הקסטודיה די נ. יוסף)בסאם(ג`אוד


 

   

בתי המשפט






 

א  006267/07

א  011480/08

בית משפט השלום ירושלים


 

25/02/2010


 

כב' השופטת ליפשיץ-פריבס מרים

לפני:

 

 




















 

הקסטודיה די טרה סנטה

בעניין:

 

התובעת

חורי דאוד מועין

ע"י ב"כ עו"ד


 

 


 

נ  ג  ד


 

 


 

1. יוסף ג'אודת דאהר סמיר (ניתן פס"ד)

2. בשארה ג'אודת דהאר סמיר (ניתן פס"ד)

3. לינא ג'אודת סמיר

4. ד"ר יוסף אליאס 


 

 

הנתבעים

עו"ד כותאב יונתן

ע"י ב"כ עו"ד


 

 

 


 


 

 

פסק דין

 

1.       הדיון בתביעות שבפני, אוחד לפי החלטתי מיום 14.9.08. התביעה בת.א. 6267/07 היא להורות על סילוק יד של הנתבעים מהנכס נשוא התביעה אשר הם מסיגי גבול בו, הואיל והם אינם שוכרים של הנכס ואינם משלמים דמי השימוש בגין השימוש בו. בת.א. 11480/08, התבקש סעד כספי לתשלום דמי שכירות ראויים, בגין התקופה בה החזיקו הנתבעים בנכס.

 

2.       הנתבעים טוענים כי דין התביעה להידחות בהיעדר יריבות, מאחר ולתובעת אין זכות בנכס או זכות עודפת על פני זכויותיהם בו. עוד ניטען כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות דיונית, לאור חלוף הזמנים ממועד כניסתם לנכס וכן בשל התיישנות מהותית לאור חזקה נוגדת שלהם במקרקעין בלתי מוסדרים, למעלה משלושים שנה.

 

 

 

 

טענות הצדדים:

 

התובעת טוענת כי היא בעלים של קרקעות, בניינים וחצרות הנמצאים בעיר העתיקה, וכי הדירה נשוא התביעה (להלן-"הדירה") מצויה בבניין שבבעלותה, למעלה ממאות שנים. הבניין ידוע בשם "בניין אסחק ביק" (להלן-"הנכס"), המצוי בקרבת כנסיית הקבר הקדוש בדרך ח'אן אלזית, בעיר העתיקה בירושלים. לטענתה, מן המפורסמות הוא כי הבניין, הכולל מספר דירות, מוחזק ומושכר על ידה לעניי העדה, התובעת. הדירה, נמצאת בקומת קרקע מעל המרתף וכוללת שלושה חדרים, מטבח ושירותים.

 

התובעת טוענת כי ביום 1.10.76 השכירה את הדירה לאביה של הנתבעת 2, המנוח ג'אודת דאהר סמיר, בשכירות שנתית בלתי מוגנת שהסתיימה ביום 30.9.77 (נספח א' לכתב התביעה). ביום 12.3.91 נפטר השוכר ונותרה לגור בדירה, אלמנתו כרמילא אשר נפטרה בשנת 1994 או בסמוך לכך. בד בבד, פלשו הנתבעים לדירה ותפסו בה חזקה שלא כדין.   הנתבע 1 נשוי לנתבעת 2 ושניהם, תושבי הרשות הפלשטינאית ומתגוררים ברמאללה.  התובעת טוענת, כי החל מיום 1.1.1999 ועוד קודם לכן, לא שולמו לה דמי השכירות ממאן דהוא בשם הנתבעים וחוזה השכירות עם אביה המנוח של הנתבעת, פג. בנוסף, טענה התובעת כי היתה פניה מצד הנתבעים אליה, לאפשר להם להשתמש בדירה בהיעדר כתובת חלופית עבורם ועל מנת למנוע את איבוד זכאותם לתושבות בירושלים, והם אף ביקשו ממנה לערוך חוזה שכירות שנתי, במחיר השוק לצורך כך.

