מינה אושפיז נ. מרים באברי


 

   

בתי המשפט


 

א  014861/06

בבית המשפט השלום בירושלים

 

 

 

כבוד השופט שמעון פיינברג- סגן נשיא

לפני:

 

 





 

1 . מינה אושפיז

2 . אליהו אפשטיין אבני

3 . צבי רגב

4 . יואל כהן

5 . שושנה מאור

6 . שרה שגיא

7 . פנינה ויינשטיין

8 . וילמה מלכה באברי

9 . אפרת ברנדס

10 . גילה אנגלמאיר ויינשטיין

11 . דלית פישר ויינשטיין

בעניין:

התובעים

מזובר רז נורית

ע"י ב"כ עוה"ד

 


 

נגד

 

 


 

1 . מרים באברי

ע"י ב"כ עוה"ד       רפאל גל

 

2 . שחרור אליהו

 

הנתבעים

יעקב בן מלך

ע"י ב"כ עוה"ד

 


פסק-דין חלקי (בעניין הנתבעת 1)

החלטה (בעניין  הנתבע 2)

 

מבוא וטענות הצדדים

1. החלטה זו ניתנת בטענות ההתיישנות והשיהוי שהעלו כל אחד מהנתבעים בכתבי הגנתם. במסגרת קדם המשפט שהתקיים ביום 25/3/09 הורה בית המשפט לב"כ הצדדים להגיש סיכומים בטענות ההתיישנות והשיהוי הנ"ל. סיכומי ב"כ הצדדים הוגשו כסדרם. יצוין כי ב"כ הנתבע 2 הגיש סיכומים עבור שני הנתבעים.

 

2. התביעה שלפנינו עניינה בסכסוך שפרץ בין יורשי המנוח פישל באברי ז"ל (להלן: המנוח או המוריש) סביב חלוקת כספי העיזבון של המנוח. המוריש נפטר ביום 29/4/98 וצו הירושה בעניינו ניתן ביום 28/2/99 (להלן: צו הירושה). צו הירושה מורה כי כספי העיזבון יתחלקו בין אשתו של המנוח, שהיא הנתבעת 1, לבין אחותו של המנוח, היא התובעת 1, והאחיינים של המנוח, הם התובעים 2-11.

 

3. בין הנתבעת 1 לבין התובעים התנהלו הליכים משפטיים בבית משפט לענייני משפחה בירושלים בקשר עם חלוקת העיזבון במסגרת תע'  50090/98 (להלן: תיק העיזבון). ביום 6/7/00 ניתן פסק דין בתיק העיזבון בהסכמת הצדדים, בו נקבע כי מחציתם של כל חשבונות הבנק הרשומים על שם המנוח או הנתבעת 1 שייכים לעיזבון, אשר יתחלקו בין כלל היורשים על-פי חלקו היחסי בעיזבון.

ביום 5/3/01 ניתן פסק דין משלים על דרך פשרה, בו נקבע כי מחצית קופות הגמל הרשומים על שם הנתבעת 1 אשר נרכשו בתקופת הנישואין ואשר מכוח חזקת השיתוף שייכים למנוח יכללו בכספי העיזבון, ומחצית הזכויות שבקופות הגמל שעל שם המנוח אשר נרכשו בתקופה האמורה שייכים לנתבעת 1.

 

4. הנתבע 2 הינו אחיה של הנתבעת 1, אשר טיפל בענייני המנוח בחייו, על-פי ייפוי הכוח שניתן לו לצורך כך על ידי המנוח. הנתבע 2 הלך לבית עולמו ביום 13/1/07, וביום 2/7/08 מונה מנהל העיזבון לעיזבונו של המנוח.

 

5. ביום 10/1/00 מינה בית המשפט לענייני משפחה בתיק העיזבון את ב"כ התובעים ואת ב"כ הנתבעת 1 למנהלי העיזבון של המנוח לצורך חלוקת העיזבון בין היורשים.

 

6. על-פי הסכמת מנהלות העיזבון, מונה רו"ח גרמן פייקין (להלן: רואה החשבון) לצורך בירור כספי של חשבונות הבנק של המנוח והנתבעת 1 נכון למועד הפטירה (להלן: חשבונות הבנק), וזאת לצורך חלוקתם על-פי פסק הדין. לטענת התובעים, רואה החשבון הכין דו"ח חלקי בלבד, זאת מאחר והנתבעת 1 סירבה לשלם לו את חלקה בשכרו.

