסכום של 300,000 ¤. לעומת זאת טוענות הנתבעות שאין לפסוק פיצוי בסכום גבוה מ- 97,000 ¤, שהוא הפיצוי המקורב לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

 

53.  בשים לב לטיבם של הנזקים שנגרמו לתובע, לניתוחים שעבר, ולניתוחים הצפויים לו בעתיד, לתקופות אשפוזו ולתקופות ההחלמה שנדרשו לו, במהלכה עבר טיפולים פיזיותראפיים ממושכים, לנכות בשל הצלקות, שאותה יש להביא בחשבון בראש נזק זה, להשפעת התאונה על לימודיו ועל שירותו הצבאי, אני פוסקת לתובע בשל כאב וסבל, סכום של 300,000 ¤.

 

הפסד הכנסות בעבר

54.  לטענת התובע בסיכומיו, בשל הנכות והטיפולים הרבים שעבר, היו לו עד היום הפסדי הכנסות בסכום המוערך על ידו ב- 200,000 ¤.

 

55.  התובע פירט שהוא גויס לשירות בצה"ל בפרופיל 45, ולאחר ששה חודשים נותח ושוחרר מהצבא לשנה. לאחר מכן גויס בשנית, למשך כ- 10 חודשים, וכיון שנזקק לניתוח נוסף, שוחרר בפרופיל 24.

 

56.  כן פירט התובע שהוא השתלב במספר מקומות עבודה זמניים, אף החל ללמוד כלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטה הפתוחה, ואולם לאור קשייו החליט להפסיק לימודיו ועבודתו ולעזוב את הארץ. מאז ספטמבר 2005, עובד התובע בארה"ב, בעבודה מנהלתית הקשורה במכירה בעגלות.

57.  לטענת הנתבעות, אין הצדקה לכך שהתובע לא עבד במהלך התקופה שלאחר שחרורו, ועל כן אין לפסוק לו דבר בראש נזק זה.  הנתבעות הפנו לכך שהתובע לא הציג ראיות באשר לשכרו בחו"ל, אף לא באשר לשכרו בתקופות אחרות, ועל כן לטענתן אין לפסוק לו דבר בראש נזק זה.

 

58.  כידוע, הפסד הכנסות בעבר טעון הוכחה, ואינו מצדיק מתן פיצוי גלובאלי, שכן מדובר במידע זמין, המצוי בידי התובע, ואין כל מניעה מהצגתו בפני בית המשפט. בענייננו, אכן לא הוצגו נתונים ממשיים בדבר הכנסתו של התובע בעבר. יחד עם זאת, מדובר בנכות משמעותית, רפואית ותפקודית כאחד, המשפיעה על כושר עבודתו של התובע ועל הכנסותיו. בשים לב לניתוחים שעבר התובע עד כה, ולתקופות אשפוז והחלמה בעקבותיהם, ניתן להניח שלתובע היו תקופות של אי כושר מלא או חלקי, בעקבותיהם נגרמו לו הפסדי שכר נכבדים. לפיכך אני קובעת בראש נזק זה פיצוי בסכום גלובאלי של 90,000 ¤, בערכם היום. 

 

אבדן השתכרות בעתיד

59.  לטענת התובע יש לפסוק לו בראש נזק זה, פיצוי בסכום של 947,034 ¤, בהנחה של גריעה מכושר השתכרות בשיעור של 45%. התובע הפנה בסיכומיו לכך שבחוות דעתו של ד"ר ליטווין נקבע שהבעיה אצל התובע חמורה שבעתיים, ושיהיה עליו לעבור עוד ניתוחים רבים בעתיד. כן הפנה התובע לקביעת המל"ל באשר להפעלת תקנה 15 במלואה. לטענת הנתבעות, יש לפסוק בראש נזק זה פיצוי של 100,000 ¤ בלבד.

60.  בהתאם להלכה הפסוקה באשר לקביעת הגריעה מכושר השתכרותם של קטינים, יש לקבוע שבסיס שכרו של התובע הינו השכר הממוצע במשק, העומד כיום על כ- 8,034 ¤. כן נקבע בהלכה הפסוקה ששיעור הגריעה מכושר ההשתכרות בחישוב נזקיו של קטין, יהיה כגובה הנכות הרפואית. לעניין זה לא תובא בחשבון נכות בשל צלקות, אלא במקרים מיוחדים.

