שאלתיאל יורם נ. בטוח לאומי-סני


 

   

בתי הדין לעבודה

בל 005148/08

בית הדין האזורי לעבודה בת"א-יפו

 

03/03/2010

תאריך:

כב' השופט ד"ר יצחק לובוצקי

בפני:

 

 


 

יורם שאלתיאל

בעניין:

התובע

ע"י ב"כ עו"ד זאב גיא

 


 

נ  ג  ד

 


 

המוסד לביטוח לאומי

 

הנתבע

ע"י ב"כ עו"ד אירית רייכנברג

 

 

פסק דין

 

התובע חש בליבו ביום 8/10/06 (להלן גם: "הארוע"), ומשאובחן אצלו אירוע לבבי, הוא הגיש תביעה לפני פקיד התביעות אצל המוסד לביטוח לאומי (להלן גם: "המוסד" או "הנתבע"), ובה עתר להכרה בארוע כ"תאונת עבודה".

 

משנדחתה תביעתו לפני המוסד, הוגשה תביעתו הנוכחית לביה"ד.

 

התובע משמש כ"נהג אמבולנס" וכן "חובש" ו"פרמדיק" בניידת טיפול נמרץ (להלן גם: "נטן"). התובע בקי ורגיל בהגשת "עזרה ראשונה" לרבות במקרה הצורך גם ב"פעולות החייאה" (להלן גם: "החייאה"), והוא מגיש עזרה ראשונה המועסק באמבולנסים של מגן דוד אדום מזה כ- 30 שנים.

 

ביום הארוע (לאחר השעה 19:00) נקרא התובע יחד עם צוות הנטן כולו, ובסה"כ ארבעה אנשי צוות: נהג, רופא, פרמדיק, ומשתלמת, לצורך הגשת עזרה ראשונה לחולה כבד גוף שהתמוטט ברחוב מרכזי ברעננה, ושלמרבה הצער נפטר לבסוף (להלן גם: "המנוח").

לטענת התובע הוא עסק בהחייאת המנוח במשך שעה ארוכה, דבר שהיה לגביו "מאמץ חריג", הן בשל התרחשות ההחייאה במקום מרכזי הומה אדם, והן בשל העובדה שהמנוח היה אדם כבד גוף.

 

לא שוכנעתי כי התובע עשה "מאמץ חריג" לגביו במלאכת ההחייאה, וזאת מהנימוקים הבאים:

 

1.         מדובר בתובע בעל כושר גופני מצויין – כך גם לדבריו – שעוסק עשרות שנים בהגשת עזרה רפואית דחופה במצבי חירום לרבות פעולות החייאה דחופות וממושכות, ולרבות בחולים בעלי משקל גופני כבד. מלאכת ההחייאה – בה התובע מורגל שנים ארוכות – מעצם טבעה דורשת מאמץ פיזי ניכר המבוצע ע"י התובע מידי פעם בפעם.

 

2.         ההחייאה היתה אמנם של אדם כבד גוף, וארכה כשעה, אולם השתתפו בה לא פחות מארבעת אנשי הצוות שביצעו את ההחייאה לסירוגין, ובמשולב. העובדה שפעילותו של התובע היתה ממושכת משל אחרים – לא מהווה "אירוע חריג" בהחייאות מסוג זה, שהתובע בקי ורגיל בה, מעצם היותו חבר בצוות של נט"ן.

 

הרופא שהשתתף בהחייאה ביום הארוע, העיד כך בביה"ד:

 

            "... במקרה הזה היתה גם משתלמת שהיא רביעית בצוות, אבל היא לא עשתה את העיסויים אלא רק השתתפה בהחייאה בהתחלה – שמה רות ... לפעמים רק שניים מבצעים החייאה, אבל זה חריג. אצלנו ביום הארוע היו ארבעה ולא שניים, מפני שהיינו בנט"ן. תמיד בנט"ן יש שלושה (3) אנשים בצוות ההחייאה. כלומר לפחות שלושה. במקרה הזה היו ארבעה ... אירועים מסוג זה של החייאות זה שכיח, גם במקומות ציבוריים וגם ברחוב שבו מתגודדים אנשים. כאן זה היה סמוך לצומת מרכזי. היו אנשי בטחון של רעננה שיצרו חיץ בינינו לבין הסקרנים ... אירועים מסוג זה קורים מעת לעת ...". (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 30/11/09).

 

3.         התובע בקי ורגיל בהגשת תביעות בקשר ל"תאונת עבודה" שונות שארעו לו, למרבה הצער, במהלך עבודתו (נ/2), ובעבר כבר נפגע בליבו ופגיעתו הוכרה כ"תאונת עבודה" (ת/5 - ממאי 2000).

            לפיכך, אם בביה"ח בו אושפז הדגיש דוקא את העובדה שהכאבים תקפו אותו בשעת מנוחה (ת/3), כנראה שכך היה.