 

7. לטענת התובעים, עולה מהדו"ח החלקי שמסר להם רואה החשבון, כי בין התאריכים 31/12/97 לבין 31/12/98 נמשכו ונעלמו מן החשבונות הנ"ל פקדונות וכספים בתוכניות החיסכון בסך כולל של 455,350 ¤. לטענת התובעים, הכספים נמשכו מחשבונות הבנק על ידי הנתבע 2 מכוח אותו ייפוי כוח שניתן לו עוד בחייו של המנוח, ואלה הועברו לחשבונו של הנתבע 2 ללא כל סמכות ובניגוד לחוק.

 

8. בתביעה שהגישו התובעים כנגד הנתבעים שלפנינו בהסתמך על אותו דו"ח של רואה החשבון עותרים התובעים לחייב את הנתבעים לשלם לתובעים את חלקם בסכומים שהיו בחשבונות הבנק ערב פטירתו של המנוח, וכן לחייבם לתת דין וחשבון מפורט בנוגע לפעולות שביצעו בחשבונות הבנק ממועד פטירתו של המנוח ועד ליום הגשת התביעה. סעד נוסף, לו עותרים התובעים בתביעתם, הוא להורות לנתבעים לשלם לרואה החשבון את חשבון שכר טרחתו וכן כל סכום נוסף שיידרש על ידו לצורך השלמת בדיקתו.

 

9. הנתבעים, כל אחד בתורו, הגישו כתבי הגנה, בהם טענו להתיישנות התביעה נגדם ולחילופין לשיהוי בהגשתה. לגופו של עניין, טוענים הנתבעים כי הכספים מחשבונות הבנק נמשכו כדין  לצורך ההוצאות הקשורות בטיפול במנוח ובקבורתו, שממילא העיזבון חב בהם.

 

10. בסיכומי הנתבעים בטענת ההתיישנות טוענים הנתבעים כי מועד תחילת מירוץ ההתיישנות קם ביום פטירתו של המנוח ביום 29/4/98, או לכל הפחות ביום 16/9/98, מועד בו הוגשה בקשה למתן צו ירושה של המנוח לרשם לענייני ירושות, ו/או כאשר ניתן צו הירושה לגבי עזבונו של המנוח ביום 18/2/99, ומאז עברו למעלה משבע שנים עד להגשת תביעתם של התובעים כנגד הנתבעים. לחילופין, טוענים הנתבעים לשיהוי בהגשת התביעה נגדם, מן הטעם שחל שינוי לרעה במצבם, וכיום אין באפשרותם לשחזר את הוצאותיהם הקשורות בטיפול במנוח ובקבורתו, הן בשל חלוף הזמן והן לנוכח גילם המתקדם של הנתבעים, שבסמוך להגשת התביעה מונו להם אפוטרופוסים, וכאשר הנתבע 2 אינו עוד בחיים, והוא הלך לבית עולמו בעיצומם של ההליכים בתיק זה.

 

11. בסיכומי התגובה של ב"כ התובעים טוענת האחרונה כי התביעה טרם התיישנה, משמועד מניין הימים לחישוב ההתיישנות החל רק בסוף שנת 2005, עת הופסק שיתוף הפעולה מצד הנתבעת 1 בעריכת ההתחשבנות בין הצדדים לצורך חלוקת כספי הבנק בין היורשים. לחילופין, טוענת ב"כ התובעים בתגובתה כי  מועד תחילת מירוץ ההתיישנות קם ביום 6/7/00, עת ניתן פסק הדין בתיק העיזבון, אשר קבע את זכויות העיזבון בחשבונות הבנק שבמחלוקת. לחילופין, טוענת ב"כ התובעת בתגובתה לחריגים הקבועים בסעיפים 8 ו-9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: החוק) המאריכים את מועד תחילת מירוץ ההתיישנות. כך, טוענת התובעים, כי  מכוח סעיף 9 לחוק יש לראות בהסכמת הנתבעת 1 למתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתיק העיזבון לעניין דינם של חשבונות הבנק מיום 6/7/00 משום הודאת בעל דין, שפותחת את מועד תחילת מירוץ ההתיישנות.  התובעים גם טוענים לחריג התיישנות שלא מדעת, הקבוע בסעיף 8 לחוק, וזאת בטענה שלא ידעו על החסר בחשבונות הבנק עד לשנת 2004, עת קיבלו לראשונה את דפי חשבונות הבנק, ואלה נבדקו על ידי רואה החשבון.

