אחמד מוסלח נ' מנהל מקרקעי ישראל


 

 

בתי המשפט

 

א 8172/06

בית המשפט המחוזי בירושלים

לפני כב' השופט רפאל יעקובי

 

 

 

 



 

אחמד מוסלח

בעניין:

התובע

ע"י ב"כ עו"ד אליהו כהן

 


 

 

    נ  ג  ד

 

 


 

1. מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל

2. האפוטרופוס על נכסי נפקדים

 

הנתבעים

שניהם ע"י ב"כ עו"ד רועי כהן (פ"מ  י-ם)

 

 

 

פסק דין

 

            א. התביעה וההליכים שבעקבותיה

1.         עניינו של פסק דין זה במה שנותר להכרעה מתוך תביעה שהסעד המתבקש בה (בסעיף 18(א) של כתב התביעה) הוא כדלקמן:

"ליתן פסק דין הצהרתי הקובע כי התובע הנו הבעלים של שלמות החלקה 85 בגוש 30286 מאדמות בית צפפה מחצית רשומה על שמו והמחצית השניה ברכישה מאת חוסני עבדאללה, בכפוף לתשלום המסים והאגרות המתחייבות על פי דין ולצוות על רישום החלקה בפנקס הרישום של בית צפפה בשלמות לאחר ביטול הרישום על שם מדינת ישראל".

 

2.         בשנים 1960-1961, בתקופת השלטון הירדני, נערכה מטעם הממלכה הירדנית הגרלה להקצאת מגרשים לבנייה עבור תושבי בית צפפה תמורת תשלום שנקבע. לפי תנאי ההגרלה, מי ששילם תשלום זה וגם בנה בית על הקרקע שבה זכה  תוך פרק זמן מוגדר, היה זכאי להירשם כבעלים עליה. בחלקה הנדונה זכו התובע ואדם בשם חוסני חסן עבדאללה (להלן: חוסני), אשר כל אחד מהם זכה במחצית החלקה.

 

3.         לגבי המחצית שהתובע זכה בה לא הייתה מלכתחילה מחלוקת כי הוא בעל הזכויות בה. כך ציין התובע כבר בכתב התביעה (בסעיף 4א), וכך ציינו הנתבעים בכתב הגנתם (בסעיף 1). בהמשך הדרך אף הלכו הנתבעים כברת דרך משמעותית נוספת לקראת התובע בכך שהסכימו לחתום עימו על חוזה פיתוח לגבי מחצית מוגדרת של החלקה (להבדיל ממחצית במושאע) בכפוף לתנאים שונים. הסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין חלקי (ב-13.7.08).

 

4.         בין הצדדים נותרה מחלוקת לגבי המחצית השנייה של החלקה, והיא העומדת להכרעה במסגרת פסק דין זה.

 

5.         בעקבות כתבי טענות מתוקנים (מכח הסכמה בקדם משפט מיום 18.9.08) עולה כי המחלוקת היא כדלקמן:

התובע טוען שרכש את המחצית השנייה מחוסני בשנת 1965 בהסכם מכר שאבד, וכי בשנת 1997 נערך "חידוש ההסכם ואישורו" על פי ייפוי כח בלתי חוזר. לגבי אותו חוסני מציין התובע כי מדובר באזרח ירדני, אשר בשנת 1960 יצא לכווית לצורך עבודה במחלקת עבודות ציבוריות של אותה מדינה, ושם שהה עד שנת 1987, שאז פרש לגמלאות וחזר לירדן.

            הנתבעים מכחישים את ביצועה של העסקה הנטענת בין חוסני לבין התובע. הם מוסיפים וטוענים, כי אפילו בוצעה עסקה כזו, לא היה בכוחה להקנות לתובע את הזכויות שהוא טוען להן. זאת כבר בשל כך שהעסקה המקורית עם הממלכה הירדנית לא הושלמה, ולכן הזכות שמכוחה פקעה, ומכל מקום, לנוכח מעמדו של חוסני כנפקד (כתב הגנה מתוקן שהוגש ב-14.12.08).

 

6.         לאחר שמאמצי פשרה לא צלחו, הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים. מטעם התובע הוגש תצהיר שלו והוגשו תצהירים של עבדאללה עבדלקאדר ושל עיסה אבו מריר, אשר הצהירו כי נכחו במעמד חתימת ההסכם בשנת 1965. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירים של הנתבע 2 (האפוטרופוס לנכסי נפקדים) עצמו ושל אברהם נאוי, ממונה מחוזי לרישום והסדר במינהל מקרקעי ישראל (הנתבע 1).

