ג'ואדה יוסף נ' מ"י


 

 

בתי המשפט

עעא000155/10

בימ"ש לעניינים מינהליים נצרת

 

9.3.10

תאריך:

כב' סגן הנשיא אברהם אברהם

כב' השופט בנימין ארבל

כב' השופט שאהר אטרש

בפני:

 

 





יוסף ג'וארדה

בעניין:

העותר

 


 

נ  ג  ד


 

ועדת השחרורים

המשיבה

 


 

עתירה לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 על החלטת ועדת השחרורים מיום 28.1.10 בתיק מספר 1325744, בראשות כב' השופט דורון פורת וחברים: כהן לוגסי פביאן - עו"ס, זיו אשר - קרימינולוג, סג"ד עדנה פיורקו.

 

פסק דין

כב' השופט בנימין ארבל:

 


1.       העותר מרצה עונש מאסר בן 32 חודשים אשר נגזר עליו בבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו, אשר הכפיל בערעור עונש מאסר בן 16 חודשים, שהושת עליו בבית משפט השלום, לאחר שהורשע בביצוע מספר רב מאוד של עבירות של פריצה לרכב, חבלה במזיד בכלי רכב, גניבת רכב, תקיפה לשם גניבה והכל כשהוא שוהה בלתי חוקי בתחומי המדינה.

 

2.       לאחר שמלאו שני שלישים לתקופת ריצוי עונשו, פנה העותר לועדת השחרורים וביקש כי תשחררו שחרור מוקדם על תנאי בהתאם להוראת סעיף 3 לחוק שחרור על תנאי ממאסר – התשס"א – 2001 – [להלן – "החוק"]. ועדת השחרורים מיאנה להעתר לבקשתו של העותר. הועדה התייחסה לדברים החמורים אשר נאמרו בבתי המשפט שישבו על מדוכת עניינו של העותר, ואשר הכבירו מילים באשר לפעילותו העבריינית השיטתית המכוונת, שהסלימה וכללה גם שימוש באלימות, הכל תוך פרק זמן קצר. הועדה אף נתנה דעתה לעובדה כי מדובר במאסרו הראשון של העותר, וכן להתנהגותו של העותר בין כתלי בית הכלא והעובדה כי נשפט בהליך משמעתי לשלילת ביקורים ואזהרה.

 

לסיכום, קבעה הועדה כי הסוגיה העיקרית העומדת לפניה, הינה קביעת מסוכנותו של העותר. לעניין זה, הסתמכה הועדה על דברים אשר נאמרו על ידינו בעע"א 3/10 מדינת ישראל נ' ועדת השחרורים [טרם פורסם – 19.1.10] בקבעה כי מי שנכנס לישראל שלא כדין ומבצע עבירות חמורות כנגד תושבי המדינה, הרי הוא מסכן את שלום הציבור. נוכח האמור, מצאה הועדה כי שחרורו המוקדם של העותר יסכן את שלום הציבור.

 

3.       בעתירה שלפנינו, טוענת באת כוח העותר כי החלטת הועדה אינה סבירה, באשר הועדה לא הסתמכה על כל הנתונים הרלוונטיים כגון גילו הצעיר של העותר, העובדה כי זהו מאסרו הראשון ונסיבותיו האישיות. לשיטתה, קבעה הועדה את מסוכנותו של העותר, רק על סמך נתונים המתייחסים למועד ביצוע העבירות, בעוד שההלכה הינה כי פרמטר המסוכנות צופה פני עתיד, והוא אמור להיבדק בפרספקטיבה עכשוית - בעת הדיון בעתירה. לשיטתה של הסניגורית, הועדה "הגדישה את הסאה" בכך שהשתיתה את החלטתה על חומרת העבירות ונתנה דעתה למידע, לפיו כביכול נרשמה לחובת העותר עבירת משמעת. לשיטת הסניגורית, החלטת הועדה נוגדת את הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, באשר היא מפרה את עיקרון המידתיות המגולם בחוק זה.