 

12. בתשובתם לתגובת התובעים, טוענים הנתבעים, כי אין כל בסיס לתחולת החריגים הקבועים בסעיפים 8 ו-9 לחוק ההתיישנות. לטענת הנתבעים, התובעים ידעו על פטירתו של המנוח ועל זכויותיהם בעיזבונו מייד עם פטירת המנוח, ויכלו בקלות לברר את כל הפרטים הנוגעים לתביעתם, ולו בדרך של פנייה לבית המשפט לקבלת סעדים שהיו מאפשרים להם לברר את העובדות שעומדות בבסיס התביעה שלפנינו. באשר לתחולתו של סעיף 9 לחוק ההתיישנות, טוענים הנתבעים כי סעיף זה אינו חל לגבי הנתבע 2, משזה לא היה צד להליכים שהתנהלו בין התובעים לבין הנתבעת 1 בתיק העיזבון.

 

דיון והכרעה

13. תקופת ההתיישנות נקבעה בסעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: החוק) הקובע לאמור:ו

"התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן - "תקופת ההתיישנות") היא -

(1) בשאינו מקרקעין - שבע שנים;

 

14. השאלה שעולה בתביעה זו היא מתי מתחיל מועד מירוץ ההתיישנות בתביעה לזכויות בעיזבון? לטענת הנתבעים, מירוץ ההתיישנות בתביעה לזכויות בעיזבון מתחיל במועד פטירת המנוח, ואילו לטענת התובעים, מועד זה מתחיל לא לפני שחולק העיזבון, או כפי שקרה במקרה שלפנינו, במועד בו הופסק שיתוף הפעולה בין היורשים הדרוש לצורך חלוקת העיזבון ביניהם.

 

15. חוק הירושה, תשכ"ה – 1965 (להלן: חוק הירושה) אימץ את עקרון "הנפילה המיידית" של העיזבון בקובעו בסעיף 1 , כיב   "במות אדם עובר עזבונו ליורשיו". מכוח עיקרון זה, ובשל היעדר הוראה בחוק ההתיישנות הדוחה את מועד תחילת ההתיישנות באשר נכסי העיזבון, פסק בית המשפט לענייני משפחה למחוז בתל-אביב והמרכז בתיק תמ"ש 94980/97 פלונית נ' אלמוני, כי מועד פטירת המנוח הוא מועד תחילת מירוץ ההתיישנות. מסקנה זו ונימוקיה מקובלת גם עלי. אם כן, מועד תחילת מירוץ ההתיישנות בתביעה שלפנינו התחיל ביום 29/4/98, בו נפטר המנוח.

 

16. באשר לנתבעת 1, טוענת ב"כ התובעים, כי מועד תחילת מרוץ ההתיישנות בעניינה לא חל ביום פטירת המנוח, אלא לכל הפחות ביום 6/7/00, בו נתנה את הסכמתה לפסק דינו של בית המשפט בתיק העיזבון לחלוקת כספי העיזבון על-פי צו הירושה.

 

17. אני דוחה את הטענה. כנגד הנתבעת 1 ניתן בתיק העיזבון פסק דין בהסכמת הצדדים, בו נקבע כי מחציתם של חשבונות הבנק שייכים לעיזבון, אשר יתחלקו בין כלל היורשים על-פי חלקו היחסי בעיזבון. לצורך כינוס כספי העיזבון וחלוקתם אף מינה בית המשפט בתיק העיזבון את ב"כ התובעים והנתבעת 1 למנהלי העיזבון של המנוח. לכן, ככל שתביעת התובעים בהליך זה נוגעת לכספי חשבונות הבנק שאינם במחלוקת, הרי בעניינם ניתן פסק דין בתיק העיזבון, והצדדים רשאים לפעול למימושו באמצעות מנהלי העיזבון שמונו לשם כך. מכל מקום, בית משפט זה אינו מוסמך ליתן הוראות בנוגע לחלוקת נכסי העיזבון, שכן סמכות זו נתונה לבית משפט לענייני משפחה מכוח סעיף 111 לחוק הירושה. ככל שקיימת אי הסכמה בין מנהלי העיזבון באשר לאופן חלוקת כספי חשבונות הבנק, ו/או בנוגע לאופן הנשיאה בשכר טרחתו של רואה החשבון שמונה על ידי מנהלי העיזבון לצורך בירור כספי של חשבונות הבנק, נתונה הברירה בידי כל אחד ממנהלי העיזבון לפנות לבית המשפט בתיק העיזבון לצורך קבלת צו מתאים מכוח סעיף 111 לחוק הירושה.

יוצא אם כן, שככל שתביעת התובעים כנגד הנתבעת 1 נוגעת לכספי חשבונות הבנק שאינם במחלוקת בין הצדדים, דינה של תביעה זו להידחות על הסף מחוסר סמכות עניינית מכוח סעיף 101 (א) (2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי).