 

61.  יתכנו אמנם מקרים שבהם ימצא ששיעור הנכות התפקודית, או הגריעה מכושר ההשתכרות, גבוה משיעור הנכות הרפואית. כפי שנקבע  למשל בע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב (3) 792.  –

 

 "נכות רפואית בשיעור מסוים יכולה להשפיע על יכולת

התפקוד של תובע פלוני בשיעור גדול יותר מאשר על תובע

אלמוני, הן בהתחשב במקצועו, והן משום שלתובע האחד

מובטח מקום עבודה שבו יוכל להתמיד בעבודתו, על-אף נכותו,

 ולתובע האחר – אין מובטח מקום עבודה. יש חשיבות

 למצב התעסוקה בשוק

א

ב

ג

ד

ה

ו

ז

, וכן לגורמים נוספים אשר יכולים

 להשפיע על כושר השתכרותו של התובע בנכותו. אומר על כך

 השופט ברנזון בע"א 50/62 קליין נ' רוזנברג [3], בעמ' 1577:

"...נזק ממון שהיה לנפגע בתביעת נזיקין נקבע על בסיס

 של הפסד כיס והפסד הכנסה, והפסד הכנסה ונכות גופנית

אינם היינו הך. יש ואדם נפגע פגיעה קלה יחסית מבחינה

 גופנית, אך תוצאותיה הכלכליות קשות וחמורות; ויש

וקורה היפוכו של דבר. הדבר תלוי במקצועו של האדם,

 בכושר הסתגלותו למצבו החדש, בשלמותו הנפשית

ואיתנותו הרוחנית ובגורמים רבים אחרים המשתנים

ממקרה למקרה. כנר, שנפגעו שתיים מאצבעות ידו

השמאלית, עשוי לקפח את מקצועו המיוחד הזה כליל

 ולסבול הפסד חמרי עצום למשך כל ימי חייו. לעומת זאת,

 מנהל חשבונות שנפגע בשתי רגליו, אך רוחו נשארה

איתנה, ייתכן ויוכל להמשיך במקצועו הקודם והפסדו

החומרי עלול להיות לא גדול ביותר".

ובמילים אחרות, אותה נכות יכולה להשפיע באופן שונה

על כושר השתכרותו של האחד לעומת רעהו, וכל אימת

שניתן להוכיח את הפסד כושר ההשתכרות הממשי,

 אין נזקקים לשיעור הנכות כמודד לקביעת הפסד זה.. ."

 

62.  בענייננו לא מצאתי שיש לייחס לנכות שנקבעה לתובע בשל הצלקות השלכה תפקודית, אף לא מצאתי שיש לקבוע שהגריעה מכושר ההשתכרות הינה בשיעור גבוה מהנכות הרפואית שנקבעה בתחום האורטופדיה. אמנם מדובר בנכות בלתי מבוטלת, ואולם הנכות מאפשרת לתובע לעבוד בעבודות שונות. על פי עדותו של התובע, הוא מתגורר בשלוש השנים האחרונות בארה"ב ועובד בעבודה הקשורה במכירת מוצרים בעגלות בקניון. לא הוצגו בפני עובדות או טיעונים מיוחדים המצדיקים קביעת גריעה מכושר ההשתכרות בשיעור גבוה יותר. 

 

63.  לפיכך אני קובעת ששיעור הגריעה מכושר ההשתכרות הינו בגובה הנכות האורטופדית, היינו, בשיעור של 30%.

 

64.  בשים לב לשיעור הגריעה של 30%, ועל פי תחשיב אקטוארי מלא, ובהנחה שהתובע יעבוד עד גיל 67, אני פוסקת לתובע בראש נזק זה סכום מקורב של   675,000 ¤. .