 

            אבל גם בהנחה שהתובע התלונן על מאמץ בעבודה קודם לקבלתו בביה"ח, גם אז אין שום תלונה על מאמץ חריג, שהרי ממילא עבודתו השגרתית של התובע כוללת מאמצים קשים הכרוכים בהרמת חולים והחייאתם.

 

4.         התובע הודה בביצוע טיפולים עם קושי פיזי גדול בעבר, ולדבריו גם יומיים לפני האירוע נדרש הוא למאמץ פיזי בעת טיפול חרום בחולה (עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 30/11/09). טיפול שכלל הרמתה והורדתה במדרגות בית משותף.

 

5.         התובע לא הפסיק את עבודתו לאחר האירוע, והמשיך בעבודתו הרגילה, שכללה גם היא פעולות החייאה נוספות. לביה"ח הגיע רק כשש (6) שעות לאחר מכן.

 

6.         התובע הודה כי פעולת ההחייאה אינה מבוצעת ע"י איש אחד, אלא לסירוגין, ובמקרה הנוכחי השתתפו בה לפחות שלושה אנשים. לטענתו הוא נשא בעיקר העול. אולם, בשים לב לותק הרב שלו בעבודתו, המאמץ המיוחד שלו ביום הארוע, לא היה חריג באופן שיקים "ראשית ראייה" להוכחת "תאונת עבודה".

 

7.         התובע ניסה לטעון כי החייאה במקום פומבי – קרי ברחוב - היא שונה, מסובכת ודורשת מאמץ גדול יותר מהצוות הרפואי. ואולם, התובע היה מורגל גם בכך, ולפי דברי הרופא שצוטטו לעיל, החייאות במקומות ציבוריים (בהם כוחות הבטחון עוסקים בהרחקת קהל הסקרנים) אינה דבר נדיר כל כך, ואנשי נט"ן מורגלים בכך.

 

8.         התובע הביא כ"עדות מסייעת" את חברו לעבודה, זה ששהה עמו בשעת ההחייאה. מדובר בעד התביעה מס' 3 מר קרני יפתח. עד זה הודה בביה"ד כי החייאות הכוללת החייאות קשות, הן חלק מעבודתו של מי שעוסק בעבודה מסוג זה. העד אפילו סיפר כי בכל משמרת הם נדרשים ל- 6-5 קריאות לעזרה. בהתייחס להחייאה המדוברת, העד הנ"ל לא זכר כמעט מאומה ממה שארע ולמעט זה שהיא הייתה ארוכה. שכחת העד את פרטי האירוע גם היא מלמדת על היעדר חריגות.

 

            כמו כן, העד מר קרני, לא זכר כמה זמן כל אחד מאנשי הצוות ניסה להחיות את המנוח או כל פרט מסייע אחר. לעומת זאת, עולה מעדותו שהתובע בקי ורגיל בהחייאות קצרות כארוכות, נסתרות ופומביות, בשיתוף עם צוות הכולל בד"כ שלושה אנשים (יצויין כי במקרה הנוכחי השתתפו אפילו ארבעה). (ר' עמ' 9 לפרוטוקול מיום 30/11/09).

 

9.         התובע בעל "גורמי סיכון" רפואיים קודמים לאירוע הלבבי ממנו סבל הפעם, ותביעתו הקודמת הקשורה לאירוע לבבי שעבר כבר הוכרה כ"תאונת עבודה" (ת/5 – הכרה ב"אוטם שריר הלב").

 

סוף דבר:

 

התובע ביצע עבודה קשה וחשובה והוא ראוי להערכה על מיומנותו המקצועית ומסירותו אליה. ואולם, אי אפשר לקבוע כי החייאה של אדם כבד גוף – גם אם היתה ארוכה ולא קלה – היוותה "אירוע חריג" במובן פסיקת ביה"ד הארצי לעבודה ביחס לעבודתו של התובע במשך עשרות בשנים. אפילו התובע עצמו כנראה לא חשב כך, לפחות בעת שנזקק לסיוע הרפואי הדחוף עבור עצמו בביה"ח, מספר שעות לאחר עבודתו המדוברת (ר' ת/3 המדגיש את ה"כאבים במנוחה").

 

בשים לב לכל האמור, וחרף מאמצי ב"כ התובע שטען את כל האפשר למען מרשו, אין מנוס מדחיית התביעה, וכך אני מחליט.

 

אין צו להוצאות.

 

זכות ערעור: תוך 30 יום.

 

ניתן היום י"ז באדר, תש"ע (3 במרץ 2010) בהעדר הצדדים.

 

 

                                                                       

ד"ר יצחק לובוצקי - שופט

 

 

ק/רוניתעמרני/

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/78B02718F0906F15422576DB005143D7/$FILE/3196638CB4F4EB8C422576DB00303DCD.html
תאריך: 
03/03/10
Case ID: 
5148_8
Case type: 
בל
סיווגים
שופטים : ד"ר יצחק לובוצקי - שופט
ד"ר יצחק לובוצקי - שופט
עורכי דין : אירית רייכנברג זאב גיא
אירית רייכנברג
זאב גיא
Powered by Drupal, an open source content management system