 

18. באשר לתביעה כנגד הנתבעת 1 שעניינה כספים שנמשכו מחשבונות הבנק לאחר פטירת המנוח, לא מצאתי בתביעה זו כל עילה שמכוחה ניתן לחייב את הנתבעת 1 כלפי התובעים להחזרת הכספים הנ"ל לקופת העיזבון. בתביעה זו מייחסים התובעים את המעילה בחשבונות הבנק לאחר פטירתו של המנוח לנתבע 2, אשר לפי הנטען, העביר את הכספים שמשך מחשבונות הבנק לחשבון שפתח על שמו. התובעים לא מייחסים בתביעתם כל מעורבות לנתבעת 1 במעילה בחשבונות הבנק מצד הנתבע 2. אם כן, כתב התביעה לא מגלה כל עילה שבדין לחיוב הנתבעת 1 להחזיר לקופת העיזבון את הכספים, שלפי הנטען נמשכו על ידי הנתבע 2 לאחר פטירת המנוח שלא כדין. די בטעם זה כדי למחוק על הסף את התביעה כנגד הנתבעת 1 הנוגעת לכספי חשבונות הבנק ששנויים במחלוקת בין הצדדים. לפיכך, אני מורה על מחיקת התביעה על הסף כנגד הנתבעת 1 המתייחסת לכספים שנמשכו מחשבונות הבנק לאחר פטירת המנוח מכוח סעיף 100 (1) לתקנות סדר הדין האזרחי.

 

19. בין כה ובין כה, דינה של התביעה כנגד הנתבעת 1, ככל שזו נוגעת לכספים השנויים במחלוקת,  היה להידחות על הסף, וזאת מחמת התיישנותה של תביעה זו. מאז פטירת המנוח ועד להגשת התביעה שלפנינו חלפו למעלה משבע שנים, ובהיעדר תחולה לחריגים הקבועים בדין המאריכים את תקופת ההתיישנות, היה מקום ממילא להורות על דחיית תביעה זו על הסף כנגד הנתבעת 1. בניגוד לטענת ב"כ התובעים, לא מצאתי מקום להחיל על עניינה של הנתבעת 1 את החריג הקבוע בסעיף 9 לחוק ההתיישנות. כזכור, טענת התובעים היתה כי יש לראות בהסכמה מצד הנתבעת 1 לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתיק העיזבון משום הודאת בעל דין, שפותחת את מועד תחילת מירוץ ההתיישנות מחדש. אני דוחה את הטענה. ככל שתביעת התובעים כנגד הנתבעת 1 נוגעת לכספי חשבונות הבנק השנויים במחלוקת בין הצדדים, לא היה בהסכמת הנתבעת 1 לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, משום הודאה בהם. לפיכך, לא חל בעניינה של הנתבעת 1 החריג הקבוע בסעיף 9 לחוק ההתיישנות, וגם מטעם זה דינה של התביעה נגדה היה להידחות על הסף בשל התיישנותה.

 

20. באשר לחריג הקבוע בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, גם זה אינו חל בעניינה של הנתבעת 1, משום שהמידע שהתגלה לתובעים בשנת 2004 כנטען, אינו מקים עילה כנגד הנתבעת 1, כאמור בסעיף 18 לעיל.

כאן המקום להוסיף ולהעיר, כי לא ניתן היה "לרפא" את עילת התביעה כנגד הנתבעת 1 בדרך של תיקון כתב התביעה, גם אם בקשה כזו היתה מוגשת מטעם התובעים. בפסיקת בית המשפט העליון נקבע זה מכבר כי בית המשפט לא ייעתר לבקשת תיקון כתב התביעה, אם לצד שכנגד היתה עומדת טענת התיישנות במקרה שבמקום תיקון התביעה היתה מוגשת תביעה חדשה נגדו (ראה ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' זייד, פ"ד לד (4) 126; ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו (3) 214).

 

21. באשר לנתבע 2, גם בעניינו אין תחולה לחריג הקבוע בסעיף 9 לחוק ההתיישנות, שכן זה לא היה צד להליך המשפטי שהתנהל בין התובעים לבין הנתבעת 1 בתיק העיזבון, וזה לא נתן את הסכמתו בכל דרך שהיא לפסק דינו של בית המשפט, ולחיובים שנטלה על עצמה הנתבעת 1 באותו פסק דין.

 

22. עם זאת, בעניינו של הנתבע 2, חל חריג אחר המאריך את מועד תחילת ההתיישנות, וזה אשר קבוע בסעיף 7 לחוק:

"היתה עילת התובענה תרמית או אונאה מצד הנתבע, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעה לתובע התרמית או האונאה."