 

7.         ההליכים בתיק דנן התנהלו במתווה השמיעה הרצופה, הנוהג בבית משפט זה. במסגרת מתווה זה התקיים דיון הוכחות ביום 13.1.10, אשר במסגרתו נחקרו כל המצהירים, למעט עיסה אבו מריר, אשר נפטר ביום 3.1.10. במקום העד שנפטר העיד מטעם התובע עד אחר בשם נעמן ג'יבריל, ללא הגשה מוקדמת של תצהיר, עדות שתוכנה דמה לתצהירו של העד המנוח.

            ביום 24.1.10 נשמעו סיכומים מפי באי כח הצדדים, ובכך הוכשרה הקרקע להכרעה במה שנותר במחלוקת.

 

ב. תוצאה סופית ומה שבבסיסה

8.         לאחר שקילת מכלול הטענות, על רקע חומר הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה לגבי המחצית השנייה של החלקה להידחות מכל וכל.

 

9.         למעשה, בכוחו של כל אחד מהטעמים שצוינו ע"י הנתבעים להביא לדחיית התביעה, ואין בטענות התובע כדי להוביל לתוצאה שונה.

            לנוכח העובדה שבעניין שהוא תנאי הכרחי (אך לא מספיק) לתובע לצורך זכייה בתביעתו, כה ברור שהתובע לא עמד במה שמוטל עליו (וזאת בלשון המעטה) אסתפק בהתמקדות בכך, ובתוספת קצרה לגבי עניינים נוספים.

 

10.       העניין המרכזי הנ"ל הוא שהתובע רחוק מלשכנע כי אכן בוצעה עסקה בינו לבין חוסני, שבמסגרתה רכש את מחצית החלקה שבה עסקינן.

            בקשר לכך יש לציין בעיקר את אלה:

א.     הטענה שבוצעה עסקה בשנת 1965 ולאחר מכן בא אשרור שלה בשלהי שנות ה-90' מעוררת כשלעצמה סימני שאלה. האחרונים מתגברים בהרבה כשבוחנים את המסמכים ואת העדויות ביחס לכך, ועל רקע מה שייאמר להלן.

ב.      בכתב התביעה התובע לא טוען כלל לביצועה של עסקה עם חוסני בשנות הששים של המאה הקודמת (אלא מזכיר רק ייפוי כח משלהי שנות ה-90' שלה). ה"היזכרות" המאוחרת בעסקה משנות הששים מעוררת חשדות משמעותיים.

ג.       התובע לא הגיש מסמכים כלשהם התומכים בקיומה של עסקה בשנות הששים. הוא לא הגיש הסכם ולא הגיש מסמך כלשהו שעניינו דיווח לרשות ירדנית כשלהי על אותה עסקה, וגם לא קבלות על תשלומים בקשר אליה. התובע ניסה לתת הסברים לכך, ואולם אותם הסברים הם דחוקים ומאולצים. העובדה שעל אף טענות התובע בדבר אבדן מסמכים הוא הגיש מסמכים ביחס למחצית "שלו", ולא הציג כאלה ביחס למחצית השנייה מעוררת תהיות קשות האם בכלל בוצעה עסקה ביחס לאותה מחצית.

ד.      בין עדויות התובע לבין אלה של העדים שהזמין להעיד מטעמו נמצאו סתירות מהותיות, והרושם הכללי שנתקבל מן התובע ומעדיו היה שנעשה ניסיון מצידם לתיאום עדויות, אשר לא עמד לבסוף במבחן החקירות הנגדיות. כך למשל בעניינים הקשורים למועד העסקה הנטענת (מרץ או אוגוסט 1965) וגם לגבי עניינים הקשורים בסכום ששולם. בעניין אחרון זה הסתבך התובע גם במה שקשור לסכום שנטען כי שולם וגם במה שנוגע למועד התשלום.

ה.      התובע לא זימן לעדות את חוסני, ואף לא טען שניסה להשיג ממנו מסמכים במקום אלה שלטענתו אבדו. כל זאת למרות שלא הצביע על מניעה לכך. גם נתונים אלה פועלים לחובתו.

ו.        מקובלת עליי טענת הנתבעים כי – בהמשך לכל שנאמר, ובכלל – אין לתת משקל למכתב המוכתרים (נספח ב' לכתב התביעה), אשר לא הוגש באמצעות מי מעורכיו, ואשר הוא עצמו כולל דברים מפי השמועה.

ז.       התובע גם לא יוכל להיבנות מייפוי הכח כשלעצמו, כראייה לקיומה של עסקה בשנות הששים או בכלל.

ראשית – נכונה טענת הנתבעים כי הוא לא קביל כלל כראייה בשל כך שלא אושר ע"י הגורמים הישראליים המתאימים בירדן אלא ע"י הקונסוליה הפלסטינית שם.