 

עזרת הזולת

 

65.  בא כוחו של התובע טען שיש לפסוק לתובע בראש נזק זה סכום של 254,898 ¤, בגין העבר. לטענתו, עבור השנה הראשונה יש לפסוק 74,088 ¤, המשקף שווי של עזרה בהיקף של 7 פעמים בשבוע, במשך 6 שעות כל פעם, והחל בשנה השנייה, עד היום, 180,810 ש"ח, המשקף עזרה ממוצעת של 10 שעות חודשיות. באשר לעתיד, טען התובע שיש לפסוק לו פיצוי בסכום של 433,103 ¤, המשקף עזרה של 4 שעות שבועיות במשך פעמיים בשבוע.

 

66.  לעומת זאת טענו הנתבעות שיש לפסוק לתובע סכום של 25,000 ¤ בשל עזרה לעבר, ו- 30,000 ¤ בשל עזרה לעתיד.

 

67.  בשים לב לנכותו הרפואית של התובע, לניתוחים שעבר התובע והצפויים לו בעתיד, ניתן להניח שהוא היה זקוק בתקופת העבר לעזרת הזולת, מעבר לחובתם המוסרית של קרוביו. כן ניתן להניח שהוא יהיה זקוק לעזרת הזולת גם בעתיד. 

 

68.  באשר לעבר, בשים לב לניתוחים ולאשפוזים שעבר התובע, כמו גם לכך שלא בכל תקופת העבר הוא נזקק לסיוע, אני פוסקת לתובע סכום של 70,000 ¤, כערכם היום.

 

69.  באשר לעתיד, אינני סבורה שהנכות מצריכה סיעוד אישי אינטנסיבי. התרשמתי שלמרות הנכות מסוגל התובע לבצע את פעולות היום יום ואולם ניתן לצפות שבעתיד הוא יהיה זקוק לעזרה בהיקף גבוה יותר. בעיקר יזדקק התובע לסיוע בעקבות הניתוחים הצפויים לו.

 

70.  לפיכך, אני פוסקת לתובע פיצוי עבור עזרה וסיעוד בעתיד בסכום גלובאלי של 110,000 ¤ המשקף במקורב פיצוי חודשי של כ- 350 ¤ עד הגיעו לגיל 75.

 

 

הוצאות וניידות

       72.לטענת התובע יש לפסוק לו בראש נזק זה, סכום של 125,000 ¤, לעבר, כ- 600,000 ¤ לעתיד. לטענת הנתבעות, אין לפסוק סכומים בראש נזק זה.

 

73.  נכותו של התובע הינה נכות משמעותית בברכו אשר יש בה כדי להשפיע על ניידותו. היקפה של הנכות והשלכותיה מצדיקים פיצוי מוגבר בשל הוצאות  ניידות, ולפיכך אני פוסקת לו בראש נזק זה לעבר ולעתיד סכום של 200,000 ¤.  

סיכום

 

74.  אשר על כן אני פוסקת לתובע סכום של 1,445,000 ¤. מסכום זה יש לקזז את הסכומים שלהם זכאי התובע מהמל"ל, הכוללים סכומים ששולמו וישלמו לו על פי חוות הדעת האקטוארית, וכן את הסכומים שהיו משולמים לו אילו היה מגיש את תביעתו למל"ל במועד.  הסכומים האמורים בהתאם לתחשיב הכולל הפרשי הצמדה וריבית, שאותו ציינו הנתבעות בסיכומיהן, מסתכם לסכום כולל של 803,550 ¤.

 

75.  אני מחייבת אפוא את הנתבעות 2 ו- 3 לשלם לתובע ביחד ולחוד, תוך 30 ימים, פיצוי בסכום של 641,450¤. לסכום זה יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ, וכן, הוצאות המשפט, ובכלל זה עלות שכ"ט המומחים מטעם התובע והאגרה ששילם, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתן.

 

76.  ככל שהסכום לא ישולם עד המועד האמור, הוא ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום ז' בחשון, תש"ע (25 באוקטובר 2009) בהעדר הצדדים

 

                                                                                

יעל ייטב, שופטת


 


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/0F0EFDBA17323C3C422576D400518099/$FILE/E04FA9618D5FBB7E4225765A003688EB.html
תאריך: 
24/02/10
Case ID: 
1390_1
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : יעל ייטב
יעל ייטב
עורכי דין : ארז לבנון ע. אגרון
ארז לבנון
ע. אגרון
Powered by Drupal, an open source content management system