 

4.       כידוע, מוטל הנטל על שכמו של אסיר להוכיח כי אכן הוא ראוי לשחרור וכי לא יסכן את שלום הציבור. כך ציוונו המחוקק בסעיף 3 לחוק, וכך פועלות ועדות שחרורים מימים ימימה.

 

          סקירת החלטתה של ועדת השחרורים, מלמדת אותנו כי אכן הועדה פעלה כמצוותו של המחוקק. הועדה נתנה דעתה לכל הנתונים הרלוונטיים. נכון אמנם, כי הועדה למדה על מסוכנותו של העותר בעיקר מאופי העבירות שעבר. אולם לא מצאנו, כי הועדה התעלמה מכל יתר הגורמים שעליה לשקול בהתאם להוראות המחוקק, ולרשימת השיקולים המנויה בסעיף 9 לחוק.

 

          במקרה שלפנינו, לא רק שהעותר הפר את הוראות החוק בכך שהסתנן לשטח המדינה שלא כדין, אלא שהסתננותו זו, באה במיוחד לשם ביצוע עבירות. מי שנכנס אל תוך תחומי המדינה במגמה לעבור עבירות, אינו יכול להעיד על עצמו כי אינו מסכן את שלום הציבור. לעניין זה, אין כל רבותא בגילו הצעיר של העותר. העותר חבר בצוותא לחברי כנופיה, אשר תוך פרק זמן קצר מאוד גרמו נזקים רבים, אשר הוגדרו כמעשי "וונדליזם" לשמו, למספר רב של כלי רכב של אזרחים תמימים. מי שנכנס אל בין תחומי המדינה במגמה לבצע עבירות, חייב לשכנע את בית המשפט כי אכן הפנים את הרע שבמעשיו וכי שוב אינו נחשב כמסוכן. לשם כך, מוטל היה נטל כבד על שכמו של העותר, להוכיח כי אכן מסוכנותו פגה וכי לא יסכן בעתיד את שלום הציבור. גם אם מסכימים אנו עם דבריה של הסניגורית, לפיהם על הועדה לשקול שיקולים המתייחסים למסוכנותו של העותר במועד בו הוא מתייצב בפניה, הרי הנטל להביא נתונים חיוביים, לפיהם הוא שינה מאורחות חייו, מוטל על שכמו של העותר.

 

          במקרה שלפנינו, מסתבר כי אף התנהגותו של העותר בין כתלי בית הכלא, לא היתה תקינה. עובדה היא, כי הוא הורשע בדין משמעתי וזכויותיו נשללו, זמן קצר לפני מועד התייצבותו בפני הועדה.

 

          עיינו אף באסופת ההחלטות אותה הציגה הסניגורית לעיוננו. החלטות אלה מתייחסות למקרים קונקרטיים של אסירים, אשר נמצאו כראויים לשחרור מוקדם על תנאי. לצערנו, אין העותר נכנס לקטגוריה זו.

 

5.       נוכח האמור, אין לנו אלא לדחות את העתירה.

 

ניתן היום כ"ג באדר, תש"ע (9 במרץ 2010) בהעדר.

על המזכירות להמציא העתק פסק דין זה לצדדים.

 

                                                                                





שאהר אטרש, שופט


 

בנימין ארבל, שופט


 

סגן הנשיא אברהם אברהם

 

 

מירב.

Source: 
http://info1.court.gov.il/Prod03\ManamHTML5.nsf/8A941C66B77B4CD9422576E100517045/$FILE/485216B63012AC08422576E10035B3EC.html
תאריך: 
09/03/10
Case ID: 
0_0
Case type: 
עעא
סיווגים
שופטים : סגן הנשיא אברהם אברהם
סגן הנשיא אברהם אברהם
Powered by Drupal, an open source content management system