 

הנתבעים, מכחישים את טענות התובעת לרבות הטענה בדבר קשר חוזי עמה. התובעת, מבקשת לנכס לעצמה בעלות בנכס בו מצוייה הדירה, לאור קירבתו לנכסים אחרים שבבעלותה. לאור התנגדות דיירי הבניין לרישום התובעת כבעלים, החלה התובעת להגיש  תביעות, בניסיון להלך אימים על הדיירים ולקבל בעלות בנכס. לטענתם, לא בכדי לא  מופיע הנכס בספרי הנכסים, שבבעלות התובעת. לפיכך, הניסיון ליצור רציפות בבעלות על הנכסים המצויים במתחם הקרוב לכנסייה לא יצלח, בהיעדר רישום של נכסים בעיר העתיקה, על שמה.

 

הנתבעים טוענים כי הוריה של הנתבעת, ביחד עם אחיה ואחיותיה, התגוררו בדירה עוד משנת 1967.לאחר פטירת ההורים, המשיכו הילדים להתגורר בדירה. בשנת 1994 התחתנו הנתבעים זה עם זו, ומאז הם מתגוררים בדירה. מוסיפים הנתבעים וטוענים כי תמוהה דרישת התובעת לתשלום שכר דירה ראוי, הואיל ולא נימסרה להם במישרין או בעקיפין, דרישה לתשלום שכר דירה וכן לא דרישה לתשלום חוב בגינו. כמו כן, גם אם יוכח כי התובעת היא בעלת זכויות בדירה, עומדת להם הזכות להמשיך להחזיק בדירה, בגין  רשות שימוש בלתי הדירה. לפיכך, אין לתובעת זכות ביטול באופן חד צדדי, ועליה לשלם לנתבעים פיצויי הסתמכות.

 

המסכת העובדתית:

 

העד מטעם התובעת עו"ד מועין חורי העיד כי הוא, לא ערך את הסכם השכירות שצורף לכתב התביעה (נספח א',להלן-"הסכם השכירות"). לדבריו, הוא הוציא את הסכם השכירות מבין קבוצת חוזים של כל השוכרים או ברי רשות, שגרו בבניין "אסחאק ביק" אשר ברשות התובעת (עמ' 5 שורות 5-3). בהתאם לעדותו, בבניין קיימות בין 17 ל - 22 יחידות דיור. מתן זכות למגורים לנזקקים בדירות שבנכס, הוסדר בעבר בחלקו על ידי פקיד ובחלק אחר ע"י עו"ד שטיפל בנושא ברי רשות ושוכרים. היכן, שהתעוררו סוגיות משפטיות, הדבר טופל על ידו והחל, מינואר 2008, הוא מטפל לדבריו ברישום של כל הבניינים. לדברי העד, התיק הגיע לטיפולו עם משלוח מכתב ההתראה לנתבעים (תשובת ב"כ הנתבעים מיום 26.2.07 למכתב ההתראה, צורפה כנספח ב' לכתב התביעה).

 

עו"ד מועיין חורי אישר בעדותו כי הוא אינו שמאי בהכשרתו, אך לדבריו יש לו ניסיון חיים והיכרות עם חוזים שנערכו לגבי האיזור בו מצויה הדירה, וכן ידוע לו איך מנוהלת השכירות, לרבות גובה דמי שכירות (עמ' 5 שורה 15). לדבריו, דמי השכירות בחג הפסחא ובחג המולד לצליינים ותיירים למשך שבוע, נעים בין 500$ ל- 800$.

 

עו"ד חנא מאהר העיד מטעם הנתבעים ואמר כי הוא מייצג אותם. בעדותו אמר כי מקור ידיעותיו, בנוגע לזכויותיה של התובעת בדירה, הוא מהנתבעים וכן מדיירים אחרים וממסמכים, המצויים ברשותו. לדברי העד, הוא ביקר עם הנתבעים בנכס וקיימות יותר מדירה אחת במתחם, אך לא ידוע לו כמה משפחות מתגוררות בנכס בפועל. הוא אינו יודע מה שמותיהם של הדיירים שגרים במיתחם וכן לא ידוע לו אם הם דיירי המקום, מחזיקים או שוכרים ומעבר למסמכים, הוא אינו יודע דבר (עמ' 6 שורות 18-14). אי ידיעתו על פרטים אלו, היא מאחר ופעולות העזרה של התובעת, אמורות להיות בסתר.