 

23. בפסק הדין של בית המשפט העליון בע"א 3752/09 לוטפי סלים המאם נ' עיזבון המנוח איברהים המאם (להלן: עניין המאם), שניתן אך לפני כמה ימים, חזר בית המשפט העליון וחידד את מה שאמר בפסק דינו משנות ה-80, בכל הנוגע להיקף פריסתו של סעיף 7 לחוק ההתיישנות מול סעיף 8  לאותו חוק. בעניין המאם קבע בית המשפט כי כאשר עילת התביעה היא מרמה חלים כללי התיישנות מיוחדים ושאלת ההתיישנות אינה נבחנת על-פי כללי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, אלא לפי סעיף 7 לחוק זה. משמעות הדברים היא שתקופת ההתיישנות תתחיל רק ביום שבו נודעו לתובע עובדות התרמית  או הונאה, וזאת גם אם יכול היה לדעתן מוקדם יותר אילו נקט בזהירות סבירה או שהוא אדם בלתי סביר.

 

24. בתביעה שלפנינו מייחסים התובעים לנתבע 2 מעילה בחשבונות הבנק. התובעים טוענים  שכפועל יוצא מכך הפר הנתבע 2 את "חובת הנאמנות", שהאחרון חב, לפי הנטען, לעיזבון מכוח היותו מיופה-כוחו של המנוח. לטענתם של התובעים, עובדות המבססות את עילת התביעה כנגד הנתבע 2 בנוגע למשיכת הכספים מחשבונות הבנק, נודעו להם רק בשנת 2004, עת קיבלו לידיהם את חשבונות הבנק, ואלה נבדקו על ידי רואה החשבון. לתימוכין בתביעה זו לא צורף תצהיר מטעם התובעים, אם כי טענה זו לא הוכחשה בכתבי הטענות מטעם הנתבעים ובסיכומים שהוגשו מטעמם בשאלת ההתיישנות.

 

25. מכל האמור לעיל, עולה כי היה ויתברר במהלך המשפט כי אכן, כטענת התובעים, עובדות המבססות את עילת התביעה כנגד הנתבע 2 נודעו להם בטרם חלפו שבע שנים עד ליום הגשת כתב תביעתם, כי אזי התביעה כנגד הנתבע 2 לא התיישנה. הלכה פסוקה היא, שלצורך מתן החלטה בדחייה על הסף, על בית המשפט לעיין אך ורק בכתב התביעה (ראה ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן פ"ד לז (4) 721, 724). היות והבירור העובדתי אמור להיערך במסגרת ההליך העיקרי, די בכך עד הנה כדי לקבוע שאין לסלק את התביעה כנגד הנתבע 2 על הסף בשלב זה.

 

26. זהו הדין לגבי טענת שיהוי הנטענת על ידי הנתבעים כנגד תביעת התובעים. טענה זו נסמכת ברובה על טענה עובדתית להרעה שחלה במצבם של הנתבעים מאז פטירתו של המנוח ועד ליום הגשת התביעה נגדם. זהי שאלה עובדתית, הטעונה בירור והוכחה ככל עובדה השנויה במחלוקת בין הצדדים, ומקומה להתברר במסגרת ההליך העיקרי.

אם כן, טענת השיהוי נדחית בשלב זה.

 

סוף דבר

27. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית כתב התביעה על הסף כנגד הנתבעת 1. טענות התיישנות ושיהוי שהעלו התובעים כנגד הנתבע 2 נדחות בשלב זה.

 

מינוי מומחה

28. בהתאם להחלטה מיום 25/3/09 ימונה רו"ח גרמן פייקין כמומחה מטעם בית המשפט. בשכרו ישאו הצדדים בשלב זה בחלקים שווים. צו המינוי הפורמלי יישלח לב"כ הצדדים במקביל. חוות הדעת תוגש עד ליום 2.5.10.

 

קדם משפט

29. נקבע לקדם משפט נוסף ליום 17.6.10 בשעה 09:00.

 

המזכירות תודיע לב"כ הצדדים בפקס.

 

ניתן היום כ"ד בשבט, תש"ע (8 בפברואר 2010) בהעדר הצדדים.

 

שמעון פיינברג, שופט

סגן נשיא


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/56986518C9A006B6422576D400519F9C/$FILE/E47CD26B3D0B815A422576C3003CFD15.html
תאריך: 
24/02/10
Case ID: 
14861_6
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : סגן נשיא
סגן נשיא
Powered by Drupal, an open source content management system