מ"י נ. חופי פא-בנימין-05\1838


 

   

בתי המשפט


 

פ  001441/06

בית משפט השלום ירושלים

 

 

 

 כבוד השופטת חגית מאק-קלמנוביץ

בפני:

 

 



 

ענף תביעות מחוז שומרון ויהודה

בעניין:

האשימה

 

 

 


 

נ  ג  ד

 


 

חופי אברהם

 

הנאשם

 

 

 

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד המי

ב"כ הנאשם עו"ד פוקסברומר

פסק דין

 

החלטתי לזכות את הנאשם מן העבירות המיוחסות לו כמפורט להלן:

  העובדות

1.         כתב האישום מיחס לנאשם עבירות של איומים ומעשי פזיזות ורשלנות בנשק. עיקרי העובדות בתיק זה אינן שנויות כמעט במחלוקת. רובן מתוארות בכתב האישום כדלקמן:

 

2.         המתלונן, איסמעיל תמימי, מעבד מטע זיתים בשטח שבבלות משפחתו בסמוך ליישוב חלמיש שבגזרת בנימין. ביום 6.5.2005 הגיע לחלקה לרעות צאן, יחד עם שני קטינים, בנו ואחיינו. בכתב האישום נטען כי הקטינים עקרו שני עצים שניטעו בחלקה על ידי גורם זר. בנושא זה קיימת מחלוקת, שכן לטענת הנאשם המתלוננים נמצאו בחלקה סמוכה לחלקת משפחתם, אשר הוקצתה לו על ידי הגורמים המוסמכים, שאותה הוא מעבד. הנאשם הציג  מסמכים שסומנו נ/9 המעידים לכאורה על הקצאת השטח והרשאה שניתנה לו לעבדו.

 

3.         בהמשך כתב האישום נטען: "הנאשם, אשר היה באותה עת בחדר ביתו שביישוב חלמיש, הבחין במתלונן ובקטינים וצעק לעברם שיסתלקו מהמקום, שאם לא כן הוא יירה בהם. הנאשם צעק לעברם כי חלקת האדמה שייכת לו. בהמשך למתואר נטל הנאשם רובה סער M-16, שהיה... אמור להיות בחזקתו של אבי הנאשם... הנאשם ירה בנשק מספר יריות באויר ויצא, כשהוא אוחז בנשק הטעון והדרוך, אל חלקת האדמה, לעברם של המתלונן והקטינים".

 

4.         כאמור, הנאשם הציג מסמכים, נ/9, המעידים לכאורה על כך שהקרקע בה נעקרו העצים נמסרה לו לצורך עבודה. המתלוננים או מי מטעמם לא הציגו ראיות לכך שהקרקע בה נמצאו בזמן האירוע (להבדיל מחלקה סמוכה) היא בבעלותם או ברשותם. בחקירתם התברר גם כי קיים שוני בין החלקה המעובדת מזה שנים על ידי משפחתם, שהעצים בה ותיקים, לבין החלקה בה נעקרו העצים, שהנטיעות בה צעירות (ראו: עדות מוחמד תמימי, עמ' 65, 66, שם מבחין העד בין חלקת המשפחה לבין חלקה אחרת בה העצים קטנים. המתלונן אסמעיל תמימי אף הוא הבחין בין עצים גדולים וותיקים שבבעלות המשפחה לבין עצים צעירים שניטעו על ידי המתנחל. טענתו שמדובר במטע "מעורב" של נטיעת עצים צעירים בתוך המטע הוותיק אינה סבירה, כפי שעולה מחקירתו, בעמ' 54,  55).

 

5.         המסקנה העולה מן האמור לעיל היא שיש רגליים לטענת הנאשם לפיה פלשו המתלוננים לחלקה שעובדה על ידו ברשות. מובן שאין בדברים אלו משום הכרעה בשאלה העקרונית של מערך הזכויות בחלקה. אולם מבחינתו של הנאשם עצמו, תפיסתו את האירוע המובססת על נתונים אובייקטיביים היתה שהמתלוננים פולשים ונכנסים לשטחו שלו, ועוקרים שם עצים שניטעו על ידו.

 

6.         עובדה נוספת שאין לגביה מחלוקת היא שבידי המתלונן והקטינים שעימו היה מוט גדול, שיכול היה להראות כנשק חם או קר. יתכן שמדובר במקל שנשאו עימם המתלוננים בהליכתם, או במוט ברזל שהיה חלק מן הגדר שהקיפה את חלקת הנאשם, אשר המתלונן והקטינים עסקו בפירוקה. על כל פנים, ברור שעצם הנשיאה של מוט גדול, מעץ או מברזל מוסיפה נופך של איום, הטלת אימה ואף נכונות לעימות מצידם של אלה הנושאים אותו.