 

עו"ד חנא דחה בעדותו את טענת התובעת בקשר לחזקה של הנתבעים בדירה, כאילו אביה של הנתבעת שכר את הדירה, מהתובעת. לדבריו, כאשר הוא הציג בפני הנתבעים את חוזה שכירות שהציגה התובעת, טענה הנתבעת באוזניו שהיא אינה מזהה את חתימת אביה על ההסכם, והוסיפה לדבריו שאינה יודעת מהיכן הגיע המסמך ולטענתה, הוא אינו קשור לנכס (עמ' 6 שורות 23-22). זאת ועוד, לא ידוע לו מכוח מה התגורר המנוח, אביה של הנתבעת מר ג'אודת דאהר סמיר, בדירה (עמ' 6 שורה 24). הנתבעת, אמרה לו שהיא הבעלים של הדירה, אבל לא ידוע מכוח מה היא הבעלים. בנוסף העיד, שהנתבעת לא רכשה את הדירה, אלא היא נולדה  בדירה וקיבלה אותה. לפיכך, הדירה כעת בבעלותה (עמ' 6 שורה 29). לדברי העד, אביה של הנתבעת אמר לה כל הזמן על הבעלות, אך לא ידוע לנתבעת, ממי רכש אביה את הדירה.

 

לעניין המסמכים שצורפו לתצהיר עדות ראשית של העד עו"ד חנא, אמר העד בחקירתו הנגדית, כי הוא אינו רואה בנספחים לתצהירו התייחסות לנכס נשוא התביעה, "בניין בק" (עמ' 7 שורה 14), אך אלו המסמכים אותם מסרה לו הנתבעת שטענה באוזניו שהם רלוונטיים לתביעה. לפיכך, הוא צרף אותם לתצהירו. לדבריו, לא נמצאו מסמכים לפני שנת 1977 (עמ' 7 שורות 25-23). לשאלה שהופנתה אל העד, בדבר היעדר ראייה כלשהי למגורי הנתבעת בדירה החל משנת 1967 השיב העד כי מה שכתוב בתצהיר, נכון. העד הודה, כי  נפקות המסמכים היא לכל היותר כדי להוכיח חזקה בדירה ולא בעלות בה, ולמרות זאת היו מקרים, כדבריו, שהשתמשו במסמכים מעין אלה להוכחת בעלות ( עמ' 8 שורות 4-1).

 

דיון ומסקנות:

 

בהתאם לעדויות, אין חולק, גם לשיטת הנתבעים כי התובעת היא בעלת נכסים במתחם הסמוך לכנסיית הקבר. כך גם הוכח, כי הדירה היא בסמוך לכנסיית הקבר. לא ניסתרה העדות כי היא מצוייה במרחק של עשרות מטרים בודדים (עמ' 9 שורה 1). על הבעלות בנכסים אחרים במתחם, ניתן ללמוד כמובא לעיל מטענת הנתבעים עצמם, כי לנוכח הקירבה של הדירה לכנסייה ולנכסים אחרים שבבעלות התובעת, מבקשת התובעת לנכס לעצמה את הדירה הנידונה.

 

 

בנוסף לכך, אין מחלוקת כי התובעת משכירה דירות למגורים במיתחם לעניי העדה, מדין צדקה. בכך, מודים הנתבעים שכן, גם לגירסתם לא עלה בידם לאתר את שמות המחזיקים בדירות אחרות, הואיל ופרטיהם שמורים אצל התובעת, בהתאם לנסיבות חייהם. מתן הרשות להתגורר בדירות הרבות המצויות באחריותה ובטיפולה של התובעת, נעשה באופן סמוי מן העין (עמ' 6 שורה 19).

 

העד מטעם הנתבעים הודה כאמור לעיל, כי לא ידוע לו מכוח איזו זכות מתגוררים יתר הדיירים בנכס  והוא לא ידע גם לומר אם הם שוכרים, בעלי זכות חזקה, או שמא בעלים  בדירה. העד הודה כי היעדר ידיעתו בנוגע לכך, הוא בשל אופי הפעילות של התובעת של מתן עזרה בסתר. מכאן יש ללמוד, כי ישיבתם של דיירים אחרים בנכס היא בקשר למתן זכות ע"י התובעת לאותם דיירים ופרטיהם, בנסיבות אלו, מצויים רק בידיה. אילו עסקינן בנכס שלתובעת אין כל זכות להשכירו, מדוע זה יסברו הנתבעים כי בידי התובעת, מצויים פרטי הדיירים הנזקקים המתגוררים בו. לפיכך, גירסת הנתבעים תומכת בטענת התובעת על מתן רשות שימוש בדירות בנכס, על ידה מדין צדקה. 