שנית – גם לו היה קביל, הרי שמתעוררים בקשר אליו סימני שאלה משמעותיים. אחד מהם עניינו בכך שמצויין באותו ייפוי כח שהמחצית הנדונה הגיעה לחוסני בירושה ולא מכח רכישה (בעקבות ההגרלה). סימן שאלה נוסף עולה מכך שהתובע נקב בכמה וכמה תאריכים שונים וסותרים לגבי מועדו של ייפוי הכח (1997–בסעיף 4(ב) לכתב התביעה; 18.8.99 – בסעיף 11 שלו; 1987 – בסעיף 13(ב)(3) של תצהירו ו-1998 – בחקירתו הנגדית, ע' 7, ש' 21-23).

 

11.       כאמור, די במה שצויין עד כה כדי להוביל לדחיית התביעה, שכן ללא ביסוס לרכישת המחצית הנדונה מחוסני, ברור שאין מקום להעניק לתובע את הסעדים שהוא עותר להם. לנוכח כל שנאמר גם אין בכל יתר טענותיו של התובע כדי להביא לתוצאה שונה מדחיית התביעה.

 

 

12.       בגדר מה שלמעלה מן הצורך אוסיף את הדברים הבאים:

א.     לעניין מעמדו של חוסני כנפקד מקובלת עליי עמדת הנתבעים מנימוקיהם. נמצאו, שאפילו התיימרו התובע וחוסני לבצע עסקה, לא היה בכך כדי להקנות לתובע את מבוקשו בתביעה דנן.

ב.      בהמשך למה שנאמר ובכלל, אין בהוראותיו של חוק נכסי נפקדים, תש"י-1950 כדי להקנות לתובע זכויות בשל האופן שבו התנהלה המדינה, מכח סעיף 30 לחוק או ממקור אחר (וראו למשל בג"ץ 4713/93 גולן נ' הוועדה המיוחדת, פ"ד

 מח(2) 638 (1994), סעיף 9; ת.א. (מח', י-ם) 6164/04 עיאד נ' האנ"נ (2.10.0),

סעיף 9).

ג.       מקובלת עליי גם עמדת הנתבעים כי אפילו הייתה מתקבלת טענת התובע בדבר עצם ביצוע עסקה עם חוסני, הרי שהייתה נפקות לחובת התובע לכך שהעסקה המקורית עם הממלכה הירדנית לא הושלמה. כפועל יוצא מכך נראה שכל שיכול להיות לתובע מכח אותה עסקה היא זכות אובליגטורית שפקעה.

ד.      לנוכח כל שצויין לעיל גם אין רלבנטיות לטענות התובע בדבר אפלייתו לעומת אחרים. כל שנאמר עד כה שומט את הבסיס מכל טענה אפשרית של התובע. מכל מקום, ככל שיכלו להיות לתובע טענות של ממש לעניין התנהלות הוועדה המיוחדת לשחרור נכסים מוקנים, הרי שהכתובת להעלאתן היא בג"ץ ולא בית המשפט האזרחי (ראו לעניין זה למשל: ע"א 8481/05 לולו נ' האנ"נ (28.2.07); ת.א. (מח', י-ם) 6161/04 הנ"ל, סעיף 19).

ג. סוף דבר

13.       לנוכח כל שנאמר לעיל נראה שכל הדרכים (בנפרד ובמצטבר) מוליכות לדחיית התביעה של התובע, ככל שהיא מתייחסת למחצית השנייה של החלקה.

 

14.       יש להצר על כך שהתובע לא הסתפק בעמדתם הראוייה של הנתבעים ביחס למחצית הראשונה של החלקה (כנ"ל בסעיף 3), אשר יש בה להעניק לו מעל ומעבר למה שהיה עשוי להשיג אלמלא אותה גישה, ועמד על מיצוי ההליכים בנוגע למחצית השנייה כשלא הייתה הצדקה לכך.

 

15.       השורה התחתונה של פסק דין זה היא כי התביעה ביחס למחצית השנייה של החלקה נדחית.

 

16.    על אף כל שנאמר לחובת התובע במסגרת פסק דין זה, אסתפק בחיובו בהוצאות הנתבעים בשיעור מתון.

התובע ישלם לנתבעים – עבור כל הקשור בשכ"ט עו"ד ובהוצאות משפט – סכום כולל של 10,000 ש"ח.

 

 

ניתן בהעדר הצדדים היום, י' באדר תש"ע (24 בפברואר 2010).

המזכירות תשלח את פסק הדין אל באי-כח הצדדים.

 

רפאל יעקובי, שופט

 

 

 

 

 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/77F8028686C20B0A422576D40051992E/$FILE/4CE1CEEEDB15D692422576B6002DB94B.html
תאריך: 
24/02/10
Case ID: 
8172_6
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : רפאל יעקובי
רפאל יעקובי
עורכי דין : אליהו כהן רועי כהן (פ"מ י-ם)
אליהו כהן
רועי כהן (פ"מ י-ם)
Powered by Drupal, an open source content management system