(ראו: עדות מוחמד תמימי המאשר שנשאו מקל קטן - עמ' 39 שורה 1, וכן מאשר שנמצא במקום ברזל ששימש לגידור - עמ' 42 שורות 10-12.  המתלונן איסמעיל תמימי שלא אישר ולא הכחיש הימצאות מקל בידו - בתחתית עמ' 49 ובראש עמ' 50. בעמ' 56 הודה העד בפירוק הגדר).

 

7.         עובדה נוספת העולה מעדויות המתלוננים היא שהגעתם למקום היתה בכוונה או לכל הפחות בידיעה שהדבר עלול לגרום לעימות, ושהכניסה למקום אסורה עליהם. כך, אחמד תמימי תיאר שיחה עם הנאשם במשך 5 דקות שקדמה לירי באויר, בה דרש הנאשם שיעזבו את המקום, כאשר תשובת המתלוננים היתה "לאן נלך, זו האדמה שלנו ואין לנו מקום אחר" (עמ' 38 שורה 12). מחמד תמימי אישר כי הצבא אוסר עליהם את הכניסה למקום, והם הגיעו בכל זאת כי "זאת האדמה שלהם" (עמ' 45). דבריו של המתלונן אסמעיל תמימי בנושא זה אינם ברורים - הוא אמר שהיה נכנס לאדמתו גם אם הדבר היה נאסר עליו, אך לא ברור אם אכן חל איסור כזה (ראו עמ' 50 לפרוטוקול).

 

8.         עובדות מהותיות נוספות,  עקירת עצים על ידי המתלוננים והעובדה שהירי בוצע על ידי הנאשם באויר בלבד, במרחק ניכר (של עשרות או אף מאות מטרים) מהמתלוננים - אלו אושרו על ידי המתלוננים עצמם ואף נכללות בכתב האישום כך שברור שאין מחלוקת לגביהן.

            במצב דברים זה, יש לבחון את תגובתו וחוקיות מעשיו של הנאשם.

 

טענות הנאשם

9.         בעדות הנאשם  בבית המשפט, ועוד יותר מכך בסיכומי ב"כ הנאשם הועלו טענות שונות בנוגע להבנת הנאשם את הסיטואציה, הסכנה שלסברתו נשקפה לחייו וההתפתחויות האפשריות באירועים של חדירת מחבלים לישוב. אני דוחה טענות מפורטות אלו, מן הטעם הפשוט שאין להן בסיס ראייתי בדברי הנאשם, שכן חלק ניכר מהן הועלו ופורטו בעיקר בסיכומים.

 

10.        בהודעתו במשטרה ת/2 טען הנאשם שחש בסכנה כיוון ש"מדובר בערבים שצעקי עלי" (שורות 23-25). אין בהודעה פירוט ממשי של הסכנה, ומהתיאור הכללי שבהודעה לא עולה תחושת סכנה ברורה ומיידית. גם תגובתו של הנאשם - נטילת הנשק והתקדמות לעבר המתלוננים כשהוא לבדו, ללא כל אדם נוסף וללא תיאום, במיעוט מספרי ברור - התנהגות זו אינה מעידה על תחושת סכנה ממשית. בעדותו בבית המשפט טען הנאשם  כי חשש שעומד "להתפתח שם משהו", אך הוסיף שהבחין לאט לאט "שזה לא אירוע חבלני" (עמ' 70 שורה 18 ואילך).

 

11.        ניתן להניח כי התקרבות של 3 אנשים לתחום הישוב, כניסתם לחלקה שעובדה על ידי הנאשם, העיסוק בפירוק הגדר - כל אלו עוררו חשש מסויים והיו בגדר התנהלות בלתי תקינה. עדותו של רבש"צ הישוב אבי אמיתי המחישה את הסכנות שיש בסיטואציה שכזו, ואת היחס הרציני שניתן לה על ידי רשויות הבטחון.

עם זאת, התנהגותו של הנאשם מעידה על כך שלא היה בליבו חשש ממשי לשלומו או לשלומם של אחרים. שכן אילו סבר שמדובר במחבלים, לא היה מתקרב לעבר המתלוננים כשהוא בודד, חשוף ומצויין ברובה אחד בלבד.

 

דיון והכרעה

12.        עם זאת, גם פעולותיו של הנאשם לא היו כאלה שראוי היה לנקוט אילו אכן סבר  במחבלים. תגובתו של הנאשם לא היתה תגובה המאפיינת מצב של סכנת חיים, ולא העידו על ניסיון לפגוע במתלוננים: כל שעשה הנאשם, על פי  המיוחס לו, היה עימות מילולי וירי באויר, ולאחר מכן התקרבות לעבר המתלוננים. בדרך ובמרחק בהם בוצע הירי, לא היה בו כדי ליצור סכנה כלשהי לשלומם של המתלוננים או של אדם אחר.