 

אין מחלוקת כי הנתבעת 2 לא רכשה מעולם את הדירה (עמ' 6 שורה 29) וכי אין לה מסמכי בעלות (עמ' 6 שורה 27). לגירסתה, כפי שהוצגה באמצעות העד בלבד ובהיעדר התייצבותה, לא ידוע אם אביה המנוח, רכש את הדירה ומכוח מה הוא התגורר בדירה במרוצת השנים (עמ' 6 שורה 24). הנתבעים, לא הביאו כל ראייה לסתור את הסכם השכירות אשר התובעת טענה בדבר חתימתו של אביה המנוח של הנתבעת עליו, אשר תוקפו פג זה מכבר (נספח א' לכתב התביעה).

 

חזקה על הנתבעת, שהיתה מתייצבת לעדות על מנת להוכיח את טענותיה בדבר זכותה בדירה ובשאלת מהימנותו של הסכם השכירות, אילו היה בעדותה כדי לסתור את טענות התובעת בדבר השכרת הדירה לאביה המנוח על ידי התובעת. לנוכח דלות המידע שהיה בידי העד מטעם הנתבעת בדבר מהות ומקור זכויותיה בדירה, בהסתמכו על הנחות והשערות של הנתבעת אותם היא השמיעה באוזניו, מבלי שהיא תאפשר את בחינתן בחקירתה, אין בעדותו של העד כדי להוכיח את זכותם של הנתבעים בדירה. 

 

יתירה מכך, הנתבעת בהתנהלותה אל מול פניית התובעת אליה למימוש זכויותיה בדירה, לא טענה כנגד זכותה של התובעת בדירה. במכתב תגובה של הנתבעים לאחר החלפת המנעולים, מיום 26.2.2007 , לא טענו הנתבעים לזכותם כבעלים בדירה. כל שניטען הוא שהחלפת המנעולים בבית, באופן חד צדדי הוא בניגוד לחוק ואינו הולם את תפקידה המכובד של הכנסייה.

 

בהיעדר ראיה לסתור את חוזה השכירות (נספח א' לכתב התביעה), יש בו כדי להוכיח את מעמדו של אביה המנוח של הנתבעת, כשוכר של הדירה מהתובעת. 

 

טענת ההתיישנות, לא תהווה טענת הגנה למחזיק בפועל מפני פינוי וסילוק יד, אלא לעניין חזקה נוגדת. בעניינינו, לא היתה חזקה נוגדת לפרק הזמן הנידרש הואיל וגם לשיטת הנתבעים, טענות התובעת כנגדם הועלו לכל המוקדם, בשנת 2007 במשלוח דרישה לסילוקם מהדירה ובסמוך לאחריה, הוגשה התביעה. 

 

החזקה הנוגדת, יכול שתהיה היכן שבעל הזכות מבקש לקבל לידיו את הנכס אך למרות זאת, בהתנהלותו ובשתיקתו במרוצת השנים, אינו מממש את זכותו. התובעת שבפני, לא ביקשה מהנתבעת להחזיר לה את החזקה בדירה במרוצת השנים כי אם בסמוך לפני הגשת התביעה לסילוק יד. לפיכך, לא הוכחה חזקה נוגדת ובהגשת התביעה, יש משום הודעה על ביטול הרשות, ככל שיוכח שניתנה רשות לנתבעת, להתגורר בדירה.

 

עילת התביעה, איננה פלישתה של הנתבעת לדירה הואיל וכניסתה אליה, היתה בקשר לזכותו של אביה המנוח על פי הסכם השכירות. עילת התביעה היא בגין המשך החזקת הנתבעת בדירה, למרות שתמה תקופת השכירות על פי ההסכם ולאחר פטירת הורי הנתבעת. בנסיבות אלו, החזקה נימשכה ועימה קמה עילת פינוי, בכל יום מחדש. לפיכך, נדחית טענת ההתיישנות וקיום חזקה נוגדת.   

 

אי התייצבותם של הנתבעים להעיד, יש בה כדי להותיר את שאלת מגוריהם בדירה לאורך השנים לצורך יצירת חזקה נוגדת. לא ניסתרה על כן טענת התובעת כי הנתבעים מתגוררים בפועל ברמאללה וכי החזקתם בדירה, נבעה רק מהצורך לקנות לעצמם מעמד של תושב ירושלים, אף שמרכז חייהם ברמאללה.  

 

התובעת, הוכיחה אם כן כי הנתבעים, מחזיקים בדירה ללא כל זכות חוקית ומבלי שהנתבעים, סתרו זאת בראיה כלשהי להוכחת קניית זכות חוקית לחזקה בדירה (ראה: ע"א 127/77 מלכה קפה נ' יוסף לוי ואח'  (פורסם בנבו) ניתן ביום 26.7.77).

 

בחינת זכות הנתבעים כבר– רשות  בדירה:

 

24.   על רישיון לעשות שימוש במקרקעין, ניתן ללמוד גם בהיעדר הסכם, כי אם מתוך התנהגות נלמדת, של בעל המקרקעין ביחס למקרקעיו. "רשיון במקרקעין משמעו היתר או רשות שנתן בעל המקרקעין... לאחר, להחזיק או להשתמש בנכס... ואפשר שתינתן על ידי בעל המקרקעין , ללא כוונה ליצור התחייבות חוזרת כאקט של רצון טוב, או תלמד משתיקתו ואי מחאתו להחזקה או לשימוש שעושה אחר בנכס..." ( מאמרה של פרופ' נינה זלצמן "רישיון במקרקעין", הפרקליט מ"ב חוברת א' בעמ' 24 וכן ע"א 32/77 טבוליצקי נ' בית כנסת ובית מדרש החסידים (פורסם בנבו) ניתן ביום 21.6.77 , ע"א 50/77 אליהו מזרחי נ' אלברט אפללו פד"י לא(3) 433 וע"א463/79 חנא פרח ג'בארן נ' סימון ג'בארן (פורסם בנבו) ניתן ביום 27.10.82 ).

 

הוכח, כי הנתבעת מחזיקה בדירה במשך שנים וכן הוכח כי התובעת, שתקה במשך שנים  ולא דרשה את פינוייה מהדירה. אין מחלוקת, כי לא שולמה לתובעת כל תמורה בגין ישיבתה של הנתבעת בדירה ואף לא נישלחו לה דרישות לתשלום דמי שכירות במרוצת השנים. מכאן עולה, כי הנתבעים הם ברי רשות בדירה, ללא תמורה. ההלכה היא, כי אין בזכותו של בר רשות בנכס, כדי למנוע מבעל הזכות בו לדרוש את פינויו ממנו, גם אם חלפו שנים רבות ממועד כניסתו של המחזיק לנכס ( ראה: ע"א 1298/01 חלא אליהו נ' נצר זהר בניין והשקעות בע"מ (פורסם בנבו) ניתן ביום 8.6.03 ). בהגשת התביעה, הביעה התובעת את רצונה להביא להפסקת הרשות שניתנה לנתבעת, בשתיקתה קודם לכן,   לשימוש בדירה.

 

מכל האמור לעיל, אני קובעת כי לא הוכחה זכותם של הנתבעים להמשיך להתגורר בדירה והוכח כי תחילת ישיבתה של הנתבעת בדירה, היתה מכוח הסכם השכירות עליו חתם אביה המנוח. האב המנוח, הכיר בחתימתו על הסכם השכירות, בזכותה של התובעת כבעלת הזכות להשכיר לו את הדירה ומבלי שהוכח כי במרוצת השנים, טען צד אחר כלשהו, לזכותו בדירה תוך שלילת זכותה של התובעת, להשכיר אותה.

 

לפיכך, משגמלה ההחלטה אצל התובעת להביא לפינוי הנתבעים מהדירה, בוטלה הרשות לישיבתם בה. 

 

בנסיבות אלו ובשים לב לכך שלנתבעים מקום מגורים גם בעיר רמאללה, אני מורה על סילוק ידם של הנתבעים מהדירה והחזרתה לתובעת, כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ, תוך 60 יום מהיום.