 

13.        הדיון בעניין הירי באויר התמקד בעיקר בנוהלי הפתיחה באש ובשאלה האם הנאשם פעל לפיהם. נוהלי פתיחה באש יכולים, אכן, לשמש כביטוי לסטנדרט התנהגות ראוי. אולם אין בהכרח חפיפה מלאה ביניהם ובין עבירה של פזיזות ורשלנות בנשק.

 

14.        אני סבורה כי בנסיבות העניין, כאשר ברור שהירי בוצע במרפסת ביתו של הנאשם שבגבול הישוב, כאשר  המתלונן והשניים שעימו אינם נמצאים  בקירבת מקום והם או כל אדם אחר אינם בסכנת פגיעה, וכאשר הנאשם מבחין באנשים אלה מפרקים את הגדר, במרחק 100 מטר מביתו (עמ' 70 ש' 18), הרי האמצעי של ירי באויר על ידי אדם המיומן בירי מהווה תגובה מידתית וסבירה ולא ניתן לקבוע שמדובר במעשה של פזיזות או רשלנות.

וכי כיצד היה על הנאשם להגיב במצב כזה? להזעיק את כוחות הבטחון ולהמתין זמן בלתי ידוע עד בואם, אם בכלל?

האמצעי של ירי סביר הן משום שהיה בו אמצעי להזעיק את כוחות הביטחון (כטענת הנאשם בעדותו, עמ' 70 שורה 24), הן נוכח הסכנה בה חש הנאשם, גם אם אין מדובר בסכנה קרובה ומיידית כי אם בחשש כללי יותר, והן בשל הצורך להגן על רכושו של הנאשם שעמד בסכנה ושהמתלוננים החלו כבר בפועל לפגוע בו ולהזיק לו, על ידי כריתת עצים.

על כן אני מזכה את הנאשם מעבירה זו.

למעלה מן הצורך אוסיף כי ההגנות העומדות לנאשם כנגד עבירת האיומים יעמדו לו גם בנוגע לעבירת הירי.

 

15.        באשר לאיומים:

מעשי הנאשם, איום בפגיעה בליווי ירי באויר, והתקרבות לעבר המתלוננים כשהוא נושא נשק טעון ודרוך, עונים בוודאי על יסודות עבירת האיומים. אולם גם את שאלת האחריות הפלילית בגין עבירה זו יש להעמיד במבחן המציאות והשכל הישר.

אני סבורה שההגנות של כורח, צורך וצידוק אינן עומדות לנאשם כיוון שכאמור אין מדובר במצב של סכנה ממשית. מאחר שהנאשם לא הותקף פיזית,  לא ניתן לראות במעשיו משום הגנה עצמית.

 

16.        עם זאת, בהקשר הכולל, יש להביא בחשבון שהנאשם אינו מואשם בכך שהעמיד אדם נוסף כלשהו בסכנה, וכן שגם המעשים המיוחסים לו לא חרגו ממה שסביר והגיוני לעשות על מנת להרחיק את מי שעמדו להכנס ללא רשות לישוב, נכנסו כבר לקרקע שבחזקת הנאשם וגרמו בה לנזק במזיד. נוכח כל אלו מעשהו של הנאשם הוא קל ערך, וניתן לראותו בגדר זוטי דברים.

יתכן שהנאשם רשאי להנות גם מהגנה מן הצדק.

לאחרונה נוספה לחוק העונשין ההגנה שבסעיף 34י'1, הגנה על בית מגורים, בית עסק ומשק חקלאי מגודר, ונראה שגם הגנה זו עשויה לחול על הנאשם. לא ארחיב את הדיבור בנוגע לשאלות המתעוררות לגבי הגנה זו, כגון תחולתה הרטקואקטיבית והשאלה אם יש צורך בהוכחת זכותו של הנאם או של אחר בחלקה, כיון שממילא החלטתי לזכות את הנאשם גם בהסתמך על הגנות אחרות.

 

לאור האמור החלטתי, כאמור, לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו.

 

ניתן היום י"א באדר, תש"ע (25 בפברואר 2010) במעמד המתייצבים.

 

                                                                                

חגית מאק-קלמנוביץ, שופטת

 

 


 

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/97D9D18E341752D8422576D50051F5D6/$FILE/3923A9B56567EC72422576D50026E586.html
תאריך: 
25/02/10
Case ID: 
1441_6
Case type: 
פ
סיווגים
שופטים : חגית מאק-קלמנוביץ
חגית מאק-קלמנוביץ
Powered by Drupal, an open source content management system