 

בחנתי את דרישת התובעת בתביעה הכספית, לתשלום דמי שכירות ראויים בסך 1,000 $ לחודש עבור 7 שנים, קודם להגשת התביעה. בהתאם לנסיבות כניסתו של אביה של הנתבעת לדירה, בכפוף לתשלום דמי שכירות שנתיים בסך 798 ל"י לשנה (בשנת 1976) והמשך מגוריה של הנתבעת בדירה לאחר פטירת הוריה, לא עמדה התובעת בנטל להוכיח את זכותה לדמי שכירות ראויים. התובעת, גם לא הוכיחה משלוח דרישות תשלום לנתבעים לתשלום דמי שכירות ראויים או מופחתים, במרוצת השנים בהם הם התגוררו בדירה. להיפך הוא הנכון, הוכח כי הדירות בנכס ובסביבתו, מושכרות ע"י התובעת לדיירים שונים כמתן צדקה עבורם לפי מטרותיה על פי מעמדה ויחסיה עם חברי העדה והכנסייה. לא הוכח, כי דינם של הנתבעים, שונה מדינם של דיירים נזקקים אחרים. על כן, אין לחייב אותם בתשלום דמי שכירות ראויים לתובעת.  

 

משהוכח כי ניתנה רשות שימוש ללא תמורה לנתבעת לשימוש בדירה, ובהתחשב במחדלה באי הגשת דרישות לתשלום שכר דירה, גם בכך יש כדי להביא לדחיית דרישת התובעת לדמי שימוש ראויים, לפי מחירי השכרת הדירות בשכונה ובמיקום בה מצויה הדירה. נכונים הדברים, בפרט היכן שהתובעת לא הרימה את הנטל להוכיח מה גובה שכר הדירה הנוהג באזור, בהיעדר חוות דעת של שמאי. אין בעדותו של העד מטעמה, משום ראייה כלשהי למחירי השכירות בהיעדר מומחיות שלו בתחום השמאות ובהיעדר ראייה אחרת, בתמיכה לעדותו על מחירי השכירות ועל הביקוש של דירות באזור.   

 

התובעת, גם לא הוכיחה מה גובה דמי השכירות הסמליים, הנגבים על ידה משוכרים בנכס שהם עניי העדה. למרות זאת, אין להתיר לנתבעים להתעשר על חשבון התובעת במגוריהם בדירה לא תשלום כלשהו לתובעת. 

 

לפיכך, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום דמי שכירות סמליים לתובעת על דרך האומדן בסך 500 ¤ בלבד לחודש. לנוכח אי הגשת דרישות לתשלום שכר דירה במרוצת השנים, חיוב הנתבעים בתשלום דמי השכירות יהיה מהמועד בו נישלחה הדרישה הראשונה  לנתבעים, בחודש 2/07 ועד למועד פינוי הדירה על פי פסק הדין, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד כל חיוב חודשי ועד ליום התשלום בפועל.

 

אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום הוצאות משפט לתובעת בגין מלוא אגרת בית משפט בתביעה לסילוק יד בת.א. 6267/07 ובתשלום חלק מתשלומיה לאגרה בתביעה הכספית בת.א. 11480/08 בסך של 1,200 ¤ בלבד, לאור קביעותי לעיל. 

 

הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת שכר טירחת עו"ד בגין שתי התביעות בסך 5,000 ¤ בצירוף מע"מ.

 

פסיקתא, תוגש לחתימתי. 

 

המזכירות תשלח עותק של פסק הדין לצדדים.   

 

 

ניתן היום י"א באדר, תש"ע (25 בפברואר 2010) בהעדר הצדדים.

                                                                                

ליפשיץ-פריבס  מרים, שופטת


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/0BE2484A697F00DC422576D500520220/$FILE/D34CABF65541756C422576D500397FFA.html
תאריך: 
25/02/10
Case ID: 
6267_7
Case type: 
א
סיווגים
שופטים : כב' השופטת ליפשיץ-פריבס מרים
כב' השופטת ליפשיץ-פריבס מרים
עורכי דין : חורי דאוד מועין כותאב יונתן
חורי דאוד מועין
כותאב יונתן
Powered by Drupal, an open source content management system